החרפת הלחימה בין ארה"ב וישראל לאירן והתגובה האיראנית על שכנותיה מעוררת דאגה גוברת בתעשיית השבבים העולמית, בעיקר סביב אספקת חומרי גלם חיוניים לייצור שבבים. בדרום קוריאה הזהיר חבר הפרלמנט קים יאנג־בה, לאחר פגישה עם בכירים בתעשייה ובהם נציגי סמסונג אלקטרוניקס, כי שיבוש באספקת חומרים מהמזרח התיכון עלול לפגוע בייצור שבבים. בין החומרים שהוזכרו בולט במיוחד הליום, גז חשוב לניהול חום בתהליכי ייצור, שלדברי גורמים בתעשייה אין לו כיום חלופה מעשית מלאה.

החשש אינו תיאורטי בלבד. לפי רויטרס, דרום קוריאה תלויה במזרח התיכון גם באספקת ברום ובשורה של פריטים נוספים בשרשרת האספקה לשבבים, והממשלה בסיאול ציינה כי לפחות 14 רכיבים או חומרים רלוונטיים מגיעים במידה גבוהה מהאזור. אמנם חלקם ניתנים לרכש ממקורות חלופיים או מייצור מקומי, אך כל עיכוב ממושך עלול להגביר את הלחץ בשוק שגם כך מתוח בגלל הביקוש לשרתי AI ולשבבי זיכרון.

מבחינת החברות עצמן, המסר כרגע זהיר אך לא פאניקאי. SK hynix מסרה כי גיוונה את שרשראות האספקה שלה וכי ברשותה מלאי הליום מספק, ולכן היא מעריכה שההשפעה המיידית תהיה מוגבלת. גם TSMC הודיעה כי בשלב זה אינה צופה פגיעה משמעותית, אך ממשיכה לעקוב מקרוב אחר ההתפתחויות. במילים אחרות, היצרנים הגדולים אינם מדווחים עדיין על משבר תפעולי, אך בהחלט נערכים לאפשרות שהסכסוך יתארך.

הבעיה הרחבה יותר היא שהענף מגיע למשבר הזה במצב רגיש ממילא. הביקוש המואץ לשבבים עבור מרכזי נתונים של בינה מלאכותית כבר יצר צווארי בקבוק בחלקים שונים של שרשרת האספקה, והשפיע גם על שווקים כמו מחשבים אישיים, סמארטפונים, רכב ואלקטרוניקה צרכנית. אם הלחימה תייקר אנרגיה, תאט משלוחים או תפגע באספקת גזים ותשומות קריטיות, הלחץ על מחירי הייצור ועל זמני האספקה עלול לגדול עוד יותר.

לצד חומרי הגלם, עולות גם שאלות לגבי השקעות AI במזרח התיכון. לפי הדיווחים, המשבר עלול לעכב תוכניות של חברות טכנולוגיה גדולות להרחבת מרכזי נתונים באזור. רויטרס דיווחה גם על פגיעה במרכזי נתונים של אמזון באיחוד האמירויות ובבחריין בעקבות תקיפות כטב"מים, אירוע שמחדד את הסיכון הפיזי לתשתיות דיגיטליות באזור שניסה למצב את עצמו כמרכז AI אזורי. פגיעה כזו אינה משפיעה רק על שירותי ענן, אלא גם על קצב ההתרחבות העתידי של ביקושים לשבבים מתקדמים.

המשמעות ברורה: גם אם לא נראה מחר עצירת קווים בפאבים, המלחמה מוסיפה שכבת סיכון חדשה לשוק שכבר פועל על קצה הקיבולת. במקרה של עימות מתמשך, לא רק נפט וספנות יושפעו, אלא גם גזים תעשייתיים, חומרי עזר, ציוד נלווה ותוכניות ההתרחבות של תעשיית ה-AI. בשלב זה התמונה היא של סיכון עולה, אך עדיין לא של שיבוש בפועל בקנה מידה רחב.

הפוסט העימות במזרח התיכון מעלה חשש לשיבושים בשרשרת האספקה של תעשיית השבבים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אלביט מערכות, TKMS ומשרד הביטחון חנכו בשבוע שעבר מתקן ייצור חדש בישראל לרכיבים מבניים תת־ימיים לצוללות. לפי ההודעה הרשמית, זהו קו ייצור המיועד לייצור רכיבי Glass Reinforced Polyester (GRP) עבור צוללות, במסגרת שיתוף פעולה תעשייתי בין הצדדים. מדובר בצעד ראשון מסוגו בישראל בתחום זה, ולא בעוד הרחבה שגרתית של קבלנות משנה ביטחונית. (elbitsystems.com)

המשמעות המעשית של המהלך היא יצירת יכולת ייצור מקומית לרכיבים תת־ימיים שלא יוצרו עד כה בישראל. לפי TKMS ואלביט, המתקן החדש הוא חלק ממחויבויות הרכש הגומלין של החברה הגרמנית בישראל, והוא אמור להעמיק את שיתוף הפעולה הטכנולוגי בין החברות, תוך הקמת תשתית ייצור חדשה המבוססת על הידע והניסיון של TKMS בתחום הצוללות.

האתר החדש מוקם בצפון הארץ, באזור שהוגדר כאזור עדיפות לאומית, ובשלב הראשון הוא צפוי להעסיק עשרות עובדים. באלביט הדגישו כי הרחבת הפעילות בגליל משתלבת במדיניות החברה לשמר ולפתח נוכחות תעשייתית הן בגליל והן בנגב, וכי למפעל החדש עשויה להיות תרומה ישירה גם לחיזוק הכלכלה האזורית ולפיתוח אקו־סיסטם תעשייתי מקומי סביב ייצור ימי מתקדם.

