חברת Arbe Robotics הישראלית הודיעה כי טכנולוגיית המכ״ם ברזולוציה גבוהה שלה נבחרה בידי אינטגרטור מערכות בינלאומי לשילוב במספר תוכניות אזרחיות וביטחוניות. החברה לא מסרה את שם הלקוח, את היקף ההזמנות הצפוי או את המועד שבו המערכות ייכנסו לייצור.

המערכת של Arbe מבוססת על ערכת שבבים הכוללת משדר, מקלט ומעבד ייעודי לעיבוד תמונת המכ״ם. היא נועדה להפיק תמונה מפורטת של עצמים בסביבה ולמדוד בו־זמנית מרחק, מהירות, זווית וגובה.

לפי החברה, הרזולוציה הגבוהה מאפשרת להבחין בין עצמים סמוכים ולעקוב אחר מספר רב של מטרות. היכולת מיועדת ליישומים שבהם מצלמות או חיישנים אופטיים עלולים להתקשות בגלל חושך, גשם, ערפל, אבק או סנוור.

ממכוניות למערכות תשתית

Arbe נוסדה במקור כדי לפתח מכ״ם הדמיה עבור כלי רכב ומערכות נהיגה מסייעת ואוטונומית. בשנים האחרונות הרחיבה החברה את קהל היעד לתחומים נוספים, ובהם ציוד תעשייתי, מערכות תשתית, תחבורה חכמה ויישומים ממשלתיים.

הבחירה של אינטגרטור מערכות בינלאומי עשויה לפתוח לחברה ערוץ מסחרי שאינו תלוי רק בלוחות הזמנים הארוכים של יצרניות הרכב. בתעשיית הרכב נדרשות לעיתים כמה שנים בין בחירת רכיב לבין תחילת הייצור הסדרתי, וההכנסות תלויות במספר כלי הרכב שבהם הוא מותקן.

לעומת זאת, תוכניות תשתית ומערכות ייעודיות עשויות להתחיל בכמויות קטנות יותר, אך לאפשר לחברה להוכיח את הטכנולוגיה במגוון תנאים ולהרחיב בהדרגה את מספר היישומים.

מערך אנטנות גדול ומעבד ייעודי

מערכת המכ״ם של Arbe משתמשת במערך וירטואלי גדול של ערוצי שידור וקליטה. ככל שמספר הערוצים גדול יותר, ניתן לשפר את ההפרדה הזוויתית ולהבחין טוב יותר בין עצמים הנמצאים במרחק קטן זה מזה.

המידע המתקבל מהמשדרים ומהמקלטים מעובד במעבד ייעודי שפיתחה החברה. המעבד נדרש לבצע בזמן אמת חישובי אות מורכבים ולהפיק ענן נקודות או תמונת מכ״ם שמערכת התפיסה יכולה לנתח.

גישה זו שונה מחיישני מכ״ם פשוטים יותר, שנועדו בעיקר למדידת מרחק או לזיהוי מכשול כללי. Arbe מנסה למצב את המערכת כחיישן המספק מידע מרחבי עשיר יותר ומשלים מצלמות וחיישנים אחרים.

עם זאת, החברה לא פרסמה נתונים המאפשרים להעריך כמה מערכות יירכשו, מהו המחיר לכל מערכת ומה יהיה חלקה של Arbe בהכנסות מהפרויקט.

המשמעות העסקית עדיין אינה ברורה

ההודעה מייצגת זכייה טכנולוגית, אך אינה בהכרח הזמנה מסחרית מיידית. בענף השבבים והרכב, בחירה בטכנולוגיה יכולה להוביל לשלבי התאמה, בדיקות, פיתוח אב־טיפוס והסמכה לפני קבלת הזמנות סדרתיות.

Arbe תידרש לעבוד עם האינטגרטור על שילוב החיישן, התאמת התוכנה, עמידה בתקנים והוכחת אמינות. רק לאחר השלמת שלבים אלה ניתן יהיה להעריך את תרומת הפרויקטים להכנסות.

החברה פועלת בשוק תחרותי הכולל יצרניות שבבים גדולות, ספקיות מכ״ם ותיקות וחברות סטארטאפ. חלק מהמתחרות משלבות את עיבוד המכ״ם בתוך שבב יחיד כדי להפחית עלויות, בעוד Arbe מדגישה רזולוציה גבוהה ומספר גדול של ערוצים.

הבחירה עשויה לסייע לחברה לבסס את הטכנולוגיה שלה מחוץ לשוק הרכב הפרטי, אך בהיעדר פרטים כספיים יש להתייחס אליה בשלב זה כאבן דרך בפיתוח העסקי ולא כחוזה הכנסות מהותי.

הפוסט טכנולוגיית המכ״ם של Arbe נבחרה לתוכניות אזרחיות וביטחוניות הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הזווית הטכנולוגית טובה: RSL מייצרת מערכות ניטור ובקרה למנועי סילון ולמטוסים, מערכות HUMS לתחזוקה חזויה של כלי טיס, רק״ם, רכבות וספינות, וכן מכ״מים למדידת מהירות הלוע של תותחים. בין המערכות שבהן משולבים מוצריה נמצאים גם מטוסי F-16.

זאב ומאשה דגני מוכרים לקרן את מלוא החזקותיהם, כ־50.3% מהחברה. התמורה כוללת 50 מיליון שקל בסיסיים ועד ארבעה מיליון שקל נוספים בהתאם לתוצאות 2026. זאב דגני יישאר מנכ״ל עד שימונה לו מחליף. בעקבות העסקה הצטרפו לדירקטוריון ארבעה נציגים מטעם הקרן, ובהם חגי טופולנסקי ועופר אליקים, לשעבר מנכ״ל DSPG.

הפוסט קרן IPE רוכשת את השליטה ב־RSL Electronics לפי שווי של 108 מיליון שקל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אינטל פרסמה פרטים ראשונים על Starfire, שבב מחשוב משולב המיועד למערכות חלל ומשלב מעבד, מאיץ בינה מלאכותית ורכיב גרפי במארז אחד. השבב מבוסס על תכנון Panther Lake, שבפיתוחו השתתפו גם צוותי הנדסה של אינטל בישראל.

Panther Lake הוא הדור הראשון של מעבדי הלקוחות של אינטל המבוסס על תהליך הייצור Intel 18A. הארכיטקטורה פותחה במקור למחשבים אישיים ולמערכות קצה, ואינטל מתאימה אותה כעת גם ליישומים הדורשים מגבלות מחמירות של גודל, משקל, צריכת חשמל ועמידות סביבתית.

״בבסיס Starfire נמצא שבב Panther Lake שפיתחנו גם בישראל. כדי להתאים אותו לשימוש בחלל הוגדרו כבר בשלב התכנון דרישות נוספות״, אמר זוהר צבע, סגן נשיא בקבוצת המחשוב באינטל ישראל, שהיה מעורב בפרויקט.

לדבריו, הצוותים מבצעים סימולציות תרמיות כחלק מתהליך התכנון, בודקים בשלב האימות את עמידות המערכת בטמפרטורות נמוכות עד מינוס 40 מעלות צלזיוס, ובהמשך בוחנים כל שבב כחלק מתהליך הייצור. צוותים בישראל השתתפו בהגדרת הדרישות, בתכנון ובבדיקות.

Starfire יוצע בשתי גרסאות החולקות ארכיטקטורה בסיסית משותפת. שתיהן כוללות שמונה ליבות CPU – ארבע ליבות ביצועים וארבע ליבות חסכוניות – לצד NPU לעיבוד משימות בינה מלאכותית ורכיב גרפי המבוסס על ארבע ליבות Xe ו־64 יחידות ביצוע.

הרכיבים משולבים במארז אחד באמצעות טכנולוגיית Foveros של אינטל, המאפשרת לערום ולחבר אריחי סיליקון שיוצרו בתהליכים שונים. חלקי העיבוד המרכזיים מבוססים על Intel 18A, ואילו הרכיב הגרפי מיוצר בתהליך Intel 3.

הגרסה החסכונית תפעל במעטפת הספק של 10 ואט ותציע כושר עיבוד משולב של עד 45 TOPS – טריליון פעולות בשנייה. גרסת הביצועים תפעל במעטפת של 35 ואט ותגיע לפי החברה לעד 75 TOPS. ההבדלים בין הגרסאות כוללים את תדרי העבודה של ליבות המעבד ושל הרכיב הגרפי.

עם זאת, Starfire עדיין אינו מוצר בעל אפיון קרינה סופי. אינטל מסרה כי בדיקות עמידותו למנת קרינה מייננת מצטברת ולתקלות הנגרמות מאירועי קרינה נקודתיים עדיין מתבצעות. זהו שלב חיוני לפני שניתן יהיה לקבוע לאילו מסלולים ולמשך כמה זמן אפשר יהיה להשתמש בשבב.

החברה מתכננת לייצר את השבבים בארצות הברית ולהעמיד דגימות ראשונות לרשות לקוחות ברבעון השלישי של 2026. המפרטים שפורסמו מבוססים על תוצאות הבדיקות הנוכחיות ועשויים להשתנות עד השלמת הפיתוח והאימות.

