איגוד תעשיית השבבים האמריקני (SIA) הודיע כי ג’ון נויפר, נשיא ומנכ״ל האיגוד, יפרוש באמצע 2026 לאחר 11 שנות כהונה. האיגוד מייצג כמעט את כלל תעשיית השבבים בארה״ב לפי הכנסות, לצד חלק גדול מחברות השבבים שאינן אמריקניות.

ד״ר ליסה סו, יו״ר ומנכ״לית AMD ויו״ר מועצת המנהלים של SIA לשנת 2026, שיבחה את נויפר וטענה כי הוא חיזק בשנים האחרונות את התשתית המדינית שמאפשרת חדשנות, תחרותיות וצמיחה. לדבריה, הנהגתו חיזקה את יכולת האיגוד להשפיע על מדיניות התומכת בכלכלה האמריקנית ובביטחון הלאומי, בתקופה שבה סוגיית ההובלה הטכנולוגית של ארה״ב נמצאת במרכז השיח.

לפי הודעת SIA, אחד ההישגים המרכזיים בתקופת נויפר הוא קידום תמריצים לייצור שבבים בארה״ב, שלטענת האיגוד הובילו להשקעות פרטיות בהיקף של יותר מ-600 מיליארד דולר, וממקמים את ארה״ב לקראת גידול חד בכושר הייצור המקומי עד 2032. בנוסף, האיגוד מציין הישגים בקידום השקעות פדרליות במחקר ופיתוח, שמטרתן לחזק את החדשנות ואת היתרון התחרותי של התעשייה.

הודעת האיגוד מציינת גם פעילות בזירת הסחר הבינלאומית, כולל הרחבת הסכם טכנולוגיית המידע (ITA) ותמיכה בהסדרים שנועדו למנוע מכסים על העברות נתונים חוצות גבולות. לצד ההישגים המדיניים, נויפר הוביל את SIA גם דרך משברים כמו המחסור העולמי בשבבים והשלכות מגפת הקורונה על שרשראות האספקה והייצור.

הליך בחירת המחליף כבר החל. SIA הודיע כי שכר את Korn Ferry להוביל חיפוש מקיף, וכי נויפר יפרוש לאחר מינוי מחליף באמצע השנה, כדי להבטיח מעבר מסודר.

הפוסט ג'ון נויפר יפרוש מ-SIA באמצע 2026 הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הכרותינו החלה בשנת 1994 כאשר התגוררתי בקליפורניה והתחלתי לתכנן את חזרתי לישראל. באותה עת שימש דן כמנכ"ל הקרן הדו-לאומית BIRD ואני ניצלתי ביקור שלו בעמק הסיליקון כדי להתייעץ עימו היכן כדאי לי להשתלב בהייטק הישראלי. דן שאל אותי מה מעשיי וכשסיפרתי לו שאני עובד בחברה המתמחה בפיתוח שרתים למדפסות המליץ לי להצטרף לאחד, אביגדור וילנץ שהקים חברה בשם גלילאו העוסקת בפיתוח קונטרולרים למדפסות (תחום קרוב לתחום עיסוקי).

כששאלתי איפה נמצאת החברה ענה "בישוב כרמיאל שבגליל".  כאחד שגדל במרכז הארץ השבתי כי זה פחות מתאים לי והחלטתי להתמקד בחברות הממוקמות באזור המרכז. זמן קצר לאחר מכן שינתה חברת גלילאו את קוו מוצריה ופיתחה שבבים למתגי איתרנט (Ethernet) שהביאו אותה להצלחת ענק. פעמים אחדות אחר כך, שאלתי את עצמי מה היה קורה לו שמעתי בקול דן והצטרפתי לגלילאו בראשית דרכה.

בכל מקרה, דן ואני המשכנו את הקשר ביננו גם לאחר חזרתי לארץ. קשר אמיץ שנשמר לאורך השנים בזכות חזון משותף של שנינו לפיתוח תעשיית השבבים הישראלית. דן גם היה חבר קבוע בסיליקון קלאב – פורום בכירי תעשיית ההייטק שהקמתי.

במהלך הקריירה המרשימה שלו, מילא דן תפקידי ניהול בכירים בחברות בינלאומיות מתחום השבבים כ- KLA ו-Kulicke & Soffa . לאחר מכן שימש כמנכ"ל קרן BIRD (הקרן הדו-לאומית למחקר ופיתוח תעשייתי ישראל-ארה"ב), שם פעל ללא לאות לחיזוק הקשרים הכלכליים והאסטרטגיים בין ארה"ב וישראל.

לאחר סיום תפקידו ב- BIRD הצטרף דן לחברתApplied Materials  שם הוביל את המהלך המשמעותי של מיזוג ושילוב שתי החברות הישראליות אורבוט אינסטרומנטס ואופאל שנרכשו על ידי אפלייד מטיריאלס. בעקבות הרכישה, הקים וילנסקי את הסניף הישראלי של החברה ושימש כיו"ר אפלייד בישראל עד לפרישתו בשנת 2006.

תחת הנהגתו, צמח מרכז הפיתוח והייצור של אפלייד בישראל והפך לגדול ביותר של החברה מחוץ לגבולות ארה"ב. בזכות חזונו, מעסיקה כיום החברה אלפי עובדים ותורמת תרומה אסטרטגית ומשמעותית לייצוא הטכנולוגי של ישראל.

דן וילנסקי נודע לא רק ביכולות הניהול שלו, אלא גם בערכיו האישיים והלאומיים שהנחו את דרכו.

דן האמין באמונה שלמה כי החינוך הוא המפתח לביטחון המדינה ולחוסנה. הוא הקדיש מזמנו ומרצו לקידום לימודי מדעים וטכנולוגיה, תוך דגש על צמצום פערים בפריפריה ובקרב בני נוער מכל שכבות האוכלוסייה.

דן היה גם מחלוצי הטמעת הסטנדרטים של הניהול האמריקאי המודרני בישראל. השפעתו סייעה לחברות ישראליות רבות לבצע את הקפיצה ממודל של "סטארט-אפ" מקומי לחברות יציבות וגדולות הפועלות בהצלחה בשוק הבינלאומי.

וילנסקי היווה כתובת קבועה ומקור ידע ליזמים צעירים. בין המושפעים ממנו באופן ישיר היה אחיינו, אביגדור וילנץ (מייסד גלילאו ואנאפורנה לאבס), שהפך לדמות מפתח ופורצת דרך בענף השבבים.

