ההגנה האווירית של העתיד לא תוכל להישען רק על מכ"ם גדול, טיל מיירט ומפעיל המקבל החלטה מול כל מטרה. הגידול החד במספר האיומים, הגעתם מכל כיוון והשימוש בכלי טיס בלתי מאוישים קטנים וזולים מחייבים מעבר למערכות חכמות, מבוזרות ומרובות חיישנים.

כך אמר דרור בר, מנכ"ל חברת אלתא, בהרצאתו במסגרת מפגש פורום מנהלי ההייטק Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדברי בר, ישראל כבר מתמודדת עם שינוי יסודי באופי האיום האווירי. במקום חזית ברורה שממנה צפויים להגיע מטוסים או טילים, האיומים מגיעים כיום מעזה, מלבנון, מאיראן, מתימן ומזירות נוספות. התוצאה היא סביבת איום של 360 מעלות, הכוללת בו־זמנית רקטות, טילים בליסטיים, טילי שיוט וכטב"מים במגוון גדלים, מהירויות וגבהים.

במהלך התקופה שסקר שוגרו לעבר ישראל, לדבריו, בין 26 אלף ל־28 אלף רקטות, טילים וכטב"מים. אף שמערכות ההגנה השיגו שיעורי הצלחה גבוהים — יותר מ־90% מול חלק מאיומי הרקטות והטילים וכ־80% מול כטב"מים — הכמות, הגיוון והשינויים התכופים בדפוסי הפעולה מציבים אתגר חדש למערכי הגילוי והיירוט. הנתונים וההערכות הוצגו בהרצאתו של בר.

האתגר מתחיל הרבה לפני השיגור

בר הדגיש כי ההגנה האווירית אינה מתחילה כאשר משוגר טיל מיירט. לפני היירוט נדרשת שרשרת ארוכה של פעולות: גילוי העצם, יצירת עקיבה רציפה אחריו, סיווגו, זיהויו כאיום או ככלי ידידותי, הפקת התרעה ולבסוף בחירת אמצעי התגובה.

כל חוליה בשרשרת הזאת נעשית מורכבת יותר. מכ"ם נדרש לזהות באותו מרחב מטוס קרב גדול, טיל מהיר וכטב"ם קטן בעל חתימת מכ"ם חלשה. הוא צריך גם להבדיל בין כלי טיס עוין לבין כלי ישראלי או אזרחי, כאשר כטב"מים קטנים אינם בהכרח נושאים מערכות זיהוי עמית־טורף.

האויב, הסביר בר, מנסה לנצל במכוון את מגבלות המכ"ם. כטב"מים טסים בגובה נמוך, צמוד לפני הקרקע, בתוך ואדיות או בסמוך לעצמים המחזירים אותות רבים. בתנאים כאלה המכ"ם אינו רואה מטרה נקייה על רקע שמיים פתוחים, אלא נדרש לאתר אותה בתוך רעש הכולל מבנים, צמחייה, כלי רכב, ציפורים ותופעות מזג אוויר.

גם חוקי הפיזיקה מציבים גבולות. מכ"ם פועל בדרך כלל בקו ראייה, ולכן הרים, עמקים ועקמומיות כדור הארץ עלולים להסתיר מטרות. הגדלת העוצמה של המכ"ם אינה פותרת תמיד את הבעיה: היא עשויה להרחיב את טווח הגילוי, אך גם להגדיל את כמות המידע והרעש שהמערכת נדרשת לעבד.

ציפור, כטב"ם או כלי ידידותי?

ככל שהחיישנים נעשים רגישים יותר, הם מזהים מספר רב יותר של עצמים. האתגר עובר אפוא מגילוי בלבד להבנת משמעותו של כל גילוי.

כאן נכנסת הבינה המלאכותית. אלתא מפעילה, לדברי בר, אלפי מערכות חישה המייצרות כמויות עצומות של מידע, לעיתים בקצב דגימה של עשרות פעמים בשנייה. הנתונים שנאספו לאורך זמן יכולים לשמש לאימון אלגוריתמים המסוגלים לזהות דפוסים עדינים ולהבחין, למשל, בין תנועת כנפיה של ציפור לבין מאפייני הטיסה של רחפן.

מערכת המבוססת על למידת מכונה יכולה להסתמך לא רק על גודל העצם ומהירותו, אלא גם על מסלולו, תנודותיו, אופן שינוי הגובה והתגובה שלו לסביבה. שילוב המאפיינים עשוי לשפר הן את הסיווג והן את ההחלטה אם מדובר במטרה המחייבת התרעה.

היכולת ללמוד חשובה במיוחד מול איומים המשתנים במהירות. מפעילי כטב"מים יכולים להחליף תדרי תקשורת, לשנות פרוטוקולים או להתאים את דפוסי הטיסה לאחר שהם לומדים כיצד פועלות מערכות ההגנה. בעבר, שינוי מערכת צבאית חייב לעיתים תהליך פיתוח, ניסויים ואישור שנמשך זמן רב. במערכת עתירת תוכנה ו־AI אפשר לעדכן מודלים ואלגוריתמים במהירות רבה יותר.

עם זאת, הטיפול במידע ביטחוני רגיש אינו מאפשר בהכרח שימוש חופשי בשירותי ענן ציבוריים. בר הצביע על הצורך בתשתיות ביג דאטה מאובטחות המופעלות בתוך הארגון או מערכת הביטחון, כדי שניתן יהיה לאסוף, לאמן ולעדכן מודלים בלי לחשוף מידע מבצעי.

מכ"ם אינו חייב לעבוד לבדו

אחד השינויים המרכזיים שהציג בר הוא המעבר ממכ"ם יחיד למערכת רב־חיישנית. לכל סוג חיישן יתרונות וחסרונות: מכ"ם יכול למדוד טווח ומהירות, מערכת אלקטרו־אופטית מספקת תמונה, ואמצעי איסוף פסיבי יכול לזהות שידורי תקשורת או מכ"ם של הפלטפורמה המאיימת.

שילוב המידע מאפשר לכל חיישן להשלים את האחרים. כדוגמה ציין בר מערכות האזנה פסיביות שעשויות לזהות תקשורת של כלי טיס ממרחק של מאות קילומטרים, עוד לפני שניתן לקבל עליו גילוי מכ"מי מלא. לאחר הזיהוי הראשוני אפשר להפנות לעבר האזור מכ"מים וחיישנים נוספים ולבנות תמונת מצב מדויקת יותר.

אין מדובר רק בהצגת מספר מקורות מידע על אותו מסך. המטרה היא ליצור היתוך עמוק שבו החיישנים פועלים כמערכת אחת, משתפים מדידות ומחזקים זה את יכולתו של זה.

גישה כזאת עשויה גם להגדיל את השרידות. מכ"ם מרכזי וגדול מספק יכולות נרחבות, אך הוא עלול להפוך למטרה מועדפת. אם נפגע, נוצר פער משמעותי בתמונת המצב.

מרשת מחשבים לרשת מכ"מים

הפתרון שמפתחת התעשייה הוא מערך מכ"ם מבוזר, המכונה לעיתים Multi-Static Radar. במקום יחידה אחת שבה המשדר והמקלט נמצאים באותו אתר, אפשר לפרוס מספר משדרים ומקלטים במיקומים שונים ולחברם לרשת מתואמת.

כאשר מטרה מוארת מכיוון אחד ונקלטת ממספר כיוונים, ניתן לקבל עליה מידע שלא תמיד נגיש למכ"ם יחיד. הרשת גם מקשה על האויב להסתתר באמצעות תוואי השטח או לצמצם את חתימתו מול כיוון אחד בלבד.

