המאבק האמריקני לבלום את התקדמותה של סין בתחום השבבים עשוי לייצר תוצאה הפוכה מזו שאליה כיוון. כך עולה ממאמר פרשנות חדש של CSIS שפורסם ב־24 במרץ 2026, ולפיו בקרות היצוא שהטילו ארה״ב ובעלות בריתה מאז 2022 אמנם הגבילו את הגישה הסינית לשבבים המתקדמים ביותר ולציוד ייצור מתקדם, אך במקביל האיצו את הדחיפה של בייג׳ינג לעצמאות טכנולוגית, הרחיבו את השימוש ברכיבים מתוצרת מקומית וחיזקו את התמריץ של יצרנים ולקוחות בסין לעבור לפתרונות מקומיים.

לפי לשכת התעשייה והביטחון של משרד המסחר האמריקני, סבב ההגבלות הראשון באוקטובר 2022 נועד להגביל את היכולת של סין לרכוש שבבי מחשוב מתקדמים ולייצר שבבים מתקדמים באמצעות ציוד אמריקני. מאז עודכנו הכללים כמה פעמים, ובדצמבר 2024 הרחיבה וושינגטון את הפיקוח כך שיכלול עוד 24 סוגי ציוד לייצור שבבים, שלושה סוגי כלי תוכנה, רכיבי HBM ותוספות רחבות ל־Entity List. בינואר 2026 שונתה שוב מדיניות הרישוי כך שבקשות לייצוא שבבים כמו Nvidia H200 ו־AMD MI325X לסין נבחנות פרטנית, ולא אושרו אוטומטית. (bis.gov)

אלא שלפי CSIS, לצד הפגיעה קצרת הטווח ביכולת הסינית להגיע לקדמת הטכנולוגיה, נוצר גם אפקט לוואי: השוק הסיני החל להתיישר מהר יותר עם מדיניות “תחליף יבוא” ועם דרישות ממשלתיות להעדפת ציוד ורכיבים מקומיים. המאמר מזכיר כי במשך שנים ניסתה בייג׳ינג לדחוף צרכני שבבים מקומיים לקנות מתוצרת סינית, אך הצליחה רק חלקית. כעת, החשש משיבושים באספקת שבבים זרים והאפשרות להחמרה נוספת של ההגבלות הפכו את השיקול הזה ממדיניות תעשייתית מופשטת לצורך עסקי מיידי.

יש כבר נתונים ראשונים שתומכים בטענה הזו. TrendForce דיווחה בינואר 2026, על בסיס נתוני איגוד תעשיית המוליכים למחצה הסיני, כי שיעור הציוד לייצור שבבים מתוצרת מקומית שנמצא בשימוש בסין עלה מ־25% בשנת 2024 ל־35% בשנת 2025, ובכך עבר את יעד ה־30% שנקבע קודם לכן. באותו דיווח הוזכרו במיוחד Naura ו־AMEC כשחקניות שנהנות מהאצה באימוץ המקומי. במילים אחרות, המקום שבו ההגבלות נועדו להכאיב — ציוד הייצור — הוא גם אחד המקומות שבהם סין מגיבה כיום בהאצת תחליפים מקומיים. (TrendForce)

גם בשוק שבבי ה־AI ניכרת תזוזה. TrendForce העריכה בדצמבר 2025 כי השבבים המקומיים עשויים להגיע לכ־50% מנתח שוק ה־AI בסין כבר ב־2026, בסיוע מדיניות ממשלתית ופרויקטים ברמת הארגונים. רויטרס דיווחה בשבוע שעבר כי לקוחות גדולים כמו ByteDance ועליבאבא מתכוונים לבצע הזמנות של המאיץ החדש 950PR של וואווי, וכי וואווי מתכננת לשלוח השנה כ־750 אלף יחידות. הדיווח גם הדגיש שהדגם החדש תואם טוב יותר למערכת התוכנה CUDA של אנבידיה, נקודה קריטית משום שהתוכנה והאקוסיסטם, ולא רק החומרה, היו עד כה אחד מחסמי החדירה העיקריים של המתחרים הסינים.

התמונה הרחבה יותר מצביעה על כך שסין אינה מסתפקת רק בשבבי AI. לפי רויטרס, כושר הייצור הסיני בצמתי הייצור הבוגרים, בעיקר 22 עד 40 ננומטר, צפוי להגיע ל־42% מהתפוקה העולמית עד 2028, לעומת 37% ב־2026. הצמתים האלה אינם “חזית הטכנולוגיה”, אבל הם קריטיים לרכב, לאלקטרוניקה תעשייתית, לסמארטפונים ולמוצרים רבים אחרים. עבור תעשיית השבבים העולמית, זו אינדיקציה לכך שגם אם סין עדיין מוגבלת בתחומי הקצה העליון ביותר, היא ממשיכה לבסס משקל גדל והולך במקטעים רחבים מאוד של השוק.

עם זאת, התמונה אינה חד־ממדית. רויטרס הדגישה כי ספקים זרים עדיין נשארים חלק מרכזי בשרשרת האספקה הסינית, במיוחד בתחומים מתמחים יותר, וכי לחברות הזרות עדיין יש יתרון בשירות, בתמיכה טכנית ובחומרים מסוימים. גם CSIS אינה טוענת שסין כבר פתרה את כל צווארי הבקבוק, אלא שהמדיניות המערבית יצרה תחושת דחיפות חדשה, שמאחדת טוב יותר בין התכנון הממשלתי, המימון הציבורי, העדפות הרכש והפיתוח התעשייתי המקומי. (Reuters)

מנקודת מבט של תעשיית השבבים, זו אולי המסקנה החשובה ביותר: בקרות היצוא האמריקניות עדיין מקשות על סין להגיע במהירות לצמתים המתקדמים ביותר, אך הן גם תורמות להעמקת הבסיס התעשייתי הסיני, להרחבת קיבולת הייצור המקומית ולהתחזקות שחקנים כמו וואווי, Naura ו־AMEC. לכן, אם המטרה של וושינגטון היא לא רק לעכב את סין בטווח הקצר אלא גם לשמר יתרון ארוך טווח, ייתכן שהאתגר האמיתי מתחיל דווקא עכשיו.

הפוסט מחקר: בקרות היצוא של ארה״ב מאיצות את לוקליזציית השבבים בסין הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ג׳נסן הואנג, מנכ״ל אנבידיה, סיפק בשבוע האחרון את אחת ההצהרות הפומביות הברורות ביותר של בכיר בעמק הסיליקון לטובת המשך פעילות בישראל. באירוע של Reuters Connect במהלך כנס GTC 2026 בסן חוזה אמר הואנג: “יש לנו 6,000 משפחות בישראל… אני מחויב ב־100% לישראל, ואנחנו נהיה שם עוד זמן רב מאוד”. הוא הוסיף כי החברה “ממשיכה לפעול היטב” וכי העובדים בישראל ממשיכים לעבוד קשה למרות המצב. גם בראיון לפודקאסט All-In חזר על המסר, ואמר כי אנבידיה היא “100% בישראל” ו”100% מאחורי המשפחות שם”.