בשנת 2022 היה לי הכבוד והעונג להעניק לדן ביחד עם פרופ' רן גינוסר את אות "מוביל התעשיה הגלובלית" של כנס ChipEx על פועלו לקידום תעשית השבבים המקומית והבינלאומית.

עם פטירתו, איבדה התעשייה הישראלית מנהיג שהיה בו שילוב נדיר של איש עשייה, איש חינוך ואיש עסקים בעל שיעור קומה עולמי. יהיה זכרו ברוך.

הפוסט פרידה מדן וילנסקי הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במשך עשרות שנים, סייע דן בבנייה והקמה של פעילות חברות סמיקונדקטור רב לאומיות בישראל כולל  Applied Materials, KLA ו-Kulicke & Soffa,. כמו כן מילא תפקידי מפתח בתעשיית ההייטק הישראלית כולל כמנכ"ל קרן בירד בין השנים 1993- 1996 . בשנת 2022 הוענק לו פרס מוביל התעשיה הגלובלית של כנס ChipEx2022 על תרומתו המהותית לתעשיית השבבים בישראל. יהיה זכרו ברוך!

מועד ההלוויה: יום שני 19/1/2026 בשעה 15:30 בבית העלמין שדה יהושע, חיפה – שער תמר

תנחומים: אנשי התעשיה מוזמנים לכתב דברי תנחומים בתגובות לידיעה זו

הפוסט דן וילנסקי, ממייסדי תעשיית השבבים בישראל הלך לעולמו (פרטי ההלוויה בגוף הידיעה) הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מקומות העבודה של ימנו עוברים  שינוי מהותי המאופיין בהתכנסות ייחודית של כוחות דמוגרפיים וטכנולוגיים. בפתחה של שנת 2026, ארגונים מתמודדים עם כוח עבודה מגוון יותר מאי פעם בגילאים ובסגנון עבודה.

בימים אלה אנו עדים לכניסתם של אנשי דור ה-Z לתפקידי ניהול. אלו מביאים עימם חשיבה "דיגיטלית-מולדת" וציפיות חדשות למנהיגות. במקביל, דור הבייבי בומרס מאריך את הקריירה שלהם הרבה מעבר לגיל הפרישה המסורתי, ומציע מאגר של ידע וניסיון רב.

דינמיקה זו יוצרת פער רב-דורי חזק המהווה אתגר החורג מפערי גיל פשוטים; זוהי התנגשות בין תרבויות, סגנונות תקשורת ואמונות יסודיות לגבי היכן וכיצד יש לבצע עבודה. עם זאת, עבור מנהלי משאבי אנוש החושבים קדימה, פער זה אינו מהווה נטל אלא הזדמנות חסרת תקדים לסינרגיה. המגמה משנת 2026 ואילך ברורה: ההצלחה טמונה בגישור הפער בין ילידי הדור הדיגיטלי לבין המנהיגים המנוסים בעולם גמיש והיברידי.

הדמוגרפיה החדשה: כוח עבודה בן ארבעה דורות

כעת, לראשונה, ארבעה דורות נפרדים חולקים את אותם מרחבי עבודה ואת תפקיד הניהול בתעשיה: דור הבייבי בום, דור ה-X, דור המילניום ודור ה-Z. מעניין במיוחד לגעת בגישה הניהולית של שני הקצוות:

• דור ה-Z (ילידי השנים 1997-2012) נכנס כעת לתחום הניהול. מדובר בילידי הדור הדיגיטלי האמיתיים הראשונים. הם מעולם לא הכירו עולם ללא אינטרנט. הם מעריכים מהירות, שקיפות ואחריות חברתית. הם מרגישים בנוח עם תקשורת אסינכרונית (Slack, Teams) ולעתים קרובות מעדיפים טקסט על פני דיבור.
• דור הבייבי בום (ילידי השנים 1946-1964), בניגוד למגמות העבר, רבים מילידי השנים הללו נשארים בכוח העבודה זמן רב יותר. בין בגלל שהם מונעים ע"י צורך כלכלי, בריאות טובה יותר או רצון ליעוד מתמשך בחייהם. הם גם עדיין תורמים חיוניים לארגון. לעתים קרובות אנשי דור זה מעריכים אינטראקציה פנים אל פנים, היררכיות מובנות ובניית קשרים באמצעות נוכחות פיזית. כוחם טמון ב"אוריינות עמוקה" – היכולת לנווט בפוליטיקה ארגונית מורכבת, לנהל קשרי לקוחות ארוכי טווח ולעמוד במחזורים כלכליים עם פרספקטיבה.

נקודת החיכוך מתעוררת כאשר מנהל בן 26, המרגיש בנוח להוביל באמצעות זום, מנסה לכוון מומחה בן 65 שמעדיף שיחת טלפון או פגישת קפה כדי לפתור בעיות. כאן אסטרטגיות משאבי אנוש חדשות חייבות להתערב.

המגמה: גישור על הפער

המגמה העיקרית באסטרטגיית משאבי אנוש לשנת 2026 היא שיתוף פעולה בין-דורי. חברות מבינות שרגעים אקראיים ליד פינת הקפה במשרד הם נדירים יותר בעולם היברידי, ולכן קשרים חייבים להיות מכווני מטרה. עליהם לעבור ממצב של "דו-קיום" ל"יצירה משותפת".

כדי לגשר על הפער הזה נולדו שתי אסטרטגיות עיקריות: מיסוד של חונכות הפוכה ועיצוב רדיקלי של המשרד.

אסטרטגיה 1: חונכות הפוכה כסטנדרט

באופן היסטורי, חונכות הייתה חד-סטרית: העובד הבכיר לימד את העובד הזוטר. בשנת   2026  אנו מגלים "חונכות הפוכה" שהפכה לנוהל פעולה סטנדרטי בארגונים מובילים.

בתכניות אלו, עובדים צעירים יותר (דור ה-Z ודור המילניום הצעיר) חונכים מנהלים בכירים (בני דור הבייבי בום ודור ה-X) בנושאים בהם יש להם שליטה טבעית.

זה כולל בדרך כלל:

• כלים דיגיטליים ובינה מלאכותית: לימוד מנהיגים בכירים כיצד למנף סוכני בינה מלאכותית גנרטיבית, לנווט בתוכנות ניהול פרויקטים חדשות, או להבין את הניואנסים של מיתוג במדיה חברתית.
• מגמות תרבותיות: מתן תובנות לגבי שינויים בהתנהגויות צרכנים, שפת הכלה והערכים המניעים את שוק הכישרונות הצעירים.
• נימוסים היברידיים: שיתוף שיטות עבודה מומלצות לשיתוף פעולה דיגיטלי ושמירה על תרבות בסביבה של עבודה מרחוק.