מבחינת משרד הביטחון, המהלך משתלב בלקחי המלחמה ובהרחבת בסיס הייצור הביטחוני המקומי. זאב לנדאו, ראש מנהל ההרכשה והייצור במשרד הביטחון, אמר כי שיתוף הפעולה רב־השנים עם TKMS סייע לבניין הכוח של חיל הים, וכי הקמת המתקן החדש היא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר להרחבת כושר הייצור הביטחוני בישראל, לקידום התעשייה המקומית ולפיתוח המשק. גם במשרד הכלכלה ציינו כי מדובר במהלך שמחבר בין צורך ביטחוני קריטי לבין פיתוח תעשייתי בפריפריה ויצירת משרות איכותיות. (Defence Industry Europe)

עם זאת, חשוב לדייק: לא מדובר בהעברת בניית הצוללות עצמן מגרמניה לישראל. לפי ניתוח ב"ג'רוזלם פוסט", ההודעה הרשמית מצביעה על הרחבת היקף הרכיבים שישראל תוכל לייצר בעצמה עבור תוכניות צוללות, ולא על מעבר לייצור מלא של כלי השיט. במילים אחרות, ישראל מטפסת שלב בשרשרת הערך הימית־ביטחונית, אך אינה הופכת בן־לילה לבונה עצמאית של צוללות שלמות.

ובכל זאת, עבור התעשייה המקומית זהו מהלך משמעותי. אלביט ציינה כי ההסכם יאפשר ל־Elbit Cyclone להרחיב את סל המוצרים שלה, לפנות לשווקים בינלאומיים חדשים ולפתח מומחיות מקומית בתחום של רכיבים תת־ימיים מתקדמים. עבור ישראל, מדובר לא רק בשיפור העצמאות התעשייתית בתחום רגיש, אלא גם ביצירת פלטפורמה לכניסה עמוקה יותר לעולמות של הנדסה ימית, חומרים מרוכבים ושרשרת אספקה לצוללות ולמערכות תת־ימיות.

במבט רחב יותר, המהלך משקף מגמה ישראלית ברורה מאז 2024: ניסיון להרחיב את הייצור המקומי בתחומים ביטחוניים שנחשבו עד כה תלויי חוץ, במיוחד במקומות שבהם יש ערך מוסף טכנולוגי, רגישות ביטחונית או תלות בשרשרת אספקה זרה. במקרה הזה, החיבור בין TKMS, אלביט ומשרד הביטחון יוצר בישראל יכולת חדשה בתחום מצומצם אך אסטרטגי, שיכול בעתיד לתמוך גם בפרויקטים ימיים נוספים, בארץ ואולי גם בחו"ל. (Defence Industry Europe)

כיתוב תמונה מוצע:
לפי המקור הזמין. (Defence Industry Europe)

אמפמ

כותרת:
ישראל מקימה קו ייצור ראשון לרכיבי צוללות תת־ימיים עם TKMS ואלביט

כותרת משנה:
המתקן החדש בצפון הארץ ייצר רכיבי GRP לצוללות, ירחיב את הייצור הביטחוני המקומי ויעמיק את שיתוף הפעולה בין אלביט, TKMS ומשרד הביטחון

תגים:
אלביט מערכות, TKMS, צוללות, חיל הים, משרד הביטחון, רכש גומלין, GRP, חומרים מרוכבים, תעשייה ביטחונית, גליל

ביטוי מפתח:
קו ייצור לרכיבי צוללות בישראל

נרדפים:
מפעל רכיבי צוללות בישראל, ייצור רכיבים תת־ימיים בישראל, אלביט TKMS צוללות, רכיבי GRP לצוללות, תעשייה ימית ביטחונית בישראל, רכש גומלין צוללות

SLUG:
israel-submarine-components-facility-elbit-tkms

הפוסט ישראל מקימה קו ייצור ראשון לרכיבי צוללות תת־ימיים עם TKMS ואלביט הופיע לראשונה ב-Chiportal.

האיחוד האירופי מדבר בשנים האחרונות יותר ויותר על “ריבונות טכנולוגית”, אבל בכל הנוגע לשבבים, הפער בין הסיסמה לבין היכולת המעשית עדיין גדול. כעת מגיעה תוכנית ההגנה התעשייתית החדשה של אירופה, שמבקשת לחזק את ייצור מערכות הביטחון בתוך היבשת, וממחישה עד כמה תעשיית השבבים היא החוליה החסרה במהלך כולו.

בלב הדיון נמצאת הדרישה להגדיל את שיעור הרכיבים שמקורם באירופה או במדינות ידידותיות במערכות ביטחוניות הזוכות לתמיכה. לכאורה מדובר במהלך ביטחוני. בפועל, זהו גם איתות ברור לשוק השבבים האירופי: אם אירופה רוצה עצמאות ביטחונית אמיתית, היא אינה יכולה להמשיך להסתמך על מעבדים, רכיבי עיבוד מאובטחים, FPGA, מיקרו־בקרים ורכיבי RF שמגיעים ברובם מחוץ ליבשת.

זהו אתגר עמוק יותר משאלת הייצור של פגזים, טילים או רחפנים. מערכות נשק מודרניות מבוססות היום על שכבות כבדות של אלקטרוניקה: מחשבי משימה, עיבוד אותות, הצפנה, תקשורת מאובטחת, מכ״ם, מערכות ISR, ניווט, fusion של חיישנים ובינה מלאכותית בקצה. בלי רכיבי סיליקון אמינים, מאובטחים וזמינים, גם תעשיית ביטחון מתקדמת נשארת תלויה בספקים חיצוניים.

מנקודת המבט של CHIPORTAL, זהו לב הסיפור. אירופה מחזיקה ביכולות טובות בתחומי ציוד ליתוגרפיה, חומרים, מחקר, IP ותכנון מערכות, אבל היא עדיין חלשה יותר בשרשרת הערך המלאה של שבבים מתקדמים לשימושים רגישים. במילים אחרות: לא מספיק לתכנן מערכת נשק אירופית אם המעבד הקריטי, הרכיב המתכנת או האריזה המתקדמת שלה תלויים בשרשרת אספקה זרה. בזמן שגרה זה עובד. בזמן משבר גיאופוליטי, זה עלול להפוך לצוואר בקבוק.

המלחמה באוקראינה, החרפת התחרות בין ארה״ב לסין, מגבלות יצוא, והדיגיטציה המואצת של שדה הקרב – כל אלה הפכו את נושא המיקרואלקטרוניקה מסוגיית תעשייה לסוגיית ביטחון לאומי. עבור קבלני ביטחון אירופיים, הסיכון כבר אינו תיאורטי. די בעיכוב באישור יצוא, בשיבוש ייצור באסיה או במתיחות פוליטית עם ספקית מפתח כדי לפגוע בלוחות זמנים של תוכניות רב־שנתיות.