פגיעה באחד מרכיבי הרשת אינה משביתה בהכרח את המערכת כולה. יתר החיישנים יכולים להמשיך לפעול ולחפות באופן חלקי על הפער. בר השווה את השינוי למעבר מעולם של מחשבים עצמאיים לעולם של רשתות מחשוב: הערך אינו נמצא עוד רק בעוצמתה של כל יחידה, אלא בחיבור ובתיאום ביניהן.

הקמת רשת כזאת מורכבת יותר מחיבור מכ"מים קיימים למערכת שליטה משותפת. נדרשים סנכרון מדויק מאוד, תקשורת מהירה ועיבוד משותף של האותות ברמה הפיזיקלית. עם זאת, התוצאה עשויה להיות מערכת עמידה יותר, בעלת כיסוי רחב ויכולת משופרת לזהות מטרות קטנות וחמקניות.

הכטב"ם זול, המיירט יקר

לצד אתגר הגילוי הציג בר גם את הבעיה הכלכלית. כטב"ם תוקף עשוי לעלות אלפי דולרים בודדים, בעוד שטיל שנשלח ליירט אותו יכול לעלות עשרות אלפי דולרים, מאות אלפי דולרים ולעיתים אף יותר.

כאשר מדובר בטיל בליסטי המסכן אוכלוסייה או תשתית אסטרטגית, השימוש במיירט יקר עשוי להיות מוצדק לחלוטין. אולם ניסיון ליירט באותה דרך אלפי רחפנים וכטב"מים זולים עלול לשחוק את מלאי המיירטים ולהטיל על המדינה עלות שאינה בת קיימא לאורך זמן.

המכ"ם החכם אינו פותר לבדו את פער העלויות, אך הוא יכול לסייע לבחור את התגובה הנכונה. סיווג מדויק יותר מאפשר להבין אם המטרה מסוכנת, לאן היא נעה ומהו האמצעי הזול והיעיל ביותר נגדה. בהתאם למקרה, המענה עשוי להיות טיל, לייזר, לוחמה אלקטרונית, רחפן מיירט או הימנעות מיירוט כאשר המטרה אינה מסכנת אזור מוגן.

המסר המרכזי של בר היה שהמכ"ם העתידי לא יהיה רק חיישן המשדר גל וממתין להחזרתו. הוא יהפוך לצומת חכם ברשת מבוזרת: מערכת הלומדת מניסיון, מתעדכנת מול איומים חדשים, משלבת מידע ממקורות שונים ומעבירה למערך ההגנה תמונה מסווגת ולא רק אוסף נקודות.

בסביבת איום של 360 מעלות, שבה המטרות נעשות קטנות, זולות ומתוחכמות יותר, היכולת לראות אינה מספיקה. מערכות ההגנה יצטרכו גם להבין במהירות מה הן רואות — ולבחור כיצד להגיב לפני שהאיום מגיע ליעדו.

הפוסט עתיד ההגנה האווירית בעידן המכ"ם החכם הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת UCT ישראל הודיעה על גיוס של כ־300 עובדים חדשים למפעל ולמרכז הפיתוח שלה באזור התעשייה ציפורית שבנוף הגליל. אם המהלך יושלם, מספר עובדיה בישראל יגדל מכ־700 לכאלף.

הגיוס כולל מהנדסי פיתוח ותפעול, מנהלי פרויקטים וייצור, אנשי IT, איכות, גיוס וכספים, לצד מפעילים ומרכיבים בקווי הייצור. החברה מסרה כי חלק מהמשרות אינן מחייבות ניסיון קודם, וכי היא מציעה לעובדים הכשרה מקצועית בתוך החברה או באמצעות מסלולים חיצוניים.

UCT ישראל, שפעלה בעבר בשם המ־לט, מפתחת ומייצרת רכיבים, מערכות הולכת נוזלים וגזים ומכלולים לתשתיות ייצור מתקדמות. חברת האם האמריקנית Ultra Clean Holdings מגדירה את פעילותה כפיתוח ואספקת תת־מערכות, רכיבים ושירותי ניקוי ובדיקה לתעשיית המוליכים למחצה.

לפי החברה, 97% מהייצור בישראל מיועד ליצוא. בין הלקוחות שהיא מציינת נמצאות אינטל, אפלייד מטיריאלס, TSMC וסמסונג, לצד חברות וגופים מענפים נוספים. מוצריה משולבים בין היתר במערכות המותקנות בחדרים נקיים ובציוד המשמש מפעלי שבבים.

ד"ר יהודה סלהוב, מנכ"ל UCT ישראל, אמר כי החברה משתתפת בפיתוח מוצרים המיועדים לדורות הבאים של ציוד ייצור שבבים. "הגיוס הוא חלק ממהלך משמעותי להרחבת יכולות הייצור, הפיתוח וההנדסה שלנו, בהתאם לקצב המואץ ולדרישות של תעשיית השבבים הגלובלית", אמר.

החברה קושרת את ההתרחבות לביקוש הגובר לציוד ייצור, הנובע בין היתר מההשקעות במרכזי נתונים ובשבבי בינה מלאכותית. ייצור שבבים בתהליכים מתקדמים מחייב מערכות מדויקות להובלת גזים וכימיקלים, לצד רכיבים המסוגלים לפעול בתנאי ניקיון מחמירים.

המפעל בנוף הגליל מעסיק עובדים יהודים, ערבים, דרוזים ועולים חדשים מאזור הצפון. החברה מקווה שהגיוס יאפשר לה להרחיב את הייצור בישראל, בתקופה שבה חברות טכנולוגיה רבות דווקא מאטות גיוסים.

עם זאת, ההכרזה מתייחסת לתוכנית גיוס ולא למספר עובדים שכבר נקלטו. מימושה יהיה תלוי בקצב ההזמנות ובמצב שוק ציוד ייצור השבבים בחודשים הקרובים.

הפוסט UCT ישראל תגייס 300 עובדים למפעל ולמרכז הפיתוח בנוף הגליל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

האיומים על הלוחם בשדה הקרב משתנים במהירות. לצד ירי מנשק קל, מטענים וטילים, נדרשים כיום הכוחות להתמודד גם עם רחפני תצפית ותקיפה קטנים, המתקרבים בגובה נמוך, קשים לגילוי ועלולים להופיע ללא התרעה מוקדמת. מולם, הירי המסורתי בנשק קל נשען במידה רבה על ניסיונו של הלוחם, על יציבותו ועל יכולתו להעריך את תנועת המטרה בתנאי לחץ.

אבשלום ארליך, מייסד ומנהל הטכנולוגיות הראשי של חברת Smart Shooter, טען בהרצאתו כי הדרך להגדיל את שרידות הלוחם היא להעביר לנשק הקל יכולות שכבר מוכרות ממערכות צבאיות גדולות: איתור ועקיבה אחר מטרות, חישוב פתרון ירי ושילוב מידע מחיישנים.

ארליך נשא את הרצאתו במסגרת מפגש פורום מנהלי ההייטק Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדבריו, העיקרון העומד בבסיס הפיתוח של Smart Shooter הוא פשוט: ככל שהלוחם מסוגל לפגוע באיום מוקדם ובמספר קטן יותר של כדורים, כך קטן הסיכון שהוא עצמו ייפגע. הטכנולוגיה אינה מחליפה את הלוחם ואת שיקול דעתו, אלא נועדה להפחית את השפעתם של לחץ, עייפות, תנאי תאורה קשים ותנועת המטרה על דיוק הירי.

לא רק כוונת, אלא מערכת בקרת אש

המוצר המרכזי של Smart Shooter, ממשפחת SMASH, נראה מבחוץ כמו כוונת המותקנת על רובה, אולם בחברה מגדירים אותו כמערכת בקרת אש לנשק קל.