חשוב לציין, זה לא רק עניין של תמיכה טכנית. מדובר בשיתוף פרספקטיבות. כאשר מנהל בדור הבייבי בום יושב עם מנהל מדור ה-Z כדי ללמוד על בינה מלאכותית, נפתח דיאלוג. המנהל רוכש אוריינות דיגיטלית, אך המנטור מדור ה-Z רוכש נראות ולומד מיומנויות רכות יקרות ערך – משא ומתן, חוסן וחשיבה אסטרטגית – מעשרות שנות ניסיון של המנהל. זה הופך את מערכת היחסים מהיררכית להדדית.

אסטרטגיה 2: המשרד כ"מרכז שיתוף פעולה"

השינוי העיקרי השני הוא שינוי מרחבי. הוויכוח על חובות "חזרה למשרד" (RTO) התייצב ברובו בפשרה: המשרד כבר לא מיועד רק לעבודה.

בעידן שלפני הקורונה, משרדים שימשו לעתים קרובות כ"מרכזי הקלדה" – שורות של תאים באופן ספייס בהם עובדים ישבו עם אוזניות, וביצעו משימות אישיות שניתן היה לבצע בקלות גם מהבית. בשנת 2026, אילוץ עובדים לנסוע לעבודה במשך שעה רק כדי לשבת בשיחות זום נתפס ככישלון של ההנהלה.

כיום מנהלי משאבי אנוש מעצבים מחדש את המשרדים במטרה להתאימם ליצירת קשר חברתי ולחשיבה משותפת.

משולחנות עבודה לטרקלינים: ים השולחנות נעלם. במקומו נמצאות "שכונות" עם מושבים רכים, בתי קפה ארגוניים וחדרי סיעור מוחות. המשרד הופך ל"מרכז שיתוף פעולה".

מקום "מונע אירועים": הגעה למשרד קשורה כיום לעתים קרובות לאירוע – מפגש תכנון משותף, ארוחת צהריים צוותית, או סדנת הדרכה. המשרד הוא יעד לדברים שלא יכולים לקרות בזום: קריאת שפת גוף, בניית אמון באמצעות שיחה אגבית ופתרון בעיות מורכב הדורש לוח לבן ומשוב מיידי.

גישור מרחבי בין הדורות: העיצוב מחדש של המשרד מסייע במיוחד לקשר בין-דורי. ילידי הדור הדיגיטלי, שעשויים להרגיש מבודדים בבית, כמהים לחונכות ולקשר החברתי שהמשרד מספק. עובדים מבוגרים יותר, המעריכים אינטראקציה פנים אל פנים, מוצאים את פריסת המשרד החדשה תואמת יותר את סגנון העבודה בו נמצאים חללים המעודדים אינטראקציה ולא בידוד, המשרד הופך לגשר הפיזי בין הדורות.

ההשפעה על התרבות והפרודוקטיביות

ההשפעה של שינויים אלה היא עמוקה. חברות המיישמות בהצלחה אסטרטגיות אלה מדווחות על שיעורי שימור גבוהים יותר בכל קבוצות הגיל.

העברת ידע: הסיכון הגדול ביותר של כוח עבודה מזדקן הוא "בריחת מוחות" – ידע מוסדי שיוצא מהדלת כאשר דור הבייבי בום פורש. ע"י טיפוח קשרים קרובים ודו כיווניים באמצעות חונכות הפוכה ושיתוף פעולה במשרד, חברות מבטיחות שחוכמה זו מועברת לדור הבא לפני שיהיה מאוחר מדי.

חדשנות: חדשנות מתרחשת לעתים קרובות בצומת של נקודות מבט מגוונות. כאשר משלבים את האנרגיה של "לזוז מהר ולשבור דברים" של דור ה-Z עם החוכמה של "למדוד פעמיים, לחתוך פעם אחת" של דור הבייבי בום, מקבלים חדשנות חזקה וניתנת להרחבה.

הכלה: מקום עבודה המכבד את סגנונות העבודה המועדפים על כל הדורות – המציע מצד אחד זמן שקט וריכוז בבית לעבודה מעמיקה וזמן חברתי תוסס במשרד לחיבור מאידך, הוא מטבעו מכיל יותר ומאותת לעובדים בכל הגילאים על שייכות לארגון ולקהילת עובדיו.

הפער הרב-דורי בין עובדי הארגון הוא כיום האתגר המרכזי של מנהלי משאבי האנוש. הוא דורש מהם להיות אדריכלי תרבות ולא רק מנהלי מדיניות. על ידי אימוץ חונכות הפוכה והפיכת המשרד הפיזי למרכז שיתוף פעולה, ארגונים יכולים להפוך את הגיוון הדמוגרפי שלהם למעצמת-על תחרותית.

בעולם החדש, החברות המצליחות ביותר יהיו אלו שמבינות שהצוות המושלם אינו רק קבוצה של קוסמים דיגיטליים צעירים או מועצת מנהלים של ותיקים. זהו שילוב של שניהם – מחוברים על ידי כבוד הדדי, מטרה משותפת והבנה שבעולם מורכב, אנו זקוקים לנקודת המבט של כל דור כדי לנצח.

הפוסט Mind the Gap: ניהול הפער הרב-דורי בכח העבודה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בכנס CES 2026 הציגה NVIDIA את פלטפורמת ה-AI החדשה שלה, “Rubin”, והוסיפה לה שכבת משמעות לא שגרתית לעולם השבבים: החברה הודיעה שהשם נבחר כמחווה לורה פלורנס קופר רובין (Vera Florence Cooper Rubin), אסטרונומית אמריקנית יהודיה שמדידותיה על סיבוב גלקסיות היו מהראיות החזקות ביותר לכך שרוב המסה ביקום היא “חומר אפל” – משהו שאיננו רואים, אך הכבידה שלו מעצבת את היקום. במילים אחרות, NVIDIA חיברה בין הדור הבא של “מנועי” הבינה המלאכותית לבין מדענית שהראתה לאנושות שהדברים החשובים באמת אינם בהכרח אלה שנראים לעין. (NVIDIA Newsroom)

