קלארוטי, המתמקדת בהגנת מערכות סייבר־פיזיות (CPS), השיקה מאגר חדש שנועד לפתור בעיה מוכרת בצוותי אבטחה: קושי בסיסי לדעת בכלל איזה ציוד תעשייתי, אוטונומי או רפואי מחובר לרשת, ומה מצב האבטחה שלו. הספרייה החדשה, המבוססת על בינה מלאכותית, נועדה לאפשר זיהוי מדויק יותר של נכסים פיזיים, שיוך חולשות לכל נכס, וצמצום "נקודות מתות" ברשת הארגונית.

מערכות CPS כוללות ציוד כמו בקרי יצור תעשייתיים, רובוטים, מערכות בניין חכם, מדחני הדמיה רפואית וציוד מחובר נוסף. בניגוד לשרתים ולמחשבים אישיים, הציוד הזה אינו מדווח תמיד בצורה עקבית על דגם המוצר או גרסת התוכנה, ולעיתים קרובות הנתונים שרואים בצד הרשת אינם תואמים לרישומי היצרן.

דו"ח חדש של Team82, צוות המחקר של קלארוטי, מצביע עד כמה הבעיה רחבה: לפי הנתונים, 88% מנכסי ה-CPS אינם משדרים קוד מוצר מלא, ו-76% מהם משדרים שמות מוצרים שאינם תואמים לרישומי היצרן. המשמעות היא שצוותי אבטחה אינם יכולים לסמוך על המידע הגולמי מהרשת, ועלולים לפספס נכסים או חולשות – מה שיוצר אזורים ללא נראות, חשיפה ממושכת להתקפות וטיפול חלקי בלבד באיומים.

הספרייה החדשה של קלארוטי נבנתה מתוך ניסיון לפתור את הפער הזה. לפי החברה, מדובר בקטלוג נכסי CPS המבוסס על מודלי AI, המצליבים מידע ממקורות שונים – כולל יצרני ציוד תעשייתי ורפואי – כדי להגיע לזיהוי מדויק יותר של כל נכס. לשם כך שיתפה קלארוטי פעולה עם שחקניות מרכזיות בתחום, ובהן Rockwell Automation ו-Schneider Electric, שסיפקו מידע על מאפייני מוצרים ותצורות פריסה בשטח.

בקלארוטי מדגישים כי "חוסן מתחיל בנראות": בלי רשימה אמינה של כל מכשיר מחובר שיכול להפוך לנקודת כניסה לתוקפים, קשה לשייך חולשות, להעריך סיכון ולקבוע סדרי עדיפויות לטיפול. הספרייה אמורה לשמש כמקור אחד ומובנה, שמוריד מעומס העבודה הידני של צוותי האבטחה ומאפשר להם להתמקד בניהול סיכונים ולא בניקוי ומיון נתונים.

מבחינה טכנולוגית, הספרייה עושה שימוש במודלי שפה גדולים (LLMs) ובשיטות הסקה סטטיסטיות כדי לאסוף ולנתח כמויות גדולות של מידע לא מובנה על דגמי ציוד, יצרנים וגרסאות. התוצאה מוצגת כמאגר אחיד, שבו כל נכס מזוהה ומקושר לחולשות רלוונטיות, אם קיימות. כך יכולים ארגונים לקבל תמונת מצב טובה יותר על רכיבי התשתית התעשייתית והרפואית שלהם, ולתעדף תיקונים והגנות.

הספרייה תשולב במוצרי הדגל של קלארוטי – Claroty xDome ו-Claroty Continuous Threat Detection (CTD) – ותספק להם שכבת מודיעין נכסים מעודכנת. עבור לקוחות, המשמעות היא שהמערכות הקיימות לזיהוי איומים וניהול סיכונים יקבלו "מנוע זיהוי" משופר, מבלי צורך להטמיע פלטפורמה חדשה.

נציגי Rockwell Automation ו-Schneider Electric מגדירים את הספרייה כמהלך שמקל על הלקוחות שלהם לעמוד בדרישות אבטחה בסביבות ייצור חכמות, שבהן כמות המכשירים המחוברים רק הולכת וגדלה. מעבר לכך, עצם יצירת מאגר אחיד של נכסי CPS עשויה להפוך עם הזמן לתשתית משותפת לתעשייה כולה – צעד שיקל על שיתוף מידע על חולשות ומגמות תקיפה, ולא רק על זיהוי מקומי בתוך כל ארגון.

בסופו של דבר, המהלך של קלארוטי משקף מגמה רחבה יותר בעולם הסייבר התעשייתי: מעבר מאיתור נקודתי של פרצות, לניהול סיכונים שיטתי שמתחיל בשאלה הבסיסית – מה בכלל מחובר לרשת, ואיך הוא באמת נראה "על פי היצרן" ולא רק "על פי מה שהרשת מספרת".

הפוסט קלארוטי משיקה ספריית CPS לזיהוי חולשות בציוד תעשייתי ורפואי מחובר לרשת הופיע לראשונה ב-Chiportal.

השקעת הענק היא בשורה משמחת לשוק השבבים הישראלי אך באותה עת מעלה כמה שאלות מהותיות: האם יש הצדקה כלכלית להקמת מפעל שכזה בישראל? האם קרן השקעות פרטית בהיקף של כ-500 מיליון דולר מסוגלת להרים פרויקט תעשייתי בסדר גודל של מילארד וחצי דולר? ומה המשמעות הלאומית של הקמת מפעל שבבים עצמאי בדרום הארץ?

ישראל נחשבת כיום למעצמת תכנון שבבים, אך איננה מעצמת ייצור. עד כה, המפעלים הגדולים בארץ נבנו על ידי תאגידי ענק בינלאומיים: אינטל בקריית גת ומפעל טאואר במגדל העמק (שנוסד במקור על ידי נשיונל סמיקונדקטור). לכן ההחלטה של AWZ להקים מפעל פרטי חדש היא הפתעה לטובה.

אמנם לא מדובר במפעל ליצור שבבים דיגטלים בטכנולוגיות ננומטריות אך הייצור של שבבים מתרכובות III-V מתייחס לשימוש בחומרים מיוחדים ממשפחת יסודות הקבוצה השלישית והחמישית בטבלה המחזורית (כמו גליום, אינדיום, ארסן, פוספור), כדי ליצור שבבים מתקדמים עם ביצועים גבוהים בהרבה משבבי סיליקון רגילים.  תרכובות III-V משמשות לתחומים מתקדמים כגון: תקשורת מהירה, מערכות בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, פתרונות G5 ויישומים ביטחוניים. כיום ישראל תלויה בייבוא רכיבים כאלה, והקמת מפעל מקומי עשויה לצמצם את התלות הזו ולחזק את העצמאות הטכנולוגית והביטחונית שלנו. לא במקרה משרד הביטחון ומפא"ת מעורבים בפרויקט. יחד עם זאת לא מדובר בהקמת מפעל ליצור שבבים דיגיטלים כמו המפעלים הקיימים בטיוואן וקוריאה שעלות בנייתן יכולה להסתכם בכ- 20 מילארד דולר למפעל.