המערכת משלבת אופטיקה, חיישנים, מחשב ירי ויכולת עקיבה אחר מטרה. לאחר שהלוחם מסמן את העצם הרלוונטי, המערכת עוקבת אחר תנועתו ומחשבת את נקודת הכיוון המתאימה. הירי נשאר בשליטת האדם, אך המערכת מסייעת לתזמן אותו כאשר הנשק מכוון אל פתרון הירי שחושב.

ההבדל משמעותי במיוחד כאשר המטרה נעה. ירי לעבר מטרה נייחת מחייב בעיקר ייצוב נכון של הנשק, אך מול רחפן, כלי רכב או אדם בתנועה צריך להעריך גם את המהירות, הכיוון, המרחק וזמן התעופה של הקליע. אפילו לוחם מיומן עלול להחטיא בתנאים כאלה.

ארליך אמר כי בניסויים ובהפעלות מבצעיות אפשרה המערכת גם למשתמשים בעלי ניסיון מוגבל להגיע לשיעורי פגיעה גבוהים כבר בירי הראשון. לדבריו, יתרון זה מצמצם את כמות התחמושת הנדרשת ואת הסיכון לפגיעה במי שאינם מעורבים.

החברה מדגישה כי הפיתוח אינו מיועד להפוך את הנשק לאוטונומי. האדם נותר חלק משרשרת קבלת ההחלטות, בוחר את המטרה ומאשר את פעולת הירי. המחשב מטפל בחישובים ובתיקונים שקשה לבצע במהירות תחת אש.

איום הרחפנים משנה את כללי המשחק

חלק מרכזי בהרצאה הוקדש להתמודדות עם רחפנים. כלי טיס קטנים וזולים הפכו בשנים האחרונות לאחד האתגרים הבולטים בזירות לחימה. הם יכולים לשמש לתצפית, לכיוון אש או לנשיאת מטען תקיפה, ומחירם נמוך בהרבה ממחירן של רבות ממערכות היירוט הצבאיות.

הקושי גדל כאשר מדובר ברחפנים הטסים בגובה נמוך או נשלטים באמצעות סיבים אופטיים. רחפן כזה אינו חייב לשדר אות רדיו שניתן לגלות או לשבש, ולכן חלק מפתרונות הלוחמה האלקטרונית אינם יעילים נגדו.

טיל יירוט הוא פתרון אפשרי, אך עלותו עלולה להגיע לעשרות אלפי דולרים ואף יותר, בעוד שהרחפן עצמו עשוי לעלות אלפי דולרים בודדים. במתקפה הכוללת עשרות או מאות כלים נוצרת בעיה כלכלית ומבצעית: קשה לבנות שכבת הגנה הנשענת רק על מיירטים יקרים.

לדברי ארליך, מערכת בקרת אש המותקנת על נשק קל יכולה להעניק לכוח שכבת הגנה נוספת. כאשר הרחפן נמצא בטווח מתאים, ניתן לנסות לפגוע בו באמצעות תחמושת רגילה, בעלות נמוכה בהרבה מזו של טיל. הוא אמר כי מערכות החברה שימשו ליירוט רחפנים בזירות מבצעיות, לרבות במהלך מלחמת חרבות ברזל.

אין בכך תחליף למכ"ם, ללוחמה אלקטרונית או למערכות הגנה אווירית. כדי להתמודד עם רחפן, צריך תחילה לגלות אותו, להבין שמדובר באיום ולהעביר את המיקום למי שמסוגל לפעול נגדו. הפתרון של Smart Shooter מיועד לשמש חוליית יירוט בתוך מערכת רחבה יותר.

חיבור בין המכ"ם לבין הלוחם

אחד הכיוונים שהציג ארליך הוא חיבור מערכת בקרת האש לחיישנים חיצוניים. מכ"ם של אלתא, מצלמה אלקטרו־אופטית או מערכת שליטה ובקרה יכולים לזהות את הרחפן ולהעביר ללוחם את הכיוון הכללי שבו הוא נמצא.

במצב כזה, הלוחם אינו נדרש לסרוק לבדו את כל השמיים. המידע מגיע ממערכת הגילוי, ואילו הכוונת מסייעת לרכוש את המטרה, לעקוב אחריה ולחשב את פתרון הירי.

החיבור הזה משקף שינוי רחב יותר בשדה הקרב: הנשק של הלוחם אינו עוד מערכת עצמאית, אלא רכיב ברשת דיגיטלית. חיישן אחד עשוי לגלות את האיום, מערכת אחרת לסווג אותו, ומערכת בקרת האש לסייע ללוחם לבצע את הירי.

רשת כזאת יכולה גם להעביר מטרה בין מספר לוחמים או בין לוחם למערכת רובוטית. אם מי שנמצא בעמדה אחת אינו רואה את הרחפן או נמצא מחוץ לטווח, ניתן להפנות אליו כלי אחר הנמצא במקום מתאים יותר.

מכלי נשק קיימים לעמדות נשלטות מרחוק

יתרון נוסף שעליו הצביע ארליך הוא התאמת הטכנולוגיה למגוון כלי נשק קיימים. Smart Shooter אינה מבקשת בהכרח להחליף את הרובים או המקלעים שכבר נמצאים בידי הצבאות, אלא להוסיף להם שכבת חישה ומחשוב.

לדבריו, מערכות החברה הותאמו ליותר מ־20 פלטפורמות נשק. הגישה הזאת מקלה על צבאות להטמיע את המוצר בלי להחליף את כל מלאי הנשק והתחמושת.

החברה מפתחת גם עמדות נשק קלות הנשלטות מרחוק. הן יכולות להיות מוצבות על כלי רכב, רובוטים קטנים או בעמדות הגנה, בעוד שהמפעיל נמצא במקום מוגן. מערכת כזאת עשויה לשמש להגנת גבולות, מוצבים ומתקנים רגישים, או לפעילות בשטח שבו יש סכנה גבוהה לצוות אנושי.

המשקל הנמוך יחסית של המערכת מאפשר, לדברי ארליך, לפרוס אותה גם במקומות שאליהם קשה להביא עמדה כבדה. הרעיון הוא להעביר את החיישן ואת הנשק אל אזור הסיכון, אך להרחיק ממנו ככל האפשר את המפעיל.

דיוק כאמצעי לצמצום פגיעה אגבית

ארליך הציג את הדיוק לא רק ככלי להגדלת הקטלניות, אלא גם כאמצעי לצמצום נזק אגבי. כאשר ניתן לזהות ולעקוב אחר מטרה מסוימת, לפגוע בה בכדור הראשון ולהימנע מירי ממושך, קטן מספר הקליעים הנעים בסביבה.

היכולת הזאת חשובה במיוחד בלחימה בשטח בנוי, בקרבת אוכלוסייה או בתרחישים שבהם כוחות ידידותיים נמצאים סמוך למטרה. מערכת בקרת האש אינה מבטלת את הסיכון ואינה מחליפה את כללי הפתיחה באש, אך היא עשויה לשפר את יכולתו של הלוחם לממש את ההחלטה שכבר התקבלה.

הטכנולוגיה יכולה לתמוך גם באמצעים פחות קטלניים ובמשימות שבהן נדרש דיוק בנקודה מוגדרת, ולא רק פגיעה כללית במטרה. עם זאת, האחריות לבחירת המענה ולהפעלתו נשארת בידי הכוח המפעיל ובהתאם להוראות המבצעיות.

מסלול ארוך לסטארט־אפ ביטחוני

Smart Shooter הוקמה לפני כ־15 שנה בידי אנשי טכנולוגיה שהגיעו מהתעשיות הביטחוניות ומעולם הסטארט־אפים. ארליך תיאר בהרצאתו את הקושי הכרוך בבניית חברה המפתחת מוצר צבאי חדש.