פלטפורמת Rubin של NVIDIA: לא רק שבב, אלא מערכת שלמה
לפי ההכרזה הרשמית, Rubin היא פלטפורמה “בקו-תכנון קיצוני” (extreme codesign) שמאגדת שישה רכיבים שנבנו מראש לעבוד יחד כמערכת אחת: מעבד מרכזי בשם Vera CPU, מאיץ גרפי בשם Rubin GPU, מתג NVLink 6, כרטיס תקשורת ConnectX-9 SuperNIC, יחידת עיבוד נתונים BlueField-4 DPU, ומתג Spectrum-6 Ethernet. NVIDIA מציגה את החבילה הזאת כבסיס לבניית “סופר-מחשב AI” בקנה מידה של ארון/רֶאק, ובראשו תצורת Vera Rubin NVL72. (NVIDIA Newsroom)

הדרך הארוכה אל הטלסקופים

ורה רובין נולדה ב-1928 בפילדלפיה לפיליפ קופר, מהנדס חשמל יליד ליטא (במקור פסח קובץ'בסקי) ולרוז אפלבאום (ילידת בסרביה), ובילדותה עברה לוושינגטון די.סי. כבר כנערה נדלקה על האסטרונומיה, ובבית עודדו אותה לעסוק בזה באופן מעשי: אביה עזר לה לבנות טלסקופ ביתי, ולקח אותה למפגשי אסטרונומים חובבים. הסקרנות שלה לא הייתה רגעית; זו הייתה בחירה במסלול חיים בתקופה שבה לא מעט אנשים – גם במערכת החינוך – חשבו שנשים “פחות מתאימות” למחקר מדעי.

הוריה עודדו את סקרנותה המדעית, ואביה אף עזר לה לבנות את הטלסקופ הראשון שלה, והמשפחה עברה לוושינגטון די.סי. שם החלה להתעניין בכוכבים. 

היא למדה ב-Vassar, אז מכללה לנשים, וסיימה ב-1948 כשהיא היחידה במחזור שלה שהתמחתה באסטרונומיה. משם המשיכה ללימודי מוסמך ב-Cornell, ובהמשך השלימה דוקטורט ב-Georgetown בשנת 1954, בהנחיית ג’ורג’ גאמוב. הדרך האקדמית שלה לוותה בחסמים מגדריים מאוד מוחשיים: כאשר חיפשה תוכנית מתקדמת באסטרונומיה, נאמר לה במפורש ש-Princeton אינה מקבלת נשים לתוכנית האסטרונומיה באותה תקופה. גם בהמשך הקריירה, נאלצה לפרוץ דלתות שנחשבו מובנות מאליהן עבור עמיתיה הגברים, כולל מאבק על עצם הזכות לקבל זמן תצפית במתקנים מרכזיים.

רובין עבדה לאורך השנים באזור וושינגטון, וב-Carnegie Institution for Science ביצעה את עיקר מחקריה. שם היא גם הפכה לדמות מפתח עבור דור של נשים במדע: לא רק בגלל ההישגים, אלא בגלל האופן שבו התעקשה להיות נוכחת, להדריך, ולדרוש נורמליזציה של שוויון הזדמנויות. העובדה שנשים נאלצו להיאבק אפילו על תנאים בסיסיים במצפי כוכבים אינה אנקדוטה שולית מבחינתה; זה היה חלק מהמציאות שהיא סירבה לקבל כגזירת גורל. (PHYSICS TODAY)

המדידה ששינתה את התמונה: עקומות סיבוב וחומר אפל

כדי להבין למה שמה של רובין הפך לסמל, לא צריך להיכנס עמוק מדי למתמטיקה. הרעיון פשוט: אם רוב המסה של גלקסיה נמצאת במקום שבו רואים אור – בכוכבים ובגז – אז ככל שמתרחקים ממרכז הגלקסיה, מהירות הסיבוב אמורה לרדת. זה דומה לאינטואיציה ממערכת השמש: גופים רחוקים נעים לאט יותר סביב המרכז. אלא שכאשר רובין מדדה את מהירויות הסיבוב של גלקסיות ספירליות, היא מצאה תופעה שחזרה שוב ושוב: “עקומות סיבוב שטוחות” – מהירויות שנשארות גבוהות גם באזורים החיצוניים, במקום לדעוך כפי שהכבידה של החומר הנראה הייתה אמורה לכפות.

המסקנה המתבקשת הייתה דרמטית: אם הגלקסיות אינן מתפרקות, חייבת להיות בהן מסה נוספת, בלתי נראית, שמחזיקה אותן יחד בכוח הכבידה. במילים אחרות, סביב הגלקסיות קיימות הילות של חומר אפל. רובין לא הייתה הראשונה שהעלתה רעיונות על חומר אפל בהקשר קוסמי, אבל התרומה שלה הייתה בכך שסיפקה ראיות תצפיתיות עקביות ומשכנעות שמיקמו את החומר האפל בלב הדיון המדעי. (PMC)

העבודה הזו לא הייתה “מדידה אחת ונגמר”. לפי סקירות היסטוריות של עבודתה, רובין ועמיתיה ביצעו תצפיות שיטתיות על מדגם רחב של גלקסיות, והצביעו על כך שהתופעה אינה חריגה מקומית אלא תכונה נפוצה. בסקירה של Smithsonian, למשל, מתוארת עבודתה כמבוססת על מחקרים מדוקדקים של יותר מ-75 גלקסיות, שהובילו להערכות שלפיהן חלק עצום מהמסה של גלקסיה יכול להיות “אפל”. (Smithsonian Women's History Museum)

חשוב גם הממד הטכנולוגי-שיתופי: רובין עבדה בצמוד לקנט פורד, מומחה מכשור שבנה ספקטרוגרף מתקדם שאפשר מדידות מדויקות יותר של מהירויות בגלקסיות. השילוב בין יכולת תצפיתית, מכשור מתאים והתמדה של שנים הוא מה שהפך את הממצא למבוסס.