הפוסט אינטל התאימה את Panther Lake לתנאי החלל: צוותים בישראל השתתפו בפיתוח Starfire הופיע לראשונה ב-Chiportal.

כאשר פרץ הסכסוך בין איראן לארה"ב לישראל בשנת 2025 והסלים ב- 2026, העולם ראה חילופי טילים, נחילי רחפנים, מתקפות סייבר והתגייסות מהירה ברחבי המזרח התיכון. אך מאחורי שדה הקרב הנראה לעין, חזית נוספת החלה להתגבש – חזית שנבנתה לא מפלדה וחומרי נפץ, אלא מסיליקון, אלגוריתמים ומיקרואלקטרוניקה מתקדמת.

תעשיית השבבים, שכבר הייתה תחת לחץ מהביקוש העולמי, מצאה את עצמה לפתע במרכזו של טרנספורמציה גיאופוליטית. משרדי הגנה, סוכנויות מודיעין וקבלני צבא העבירו בדחיפות את המיקוד שלהם לשבבים בעלי ביצועים גבוהים, בינה מלאכותית בשדה הקרב, מעבדי תקשורת מאובטחים ומערכות מחשוב מחוספסות. מה שהיה בעבר מגמה הדרגתית לעבר סיליקון מוכוון הגנה הפך לציר אסטרטגי בקנה מידה.

כפי שניסח זאת פיט הגסת' , שר ההגנה האמריקאי במהלך פורום טכנולוגיות הגנה לשנת 2026: "שדה הקרב השתנה לנצח. המלחמה הבאה לא תסתיים בנצחון מי שיש לו יותר חיילים – אלא על ידי מי שיש לו שבבים טובים יותר." דבריו לכדו את מהותו של עידן חדש: לוחמה מודרנית היא לוחמה חישובית.

הסכסוך שחיווט מחדש את סדרי העדיפויות של הסיליקון

הסכסוך בין השנים 2025 ל-2026 חשף אמת שהובנה זה מכבר על ידי מתכנני ביטחון: כל מערכת נשק מודרנית , מרחפנים ועד יירוטי טילים, תלויה בשבבים מתקדמים. ולא סתם שבבים, אלא שבבים קשיחים לקרינה, מואצים על ידי בינה מלאכותית, מאובטחים ואמינים במיוחד המסוגלים לפעול בתנאים קיצוניים.

עם התגברות הלחימה, סוכנויות רכש בוושינגטון, ירושלים ובירות בעלות הברית פרסמו בקשות דחופות ל:

 • מאיצי בינה מלאכותית לזיהוי איומים בזמן אמת

 • זיכרון ברוחב פס גבוה לניתוח שדה קרב

 • שבבי תקשורת מאובטחים לרשתות מוצפנות

 • מעבדים מחוספסים לרחפנים אוטונומיים

 • מיקרו-בקרים לתחמושת מונחת מדויקת

הנשיא דונלד ג'יי טראמפ הדגיש את השינוי הזה במהלך תדרוך ביטחון לאומי בשנת 2026:  "אנו משקיעים בשבבים המתקדמים ביותר שנבנו אי פעם. אמריקה תוביל בטכנולוגיית ביטחון – לא רק היום, אלא במשך עשרות שנים." המסר היה ברור: חדשנות בסיליקון הפכה לעדיפות ביטחון לאומית.

בינה מלאכותית: המוח בשדה הקרב החדש

אולי השינוי הדרמטי ביותר היה הביקוש הנפיץ לסיליקון בינה מלאכותית ברמה צבאית.  במהלך הסכסוך, מערכות התקפיות והגנתיות כאחד הסתמכו על קבלת החלטות בזמן אמת: זיהוי איומים נכנסים, תיאום נחילי רחפנים, ניתוח תמונות לוויין וגילוי חדירות סייבר. מעבדים מסורתיים לא יכלו לעמוד בקצב.

דבר זה הוביל לפיתוח קטגוריה חדשה של שבבים: מאיצי בינה מלאכותית ברמת שדה קרב, שנועדו:

 • להריץ מודלים של הסקה עם השהייה נמוכה במיוחד

•  לפעול בסביבות חום גבוה ורעידות גבוהות

 • לעמוד בהפרעות אלקטרומגנטיות

• לתמוך בקבלת החלטות מאובטחת במכשיר ללא גישה לענן

מומחי הגנה ישראלים, שעבדו על מערכות אוטונומיות במשך שנים, ראו בסכסוך נקודת מפנה. טכנולוג צבאי בכיר ישראלי ציין: "בינה מלאכותית אינה עוד כלי תמיכה. זוהי מערכת העצבים של שדה הקרב המודרני."

המערכת הכלכלית הביטחונית של ישראל האיצה את הפיתוח של יירוטי בינה מלאכותית, שבבי ניווט רחפנים ומעבדי סיווג איומים בזמן אמת. המלחמה לא רק הגבירה את הביקוש לבינה מלאכותית – היא הגדירה מחדש את תפקידה בקרב.

שבבים ואריזות מתקדמות יוצאים למלחמה

הסכסוך גם דחף ארכיטקטורות מבוססות שבבים ואריזות מתקדמות למיינסטרים הביטחוני. מערכות צבאיות דורשות יותר ויותר:

 • אינטגרציה הטרוגנית (לוגיקה + RF + זיכרון + חיישנים)

•  התאמה אישית מהירה לצרכים ספציפיים למשימה

•  אמינות גבוהה יותר בתנאים קיצוניים

 • צריכת חשמל נמוכה יותר עבור פלטפורמות אוטונומיות

שבבים מאפשרים לקבלני ביטחון לשלב ולהתאים רכיבים. לדוגמה, צימוד מודול RF מוגן קרינה עם מאיץ בינה מלאכותית מאובטח ובקר בעל צריכת חשמל נמוכה – הכל בתוך חבילה אחת.

מנהל מחקר ופיתוח ביטחוני ישראלי הסביר את השינוי: "שבבים מאפשרים לנו לבנות חומרה ספציפית למשימה תוך חודשים במקום שנים. מהירות זו חיונית כעת."

תקן UCIe שפותח במקור עבור מיחשוב מסחרי, החל להופיע במסמכי רכש ביטחוני. סוכנויות צבאיות דרשו חיבורי שבבים מאובטחים, אריזות חסינות חבלה ומנועי הצפנה על החבילה. המלחמה לא רק הגדילה את הביקוש לשבבים; היא שינתה את הארכיטקטורה של הסיליקון הצבאי עצמו.

לוחמת סייבר ועליית הסיליקון המאובטח

הסכסוך ראה פעולות סייבר נרחבות המכוונות לתשתיות קריטיות, רשתות הגנה ומערכות לווייניות. הדבר עורר עלייה בביקוש לשבביםהמתמקדים באבטחה, כולל מודולי שורש אמון בחומרה,  שבבי נגד חבלה,  מעבדי מובלעת מאובטחים ומאיצי קריפטוגרפיים עמידים קוונטית.

סוכנויות הביטחון הבינו שאבטחה מבוססת תוכנה כבר אינה מספיקה. הגנה ברמת החומרה הפכה לחובה. חברות שבביםהגיבו על ידי שילוב  ערוצי זיכרון מוצפנים,  רצפי אתחול מאובטחים,  מערכות פיזיות פונקציות בלתי ניתנות לשיבוט (PUFs), זיהוי אנומליות בשבבים המופעל על ידי בינה מלאכותית.

כפי שציין שר ההגנה הגסת': "אם השבבים שלך אינם מאובטחים, הנשק שלך אינו מאובטח."

המלחמה האיצה מעבר שהתפתח באיטיות: האבטחה עברה מתוכנה לסיליקון.

פגיעויות בשרשרת האספקה ​​נחשפו

הסכסוך חשף גם עד כמה שברירית באמת שרשרת האספקה ​​של מוליכים למחצה. תקיפות טילים איראניות על נתיבי שיט אזוריים, מתקפות סייבר על מערכות לוגיסטיקה ומתחים מוגברים ברחבי המזרח התיכון שיבשו את זרימת חומרי הגלם, הכימיקלים המיוחדים והרכיבים הקריטיים. אפילו חברות רחוקות מהסכסוך חשו את גלי ההלם. זה הוביל לגיוון חירום של שרשראות האספקה, לעלייה בייצור המקומי בארה"ב ובישראל, להשקעה מואצת במפעלים מאובטחים, מכווני ביטחון, ולאגירת חומרים קריטיים כמו פוטורזיסטים ומתכות נדירות.

הנשיא טראמפ הדגיש את הדחיפות: "לעולם לא נסמוך שוב על מדינות עוינות לטכנולוגיה קריטית. אמריקה תבנה, תאבטח ותגן על שרשרת האספקה ​​של שבביםמשלה."

ממשלות החלו להתייחס לשרשראות אספקה ​​של שבביםכנכסי ביטחון לאומי, ולא כתשתית מסחרית.