האמירות הללו מגיעות על רקע מתיחות ביטחונית אזורית, אך הן אינן עומדות בחלל ריק. כבר ביולי 2025 דיווחה רויטרס כי אנבידיה פרסמה בקשה לקבלת הצעות לקרקע עבור קמפוס חדש בקרית טבעון, סמוך למתקניה בצפון הארץ, בהיקף של עד 180 אלף מ״ר. לפי הדיווח, מדובר במהלך שעשוי לעלות מיליארדים וליצור אלפי משרות חדשות. באותו דיווח צוין כי לחברה היו אז כ־5,000 עובדים בישראל, וכי היא כמעט שילשה את גודלה בארץ מאז רכישת מלאנוקס.

גם בצד התשתיתי־חישובי ניכרת העמקה. בדצמבר 2025 דיווח כלכליסט כי אנבידיה נמצאת במגעים להקמת חוות שרתים חדשה באזור מבוא כרמל, ליד יקנעם, וכי ההשקעה הכוללת בפרויקט — כולל ציוד המחשוב — עשויה להגיע לכ־1.5 מיליארד דולר. לפי אותו דיווח, המתקן נועד לשרת את צורכי הפיתוח הפנימיים של אנבידיה, ולא לקוחות חיצוניים, והוא אמור לכלול גם מעבדות פיתוח ומערכות המבוססות על דור Blackwell.

המסר של הואנג אינו מסתכם בסולידריות עם עובדים בזמן מלחמה, אלא משתלב במהלך אסטרטגי רחב יותר: אנבידיה ממשיכה לראות בישראל בסיס חשוב לפעילותה העולמית בתחומי רשתות, תשתיות AI ומחשוב עתיר־ביצועים. רויטרס אף ציטטה את מנכ״ל רשות החדשנות, דרור בין, שאמר כי התרחבות אנבידיה היא “הצהרת אמון בישראל” וכי החברה רואה בפעילותה המקומית משהו “שיישאר כאן עוד זמן רב וימשיך להתרחב”. (Reuters)

לצד זאת, כדאי לדייק גם בפרויקטים הקטנים יותר שנכרכו סביב ההצהרות. חלק מהדיווחים קשרו את אנבידיה למיזם Space City במצפה רמון כאילו מדובר בהשקעה ישירה של עשרות מיליוני דולרים מצד החברה. בפועל, לפי סוכנות החלל הישראלית, אנבידיה משמשת שם שותפה טכנולוגית ומספקת ייעוץ מקצועי במסגרת תוכניות האצה, בעוד שהיקף ההשקעה הכולל במיזם מוערך בכ־100 מיליון שקל ומגיע ממשרדי ממשלה, גופים פילנתרופיים וגורמים פרטיים. בנפרד, סוכנות החלל הישראלית דיווחה בדצמבר כי Creation-Space הגדילה את היקף ההשקעה השנתי שלה ל־3 מיליון דולר, ושילבה את אנבידיה כשותפה לתוכנית ההאצה EXPAND III.

עוד נקודה חשובה היא מספר העובדים. בדיווח רויטרס מיולי 2025 מדובר על כ־5,000 עובדים בישראל, בעוד שבדברי הואנג ממרץ 2026 מופיע הניסוח “6,000 families in Israel”. ייתכן שמדובר בשוני בין ספירת עובדים ישירה לבין התייחסות רחבה יותר למשפחות ולעובדי האקוסיסטם המקומי, אבל כך או כך המסר ברור: אנבידיה רואה בפעילותה בישראל נכס אסטרטגי, לא שלוחה שולית.

בשורה התחתונה, ההצהרה של הואנג חשובה דווקא משום שהיא מגובה במעשים. בזמן שחלק מן החברות הבינלאומיות בוחנות מחדש את פריסתן האזורית על רקע המלחמות והאי־ודאות, אנבידיה מאותתת על כיוון הפוך: לא נסיגה, אלא הרחבה. לכן, גם אם הניסוח “100% בישראל” נשמע בתחילה כמו סיסמה, בשלב הזה הוא מתחיל להיראות יותר כמו תיאור מדיניות.

הפוסט ג'נסן הואנג: “אנחנו 100% בישראל” ואנבידיה ממשיכה להעמיק את הנוכחות שלה כאן הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת טאואר סמיקונדקטור ונובוטון טכנולוג'י קורפוריישן יפן הודיעו על מהלך אסטרטגי שיפריד את פעילויות הייצור של TPSCo ביפן לשני מסלולים נפרדים. כיום TPSCo מוחזקת ב־51% על ידי טאואר וב־49% על ידי NTCJ, חברה בת בבעלות מלאה של נובוטון. לפי ההסכם, טאואר תקבל בעלות מלאה ושליטה תפעולית על מפעל ה־300 מ"מ (12 אינץ') באואוזו, בעוד מפעל ה־200 מ"מ (8 אינץ') בטונאמי יישאר בתוך TPSCo, שתהפוך לחברה בת בבעלות מלאה של NTCJ. כחלק מן העסקה, NTCJ תשלם לטאואר 25 מיליון דולר במועד הסגירה.

מבחינת טאואר, זהו מהלך בעל משמעות אסטרטגית רחבה יותר מעצם שינוי מבנה הבעלות. החברה הדגישה כי המהלך יחזק את טביעת הרגל הגלובלית שלה באמצעות מפעל 300 מ"מ בבעלות מלאה ביפן, כולל כלי הייצור, העובדים, הפעילות העסקית והשליטה התפעולית. במקביל, שתי החברות חתמו עקרונית גם על הסכמי אספקה ארוכי טווח, שנועדו להבטיח שלא תהיה פגיעה בלקוחות קיימים של שני הצדדים, גם כאשר מוצרים מסוימים מיוצרים כיום באתר שיעבור לבעלות הצד האחר.

טאואר לא הסתפקה בהודעה על הפיצול, ובאותו יום גם הכריזה על תוכנית להרחבת קיבולת ה־300 מ"מ ביפן. לפי החברה, בכפוף לאישור סובסידיה ממשרד הכלכלה, המסחר והתעשייה של יפן (METI), היא שואפת להרחיב את הקיבולת המשולבת של אתר אואוזו הקיים ושל שטח סמוך כך שתגיע בסופו של דבר ל־פי ארבעה מן הקיבולת הנוכחית של מפעל ה־300 מ"מ. טאואר קושרת את ההתרחבות בעיקר לביקוש גובר בטכנולוגיות פוטוניקה ואופטיקה, ובהן SiGe ו־SiPho, תחומים שבהם היא כבר מספקת מוצרים בנפחים מסחריים מן האתר היפני.

המסר העסקי של המהלך ברור: טאואר רוצה שליטה מלאה בנכס היפני המתקדם יותר שלה, כדי ליישר אותו עם אסטרטגיית הצמיחה ארוכת הטווח שלה בתחומי האנלוג, הפוטוניקה והפאונדרי המבדל. נובוטון, מצדה, מרכזת אצלה את פעילות ה־200 מ"מ והקווים הייעודיים, באופן שמתאים יותר לצרכים שלה. במקום שותפות הונית משותפת, שתי החברות יעברו כעת למודל של יחסי ספק־לקוח אסטרטגיים ארוכי טווח.

