השקעת הענק היא בשורה משמחת לשוק השבבים הישראלי אך באותה עת מעלה כמה שאלות מהותיות: האם יש הצדקה כלכלית להקמת מפעל שכזה בישראל? האם קרן השקעות פרטית בהיקף של כ-500 מיליון דולר מסוגלת להרים פרויקט תעשייתי בסדר גודל של מילארד וחצי דולר? ומה המשמעות הלאומית של הקמת מפעל שבבים עצמאי בדרום הארץ?

ישראל נחשבת כיום למעצמת תכנון שבבים, אך איננה מעצמת ייצור. עד כה, המפעלים הגדולים בארץ נבנו על ידי תאגידי ענק בינלאומיים: אינטל בקריית גת ומפעל טאואר במגדל העמק (שנוסד במקור על ידי נשיונל סמיקונדקטור). לכן ההחלטה של AWZ להקים מפעל פרטי חדש היא הפתעה לטובה.

אמנם לא מדובר במפעל ליצור שבבים דיגטלים בטכנולוגיות ננומטריות אך הייצור של שבבים מתרכובות III-V מתייחס לשימוש בחומרים מיוחדים ממשפחת יסודות הקבוצה השלישית והחמישית בטבלה המחזורית (כמו גליום, אינדיום, ארסן, פוספור), כדי ליצור שבבים מתקדמים עם ביצועים גבוהים בהרבה משבבי סיליקון רגילים.  תרכובות III-V משמשות לתחומים מתקדמים כגון: תקשורת מהירה, מערכות בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, פתרונות G5 ויישומים ביטחוניים. כיום ישראל תלויה בייבוא רכיבים כאלה, והקמת מפעל מקומי עשויה לצמצם את התלות הזו ולחזק את העצמאות הטכנולוגית והביטחונית שלנו. לא במקרה משרד הביטחון ומפא"ת מעורבים בפרויקט. יחד עם זאת לא מדובר בהקמת מפעל ליצור שבבים דיגיטלים כמו המפעלים הקיימים בטיוואן וקוריאה שעלות בנייתן יכולה להסתכם בכ- 20 מילארד דולר למפעל.

מעבר לכך, ההקמה באשקלון היא אמירה חברתית וכלכלית. הדרום, שספג פגיעות קשות באירועי 7 באוקטובר, זקוק למנועי צמיחה חדשים. מפעל כזה יכול לייצר אלפי משרות איכותיות, למשוך מהנדסים ויזמים, ולהפוך את אשקלון למוקד חדשנות אזורי.

אך האם יש למפעל שכזה הצדקה כלכלית?

הקמת מפעל שבבים היא אחת ההשקעות הכבדות ביותר בעולם התעשייה. אינטל השקיעה עשרות מיליארדי דולרים במפעליה, טאואר נבנתה על ידי תאגיד בינלאומי עם גב פיננסי עצום. לעומת זאת AWZ היא קרן השקעות פרטית בהיקף של כ-500 מיליון דולר, סכום מכובד אך קטן יחסית לעולם השבבים.

כאן עולה השאלה: האם קרן בסדר גודל כזה יכולה לממן פרויקט שמוערך בכ-5 מיליארד ש"ח? התשובה מורכבת. מצד אחד, ברור שהקרן לבדה אינה יכולה לשאת את מלוא ההשקעה. מצד שני, המודל שהוצג – Open Fab – מאפשר שיתופי פעולה עם מוסדות מחקר ותאגידים. כלומר, המימון עשוי להגיע משילוב של השקעות פרטיות, סיוע ממשלתי, שיתופי פעולה תעשייתיים וכניסת שותפים אסטרטגיים.

חשוב לציין כי  AWZאינה מתיימרת להיות אינטל אוTSMC . היא מתכוונת להקים מפעל בקנה מידה בינוני, המתמקד בטכנולוגיות נישה מתקדמות ולא יכלול יצור שבבים דיגטלים בטכנולוגיות יצור של ננומטרים בודדים.

מצד שני המיזם של AWZ מתוכנן לשלב בין ייצור, אריזה מתקדמת (advanced packaging), שירותי design והכשרת כוח אדם – הכל תחת קורת גג אחת. זהו מודל אינטגרטיבי שיכול להרחיב את שרשרת הערך המקומית וליצור רציפות ייצורית בישראל.