ההגנה הופכת ללקוח עיקרי

עד סוף 2026, רכש ביטחוני ייצג נתח גדול משמעותית מביקוש השבביםמאשר לפני הסכסוך. חברות שבעבר ראו בביטחון שוק נישה ראו בו כעת עמוד תווך אסטרטגי.

המלחמה יצרה חוזי ביטחון ארוכי טווח, שותפויות מו"פ רב שנתיות, תוכניות חדשנות במימון ממשלתי   ומסלולי הסמכה מואצים לשבבים צבאיים.

אסטרטג ביטחון ישראלי סיכם את השינוי: "הדור הבא של כוח צבאי יימדד בטרה-פלופים, לא בספירת חיילים."

טרנספורמציה קבועה

הסכסוך בין איראן לארה"ב לישראל בשנים 2025-2026 לא רק הגדיל את הביקוש לשבבים צבאיים. הוא חיווט מחדש באופן מהותי את סדרי העדיפויות של תעשיית המוליכים למחצה.

התעשייה עוסקת כעת ב תכנון שבבים לכלי נשק אוטונומיים, בניית מאיצי בינה מלאכותית להסקת מסקנות בשדה הקרב, פיתוח סיליקון מאובטח להגנה בסייבר, יצירת מעבדים מוקשחים לסביבות קיצוניות, שילוב שבבים לחומרה ספציפית למשימה והתייחסות לשרשראות אספקה ​​כנכסים אסטרטגיים.

בקיצור, המלחמה דחפה את תעשיית השבבים לעידן חדש – עידן שבו חדשנות ביטחונית היא בלתי נפרדת מחדשנות סיליקון.

כפי שאמר פיט הגסת':"עתיד הלוחמה נבנה בפאבים לא במפעלים." ותעשיית השבבים בין אם מרצונה ובין אם לאו, נמצאת כעת בחזית.

הפוסט לא רק טילים ורחפנים: חזית הסיליקון מכריעה את גורל המזרח התיכון הופיע לראשונה ב-Chiportal.

Blue Origin, חברת החלל שהקים ג'ף בזוס, מנהלת לפי דיווחים מגעים לגיוס פרטי של 10 מיליארד דולר לפי שווי של 130 מיליארד דולר לפני ההשקעה. מדובר בגיוס החיצוני הראשון בתולדות החברה, ולא בהנפקה לציבור או ברישום מניות בבורסה.

לפי Reuters, חברת ההשקעות Coatue Management צפויה להוביל את הסבב עם השקעה של כ־4 מיליארד דולר, ואילו בזוס צפוי להזרים שני מיליארד דולר נוספים. Blue Origin לא אישרה את פרטי העסקה, והיא עדיין עשויה להשתנות או שלא להגיע להשלמה.

במשך יותר מ־25 שנה מומנה Blue Origin בעיקר מכספו האישי של בזוס. המעבר למשקיעים מוסדיים משקף את הגידול החד בצורכי ההון של החברה, המפתחת במקביל משגרים, מנועים, נחתות ירח, חלליות ורשתות לוויינים.

הפרויקט המרכזי הוא משגר ניו גלן, המיועד לשיגורי לוויינים מסחריים, משימות של נאס"א ושיגורים ביטחוניים. השלב הראשון של המשגר תוכנן לשימוש חוזר בלפחות 25 טיסות, והוא מסוגל לשאת עד 45 טונות למסלול נמוך סביב כדור הארץ. שבעה מנועי BE-4 מניעים את השלב הראשון, ואילו השלב העליון משתמש בשני מנועי BE-3U.

במאי 2026 נפגע פרויקט ניו גלן כאשר משגר התפוצץ במהלך ניסוי הצתה סטטי במתחם השיגור בקייפ קנוורל. החברה החלה בשיקום האתר, שבו השקיעה יותר ממיליארד דולר, ומקווה לחדש את השיגורים עוד השנה.

הגיוס נועד גם לתמוך בפעילות הירח של Blue Origin. החברה מפתחת את נחתת בלו מון עבור תוכנית ארטמיס של נאס"א, וכן גרסת מטען לא־מאוישת. במאי קיבלה החברה חוזה נוסף בהיקף של 188 מיליון דולר להעברת כלי רכב ומטענים לקוטב הדרומי של הירח.

תחום חדש נוסף הוא תשתיות מחשוב בחלל. לפי דיווחים והגשות רגולטוריות, Project Sunrise של Blue Origin עשוי לכלול עד 51,600 לוויינים שישמשו כמרכזי נתונים במסלול. אם התוכנית תתממש, היא תדרוש כמויות גדולות של מעבדים, מאיצי AI, זיכרונות, רכיבי תקשורת אופטית, מערכות אספקת חשמל ופתרונות קירור מותאמים לחלל.

מבחינת תעשיית האלקטרוניקה והשבבים, הגיוס עשוי ליצור בעתיד שוק נוסף למחשוב מוקשח, תקשורת בין־לוויינית, רכיבי הספק וחומרה העמידה בקרינה. עם זאת, תוכניות למרכזי נתונים בחלל עדיין ניצבות בפני מגבלות קשות של שיגור, פיזור חום, תחזוקה ואורך חיי הרכיבים.

המהלך מגיע לאחר הנפקת SpaceX, שהגבירה את התיאבון של המשקיעים לחברות חלל. ואולם Blue Origin עדיין מפגרת משמעותית אחרי SpaceX בקצב השיגורים ובהכנסות. הצלחת הגיוס תספק לה משאבים, אך המבחן המרכזי יהיה יכולתה להפוך את ניו גלן למערכת שיגור סדירה ואת פרויקטי הירח והלוויינים לעסקים פעילים.

הפוסט בלו אוריג'ין מבקשת לגייס 10 מיליארד דולר לפי שווי של 130 מיליארד הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת אינוויז הישראלית מרחיבה את נוכחותה בתחום מערכות ההגנה מפני רחפנים. החברה משתפת פעולה עם AeroNous הישראלית, המפתחת פלטפורמת שליטה ובקרה פתוחה להגנה על תשתיות, מתקנים ואתרים אסטרטגיים. במסגרת שיתוף הפעולה תשולב טכנולוגיית ה־LiDAR של אינוויז במערכת השליטה והבקרה של AeroNous, במטרה לשפר יכולות איכון תלת־ממדי בזמן אמת של מטרות אוויריות.

אף שמדובר לכאורה בעוד שילוב של חיישן במערכת קיימת, ההקשר הרחב מעניין יותר: אינוויז אינה נכנסת לשוק ההגנה מפני רחפנים כספקית של אמצעי יירוט, אלא כספקית של שכבת תפיסה מרחבית. זהו תפקיד הדומה מאוד לזה שמילאה טכנולוגיית LiDAR בעולם הרכב האוטונומי – יצירת תמונת עולם תלת־ממדית מדויקת, המתעדכנת בזמן אמת ומוזנת למערכת קבלת ההחלטות.

ההכרזה עם AeroNous מצטרפת לשורת שיתופי פעולה שעליהם דווח לאחרונה, ובהם שילובים עם Regulus, Givon Defense ו־Cogniteam. המכנה המשותף ביניהם הוא שימוש ב־LiDAR לא רק כעוד חיישן גילוי, אלא ככלי לשיפור יכולות Localization, Perception, Classification ו־Situational Awareness – כלומר איכון, תפיסה, סיווג ובניית תמונת מצב מרחבית.

מערכות נגד רחפנים מאמצות ארכיטקטורת רכב אוטונומי

מערכות Counter-UAS התבססו בעבר לא פעם על חיישן מרכזי אחד: מכ"ם, מצלמות אלקטרו־אופטיות או חיישני RF. אולם האיום השתנה. רחפנים קטנים, רחפני FPV, מערכות אוטונומיות ונחילים פועלים לעיתים בגובה נמוך, בסביבה עירונית ובקרבת עצים, מבנים וקווי חשמל.

במצב כזה לא מספיק לדעת שקיים אובייקט באוויר. המערכת צריכה להבין מהו, היכן הוא נמצא בדיוק, כיצד הוא נע, ומה הסיכוי שמדובר באיום אמיתי ולא בציפור, בלון או עצם אחר.

לכן התחום עובר בהדרגה לארכיטקטורות רב־חיישניות. מכ"ם מספק גילוי וטווח, מצלמות מספקות מידע חזותי, חיישני RF מזהים אותות תקשורת כאשר הם קיימים, ותוכנת AI משלבת את הנתונים לתמונת מצב אחת. סקירות מחקריות בתחום Counter-UAS מציינות כבר כמה שנים כי מערכות כאלה משלבות בדרך כלל מכ"ם, ראייה ממוחשבת, RF, חיישנים אקוסטיים ומיזוג נתונים כדי להתמודד עם האתגר של גילוי וזיהוי רחפנים. (arXiv)

בתוך הארכיטקטורה הזאת, ה־LiDAR מוסיף שכבה ייחודית: ענן נקודות תלת־ממדי, הכולל מרחק, גובה, צורה ותנועה. במקום תמונה דו־ממדית או החזר מכ"ם בלבד, המערכת מקבלת מודל מרחבי שניתן להזין לאלגוריתמי מעקב, סיווג וחיזוי תנועה.