בשורה התחתונה, מדובר במהלך שמחדד את חלוקת התפקידים בין שתי החברות: טאואר מהדקת את האחיזה במפעל ה־300 מ"מ, שבו היא רואה מנוע צמיחה עתידי, ואילו נובוטון לוקחת לידיה את פעילות ה־200 מ"מ. אם העסקה תושלם כמתוכנן באפריל 2027, טאואר תצא ממנה עם נכס יפני בבעלות מלאה ועם בסיס להתרחבות משמעותית בשוקי הפוטוניקה והשבבים האנלוגיים המתקדמים.

הפוסט טאואר ונובוטון מפרקות את מבנה השותפות ביפן: טאואר תקבל שליטה מלאה במפעל ה־300 מ"מ הופיע לראשונה ב-Chiportal.

תערוכת SEMICON China 2026 נפתחה היום, 25 במרץ, במרכז התערוכות הבינלאומי החדש של שנחאי, ותימשך שלושה ימים. לפי SEMI, מדובר באחד ממפגשי התעשייה הגדולים בעולם, עם 1,500 מציגים, יותר מ־5,000 ביתנים ושטח תצוגה של יותר מ־100 אלף מטרים רבועים. התכנים הרשמיים של הכנס משקפים היטב את סדר היום של 2026: ייצור חכם, אינטגרציה הטרוגנית, שבבים מורכבים, תכנון שבבים, קיימות ופיתוח כוח אדם — כולם תחת ההנחה שהשוק העולמי ממשיך לצמוח בקצב מהיר בזכות הבינה המלאכותית.

אלא שהשנה התערוכה נפתחת לא רק על רקע בום ב־AI, אלא גם תחת איום ממשי על אחד מחומרי הגלם הפחות מדוברים אך הקריטיים ביותר לענף: הליום. לפי רויטרס ו־AP, הפגיעה במערך הגז בקטאר, ובמרכזו ראס לאפן, שיבשה את ייצור ההליום במדינה והובילה להכרזת force majeure. מכיוון שקטאר אחראית לכ־30%–33% מן ההליום העולמי, השוק איבד בתוך זמן קצר מקור אספקה מרכזי, והמחירים בשוק הספוט כבר הוכפלו מאז תחילת המשבר.

למה זה חשוב לשבבים? משום שהליום הוא לא רק גז לתעשיות רפואיות או למחקר, אלא חומר תעשייתי בעל תפקיד ישיר גם בייצור מתקדם של שבבים. לפי AP, הגז משמש בייצור שבבים, ולפי דיווחים נוספים הוא חשוב במיוחד לקירור ציוד ותהליכים רגישים בקווי ייצור מתקדמים. זו גם הסיבה שהשוק מגיב בעצבנות: אין הרבה יצרנים גדולים בעולם, האחסון וההובלה מורכבים, וכאשר מקור משמעותי כמו קטאר נפגע, התעשייה כולה נאלצת לחפש חלופות בזמן קצר.

מבחינת סין, הבעיה איננה תאורטית. רק בפברואר 2025 חתמה QatarEnergy על הסכם אספקה ל־20 שנה עם חברת G-gas מגואנגג’ואו, בהיקף של 100 מיליון רגל מעוקב לשנה, ישירות ממפעלי ההליום בראס לאפן. ההסכם הזה המחיש עד כמה סין רואה בהליום קטארי רכיב חשוב בביטחון האספקה שלה לתעשייה המתקדמת. עכשיו, כשהמקור הזה נפגע, גם אם לא כל המשלוחים נעצרים בבת אחת, עצם אי־הוודאות מגדיל את הלחץ על המחירים, על החוזים ועל התכנון התפעולי של ספקי הגז והתעשייה.

החדשות הרעות מבחינת הענף הן שהשוק הזה קטן יחסית ושברירי. רויטרס דיווחה כי השיבוש בקטאר גורע מן השוק כ־5.2 מיליון מטרים מעוקבים של הליום בחודש, וכי גם אם ספקיות כמו Air Liquide, Linde ו־Air Products מנסות להקצות גז מאזורים אחרים, היכולת לפצות במהירות מוגבלת. היום הודיעה Air Liquide כי היא אכן תסיט הליום ממקורות אחרים כדי לרכך מחסור קצר טווח, צעד שממחיש שהסיכון כבר עבר משלב התיאוריה לשלב ניהול המשבר בפועל.

במובן הזה, SEMICON China 2026 היא תמונת מצב כמעט סימבולית של תעשיית השבבים השנה: מצד אחד, אולם תצוגה ענק, שיח על AI, על צמיחה ועל שוק של טריליון דולר; מצד שני, תלות חריפה בחומר גלם אחד, שרוב הציבור כמעט לא חושב עליו. אם המשבר יימשך, ייתכן שההשפעה הראשונה לא תהיה עצירת קווים מיידית, אלא התייקרות, הקשחת חוזים, ויותר מאמצים מצד יצרנים וספקי גז להבטיח מלאים, מקורות חלופיים ומערכות התאוששות ומיחזור. אבל בתעשייה שבה כל שלב תלוי בשלב הקודם, גם חומר “קטן” כמו הליום יכול להפוך מהר מאוד לצוואר בקבוק משמעותי.

הפוסט SEMICON China נפתחת בצל משבר הליום: תעשיית השבבים הסינית נפגשת כשהגז הקריטי נעשה יקר ונדיר יותר הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת הסטארט-אפ הישראלית ניוריאליטי (NeuReality), חלוצה בתחום תשתיות ה-AI, הודיעה על הצטרפותה של שליני אגרוואל (Shalini Agarwal) כיועצת אסטרטגית בכירה לחברה. אגרוואל מביאה עמה למעלה מ-16 שנות ניסיון בפיתוח והובלת מוצרי AI בקנה מידה רחב, המשמשים מיליוני משתמשים ברחבי העולם. במהלך תקופתה בגוגל, היא הובילה יוזמות מוצר מרכזיות ב-Google Cloudוב- Google Workspace, כולל השקת יכולות Generative AI באמצעות שילוב Gemini במוצרים כמו Gmail, מסמכיםשקופיות​ ו-Sheets.

קודם לכן, אגרוואל הובילה את תחום המוצר במיזם פורץ דרך בתחום ה-conversational AI במסגרת חממת Area 120 של גוגל, מיזם אשר בהמשך שולב בתוךGoogle Cloud AI . את דרכה החלה במעבדת הבינה המלאכותית של MIT שם הייתה שותפה לפיתוחים מוקדמים של מערכות AI בסקייל.