לכן מעניין לראות שבאירופה מתחילים לדבר על מעבדים “ריבוניים” לא רק בהקשר של HPC אזרחי אלא גם בהקשר דו־שימושי. אחת הדוגמאות המוזכרות בשיח הזה היא SiPearl, שמנסה לבנות חלופה אירופית בתחום מעבדי הביצועים הגבוהים. גם אם יוזמות כאלה עדיין אינן מתקרבות בהיקפן לאקוסיסטם האמריקני או האסיאתי, הן משקפות שינוי תודעתי: אירופה מבינה שהיא צריכה לבנות מחדש לפחות חלקים מהשרשרת – design, verification, packaging, secure integration ולעתים גם גישה יציבה לייצור.

וכאן מגיעה השאלה העסקית. מי יממן את המהלך הזה, ומי יספק לו ביקוש בהיקף משמעותי? בשוק האזרחי, יצרנים אירופיים מתקשים לעיתים להתחרות במחיר מול שחקנים גלובליים. בתעשייה הביטחונית, לעומת זאת, השיקול שונה. רכש ביטחוני יכול להעדיף ביטחון אספקה, שרידות, traceability ושליטה גיאופוליטית על פני המחיר הנמוך ביותר. לכן דווקא תחום הביטחון עשוי להיות מנוע הצמיחה שייתן לתעשיית השבבים האירופית שוק עוגן ראשוני.

אם מדינות אירופה יתחילו לדרוש יותר תוכן מקומי גם ברמת הסיליקון, הן ייצרו תמריץ לחברות שבבים אירופיות, לבתי תכנון, לחברות IP, לספקיות packaging ולמפתחות רכיבים מוקשחים לביטחון. זה לא יפתור מחר את הפער מול ארה״ב, טייוואן או דרום קוריאה. אבל זה עשוי ליצור שכבה אירופית קריטית בתחומים שבהם תלות חיצונית כבר אינה מתקבלת על הדעת.

לכן, התוכנית הביטחונית החדשה של האיחוד אינה רק סיפור על תקציבי הגנה. עבור תעשיית השבבים, היא עשויה להתברר כנקודת מפנה. לא משום שהיא משיקה מגה־פאב חדש, אלא משום שהיא משנה את מקור הביקוש. ברגע שהלקוח הביטחוני האירופי יתחיל להגדיר ריבונות חומרה כדרישה מבצעית, שוק השבבים המקומי יקבל דחיפה שעד היום הייתה חסרה לו.

בשורה התחתונה, אירופה יכולה לדבר על ריבונות טכנולוגית ככל שתרצה. אבל כל עוד המעבדים, המיקרואלקטרוניקה והרכיבים המאובטחים של מערכותיה הקריטיות נשענים על גורמים חיצוניים, הריבונות הזאת תישאר חלקית. התעשייה הביטחונית עשויה להיות הכוח שיחבר סוף סוף בין חזון השבבים האירופי לבין צורך אמיתי, דחוף ומתוקצב.

תגים: האיחוד האירופי, שבבים, תעשייה ביטחונית, ריבונות טכנולוגית, מיקרואלקטרוניקה, מעבדים, שרשרת אספקה, SiPearl

רוצה שאכין גם אמפמ מלא, או גרסה עוד יותר “צ'יפורטלית” עם פתיח קצר יותר, כותרת חדה יותר, ופסקה מסיימת שמחברת לישראל ולתעשיית השבבים המקומית?

הפוסט אירופה מבינה: ריבונות שבבים עוברת דרך התעשייה הביטחונית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הדיון על הקשר בין ארצות הברית לישראל נוטה להתמקד בסיוע הביטחוני, כאילו השותפות היא בעיקר תרגיל בפטרונות אסטרטגית. אולם, לפי מחקר חדש של זינב ריבואה ממכון האדסון, מסגרת זו מתעלמת מכך שישראל היא מעצמה כלכלית וחדשנית משמעותית, שהשילוב העמוק שלה במערכות האקולוגיות התעשייתיות, הטכנולוגיות וההוניות האמריקאיות מחזק את כלכלת ארה"ב.

לאחר ה-7 באוקטובר 2023, סוכנויות אשראי, משקיעים זרים ופרשנים גיאופוליטיים הניחו שהחוסן הכלכלי של ישראל יתמוטט תחת נטל של מלחמה ממושכת על מספר חזיתות. סוכנות מודי'ס הורידה את דירוג האשראי של ישראל ב-2024. עם זאת, הערכה זו לא החזיקה מעמד.

שלוש תכונות מבניות מרכזיות

המחקר מזהה שלוש תכונות מבניות של הכלכלה הישראלית שהופכות את המדינה לשותפה כה יקרת ערך:

1. צפיפות של חדשנות

ישראל מונה 10.1 מיליון איש אך מייצרת תפוקה טכנולוגית המתחרה במדינות גדולות פי כמה. מספר החברות הישראליות הנסחרות בנאסד"ק עולה על הסכום המשולב של חברות מהודו, יפן ודרום קוריאה. למעלה מ-2,500 חברות אמריקאיות פועלות בישראל, ומעסיקות ישירות כ-72,000 ישראלים.

2. התאמה סקטוריאלית בטכנולוגיות עתיד

הקשר הכלכלי בין ארה"ב לישראל משתרע על התחומים שבהם תוכרע התחרות האסטרטגית של המאה ה-21: אבטחת סייבר, בינה מלאכותית, מערכות אוטונומיות, ביוטכנולוגיה, טכנולוגיית מים ואנרגיה מתחדשת.

3. תאימות מוסדית

ישראל היא דמוקרטיה שלטונית עם בתי משפט עצמאיים, שווקי הון שקופים והגנות חזקות על קניין רוחני. חברות אמריקאיות מבצעות שם מחקר ופיתוח רגיש מכיוון שחוזים ניתנים לאכיפה וסעד משפטי אמין.

תשואות מוכחות

מאז 1985, המסחר הדו-צדדי בין ארה"ב לישראל גדל פי עשרה לכ-49 מיליארד דולר, בנוסף להשקעות של ישראל בארה"ב בשווי כ-24 מיליארד דולר. קרן המחקר והפיתוח התעשייתי הדו-לאומית (BIRD), שהוקמה ב-1977, הקצתה 282 מיליון דולר ליותר מ-800 פרויקטים, שיצרו במישרין ובעקיפין כ-8 מיליארד דולר במכירות.