לצד ההשפעה המדעית, רובין קיבלה גם הכרה ממסדית: בשנת 1993 הוענקה לה המדליה הלאומית למדעים של ארה״ב על מחקר חלוצי בקוסמולוגיה תצפיתית שהדגים שחלק גדול מן החומר ביקום הוא “אפל”. (מדליות המדע והטכנולוגיה הלאומיות) וב-2019 נקרא מצפה הכוכבים האמריקני-לאומי בצ’ילה על שמה – Vera C. Rubin Observatory – כמחווה למורשת המחקרית שלה ולתרומתה להרחבת הדלתות לנשים במדע. (Smithsonian Women's History Museum)

למה NVIDIA בחרה דווקא בה – ומה המסר
בהודעת ההשקה הרשמית של NVIDIA נכתב כי מעבדי Rubin נקראה על שם “האסטרונומית האמריקנית פורצת הדרך שגילויה שינה את הבנת האנושות את היקום”. הבחירה הזו מספרת משהו על האופן שבו חברות טכנולוגיה רוצות למקם את עצמן בהיסטוריה של רעיונות: לא רק כמי שמייצרות עוד דור של שבבים, אלא כמי שמבקשות לשייך את עצמן לפריצות דרך שמרחיבות את גבולות הידע. רובין הראתה שלפעמים הנתונים מאלצים אותנו להכיר בכך שהמציאות גדולה ממה שנדמה לנו, ושמה שאנחנו לא רואים עשוי להיות הדומיננטי ביותר. NVIDIA משתמשת בשם הזה כדי למסגר את Rubin כקפיצת מדרגה שתשנה את כללי המשחק במחשוב-AI, בדיוק כפי שעבודתה של רובין שינתה את כללי המשחק בקוסמולוגיה.

הפוסט ורה רובין – האישה פורצת הדרך שעל שמה כינתה אנבידיה את הטכנולוגיות החדשות שלה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת השבבים הטאיוואנית TSMC הגישה תביעה נגד סגן נשיא לשעבר, לו ויי־ג'ן (Lo Wei-Jen), שעבר לאחרונה לאינטל ומונה שם לסגן נשיא ביצועי. בתביעה, שהוגשה לבית המשפט לקניין רוחני ולמסחר בטאיוואן, טוענת TSMC כי קיים “סיכון גבוה” שהבכיר השתמש או יעשה שימוש בסודות מסחריים ובמידע רגיש של החברה לטובת היריבה האמריקנית.

לפי הודעת TSMC, התביעה נשענת על חוזה ההעסקה של לו, על הסכמי סודיות ואי־תחרות שעליהם חתם, ועל חוק סודות מסחריים הטאיוואני. החברה טוענת כי מעברו של לו לתפקיד בכיר באינטל – לאחר יותר משני עשורים שבהם היה חשוף לתכנון ולמפת הדרכים של דורות התהליכים המתקדמים ביותר (5 ננומטר, 3 ננומטר ו-2 ננומטר) – יוצר חשש ממשי לדליפת ידע קריטי.

לו, בן 75, עבד באינטל במשך כ-18 שנים לפני שעבר ל-TSMC ב-2004. ב-TSMC הוא קודם לסגן נשיא בכיר, עמד בראש קבוצות ליבה במו"פ והוביל את תכניות התהליכים המתקדמים של החברה. בשנים האחרונות היה אחראי גם על גיבוש האסטרטגיה הטכנולוגית הכוללת. במרץ 2024 הועבר מתפקידי המו"פ הפורמליים לתפקיד אסטרטגיה תאגידית, אך לפי החברה הוא המשיך לזמן פגישות עם אנשי מו"פ כדי להתעדכן בטכנולוגיות בפיתוח.

TSMC טוענת כי בעת שיחת הפרישה ביולי האחרון הודיע לו ליועץ המשפטי של החברה שהוא מתכנן להצטרף למוסד אקדמי – ולא הזכיר כלל כוונה לחזור לאינטל. זמן קצר לאחר הפרישה נודע כי הצטרף לאינטל כסגן נשיא ביצועי, ובדיווחים זרים נטען כי הוא מדווח ישירות למנכ"ל אינטל, ליפ־בו טאן.

אינטל ולו עצמו טרם הגיבו פומבית לתביעה, אך מנכ"ל אינטל הצהיר באירועים קודמים כי החברה “מכבדת קניין רוחני” ודחה טענות על שימוש בסודות מסחריים של TSMC כ“שמועות וספקולציות”.

המהלך של TSMC מגיע ברקע תחרות חריפה על השליטה בדורות הבאים של תהליכי ייצור השבבים, ובצל שינוי דרמטי בצד האמריקני: ממשל ארה"ב הפך לאחרונה ל"בעל מניות עוגן" באינטל, עם השקעה של 8.9 מיליארד דולר שהומרה לכ-10% ממניות החברה, במסגרת שימוש חדשני בכספי חוק השבבים (CHIPS Act). המהלך נועד לחזק את ייצור השבבים המתקדם בארה"ב ולהקטין תלות בייצור בטאיוואן.

לטאיוואן עצמה יש אינטרס אסטרטגי מובהק: TSMC מייצרת מעל 90% מהשבבים המתקדמים ביותר בעולם ומשמשת כספק מרכזי של ענקיות כמו NVIDIA, AMD, Broadcom ואפל. מעמד זה נתפס בבירה טאיפיי כ"גב ביטחוני" מול סין – עוד נדבך שמקשה על הדמוקרטיות המערביות להתעלם מהאי במקרה של עימות. לא פלא שמשרד הכלכלה הטאיוואני כבר הביע דאגה פומבית מהמעבר של לו לאינטל ומסר כי יבחן את השלכותיו על ביטחון לאומי.

זוהי אינה הפעם הראשונה שבה TSMC נוקטת בכלים משפטיים נגד אנשי מפתח שנטשו אותה למתחרים. בעבר ניהלה החברה מאבק משפטי מתוקשר נגד מהנדס העילית ליאנג מונג־סונג, שעבר לסמסונג וסייע לה להדביק את הפער בתהליכי ה-14 ננומטר – צעד שנתפס כגורם מרכזי באיבוד חלק מהזמנות אפל באותה תקופה. בהמשך ניהלה TSMC הליכים גם מול בכירים שעברו ל-SMIC הסינית ולחברת Tokyo Electron היפנית, במקרים שבהם עלתה טענה להעברת ידע רגיש.

עבור תעשיית השבבים העולמית – ובראשה לקוחות שעובדים גם עם TSMC וגם עם אינטל – מדובר בתזכורת בולטת לכך שמלחמת הגיוס של טאלנטים בכירים אינה רק שאלה של שכר ותנאים, אלא גם שדה קרב משפטי וגיאו־פוליטי. ברקע עומדות שאלות מעשיות: עד כמה יכול מהנדס או מנהל בכיר "להפריד" בין הידע שצבר בחברה אחת לבין תפקידו בחברה מתחרה? מה תוקף אמיתי להסכמי אי־תחרות וסודיות במציאות של תחרות גלובלית על מהנדסי צמרת?