במסגרת תפקידה, תעבוד שליני בצמוד להנהלת NeuReality על אסטרטגיית המוצר, בזמן שהחברה ממשיכה להרחיב את NR-NEXUS עבור ארגונים המפעילים AI בסקייל. NR-NEXUS היא פלטפורמה אגנוסטית לחומרה, המאחדת תהליכי אינפרנס של AI על פני CPUs ,GPUs ותשתיות רשת, תוך אופטימיזציה של זרימות מידע מקצה לקצה, כלכלת הטוקנים ויעדי רמת שירות ,(SLA) לצד שיפור ניצול המשאבים והפחתת עלויות האספקה של שירותי AI.

האתגר החדש: לא רק לבנות AI, אלא להפעיל אותו

המינוי מגיע בנקודת זמן קריטית שבה עולם ה-AI עובר משלב הניסוי לשלב היישום, ארגונים מוצאים את עצמם מנהלים מערך מורכב של מודלי APIs ותשתיות מגוונות. האתגר המרכזי כיום אינו בפיתוח מודלים, אלא בהפעלתם בקנה מידה – תזמור, ניהול ומימוש יעיל. כדי להתמודד עם פער זה, ניוריאליטי השיקה את NR-NEXUS, פלטפורמה המאפשרת לפרוס ולהריץ שירותי AI בסביבות הטרוגניות בצורה יעילה וכלכלית, תוך הפחתת מורכבות תפעולית והתמקדות ביצירת ערך עסקי.

״האתגר של ארגונים הוא כבר לא לבנות AI אלא להפעיל אותו נכון. מי ששולט בשכבת ההפעלה שולט בכלכלת ה-AI ומערכתNR-NEXUS  נבנתה כדי להיות שכבת השליטה הזו״, אמר משה תנך, מנכ״ל   נויראליטי, והוסיף: ״שליני הקדישה את הקריירה שלה להנגשת מוצרי AI ותוכנה למיליוני משתמשים. הניסיון שלה בשכבת האפליקציה יהיה קריטי בבניית NR-NEXUS כך שתשרת יישומי AI אמיתיים בסביבת פרודקשן".

שליני אגרוואל מסרה: ״ה-AI הארגוני נכנס לשלב חדש. ההזדמנות כבר איננה רק בבניית מודלים טובים יותר, אלא בהפיכת מערכות AI לפרקטיות להפעלה בעולם האמיתי, בסביבות מגוונות, עם עומסי עבודה ודרישות עסקיות משתנות. מערכת NR-NEXUS נותנת מענה לפער הזה, ואני נרגשת לקחת חלק בהבאתה לקהל רחב יותר של לקוחות ושותפים״.

ניוריאליטי, שהוקמה ב-2019, היא מחלוצות תחום תשתיות ה-AI לאינפרנס (הסקה). החברה מפתחת תשתיות ייעודיות להפעלת AI בקנה מידה רחב (AI Factories) המאפשרות לארגונים להריץ מערכותבינה מלאכותית באופן יעיל, גמיש וכלכלי. פתרונות החברה, בהם NR-NEXUS®ו- NR2® AI-SuperNIC, מבוססים על ארכיטקטורה פתוחה שאינה “נועלת” את הלקוח לספק חומרה ספציפי, ומאפשרים פעולה בסביבות הטרוגניות תוך תמיכה בעידן ה-Agentic AI הנשען על מערכות מבוססות סוכנים אוטונומיים.

נויראליטי מעסיקה 80 עובדים בישראל, פולין וארצות הברית ומגייסת עובדים נוספים בארץ ובחו"ל.

הפוסט ניוריאליטי מינתה את שליני אגרוואל, בכירת AI לשעבר בגוגל, ליועצת אסטרטגית בכירה להרחבת פלטפורמת NR-NEXUS הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ממשל טראמפ מקדם שכבה פיננסית חדשה למאמץ האמריקני לביצור שרשראות האספקה של תעשיות השבבים והבינה המלאכותית. ג׳ייקוב הלברג, תת־מזכיר המדינה לצמיחה כלכלית ואנרגיה, הודיע בוושינגטון על הקמת Pax Silica Fund, קרן שבשלב הראשון תקבל התחייבות אמריקנית של 250 מיליון דולר. לפי הדיווחים, הקרן אמורה לשמש זרז למסגרת השקעה רחבה יותר, שנועדה לרכז הון ממדינות ידידותיות וממשקיעים מוסדיים לטובת פרויקטים אסטרטגיים בתחומי השבבים, האנרגיה, המינרלים הקריטיים, הלוגיסטיקה והתשתיות. (The National)

חשוב להדגיש: היעד של יותר מטריליון דולר אינו סכום שכבר הוזרם לקרן, אלא היקף הנכסים המנוהלים של הגופים שהוזכרו כשותפים מייסדים למסגרת ההשקעה. לפי The National, הלברג אמר כי בין הגופים הראשונים במהלך נמצאים Mubadala מאבו דאבי, SoftBank היפנית ו־Temasek מסינגפור, וכי יחד הם מייצגים יותר מטריליון דולר בנכסים מנוהלים. במקביל, The Business Times דיווח כי הקונגרס האמריקני צפוי לקבל בקרוב הודעה רשמית על ההקצאה הראשונית של 250 מיליון הדולר מצד ארה״ב. (The National)

הקרן החדשה נשענת על מסגרת רחבה יותר, Pax Silica, שהושקה בדצמבר 2025 כיוזמה אמריקנית לבניית רשת “מהימנה” של שרשראות אספקה לטכנולוגיות מתקדמות. לפי רויטרס, המסגרת נועדה להגן על כל שרשרת הערך — ממינרלים קריטיים וייצור מתקדם ועד מחשוב, תשתיות נתונים ולוגיסטיקה — והיא מוצגת בידי הלברג לא כברית מסורתית, אלא כ“קואליציה של יכולות”, שבה כל מדינה תורמת את יתרונותיה התעשייתיים והטכנולוגיים. (Reuters)

עד כה צורפו ל־Pax Silica מדינות ובהן ישראל, יפן, דרום קוריאה, בריטניה, אוסטרליה, סינגפור, איחוד האמירויות, קטאר והודו. לפי AP, הודו הצטרפה בפברואר, והמהלך הוצג כחלק מחיזוק שיתוף הפעולה בטכנולוגיה, ייצור מתקדם ועמידות שרשראות האספקה מול התחרות הגוברת עם סין. רויטרס דיווחה כבר בינואר כי גם ישראל כלולה במסגרת, לצד מדינות באסיה ובמפרץ. (AP News)

מבחינת תעשיית השבבים, זהו ניסיון אמריקני להעביר את המאבק מסיסמאות על “דה־ריסקינג” למנגנון קונקרטי יותר של מימון והשפעה. הלברג אמר כי המטרה היא להבטיח שנכסים מרכזיים — “מינרלים, נמלים, מפעלים ונכסי אנרגיה” — שמהם ניזונות שרשראות האספקה של שבבים וטכנולוגיה, יישארו “בידיים מהימנות”. לפי The Business Times, סדרי העדיפויות הראשונים של הקונסורציום צפויים להיות ביטחון מינרלי, לוגיסטיקה, וכנראה גם תשתיות אנרגיה, כלומר לא רק ייצור השבב עצמו אלא גם כל מה שמאפשר למפעלים לפעול, להוביל חומרי גלם ולקבל אספקת חשמל רציפה. (The National)