מאוטומוטיב לדיפנס

המעבר הזה טבעי עבור אינוויז. החברה פיתחה את חיישניה במשך שנים עבור שוק הרכב האוטונומי, שבו נדרש שילוב של חומרה אופטית, עיבוד אות, קושחה, עיבוד ענני נקודות ותוכנת תפיסה. מחקרים בתחום הרכב האוטונומי מדגישים כי LiDAR מספק מידע תלת־ממדי בצורת ענן נקודות, וכי מידע כזה משמש לזיהוי אובייקטים בזמן אמת. מחקר שעסק ב־InnovizOne הראה שימוש בחיישן LiDAR של אינוויז לזיהוי תלת־ממדי בזמן אמת על מאיץ AI חסכוני, בהקשר של רכב אוטונומי. (arXiv)

היישום הביטחוני שונה מן הרכב האוטונומי, אך הבעיה הבסיסית דומה: כיצד לבנות מודל מרחבי אמין של עולם דינמי, שבו עצמים קטנים נעים במהירות ונדרש לקבל החלטות בזמן קצר.

במערכת רכב אוטונומי, המודל הזה נועד לזהות הולכי רגל, מכוניות, אופניים ומכשולים. במערכת Counter-UAS, הוא נועד לסייע בזיהוי ובמעקב אחר עצמים מעופפים קטנים. בשני המקרים, התפקיד של ה־LiDAR אינו להחליף את המכ"ם או את המצלמות, אלא להשלים אותם.

מרכז הכובד עובר לתוכנה

הנקודה המעניינת בשיתופי הפעולה האחרונים של אינוויז היא זהות השותפים. חלקם אינם מפתחים אמצעי יירוט, אלא שכבות שליטה ובקרה, תפיסה, ניווט, איכון או תוכנה. הדבר מלמד כי מרכז הכובד בתחום אינו נמצא רק באפקטור הסופי, אלא במערכת שמזהה, מסווגת ומבינה את המרחב.

זהו שינוי חשוב גם מבחינת תעשיית השבבים והחיישנים. מערכות הגנה מודרניות הופכות למערכות חישה, עיבוד ו־AI בזמן אמת. הן דורשות חיישנים מדויקים, מעבדי אות, מאיצי AI, קישוריות מהירה ותוכנות מיזוג נתונים.

עבור אינוויז, הכניסה לתחום הזה עשויה לפתוח שוק נוסף מעבר לרכב האוטונומי – שוק שבו יש ביקוש גובר לחיישנים אמינים, מוקשחים ובעלי יכולת עבודה בתנאי סביבה מורכבים.

עם זאת, הדרך לשוק הביטחוני אינה פשוטה. מערכות כאלה דורשות אינטגרציה עמוקה עם ספקי שליטה ובקרה, עמידה בדרישות אמינות מחמירות, התאמה לתרחישי שטח שונים ותהליכי אישור ארוכים. נוסף על כך, LiDAR אינו פתרון יחיד לכל האיומים: הוא תלוי בטווח, בתנאי ראות, בהספק ובאופן שבו המידע שלו משולב עם חיישנים אחרים.

לכן חשיבות המהלך של אינוויז אינה בכך שה־LiDAR הופך את מערכות ההגנה מפני רחפנים למערכת עצמאית, אלא בכך שהוא עשוי להפוך לאחת משכבות התפיסה המרכזיות בארכיטקטורה רב־חיישנית.

אם ברכב האוטונומי ה־LiDAR נועד לעזור למכונית להבין את הכביש, בתחום Counter-UAS הוא נועד לעזור למערכת להבין את המרחב האווירי הנמוך. בשני המקרים, הערך אינו נמצא רק בלייזר עצמו, אלא ביכולת להפוך נקודות אור למודל תלת־ממדי שמערכת AI יכולה להבין ולפעול לפיו.

הפוסט ה־LiDAR של אינוויז יוצא מהרכב האוטונומי לשכבת ההגנה מפני רחפנים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ההגנה האווירית של העתיד לא תוכל להישען רק על מכ"ם גדול, טיל מיירט ומפעיל המקבל החלטה מול כל מטרה. הגידול החד במספר האיומים, הגעתם מכל כיוון והשימוש בכלי טיס בלתי מאוישים קטנים וזולים מחייבים מעבר למערכות חכמות, מבוזרות ומרובות חיישנים.

כך אמר דרור בר, מנכ"ל חברת אלתא, בהרצאתו במסגרת מפגש פורום מנכ"לי ההייטק Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדברי בר, ישראל כבר מתמודדת עם שינוי יסודי באופי האיום האווירי. במקום חזית ברורה שממנה צפויים להגיע מטוסים או טילים, האיומים מגיעים כיום מעזה, מלבנון, מאיראן, מתימן ומזירות נוספות. התוצאה היא סביבת איום של 360 מעלות, הכוללת בו־זמנית רקטות, טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים במגוון גדלים, מהירויות וגבהים.

במהלך התקופה שסקר שוגרו לעבר ישראל, לדבריו, בין 26 אלף ל־28 אלף רקטות, טילים וכטב"מים. אף שמערכות ההגנה השיגו שיעורי הצלחה גבוהים — יותר מ־90% מול חלק מאיומי הרקטות והטילים וכ־80% מול כטב"מים — הכמות, הגיוון והשינויים התכופים בדפוסי הפעולה מציבים אתגר חדש למערכי הגילוי והיירוט. הנתונים וההערכות הוצגו בהרצאתו של בר.

האתגר מתחיל הרבה לפני השיגור

בר הדגיש כי ההגנה האווירית אינה מתחילה כאשר משוגר טיל מיירט. לפני היירוט נדרשת שרשרת ארוכה של פעולות: גילוי העצם, יצירת עקיבה רציפה אחריו, סיווגו, זיהויו כאיום או ככלי ידידותי, הפקת התרעה ולבסוף בחירת אמצעי התגובה.

כל חוליה בשרשרת הזאת נעשית מורכבת יותר. מכ"ם נדרש לזהות באותו מרחב מטוס קרב גדול, טיל מהיר וכטב"ם קטן בעל חתימת מכ"ם חלשה. הוא צריך גם להבדיל בין כלי טיס עוין לבין כלי ישראלי או אזרחי, כאשר כטב"מים קטנים אינם בהכרח נושאים מערכות זיהוי עמית־טורף.

האויב, הסביר בר, מנסה לנצל במכוון את מגבלות המכ"ם. כטב"מים טסים בגובה נמוך, צמוד לפני הקרקע, בתוך ואדיות או בסמוך לעצמים המחזירים אותות רבים. בתנאים כאלה המכ"ם אינו רואה מטרה נקייה על רקע שמיים פתוחים, אלא נדרש לאתר אותה בתוך רעש הכולל מבנים, צמחייה, כלי רכב, ציפורים ותופעות מזג אוויר.

גם חוקי הפיזיקה מציבים גבולות. מכ"ם פועל בדרך כלל בקו ראייה, ולכן הרים, עמקים ועקמומיות כדור הארץ עלולים להסתיר מטרות. הגדלת העוצמה של המכ"ם אינה פותרת תמיד את הבעיה: היא עשויה להרחיב את טווח הגילוי, אך גם להגדיל את כמות המידע והרעש שהמערכת נדרשת לעבד.

ציפור, כטב"ם או כלי ידידותי?

ככל שהחיישנים נעשים רגישים יותר, הם מזהים מספר רב יותר של עצמים. האתגר עובר אפוא מגילוי בלבד להבנת משמעותו של כל גילוי.

כאן נכנסת הבינה המלאכותית. אלתא מפעילה, לדברי בר, אלפי מערכות חישה המייצרות כמויות עצומות של מידע, לעיתים בקצב דגימה של עשרות פעמים בשנייה. הנתונים שנאספו לאורך זמן יכולים לשמש לאימון אלגוריתמים המסוגלים לזהות דפוסים עדינים ולהבחין, למשל, בין תנועת כנפיה של ציפור לבין מאפייני הטיסה של רחפן.

מערכת המבוססת על למידת מכונה יכולה להסתמך לא רק על גודל העצם ומהירותו, אלא גם על מסלולו, תנודותיו, אופן שינוי הגובה והתגובה שלו לסביבה. שילוב המאפיינים עשוי לשפר הן את הסיווג והן את ההחלטה אם מדובר במטרה המחייבת התרעה.

היכולת ללמוד חשובה במיוחד מול איומים המשתנים במהירות. מפעילי כטב"מים יכולים להחליף תדרי תקשורת, לשנות פרוטוקולים או להתאים את דפוסי הטיסה לאחר שהם לומדים כיצד פועלות מערכות ההגנה. בעבר, שינוי מערכת צבאית חייב לעיתים תהליך פיתוח, ניסויים ואישור שנמשך זמן רב. במערכת עתירת תוכנה ו־AI אפשר לעדכן מודלים ואלגוריתמים במהירות רבה יותר.