חוסן שהוכח במלחמה

בינואר 2026, מודי'ס שינתה את התחזית שלה לישראל משלילית ליציבה, בציון ירידה בסיכון הגיאופוליטי וחוסן מוכח. בנק ישראל צופה צמיחה של 5.2 אחוזים ב-2026, קרן המטבע הבינלאומית חוזה 4.8 אחוזים, והאבטלה ירדה ל-3 אחוזים.

המחקר מדגיש שלושה מאפייני חוסן:

• אמינות שרשרת אספקה תחת לחץ – מגזרי הטכנולוגיה והביטחון של ישראל המשיכו לפעול בתנאי מלחמה מתמשכים
• שימור הון – הון אמריקאי שהושקע בישראל הניב תשואות טובות ולא נזקק לאמצעי ייצוב חירום
• אמינות הרתעה – כל אינדיקטור כלכלי ישראלי שהחזיק או השתפר חיזק את האמינות של הסדר האזורי המעוגן באמריקה

תשואות אמריקאיות ישירות

ההשקעה הישראלית יוצרת מקומות עבודה אמריקאיים בעלי ערך גבוה:

• בניו יורק: כמעט 600 חברות שנוסדו על ידי ישראלים ייצרו 19.5 מיליארד דולר בתפוקה ותמכו ביותר מ-57,000 משרות
• בפלורידה: 429 חברות ישראליות ייצרו 7.3 מיליארד דולר בתפוקה
• בוירג'יניה: 119 חברות ייצרו 2.3 מיליארד דולר

איום החרם האירופי

המחקר מזהיר מפני התרחבות תנועות החרם באירופה מאז ה-7 באוקטובר, ומפרט צעדים שנקטו מדינות שונות נגד תעשיית הביטחון הישראלית, תוך שהן עצמן ממשיכות לרכוש מערכות הגנה ישראליות. דוגמאות:

• רומניה חתמה על חוזה הגנה אווירית בסך 2.3 מיליארד יורו עם רפאל ביולי 2025
• גרמניה קיבלה את מערכת Arrow 3 הראשונה בדצמבר 2025, והרחיבה את החוזה בכ-3.1 מיליארד דולר, והפכה אותו ליצוא הביטחוני הגדול ביותר בהיסטוריה של ישראל

המלצות מדיניות

המחקר ממליץ על ארבעה צעדים קונקרטיים:

1. אכיפה נגד התפשטות החרם – שימוש בחוקי סחר וסמכויות פיננסיות כדי להרתיע צעדים המשבשים את שילוב הטכנולוגיה בין ארה"ב לישראל
2. עדכון מסגרת הסחר החופשי – הבית הלבן צריך לעדכן את הסכם הסחר החופשי בין ארה"ב לישראל משנת 1985
3. ביסוס מוסדי של קו-פרודוקציה בטכנולוגיות קריטיות – מעבר מעסקאות רכש למבנה של קו-פרודוקציה במגזרים קריטיים
4. בניית פלטפורמת אינטגרציה תעשייתית דו-צדדית – הקמת מנגנון התאמה תעשייתי פדרלי המקשר בין חברות ישראליות לאשכולות ייצור אמריקאיים

מסקנה

המחקר מסכם: "השותפות בין ארה"ב לישראל היא אב-טיפוס של שיתוף פעולה בין בעלות ברית בתנאי תחרות אסטרטגית. האתגר המרכזי העומד בפני ארצות הברית הוא בניית סדר כלכלי בינלאומי המסוגל לעלות בביצועיו על חלופות אוטוריטריות לאורך זמן. הקשר בין ארה"ב לישראל מדגים כיצד נראה הסדר הזה כשהוא מתבגר: חדשנות משולבת, אמון מוסדי וחוסן שהוכח תחת לחץ."

מכון האדסון הוא ארגון מחקר מדיניות לא-מפלגתי המוקדש למחקר וניתוח חדשניים המקדמים ביטחון גלובלי, שגשוג וחופש. המכון נוסד ב-1961 ומשרדיו הראשיים נמצאים בוושינגטון די.סי. המכון מתמחה במדיניות חוץ ובטחון לאומי, כלכלה גלובלית, תחרות אסטרטגית (במיוחד עם סין), ומדיניות המזרח התיכון. הוא נחשב למכון שמרני-ליברלי עם נטייה חזקה למדיניות חוץ אמריקאית אקטיבית.

לסקירה המלאה

הפוסט מכון הדסון: השותפות בין ארה"ב לישראל מושתתת על ברית בתנאי תחרות אסטרטגית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

Space Forge רוצה לגדל בחלל את "זרעי" השבבים של הדור הבא. החברה הבריטית, שפועלת מקארדיף ומפתחת "מפעלים" קטנים במסלול סביב כדור הארץ, טוענת שמיקרו-כבידה וחלל נקי מזיהומים יכולים להוביל לחומרי גלם טהורים ומסודרים יותר לשבבים—בדרך לשיפור ביצועים ויעילות אנרגטית, עם מיקוד גם בשווקים כמו תשתיות תקשורת, דטה-סנטרים והגנה.

Space Forge הוקמה על ידי המנכ"ל ג'ושוע ווסטרן וה-CTO אנדרו בייקון במטרה לנצל תנאים שקשה או בלתי אפשרי להשיג על פני הקרקע: כמעט אפס-כבידה, ואקום טבעי ורמות נמוכות יותר של חלקיקים מזהמים. לפי החברה, השילוב הזה יכול לסייע ביצירת "זרעים" קריסטליים (crystal seeds) באיכות גבוהה—בסיס שעליו ניתן "לגדל" בהמשך חומרים מתקדמים לתעשיית השבבים חזרה בכדור הארץ.

למה לייצר חומרים לשבבים דווקא בחלל

ההיגיון המדעי הבסיסי מאחורי "ייצור במיקרו-כבידה" מוכר גם מתחומים אחרים: כשמבטלים כמעט לחלוטין את השפעת הכבידה, אפשר להפחית תופעות כמו שקיעה והפרדת שכבות, ולקבל תהליכים אחידים יותר—לפחות בחלק מהיישומים. כך, למשל, נאס"א מתארת כיצד תנאי מיקרו-כבידה יכולים לסייע בייצור שכבות דקות הומוגניות יותר ובפחות פגמים במבנים מסוימים.