העיתוי אינו מקרי. גם The National וגם The Business Times קושרים את ההשקה למשבר האחרון במפרץ ולשיבושים במצרי הורמוז, שהמחישו עד כמה נמלים, כבלים, מסדרונות הובלה ותשתיות אנרגיה יכולים להפוך לכלי לחץ גיאו־פוליטי. הלברג תיאר זאת כאזהרה מפני מצב שבו “צווארי בקבוק” פיזיים בכלכלה העולמית נהפכים לשדה קרב, והרחיב בכך את Pax Silica מעבר לשבבים בלבד אל תשתיות העל שעליהן נשען עידן הבינה המלאכותית. (The National)

מנקודת מבט תעשייתית, המשמעות היא שהמאבק על השבבים כבר אינו מוגבל רק ל־fabs, ציוד ליתוגרפיה או מארזים מתקדמים. וושינגטון מנסה לבנות כעת אקו־סיסטם פיננסי שיכוון הון לפרויקטים נבחרים לכל אורך השרשרת: כרייה ועיבוד של חומרי גלם, חשמל וגז למרכזי נתונים ולמפעלי ייצור, נמלים ונתיבי שילוח, ומפעלי שבבים עצמם. אם המהלך יתקדם מעבר לשלב ההכרזה, הוא עשוי להפוך את מדיניות התעשייה האמריקנית ממודל של סובסידיות ורגולציה בלבד למודל אקטיבי יותר של תיאום השקעות עם בעלי הון גלובליים. (The Business Times)

עם זאת, בשלב זה יש גם סימני שאלה. נכון לעכשיו לא פורסמה הצהרה רשמית מפורטת של מחלקת המדינה על מבנה הקרן, אופן קבלת ההחלטות, לוחות הזמנים או חלוקת ההון בין תחומי ההשקעה. בנוסף, לא ברור עדיין אם טריליון הדולר שעליו דיבר הלברג אכן יתורגם להתחייבויות השקעה ממשיות, או שמדובר בראש ובראשונה במסגרת פוליטית־פיננסית שנועדה לאותת על כיוון אסטרטגי. לכן, לעת עתה, נכון לראות ב־Pax Silica Fund פלטפורמה חדשה ושאפתנית, אבל עדיין כזו שנמצאת בשלבי התגבשות. (The National)

הפוסט ארה״ב משיקה את Pax Silica Fund: קרן חדשה לחיזוק שרשראות האספקה של שבבים, בינה מלאכותית ומינרלים קריטיים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

וושינגטון פתחה ב־11 במרץ 2026 חקירות לפי סעיף 301 נגד 16 כלכלות: סין, האיחוד האירופי, סינגפור, שווייץ, נורווגיה, אינדונזיה, מלזיה, קמבודיה, תאילנד, קוריאה הדרומית, וייטנאם, טאיוואן, בנגלדש, מקסיקו, יפן והודו. לפי USTR, החקירות בודקות אם מדיניות ממשלתית של אותן כלכלות יוצרת “עודף מבני” בייצור תעשייתי, שפוגע בתעשייה האמריקנית. מדובר עדיין בחקירות ולא במכסים סופיים, אבל USTR כבר פתחה הליך תגובות ציבוריות עד 15 באפריל, והשימועים יחלו ב־5 במאי. רויטרס דיווחה כי בממשל כבר מדברים על אפשרות למכסים חדשים כבר בקיץ. (United States Trade Representative)

מבחינת השבבים, המוקד המרכזי הוא לא רק סין אלא גם כמה צמתים קריטיים בשרשרת האספקה האסייתית. במסמך הרשמי של USTR נכתב במפורש כי טאיוואן נהנית מעודף סחר עולמי שמובל בידי שבבים, מוצרים אלקטרוניים ומוצרי IT; סינגפור מוזכרת כמי שעודף הסחר שלה בשרשרת אספקת השבבים צפוי לגדול; מלזיה מתוארת ככלכלה שהעודף שלה מרוכז באלקטרוניקה ובמכונות; קוריאה הדרומית בולטת בציוד אלקטרוני; וייטנאם בציוד אלקטרוני ובמכונות; וסין עצמה בעודף רחב בתחומי האלקטרוניקה, המכונות והרכב. כלומר, גם אם הכותרת היא “עודף ייצור תעשייתי”, בפועל חלק חשוב מן החזית האמריקנית החדשה מכוון אל ליבת שרשרת האספקה של שבבים ואלקטרוניקה.

המהלך הזה מצטרף לצעד שכבר נכנס לתוקף בינואר: מכס של 25% על שבבי AI מתקדמים מסוימים, בהם למשל Nvidia H200 ו־AMD MI325X, שהוטל במסגרת חקירת ביטחון לאומי לפי סעיף 232. לפי רויטרס, המהלך הוגדר על ידי הבית הלבן כ״שלב ראשון״, והוא חל על שבבים ומוצרים המכילים אותם, אך כולל פטורים חשובים לשבבים המיועדים למרכזי נתונים בארה״ב, לסטארט־אפים, ליישומי צריכה שאינם מבוססי דאטה־סנטר, ליישומים אזרחיים תעשייתיים שאינם מבוססי דאטה־סנטר, ולמגזר הציבורי האמריקני. בנוסף, הובהר כי מכס השבבים הזה לא יצטבר מעל מכסים אחרים שכבר הוטלו על פלדה, אלומיניום, נחושת וחלקי רכב.

במקביל, הממשל מנסה להשתמש במקל וגם בגזר. בינואר חתמה ארה״ב על הסכם סחר עם טאיוואן שמפחית מכסים על חלק מיצוא השבבים והציוד הנלווה שלה, בתמורה להתחייבויות השקעה עצומות בארה״ב. לפי רויטרס, יצרניות טייוואניות שירחיבו ייצור בארה״ב יוכלו ליהנות ממכסים נמוכים יותר ואף מיבוא פטור ממכס בחלק מהמקרים. ההסכם הזה נועד לעודד מעבר של חלק גדול יותר משרשרת האספקה לטובת ייצור אמריקני, והוא גם מסביר מדוע וושינגטון אינה תוקפת את כל ספקיות השבבים באותה דרך: מי שמתחייב להשקיע בארה״ב עשוי לקבל הקלות, ומי שלא — עלול להיתקל בחומת מכסים גבוהה יותר.