התביעה של TSMC נגד לו ויי־ג'ן היא עוד סימן לכך שהמירוץ ל"GAA" ולתהליכי 2 ננומטר ומטה אינו מתנהל רק במעבדות ובפאבים – אלא גם בבתי משפט, במשרדי ממשלה ובחדרי ישיבות של משקיעים. ככל שהפער בין אינטל ל-TSMC בטכנולוגיית ייצור יצטמצם, כל פרטי ידע, כל תרשים תהליך וכל מנהל בכיר – הופכים לנכס אסטרטגי שמסביבו עלול לפרוץ עימות משפטי חדש.

הפוסט TSMC תובעת בכיר שעבר לאינטל – הקרב על סודות ה-2 ננומטר מגיע לבית המשפט הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מדינת ישראל, שמובילה כבר עשורים בפיתוח שבבים מהמתקדמים בעולם, לא טרחה עד כה להקים מסלול אקדמי ייעודי לתכנון ואימות שבבים. אלפי מהנדסים ישראלים חתומים על פריצות הדרך הגדולות ביותר בתחום – ממעבדי מובייל ועד שבבי AI מהפכניים – אבל את הידע הזה, את התשתית הזו, לא לימדו כאן. עד עכשיו.

עכשיו זה סוף סוף קרה. בית הספר להייטק ו- AI של גוגל ואוניברסיטת רייכמן שברו את הנורמה, והשיקו תכנית לימודים חדשה לתכנון ואימות שבבים. וכעת יש לראשונה בישראל מסלול שמבין את מה שהעולם כבר יודע מזמן: אי אפשר לצפות לקבל דור חדש של מהנדסי שבבים מבלי להכשיר אותם כהלכה.

המהלך הזה הוא לא רק אקדמי – הוא אסטרטגי. תכנון שבבים הוא כיום לב התעשייה, והוא גם צוואר הבקבוק שלה. בלי מהנדסי חומרה, מעבדי בינה מלאכותית לא יפותחו. בלי אימות מדויק, אין יציבות. ובלי הכשרה ממוקדת – קשה לבנות את עתיד תעשיית השבבים בישראל.

התכנית עצמה מרשימה: שילוב של יסודות תיאורטיים עם תרגול מעשי, עבודה עם שפות תכנון כמו Verilog ו-System Verilog, פרויקטים על רכיבי FPGA ומפגשים עם התעשייה. זו לא עוד תכנית אקדמית – זו חממה שתסייע להקים גם את דור חברות ההזנק הבט בתחום השבבים.

הביקוש מדבר בעד עצמו: 635 הגישו מועמדות למחזור הראשון, ומתוכם התקבלו רק 35. ההרכב החברתי מגוון, והמסר ברור – תכנון שבבים הוא לא מועדון סגור, אלא הזדמנות שצריכה לכלול כמה שיותר מהנדסים.

ועדיין נשאלת השאלה: מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן?

איך ייתכן שישראל, המייצאת את המוחות הכי מבריקים לתכנון שבבים בגוגל, אפל, אינטל ואמזון לא השקיעה עד כה בהכשרה מקומית? איך קרה שהתחום הכי קריטי לעתיד ההייטק – נשאר בשוליים האקדמיים?

האמת, אין לי תשובה טובה לכך ולכן אסתפק במהלך של רייכמן וגוגל שהוא לדעתי תיקון היסטורי. הוא לא רק פותח דלת למהנדסים צעירים – הוא גם מציב את ישראל על המסלול הנכון: לא רק לייצר חדשנות, אלא לדאוג לדור הבא של מהנדסינו.

אם נרצה להישאר מובילים, לא מספיק לייצא מוחות, צריך גם לבנות את התשתית להכשרתם ובכך לעזור להם להקים את דור חברות השבבים הבא. והמסלול החדש ברייכמן הוא הצעד המתבקש בכיוון הנכון. נקווה שאוניברסיטאות אחרות ילכו בעקבות אוניברסיטאת רייכמן וידביקו את הפער בין ההיצע לביקוש.

הפוסט הגיע הזמן שבמקביל לבניית שבבים מהפכנים נבנה גם את התשתית האקדמית המתאימה לכך הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בעשורים האחרונים, סין הפכה למעצמה עולמית בתחום המינרלים החיוניים לתעשיות מתקדמות. מינרלים כמו גליום, גרמניום, אנטימון וגרפיט משמשים לייצור שבבים, מערכות תקשורת, ציוד צבאי, סוללות לרכב חשמלי, תאים סולאריים ועוד. בעוד שהמערב שולט בטכנולוגיות העילית של תכנון שבבים, סין שולטת בחומרי הגלם שבלעדיהם אי אפשר לייצר אותם. מצב זה יוצר תלות עמוקה – וכאשר המתיחות בין סין לארצות הברית גוברת, עולה השאלה: מה יקרה אם סין תחליט להטיל אמברגו על אספקת מינרלים חיוניים?

מהם המינרלים הקריטיים שסין שולטת בהם?

• גליום: משמש לייצור שבבים מהירים, רכיבי 5G, לייזרים ודיודות. סין מייצרת מעל 90% מהגליום בעולם.
• גרמניום: חיוני לסיבים אופטיים, חיישני אינפרה-אדום ותאים סולאריים. סין אחראית לכ-60% מהתפוקה העולמית.
• אנטימון: משמש בתעשיית הנשק, אלקטרוניקה ועמידות באש. סין שולטת בכ-80% מהשוק.
• גרפיט: חומר מרכזי בסוללות ליתיום-יון לרכב חשמלי. סין היא היצרנית והמזקקת הגדולה בעולם.

למרות שמינרלים אלו קיימים גם במדינות אחרות, סין מחזיקה בתשתיות הכרייה והעיבוד המתקדמות ביותר, מה שמקנה לה שליטה כמעט מוחלטת על השוק.

כיצד נוצרה התלות של המערב

המערב, ובעיקר ארצות הברית ואירופה, השקיע בעשורים האחרונים בטכנולוגיה, חדשנות ותכנון – אך הזניח את תחום הכרייה והעיבוד של מינרלים. סין, לעומת זאת, השקיעה באופן שיטתי בפיתוח מכרות, מתקני זיקוק, ורכישת שליטה על שווקים גלובליים. התוצאה: חברות מערביות רבות תלויות בספקים סיניים לאספקת חומרי גלם קריטיים.

מה יקרה אם סין תטיל אמברגו?

1. שיבוש בתעשיית השבבים

ללא גליום וגרמניום, ייצור שבבים מתקדמים ייפגע. חברות כמו אינטל, NVIDIA ו-Texas Instruments יתקשו לעמוד בביקוש, מה שיוביל למחסור במחשבים, טלפונים, רכבים ומערכות צבאיות.