במקרה של Space Forge, הטענה היא שגבישים המיועדים לתעשיית השבבים—במיוחד חומרים מתקדמים שבהם "סדר אטומי" וטוהר קובעים את הביצועים—יכולים לצאת "נקיים ומדויקים יותר" אם מתחילים את התהליך במסלול סביב כדור הארץ. החברה מציגה זאת כפוטנציאל לשבבים יעילים יותר אנרגטית ולרכיבים שמתאימים לעומסי-הספק גבוהים בתקשורת, תעופה-חלל והגנה.

המפעל המוטס שכבר עלה למסלול, ומה הוכח עד כה

הניסוי המרכזי שעליו נשענת החברה כיום הוא שיגור לוויין-מפעל קטן בשם ForgeStar-1, שנועד להדגים יכולות תפעול של "כלי ייצור" בחלל. לפי דיווחים שפורסמו, במסגרת המשימה הצליחה החברה להפעיל פלזמה—גז מחומם לטמפרטורות גבוהות מאוד (כ-1,000 מעלות צלזיוס)—שלב טכנולוגי שנחשב בעיניה תנאי מקדים לייצור חומרים וגבישים מתקדמים בהמשך.

השלב הבא, כפי שמסבירים בחברה, הוא לא רק "לייצר למעלה" אלא גם להחזיר בבטחה את התוצר לכדור הארץ—וזה החסם שמפריד בין הדגמה מעניינת לבין מודל מסחרי. כאן נכנסת לתמונה טכנולוגיית החזרה (reentry) שהחברה מפתחת: מגן חום מתקפל בשם Pridwen, שתואר בכמה דיווחים כמעין "מטרייה" או מגן נפרש שמאט ומגן על המטען בדרכו חזרה דרך האטמוספרה.

במקביל, Space Forge כבר גייסה מימון כדי להתקדם מעבר לאב-טיפוס: החברה דיווחה על סבב משמעותי, עם השתתפות של NATO Innovation Fund בין המשקיעים—איתות לכך שיישומים בתחומי תשתיות קריטיות והגנה נמצאים חזק על הרדאר שלה.

האתגרים הגדולים: רגולציה, חזרה לכדור הארץ, והוכחת ביקוש אמיתי

גם אם הטכנולוגיה עובדת, נשארות שלוש שאלות כבדות:

האחת היא רגולציה: פעילות תעשייתית בחלל מערבת רישוי שיגור, בטיחות, אחריות, ולעיתים גם חוסר בהירות לגבי מיסוי ומעמד מוצרים שחוזרים מהמסלול למדינות שונות. החברה עצמה טוענת שזה אחד החסמים המרכזיים לקיצור לוחות זמנים.

השנייה היא לוגיסטיקת "חזרה" בקצב גבוה. ייצור בחלל נהיה מעניין כלכלית רק אם אפשר להוריד מטענים בתדירות אמינה—וכאן התעשייה כולה עדיין בונה את השרירים. במקביל ל-Space Forge, חברות אחרות כבר מדגימות גישה דומה של "מייצרים במסלול ומחזירים": למשל Varda Space Industries, שמפתחת קפסולות חזרה ומדווחת על משימות שבהן מוחזרים מטענים ומידע מהמסלול.

הפוסט מפעל שממריא לחלל: Space Forge רוצה לגדל שם את "זרעי" השבבים של הדור הבא הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אילון מאסק ממשיך לאחד את העסקים שבשליטתו: SpaceX אישרה כי תרכוש את xAI, חברת הבינה המלאכותית שפיתחה את הצ’אטבוט Grok. לפי הדיווחים, תנאי העסקה לא פורסמו במלואם, אך מדובר במהלך שמחבר תחת קורת גג אחת יכולות שיגור לחלל, אינטרנט לווייני, תשתיות מחשוב ובינה מלאכותית – מה שמציב את הגוף המאוחד כמועמד להפוך לחברה הפרטית בעלת השווי הגבוה ביותר בעולם.

במזכר שצוטט בדיווחים, מאסק הציג את המיזוג כ“מנוע חדשנות” שיאפשר לשלב בין AI, רקטות, אינטרנט מבוסס חלל ומוצרי מדיה/הפצה, תוך ניצול הסינרגיה בין נתונים, כוח מחשוב ותשתיות שיגור. לפי תפיסתו, המגבלה המרכזית של מערכות AI מתקדמות בשנים הקרובות תהיה אנרגיה ותשתיות מחשוב, והוא רומז שהפתרון ארוך-הטווח עובר דרך חלל – לרבות רעיונות כמו מרכזי נתונים בחלל.

מה ידוע על העסקה והמספרים

לפי Reuters, הערכות בשוק מציבות את שווי xAI סביב 250 מיליארד דולר ואת SpaceX סביב טריליון דולר – סדרי גודל שמציבים את העסקה כאחת הגדולות ביותר שנראו בחברות פרטיות. באותה נשימה, אנליסטים מציינים שהעלות העצומה של כוח מחשוב (compute), תשתיות וצריכת אנרגיה בתחום הבינה המלאכותית יוצרת לחץ להגדלת סקייל ולמהלכי איחוד – במיוחד כשחברות מתקרבות לאפשרות של הנפקה (IPO) או גיוסים גדולים נוספים.

ברקע, למאסק כבר יש זיקות הדדיות בין החברות: Tesla דיווחה לאחרונה על השקעה משמעותית ב-xAI, מה שהדגים כיצד הון, תשתיות וחוזים יכולים “לזרום” בין החברות שבשליטת אותו בעלים. חלק מהפרשנים רואים במהלך הנוכחי גם הכנה לסיפור צמיחה “יעיל הונית” לקראת מהלך עתידי בשוקי ההון.

למה זה מהלך משמעותי

החידוש כאן אינו רק “עוד רכישה”, אלא ניסיון ליצור שרשרת ערך אחת שמתחילה בנתונים והפצה, עוברת דרך מודלים של AI ומרכזי מחשוב, ומסתיימת בתשתית חלל (שיגור ולוויינים). ל-xAI יש יתרון גישה לתרחישי שימוש ולזרמי מידע בזמן אמת דרך הפלטפורמות שמאסק מחזיק/משפיע עליהן; ל-SpaceX יש יכולת ייחודית לשגר, לתפעל ולהרחיב מערכים בחלל בקצב ובעלות שמעט מאוד גופים יכולים להתחרות בהם.