מעבר לכך, ההקמה באשקלון היא אמירה חברתית וכלכלית. הדרום, שספג פגיעות קשות באירועי 7 באוקטובר, זקוק למנועי צמיחה חדשים. מפעל כזה יכול לייצר אלפי משרות איכותיות, למשוך מהנדסים ויזמים, ולהפוך את אשקלון למוקד חדשנות אזורי.

אך האם יש למפעל שכזה הצדקה כלכלית?

הקמת מפעל שבבים היא אחת ההשקעות הכבדות ביותר בעולם התעשייה. אינטל השקיעה עשרות מיליארדי דולרים במפעליה, טאואר נבנתה על ידי תאגיד בינלאומי עם גב פיננסי עצום. לעומת זאת AWZ היא קרן השקעות פרטית בהיקף של כ-500 מיליון דולר, סכום מכובד אך קטן יחסית לעולם השבבים.

כאן עולה השאלה: האם קרן בסדר גודל כזה יכולה לממן פרויקט שמוערך בכ-5 מיליארד ש"ח? התשובה מורכבת. מצד אחד, ברור שהקרן לבדה אינה יכולה לשאת את מלוא ההשקעה. מצד שני, המודל שהוצג – Open Fab – מאפשר שיתופי פעולה עם מוסדות מחקר ותאגידים. כלומר, המימון עשוי להגיע משילוב של השקעות פרטיות, סיוע ממשלתי, שיתופי פעולה תעשייתיים וכניסת שותפים אסטרטגיים.

חשוב לציין כי  AWZאינה מתיימרת להיות אינטל אוTSMC . היא מתכוונת להקים מפעל בקנה מידה בינוני, המתמקד בטכנולוגיות נישה מתקדמות ולא יכלול יצור שבבים דיגטלים בטכנולוגיות יצור של ננומטרים בודדים.

מצד שני המיזם של AWZ מתוכנן לשלב בין ייצור, אריזה מתקדמת (advanced packaging), שירותי design והכשרת כוח אדם – הכל תחת קורת גג אחת. זהו מודל אינטגרטיבי שיכול להרחיב את שרשרת הערך המקומית וליצור רציפות ייצורית בישראל.

עם זאת, הסיכונים אינם מבוטלים. ראשית, לא פורסמו לוחות זמנים או קיבולות ייצור. שנית, לא ברור מה יהיה היקף הסיוע הממשלתי שקרן AWZ מצפה לקבל. שלישית, התחרות העולמית בתחום השבבים עצומה, ולא בטוח שישראל יכולה להתחרות בעליוית הייצור של אותם שבבים בסין, טאיוואן או ארה"ב.

אם כך האם מדובר בהחלטה אסטראטגית נכונה?

כאשר באים לבחון האם המפעל ישתלם כלכלית, יש לשאול גם האם ישראל יכולה להרשות לעצמה שלא להקים אותו. בעולם שבו שרשראות אספקה נשברות, טכנולוגיות מתקדמות הופכות לנכס אסטרטגי ובמצבה הבטחוני של ישראל עליה לשמר גם יכולות יצור עצמאיות. לכן מפעל יצור שבבים בדרום הארץ הוא לא רק השקעה, הוא גם ביטוח לאומי לעתיד. כעת נותר רק לקוות כי קרן AWZ בסיוע מדינת ישראל ידאגו לא רק לגזירת הסרטים ולהפרחת סיסמאות אלא יממשו את הקמת המפעל שיש סיבות רבות וטובות להקמתו.

הפוסט מפעל השבבים של AWZ באשקלון – בין חזון למציאות הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בכנס SC25 הודיעה אנבידיה (NVIDIA) כי יותר מעשרה ממרכזי מחשוב-העל והמחקר המדעי המובילים בעולם יאמצו את NVIDIA NVQLink – ממשק תקשורת חדש מסוגו המחבר בין מחשבי-על מבוססי GPU למעבדים קוונטיים (QPU). המטרה: לבנות דור חדש של מערכות היברידיות, המשלבות חישוב קלאסי מואץ וחישוב קוונטי לצורכי מחקר מדעי מתקדם. (NVIDIA Newsroom)

NVQLink הוא ארכיטקטורת אינטרקונקט פתוחה ואוניברסלית, שנועדה לפתור את אחד האתגרים הגדולים בחישוב קוונטי: שליטה מהירה ותיקון שגיאות בזמן אמת. לפי אנבידיה, המערכת מספקת עד 40 פטפלופס של ביצועי בינה מלאכותית בדיוק FP4, עם קצב העברת נתונים של 400 גיגה־ביט לשנייה בין ה-GPU ל-QPU וזמני השהיה של פחות מארבע מיקרו־שניות. כל זה נעטף בפלטפורמת התוכנה CUDA-Q, המאפשרת לכתוב יישומים היברידיים קוונטיים-קלאסיים בסביבת תכנות אחת.

אנבידיה מדגישה כי בעתיד מחשבי-העל יהיו “מערכות קוונטי-GPU”: המעבד הקוונטי ינצל את יכולתו לדמות מערכות טבע מורכבות, בעוד ה-GPU יספק תכנותיות וגמישות לחישובי בקרה, אופטימיזציה ובינה מלאכותית. NVQLink, יחד עם CUDA-Q, אמור להיות ה”שער“ לאותן מערכות – שכבה המחברת בין עולם החומרה הקוונטית לבין תשתיות חישוב-העל הקלאסיות.

היקף האימוץ מרשים: לצד מעבדות לאומיות בארה״ב שכבר הודיעו בעבר על שיתוף פעולה עם אנבידיה – בהן Brookhaven, Fermilab, Lawrence Berkeley, Los Alamos, Oak Ridge, Sandia, MIT Lincoln Laboratory ומרכזי NERSC ו-PNNL – מצטרפים כעת מרכזי מחשוב-על ומרכזי קוונטים באסיה, אירופה והמזרח התיכון. בין השמות הבולטים: מרכז G-QuAT במכון AIST ו-RIKEN ביפן, KISTI בקוריאה, מרכז המחשוב הלאומי NCHC בטייוואן, ה-National Quantum Computing Hub בסינגפור, מרכז Pawsey באוסטרליה, CINECA באיטליה, GENCI בצרפת, Jülich בגרמניה, IT4Innovations בצ’כיה, NQCC בבריטניה, מרכז המחשוב PCSS בפולין, וכן Technology Innovation Institute באיחוד האמירויות ו-KAUST בערב הסעודית.

אחד המבחנים המוקדמים המשמעותיים ל-NVIDIA NVQLink הגיע מחברת המחשוב הקוונטי Quantinuum. הדור החדש של מעבד Helios שלהם חובר ל-GPU של אנבידיה באמצעות NVQLink לצורך ביצוע תיקון שגיאות קוונטי בזמן אמת. הצוות הדגים לראשונה מפענח (decoder) בזמן אמת לקוד תיקון שגיאות מסוג qLDPC בקנה מידה הנחשב בר־התרחבות. זמן התגובה שהושג היה כ-67 מיקרו־שניות – מהר פי 32 מהדרישה של המערכת (כשתי מילי־שניות) – בזכות מקביליות גבוהה של ה-GPU והשהיה נמוכה מאוד של הקישור. עילות במעגל תיקון השגיאות “מבזבז” את יתרון הקוונטיות. היכולת להריץ אלגוריתמי תיקון שגיאות מורכבים בזמן כמעט־ריאלי על גבי GPU, תוך תקשורת דו־כיוונית מהירה ל-QPU, מדגימה את היתרון של הארכיטקטורה ההיברידית שאנבידיה מנסה לקדם – במקום מחשב קוונטי מבודד, מערכת משולבת שבה מחשב-על קלאסי עושה את “העבודה הכבדה” של בקרה, סימולציה ואנליזה. (arXiv)

מבחינת מרכזי מחשוב-על, NVQLink נשען על תשתית מוכרת: הוא פועל מעל את’רנט סטנדרטי, כך שקל יותר להרחיב את כוח החישוב הקלאסי סביב המעבדים הקוונטיים ולשדרג מערכות קיימות. שימוש בממשקי תכנות בזמן אמת ב-CUDA-Q מאפשר למדענים לפתח קודים היברידיים חדשים – לדוגמה, אלגוריתמים לחיפוש חומרים חדשים, סימולציה של כימיה קוונטית, בעיות אופטימיזציה מורכבות ותיקון שגיאות קוונטי מתקדם – מבלי לצאת מסביבת פיתוח אחת.