• עליית מחירים

מחסור במינרלים יגרום לעלייה חדה במחירי חומרי הגלם, מה שישפיע על כל שרשרת האספקה – מהיצרן ועד לצרכן.

• פגיעה בביטחון הלאומי

מערכות צבאיות מתקדמות, לוויינים, טילים וחיישנים תלויים במינרלים אלו. אמברגו סיני עלול לפגוע ביכולת ההגנה של מדינות מערביות.

• האצת פיתוח חלופות

המערב ייאלץ להשקיע במהירות בפיתוח מקורות חלופיים – כרייה באוסטרליה, קנדה וארה"ב, מחזור מינרלים, ושיפור טכנולוגיות עיבוד.

• העמקת המשבר הגיאופוליטי

אמברגו כזה ייתפס כמהלך תוקפני, ויגביר את המתיחות בין סין למערב. ייתכנו סנקציות נגד סין, תגובות דיפלומטיות חריפות, ואף עימותים כלכליים.

האם המערב יכול להשתחרר מהתלות?

מדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה, קנדה ויפן כבר החלו להשקיע בפיתוח מקורות מינרלים עצמאיים. עם זאת, תהליך זה דורש שנים של השקעה, רגולציה וסביבה תומכת. בינתיים, המערב ממשיך להיות תלוי בסין – במיוחד בתחומים שבהם נדרשת זיקוק מדויק של מינרלים.

ישראל – שחקן טכנולוגי עם פוטנציאל

לישראל אין מכרות מינרלים נדירים, אך היא יכולה לתרום לפיתוח טכנולוגיות עיבוד, מיחזור, ואופטימיזציה של שימוש במינרלים. חברות ישראליות בתחום השבבים, האלקטרו-אופטיקה וה-AI עשויות לשחק תפקיד חשוב ביצירת פתרונות שיפחיתו את התלות בסין.

לסיכום ניתן למר כי  תלות המערב במינרלים המיוצרים בסין היא נקודת תורפה אסטרטגית. אמברגו סיני עלול לשבש את הכלכלה הגלובלית, לפגוע בביטחון הלאומי ולהאיץ את המרוץ לפיתוח חלופות. השאלה היא לא אם זה יקרה – אלא מתי, וכיצד ייערך המערב להתמודד עם האתגר.

הפוסט טראמפ משחק באש: אמברגו סיני עלול לשתק את הכלכלה הגלובלית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ג׳ון מדבד, מייסד OurCrowd, אובחן במחלת ה-ALS ועובר מתפקיד המנכ״ל לתפקיד היו״ר. לפי הודעת החברה, מדבד נמצא בשיקום, נמנע מטיסות וממשיך לעבוד מהבית . הוא יתמקד ביוזמות אסטרטגיות, בהתרחבות בינלאומית ובהעמקת התמיכה בחברות הפורטפוליו. את תפקיד המנכ״ל ומנהל התפעול הראשי יקבל כלי (Cali) טשיל, שכיהן עד כה כמנהל ההשקעות הראשי ויו״ר ועדת ההשקעות.

מדבד מסר כי המעבר מאפשר לו להוביל את שלב הצמיחה הבא של הפלטפורמה, בין היתר באמצעות שימוש בבינה מלאכותית להנגשת השקעות לקהל רחב של משקיעים כשירים. טשיל אמר כי ימשיך את חזון “הדמוקרטיזציה של ההון-סיכון”, עם הרחבת גישת המשקיעים לעסקאות בחברות צמיחה ובקרנות מובילות לצד השקעות בשלבים מוקדמים.

OurCrowd, שהוקמה ב-2013, גייסה עד היום התחייבויות בהיקף של יותר מ-2.6 מיליארד דולר, השקיעה במאות סטארט-אפים ובקרנות רבות, ומדורגת בעקביות כאחד המשקיעים הפעילים בישראל.

הפוסט ג׳ון מדבד אובחן ב-ALS ועובר לתפקיד היו״ר; כלי טשיל מונה למנכ״ל OurCrowd הופיע לראשונה ב-Chiportal.

כיצד מתכוננים לראיון עבודה. ובכן תלוי את מי שואלים? אצל רוב האנשים מדובר ברגע מרגש וחשוב בקרירה העסקית שלהם. ברוב המקרים אנחנו חוקרים את החברה בה אנחנו רוצים לעבוד, מנסים להבין את דרישות התפקיד ומשננים תשובות שיעזרו לנו לקבל את התפקיד.אצל אריק שמר הסיפור היה אחר לגמרי.

היתה זו שנת 1978 ואריק, בחור צעיר בן 27 שרק סיים את שרותו הצבאי כעתודאי, הגיע לראיון עבודה באלביט במת"מ. בסיום הראיון רצה "להגיד שלום" לחבר שלו בשם עודד גפן. כששאל היכן הוא יושב עודד נענה מיד ע"י אחד העובדים : "תפתח את הדלת האדומה ותמצא אותו". אריק לא היסס, אבל במקום דלת אדומה מצא דלת כחולה וכשפתח אותה מצא עצמו במשרדי אינטל חיפה. היו אלה המשרדים של חברת אינטל שהחלה את פעילותה בישראל רק ארבע שנים קודם לכן. אריק קפץ על ההזדמנות ומיהר לשאול "סליחה אולי אתם מחפשים עובדים?" בתגובה לשאלתו מיהר רפי נווה שהיה אז מנהל פרויקט מעבד ה- 8087 (ולימים התמנה למנכל אינטל ישראל) לראיין אותו וזמן קצר אחר כך החל אריק לעבוד באינטל כמהנדס תכנון. באותה עת, אריק בוודאי לא שיער שזה יהיה מקום העבודה הראשון והיחיד שלו ב-47 השנים הבאות.

כעת כשהוא עומד בפני פרישה לגמלאות נאות אריק להתראיין למגזין TapeOut ולחלוק איתנו את סיפורו. סיפורו של מהנדס שבבים שאינו רק העובד הותיק ביותר באינטל ישראל אלא כנראה גם העובד הותיק ביותר בתעשיית השבבים הישראלית.

אז הבנו איך הכל התחיל. עכשיו ספר לנו מה עשית במהלך כל השנים באינטל?