במאמר הדעה שצירפת הזרקור הופנה בעיקר לדרום־מזרח אסיה, אבל מעגל הנפגעים הפוטנציאלי רחב הרבה יותר. ראשית, עלולות להיפגע ישירות יצרניות שבבים, בתי אריזה ובדיקות, ויצרני רכיבים אלקטרוניים בטאיוואן, קוריאה הדרומית, מלזיה, סינגפור, וייטנאם וסין — כלומר לא רק מדינות ASEAN אלא גם מרכזי הייצור החשובים ביותר של התעשייה. שנית, אם הלחץ האמריקני יגרום להעתקת קיבולת ייצור לארה״ב, גם ספקיות ציוד וחומרים כמו ASML, Lam Research ו־Applied Materials צפויות להרוויח מצד אחד מבניית מפעלים חדשים, אך גם לסבול מחוסר ודאות מסחרית בטווח הקצר. שלישית, אם הפטורים הקיימים יצומצמו בעתיד, גם רוכשות השבבים הגדולות בארה״ב — ענקיות ענן, מפעילי מרכזי נתונים, יצרני שרתים, רכב, ציוד תקשורת ואלקטרוניקה — עלולות לשלם יותר. ובהסקה מן העובדה ששבבים הם רכיב יסוד בכל דבר, ממוצרי צריכה ו־AI ועד מערכות נשק וציוד רפואי, כל הרחבה נוספת של המכסים עלולה להתגלגל בסופו של דבר אל מחירי שרתים, סמארטפונים, ציוד תעשייתי, מערכות תקשורת ומערכות ביטחוניות.

בשורה התחתונה, “המכסים החדשים על שבבים” אינם צעד אחד אלא מדיניות דו־מסלולית: מצד אחד מכס נקודתי שכבר הוטל על שבבי AI מתקדמים, ומצד שני חקירות חדשות שעלולות להתרחב לשורה רחבה בהרבה של מוצרים ושחקנים בשרשרת האספקה. לכן, הסיפור כבר אינו רק מאבק אמריקני מול סין, ואפילו לא רק מול ASEAN, אלא מאבק על המבנה העתידי של תעשיית השבבים העולמית.

הפוסט ארה״ב מהדקת את הלחץ על תעשיית השבבים: חקירות סחר חדשות מול 16 כלכלות מצטרפות למכסי 25% על שבבי AI הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אילון מאסק חשף את Terafab, מיזם חדש לייצור שבבים שיוקם ב־אוסטין, טקסס, ויופעל במשותף בידי טסלה ו־SpaceX, עם זיקה גם לצורכי הבינה המלאכותית של xAI. לפי הדיווחים, מדובר במתחם ייצור מתקדם שאמור לתת מענה לביקוש הגדל לשבבים עבור רכב אוטונומי, רובוטיקה ומחשוב עתיר־ביצועים.

לפי רויטרס, המתחם יכלול שני מפעלי ייצור נפרדים. מפעל אחד יתמקד בשבבים עבור כלי הרכב של טסלה ועבור הרובוט האנושי Optimus. המפעל השני יתמקד בשבבים המיועדים לתשתיות בינה מלאכותית בחלל, כלומר מערכות חישוב שצריכות לפעול בתנאים קיצוניים של חום, קרינה וסביבה חללית.

מאסק הסביר כי הסיבה למהלך היא החשש שלו ממחסור עולמי בכושר ייצור שבבים. לדבריו, קצב ההתרחבות של תעשיית השבבים הקיימת אינו מספיק לצרכים העתידיים של טסלה, SpaceX ו־xAI. לכן, במקום להסתמך רק על ספקיות חיצוניות כמו TSMC, סמסונג ומייקרון, הוא מבקש להקים תשתית ייצור עצמאית שתספק לחברותיו שבבים ייעודיים בקנה מידה גדול יותר.

לפי ההצגה של מאסק, Terafab אינו מוצג כמפעל שבבים רגיל בלבד, אלא כחלק מאסטרטגיה רחבה של אינטגרציה אנכית: תכנון, ייצור והטמעה של שבבים בתוך האקוסיסטם של החברות שבשליטתו. הדגש הוא על שלושה תחומים שבהם הדרישה לכוח חישוב צפויה לעלות במהירות בשנים הקרובות: נהיגה אוטונומית, רובוטיקה דמוית־אדם ומערכות בינה מלאכותית גדולות. רויטרס דיווחה כי מאסק אף טען שהתפוקה המתוכננת של הפרויקט אמורה להגיע בסופו של דבר להיקף של טרה־ואט אחד של קיבולת חישוב בשנה.

במקביל להצגת Terafab בטקסס, מאסק רמז גם לחזון עתידי נפרד לגמרי: תשתית תעשייתית על הירח כחלק ממה שהוא מכנה “עיר צומחת מעצמה” על פני הירח, יעד שלדבריו עשוי להיות בר־השגה בתוך פחות מעשר שנים. לפי Axios, בהצגה הוקרנה גם אנימציה של שיגור לוויינים מבסיס ירחי — ניסוח מדויק יותר מאשר “לוויינים מבוססי ירח” — אך נכון לעכשיו לא פורסמה תוכנית מפורטת או מאושרת למפעל שבבים ירחי, ולכן נכון לראות בכך בשלב זה חזון עתידי כללי ולא פרויקט הנדסי קונקרטי כמו שני המפעלים באוסטין.

הפוסט מאסק מציג את Terafab: מתחם ייצור שבבים חדש בטקסס עבור טסלה, SpaceX ו־xAI הופיע לראשונה ב-Chiportal.

המאבק הגיאופוליטי הגדול ביותר של העשור אינו מתרחש רק בבירות ובחדרי משא ומתן, אלא גם בחדרים הנקיים של מפעלי השבבים. מאחורי הכותרות על “חוסן שרשרת האספקה” ו“החזרת הייצור הביתה”, הולכת ונבנית מציאות חדשה: תעשיית השבבים הגלובלית חדלה בהדרגה להיות מערכת אחת משולבת, ומתחילה להתפצל לכמה גושים טכנולוגיים נפרדים, עם מפעלי ייצור, רגולציה, כוח אדם ואינטרסים אסטרטגיים שונים. זהו גם הקו המרכזי במאמר הניתוח שעליו התבססה הכתבה הזאת.

בארצות הברית, חוק CHIPS and Science Act ממשיך להיות אבן היסוד של המאמץ לבנות מחדש יכולות ייצור מקומיות, עם כ־52.7 מיליארד דולר שיועדו לתמריצים, מחקר והכשרת כוח אדם. באירופה, חוק השבבים האירופי הושק עם יעד השקעות כולל של לפחות 43 מיליארד אירו, אם כי מוסדות אירופיים כבר מציינים שהיקף ההשקעות הכולל עשוי להתקרב ל־100 מיליארד אירו עד 2030. לא מדובר עוד בדיון תיאורטי על “ריבונות טכנולוגית”, אלא במדיניות תעשייתית מלאה. (Semiconductor Industry Association)

אבל סובסידיות, גדולות ככל שיהיו, אינן קונות עליונות טכנולוגית. הן קונות זמן. הדוגמה הבולטת ביותר היא TSMC באריזונה. הממשל האמריקאי השלים ב־2024 חבילת תמיכה של עד 6.6 מיליארד דולר במענקים ועוד עד 5 מיליארד דולר בהלוואות לפרויקטים של TSMC בארה״ב. עם זאת, גם כאשר TSMC מתקדמת בבניית שלושה מפעלים, ברור כי עיקר הידע, הניסיון והמסה הקריטית של הייצור המתקדם נשארים בטייוואן. גם הדיון הציבורי בארה״ב כבר פחות עוסק בשאלה אם TSMC תגיע, ויותר בשאלה מה בדיוק היא תהיה מוכנה להעביר. (pr.tsmc.com)