בשונה מתוכנה אזרחית, שאפשר לעיתים להוציא לשוק בתוך חודשים, מערכת נשק דורשת פיתוח חומרה, ניסויי בטיחות, התאמה לתנאי סביבה ואישור של גופי צבא ורכש. תהליך המכירה לצבא עשוי להימשך חמש עד שבע שנים.

גם גיוס ההון מורכב. קרנות רבות נרתעות מחברות המפתחות מוצרים צבאיים, ובמיוחד מרכיבים הקשורים ישירות להפעלת נשק. במקביל, החברה הצעירה נדרשת להתמודד מול תאגידים ביטחוניים גדולים שכבר מחזיקים בקשרים, במערכי ייצור ובניסיון רב במכרזים ממשלתיים.

אתגר נוסף היה חינוך השוק. צבאות לא תמיד הגדירו מראש צורך ב"מערכת בקרת אש לנשק קל", משום שהקטגוריה כמעט לא הייתה קיימת. החברה נדרשה לא רק להציג מוצר, אלא לשכנע לקוחות כי ניתן לשנות את אופן השימוש בנשק שהיה במשך עשרות שנים כמעט כולו מכני ואופטי.

לפי הנתונים שהציג ארליך, החברה מעסיקה כיום כ־120 עובדים, פועלת ביותר מ־20 מדינות ומחזיקה פעילות בארצות הברית, גרמניה ואוסטרליה. המערכות שלה נמצאות בשימוש בצה"ל ובצבאות נוספים, ובהם צבאות ארצות הברית, בריטניה, גרמניה והולנד.

האדם נשאר בלולאה

הכנסת בינה מלאכותית, חיישנים ואוטומציה לנשק קל מעלה שאלות על מידת השליטה האנושית. ארליך הדגיש כי במערכות הקיימות האדם נשאר בלולאה: הוא מזהה את ההקשר, בוחר את המטרה ומקבל את ההחלטה אם לירות.

המערכת אינה אמורה להחליף את שיקול הדעת, אלא להפריד בין שתי משימות. האדם אחראי על ההחלטה הערכית והמבצעית; המחשב מסייע במשימה המתמטית של עקיבה וחישוב נקודת הפגיעה.

בעתיד עשויה הפלטפורמה להשתלב במערכות רובוטיות וביכולות חצי־אוטונומיות נוספות. אולם גם ככל שהמכונות יקבלו יכולות חישה ועקיבה מתקדמות יותר, שאלת הסמכות להפעלת כוח תישאר מרכזית.

החזון שהציג ארליך אינו של לוחם המוחלף בידי מכונה, אלא של לוחם המקבל יכולות שבעבר היו שמורות לטנקים, למטוסים ולמערכות הגנה אווירית. בשדה שבו רחפן זול יכול לסכן כוח שלם, גם רובה המצויד במערכת חישה ומחשוב עשוי להפוך לרכיב חשוב בהגנה הרב־שכבתית.

הפוסט חיים בקו האש: הטכנולוגיות שמעצבות מחדש את שרידות הלוחם הופיע לראשונה ב-Chiportal.

רשות החדשנות מעדכנת את תנאי קרן ההזנק ומגדילה את היקף המימון הממשלתי לחברות דיפטק בשלבי Pre-Seed ו־Seed. במסגרת המתווה החדש תעלה תקרת השתתפות הרשות בחברת Pre-Seed מ־1.5 מיליון שקל ל־2 מיליון שקל, ואילו בשלב ה־Seed תעלה התקרה מ־5 מיליון שקל ל־6 מיליון שקל.

המהלך נועד להתאים את הקרן לעלייה בהיקף סבבי הגיוס המוקדמים ולהתארכות תהליכי גיוס ההון. בחברות דיפטק, ובהן חברות שבבים, פוטוניקה, מחשוב קוונטי, חומרים מתקדמים וביוטכנולוגיה, נדרשת לעיתים השקעה גבוהה עוד לפני הגעה למוצר או להכנסות, בשל עלויות המחקר, כוח האדם, הייצור והציוד.

המימון של רשות החדשנות הוא מימון לא מדלל: המדינה אינה מקבלת מניות בחברה בתמורה למענק. עם זאת, חברות שמגיעות להכנסות נדרשות בדרך כלל להחזיר את המענק באמצעות תמלוגים בהתאם לכללי הרשות.

עד 6.6 מיליון שקל לחברות באוכלוסיות ובאזורים מועדפים

לחברות הפועלות באזורי עדיפות לאומית א’, או לחברות המובלות בידי יזמים מאוכלוסיות המצויות בתת־ייצוג בתעשיית ההייטק, תוגדל התקרה אף יותר. חברות אלה יוכלו לקבל עד 2.2 מיליון שקל בשלב ה־Pre-Seed ועד 6.6 מיליון שקל בשלב ה־Seed.

תקרת השתתפות הרשות בסבב A תישאר ללא שינוי ותעמוד על 15 מיליון שקל.

קרן ההזנק משתתפת בסבבי השקעה פרטיים בשיעורים משתנים: עד 60% מהסבב בשלב ה־Pre-Seed, עד 50% בשלב ה־Seed ועד 30% בסבב A. יתרת הסכום צריכה להגיע ממשקיעים פרטיים.

במקביל להגדלת המענקים, רשות החדשנות מרחיבה גם את גודל סבבי ההשקעה שבהם היא מוכנה להשתתף. תקרת סבב Pre-Seed הזכאי לתמיכה תעלה ל־6 מיליון שקל. בשלב ה־Seed תעלה תקרת הסבב מ־25 מיליון שקל ל־30 מיליון שקל.

השינוי עשוי להיות משמעותי במיוחד לחברות חומרה ושבבים, שלעיתים מתקשות להתאים למסלולי תמיכה שנבנו סביב חברות תוכנה. חברות אלה נדרשות לממן תכנון שבבים, רישיונות לכלי פיתוח, ייצור אבות־טיפוס, בדיקות ומארזים עוד לפני שניתן להציג מוצר מסחרי.

שישה חודשים להשלמת הגיוס

הרשות משנה גם את מנגנון השלמת הסבב. בעת הגשת הבקשה יצטרכו החברות להציג מזכר הבנות המתייחס ללפחות 15% מסכום ההשקעה המבוקש. לאחר קבלת האישור יינתנו להן עד שישה חודשים לגייס את יתרת ההון הפרטי.

המנגנון נועד לאפשר לחברות להשתמש באישור המימון של הרשות ככלי להשלמת הגיוס מול משקיעים. בתקופה שבה משקיעים מבצעים בדיקות ממושכות יותר ומעדיפים לצמצם סיכונים, התחייבות מצד רשות החדשנות עשויה לסייע לחברה לצרף משקיעים נוספים.

“בשנים האחרונות אנו רואים שינוי באופן שבו מתבצעים גיוסי הון בשלבים מוקדמים. חברות זקוקות לסכומים גדולים יותר בסבבים מוקדמים, בין היתר בשל מורכבות האתגרים הטכנולוגיים”, אמר מנכ״ל רשות החדשנות, דרור בין. לדבריו, עדכון הקרן נועד לאפשר לחברות להגיע לאבן הדרך המימונית הבאה מעמדה חזקה יותר.

שרת החדשנות, המדע והטכנולוגיה, גילה גמליאל, מסרה כי הרחבת הקרן נועדה לתת לחברות צעירות את המשאבים הדרושים לפיתוח טכנולוגיות עמוקות ולמשיכת השקעות המשך.

קרן ההזנק היא אחד ממסלולי המימון המרכזיים של רשות החדשנות לחברות צעירות. המודל משלב כסף ציבורי והון פרטי, במטרה להפחית את הסיכון למשקיעים בתחומים שבהם הפיתוח ממושך, יקר ובעל רמת אי־ודאות גבוהה.