עם זאת, הסיכונים אינם מבוטלים. ראשית, לא פורסמו לוחות זמנים או קיבולות ייצור. שנית, לא ברור מה יהיה היקף הסיוע הממשלתי שקרן AWZ מצפה לקבל. שלישית, התחרות העולמית בתחום השבבים עצומה, ולא בטוח שישראל יכולה להתחרות בעליוית הייצור של אותם שבבים בסין, טאיוואן או ארה"ב.

אם כך האם מדובר בהחלטה אסטראטגית נכונה?

כאשר באים לבחון האם המפעל ישתלם כלכלית, יש לשאול גם האם ישראל יכולה להרשות לעצמה שלא להקים אותו. בעולם שבו שרשראות אספקה נשברות, טכנולוגיות מתקדמות הופכות לנכס אסטרטגי ובמצבה הבטחוני של ישראל עליה לשמר גם יכולות יצור עצמאיות. לכן מפעל יצור שבבים בדרום הארץ הוא לא רק השקעה, הוא גם ביטוח לאומי לעתיד. כעת נותר רק לקוות כי קרן AWZ בסיוע מדינת ישראל ידאגו לא רק לגזירת הסרטים ולהפרחת סיסמאות אלא יממשו את הקמת המפעל שיש סיבות רבות וטובות להקמתו.

הפוסט מפעל השבבים של AWZ באשקלון – בין חזון למציאות הופיע לראשונה ב-Chiportal.

החברה, שיצאה השבוע מהחשאיות עם גיוס מרשים של 90 מיליון דולר, מציגה פתרון שנשמע כמעט דמיוני: שרתים עם זיכרון הגדול פי אלף מGPU  מתקדם. לא מדובר בעוד שיפור הדרגתי, אלא בקפיצה קוונטית, כזו המזכירה את המעבר ממודם חיוג לסיבים אופטיים.

החזון של מג'סטיק ברור: לשבור את "קיר הזיכרון", אותו גבול בלתי נראה שמונע ממערכות AI  למצות את הפוטנציאל שלהן. כיום, גם המעבדים הגרפיים החזקים ביותר נאלצים להתמודד עם מגבלות זיכרון ורוחב פס שמאטות את קצב הלמידה, מגבילות את גודל המודלים, ומבזבזות אנרגיה יקרה. מג'סטיק מציעה אלטרנטיבה – תשתית שמאפשרת להריץ מודלים עצומים על שרת יחיד, ביעילות חסרת תקדים.

מעבר להישג ההנדסי, יש כאן אמירה אסטרטגית עמוקה: העתיד של הבינה המלאכותית לא ייקבע רק על ידי קוד, אלא על ידי חומרה. ומי שמחזיק בתשתית – מחזיק במפתח למהפכה.

העובדה שמאחורי מג'סטיק עומדים עופר שחם, מסומי ריינדרס ושה ראבי הצוות שהקים והוביל את קבוצת תכנון השבבים של גוגל לפני יותר מעשור ולאחר מכן את קבוצת תכנון השבבים של מטא עם רקורד מוכח של פיתוח שבבים פורצי דרך, רק מחזקת את התחושה שמדובר בצוות רציני שיודע לא רק להבטיח אלא גם לקיים.

האם מג'סטיק תעמוד בציפיות? מוקדם לקבוע. אבל דבר אחד בטוח: אם היא תצליח, היא לא רק תפתור בעיה טכנית – היא תפתח את הדלת לעידן חדש של בינה מלאכותית, חכמה יותר, מהירה יותר, וירוקה יותר.

וזה, בלי ספק, משהו ששווה לזכור.

הפוסט מג'סטיק לאבס רוצה לשבור את קיר הזיכרון ולפתוח עידן חדש בבינה המלאכותית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

צעד זה מסמל את המגמה העולמית שבה ההון הפיננסי הנובע ממקורות אנרגיה מסורתיים כמו נפט מופנה לטובת תשתיות ידע וטכנולוגיה עתידית בהיקפים חסרי תקדים.

בדומה למדינות מפרץ נוספות, אבו דאבי מכוונת לעידן הפוסט-נפט ומבינה כי המשאב היקר ביותר של העשורים הבאים הוא דאטה (נתונים) ויכולת פיתוח אלגוריתמי לשם שימוש במערכות בינה מלאכותית. איחוד האמירויות משקיעה מיליארדי דולרים בבניית תשתית AI ובגיוס מוחות מובילים, כאשר TII הוא ספינת הדגל של מאמץ לאומי זה.