עם זאת, הטיפול במידע ביטחוני רגיש אינו מאפשר בהכרח שימוש חופשי בשירותי ענן ציבוריים. בר הצביע על הצורך בתשתיות ביג דאטה מאובטחות המופעלות בתוך הארגון או מערכת הביטחון, כדי שניתן יהיה לאסוף, לאמן ולעדכן מודלים בלי לחשוף מידע מבצעי.

מכ"ם אינו חייב לעבוד לבדו

אחד השינויים המרכזיים שהציג בר הוא המעבר ממכ"ם יחיד למערכת רב־חיישנית. לכל סוג חיישן יתרונות וחסרונות: מכ"ם יכול למדוד טווח ומהירות, מערכת אלקטרו־אופטית מספקת תמונה, ואמצעי איסוף פסיבי יכול לזהות שידורי תקשורת או מכ"ם של הפלטפורמה המאיימת.

שילוב המידע מאפשר לכל חיישן להשלים את האחרים. כדוגמה ציין בר מערכות האזנה פסיביות שעשויות לזהות תקשורת של כלי טיס ממרחק של מאות קילומטרים, עוד לפני שניתן לקבל עליו גילוי מכ"מי מלא. לאחר הזיהוי הראשוני אפשר להפנות לעבר האזור מכ"מים וחיישנים נוספים ולבנות תמונת מצב מדויקת יותר.

אין מדובר רק בהצגת מספר מקורות מידע על אותו מסך. המטרה היא ליצור היתוך עמוק שבו החיישנים פועלים כמערכת אחת, משתפים מדידות ומחזקים זה את יכולתו של זה.

גישה כזאת עשויה גם להגדיל את השרידות. מכ"ם מרכזי וגדול מספק יכולות נרחבות, אך הוא עלול להפוך למטרה מועדפת. אם נפגע, נוצר פער משמעותי בתמונת המצב.

מרשת מחשבים לרשת מכ"מים

הפתרון שמפתחת התעשייה הוא מערך מכ"ם מבוזר, המכונה לעיתים Multi-Static Radar. במקום יחידה אחת שבה המשדר והמקלט נמצאים באותו אתר, אפשר לפרוס מספר משדרים ומקלטים במיקומים שונים ולחברם לרשת מתואמת.

כאשר מטרה מוארת מכיוון אחד ונקלטת ממספר כיוונים, ניתן לקבל עליה מידע שלא תמיד נגיש למכ"ם יחיד. הרשת גם מקשה על האויב להסתתר באמצעות תוואי השטח או לצמצם את חתימתו מול כיוון אחד בלבד.

פגיעה באחד מרכיבי הרשת אינה משביתה בהכרח את המערכת כולה. יתר החיישנים יכולים להמשיך לפעול ולחפות באופן חלקי על הפער. בר השווה את השינוי למעבר מעולם של מחשבים עצמאיים לעולם של רשתות מחשוב: הערך אינו נמצא עוד רק בעוצמתה של כל יחידה, אלא בחיבור ובתיאום ביניהן.

הקמת רשת כזאת מורכבת יותר מחיבור מכ"מים קיימים למערכת שליטה משותפת. נדרשים סנכרון מדויק מאוד, תקשורת מהירה ועיבוד משותף של האותות ברמה הפיזיקלית. עם זאת, התוצאה עשויה להיות מערכת עמידה יותר, בעלת כיסוי רחב ויכולת משופרת לזהות מטרות קטנות וחמקניות.

הכטב"ם זול, המיירט יקר

לצד אתגר הגילוי הציג בר גם את הבעיה הכלכלית. כטב"ם תוקף עשוי לעלות אלפי דולרים בודדים, בעוד שטיל שנשלח ליירט אותו יכול לעלות עשרות אלפי דולרים, מאות אלפי דולרים ולעיתים אף יותר.

כאשר מדובר בטיל בליסטי המסכן אוכלוסייה או תשתית אסטרטגית, השימוש במיירט יקר עשוי להיות מוצדק לחלוטין. אולם ניסיון ליירט באותה דרך אלפי רחפנים וכטב"מים זולים עלול לשחוק את מלאי המיירטים ולהטיל על המדינה עלות שאינה בת קיימא לאורך זמן.

המכ"ם החכם אינו פותר לבדו את פער העלויות, אך הוא יכול לסייע לבחור את התגובה הנכונה. סיווג מדויק יותר מאפשר להבין אם המטרה מסוכנת, לאן היא נעה ומהו האמצעי הזול והיעיל ביותר נגדה. בהתאם למקרה, המענה עשוי להיות טיל, לייזר, לוחמה אלקטרונית, רחפן מיירט או הימנעות מיירוט כאשר המטרה אינה מסכנת אזור מוגן.

המסר המרכזי של בר היה שהמכ"ם העתידי לא יהיה רק חיישן המשדר גל וממתין להחזרתו. הוא יהפוך לצומת חכם ברשת מבוזרת: מערכת הלומדת מניסיון, מתעדכנת מול איומים חדשים, משלבת מידע ממקורות שונים ומעבירה למערך ההגנה תמונה מסווגת ולא רק אוסף נקודות.

בסביבת איום של 360 מעלות, שבה המטרות נעשות קטנות, זולות ומתוחכמות יותר, היכולת לראות אינה מספיקה. מערכות ההגנה יצטרכו גם להבין במהירות מה הן רואות — ולבחור כיצד להגיב לפני שהאיום מגיע ליעדו.

הפוסט דרור בר: עתיד ההגנה האווירית מבוסס על רשת חיישנים מבוזרת ובינה מלאכותית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

האיומים על הלוחם בשדה הקרב משתנים במהירות. לצד ירי מנשק קל, מטענים וטילים, נדרשים כיום הכוחות להתמודד גם עם רחפני תצפית ותקיפה קטנים, המתקרבים בגובה נמוך, קשים לגילוי ועלולים להופיע ללא התרעה מוקדמת. מולם, הירי המסורתי בנשק קל נשען במידה רבה על ניסיונו של הלוחם, על יציבותו ועל יכולתו להעריך את תנועת המטרה בתנאי לחץ.

אבשלום ארליך, מייסד ומנהל הטכנולוגיות הראשי של חברת Smart Shooter, טען בהרצאתו כי הדרך להגדיל את שרידות הלוחם היא להעביר לנשק הקל יכולות שכבר מוכרות ממערכות צבאיות גדולות: איתור ועקיבה אחר מטרות, חישוב פתרון ירי ושילוב מידע מחיישנים.

ארליך נשא את הרצאתו במסגרת מפגש פורום מנכ"לי ההייטק הידוע בשמו Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון ANU שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדבריו, העיקרון העומד בבסיס הפיתוח של Smart Shooter הוא פשוט: ככל שהלוחם מסוגל לפגוע באיום מוקדם ובמספר קטן יותר של כדורים, כך קטן הסיכון שהוא עצמו ייפגע. הטכנולוגיה אינה מחליפה את הלוחם ואת שיקול דעתו, אלא נועדה להפחית את השפעתם של לחץ, עייפות, תנאי תאורה קשים ותנועת המטרה על דיוק הירי.

לא רק כוונת, אלא מערכת בקרת אש

המוצר המרכזי של Smart Shooter, ממשפחת SMASH, נראה מבחוץ כמו כוונת המותקנת על רובה, אולם בחברה מגדירים אותו כמערכת בקרת אש לנשק קל.

המערכת משלבת אופטיקה, חיישנים, מחשב ירי ויכולת עקיבה אחר מטרה. לאחר שהלוחם מסמן את העצם הרלוונטי, המערכת עוקבת אחר תנועתו ומחשבת את נקודת הכיוון המתאימה. הירי נשאר בשליטת האדם, אך המערכת מסייעת לתזמן אותו כאשר הנשק מכוון אל פתרון הירי שחושב.

ההבדל משמעותי במיוחד כאשר המטרה נעה. ירי לעבר מטרה נייחת מחייב בעיקר ייצוב נכון של הנשק, אך מול רחפן, כלי רכב או אדם בתנועה צריך להעריך גם את המהירות, הכיוון, המרחק וזמן התעופה של הקליע. אפילו לוחם מיומן עלול להחטיא בתנאים כאלה.

ארליך אמר כי בניסויים ובהפעלות מבצעיות אפשרה המערכת גם למשתמשים בעלי ניסיון מוגבל להגיע לשיעורי פגיעה גבוהים כבר בירי הראשון. לדבריו, יתרון זה מצמצם את כמות התחמושת הנדרשת ואת הסיכון לפגיעה במי שאינם מעורבים.

החברה מדגישה כי הפיתוח אינו מיועד להפוך את הנשק לאוטונומי. האדם נותר חלק משרשרת קבלת ההחלטות, בוחר את המטרה ומאשר את פעולת הירי. המחשב מטפל בחישובים ובתיקונים שקשה לבצע במהירות תחת אש.