עם זאת, החיבור הזה מגיע גם עם סיכונים: רגולטורים באירופה ובבריטניה כבר בודקים היבטים שונים סביב Grok – החל בהערכת סיכונים לצרכנים ועד שאלות של פרטיות ועיבוד נתונים, לצד דרישה לצמצם אפשרות לייצר תוכן פוגעני או בלתי חוקי. ככל שמרכז הכובד של “AI + הפצה + תשתית” מתכנס לגוף אחד, כך גם עולה הסבירות לבדיקות עומק על ממשל תאגידי, בטיחות, עמידה בחוקי תוכן ופרטיות – ובמקרה של SpaceX, גם רגישויות הקשורות לחוזים ממשלתיים.

בשורה התחתונה, מיזוג SpaceX ו-xAI עשוי לסמן את השלב הבא באסטרטגיה של מאסק: לא “עוד מוצר AI”, אלא פלטפורמה שמנסה להחזיק יחד את כל המרכיבים הדרושים כדי להפעיל ולהרחיב בינה מלאכותית בקנה מידה ענק – כולל אנרגיה, מחשוב, הפצה ותשתית חלל. מיזוג SpaceX ו-xAI הוא גם מבחן: האם יתרון תשתיתי אמיתי יכול להפוך ליתרון AI מתמשך, או שמורכבות רגולטורית ותפעולית תאט את “מנוע החדשנות” שהוא מבטיח.

הפוסט SpaceX רוכשת את xAI: מאסק מאחד טילים ולוויינים עם בינה מלאכותית לחברה פרטית בשווי שיא הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אוניברסיטת בן-גוריון בנגב  וחברת בואינג, הודיעו על שיתוף פעולה חלוצי המתמקד בקידום יכולות אבטחת סייבר עבור מערכות תעופה וחלל מהדור הבא

חברת בואינג ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב, באמצעות חברת מסחור הידע שלה- BGN, חתמו על הסכם מסגרת רב-שנתי לשיתוף פעולה מחקרי חלוצי בתחום אבטחת הסייבר בתעופה. ההסכם נחתם לחמש שנים, בהיקף של למעלה מ-10 מיליון דולר אמריקאי, ומטרתו הקמת מרכז מחקר ייעודי שנועד לאבטח מערכות תעופה וחלל מהדור הבא, על רקע סביבות סייבר-פיזיות מורכבות יותר ויותר.

שיתוף הפעולה יקדם מחקר סייבר פרואקטיבי עבור מערכות תעופה וחלל אוטונומיות, דיגיטליות ומקושרות. במסגרת השותפות יפותחו מערכות אבטחה חדשניות, מערכות תקשורת מאובטחות, פלטפורמות אוטונומיות עמידות וטכנולוגיות עבור פלטפורמות תעופה עתידיות.

"מערכות תעופה וחלל הופכות לאוטונומיות יותר, דיגיטליות יותר ומקושרות יותר," אמר ד"ר ברנדן נלסון, נשיא חברת בואינג העולמית. "שיתוף הפעולה עם אוניברסיטת בן-גוריון, אחד המרכזים המובילים בעולם בתחום אבטחת הסייבר וההנדסה המתקדמת, מסייע לנו להישאר בחזית החדשנות בתחום התעופה המאובטחת".

נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרופ' דניאל חיימוביץ, אמר: "הקמת מרכז המחקר לאבטחת סייבר בשיתוף עם חברת בואינג היא אבן דרך חשובה עבור אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. השותפות ממחישה כיצד חיבור עמוק בין מחקר אקדמי פורץ דרך לבין תאגיד בינלאומי מוביל מקדם חדשנות, מחזק את הנגב כמרכז טכנולוגי מוביל, ומכשיר את הדור הבא של מומחי סייבר לטובת החברה הישראלית והעולמית".

" הסכם זה משקף את חוזקה של מערכת המחקר של אוניברסיטת בן-גוריון ואת המנהיגות הגלובלית שלה בתחום אבטחת הסייבר, בינה מלאכותית וטכנולוגיות קשורות", אמר פרופ' דן בלומברג, סגן נשיא לפיתוח אזורי ותעשייתי באוניברסיטת בן-גוריון. "יחד עם חברת בואינג, נחקור את חזית הסייבר-אווירונאוטיקה ונפתח יכולות חדשות שיחזקו את כל תעשיית התעופה והחלל כולה ".

שיתוף הפעולה יפעל במסגרת Cyber@BGU, מרכז המצוינות לאבטחת סייבר של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ויאפשר לחוקרי האוניברסיטה, לסטודנטים לתארים מתקדמים ולמומחי בואינג להתמודד יחד עם אתגרים אלה.

"השותפות בין בואינג לאוניברסיטת בן-גוריון היא מהלך טבעי.  שנים של שיתוף פעולה עם מובילים גלובליים בהתמודדות עם אתגרי הסייבר הקריטיים ביותר שלהם, במגוון תחומים, מספקים בסיס איתן לצרכי אבטחת הסייבר של בואינג. שיתוף פעולה זה צפוי לקדם יכולות אבטחה חדשות עבור הדור הבא של טכנולוגיות תעופה, תוך שימוש בהתפתחויות האחרונות בתחום הבינה המלאכותית," אמר פרופ' יובל אלוביץ', ראש מרכז המחקר לאבטחת סייבר באוניברסיטת בן-גוריון.

הטקס להשקת מרכז המחקר למצוינות באבטחת סייבר בואינג נערך במעמד ד"ר נלסון ונשיא בואינג ישראל, עידו נחושתן. 