באנבידיה רואים באימוץ הרחב של NVIDIA NVQLink עוד שלב בביסוס החברה כספקית תשתית מפתח לשילוב בין בינה מלאכותית לחישוב קוונטי. עבור קהילת המדע וההיי-טק, המשמעות היא התקרבות, צעד אחר צעד, לעידן שבו מחשבי-על קלאסיים וקוונטיים יפעלו יחד כיחידה אחת – ויאפשרו סוגים חדשים של חישובים וגילויים מדעיים שלא היו אפשריים עד היום. (NVIDIA Blog)

הפוסט מרכזי מחשוב-העל המובילים בעולם מאמצים את NVIDIA NVQLink לחיבור מעבדים קוונטיים ו-GPU הופיע לראשונה ב-Chiportal.

האיחוד האירופי החליט לפני שבוע שהגיע הזמן להתקדם עם העולם – ולהסיר חלק מההגנות שכונן בעבר על הפרטיות. למה? כדי לקדם את הבינה המלאכותית, כמובן, ולצידן גם את חברות-הענק שבתחום. ולפני שתחשבו שאני מבקר את האיחוד האירופי על הצעד הזה, צריך להיות ברור שזו כנראה הדרך הנכונה עבור האירופאים להיכנס סוף-סוף ברצינות לתעשייה של המאה ה- 21. אבל יש לכך משמעויות עבור כולנו, וצריך להבין גם אותן.

אז בואו ניכנס לעניין קצת יותר לעומק.

לפני שבע שנים, ב- 2018, נכנס לתוקפו ה- GDPR. זהו סט עצום של חוקים שמגן על המידע של אזרחי האיחוד האירופי. החוקים אסרו על העברת מידע פרטי לחברות שמחוץ לאיחוד האירופי, אלא ברשותם המלאה של בעלי המידע. הם גם הגדירו מה מותר ואסור לחברות לעשות עם המידע שברשותן שנאסף מאזרחי האיחוד, וניסו למנוע את עלייתם של מונופולים כמו פייסבוק וגוגל, על-ידי כך שחייבו את כל החברות לאפשר למשתמשים לנייד את המידע שלהם מחברה אחת לאחרת, לפי רצונם.

מכירים את המתחרים של גוגל ופייסבוק במערב? לא? בדיוק. אז אתם מבינים עד כמה "דרישת הניוד" הזאת עזרה במניעת מונופולים.

ובכל זאת, אם לא נהיה ציניים מדיי, הרעיון שמאחורי ה- GDPR היה ועודנו ראוי. כן, לאזרחים צריכה להיות הזכות על המידע הפרטי ביותר שלהם. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שכולם יוכלו לחפש בגוגל על מה שהוא עשה אתמול מול המחשב בחצות הלילה. השאלה, כמו תמיד, היא של איזון. מכיוון שהמידע הוא הנפט החדש, ואם אין נפט – אז גם התעשייה לא יכולה לשגשג.

וזה בדיוק מה שקרה.

ה- GDPR פגע ביזמות ובחדשנות האירופאית, כי הוא הגביל את הגישה של חברות ההייטק למידע. בלי מידע, החברות מתקשות מאד להבין אותנו ולהתאים לנו את השירותים הטובים ביותר. התוצאה הייתה ברורה וקשה: החברות האירופאיות צלעו מאחורי יריבותיהן האמריקניות והסיניות. יותר ממחצית מהחברות הקטנות-והבינוניות באירופה התלוננו שנקודת הכאב הגדולה ביותר שלהן היא הממשל עצמו. אותו איחוד אירופי שמעמיס על החברות את החובה לעמוד במאות חוקים מפורטים ומדוקדקים, שמחייבים התמודדות עם ביורוקרטיה אינסופית.

את התוצאות אפשר לראות גם בנתונים בשטח. בשנת 2023, נפח ההשקעות בחברות אירופאיות צעירות היה קטן יותר בשמונים אחוזים מההשקעות בחברות אמריקניות. תבינו מה זה אומר: יש יותר אנשים באיחוד האירופי מבארצות הברית. ולמרות זאת רמת החדשנות שמגיחה מהאירופאים נמוכה בהרבה מזו שאנחנו רואים באמריקה.

גרף מדו"ח "עתיד התחרותיות האירופאית" מ- 2024

"אירופה החמיצה ברובה את המהפכה הדיגיטלית של האינטרנט ואת השיפורים בפריון שהיא הביאה עמה." כתב ראש ממשלת איטליה לשעבר, מריו דרהאי, בדו"ח שהפיק עבור האיחוד האירופי בסוף 2024. "פער הפריון בין האיחוד לבין ארצות הברית מוסר בעיקר על-ידי הסקטור הטכנולוגי. האיחוד האירופי חלש בטכנולוגיות המפציעות שיניעו גדילה עתידית."

מצב העניינים הופך להיות חמור עוד יותר מכיוון שבשלוש השנים האחרונות, המידע הפך להיות קריטי אפילו יותר לתעשיית ההייטק. אי אפשר לפתח בינות מלאכותיות מתקדמות בלי מידע, והרבה מאד ממנו. אבל אי אפשר לאסוף את המידע הזה ולהשתמש בו, תחת הרגולציה הנוכחית.

אז מה עושים?

דרהאי הבין שצריך לשבור חומות ולגרום למקבלי ההחלטות לקלוט את חומרת המצב. בהתאם לכך, הוא לא קימץ במילים.

"ערכי היסוד של אירופה הינם רווחה, שוויון, חירות, שלום ודמוקרטיה… האיחוד האירופי קיים כדי לוודא שאירופאים יכולים תמיד ליהנות מזכויות יסוד אלו. אם אירופה אינה יכולה יותר לספק אותם לאזרחיה… היא תאבד את הסיבה לקיומה. הדרך היחידה להתמודד עם האתגר הזה היא לגדול ולהפוך להיות פרודוקטיביים יותר, תוך שימור של ערכי השוויון וההכלה החברתית. והדרך היחידה שאירופה תהפוך ליותר פרודוקטיבית היא שינוי רדיקלי."

והנה עכשיו – השינוי מגיע. לא מכיוון שהפוליטיקאים האירופאיים מעוניינים בו, אלא פשוט כי אין להם ברירה אחרת. מדובר באיום קיומי, כפי שכתבו בעצמם, על אירופה. ובמצב של איום קיומי, צריך לקבל החלטות קשות.