איום הרחפנים משנה את כללי המשחק

חלק מרכזי בהרצאה הוקדש להתמודדות עם רחפנים. כלי טיס קטנים וזולים הפכו בשנים האחרונות לאחד האתגרים הבולטים בזירות לחימה. הם יכולים לשמש לתצפית, לכיוון אש או לנשיאת מטען תקיפה, ומחירם נמוך בהרבה ממחירן של רבות ממערכות היירוט הצבאיות.

הקושי גדל כאשר מדובר ברחפנים הטסים בגובה נמוך או נשלטים באמצעות סיבים אופטיים. רחפן כזה אינו חייב לשדר אות רדיו שניתן לגלות או לשבש, ולכן חלק מפתרונות הלוחמה האלקטרונית אינם יעילים נגדו.

טיל יירוט הוא פתרון אפשרי, אך עלותו עלולה להגיע לעשרות אלפי דולרים ואף יותר, בעוד שהרחפן עצמו עשוי לעלות אלפי דולרים בודדים. במתקפה הכוללת עשרות או מאות כלים נוצרת בעיה כלכלית ומבצעית: קשה לבנות שכבת הגנה הנשענת רק על מיירטים יקרים.

לדברי ארליך, מערכת בקרת אש המותקנת על נשק קל יכולה להעניק לכוח שכבת הגנה נוספת. כאשר הרחפן נמצא בטווח מתאים, ניתן לנסות לפגוע בו באמצעות תחמושת רגילה, בעלות נמוכה בהרבה מזו של טיל. הוא אמר כי מערכות החברה שימשו ליירוט רחפנים בזירות מבצעיות, לרבות במהלך מלחמת חרבות ברזל.

אין בכך תחליף למכ"ם, ללוחמה אלקטרונית או למערכות הגנה אווירית. כדי להתמודד עם רחפן, צריך תחילה לגלות אותו, להבין שמדובר באיום ולהעביר את המיקום למי שמסוגל לפעול נגדו. הפתרון של Smart Shooter מיועד לשמש חוליית יירוט בתוך מערכת רחבה יותר.

חיבור בין המכ"ם לבין הלוחם

אחד הכיוונים שהציג ארליך הוא חיבור מערכת בקרת האש לחיישנים חיצוניים. מכ"ם של אלתא, מצלמה אלקטרו־אופטית או מערכת שליטה ובקרה יכולים לזהות את הרחפן ולהעביר ללוחם את הכיוון הכללי שבו הוא נמצא.

במצב כזה, הלוחם אינו נדרש לסרוק לבדו את כל השמיים. המידע מגיע ממערכת הגילוי, ואילו הכוונת מסייעת לרכוש את המטרה, לעקוב אחריה ולחשב את פתרון הירי.

החיבור הזה משקף שינוי רחב יותר בשדה הקרב: הנשק של הלוחם אינו עוד מערכת עצמאית, אלא רכיב ברשת דיגיטלית. חיישן אחד עשוי לגלות את האיום, מערכת אחרת לסווג אותו, ומערכת בקרת האש לסייע ללוחם לבצע את הירי.

רשת כזאת יכולה גם להעביר מטרה בין מספר לוחמים או בין לוחם למערכת רובוטית. אם מי שנמצא בעמדה אחת אינו רואה את הרחפן או נמצא מחוץ לטווח, ניתן להפנות אליו כלי אחר הנמצא במקום מתאים יותר.

מכלי נשק קיימים לעמדות נשלטות מרחוק

יתרון נוסף שעליו הצביע ארליך הוא התאמת הטכנולוגיה למגוון כלי נשק קיימים. Smart Shooter אינה מבקשת בהכרח להחליף את הרובים או המקלעים שכבר נמצאים בידי הצבאות, אלא להוסיף להם שכבת חישה ומחשוב.

לדבריו, מערכות החברה הותאמו ליותר מ־20 פלטפורמות נשק. הגישה הזאת מקלה על צבאות להטמיע את המוצר בלי להחליף את כל מלאי הנשק והתחמושת.

החברה מפתחת גם עמדות נשק קלות הנשלטות מרחוק. הן יכולות להיות מוצבות על כלי רכב, רובוטים קטנים או בעמדות הגנה, בעוד שהמפעיל נמצא במקום מוגן. מערכת כזאת עשויה לשמש להגנת גבולות, מוצבים ומתקנים רגישים, או לפעילות בשטח שבו יש סכנה גבוהה לצוות אנושי.

המשקל הנמוך יחסית של המערכת מאפשר, לדברי ארליך, לפרוס אותה גם במקומות שאליהם קשה להביא עמדה כבדה. הרעיון הוא להעביר את החיישן ואת הנשק אל אזור הסיכון, אך להרחיק ממנו ככל האפשר את המפעיל.

דיוק כאמצעי לצמצום פגיעה אגבית

ארליך הציג את הדיוק לא רק ככלי להגדלת הקטלניות, אלא גם כאמצעי לצמצום נזק אגבי. כאשר ניתן לזהות ולעקוב אחר מטרה מסוימת, לפגוע בה בכדור הראשון ולהימנע מירי ממושך, קטן מספר הקליעים הנעים בסביבה.

היכולת הזאת חשובה במיוחד בלחימה בשטח בנוי, בקרבת אוכלוסייה או בתרחישים שבהם כוחות ידידותיים נמצאים סמוך למטרה. מערכת בקרת האש אינה מבטלת את הסיכון ואינה מחליפה את כללי הפתיחה באש, אך היא עשויה לשפר את יכולתו של הלוחם לממש את ההחלטה שכבר התקבלה.

הטכנולוגיה יכולה לתמוך גם באמצעים פחות קטלניים ובמשימות שבהן נדרש דיוק בנקודה מוגדרת, ולא רק פגיעה כללית במטרה. עם זאת, האחריות לבחירת המענה ולהפעלתו נשארת בידי הכוח המפעיל ובהתאם להוראות המבצעיות.

מסלול ארוך לסטארט־אפ ביטחוני

Smart Shooter הוקמה לפני כ־15 שנה בידי אנשי טכנולוגיה שהגיעו מהתעשיות הביטחוניות ומעולם הסטארט־אפים. ארליך תיאר בהרצאתו את הקושי הכרוך בבניית חברה המפתחת מוצר צבאי חדש.

בשונה מתוכנה אזרחית, שאפשר לעיתים להוציא לשוק בתוך חודשים, מערכת נשק דורשת פיתוח חומרה, ניסויי בטיחות, התאמה לתנאי סביבה ואישור של גופי צבא ורכש. תהליך המכירה לצבא עשוי להימשך חמש עד שבע שנים.

גם גיוס ההון מורכב. קרנות רבות נרתעות מחברות המפתחות מוצרים צבאיים, ובמיוחד מרכיבים הקשורים ישירות להפעלת נשק. במקביל, החברה הצעירה נדרשת להתמודד מול תאגידים ביטחוניים גדולים שכבר מחזיקים בקשרים, במערכי ייצור ובניסיון רב במכרזים ממשלתיים.

אתגר נוסף היה חינוך השוק. צבאות לא תמיד הגדירו מראש צורך ב"מערכת בקרת אש לנשק קל", משום שהקטגוריה כמעט לא הייתה קיימת. החברה נדרשה לא רק להציג מוצר, אלא לשכנע לקוחות כי ניתן לשנות את אופן השימוש בנשק שהיה במשך עשרות שנים כמעט כולו מכני ואופטי.

לפי הנתונים שהציג ארליך, החברה מעסיקה כיום כ־120 עובדים, פועלת ביותר מ־20 מדינות ומחזיקה פעילות בארצות הברית, גרמניה ואוסטרליה. המערכות שלה נמצאות בשימוש בצה"ל ובצבאות נוספים, ובהם צבאות ארצות הברית, בריטניה, גרמניה והולנד.

האדם נשאר בלולאה

הכנסת בינה מלאכותית, חיישנים ואוטומציה לנשק קל מעלה שאלות על מידת השליטה האנושית. ארליך הדגיש כי במערכות הקיימות האדם נשאר בלולאה: הוא מזהה את ההקשר, בוחר את המטרה ומקבל את ההחלטה אם לירות.

המערכת אינה אמורה להחליף את שיקול הדעת, אלא להפריד בין שתי משימות. האדם אחראי על ההחלטה הערכית והמבצעית; המחשב מסייע במשימה המתמטית של עקיבה וחישוב נקודת הפגיעה.

בעתיד עשויה הפלטפורמה להשתלב במערכות רובוטיות וביכולות חצי־אוטונומיות נוספות. אולם גם ככל שהמכונות יקבלו יכולות חישה ועקיבה מתקדמות יותר, שאלת הסמכות להפעלת כוח תישאר מרכזית.

החזון שהציג ארליך אינו של לוחם המוחלף בידי מכונה, אלא של לוחם המקבל יכולות שבעבר היו שמורות לטנקים, למטוסים ולמערכות הגנה אווירית. בשדה שבו רחפן זול יכול לסכן כוח שלם, גם רובה המצויד במערכת חישה ומחשוב עשוי להפוך לרכיב חשוב בהגנה הרב־שכבתית.