בסמסונג התמונה מורכבת לא פחות. המפעל בטיילור, טקסס, נועד להיות עוגן מרכזי של פעילות הפאונדרי של החברה בארה״ב, אך בשנה האחרונה דווח שוב ושוב על דחיות בלוחות הזמנים, לרבות עיכוב בקבלת ציוד של ASML, בין היתר על רקע מחסור בלקוחות גדולים בשלב הנוכחי. גם אם בסמסונג ממשיכים להצהיר על מחויבות להשקעות עתק בתעשיית השבבים, המציאות מלמדת כי הקמת מפעל חדש היא רק תחילת הדרך, לא סופה. (Reuters)

אצל אינטל האתגר אפילו חריף יותר. פרויקט המפעלים באוהיו, שהוצג כאבן יסוד בשיקום היכולת האמריקאית לייצר שבבים מתקדמים, נדחה שוב, והשלמת המפעל הראשון צפויה רק ב־2030, עם תחילת פעילות בין 2030 ל־2031. עבור אינטל, אסטרטגיית IDM 2.0 עדיין מוצגת כמהלך שיחזיר לה מעמד מרכזי גם כיצרנית לעצמה וגם כספקית ייצור לאחרים, אבל הדחיות באוהיו ממחישות עד כמה ארוך ומסוכן המסלול הזה. (Reuters)

בעיה נוספת, עמוקה יותר, היא שגם שלושת מרכזי הכוח האלה — ארה״ב, טייוואן וקוריאה — עדיין תלויים בצווארי בקבוק משותפים. ASML היא הספקית המסחרית היחידה של מערכות EUV, הכלי ההכרחי לייצור שבבים מתקדמים ברמות 7 ננומטר ומטה. המשמעות היא שגם אם מדינות בונות עוד מפעלים ומקצות עוד סובסידיות, הן עדיין אינן שולטות באופן מלא בשרשרת הערך. אם קצב אספקת הציוד לא מדביק את קצב הכרזות ההשקעה, המפעלים עצמם אינם מספיקים.

ובתוך כל זה, סין אינה עומדת מהצד. ההגבלות האמריקאיות על יצוא ציוד ושבבים מתקדמים אמנם האטו את גישתה ל־EUV ולמאיצי AI מובילים, אבל הן גם האיצו את בנייתו של נתיב סיני נפרד. SMIC כבר הראתה בעבר כי אפשר לדחוף קדימה תהליכים מתקדמים גם בעזרת DUV, וכעת גם Hua Hong נערכת לייצור 7 ננומטר. במקביל, סין ממשיכה לבסס שליטה רחבה בהרבה דווקא בקטגוריית השבבים הבשלים יותר: לפי דיווחי רויטרס, כושר הייצור הסיני ב־28 ננומטר ומעלה כבר מהווה כ־33% מהקיבולת העולמית, ותחום זה נותר כמעט ללא מגבלות יצוא מערביות.

במילים אחרות, במקום שרשרת אספקה גלובלית אחת ויעילה, העולם מקבל כעת כמה מערכות מקבילות. טייוואן ו־TSMC עדיין מחזיקות בעמדת ההובלה בייצור המתקדם ביותר. קוריאה ממשיכה לקדם גישה משלה, הנשענת על אינטגרציה אנכית בין זיכרון, לוגיקה ומערכות. ארה״ב מנסה לבנות מחדש בסיס תעשייתי מקומי במחיר תקציבי עצום. וסין מקדמת אקוסיסטם משלה, פחות יעיל בינתיים, אך נרחב, שיטתי ומשופר בהדרגה.

מתחת לכל זה מתנהלת גם מלחמה שקטה על כוח אדם. לפי דו״ח של SIA ואוקספורד אקונומיקס, ארה״ב צפויה לסבול ממחסור של עשרות אלפי עובדים מיומנים בתעשיית השבבים עד 2030. במקביל, התעשייה העולמית כולה תזדקק ליותר ממיליון עובדים מיומנים נוספים. המשמעות פשוטה: אפשר לסבסד בטון, ציוד ומבנים, אבל הרבה יותר קשה לייצר במהירות תרבות תפעולית, ניסיון ותהליכי תשואה שלוקח עשורים לבנות.

לכן, המסקנה העולה מהמרוץ הנוכחי אינה ששרשרת האספקה נעשית עמידה יותר, אלא שהיא נעשית יקרה יותר, כפולה יותר ומבוזרת יותר פוליטית. עבור ממשלות, זה אומר שהסובסידיות אינן אירוע חד־פעמי אלא התחייבות מתמשכת. עבור חברות שבונות מוצרים על בסיס שבבים מתקדמים, זה אומר שהבחירה בספק ייצור נהפכת בהדרגה גם לבחירה גיאופוליטית. ועבור המשקיעים, זה אומר שהמנצחים לא יהיו בהכרח החברות עם הטכנולוגיה הטובה ביותר בלבד, אלא גם אלה שמיושרות בצורה הטובה ביותר עם האסטרטגיה של מדינת הבית שלהן.

בסופו של דבר, העולם מנסה לפתור את פגיעותה של שרשרת אספקה אחת דומיננטית — ובעצם בונה במקומה כמה שרשראות חלקיות, כולן יקרות, כולן תלויות בצווארי בקבוק, וכולן רחוקות מהיעילות של המערכת הישנה. זה לא סוף הגלובליזציה של השבבים, אבל זה בהחלט הסוף של האשליה שמדובר עדיין בתעשייה אחת, אחידה, חופשית ונטולת גבולות.

הפוסט מרוץ הסובסידיות לשבבים מפצל את שרשרת האספקה העולמית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הצעת הרכש של דנסו ל־ROHM, השותפויות המסובסדות עם טושיבה ועם פוג'י אלקטריק, וההשקעות בחומרים כמו SiC, תחמוצת גליום ויהלום מסמנות מפנה בתעשיית שבבי ההספק היפנית. השאלה כעת אינה אם יפן חייבת להתארגן מחדש, אלא אם תצליח לעשות זאת לפני שהיתרון הטכנולוגי יישחק.

מרץ 2026 עשוי להיזכר כחודש שבו תעשיית שבבי ההספק היפנית עברה מהגנה להתקפה. דנסו, ספקית הרכב המרכזית של קבוצת טויוטה, הגישה ל־ROHM הצעת רכישה שעשויה להגיע לכ־1.3 טריליון ין, כ־8.3 מיליארד דולר. ROHM אישרה שקיבלה פנייה, ודנסו אישרה שהיא בוחנת יחד עמה “אפשרויות אסטרטגיות שונות”, אך שתי החברות הדגישו שעדיין לא התקבלה החלטה סופית. בשוק, לעומת זאת, כבר נרשמה תגובה חדה: מניית ROHM זינקה ב־18%, בעוד מניית דנסו ירדה.