אז מה הם החליטו?

השינוי מתחיל

המגזין "פוליטיקו" חשף את הטיוטה של הרפורמות המוצעות, שישוחררו לציבור ב- 19 לנובמבר. אם נסכם אותן בקצרה, מדובר ביוזמה שתחליש משמעותית את הגנות הפרטיות שה- GDPR מספק לאזרחים. הוא מאפשר לחברות, למשל, לאסוף מידע על אינדיבידואלים 'אנונימיים', גם אם הטכנולוגיה יכולה לאפשר לחברה להצליב פרטים אודותיהם ממקורות מידע אחרים וכך להבין במי מדובר. הוא מגביל את הזכות של אזרחי האיחוד לשלוט במידע הפרטי אודותיהם, לקבל אליו גישה או למחוק אותו.

אחד השינויים החשובים ביותר הוא שהחברות יוכלו להשתמש במידע פרטי – כולל מידע רגיש – כדי לאמן בינות מלאכותיות. למעשה, עמותות שמתמקדות בפרטיות ובביטחון טוענות שחברות "יוכלו באופן חד-צדדי להצהיר שמערכת בינה מלאכותית בסיכון-גבוה היא בעצם בסיכון-נמוך, וכך לעקוף מגבלות מבלי להודיע לאף אחד."

הסעיפים שמניתי הם רק חלק קטן מהשינויים, וניסיתי לנסח אותם בלשון שמובנת לכל אדם. הרפורמות אמורות להיות גדולות ורחבות בהרבה, ומנוסחות בשפה משפטית גבוהה כל-כך, שהדיונים אודותיהם יידרשו עוד שנים ארוכות. האיחוד האירופי, אגב, מודע לבעיה הזו. הוא לא רוצה להרתיע חברות מלפעול בשוק האירופי בזמן הזה, ולכן גם הובהר שמי שכבר עושה צעדים בשטח בתחום הבינה המלאכותית, תקבל פטור מקנסות עד 2027.

בקיצור, האיחוד האירופי מתחנן לחברות ההייטק והבינה המלאכותית: בואו. סליחה על כל הדרישות, סליחה שחייבתי אתכן לעמוד בכללי פרטיות נוקשים מדיי. רק בואו.

נשמע לכם מוגזם? במאי 2025 נפגשה סגנית-הנשיא של האיחוד האירופי עם המנכ"לים של חברות הטכנולוגיה האמריקניות הגדולות ביותר, וניסתה להבין מהם איזה שינויים הם היו רוצים לראות בסט החוקים של האיחוד. היא פגשה שם את מנכ"לי אפל, גוגל, מטא, אנתרופיק, סיילספורס ואחרים. בזכות חוק חופש המידע האירופאי, אנחנו גם יודעים מה היא הבטיחה להם: לפשט את החוקים ולהקל את דרישות ההגנה על המידע.

אני רוצה להבהיר שוב: זה לא דבר רע בהכרח. למעשה, אני מאמין שזו הדרך הנכונה לנוע קדימה בזהירות. מה שהסיפור הזה בעיקר מראה לנו הוא שאפילו האיחוד האירופי השמרני וההססני הבין שהוא חייב לשנות את דרכיו אם הוא רוצה לשרוד בעולם החדש ולשמר את רווחת אזרחיו.

אבל כן – המהלך הזה גם עלול להתפוצץ לאירופאים ולכולנו בפנים.

להתקדם מהר ולשבור אנשים

קל לצחוק על 'הפחדנות' של האיחוד האירופי, שמנסה להשאיר את אזרחיו בעבר. אבל חשוב לא לשכוח שחברות הן כמו פוליטיקאים: הן לוקחות כמה שמאפשרים להן לקחת. בהכללה גדולה אפשר לומר שאין להן מוסר ואין להן ערכים מלבד אחד: לספק את בעלי המניות. אני לא חושף כאן סוד גדול ואפלולי. אלו פשוט עקרונות המערכת הקפיטליסטית. אפילו החברות שמגדירות עצמן 'מוסריות', בדרך-כלל עושות זאת מסיבות תועלתניות: כדי לשכנע את הלקוחות והמשתמשים שכדאי להם לסמוך עליהן, או כדי למשוך ולשמר את העובדים הטובים (והאידיאולוגיים) ביותר.

בעמק הסיליקון הייתה מקובלת בעבר האמרה לפיה צריך "להתקדם מהר ולשבור דברים". אני מאמין גדול באמרה הזו בעצמי. כשרוצים להתקדם, צריך לשנות דברים, ואפילו לשבור את המוסכמות הקיימות. הבעיה היא שהאמרה החדשה שמתחילה להשתרש בעמק הסיליקון – עם גיחוך מריר ועיקום שפתיים – היא שצריך "להתקדם מהר ולשבור אנשים".

שבירת האנשים הזו כבר התחילה. היא הפכה להיות ברורה כשילד בן 16 התאבד השנה בסיועו הפעיל של צ'אט-GPT, וכשהופיעו יותר ויותר סיפורים של אנשים בוגרים שסובלים מאשליות ומהתקפים ניורוטיים מכיוון שצ'אט-GPT תמך בפנטזיות שלהם. 

ככל שנתיר יותר את הרסן מחברות הבינה המלאכותית, כך הן יקבלו יותר כוח עלינו. וכן, כך גם נקבל בינה מלאכותית חזקה יותר, אבל את מי היא תשרת בסופו של דבר? את האזרחים או את חברות-הענק?

בארצות הברית, הרגולציה אינה מצליחה לבלום את חברות הבינה המלאכותית היטב. אותו הדבר קורה גם בסין. למעשה, שתי המעצמות הללו נמצאות במירוץ חדש לפיתוח הבינה המלאכותית שתזניק קדימה את התעשייה שלהן – וגם את יכולות הסייבר והביטחון. האיחוד האירופי נתפס עד עכשיו כמבוגר האחראי בסיפור, שדורש מהחברות לעמוד בכללים אתיים גבוהים וכמעט בלתי-אפשריים.

עכשיו גם הוא נפל. וזה טוב, וזה רע. היזמים, המדענים והטכנולוגים האירופאיים יוכלו להצטרף עכשיו למירוץ הבינה המלאכותית בכל הכוח. אם הכל יעבוד לפי התכנית, הרי שהאיחוד האירופי יצליח סוף-סוף להקים חברות-ענק משלו בתחום הבינה המלאכותית. אבל אותן חברות יוכלו לפעול יותר בחופשיות, ועם פחות דאגה לזכויות האזרח.

בראייה כוללת, מדובר בהתקדמות חיובית. אבל יותר מהכל, זוהי קריאת השכמה: העולם משתנה, ואפילו השמרנים מבינים שהם חייבים להשתנות ביחד איתו. ערכי-יסוד הם דבר נפלא על הנייר, אבל גם הם תלויים בסופו של דבר בסביבה ובכלכלה העולמית. כפי שאמר דרהאי, אם הערכים הללו אינם מאפשרים לאירופה לספק לאזרחיה רווחה, הרי שהאיחוד יאבד את הסיבה לקיומו.

אז האיחוד האירופי העצום, הענקי והמסורבל, בוחר להמשיך להתקיים, ולשם כך הוא בוחר בשינוי.