הפוסט Smart Shooter מציגה: הטכנולוגיות שמעצבות מחדש את שרידות הלוחם הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מערכת ההגנה העתידית של ישראל לא תתבסס על טכנולוגיה אחת שתספק מענה לכל האיומים. היא תצטרך להיות רשת רב־שכבתית ומסתגלת, המשלבת חיישנים, מודיעין, מערכות תקיפה, טילי יירוט, נשקי אנרגיה, לוחמה אלקטרונית, כלי טיס אוטונומיים ובינה מלאכותית.

זו הייתה המסקנה המרכזית שעלתה מפאנל מומחים שנערך במסגרת מפגש פורום מנכ"לי ההייטק Silicon Club שנערך ב־29 במאי במוזיאון ANU שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

בפאנל השתתפו תא"ל במיל' דורון גביש, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית; אל"מ במיל' ניב כהן רווה, סמנכ"ל מו"פ אסטרטגי באלביט מערכות; נאור כספי, מנהל קרן Fresh Defense, המשקיעה בחברות טכנולוגיה ביטחונית; ויהודה דוידוביץ', סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחטיבת הטילים והחלל של התעשייה האווירית.

מערכות קצה לצד פתרונות זולים ובהיקפים גדולים

גביש חילק את ההשקעה הנדרשת לשני כיוונים. הראשון הוא מערכות "קצה" – היכולות המתקדמות והיקרות שבהן ישראל כבר משקיעה, ובהן מטוסי דור חמישי, כטמ"מים ונשקי אנרגיה.

הכיוון השני הוא עולם ה־Scale: יכולת לפרוס פתרונות רבים, זולים וגמישים יותר. בקטגוריה זו נכללים חימושים משוטטים, רחפנים להגנה ולהתקפה, מערכות רובוטיות וכטמ"מים בעלי רמות גבוהות יותר של אוטונומיה.

החלוקה הזאת נובעת בין היתר מהפער הכלכלי בין אמצעי התקיפה הזולים שמפעיל האויב לבין מערכות היירוט היקרות שנדרשות להתמודד עמם. מערכת הגנה עשויה להצליח מבחינה מבצעית, אך להיקלע למלחמת התשה כלכלית אם כל יירוט עולה מאות אלפי דולרים או מיליוני דולרים.

גביש מנה שלוש משפחות של טכנולוגיות שעשויות לצמצם את הפער: נשקי אנרגיה, ובהם לייזר ומערכות מיקרוגל רב־עוצמה; לוחמה אלקטרונית; ומיירטים זולים יותר, לרבות רחפני יירוט ומערכות המבוססות על הנעה חשמלית.

לדבריו, המערכות הללו לא יחליפו את כיפת ברזל, קלע דוד או חץ, אלא יוסיפו שכבות חדשות שיאפשרו לבחור מענה בהתאם לאיום, לטווח, לתנאי הסביבה ולעלות הצפויה של הנזק.

ארבעה מרכיבים להגנה שלמה

גביש טען כי עוד לפני בחירת המערכת יש להגדיר את תפיסת ההגנה. לדבריו, ההתמודדות עם טילים, רקטות וכטב"מים מורכבת מארבעה מרכיבים.

המרכיב הראשון הוא התקפה – פגיעה במשגרים, במחסנים ובשרשרת ההפעלה לפני השיגור או במהלכו. המרכיב השני הוא התרעה, הכוללת גילוי, זיהוי ועקיבה. המרכיב השלישי הוא הגנה אקטיבית באמצעות טילים, לייזר, לוחמה אלקטרונית ואמצעים נוספים. הרביעי הוא הגנה פסיבית, ובראשה המיגון והתנהלות האוכלוסייה.

מכאן, לדבריו, שלא ניתן להצביע על "מערכת מרכזית" אחת. המטרה צריכה להיות יצירת סל פתרונות משולב, שיספק למקבלי ההחלטות חלופות בזמן אמת.

גביש הוסיף כי האתגר אינו רק לחבר טכנולוגיות שונות, אלא גם לחבר בין התעשיות שפיתחו אותן. שיתוף מידע בין אלביט, רפאל, התעשייה האווירית וגופי משרד הביטחון נתקל לעיתים במגבלות קניין רוחני, באינטרסים עסקיים ובמבנים ארגוניים נפרדים.

"היכולת שלנו להיות אינטגרטיביים בפתרון שאנחנו נותנים" היא לדבריו אחד האתגרים המרכזיים, משום שמערכת בודדת אינה יכולה לספק מענה לכל התרחישים.

לבחור את המענה הנכון לאיום הנכון

דוידוביץ' תיאר את השינוי שעובר שוק ההגנה האווירית. בעבר נבנתה מערכת ייעודית כמעט לכל סוג של איום: תותחים נגד כלי טיס, טילים נגד מטוסים, ובהמשך מערכות נפרדות נגד רקטות וטילים בליסטיים.

כיום, לדבריו, הלקוחות אינם מחפשים רק מערכת או סוללה, אלא פתרון כולל שיאפשר להתמודד עם מגוון איומים, לרבות כאלה שעדיין אינם מוכרים. הפתרון צריך לשלב מודיעין, חיישנים, אפקטורים, בינה מלאכותית וניתוח כמויות גדולות של מידע.

אחד העקרונות שהציג הוא Shoot What Is Needed – הפעלת האמצעי הנדרש ולא בהכרח האמצעי החזק או היקר ביותר. מערכת השליטה צריכה לנתח את האיום, את מסלולו, את הנזק האפשרי ואת אמצעי היירוט הזמינים, ולבחור את המענה המתאים.

דוידוביץ' הזהיר כי הלייזר אינו מספק כיום פתרון לטילים בליסטיים המשוגרים ממרחק של אלפי קילומטרים. בתחומים אלה עדיין נדרשים מיירטים קינטיים ומערכות התרעה ארוכות טווח. לכן יש לשלב את הוזלת ההגנה עם שיפור יכולות התקיפה, כך שניתן יהיה לפגוע באיום כבר בשלבים מוקדמים.

ממענה למלחמה לפיתוח הדור שאחריה

כהן רווה סיפר כי במהלך השנה עד השנה וחצי הראשונות של המלחמה הפנתה אלביט חלק גדול ממשאביה לצורכי צה"ל ומערכת הביטחון, גם במחיר של דחיית אספקות ללקוחות מחו"ל.

לדוגמה, מערכות תקשוב שתוכננו לפעול בזירה מרכזית אחת נדרשו לתמוך במהירות במספר חזיתות ובמאות אלפי אנשי מילואים. הדבר חייב הרחבת שרתים, התאמת גרסאות ועבודה רצופה של צוותי פיתוח.

לדבריו, לאחר המענה לצרכים הדחופים חזרה החברה להשקיע גם בטווח של חמש עד עשר שנים. באלביט מכנים את המאמץ הזה N+2: חיפוש אחר טכנולוגיות שעדיין נמצאות בשלבי בשלות נמוכים ושעשויות להפוך לבסיס הדור הבא.

החברה מרחיבה לשם כך את שיתופי הפעולה עם האקדמיה, לרבות הטכניון, אוניברסיטת אריאל והאוניברסיטה העברית, ובוחנת מחקרים בתחומי בינה מלאכותית וטכנולוגיות נוספות לפני שהגיעו לשלב המוצר.

הבינה המלאכותית כבר נמצאת בשטח

לדברי כספי, כמעט בכל אחת מחברות הטכנולוגיה הביטחונית שבהן השקיעה Fresh Defense משולבים כיום רכיבי AI. השימושים משתרעים על פני כל הזירות: כטמ"מים, רחפנים, רובוטיקה קרקעית, מערכות ימיות, מודיעין ועיבוד מידע.

כספי תיאר כדוגמה חברה שמפתחת ישויות דיגיטליות פיקטיביות לפעילות מודיעינית. המערכת מסוגלת ליצור ולנהל אלפי זהויות, להתאים אותן לשפה ולנרטיב המקומיים ולהפיק עבורן טקסט, תמונות וסרטונים. משימות שבעבר חייבו מערך אנושי גדול יכולות, לדבריו, להתבצע כיום בהיקפים רחבים באמצעות תוכנה.

עם זאת, כאשר נשאל מהו התחום החשוב ביותר להשקעה, כספי לא הצביע על אלגוריתם או מערכת נשק. "טלנטים אנושיים", השיב. הצעירים המשרתים בצבא, אנשי הקבע והמילואים, ובהמשך יזמי הסטארט־אפים, הם לדבריו הכוח שמניע את החדשנות.

בסיכום הפאנל ניסח זאת באופן חד יותר: "אנשים, אנשים, אנשים". לצד ההשקעה בכישרונות, הוא קרא לשמור על ענווה ולהניח תמיד שהיריב לומד, מסתגל ומחפש דרכים חדשות לעקוף את היתרון הישראלי.

מהקרקע לחלל

דוידוביץ' הצביע על החלל כאחת הזירות המרכזיות של מערכות ההגנה העתידיות. לווייני תצפית בודדים מספקים תמונה איכותית, אך חולפים מעל אזור מסוים רק במרווחים. קונסטלציות של לוויינים קטנים יכולות לצמצם את הפערים ולספק כיסוי רציף יותר.