פתיחת השלוחה בחיפה אינה מקרית. היא משקפת הכרה אמירתית בעומק הידע והמומחיות הישראלית בתחום המיקרואלקטרוניקה, מדעי הנתונים והבינה המלאכותית. חיפה, כמרכז טכנולוגי שוקק וכביתם של מוסדות אקדמיים מובילים כמו הטכניון, מהווה קרקע פורייה לשיתוף פעולה טכנולוגי ממין זה. המרכז נפתח כבר בינואר 2024 אבל פעל בשקט יחסי בתקופת מלחמת שביעי באוקטובר. כעת אנחנו חושפים אותו לידעת הציבור.  

לצורך הובלת השלוחה, בחר מכון TII בדמות בולטת ועתירת ניסיון בתעשיית ההיי-טק העולמית: יואל מארק, לשעבר בכירה בחברות ענק כמו גוגל, יבמ, אמזון ויאהו. מינויה של מארק כחוקרת בכירה מעיד על כוונתם הרצינית של האמירתים לייצר פריצות דרך משמעותיות, תוך מינוף הניסיון המצטבר שלה בניהול מחקר ופיתוח בקנה מידה גלובלי.

כדי לחבר את הפעילות הישראלית לזירה הגלובלית, נודע כי ד"ר מארק צפויה להשתתף בכינוס ה Web Conference 2026  שיתקיים בדובאי, איחוד האמירויות, בין התאריכים 13–17 באפריל, 2026. השתתפותה בכנס זה, הנחשב לאחד האירועים החשובים בעולם האינטרנט והטכנולוגיה, ממצבת את השלוחה החיפאית של TII כחלק אינטגרלי מפסגת החדשנות העולמית, בהובלת איחוד האמירויות.

ההחלטה של אבו דאבי, אחת ממעצמות האנרגיה הגדולות בעולם, להשקיע באופן ישיר בהקמת מרכז מחקר בלב "עמק הסיליקון" הישראלי, היא הצהרה ברורה: היתרון הכלכלי של המאה ה-21 אינו נמצא יותר במי ששולט בברז הנפט, אלא במי שמוביל את פיתוח הקוד והאלגוריתם. המהלך לא רק מעמיק את קשרי השלום בין המדינות אלא גם מעניק גושפנקה למובילותה של ישראל בזירת ה-AI העולמית, וממקם את חיפה כנקודה קריטית על המפה החדשה של החדשנות הטכנולוגית העולמית.

מטרת TII היא להיכנס בצורה משמעותית לשוק הישראלי ולשאוב ממקורות הידע המקומיים כדי להבטיח את עתידה הכלכלי של אבו דאבי בעידן הדיגיטלי.

הפוסט איחוד האמיריות: ממירים נפט בטכנולוגיה – מכון מחקר בבעלות איחוד האמירויות פועל בחיפה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

 עיתון גלובס פרסם השבוע ידיעה לפיה חברת אלמנטס לאבס (Element Labs)  שהוקמה על ידי מייסדי הבאנה אביגדור וילנץ, דוד דהן ורן חלוץ  צפויה לתפוס את מקומה של אינטל במתחם המשתרע על פני כ־8,000 מ"ר בפארק העסקים קיסריה. מדובר באותו מבנה שבו פעלה הבאנה לאבס מאז הקמתה בשנת 2016, ושבו המשיכה לפעול גם לאחר רכישתה על ידי אינטל בדצמבר 2019.

אינטל הודיעה לעובדיה על המהלך כבר לפני כחצי שנה. ההחלטה באינטל היא לפזר את מאות עובדי הבאנה לשעבר בין מרכזי הפיתוח של אינטל בחיפה ובפתח תקווה. בכך מגיעה לסיומה תקופה שבה ניסתה אינטל לשווק את שבב ה־ Gaudi של הבאנה כחלופה למעבדים הגרפיים של אנבידיה ניסיון שלא הצליח לחדור לשוק באופן משמעותי.

במהלך השנים האחרונות עזבו בכירי הבאנה את החברה, ובסופו של דבר אינטל פירקה את הבאנה כיחידה עצמאית והטמיעה את הטכנולוגיה שלה בפרויקטים אחרים.

 אלמנט לאבס של מייסדי הבאנה מונה כיום כ־200 עובדים, והמעבר למתחם בקיסריה צפוי לספק לה אופק גדילה משמעותי.

כך, באותו המקום שבו נולדה הבאנה לאבס, חוזרים כעת יזמיה עם המיזם החדש שלהם ומוכיחים שוב איך גלגל ההייטק ממשיך להסתובב.