לאן ייקח אותנו השינוי הזה?

נגלה בעתיד.

הפוסט האיחוד האירופי מרכך את ה-GDPR כדי להאיץ את מהפכת הבינה המלאכותית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

למרות הצהרותיו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי מעבדי ה־Blackwell החדשים של אנבידיה לא יימכרו לסין, תחקיר של ה–Wall Street Journal, שצוטט באתר Tom’s Hardware, מגלה כי סטארטאפ בינה מלאכותית משנגחאי מצא דרך חוקית לעקוף את הרוח של ההגבלות – באמצעות שירותי ענן מחוץ לסין.

לפי הדיווח, חברת INF Tech, שפועלת בתחום יישומי AI לפיננסים ולבריאות, שכרה כוח מחשוב על גבי 2,300 מעבדי Blackwell – הדור הבא של מעבדי ה־GPU ל-AI של אנבידיה – המותקנים במרכז נתונים של חברת הטלקומוניקציה האינדונזית Indosat Ooredoo Hutchison בג'קרטה. החומרה עצמה נמצאת באינדונזיה, אך הלקוחות הסינים ניגשים אליה מרחוק דרך הענן.

שרשרת האספקה מתחילה בקליפורניה: אנבידיה מכרה את שבבי Blackwell לחברת Aivres, שותפה אמריקאית שמרכיבה שרתי AI. על פי הדיווח, ישנם גורמים הטוענים כי Aivres נמצאת בבעלות חלקית של Inspur – חברת מחשוב סינית שהוכנסה בעבר לרשימת היישויות המוגבלות של משרד המסחר האמריקאי בשל קשרים לצבא הסיני – אך מבנה הבעלות המדויק אינו מפורסם. מאחר ש־Aivres רשומה כחברה אמריקאית, היא כפופה לחוקי היצוא של ארה"ב אך לא לאותן מגבלות המוטלות על חברות זרות.

Indosat רכשה מ־Aivres 32 ארונות שרתים מדגם GB200, שכל אחד מהם כולל 72 שבבי Blackwell – בסך הכול 2,304 GPUs – בעסקה בהיקף מוערך של כ־100 מיליון דולר. לפי ה–WSJ, העסקה נחתמה רק לאחר שנמצא לקוח עוגן: INF Tech הסינית. נציגי אוניברסיטת פודן בשנגחאי, שבה עומד בראש מכון ה-AI גם מייסד INF Tech ד"ר צ'י יואן, השתתפו בחלק מהמו"מ, אך ההסכם נחתם מול החברה המסחרית. השרתים הותקנו באתר של Indosat בג'קרטה באוקטובר 2025.

מבחינה פורמלית, כל הגורמים – INF Tech, Indosat ואוניברסיטת פודן – אינם נמצאים ברשימת היישויות (Entity List) של ארה"ב, ועורכי דין שצוטטו בכתבה טוענים כי העסקה עומדת בכללי היצוא הקיימים. עם זאת, הפרשה מעוררת דאגה בקרב מי שמתנגדים למתן גישה לחומרה אמריקאית מתקדמת לחברות סיניות. הטענה המרכזית: גם אם חברה סינית אינה עובדת היום עם המפלגה הקומוניסטית או הצבא, בייג'ינג יכולה לחייב כל תאגיד לשתף פעולה, ולכן גישה עקיפה זו מחלישה את מדיניות הפיקוח.

הבית הלבן הקודם ניסה לקדם "AI Diffusion Rule" – רגולציה שהייתה מגבילה גם גישה מרחוק לחוות שרתים עם שבבי AI מתקדמים – אך ממשל טראמפ הנוכחי בחר שלא ליישם אותה. מנגד, אנבידיה מפעילה לחץ מתמשך להקלת מגבלות היצוא, בטענה כי פתיחת שווקים תסייע לשמור על ההובלה הטכנולוגית של ארה"ב. דובר החברה מסר ל-WSJ כי צוות הציות של אנבידיה בחן ואישר את עסקאות המשלוח לשותפים הרלוונטיים, והוסיף: "אנחנו תומכים בחזון ממשל טראמפ להבטחת ההובלה האמריקאית בתחום ה-AI וליצירת מקומות עבודה בארה"ב. מגבלות ממשל ביידן עלו למשלם המסים עשרות מיליארדי דולרים, פגעו בחדשנות והעבירו יתרון ליריבים זרים".

ב־INF Tech טענו כי אינם עוסקים במחקר בעל יישומים צבאיים וכי הם עומדים במלואם בתקנות היצוא האמריקאיות. מנכ"ל Indosat, ויקראם סינהא, אמר לעיתון כי החברה עובדת עם לקוחות רב־לאומיים רבים, וכי כל לקוח מחוץ לאינדונזיה – בין אם מדובר בחברה אמריקאית ובין אם בסינית – עובר את אותו הליך רגולטורי. "אם הלקוח עומד בכללים – אנחנו תומכים בו", אמר.

הפרשה מדגימה כיצד גם לאחר סבבי סנקציות והגבלות, חברות סיניות יכולות להשיג גישה לחומרת AI המתקדמת בעולם באמצעות שימוש במרכזי נתונים במדינות שלישיות שרכשו את הציוד באופן חוקי. השאלה שנותרת פתוחה היא האם וכיצד תגיב וושינגטון: בהידוק נוסף של הפיקוח, או בקבלת המציאות שבה טכנולוגיית ה-AI העוצמתית מתפזרת בכל מקרה בזירה הגלובלית.

הפוסט חברת הזנק סינית עקפה את מגבלות היצוא: גישה ל־2,300 מעבדי Blackwell דרך ענן באינדונזיה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הדו"ח, Israel's Semiconductor Landscape 2025, מבוסס על נתוני פלטפורמת Startup Nation Finder ומציג מודל שמכונה "פרדוקס שני המנועים": מצד אחד מאות חברות הזנק זריזות, מצד שני מרכזי מו"פ ענקיים של תאגידים רב־לאומיים. שני המנועים הללו יחד מייצרים חדשנות ליבה לשבבים שמפעילים את תעשיית הבינה המלאכותית והתשתיות החישוביות בעולם – אבל גם יוצרים תלות גבוהה ביציאות (אקזיטים) ובהשקעות זרות.

לפי הדו"ח, בישראל פועלות כיום יותר מ־250 חברות שבבים פעילות – כ־3.5% מכלל החברות הטכנולוגיות בארץ. מספר החברות גדל בכ־16% בעשור האחרון, אך המחברים מציינים שהתעשייה נכנסת לשלב "התכנסות": פחות הקמת חברות חדשות, יותר מעבר לצמיחה יציבה והון־אינטנסיבית בחברות קיימות.

המשקל האסטרטגי של התחום מתבטא גם בנתוני ההשקעות. בעשור האחרון, על כל חמישה דולרים שהושקעו בחברות שבבים אמריקאיות, דולר אחד הושקע בחברות ישראליות – יחס של 1 ל־5. זהו יחס גבוה בהרבה מהיחס הכללי בין ישראל לארה"ב בהון סיכון (1 ל־15). ב־2021 הגיע המימון הפרטי בתחום לשיא של 1.2 מיליארד דולר, ומאז התייצב על 400–500 מיליון דולר בשנה. גודל סבב חציוני בענף מגיע לכ־35 מיליון דולר – פי שניים עד ארבעה מהממוצע בהיי־טק הישראלי – בין השאר בזכות סבבים גדולים בחברות כמו Quantum Machines (170 מיליון דולר) ו־Retym (75 מיליון דולר).