גם בתחום התקשורת עשויים לוויינים במסלול נמוך להציע יתרון. לווייני תקשורת גיאוסטציונריים נמצאים בגובה של כ־36 אלף קילומטרים, ולכן סובלים מזמן השהיה שאינו מתאים לכל משימת יירוט. רשת של לוויינים במסלול נמוך יכולה להעביר מידע מהר יותר ולשפר את הקישור בין חיישנים למערכות ההגנה.

השלב הבא עשוי להיות Space-Based Air Defense – העברת חיישנים ואולי גם אמצעי יירוט לחלל. מנקודת תצפית כזאת אפשר לזהות שיגור מוקדם יותר, עוד בשלב ההאצה של הטיל, מבלי שעקמומיות כדור הארץ תחסום את קו הראייה.

מדובר עדיין באתגר טכנולוגי, כלכלי ומדיני גדול, אך לדברי דוידוביץ' זהו אחד הכיוונים שאליהם מתקדם התחום.

עצמאות ישראלית בתוך רשת בינלאומית

גביש הדגיש כי ישראל אינה יכולה להסתמך רק על עצמה. במהלך המלחמה התחבר מערך ההגנה הרב־שכבתי הישראלי למכ"מים, ללווייני התרעה, לספינות ולמערכות יירוט אמריקניות. שיתוף הפעולה אפשר לזהות איומים מוקדם יותר ולחלק את משימות היירוט בין מערכות שונות.

לדבריו, ישראל צריכה לחשוב על הגנה כרשת אזורית ובינלאומית, בראש ובראשונה עם ארצות הברית, אך גם עם שותפים נוספים. החיבור הזה חיוני הן להגנה והן להתקפה.

במקביל, גביש קרא לזהות את הרכיבים הקריטיים שבהם נדרשת "עצמאות כחול לבן". אין צורך לייצר בישראל כל בורג וכל מערכת, אך יש תחומים שבהם תלות בספק יחיד או במדינה זרה עלולה להפוך לסיכון ביטחוני. לכן נדרשים פיתוח מקומי, מלאים מספקים ופיזור מקורות האספקה.

דוידוביץ' סיכם כי מערכת ההגנה העתידית תידרש לפעול בדומה למערכת אבולוציונית: להסתגל לאיומים שלא היו מוכרים בעת שתוכננה. לשם כך יהיה צורך בבינה מלאכותית, במודיעין עדכני, באנשים מיומנים ובארכיטקטורה פתוחה המאפשרת להוסיף חיישנים ואמצעי יירוט חדשים.

המסר המשותף של הפאנל היה כי העליונות הטכנולוגית של ישראל אינה תלויה רק בפיתוח המיירט הבא. היא תישען על היכולת לחבר בין המערכות, לבחור בכל רגע את המענה הנכון, להוזיל את ההתמודדות, לשתף פעולה עם בעלות ברית – ולהמשיך להשתנות מהר יותר מן האויב.

הפוסט פאנל הסיליקון קלאב: הגנת ישראל בדור הבא תהיה מבוססת על רשת הגנה מסתגלת ורב שלבית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

קבוצת דרייב וחברת אינוויז טכנולוגיות (NASDAQ: INVZ) חתמו על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי להרחבת השימוש בחיישני LiDAR ביישומי אבטחה היקפית, הגנת תשתיות ותחבורה חכמה. במרכז ההסכם עומדת מערכת Barak LightGuard, המשלבת את חיישן InnovizSMART של אינוויז עם מצלמת וידאו ותוכנת ניתוח מבוססת בינה מלאכותית.

במסגרת ההסכם מסרה קבוצת דרייב לאינוויז הזמנת רכש ראשונית לחיישני InnovizSMART. מספר החיישנים והיקפה הכספי של ההזמנה לא נמסרו. החברות הציבו יעד להגיע למכירות מצטברות של 20 מיליון דולר עד סוף שנת 2027, בעיקר בשווקים הבינלאומיים.

שילוב של LiDAR, מצלמה ובינה מלאכותית

מערכת Barak LightGuard פותחה בידי ברק 555, חברה בת של קבוצת דרייב, בשיתוף עם אינוויז וחברת הרובוטיקה והתוכנה קוגניטים. המערכת משלבת חיישן LiDAR תלת־ממדי ברזולוציה גבוהה, מצלמת וידאו ותוכנת אנליטיקה מבוססת בינה מלאכותית.

לפי החברות, המערכת מסוגלת לזהות ולעקוב אחר בני אדם, כלי רכב ובעלי חיים בטווחים של עד כקילומטר, בהתאם לתנאי השטח והסביבה. שילוב המידע מן ה־LiDAR ומן המצלמה מאפשר לקבל מיקום תלת־ממדי של האובייקט, לסווג אותו ולהפחית התרעות שווא.

בניגוד למצלמה רגילה, חיישן LiDAR אינו מסתפק בתמונה דו־ממדית. הוא משגר פעימות אור ומודד את זמן חזרתן, וכך בונה מפת עומק של הסביבה. יכולת זו עשויה להיות שימושית בתנאי תאורה משתנים וביישומים שבהם יש צורך במדידת מרחק ומיקום מדויקים.

השווקים שאליהם מכוונות החברות כוללים אבטחת גבולות, הגנה על מתקני אנרגיה ותשתיות חיוניות, גילוי חדירות למתחמים, איכון רחפנים ומערכות תחבורה חכמות. בתחום התחבורה ניתן להשתמש בחיישנים לניטור תנועה, זיהוי הולכי רגל וכלי רכב, ניהול צמתים וניתוח תנועת משתמשי הדרך.

אינוויז מרחיבה את הפעילות מעבר לתעשיית הרכב

אינוויז התמקדה לאורך השנים בפיתוח חיישני LiDAR ומערכות תפיסה ליצרניות רכב ולמערכות נהיגה אוטונומית. החברה פועלת כספקית Tier 1 ומספקת או מפתחת מערכות עבור יצרניות רכב וספקיות של מערכות נהיגה אוטונומית.

InnovizSMART נועד להרחיב את הטכנולוגיה גם ליישומים שאינם כלי רכב פרטיים, ובהם ביטחון, רובוטיקה, תשתיות, ערים חכמות ותחבורה. עבור אינוויז, ההסכם עם קבוצת דרייב הוא חלק ממאמץ לבנות מקור הכנסות נוסף בשוקי ה־Physical AI – מערכות בינה מלאכותית הקולטות מידע מן העולם הפיזי ופועלות על פיו.

בדוחות הרבעון הראשון של 2026 העריכה אינוויז כי הכנסותיה השנתיות יסתכמו ב־67–73 מיליון דולר. החברה הציבה יעד שלפיו מכירות LiDAR ליישומי Physical AI שאינם בתחום הרכב יגיעו לעד 10% מהכנסותיה ב־2026. לפיכך, מימוש יעד של 20 מיליון דולר עד סוף 2027 עשוי להפוך את שיתוף הפעולה עם דרייב לפעילות משמעותית יחסית בתחום הלא־רכבִי של החברה.

מקבוצת כבישים לפתרונות חישה

קבוצת דרייב מאגדת שש חברות הפועלות בתחומי התחבורה, התשתיות, החשמל, הבקרה והאבטחה. בין החברות בקבוצה נמצאות דרך ארץ, המפעילה את כביש 6; נתיבי הכרמל, המפעילה את מנהרות הכרמל; דרך הצפון; דרך בטוחה; א.א.כ.י; וברק 555.

השותפות מעניקה לאינוויז גישה לניסיון התפעולי של הקבוצה בכבישים, במתקני תחבורה ובתשתיות, בעוד דרייב מקבלת רכיב חישה שפותח במקור בהתאם לדרישות תעשיית הרכב.

“שיתוף הפעולה עם אינוויז מסמן אבן דרך אסטרטגית עבור קבוצת דרייב”, אמר סמנכ״ל הכספים של הקבוצה, אוהד קופולוביץ. לדבריו, שילוב חיישני ה־LiDAR נועד לחזק את פתרונות התחבורה, התשתיות והביטחון שמציעה הקבוצה ללקוחות בישראל ובעולם.

אלדר צגלה, סמנכ״ל הכספים של אינוויז, אמר כי ההסכם מספק “בסיס לבניית תזרים הכנסות משמעותי”, והגדיר את יעד 20 מיליון הדולר כהזדמנות מכירות לתקופה של כשנה וחצי.

הצלחת המהלך תהיה תלויה ביכולת החברות להפוך את ההדגמות וההזמנה הראשונית לפריסות מסחריות בהיקף רחב. בין היתר יצטרכו המערכות להוכיח ביצועים בתנאי שטח, יכולת השתלבות במערכות קיימות ועלות שתאפשר להן להתחרות בפתרונות המבוססים על מצלמות, מכ״ם וחיישנים אחרים.

הפוסט קבוצת דרייב ואינוויז ישלבו LiDAR במערכות אבטחה ותחבורה חכמה הופיע לראשונה ב-Chiportal.