נשיא בואינג ישראל, עידו נחושתן, ציין כי שיתוף הפעולה בין אוניברסיטת בן-גוריון וחברת בואינג יסלול את הדרך לשילוב הטכנולוגיות והיכולות המתקדמות ביותר של ישראל בדורות הבאים של מערכות תעופה וחלל ברחבי העולם. עוד ציין נחושתן, כי לחברת בואינג היסטוריה משותפת עם ישראל עוד מלפני הקמת המדינה. "בואינג רואה בישראל יעד חשוב מאז שסיפקה את המטוס הראשון שהטיס את נשיא המדינה הראשון, חיים ויצמן, מבאזל שבשווייץ לטקס הכרזת העצמאות. מאז ועד היום, בואינג המשיכה להיות הספקית המרכזית של מטוסי נוסעים לחברות התעופה הישראליות, ובראשן אל על, וכן ספקית מובילה של מטוסי קרב, טילים, מסוקי קרב, לוויינים ואמצעים צבאיים מתקדמים נוספים לצה"ל. התעשיות הישראליות הן כיום ספקיות מובילות לבואינג, ורבים מן המערכות הישראליות המשולבות במוצרי בואינג ברחבי העולם מייצרות מאות מיליוני דולרים בשנה. בואינג ממשיכה להעמיק את קשריה למחקר ולפיתוח בישראל, באקדמיה ובתעשייה, ואת השקעותיה במגזר ההייטק הישראלי".

היוזמה התאפשרה הודות ל ,BGN- חברת העברת הידע והמסחור של האוניברסיטה, שיצרה מסלולים חדשים להשפעה מחקרית, פיתוח הון אנושי וקידום טכנולוגי.

הפוסט בואינג ואוניברסיטת בן-גוריון בנגב משיקות מרכז מחקר חדש לאבטחת סייבר בתעופה בישראל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בעוד שבמשך שנים רבות מערכות הגנה אקטיבית (APS) נתפסו כתוספת שמותקנת אחרי המסירה או לפי בחירה, ההודעה שפורסמה ב־19 בינואר 2026 מסמנת מגמה אחרת: Trophy תוגדר כמרכיב סטנדרטי בתצורת הבסיס של Leopard 2A8 – הדגם החדש ביותר במשפחת ה־Leopard 2 – עבור ארבע מדינות אירופיות בברית נאט״ו.

לפי הדיווחים, ההסכם כולל אספקת מערכות, חלפים, הכשרות ותמיכה לוגיסטית לאורך חיי המערכת. המשמעות התעשייתית היא אינטגרציה “מהמפעל”, כלומר תיאום מלא עם מערכות החשמל, החישה והתקשוב של הטנק כבר בקו הייצור, ולא “ערכת שדרוג” מאוחרת. (euro-sd.com)

למה זה חשוב לנאט״ו: דרישת סף בשדה קרב רווי איומים

המעבר של הגנה אקטיבית לסטנדרט בטנק מערכה מערבי מתקשר ישירות ללקחי השנים האחרונות באירופה: שדה קרב צפוף חיישנים, איומי נ״ט מתקדמים וריבוי רחפנים ואמצעי תקיפה בזירות שונות. ההיגיון המבצעי-תפיסתי הוא ששרידות לא נשענת עוד על שריון פסיבי בלבד, אלא על שכבות הגנה שמזהות איום מתקרב ומנסות ליירטו בזמן אמת.

Trophy (“מעיל רוח”) היא מערכת “Hard-kill” שמיועדת להתמודד עם איומי נ״ט באמצעות גילוי ומעקב, והפעלת מיירט לצורך נטרול האיום. בעשור האחרון היא שולבה גם בפלטפורמות נוספות מעבר לישראל, כחלק ממגמה רחבה יותר של שילוב APS בכלים משוריינים מערביים.

כמה טנקים מדובר: מה ידוע על ההצטיידות בכל אחת מהמדינות

על בסיס ההכרזות והחוזים שפורסמו בנפרד במדינות, סדרי הגודל מגיעים לכמעט 200 טנקים (כולל אופציות), כך שהיקף העסקה הכולל מתיישב עם הערכות שנעו סביב 170–180 טנקים בשלב הבסיס, עם אפשרות להתרחבות. (euro-sd.com)

• הולנד: ממשלת הולנד חתמה ב־14 במאי 2025 על רכש 46 טנקי Leopard 2A8, עם אופציה ל־6 נוספים. אספקה מתוכננת לשנים 2028–2031.
• צ’כיה: לפי דיווח רויטרס, צ’כיה הודיעה שהיא מתכננת לקנות עד 77 Leopard 2A8 – 61 באופן מחייב ועוד 16 כאופציה.
• קרואטיה: משרד ההגנה הקרואטי הודיע על כוונה לרכוש 44 טנקי Leopard 2A8 (במסגרת תוכנית מודרניזציה רחבה יותר).
• ליטא: לפי דיווחים בתקשורת הביטחונית, ליטא מתקדמת לרכש של עד 41 טנקי Leopard 2A8 – כחלק ממאמץ לבנות יכולת שריון מודרנית.

הפוסט מעיל רוח נבחרה לתצורת הבסיס של Leopard 2A8: ארבע מדינות נאט״ו מצטיידות בהגנה אקטיבית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ארז ענתבי, ששימש עד לאחרונה כמנכ"ל SpaceIL שפורקה עם ביטול פרויקט בראשית 2, מונה למנכ״ל חברת hiSky, לאחר שמנכ״ל ומייסד החברה שחר קרביץ הודיע כי הוא מסיים את תפקידו הפעיל בניהול השוטף. קרביץ כתב כי לאחר 11 שנים מאז הקמת hiSky הוא “נסוג מניהול יומיומי” כדי לצאת לדרך חדשה, אך יישאר מחובר לחברה בתפקיד אחר, ובירך את ענתבי על כניסתו לתפקיד.

hiSky היא חברה ישראלית לתקשורת לוויינית שממוקדת בעיקר בחיבוריות לאינטרנט של הדברים (IoT) ובקישוריות באזורים שבהם אין תשתית סלולרית או סיבים – ים, מדבר, תעבורה יבשתית, תשתיות מרוחקות ותעשיות כמו אנרגיה ולוגיסטיקה. במקום להקים “רשת לוויינים משלה”, החברה פיתחה פתרונות שמאפשרים להשתמש בקיבולת של לוויינים קיימים ובמסופים ייעודיים קטנים יחסית, כדי להעביר נתונים בקצבים שמתאימים לחיישנים, טלמטריה, ניטור וניהול ציוד מרחוק. לפי תיאורי החברה ומאגרי תעשייה, המוצר המזוהה איתה הוא משפחת מסופים/מערכת שמיועדים לקישוריות לוויינית קומפקטית ליישומי IoT, כחלק ממגמה רחבה של “נרובנד לווייני” שמחפש אמינות וכיסוי גלובלי יותר מאשר רוחב פס גבוה.