הפוסט רשות החדשנות מגדילה את מענקי קרן ההזנק: עד 6 מיליון שקל לחברות Seed הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אמיר פנוש, מנכ"ל חברת הקניין הרוחני לשבבים סיוה (CEVA), נבחר ל"מנכ"ל השנה של חברת בינה מלאכותית" במסגרת תוכנית הפרסים AI Breakthrough לשנת 2026. התוכנית מעניקה מדי שנה פרסים לחברות, מוצרים ומנהלים בתחומי הבינה המלאכותית, ובהם חומרת AI, למידת מכונה, בינה מלאכותית יוצרת, רובוטיקה וראייה ממוחשבת.

הפרס ניתן על רקע האסטרטגיה שמקדמת סיוה בתחום הבינה המלאכותית במכשירי קצה. החברה מתמקדת במעבר ממודל שבו מרבית העיבוד מתבצע במרכזי נתונים ובענן למודל היברידי, שבו חלק מהסקת המסקנות מתבצע ישירות במכשיר.

עיבוד מקומי מאפשר להפחית את זמן ההשהיה, לצמצם את כמות הנתונים המועברת לענן ולשפר את הפרטיות. הוא חשוב במיוחד במערכות שבהן נדרשת תגובה מיידית או שבהן החיבור לרשת אינו רציף, כגון מערכות רכב, מצלמות חכמות, ציוד תעשייתי, רובוטים ומוצרי אינטרנט של הדברים.

חיבור בין חישה, תקשורת ועיבוד

סיוה מפתחת ומעניקה רישיונות לקניין רוחני המשולב בשבבים של לקוחותיה. בניגוד ליצרנית שבבים המוכרת רכיבים פיזיים, המודל העסקי שלה מבוסס בעיקר על תשלום עבור רישיונות ועל תמלוגים מכל שבב או מוצר שבו שולבה הטכנולוגיה.

אסטרטגיית הבינה המלאכותית של החברה מרוכזת תחת Ceva AI Fabric, הכוללת מעבדי בינה מלאכותית, תוכנה, כלי פיתוח וטכנולוגיות קישוריות וחישה. המטרה היא לאפשר ליצרני שבבים ומערכות לשלב במוצר אחד קליטת מידע מחיישנים, תקשורת אלחוטית והפעלת מודלים של בינה מלאכותית.

מרכיב מרכזי בפלטפורמה הוא משפחת מעבדי NeuPro NPU, המיועדת להאצת רשתות עצביות במכשירי קצה בצריכת הספק נמוכה. לפי סיוה, החברה רשמה יותר מ־12 עסקאות רישוי למעבדים אלה ביישומים הכוללים מוצרי צריכה, מערכות תעשייתיות, רכב, תשתיות ומחשבים אישיים.

החברה אינה מפרטת בהודעה מי הם הלקוחות, באילו שבבים תשולב הטכנולוגיה או מתי המוצרים צפויים להגיע לשוק. בתעשיית הקניין הרוחני לשבבים עשוי לעבור זמן ממושך בין חתימת הסכם רישוי, השלמת תכנון השבב ותחילת ייצור המוני שמניב תמלוגים.

יותר משני מיליארד מכשירים בשנה

לדברי סיוה, יותר משני מיליארד מכשירים המבוססים על טכנולוגיות שלה נשלחים לשוק מדי שנה, ועד כה שולבו רכיבי הקניין הרוחני של החברה ביותר מ־21 מיליארד מוצרים. הטכנולוגיות שלה כוללות Bluetooth, Wi-Fi, UWB ודור חמישי, לצד עיבוד אותות, היתוך חיישנים ומעבדי בינה מלאכותית.

פנוש אמר כי המעבר לעיבוד מבוזר מחייב מיליארדי מכשירים מחוברים "לחוש, להבין ולפעול באופן מקומי", וכי החברה התאימה את סל הטכנולוגיות שלה לכיוון זה.

סטיב ג'והנסון, מנהל בתוכנית AI Breakthrough, אמר כי פנוש זיהה מוקדם את התרחבות שוק ה־Edge AI ובנה פורטפוליו שנועד לתמוך במכשירים המסוגלים להבין את סביבתם ולפעול בהתאם.

עבור סיוה, חשיבותו העסקית של המעבר ל־Edge AI תלויה ביכולתה להפוך את עסקאות הרישוי לשבבים מסחריים ובהמשך להכנסות מתמלוגים. החברה פועלת בשוק תחרותי הכולל פתרונות פנימיים של יצרניות שבבים, ארכיטקטורות פתוחות וספקיות אחרות של מעבדי NPU וקניין רוחני. יתרונה האפשרי הוא בשילוב בין עיבוד בינה מלאכותית, חישה וקישוריות בתוך פורטפוליו אחד המותאם למכשירים מוגבלי הספק.

הפוסט מנכ"ל סיוה אמיר פנוש זכה בפרס AI Breakthrough על הובלת אסטרטגיית הבינה המלאכותית בקצה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת RAAAM Memory Technologies הישראלית מקדמת את טכנולוגיית הזיכרון המשובץ שלה אל אחד מתהליכי הייצור המתקדמים ביותר בתעשייה. החברה בחרה באבנט אייסיק כשותפת ה־VCA שלה לפיתוח ולקווליפיקציה של GCRAM בתהליך 2 ננומטר של TSMC.

לדברי החברות, טייפ־אאוט של שבב בדיקה ראשון, הכולל זיכרון GCRAM ששולב עבור לקוח, הושלם במרץ 2026. השבב נשלח לייצור, והשלב הבא יהיה בדיקת הסיליקון ואימות ביצועי הזיכרון בפועל, לקראת קווליפיקציה מלאה של הטכנולוגיה.

המעבר ל־2 ננומטר הוא צעד משמעותי עבור RAAAM. תהליך N2 של TSMC נכנס לייצור סדרתי ברבעון הרביעי של 2025, והוא התהליך הראשון של החברה המבוסס על טרנזיסטורי nanosheet מסוג Gate-All-Around. התהליך מיועד בין היתר למעבדי בינה מלאכותית, מחשוב עתיר ביצועים ומערכות ניידות, שבהם נפח הזיכרון המשובץ וצריכת ההספק שלו נעשים מגבלה מרכזית.

ניסיון להתמודד עם בעיית ה־SRAM

במערכות על גבי שבב משמש SRAM בדרך כלל למטמונים ולמאגרי נתונים מהירים הנמצאים סמוך לליבות החישוב. ככל שהדרישה לביצועי בינה מלאכותית ולרוחב פס גדלה, מתכנני השבבים מקצים לזיכרון חלק הולך וגדל משטח הסיליקון.

אלא שקצב המזעור של תאי SRAM הואט בדורות הייצור המתקדמים. גם כאשר טרנזיסטורי הלוגיקה מצטמצמים, תא הזיכרון אינו בהכרח מתכווץ באותו קצב. התוצאה היא עלייה יחסית בשטח שתופס הזיכרון ובעלות הייצור של שבבים עתירי SRAM.

RAAAM מפתחת את GCRAM – זיכרון מסוג Gain-Cell RAM – כחלופה לזיכרון SRAM משובץ. הטכנולוגיה משתמשת בתא זיכרון שונה, שנועד לספק צפיפות גבוהה יותר וצריכת הספק נמוכה יותר, תוך תאימות לתהליכי CMOS רגילים וללא צורך בהוספת שלבי ייצור ייעודיים.

לפי נתוני החברה, GCRAM עשוי לצמצם את שטח הסיליקון המוקצה לזיכרון בעד 50% ולהפחית את צריכת ההספק עד פי עשרה בהשוואה ל־SRAM בצפיפות גבוהה. אלה עדיין נתוני החברה, והמשמעות של שבב הבדיקה ב־2 ננומטר תהיה לבחון עד כמה היתרונות נשמרים בתהליך המתקדם ובתנאי עבודה אמיתיים.