התחלתי כמהנדס תכנון אבל אחרי ארבע שנים יצאתי לרילוקיישן לארה"ב כדי להיות מתאם הפעולות של אינטל ישראל מול ארה"ב. כעבור שנתיים חזרתי ארצה עם הידע של פעילות ה"פוסט סיליקון", הקמתי ומוניתי כאחראי על פעילות בדיקות (טסטינג) אחרי הייצור. זה היה הגרעין של כל פעילות הדיבאג בה התמקדתי מאז 1995 ועד היום.

מדוע בחרת דווקא ב- Debug, נראה שרוב המהנדסים רוצים לעסוק בתכנון ולא בתיקון שגיאות?

מאד מעניין אותי לפתור בעיות. לדעתי זה מאלף לבדוק מה לא היה בסדר, להגיע לשורש הבעיה ולפתור אותה. מבחינתי זה מאתגר אותי וגם מגוון כי כל פעם מגלים באג או שגיאה אחרת.

כאן באה לידי ביטוי ההתלהבות המרשימה של אריק. איש דק גזרה ורב תלתלים אשר גם אחרי למעלה מ-47 שנים נשמע ממש נלהב כשהוא מדבר על עבודתו.

"ה- Debug יושב בתפר שבין התכנון ל- Post Silicon  ומה יכול להיות יותר חשוב מזה?" הוא אומר בהתלהבות ומיד מוסיף "זה אתגר עצום  למצא תקלות ולפתור אותן. למשל מה עוצר את התדר המירבי של הצ'יפ?"

ולא נמאס לך?

ממש לא. הוא יורה מיד. לדבג צ'יפ של 70,000 טרנזיסטורים זה לא כמו לדבג צ'יפ של מילארד טרנזיסטורים.

אנשים עושים תפקיד כמה שנים ואחר כך מתקדמים לתפקיד אחר שהוא גם בדרך כלל בחברה אחרת. איך קרה שנשארת כל כך הרבה שנים באינטל?

אינטל היא חברה מופלאה. חברה עם ערכים ומלאה באנשים טובים ומקצועיים שכיף לפגוש וכיף לעבוד איתם. אני מצאתי גיוון בעבודה ע"י תפקידים נוספים שלקחתי על עצמי כמו למשל להוביל סיורים של אנשים שהגיעו לביקור באינטל.

אתה יודע אומרים שאנשים עוזבים מנהלים ולא עוזבים חברות. אתה בר מזל שלא נתקלת במנהלים כאלה

למען האמת, היו לי מנהלים שמררו את חיי וכבר הייתי עם רגל וחצי מחוץ לאינטל אבל בסוף נשארתי ואני שמח שנשארתי. כיום אני חש גאווה גדולה בכך שחלק גדול מההייטק הישראלי צמח מתוך אינטל. זו הברכה הכי גדולה לתעשיית ההייטק בישראל.

חוץ מזה בעבודה שלי היה אקשן בלתי פוסק ובלתי נדלה כך שכל פעם באתי לעבודה עם תשוקה ולא היה לי רגע משעמם!

אריק שמר בעבודה. "אני הצוללן שצולל לעומקן של הבעיות" צילום: באדיבותו

בא נדבר רגע על מה שקורה לאינטל כיום. פעם זו היתה החברה הכי מצליחה בתחום השבבים – היהלום שבכתר! והיום מצבה לגמרי אחר. איך אתה מסביר את זה?

אני איש שטח. אני הצוללן שצולל לעומקן של הבעיות. אני לא מתעסק עם מה שקורה 50 מטר מעל הראש שלי. גם אין לי את יכולת לשפוט את מה שקורה. אני לא אוהב לנהל. כל חיי ברחתי מניהול. מה שמעניין אותי זה להיות מוביל טכני ולעבוד עם אנשים בגובה העיניים.

ובכל זאת כמי שנמצא בארגון כל כך הרבה שנים מה לדעתך השתנה?

היו כנראה החלטות שגויות. לפי מה ששמעתי יכול להיות ש"אחרו את הרכבת" בשווקים מסוימים אבל אני לא יודע פרטים מדויקים.

ואתה מאמין שאינטל תתגבר.

כן. החברים קוראים לי "אופטימיסט חסר תקנה" ואני אכן אופטימי ומאמין שאינטל תצליח להתגבר על כל הקשיים.

בא נדבר קצת על חייך האישים. יש לך תחביבים?

למען האמת רוב הזמן עבדתי ונהניתי מאד אבל בכל זאת עסקתי בעוד כמה דברים. אני מתנדב בהדרכת ילדים במסגרת סיירת המרצים של "5 פי 2"  (שמטרתה להכפיל את כמות התלמידים המסיימים בגרות עם 5 יחידות במתימטיקה). כמו כן תוך כדי עבודה עשיתי קורס מורי דרך במשך שנתיים וזו היתה חוויה של החיים. אני גם מנצל את העובדה שאני אוהב לספר סיפורים ונהנה להדריך את אנשי הקבוצה שלי בטיולים ברחבי הארץ וכן אורחים שמגיעים אלינו מחו"ל.

ומה עם משפחה

אני מתגורר בחיפה ויש לי שני ילדים מוכשרים. הבת שלי טל עבדה תקופה באינטל בתחום קשרי קהילה ואילו הבן שלי גל הוא גנן של ילדים בבית הספר הריאלי בחיפה.

ועכשיו בגיל 74 כשאתה פורש מאינטל. מה אתה הולך לעשות מחר?

אני מתכוון להמשיך לתת הרצאות לילדי בית ספר במסגרת" 5 פי 2" כדי לדחוף את הצעירים להשלים 5 יחידות במתימטיקה כי בכך הם מכתיבים את העתיד שלהם. כמו כן, אלך לבתי אבות לתת להם הרצאות על סודוקו ותשבצי הגיון ויש גם מיזם חדש עם מכללת אורנים בו אני מתכוון להגיע ביחד עם מהנדסות ומהנדסים נוספים לגני ילדים כדי להדליק את הילדים הצעירים על אלקטרוניקה.

ומה המסר שלך לדור הצעיר?

אתם נכנסים לתקופה של שינויים מהותיים בעקבות כניסת הבינה המלאכותית לחיינו. זה אומר שאתם צריכים להיות ביקורתיים מחד ולפתח מיומניות חשיבה מאידך. יחד עם זאת עדיין חשוב יהיה לעבוד בצוות כדי להתמודד עם האתגרים שיהיו לכם ולפצח בעיות.

הפוסט אריק שמר:"מאד מעניין אותי לפתור בעיות". העובד הוותיק ביותר באינטל פורש אחרי כמעט 50 שנה הופיע לראשונה ב-Chiportal.