חילופי המנכ״לים מגיעים בתקופה שבה שוק התקשורת הלוויינית עובר שינוי כפול: מצד אחד ביקוש גובר לקישוריות תעשייתית ולניטור בזמן אמת של תשתיות; מצד שני תחרות מואצת מול פתרונות חלופיים – החל מסלולר פרטי (private LTE/5G) ועד קישוריות לוויינית שמציעות קונסטלציות חדשות. עבור חברות כמו hiSky, היכולת להרחיב שיתופי פעולה מסחריים, להעמיק אינטגרציות עם מפעילים/אינטגרטורים ולהוכיח אמינות בקנה מידה – קריטית לא פחות מהטכנולוגיה עצמה.

ותיק בתעשיית החלל

ארז ענתבי מוכר בתעשיית התקשורת והלוויינים הישראלית בעיקר מתפקידיו הקודמים בגילת רשתות לוויין (Gilat Satellite Networks). ב-2015 דווח על מינויו למנכ״ל גילת, ולאחר תקופה של כמה שנים הוא סיים את התפקיד. לפי דיווחים בתקשורת המקצועית, הניסיון שלו בגילת נתפס כרלוונטי במיוחד לחברות שנדרשות לאזן בין פיתוח טכנולוגי, פעילות גלובלית, שרשרת אספקה ויכולת לספק מערכות תקשורת בשווקים תחרותיים.

כעת, ב-hiSky, ענתבי נכנס לחברה שבה לפי הודעת קרביץ הוא מעורב מאז הקמתה ב-2016 כחבר דירקטוריון. המינוי עשוי לשקף רצון “להעביר הילוך” בצד המסחרי-תפעולי: הרחבת פריסה אצל לקוחות, שיתופי פעולה עם שותפים בינלאומיים והאצה של מסחור בקנה מידה גדול – אתגרים שמוכרים היטב לחברות תקשורת לוויינית שפועלות מול לקוחות תעשייתיים וממשלתיים.

הפוסט חילופי מנכ״לים ב-hiSky: ארז ענתבי מונה למנכ״ל במקום המייסד שחר קרביץ הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הסטארטאפ Moonshot, נחשף לאחר שנה וחצי של סודיות עם גיוס של 12 מיליון דולר, בהובלת Angular Ventures, מתוכם מיליון דולר הם מענק מקרן הזנק של רשות החדשנות. החברה הוקמה בשנת 2024 על ידי הילה חדד חמלניק, בעבר מנכ"לית משרד החדשנות והמדע וחברה בצוות הפיתוח של כיפת ברזל; פרד סימון, מייסד שותף של יוניקורן התוכנה JFrog; ושחר בהירי, מייסד שותף של חברת Valerann המתמחה בתחבורה חכמה מבוססת AI.

סביב המייסדים התגבש צוות הכולל בכירים ממערכת הביטחון ומהממשלה, מובילים בתחום החלל ויזמי הייטק מנוסים. בהם גיל עילם (מהנדס מערכת ראשי), לשעבר מהנדס המערכת הראשי של מערכת היירוט קלע דוד, רן לבנה (מנהל פיתוח עסקי), לשעבר מנכ"ל קרן רמון וראש משימת האסטרונאוט הישראלי השני בחלל, ואלון אושפיז, לשעבר מנכ"ל משרד החוץ ושגריר ישראל בהודו. מונשוט מעסיקה כיום 32 עובדים, רובם במרכז הפיתוח בפארק התעשייה בקיסריה.

בלב הפיתוח הטכנולוגי של החברה עומד מאיץ אלקטרומגנטי רב־עוצמה, שנבנה לטובת האצת גופים למהירויות היפרסוניות של עד 8 קילומטר בשנייה (28,800 קמ״ש), בזמן קצר ובשימוש בחשמל בלבד. הטכנולוגיה שנמצאת בחזית המדע, מפותחת לשתי מטרות מרכזיות: הקמת משגר שישגר מטענים לאספקת משאבים וציוד לתחנות חלל ולוויינים; ובניית מתקני ניסוי היפרסוניים שמקצרים משמעותית את זמן הפיתוח של מערכות היפרסוניות.

בתחום החלל, שיטת השיגור של Moonshot מאפשרת למטען לצאת מהאטמוספירה ללא הנעה כימית, בניגוד לטילים המסורתיים. כך גדל יחס המטען בשיגור מ־4% המקובל כיום למעל 45%, כדי לאפשר שיגורים תכופים, מהירים וזולים משמעותית מכל פתרון קיים.

למרות זאת, Moonshot אינה מבקשת להתחרות במשגרי הענק של SpaceX של אילון מאסק או Blue Origin של ג׳ף בזוס. מטרתה היא להשלים אותם באמצעות משגר ייעודי לאספקה עבור צרכי תעשיית החלל המתרחבת: דלקים, חומרי גלם וציוד למערכות חלל הפועלות במסלול, ייצור בסביבת אפס כבידה, תחנות חלל פרטיות, תיירות, דאטה סנטרים, ואינטרנט לוויני מהיר. החברה חתמה על הסכמים ראשוניים עם חברות מובילות בתחום הלוגיסטיקה והתדלוק בחלל, בהן D-Orbit האיטלקית ו-Orbit Fab האמריקאית.

המאיץ שנבנה כעת בקיסריה הוא דגם מוקטן של המשגר הגדול וישמש את תעשיית ההיפרסוניקה המקומית כמתקן ניסויים לכלי טיס ומערכות היפרסוניות. המאיץ צפוי להאיץ גופים למהירויות של פי 6 ממהירות הקול (7,200 קמ״ש), ולספק יתרון משמעותי בפיתוח מהיר של הדור הבא של המערכות. על רקע מירוץ הפיתוח ההיפרסוני הבינלאומי, שבו ארה״ב משקיעה בתכנית GOLDEN DOME וישראל בולטת בזכות מערכות כמו חץ-3 וקלע-דוד, נאלצים המהנדסים להסתפק בסימולציות חלקיות, מנהרות רוח מסורבלות וטילים יקרים, כדי לפתח את המערכות. המאיץ של Moonshot צפוי לאפשר האצה של קצב הניסויים מניסוי אחד בשבוע למספר ניסויים ביום ובעלות נמוכה.

הפוסט חברת Moonshot Space נחשפה לאחר שנה וחצי של סודיות הופיע לראשונה ב-Chiportal.