בניגוד ל־SRAM, השומר את המידע כל עוד הוא מוזן בחשמל, זיכרונות Gain Cell מאחסנים מטען חשמלי ודורשים מנגנון רענון. לכן הצלחתם תלויה לא רק בצפיפות התא, אלא גם במשך שמירת המידע, בבקרת הרענון, במהירות הגישה ובעמידות לשונות בתהליך הייצור.

אבנט תלווה את הדרך מהתכנון לסיליקון

אבנט אייסיק תפעל כשותפת Value Chain Aggregator של הפרויקט. במסגרת זו היא מספקת ל־RAAAM גישה לתשתיות ולתהליכי הייצור של TSMC, תמיכה הנדסית, התאמת סביבת התכנון וערכת ה־PDK, ניהול הטייפ־אאוט, הייצור והבדיקות וליווי תהליך הקווליפיקציה.

“עבור חברה המביאה לשוק טכנולוגיה חדשנית, נתיב ברור ויעיל לסיליקון מתקדם הוא קריטי במיוחד”, אמר פבל וילק, מנהל אבנט אייסיק וראש תחום ההנדסה בחברה. לדבריו, השילוב בין גישה לאקוסיסטם של TSMC לבין יכולות תכנון וייצור אמור לסייע לחברות צעירות לעבור מן הפיתוח לייצור.

ערן רותם, סמנכ"ל המחקר והפיתוח של RAAAM, אמר כי התמיכה של אבנט בהכנת תשתיות התכנון, ה־PDK ותהליך הטייפ־אאוט אפשרה לחברה לעמוד בלוח הזמנים של שבב הבדיקה.

מפתח תקווה ולוזאן אל תהליך N2

RAAAM נוסדה בשנת 2021 ופועלת מפתח תקווה ומלוזאן שבשווייץ. החברה מעסיקה כ־25 עובדים וגייסה מאז הקמתה כ־24 מיליון דולר. מתוך סכום זה, כ־17.5 מיליון דולר גויסו בסבב A שהובילה NXP.

הטכנולוגיה של החברה מוגנת, לדבריה, ב־22 פטנטים. גרסאות קודמות של GCRAM הודגמו בסיליקון בתהליכים שבין 180 ל־16 ננומטר ונבחנו גם בתהליך 5 ננומטר. המעבר לתהליך 2 ננומטר נועד להוכיח שהזיכרון יכול להשתלב בדור הבא של מערכות על גבי שבב, שבו מגבלת הזיכרון נעשית לעיתים חשובה לא פחות מביצועי ליבות החישוב.

אם שבב הבדיקה יעמוד ביעדי הצפיפות, ההספק והיציבות, RAAAM תוכל להציע את GCRAM כבלוק קניין רוחני לשילוב במעבדי בינה מלאכותית, שבבי רכב, התקני קצה ומערכות מחשוב עתירות ביצועים. עם זאת, הדרך לשימוש מסחרי עדיין כוללת בדיקות סיליקון, קווליפיקציה, הכנת כלי תכנון והוכחת אמינות לאורך זמן.

תגיות:
RAAAM, אבנט אייסיק, TSMC, GCRAM, SRAM, זיכרון משובץ, 2 ננומטר, N2, תכנון שבבים, מערכות על גבי שבב, בינה מלאכותית, NXP

כיתוב תמונה:
המחשה של שיתוף הפעולה בין אבנט אייסיק ל־RAAAM בפיתוח זיכרון GCRAM בתהליך 2 ננומטר של TSMC. קרדיט: Avnet ASIC ו־RAAAM

הנתונים על יתרונות ה־GCRAM הם יעדים וטענות של RAAAM, ולא תוצאות עצמאיות של שבב ה־2 ננומטר. אתר החברה מציין הפחתה של עד 50% בשטח ועד פי עשרה בהספק, לצד תאימות ל־CMOS; הוא גם מציין הדגמות קודמות בתהליכים שבין 180 ל־16 ננומטר ובחינה ב־5 ננומטר. (RAAAM Technologies)

TSMC מאשרת כי N2 נכנס לייצור סדרתי ברבעון הרביעי של 2025 וכי הוא מבוסס על טרנזיסטורי nanosheet. (tsmc.com) אבנט אייסיק מציגה באתרה שירותי תכנון, ייצור Turnkey, קווליפיקציה ושיתוף פעולה עם TSMC, התואמים לתפקיד ה־VCA המתואר בהודעה. (avnet-asic.com)

הפוסט RAAAM מקדמת את זיכרון ה־GCRAM לתהליך 2 ננומטר של TSMC הופיע לראשונה ב-Chiportal.

דירקטוריון טאואר סמיקונדקטור מבקש מבעלי המניות לאשר הרחבה משמעותית של מסגרת התגמול למנכ״ל ולמנהלים הבכירים בחברה, על רקע הזינוק בשווי השוק שלה והתרחבות פעילותה בתחומי הבינה המלאכותית, מרכזי הנתונים והתשתיות האלחוטיות.

ההצעה תובא להצבעה באספה הכללית של בעלי המניות שתתקיים ב־2 ביולי 2026. במסמך משלים שהגישה טאואר לרשות ניירות הערך האמריקנית ב־22 ביוני, טען הדירקטוריון כי מדיניות התגמול הקיימת, שאושרה ב־2023, אינה תואמת עוד את ממדי החברה ואת התחרות הגלובלית על מנהלים בענף השבבים. (stocktitan.net)

לפי טאואר, שווי השוק שלה גדל בכ־28 מיליארד דולר בין 15 ביוני 2025 ל־15 ביוני 2026 והגיע לכ־32 מיליארד דולר – עלייה של פי שבעה בקירוב לעומת השווי בעת אישור המדיניות הקיימת. החברה גם מציינת כי התשואה הכוללת לבעלי המניות עלתה ביותר מ־137 נקודות אחוז מעבר לתשואת קרן הסל לענף השבבים SOXX מתחילת 2025 ועד אמצע יוני 2026. הנתונים מוצגים בידי החברה כחלק מהנימוקים להצעה ואינם מהווים הערכת שווי עצמאית.

הבונוס המרבי יעלה ל־225% מהשכר

השינוי הבולט ביותר נוגע לבונוס השנתי של מנכ״ל טאואר, ראסל אלוונגר. תקרת הבונוס המבוסס על עמידה ביעדים תעלה, אם ההצעה תאושר, מ־175% מהשכר השנתי ל־225% ממנו. הבונוס לא ישולם אוטומטית, אלא ימשיך להיות תלוי במדדים כמותיים ובספי ביצוע שיאושרו מראש בידי ועדת התגמול והדירקטוריון.

במקביל, היחס המרבי בין התגמול המשתנה לתגמול הקבוע של המנכ״ל יעלה מ־17 ל־1 ל־20 ל־1. אצל יתר נושאי המשרה יעלה היחס מ־11 ל־1 ל־14 ל־1. משמעות היחסים הגבוהים היא שרוב פוטנציאל התגמול יהיה תלוי בביצועים, במניות ובתגמול ארוך טווח ולא בשכר הבסיס.

תקרת התגמול ההוני השנתי למנכ״ל תעלה משווי השווה לפי עשרה מהשכר השנתי לפי 13 מהשכר. אצל מנהלים אחרים תעלה התקרה מפי חמישה לפי שבעה. עם זאת, כל הקצאה למנכ״ל תידרש גם בעתיד לאישור נפרד של בעלי המניות.

טאואר מבקשת גם לאפשר למשקל המדדים הפיננסיים – ובהם הכנסות, רווח נקי, EBITDA ומצב המזומנים – להגיע לעד 90% מהחלק המדיד בבונוס השנתי, לעומת תקרה של 70% במדיניות הקיימת. שאר המדדים עשויים לכלול יעדים עסקיים, תפעוליים, טכנולוגיים ויעדי משאבי אנוש.