הפוסט איך שגלגל מסתובב: יזמי הבאנה לאבס חוזרים למשרדים בקיסריה עם סטארטאפ חדש הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במכתבו לאלפי עובדי NVIDIA ברחבי העולם, שיבח הואנג את אומץ ליבם ותקוותם הבלתי מעורערת של אמו של אור, דיצה, כמו גם את הצוות הישראלי של החברה שתמך בה לאורך כל תקופת השבי של בנה. "אני נרגש עמוקות ואסיר תודה לשתף אתכם בכך שלפני רגעים ספורים, עמיתנו, אבינתן אור, שוחרר לצלב האדום בעזה. לאחר שנתיים בלתי נתפסות בשבי חמאס, אבינתן חזר הביתה", כתב הואנג.

"לאורך כל תקופה זו, ליבנו היה עם אבינתן ויקיריו – במיוחד עם אמו, דיצה אור, שכוחה, אומץ ליבה ותקוותה הבלתי מעורערת היוו השראה לכולנו. לילה אחר לילה, עובדינו בישראל עמדו איתה במשמרת, מאוחדים בנחישות להחזירו הביתה. אחדות זו שיקפה את הטוב במי שאנחנו", הוסיף.

הואנג גם כיבד את הקורבנות הרחבים יותר של עובדי NVIDIA, שרבים מהם שירתו בצבא במהלך המלחמה וסבלו מאובדן אישי. "במהלך השנתיים האחרונות, אלפי עובדי NVIDIA שירתו באומץ יוצא דופן כדי להגן על קהילותיהם. רבים סבלו מכאב, אובדן וחוסר ודאות. חלקם איבדו את יקיריהם. איבדנו את עמיתנו עמית חיות." "אייל וולדמן, עמיתנו לשעבר, סבל מאובדן קורע הלב של בתו, דניאל, ובן זוגה, נועם. ליבנו ותפילותינו נשארים עם אייל ומשפחתו."

"הצער בקרב עמיתינו היהודים, הדרוזים והערבים היה עצום. הכאב אינו מכיר גבולות, אמונות או הבדלים. אנו מתאבלים יחד, אנו מקווים יחד – לשלום, הבנה ועתיד ללא פחד", כתב הואנג. הוא שיבח את צוותו על כוחם, חמלתם וחוסנם, וסיכם: "כעת, כאשר הפסקת האש ושלב 1 של תוכנית השלום של הנשיא טראמפ נכנסים לתוקף וכל בני הערובה חוזרים למשפחותיהם, אנו עדים לסוף פרק כואב ולתחילתו של תהליך ריפוי מיוחל עבור האזור כולו. אבינתן – ברוך הבא הביתה. חזרתך הבטוחה מביאה הקלה ושמחה עצומה לכל משפחת NVIDIA. אנו כאן בשבילך ובשביל יקיריך כשאתה מתחיל את הפרק הבא של ההתאוששות. מי ייתן ורגע זה יסמן את הצעד הראשון לקראת ריפוי, התחדשות ושלום מתמשך עבור כל אלה שנפגעו ממלחמה זו." ג'נסן הואנג

אבינתן אור, בן 32, מתל אביב, נחטף מפסטיבל המוזיקה נובה ביחד עם חברתו נועה ארגמני, ששוחררה במבצע חילוץ ב-8 ביוני 2024. אחת התמונות המטרידות ביותר מהטבח הייתה סרטון של ארגמני מופרד בכוח מאור כשהם נלקחו לעזה.

סימן החיים הראשון מאור הגיע במרץ 2025, כאשר המשפחה קיבלה מידע שהוא מוחזק בתנאים קשים במרכז עזה. "עד שאבינתן יחזור, ליבי נשאר בשבי", כתבה ארגמני בפוסט ברשתות החברתיות באותה תקופה.

הפוסט "אני נרגש עד עמקי נשמתי ומלא הכרת תודה" כך כתב ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה לעובדיו לרגל שחרורו של אבינתן אור הופיע לראשונה ב-Chiportal.

העסקה הזו מעלה שאלות מהותיות: מה כל צד מרוויח, מי עלול להפסיד, ומה המשמעות עבור עתיד תעשיית השבבים הגלובלית?

מהות ההסכם: כסף וטכנולוגיה יד ביד

ההסכם כולל שני נדבכים מרכזיים:

• השקעה הונית: אנבידיה רכשה מניות אינטל בשווי  5 מיליארד דולר, מהלך שהקפיץ את מניית אינטל בכ-30%.
• שיתוף פעולה טכנולוגי: החברות יפתחו יחד שבבי SoC   המשלבים מעבדים מרכזים בארכיטקטורת x86  של אינטל עם מעבדי ה GPU של אנבידיה ומחוברים באמצעות NVLink .
• היעד: לספק פתרונות עוצמתיים לשרתים ולמחשבים אישיים, עם דגש על ביצועים גבוהים ביישומי בינה מלאכותית.