מאז אמצע שנות התשעים נרשמו באקוסיסטם השבבים הישראלי אקזיטים בהיקף מצטבר של כ־40 מיליארד דולר. בין העסקאות הבולטות שמוזכרות בדו"ח: רכישת מובילאיי על ידי אינטל ב־15.3 מיליארד דולר, רכישת מלאנוקס על ידי אנבידיה בכ־6.9 מיליארד דולר ורכישת אורבוטק על ידי KLA בכ־3.4 מיליארד דולר. עסקאות אלה שילבו טכנולוגיות ליבה ישראליות בשרשראות האספקה העולמיות של שבבים, ותרמו לביסוס המוניטין של ישראל כ"מעצמת מו"פ" בתחום.

הדו"ח מעריך כי תעשיית השבבים מעסיקה כיום כ־45 אלף עובדים – כ־9% מכוח העבודה בהיי־טק הישראלי. אינטל (כ־9,300 עובדים) ואנבידיה (כ־5,500 עובדים) הן המעסיקות הגדולות ביותר, אך בניגוד לענף התוכנה, מתקני השבבים ומרכזי המו"פ מפוזרים ברחבי הארץ ותורמים גם לפיתוח אזורי ולגיוון תעסוקתי.

"אקוסיסטם השבבים הישראלי התפתח למעצמת מו״פ עולמית," אומר מנכ"ל Startup Nation Central אבי חסון, המצוטט בהודעה. לדבריו, מהנדסים ישראלים מעצבים כיום שבבים מרכזיים כמו מעבדי Gaudi לבינה מלאכותית של אינטל, מעבדי Graviton ומערכות הרשת Nitro של אמזון, ורכיבי הקישוריות למרכזי נתונים של אנבידיה. "השלב הבא," הוא מוסיף, "הוא לבנות חברות שגדלות באופן עצמאי בקנה מידה גדול – ולא נמכרות מוקדם מדי."

כאן נכנס ה"פרדוקס". מצד אחד, מרכזי המו"פ הרב־לאומיים ממשיכים להתרחב בישראל, ומספקים אלפי מקומות עבודה ושורת פרויקטים אסטרטגיים. מצד שני, הדו"ח מצביע על האטה בקצב הקמת הסטארטאפים החדשים בתחום. "הישענות האקוסיסטם על אקזיטים, יחד עם עלויות תפעול גבוהות, האטו את קצב הקמת החברות החדשות," אומר יריב לוטן, סמנכ"ל מוצר ונתונים ב־Startup Nation Central. לדבריו, האתגר המרכזי כעת הוא מעבר מתפיסה של "לבנות כדי להימכר" למודל של "לבנות כדי להישאר" – חברות עצמאיות שממשיכות לצמוח לאורך זמן, ולא רק מהוות יעד לרכישה.

מפת השבבים של 2025 שמצורפת לדו"ח מסווגת את פעילות החדשנות הישראלית לאורך כל שרשרת הערך: מחומרי גלם וציוד לייצור, דרך שבבי לוגיקה וזיכרון, מערכות קישוריות ורשת ועד לחיישנים. המיפוי הזה אמור לסייע למשקיעים, לחברות גלובליות ולמקבלי החלטות להבין היכן מצויות החוזקות הישראליות – והיכן הפערים שבהם נדרש חיזוק, במיוחד בעידן של שינוי עמוק בשרשראות האספקה הגלובליות לשבבים וביקוש חסר תקדים למחשוב בינה מלאכותית.

הפוסט דו"ח של Startup Nation Central מציג: כיצד הפכה ישראל למוקד עולמי למחקר ותכנון שבבים  הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברה סינית מדווחת כי פיתחה שבב מחשוב קוונטי אופטי חדש, שלטענתה מסוגל לעבד עומסי בינה מלאכותית במהירות הגבוהה עד פי אלף מזו של מעבדי ה-GPU של אנבידיה. השבב, שמוגדר על ידי מפתחיו כ"ראשון מסוגו בקנה מידה תעשייתי", מבוסס על פוטוניקה משולבת ומיועד להשתלב במערכות מסחריות בתחומי התעופה, הפיננסים ותחומים נוספים – כך לפי דיווח ב-South China Morning Post שמצוטט באתר Tom’s Hardware.

את השבב מפתחת Chip Hub for Integrated Photonics Xplore (CHIPX), מרכז פיתוח סיני המתמחה במחשוב קוונטי פוטוני. במקום שימוש באלקטרונים ובמתגים אלקטרוניים, השבב עושה שימוש בפוטונים – חלקיקי אור – כנושאי המידע הקוונטי. לטענת החברה, מדובר בפלטפורמת מחשוב קוונטי "רב-שימושית וניתנת לפריסה", ולא במערכת ניסיונית במעבדה בלבד. כל פרוסת סיליקון בקוטר שישה אינץ' מכילה יותר מאלף רכיבים אופטיים בעיצוב מונוליתי קומפקטי, מה שהופך את המערכת כולה לקטנה בהרבה ממחשבי קוונטום מסורתיים.

אחד היתרונות המרכזיים של ארכיטקטורה פוטונית הוא הפחתת פליטת החום וצריכת האנרגיה. אור אינו תופס כמעט נפח, אינו מחמם את השבב כמו זרמי חשמל, נע במהירות גבוהה יותר ויכול לשאת יותר מידע במקביל. בעולם שבו מרכזי נתונים לבינה מלאכותית צורכים כמויות חשמל אדירות, ארכיטקטורות חישוב מבוססות אור מושכות תשומת לב הולכת וגוברת – לא רק בסין. גם אנבידיה עצמה משקיעה בשנים האחרונות בטכנולוגיות פוטוניות ואריזות משולבות (co-packaged optics) לקלאסטרי בינה מלאכותית.

לפי CHIPX, עיצוב השבב ומארז הפוטוניקה-אלקטרוניקה החדש מאפשרים התקנה ופריסה של מערכת קוונטית בתוך כשבועיים בלבד, לעומת כ-6 חודשים הנדרשים בדרך כלל להקמה ותזמור של מחשב קוונטי קלאסי בקירור עמוק. עוד נטען כי ניתן לשלב מספר שבבים במקביל, בדומה לדרך שבה מחברים מעבדי GPU במערכות בינה מלאכותית, ולהגדיל כך את המערכת עד פוטנציאל של מיליון קיוביטים – אם כי נתונים מפורטים על מספר הקיוביטים הפעיל כיום לא פורסמו.

לצד ההצהרות מרשימות, הדיווחים מצביעים גם על מגבלת מפתח: ייצור. החומרים והמבנה הפוטוני העדין מקשים על ייצור המוני, והמפעלים האחראים על השבב מייצרים לפי שעה כ-12 אלף פרוסות סיליקון בשנה, שכל אחת מהן מניבה "כ-350 שבבים". מדובר בהיקף נמוך יחסית לתעשיית השבבים המסורתית, שבה מפעלי ענק מייצרים מאות אלפי פרוסות בחודש. ללא קפיצה משמעותית בתפוקה ובאמינות הייצור, יהיה קשה לשבב כזה להפוך למרכיב סטנדרטי במרכזי נתונים.