המהלך הזה לא נולד יש מאין. כבר בספטמבר 2024 החלו דנסו ו־ROHM לבחון שותפות אסטרטגית בתחום המוליכים למחצה, ובמאי 2025 חתמו על הסכם בסיסי לשיתוף פעולה בתחום השבבים, בעיקר עבור רכב חשמלי. לפי רויטרס, דנסו מחזיקה כבר בכ־4.8% ממניות ROHM, כך שהמעבר משותפות לרכישה מלאה הוא מהלך דרמטי, אך לא מפתיע. עבור דנסו, המטרה ברורה: שליטה עמוקה יותר בשרשרת האספקה של שבבי הספק וניהול אנרגיה, תחום קריטי לרכב חשמלי, למערכות טעינה וגם למרכזי נתונים.

שבבי הספק אינם “הכוכבים” של עולם השבבים, אבל הם לב המרת האנרגיה בכל מערכת מודרנית: מהינע לרכב חשמלי ועד ספקי כוח למרכזי נתונים, ממערכות תעשייתיות ועד תשתיות חשמל. דווקא בתחום הזה יפן עדיין נתפסת כשחקן חזק, גם לאחר שחלקה הכולל בשוק השבבים העולמי נשחק. רויטרס ציינה במפורש כי זהו אחד התחומים שבהם יפן עדיין מחזיקה בעמדה משמעותית, ולכן גם משרד הכלכלה, המסחר והתעשייה היפני רואה בו תחום אסטרטגי המחייב קונסולידציה.

הממשלה היפנית אינה מסתפקת בהצהרות. כבר בדצמבר 2023 אישר משרד הכלכלה היפני סבסוד של עד 129.4 מיליארד ין לתוכנית משותפת של ROHM, טושיבה ויחידות־בת שלהן להבטחת אספקת שבבי הספק. שנה לאחר מכן אושרה גם תמיכה של עד 70.5 מיליארד ין לפרויקט משותף של דנסו ופוג'י אלקטריק, בהיקף כולל של 211.6 מיליארד ין, לייצור שבבי SiC. במקביל, טוקיו העלתה החודש את היעד הלאומי שלה למכירות שבבים מתוצרת יפן ל־40 טריליון ין עד 2040, לעומת כ־8 טריליון ין כיום, כהמשך ליעד ביניים של 15 טריליון ין עד 2030.

הסיבה ללחץ ברורה: יפן מתמודדת כעת עם שילוב בעייתי של שוק EV שצמח לאט יותר מהציפיות המקומיות, עלויות ייצור גבוהות, ותחרות אגרסיבית מסין. לכך מצטרפת גם טראומת המחסור של תקופת הקורונה, שהמחישה ליצרני הרכב כמה מסוכן להישען על אספקה חיצונית. ברויטרס הזכירו שגם המשבר האחרון בשרשרת האספקה סביב Nexperia הדגיש שוב עד כמה שבבי הספק הם צוואר בקבוק תעשייתי. לכן, העסקה האפשרית של דנסו־ROHM היא לא רק מהלך עסקי, אלא מהלך של ביטחון אספקה.

במקביל, על פי דיווח של Nikkei שצוטט ברויטרס, גם ROHM וטושיבה מנהלות שיחות על מיזוג פעילויות שבבי ההספק שלהן. אם המהלך הזה יתקדם, ואם במקביל דנסו תצליח להעמיק את אחיזתה ב־ROHM, ייתכן שנראה בתוך חודשים ספורים מפת כוח חדשה לגמרי בתעשיית שבבי ההספק היפנית. המשמעות היא שיפן, שבמשך שנים סבלה מפיצול בין כמה שחקנים בינוניים, עשויה לנסות סוף־סוף לייצר גושים תעשייתיים גדולים יותר, בדומה למודל האירופי.

עם זאת, גם מהלכי קונסולידציה לא פותרים את כל הבעיה. דוגמה טובה לכך היא מיצובישי אלקטריק: החברה השלימה באוקטובר 2025 מתקן חדש לייצור שבבי SiC ב־Kumamoto, עם עיבוד חזיתי לווייפרי 8 אינץ', אך דחתה חלק משדרוגי הציוד המתוכננים לשנים שאחרי 2031 בגלל גידול איטי מהצפוי בביקוש לרכב חשמלי. במילים אחרות, גם יפן מבינה שהמעבר ל־SiC הוא הכיוון הנכון, אבל הדרך לשם ארוכה ויקרה יותר מכפי שנדמה היה לפני שנתיים.

הלחץ הסיני אינו נעצר ב־SiC. בשוק ה־GaN, לפי TrendForce, החברה הסינית Innoscience הובילה כבר ב־2024 את שוק רכיבי ההספק העולמי עם נתח של 29.9%. זהו אות אזהרה חשוב: בעוד יפן עדיין מנסה לייצב את עמדתה ב־SiC, בסין כבר בונים מסה קריטית גם ב־GaN. עבור שחקנים יפניים, המשמעות היא שהקרב כבר אינו רק על שבב בודד, אלא על אקו־סיסטם שלם: חומר, ייצור, אריזה, ספקי כוח, ורכב. (Power Electronics News)

לכן יפן פותחת חזית נוספת, עתידית יותר. דנסו כבר השקיעה ב־FLOSFIA, חברת תחמוצת הגליום (Ga₂O₃), כחלק משותפות לפיתוח רכיבי הספק לרכב חשמלי. במקביל, NIMS דיווחה ב־2024 על פיתוח ה־n-channel diamond MOSFET הראשון בעולם, צעד חשוב בדרך לאלקטרוניקת הספק מבוססת יהלום. במילים אחרות, יפן מנסה לא רק להגן על הבסיס הקיים בשבבי הספק מסיליקון ו־SiC, אלא גם להכין לעצמה “קלף דור רביעי” לעשור הבא.

השורה התחתונה מבחינת CHIPORTAL ברורה: יפן עדיין לא יצאה מהמשחק בשבבי ההספק, אבל היא כבר לא משחקת מעמדת נוחות. הצעת הרכש של דנסו ל־ROHM היא סימן לכך ששרשרת האספקה לרכב החשמלי ולמערכות הספק נעשית אסטרטגית מדי מכדי להשאיר אותה בידי שוק מפוצל. אם העסקה תצא לפועל, ואם תצטרף אליה גם אינטגרציה עמוקה יותר עם טושיבה או שחקנים נוספים, ייתכן שיקום ביפן לראשונה “אלוף לאומי” אמיתי בשבבי הספק. אבל גם אז, האתגר הגדול יישאר בעינו: לעבור ממבנה מפוצל, יקר ואיטי, למערכת מהירה, ממוקדת ותחרותית באמת מול סין, אירופה וארה״ב.

הפוסט דנסו מבקשת לרכוש את ROHM: יפן מנסה לאחד כוחות בשבבי ההספק מול סין הופיע לראשונה ב-Chiportal.