מה אנבידיה מרוויחה?

• חדירה לשוק ה PC: לראשונה מעבדי RTX  של אנבידיה ישולבו כחלק אינטגרלי ממחשבים ניידים  שוק עצום בהיקף של מאות מיליוני יחידות בשנה.
• חיזוק מעמדה בתחום ה AI: השילוב עם  CPUs של אינטל מאפשר לה להציע ביצועים משולבים יוצאי דופן.
• גיוון אסטרטגי: אנבידיה ממשיכה לעבוד עם  ARM ו TSMC- אך כעת יש לה ערוץ נוסף להתרחבות.

מה אינטל מרוויחה?

• הזרמת הון קריטית: ההשקעה של אנבידיה מצטרפת ל-8.9 מיליארד דולר תמיכה ממשלתית ומעניקה לאינטל חמצן פיננסי.
• חיזוק תדמית החדשנות: אינטל נתפסת שוב כמי שמובילה טכנולוגית ולא רק כמי שמנסה להדביק את הפער.
• הרחבת שוק הלקוחות: שיתוף הפעולה עם אנבידיה מבטיח לאינטל דריסת רגל עמוקה יותר בשוקי השרתים והבינה המלאכותית.

מי עלול להפסיד?

• AMD   – המתחרה הישירה של שתי החברות עלולה למצוא את עצמה נדחקת החוצה משוק ה CPU-GPU המשולב.
• TSMC – ייתכן שחלק מהייצור יוסט לאינטל, מה שיפגע בהיקף ההזמנות.
• ARM  – אמנם אנבידיה לא נוטשת את  ARM אך ההסכם מפחית את התלות המיידית שלה בארכיטקטורה זו בשוק ה PC-.

המשמעות לתעשיית השבבים העולמית

העסקה הזו היא הרבה מעבר להסכם מסחרי:

• קונסולידציה של ענקיות: במקום תחרות חזיתית אנו רואים שיתופי פעולה בין מובילי שוק  – מגמה שעשויה להתעצם.
• הגדרה מחדש של ארכיטקטורות: השילוב בין  x86 לNVLink-  עשוי להפוך לסטנדרט חדש במחשוב עתיר ביצועים.
• תגובה לאיומים גלובליים: ההסכם משתלב במאמץ האמריקאי לחזק את תעשיית השבבים מול התחרות מסין ומזרח אסיה.

לסיכום: זוהי ברית המעצבת פני עתיד

ההסכם בין אינטל לאנבידיה איננו רק הסכם עסקי  אלא הצהרת כוונות אסטרטגית. הוא משקף את הצורך בשיתופי פעולה עמוקים כדי להתמודד עם אתגרי הבינה המלאכותית, הביקוש הגובר למחשוב מואץ, והצורך באספקה יציבה של שבבים. אם שיתוף הפעולה יעמוד בציפיות, הוא עשוי להניב מכירות של עשרות מיליארדי דולרים בשנה ולשנות את מאזן הכוחות בתעשיית השבבים העולמית.

הפוסט המרוויחים והמפסידים מהסכם אנבידיה ואינטל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

רחל, ילידת פורטוגל החלה את הקריירה שלה בשוק השבבים לפני 12 שנה, כמהנדסת שילוב תהליכים, במרכז המחקר והפיתוח של חברת AMKOR ב- Vila do Conde פורטוגל. בשנת 2018 עברה לעבוד כמהנדסת אינטגרציה בתהליך במרכז P8ICN  של חברת NXP בהולנד.

בשנת 2019 הצטרפה למרכז האירופי של TSMC באמסטרדם, כמנהלת טכנית. במאי 2025 מונתה כמנהלת תיקי לקוחות והחלה לבצע חפיפה עם קייס לקראת סיום תפקידו.

רחל מאמינה מאד בשוק הישראלי כמקור מרכזי לפיתוח השבבים המתקדמים בכל אירופה והמזרח התיכון ומבקרת בישראל לעיתים קרובות.

רחל היא בעלת תואר שני בהנדסת מתכות וחומרים, הנדסת חומרים מהפקולטה להנדסה של אוניברסיטת פורטו ובעלת תואר במנהל עסקים מ Nyenrode Business University.