גם מבחינת מדע המחשוב הקוונטי, נותרות שאלות פתוחות. לא ברור באילו מבחני ביצועים נמדדה הטענה ל"פי אלף מהירות" מול מעבדי אנבידיה, אילו סוגי עומסי בינה מלאכותית נבדקו ועד כמה מדובר במשימות ייעודיות שנבחרו כך שייטיבו עם ארכיטקטורה קוונטית. עד היום רוב הדגמות ה"עלייה על המחשב הקלאסי" (quantum advantage) בעולם נעשו על בעיות מתמטיות צרות ולא על יישומים רחבים של למידת מכונה.

עם זאת, עצם קיומו של שבב קוונטי אופטי קומפקטי, הניתן לכאורה לשילוב במערכות מסחריות בפרק זמן קצר, מדגיש את המרוץ הגלובלי להאצת בינה מלאכותית באמצעים חדשים. סין מצהירה בגלוי על רצונה לעקוף את המערב ביכולות מחשוב קוונטי, והפיתוח של CHIPX מצטרף לשורה של הכרזות אחרות – מסופר-מחשבים לקוונטום ועד חומרים מתקדמים. מנגד, ענקיות מערביות כמו גוגל, IBM ואנבידיה משקיעות גם הן מיליארדי דולרים בפיתוח שבבים קוונטיים ופתרונות פוטוניים משלהן.

נכון לעכשיו, השבב החדש של CHIPX מסמן בעיקר את כיוון התנועה: מעבר הדרגתי ממחשבים קוונטיים מסורבלים במעבדות לכיוון מערכות קטנות יותר, מודולריות וקרובות יותר לשוק. הדרך משם ועד תחליף מלא למערכי ה-GPU הקלאסיים עדיין ארוכה, אבל התחרות על מי יהיה זה שיספק את "מנוע הקוונטום" לבינה המלאכותית של העשור הבא – כבר בעיצומה.

הפוסט שבב קוונטי סיני חדש: מהיר פי אלף ממעבדי אנבידיה – אבל עדיין רחוק מייצור המוני הופיע לראשונה ב-Chiportal.

העימות סביב יצרנית השבבים נקספריה, שמרכז פעילותה בהולנד והיא בבעלות חברת וינגטק הסינית, הפך בתוך שבועות מאירוע משפטי "טכני" לכאורה למשבר שמטלטל את תעשיית הרכב האירופית ומחדד את השאלה עד כמה סין מוכנה להשתמש בשליטתה בשרשראות אספקה ככלי לחץ פוליטי.

בסוף ספטמבר החליטה ממשלת הולנד להפעיל לראשונה את "חוק זמינות הסחורות" מ־1952 ולקחת שליטה בנקספריה, בטענה לליקויי ממשל תאגידי ולחשש להעברת זכויות קניין רוחני לסין. לפי שר הכלכלה ההולנדי וינסנט קארמנס, שהגן פומבית על ההחלטה, המודיעין העביר לממשלה מידע שלפיו המנכ"ל הסיני של נקספריה "מרחיק החוצה" קניין רוחני רגיש. ההחלטה הזו נתפסה בבייג'ינג כהתערבות פוליטית בוטה בפעילות עסקית לגיטימית.

מנקודת המבט הסינית, ההולנדים הם האחראים הישירים למשבר. במאמר מערכת חריף בעיתון הממשלתי China Daily נטען כי שרשרת האספקה העולמית של שבבים הייתה יציבה ובטוחה עד לצעד החד צדדי של האג. העיתון מזכיר כי נקספריה הייתה בעבר חטיבה של NXP ההולנדית ורק לאחר שנרכשה על ידי וינגטק ב־2018 חצתה את רף הכנסות המיליארד דולר בשנה. מאז, לפי דו"חות החברה, עלו מכירותיה מכ־1.43 מיליארד דולר ב־2020 לכ־2.06 מיליארד ב־2024, והיא הפכה לספקית מרכזית של רכיבים פשוטים וזולים לכאורה אך חיוניים לתעשיית הרכב באירופה ובארצות הברית.

לטענת בייג'ינג, השימוש של הולנד בחוק חירום מיושן שלא הופעל מעולם מאז נחקק הוא "שימוש לרעה" בכלי רגולטורי מתוך שיקולים פוליטיים ולחץ חיצוני. דובר משרד המסחר הסיני הביע "אכזבה קיצונית וחוסר שביעות רצון עמוק" מהתבטאויות השר ההולנדי וטען כי הן "מבלבלות בין צודק לטועה ומסלפות את העובדות".

התגובה הסינית לא איחרה להגיע. בתחילת אוקטובר הוטל בפועל אמברגו על יצוא שבבים ממתקני הייצור של נקספריה בסין, שבהם מיוצרים לפי ההערכות כשבעים אחוז מתפוקת החברה. מדובר ברכיבים פשוטים, רחוקים מהשבבים המתקדמים לעיבוד בינה מלאכותית, אך כאלה שמשולבים כמעט בכל מערכת אלקטרונית ברכב. בתוך זמן קצר הזהירה התאחדות יצרני הרכב האירופית כי מלאי השבבים יספיק לשבועות ספורים בלבד ללא חידוש האספקה. יצרניות כמו פולקסווגן, וולוו וג'גואר לנד רובר הודיעו לספקים ולעובדים על סיכון ממשי לעצירת קווי ייצור.

לנוכח הלחץ גבר גם המאמץ הדיפלומטי. בבריסל הדגיש נציב הסחר והביטחון הכלכלי של האיחוד האירופי, מארוש שפצ'וביץ', כי מתקיים דיאלוג משולש בין סין, הולנד והאיחוד במטרה "להבטיח מסגרת יציבה וצפויה ולהחזיר במלואה את זרימת השבבים". לפי דיווחים, הולנד אותתה שהיא מוכנה לרכך את צו ההלאמה בפועל אם בייג'ינג תחזור לאפשר יצוא.

על רקע זה הודיע משרד המסחר הסיני כי יאושרו חריגים ליצוא שבבים מנקספריה לשימושים אזרחיים, וכי הרכיבים הללו לא יחייבו עוד רישיון יצוא מיוחד. ההקלה הזו העניקה נשימה קצרה לתעשיית הרכב האירופית, אך נעשתה לתקופה מוגבלת של 12 חודשים בלבד וללא התחייבות לטווח ארוך. במקביל, כחלק מניסיון רחב יותר להוריד את גובה הלהבות מול וושינגטון, השעתה סין גם חלק מההגבלות על יצוא חומרי גלם אסטרטגיים לתעשיית השבבים, בהם גליום וגרמניום, והודיעה על פטור זמני מאגרות נמל לאניות הקשורות לבעלות אמריקנית.

אם בסין מציגים את ההקלה כמחווה אחראית לשמירה על יציבות שרשרת האספקה העולמית, בכתבות ניתוח במערב רואים בפרשת נקספריה קודם כול תמרור אזהרה. מומחי תעשייה וכלכלנים מצביעים על כך שדי ברכיבים זולים ובסיסיים כדי לשתק תעשייה שלמה כאשר מונעים את זרימתם. פרופ' דייוויד ביילי מאוניברסיטת בירמינגהם הגדיר את ההתערבות ההולנדית "שיחת השכמה" לענף הרכב וטען כי התגובה הסינית הייתה "מהירה ואכזרית". לדבריו, יצרני הרכב חייבים לחשוב על אתרי עיבוד חלופיים בדרום מזרח אסיה או באירופה עצמה, ולהגדיל מלאים במקום להסתמך על אספקה "בדיוק בזמן".