היערכות לחילופי דורות בהנהלה

חלק נוסף בהצעה עוסק בגיוס מנהלים ובתכנון חילופי דורות. המנכ״ל וששת המנהלים הכפופים לו ישירות עובדים בטאואר במשך 27 שנים בממוצע, ותק הנע בין 21 ל־34 שנים. אלוונגר, בן 71, משמש מנכ״ל החברה מאז 2005.

המדיניות המוצעת תאפשר, בתנאים מסוימים, המשך הבשלה של מניות במשך עד שנתיים לאחר פרישתו של מנהל ותיק. הזכאות תותנה בין השאר בהודעה מוקדמת של שישה חודשים, בהתחייבויות לאחר הפרישה ובעמידה בכלל שלפיו סכום גילו של המנהל ושנות עבודתו הרצופות בחברה יהיה לפחות 70.

כמו כן, טאואר מבקשת להרחיב את האפשרות להעניק למנהל חדש תגמול הצטרפות הוני בשווי של עד פי שניים משכרו השנתי. התגמול עשוי לשמש גם לפיצוי מנהל על מניות או הטבות שיאבד בעת עזיבת מעסיק קודם. לפחות 60% מתגמול כזה יינתנו כמניות המבוססות על ביצועים, והבשלתן תיפרס על פני שלוש שנים לפחות.

תקרת ביטוח האחריות לדירקטורים ולנושאי משרה צפויה לעלות אף היא, מ־130 מיליון דולר ל־175 מיליון דולר. החברה מנמקת זאת בגידול בשווי השוק ובחשיפה המשפטית הנלווית לפעילותה הגלובלית.

טאואר: מדובר בתקרות, לא בתשלום מובטח

הדירקטוריון מדגיש כי ההצעה אינה מאשרת תשלום, בונוס או הקצאת מניות מסוימת, אלא מגדירה את הגבולות שבתוכם יוכלו ועדת התגמול והדירקטוריון לפעול בשלוש השנים הבאות. מרבית התגמול ארוך הטווח ימשיך להיות מבוסס ביצועים, והדילול הכולל הנובע מכל תוכניות התגמול ההוני יישאר מוגבל ל־10% מהון המניות בדילול מלא. גם מנגנוני השבת תגמולים, דרישות החזקת מניות ואישור בעלי המניות להקצאות למנכ״ל ולדירקטורים יישארו בתוקף.

המסמכים השנתיים של טאואר מספקים גם הקשר להיקף התגמול הקיים. בשנת 2025 רשמה החברה בגין אלוונגר עלות שכר בסיס של 1.01 מיליון דולר, בונוס של 1.8 מיליון דולר, הטבות סוציאליות בעלות של 330 אלף דולר והוצאות רילוקיישן של 280 אלף דולר. בנוסף, החברה רשמה הוצאה חשבונאית של 12.28 מיליון דולר בגין תגמולים הוניים שניתנו לו לאורך תקופות שונות. ההוצאה החשבונאית אינה בהכרח הסכום שקיבל בפועל באותה שנה, והיא תלויה בהבשלה ובביצועי המניות. (sec.gov)

הבקשה להרחבת מסגרת התגמול מגיעה לאחר שטאואר דיווחה על הכנסות של 414 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2026, עלייה של 15% לעומת התקופה המקבילה, ועל רווח נקי של 65 מיליון דולר. החברה צופה הכנסות שיא של כ־455 מיליון דולר ברבעון השני והמשך צמיחה רבעונית בהכנסות ובשולי הרווח במהלך השנה. (Tower Semiconductor)

הפוסט בעקבות הזינוק בשווי: טאואר מבקשת להעלות את תקרות התגמול לבכיריה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

קבוצת דרייב וחברת אינוויז טכנולוגיות (NASDAQ: INVZ) חתמו על הסכם שיתוף פעולה אסטרטגי להרחבת השימוש בחיישני LiDAR ביישומי אבטחה היקפית, הגנת תשתיות ותחבורה חכמה. במרכז ההסכם עומדת מערכת Barak LightGuard, המשלבת את חיישן InnovizSMART של אינוויז עם מצלמת וידאו ותוכנת ניתוח מבוססת בינה מלאכותית.

במסגרת ההסכם מסרה קבוצת דרייב לאינוויז הזמנת רכש ראשונית לחיישני InnovizSMART. מספר החיישנים והיקפה הכספי של ההזמנה לא נמסרו. החברות הציבו יעד להגיע למכירות מצטברות של 20 מיליון דולר עד סוף שנת 2027, בעיקר בשווקים הבינלאומיים.

שילוב של LiDAR, מצלמה ובינה מלאכותית

מערכת Barak LightGuard פותחה בידי ברק 555, חברה בת של קבוצת דרייב, בשיתוף עם אינוויז וחברת הרובוטיקה והתוכנה קוגניטים. המערכת משלבת חיישן LiDAR תלת־ממדי ברזולוציה גבוהה, מצלמת וידאו ותוכנת אנליטיקה מבוססת בינה מלאכותית.

לפי החברות, המערכת מסוגלת לזהות ולעקוב אחר בני אדם, כלי רכב ובעלי חיים בטווחים של עד כקילומטר, בהתאם לתנאי השטח והסביבה. שילוב המידע מן ה־LiDAR ומן המצלמה מאפשר לקבל מיקום תלת־ממדי של האובייקט, לסווג אותו ולהפחית התרעות שווא.

בניגוד למצלמה רגילה, חיישן LiDAR אינו מסתפק בתמונה דו־ממדית. הוא משגר פעימות אור ומודד את זמן חזרתן, וכך בונה מפת עומק של הסביבה. יכולת זו עשויה להיות שימושית בתנאי תאורה משתנים וביישומים שבהם יש צורך במדידת מרחק ומיקום מדויקים.

השווקים שאליהם מכוונות החברות כוללים אבטחת גבולות, הגנה על מתקני אנרגיה ותשתיות חיוניות, גילוי חדירות למתחמים, איכון רחפנים ומערכות תחבורה חכמות. בתחום התחבורה ניתן להשתמש בחיישנים לניטור תנועה, זיהוי הולכי רגל וכלי רכב, ניהול צמתים וניתוח תנועת משתמשי הדרך.

אינוויז מרחיבה את הפעילות מעבר לתעשיית הרכב

אינוויז התמקדה לאורך השנים בפיתוח חיישני LiDAR ומערכות תפיסה ליצרניות רכב ולמערכות נהיגה אוטונומית. החברה פועלת כספקית Tier 1 ומספקת או מפתחת מערכות עבור יצרניות רכב וספקיות של מערכות נהיגה אוטונומית.

InnovizSMART נועד להרחיב את הטכנולוגיה גם ליישומים שאינם כלי רכב פרטיים, ובהם ביטחון, רובוטיקה, תשתיות, ערים חכמות ותחבורה. עבור אינוויז, ההסכם עם קבוצת דרייב הוא חלק ממאמץ לבנות מקור הכנסות נוסף בשוקי ה־Physical AI – מערכות בינה מלאכותית הקולטות מידע מן העולם הפיזי ופועלות על פיו.

בדוחות הרבעון הראשון של 2026 העריכה אינוויז כי הכנסותיה השנתיות יסתכמו ב־67–73 מיליון דולר. החברה הציבה יעד שלפיו מכירות LiDAR ליישומי Physical AI שאינם בתחום הרכב יגיעו לעד 10% מהכנסותיה ב־2026. לפיכך, מימוש יעד של 20 מיליון דולר עד סוף 2027 עשוי להפוך את שיתוף הפעולה עם דרייב לפעילות משמעותית יחסית בתחום הלא־רכבִי של החברה.