הפוסט שינוים ב TSMC אירופה. החברה מינתה מנהלת חדשה לשוק הישראלי הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במהלך חסר תקדים, החליטה השבוע ממשלת ארה"ב לרכוש אחזקה פסיבית של 9.9% באינטל, בשווי 8.9 מיליארד דולר. על פי ההסכם בין אינטל לממשל טראמפ, הממשלה לא תחזיק במושב בדירקטוריון או בזכויות ניהול אלא תהיה משקיעה פסיבית. עם זאת, העסקה כוללת צו לחמש שנים המאפשר רכישה של 5% נוספים מהמניות אם יחידת מפעלי היצור של אינטל ירדו למתחת ל-51% בבעלות אמריקאית.

מדוע זה קרה?

צעדה של ממשלת ארה"ב מייצג שינוי משמעותי: ארה"ב עוברת לראשונה מהענקת סובסידיות מסורתיות, להשקעה מגובת הון עצמי בחברות טכנולוגיה פרטיות. זוהי אסטרטגיה מאד לא טיפוסית לממשל האמריקאי ומהווה שינוי פרדיגמה במדיניות התעשייתית של ממשל הרפובליקאי המאמין בדרך כלל בכלכלה חופשית ללא התערבות ממשלתית. .

השינוי במדיניות הממשל האמריקאי מהווה לפני הכל הוכחה חותכת לחשיבות תעשיית הסמיקונדקטור לעולם המערבי בכלל ולארה"ב בפרט. אינטל היא החברה היחידה שבסיסה בארה"ב ומסוגלת גם לפתח וגם לייצר שבבי סיליקון מתקדמים. ע"י הפיכתו לבעל המניות הגדול, הממשל האמריקאי מבטיח  התאמה רבה יותר בין מטרות הביטחון הלאומי של ארה"ב לבין שאיפות ייצור שבבים מקומיות.

אינטל שבשנים האחרונות החלה לפגר בטכנולוגיות יצור אחרי הענקיות האסיאתיות TSMC וסמסונג ובתחום הבינה המלאכותית אחרי אנבידיה ו AMD זוכה כעת לגיבוי ממשלתי המעניק לה מרחב נשימה כדי לבנות מחדש את יכולות היצור הדרושות לשוק השבבים המתקדם במהירות ומחליף טכנולוגיה כמעט כל שנתיים.

לצד היתרון הגדול, העובדה שממשלת ארה"ב היא בעלת המניות הגדולה ביותר באינטל, עלולה ליצור סיכון של פוליטיזציה בקבלת החלטות עסקיות או ניכור מצד שותפים בינלאומיים. אינטל עצמה הזהירה כי העסקה עלולה לפגוע במכירות הבינלאומיות שלה, במיוחד באסיה. (בהתחשב בהסתמכותה הכבדה על שווקים זרים – 76% מהכנסותיה בשנת 2024 הגיעו מחוץ לארה"ב, כולל 29% מסין).

לסיכום ניתן לומר כי שבבי סיליקון מניעים את העידן הדיגיטלי ומהווים כיום את התחום הטכנולוגי החם והחשוב ביותר. אחזקת ממשלת ארה"ב ב-9.9% מאינטל, היא יותר מהשקעה – היא מייצגת נקודת מפנה במדיניות התעשייתית, ומהווה הוכחה חותכת לחשיבות שבבי הסיליקון הנמצאים כיום בצומת מרכזית בין טכנולוגיה, כלכלה וביטחון לאומי כפי שלא היו מעולם.

הפוסט מה הביא את ממשל טראמפ להשקיע 9 מילארד דולר באינטל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

רכישת מפעל הרכב החשמלי של פוקסקון בלורדסטאון, אוהיו, על ידי SoftBank היא יותר מעסקת נדל"ן – זוהי הצהרת כוונות. המתקן עובר ייעוד מחדש למרכז לייצור שרתים למרכזי נתונים של בינה מלאכותית, ומשמש כנקודת שיגור לפרויקט סטארגייט השאפתני של SoftBank, יוזמה של 500 מיליארד דולר שמטרתה לבנות תשתית בינה מלאכותית מהדור הבא ברחבי ארצות הברית.

מהלך זה מסמן את הצעד הגדול הראשון של SoftBank לייצור פיזי, דבר שמייסד החברה מסאיושי סן, נמנע ממנו בעבר. אבל עם הביקוש הגואה לחומרת בינה מלאכותית, המפעל באוהיו מציע דריסת רגל אסטרטגית בנוף התעשייתי של ארה"ב.

השבוע הדהימה SoftBank את עולם הטכנולוגיה על ידי השקעה של 2 מיליארד דולר באינטל, רכישת 2% ממניותיה והפיכתה לבעלת המניות החמישית בגודלה של ענקית השבבים. התזמון קריטי: אינטל עוברת תפנית תחת המנכ"ל החדש ליפ-בו טאן, במטרה להחזיר לעצמה את הדומיננטיות שלה בתחום המוליכים למחצה ושירותי יצור מתקדמים.

השקעה זו אינה רק פיננסית – היא סמלית. אינטל, שנחשבה זה מכבר כעמוד תווך של ייצור השבבים האמריקאי, היא כעת חלק מהאסטרטגיה הרחבה יותר של SoftBank לעגן ייצור בינה מלאכותית ושבבים בארה"ב, בהתאם למגמות גיאופוליטיות ולשאיפות הטכנולוגיה הלאומיות.

מסע ההשקעות של SoftBank בתחום השבבים החל בשנת 2016 עם רכישת Arm Holdings, חברת תכנון השבבים הבריטית, תמורת 32 מיליארד דולר. החברה שהארכיטקטורה שלה מפעילה מיליארדי סמארטפונים ומכשירי IoT. מוערכת כיום בכמעט 150 מיליארד דולר, והתכנונים שלה הם מרכזיים למהפכת הבינה המלאכותית והמחשוב הנייד.

בניגוד לאינטל, Arm אינה מייצרת שבבים, היא רק מתכננת אותם. זה הופך את ההשקעה של SoftBank באינטל לאסטרטגית עוד יותר: התכנונים של Arm יוכלו להיות מיוצרים במפעלים של אינטל, וכך תיווצר מערכת אקולוגית משולבת המשתרעת על פני תכנון שבבים, ייצור שבבים ויצור מכלולים המבוססים על שבבים מתקדמים למערוכת בינה מלאכותית.

כל מהלכים הנ"ל הם חלק מחזון רחב יותר. SoftBank לא רק רודפת אחר רווחים , היא מחפשת להשפיע על עתיד חומרת הבינה המלאכותית. על ידי שילוב יכולות התכנון של Arm, יכולות הייצור של אינטל ופוטנציאל התשתית של המתקן באוהיו, SoftBank בונה שרשרת אספקה שיכולה להתחרות ב-Nvidia, TSMC וסמסונג.

האסטרטגיה של מסאיושי סאן ברורה: לשלוט במוח (Arm), בשרירים (Intel) ובמפעל ליצור תשתית לבינה מלאכותית (Foxconn Ohio). אם תצליח, SoftBank תוכל להפוך לעמוד התווך של ייצור שבבי בינה מלאכותית במערב.

לסיכום ניתן לומר כי SoftBank, שנודעה בעבר בהשקעות עתירות סיכון וראוותניות בתחום התוכנה והסטארטאפים, מעצבת כעת מחדש את זהותה סביב תשתית מוליכים למחצה ובינה מלאכותית. עם המהלכים האחרונים שלה, היא כבר לא רק משקיעה בטכנולוגיה היא הופכת למאפשרת טכנולוגיה, ומניחה את היסודות לדור הבא של מכונות חכמות.

כעת נותר לראות האם ההימור של מסאיושי סאן  ישתלם לה. אבל דבר אחד בטוח: SoftBank כבר לא רק צופה במרוץ השבבים היא שותפה פעילה בו.

הפוסט השינוי של Softbank או מדוע לכל הרוחות החליטה מעצמת התוכנה היפנית להשקיע 2 מילארד דולר באינטל? הופיע לראשונה ב-Chiportal.

עם השלמת הרכישה הכריז סאסין גאזי מנכ"ל סינופסיס, כי מדובר ברגע של מפנה עבור תעשיות ההנדסה והטכנולוגיה. "היום הוא יום טרנספורמטיבי עבור סינופסיס ויום מרגש עבור העובדים, הלקוחות והשותפים שלנו, כמו גם עבור מהנדסי החדשנות בכל מקום!" אמר. ברור שכאשר חברה כלשהי מבצעת רכישה ב- 35 מילארד דולר מדובר בעסקה משמעותית עבורה אך האם מדובר גם בצעד דרמטי גם עבור שוק תכנון המערכות האלקטרוניות או שמנכ"ל סינופסיס מנסה להצדיק את רכישת ענק שאת חציה (19 מילארד דולר) מימנה סינופסיס באמצעות הלוואות. בעוד שיש הגיון רב באיחוד הכוחות הזה, ההשלכות על תעשיית המוליכים למחצה הן מורכבות ורב-גוניות.

בכתבה זו ננסה להציג את המשמעיות החיוביות והחיוביות פחות של עסקת הענק בשוק ה- EDA הגלובלי.