מקבוצת כבישים לפתרונות חישה

קבוצת דרייב מאגדת שש חברות הפועלות בתחומי התחבורה, התשתיות, החשמל, הבקרה והאבטחה. בין החברות בקבוצה נמצאות דרך ארץ, המפעילה את כביש 6; נתיבי הכרמל, המפעילה את מנהרות הכרמל; דרך הצפון; דרך בטוחה; א.א.כ.י; וברק 555.

השותפות מעניקה לאינוויז גישה לניסיון התפעולי של הקבוצה בכבישים, במתקני תחבורה ובתשתיות, בעוד דרייב מקבלת רכיב חישה שפותח במקור בהתאם לדרישות תעשיית הרכב.

“שיתוף הפעולה עם אינוויז מסמן אבן דרך אסטרטגית עבור קבוצת דרייב”, אמר סמנכ״ל הכספים של הקבוצה, אוהד קופולוביץ. לדבריו, שילוב חיישני ה־LiDAR נועד לחזק את פתרונות התחבורה, התשתיות והביטחון שמציעה הקבוצה ללקוחות בישראל ובעולם.

אלדר צגלה, סמנכ״ל הכספים של אינוויז, אמר כי ההסכם מספק “בסיס לבניית תזרים הכנסות משמעותי”, והגדיר את יעד 20 מיליון הדולר כהזדמנות מכירות לתקופה של כשנה וחצי.

הצלחת המהלך תהיה תלויה ביכולת החברות להפוך את ההדגמות וההזמנה הראשונית לפריסות מסחריות בהיקף רחב. בין היתר יצטרכו המערכות להוכיח ביצועים בתנאי שטח, יכולת השתלבות במערכות קיימות ועלות שתאפשר להן להתחרות בפתרונות המבוססים על מצלמות, מכ״ם וחיישנים אחרים.

הפוסט קבוצת דרייב ואינוויז ישלבו LiDAR במערכות אבטחה ותחבורה חכמה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

טאואר סמיקונדקטור ומארוול הודיעו כי סיפקו ללקוחות מארוול ברחבי העולם יותר מחמישה מיליון מעגלים פוטוניים משולבים קוהרנטיים — Coherent Photonic Integrated Circuits, או PICs. השבבים מיוצרים באמצעות פלטפורמת פוטוניקת הסיליקון של טאואר, ומיועדים בעיקר למערכות תקשורת אופטיות המחברות בין מרכזי נתונים.

העלייה בהיקף האימון וההפעלה של מודלי בינה מלאכותית מגבירה את הצורך בהעברת כמויות גדולות של מידע בין שרתים, מאיצים ומרכזי נתונים מרוחקים. תקשורת אופטית מאפשרת להעביר מידע בקצב גבוה ובמרחקים גדולים יחסית, תוך צריכת אנרגיה נמוכה יותר בהשוואה לחיבורים חשמליים מסורתיים.

מקלטים ומשדרים אופטיים קוהרנטיים מורכבים יותר ממערכות המבוססות על גילוי ישיר של עוצמת האור. הם אינם מסתפקים במדידת המשרעת של האות, אלא משתמשים גם במידע על המופע והקיטוב של האור. כך ניתן לקודד יותר מידע בכל אות אופטי ולשפר את קצב ההעברה ואת טווח התקשורת, אך הדבר מחייב רמת דיוק גבוהה יותר בתכנון ובתהליך הייצור של השבבים.

לדברי ד"ר אד פרייסלר, סגן נשיא ומנהל חטיבת תדרי הרדיו בטאואר, הדרישות ממקמ"שים אופטיים ממשיכות להשתנות, ולכן גם פלטפורמות הפוטוניקה נדרשות להתפתח, במיוחד בתחום התקשורת האופטית הקוהרנטית.

במסגרת שיתוף הפעולה בין החברות פותחו יכולות ייצור עבור דורות מתקדמים יותר של רכיבים קוהרנטיים. אלה כוללות שילוב חומרים שאינם סיליקון, אינטגרציה תלת־ממדית של רכיבים אלקטרוניים ופוטוניים ושיטות אריזה אופטית מתקדמות.

אחת מהטכנולוגיות שבהן נעשה שימוש היא יצירת חריצים בצורת האות V, המאפשרים למקם ולחבר סיבים אופטיים אל השבב בדיוק גבוה. יכולת זו עשויה להקל על הרכבת הרכיבים ולהגדיל את התפוקה בייצור מערכות תקשורת אופטיות בהיקפים גדולים.

ד"ר ראדה נגרג'ן, סגן נשיא בכיר ומנהל הטכנולוגיות של תחום ההנדסה האופטית במארוול, אמר כי החברות מתכוונות להמשיך בפיתוח טכנולוגיות קוהרנטיות עבור ארכיטקטורות שבהן תשתיות מרכזי הנתונים מתרחבות מעבר למערכת או לארון שרתים יחיד. לדבריו, המטרה היא לספק חיבורים אופטיים יעילים ובעלי ביצועים גבוהים עבור עומסי העבודה הגדלים של יישומי בינה מלאכותית.

הפוסט טאואר ומארוול חצו את רף חמשת מיליון השבבים הפוטוניים הקוהרנטיים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מוטורולה סולושנס (NYSE: MSI) חתמה על הסכם מחייב לרכישת חברת D-Fend Solutions הישראלית, המפתחת מערכות להתמודדות עם רחפנים עוינים, תמורת 1.5 מיליארד דולר. השלמת העסקה צפויה ברבעון הרביעי של 2026, בכפוף לקבלת האישורים הרגולטוריים ולעמידה בתנאי הסגירה המקובלים.

D-Fend פיתחה טכנולוגיה מבוססת תקשורת רדיו, המאפשרת לזהות רחפנים בלתי מורשים, לנתק אותם ממפעיליהם ולהשתלט עליהם באופן מבוקר. במקום לשבש את כלל התקשורת באזור או להפיל את הרחפן, המערכת יכולה לנתב אותו לנחיתה בטוחה, תוך המשך פעילותם של רחפנים מורשים.

לדברי החברה, מערכותיה פרוסות באלפי אתרים ביותר מ־30 מדינות ומשמשות גופי ממשל, ביטחון, אכיפת חוק ותשתיות חיוניות. הכנסותיה צמחו ביותר מ־50% בשנה בממוצע בשלוש השנים האחרונות, והיא צופה הכנסות של כ־185 מיליון דולר בשנת 2026.

הרכישה מתבצעת על רקע התרחבות השימוש ברחפנים מסחריים גם למטרות עוינות, ובהן חדירה למתקנים מאובטחים, הברחות, איסוף מודיעין ושיבוש פעילותם של שדות תעופה ואירועים ציבוריים. במקביל, שינויים רגולטוריים בארצות הברית מרחיבים את האפשרות של גופי אכיפה מקומיים ומדינתיים להשתמש באמצעים לאיתור ולנטרול רחפנים מסוכנים.

"רחפנים עוינים הפכו את המרחב האווירי לזירת סיכונים שבה זיהוי בלבד אינו מספיק", אמר גרג בראון, יו"ר ומנכ"ל מוטורולה סולושנס. לדבריו, הטכנולוגיה של D-Fend מאפשרת לנטרל את הקשר עם הרחפן, לנתב אותו מחדש ולהביא לנחיתה מבוקרת.

זוהר הלחמי, יו"ר ומנכ"ל D-Fend Solutions, מסר כי החיבור למוטורולה סולושנס יאפשר לחברה להרחיב את פעילותה באמצעות מערך הלקוחות של הרוכשת בתחומי ביטחון הציבור, הממשל והמגזר העסקי.

הפוסט מוטורולה סולושנס תרכוש את D-Fend Solutions הישראלית תמורת 1.5 מיליארד דולר הופיע לראשונה ב-Chiportal.