בצד החיובי לתעשיה ניתן למנות כמה יתרונות:

1. יכולות תכנון מקצה לקצה – המיזוג בין שתי ענקיות התוכנה מאפשר זרימת עבודה חלקה מתכנון ברמת הטרנזיסטור ועד סימולציית מערכת מלאה. שילוב זה הוא בעל ערך רב במיוחד עבור זיווד מתקדם, ארכיטקטורות שבבים ומערכות מונעות בינה מלאכותית.

2. זמן הגעה מהיר יותר לשוק  -שילוב כלי תכנון וסימולציה מקטין את מחזורי האיטרציה, ועוזר לחברות שבבים להאיץ את פיתוח המוצר – זהו מרכיב קריטי בשווקים הנעים במהירות כמו בינה מלאכותית, שוק האוטומוטיב ותקשורת מהירה מסוג G5.

3. שוק כולל מורחב (TAM)  – סינופסיס מטפלת כעת בשוק כולל של 31 מיליארד דולר, המשתרע על פני מגזרי שבבים, תעופה וחלל, רכב ותעשייה. זה מציב את החברה בעמדה המאפשרת לה לפנות למגוון רחב יותר של לקוחות ולהציע להם פתרונות תכנון הוליסטיים.

4. חוסן פיננסי וסינרגיות  -העסקה צפויה לייצר סינרגיות של 400 מיליון דולר בעלויות והכנסות עד השנה השלישית והרביעית. זה עשוי לשפר את הרווחיות של סינופסיס ולהפנות הון רב יותר למחקר ופיתוח ולהשקעות אסטרטגיות.

5. חדשנות במערכות חכמות – הישות המאוחדת יכולה לתמוך בצורה טובה יותר בתכנון משופר ובמערכות סימולציה עבור כלי רכב אוטונומיים, מפעלים חכמים ומחשוב קצה.

 לצד היתרונות הרכישה טומנת בחובה גם כמה חסרונות:

1. תחרות מופחתת ב-EDA וסימולציה –  המיזוג בין סינופסיס לאנסיס מאחד שני שחקנים עיקריים בתחומיהם, מה שמעלה חששות לגבי פלישה לתחומי PLM מסורתיים כמו סימולציה, אימות ומידול תאומים דיגיטליים ועלול לדחוק לשוליים שחקניות PLM כמו סימנס, דאסו סיסטמס ו- PTC בשווקים ורטיקלים בעלי צמיחה גבוהה כמו רכב, תעופה וחלל ו-IoT תעשייתי.
2. כוח תמחור ומחיצת שולי רווח – כאשר סינופסיס שולטת בנתח גדול יותר של חלקים קריטים בתכנון מוצר היא צוברת יתרון במשא ומתן על תמחור. ספקי PLM אחרים עשויים להיאלץ להוריד מחירים או להציע הנחות משולבות כדי להישאר תחרותיים, מה שעלול לשחוק את שולי הרווח שלהם ולהפחית את יכולתם להשקיע בפיתוחים עתידיים.
3. דליפת כישרונות וצווארי בקבוק בחדשנות – גודלה וכוחה הפיננסי של סינופסיס מאפשרים לה למשוך כישרונות הנדסיים מובילים, מה שעלול לרוקן מחברות PLM קטנות יותר יכולות מחקר ופיתוח קריטיות. עם הזמן, הדבר עלול להאט את החדשנות במרחב ניהול מחזור החיים הרחב יותר. מצד שני אי ודאות במהלך האינטגרציה עלולה להוביל לעזיבה של מהנדסים מרכזיים – במיוחד מ-Ansys – דבר שעלול להשפיע על מפות דרכים של מוצרים ועל קשרי לקוחות.

לסיכום ניתן לומר שעסקת המיזוג סינופסיס-אנסיס מהווה הימור נועז על עתיד החדשנות בתחום המוליכים למחצה. היא מבטיחה לייעל זרימות עבודה בתכנון ולפתוח יכולות חדשות עבור מערכות חכמות. יחד עם זאת, היא גם מרכזת את כוחות השוק ומציגה סיכונים תפעוליים וגיאופוליטיים. מה שבטוח זוהי עסקה שתשפיע על הנוף התחרותי בתחום תכנון השבבים בשנים הבאות.

הפוסט מיזוג סינופסיס-אנסיס: האם מדובר בשינוי כללי המשחק או שזהו מהלך רע לתחום התכנון של מערכות אלקטרוניות הופיע לראשונה ב-Chiportal.