מנהלים בחברות כמו BMW מספרים כי אמנם הייצור עדיין נמשך כמתוכנן, אך המצב "נדיף" ויכול להשתנות מהר. הם מציינים כי המשבר הקודם בשבבים התמקד ברכיבים המורכבים יותר, ולכן רכיבי התשתית הפשוטים כמו אלה של נקספריה זכו לפחות תשומת לב, למרות שהם מפוזרים במערכות רבות ברכב.

מנקודת מבט רחבה יותר, פרשנים באירופה רואים במשבר נקספריה ביטוי נוסף לאסטרטגיה סינית המשלבת תלות כלכלית עם מנוף פוליטי. סין שולטת בחלק הארי משרשרת הערך של חומרים נדירים ומגנטים לתעשיות רכב, רוח ושמש, והאיחוד האירופי עדיין נמצא בראשית הדרך בניסיונותיו "להפחית סיכונים" מבלי להתנתק לחלוטין מהשוק הסיני. ניתוחים מהעת האחרונה מזהירים כי אם לא יואצו השקעות במקורות חלופיים ובייצור מקומי, אירופה תישאר "מחוברת לטפטפת" שמופעלת מבייג'ינג.

בייג'ינג מצדה דוחה את הטענות ל"נשק כלכלי" ומאשימה את הולנד ואת המערב בכלל ב"פוליטיזציה של עסקים" ובפגיעה בחופש הסחר. עם זאת, עצם העובדה שהקלות היצוא לשבבי נקספריה מוגבלות בזמן וממוקדות בשימושים אזרחיים, משאירה בידי סין מנוף לחץ לעתיד, הן על תעשיית הרכב והן על ניסיונות האיחוד האירופי לבנות מחדש בסיס תעשייתי ביטחוני.

בסופו של דבר פרשת נקספריה מדגימה עד כמה שבב קטן וזול לכאורה יכול להפוך לציר של מאבק גיאו־כלכלי רחב. עבור אירופה, השאלה היא אם תישאר שבויה בין החלטות מדיניות בהאג ובבייג'ינג, או שתדע להפוך את המשבר הנוכחי להשקעה אמיתית בחיזוק חוסנה התעשייתי והטכנולוגי.

הפוסט נקספריה בין סין, הולנד ואירופה: משבר שבבים שהפך לכלי לחץ גיאופוליטי הופיע לראשונה ב-Chiportal.

יצוא השבבים מזנק על רקע השקעות AI—אך תלות־יתר בענף אחד, מחזוריות חדה ותלות בהיפרסקיילרים מאיימות על יציבות המשק; הממשלה מרחיבה תמיכות ומקדמת אשכול מפעלים ביונג’ין

גל העלייה האחרון ביצוא השבבים של דרום קוריאה—מונע בעיקר מביקוש מטורף ל-HBM בדור הג’נרטיבי של ה-AI—מאיר מחדש בעיה עמוקה: ריכוז־יתר ענפי שמותיר את הכלכלה הקוריאנית חשופה למחזוריות טכנולוגית, תנודות במטבע ולתלות בכמה לקוחות בודדים. לפי נתוני ממשלת סיאול, שבבים היוו ב-2024 כ-21% מכלל היצוא הקוריאני (141.9 מיליארד דולר), נתון שממחיש את מרכזיות הענף אך גם את הסיכון שבו.

בצד החיובי, דרום קוריאה נהנית ממנהיגות עולמית בזיכרונות מתקדמים—ובפרט HBM שמאפשר “להאכיל” מאיצי AI בקצבי נתונים עצומים. הדו"חות האחרונים משקפים עד כמה הגל הזה חזק: SK hynix הגדילה רווחים בקנה מידה חריג על רקע ביקוש ל-HBM, בעוד אנליסטים מייחסים את ההאצה להשקעות הענק של חברות ענן אמריקניות. במקביל, דיווחים בתעשייה מצביעים על שליטה של SK hynix בכ-53% משוק ה-HBM – אינדיקציה לעוצמה, אך גם לריכוזיות גבוהה בספקים.

אלא שהבום עלול להסוות פגיעוּת: בשונה מגלי ביקוש קודמים (סמארטפונים/מחשבים), ההתאוששות הנוכחית נסמכת בעיקר על מקרה שימוש יחיד—AI ג’נרטיבי—ועל קבוצה מצומצמת של רוכשים (היפרסקיילרים אמריקניים). האטה בהשקעות קפ״א בענן, רגולציה בארה״ב או עיכובים דור-הבא במודלים עלולים להכות מיידית בהכנסות היצוא הקוריאניות. סימני האזהרה כבר הופיעו: חרף זינוק ב-HBM, השוק הרחב יותר של זיכרונות עבר לחץ מחירים במחזור הירידה של 2023 לפני שהחל להתאושש השנה.

המחזוריות הזו אינה רק עניין של מאזן מסחרי. כשהמחירים עולים, הוּאָן מתחזק וכוח הקנייה של משקי בית מטפס; כשהם יורדים—הוּאָן נחלש, עלויות היבוא עולות והכנסה ריאלית נשחקת. גם צד ההשקעות סובל מ״מצוקות סייקל״: מפעלי ייצור (fabs) אינם נבנים טיפין-טיפין; הם מגיעים בגלים של פרויקטים בהיקפי עתק, שמייצרים זינוק באשראי, בבנייה ובציוד—ואז צוק, כשגל יורד.

הממשלה הקוריאנית לא עומדת מנגד. באפריל השנה הכריזה סיאול על הרחבת חבילת הסיוע לענף ל-33 טריליון וון (כ-23 מיליארד דולר)—אשראי מסובסד, תמריצי מס ותשתיות—כדי לשמור על כושר התחרות של סמסונג ו-SK hynix ולהתמודד עם אי־ודאות מדינית-מסחרית. המאמץ כולל השקעות עתק במגה-אשכול ייצור בשטח יונג’ין וסביבתו, עם שדרוג תשתיות חשמל תת־קרקעיות ומערכים לוגיסטיים, כדי לקצר זמני הקמה ולהוזיל CapEx עתידי.

עם זאת, קובעי המדיניות נדרשים לאזן בין “הכפלת הימור” על שבבים לבין הקטנת הסיכון המקרו-כלכלי מריכוז־יתר. כיוון אפשרי—שאינו סטייה מן הליבה אלא הרחבה שלה—הוא פיתוח תחומים משיקים פחות תנודתיים: מוליכים־למחצה להספק (Power), כימיקלים וחומרי גלם מתקדמים, ו-advanced packaging. אלו חוליות קריטיות בשרשרת הערך, אך אינן שבויות במתווה מחזורי חד-ממדי של AI-HBM.

בכלי המדיניות, תמריצים מדורגים לפי אבני דרך (ולא “מצוקים תקציביים”) עשויים לפזר השקעות לאורך זמן ולהפחית סיכוני עיתוי. בנוסף, ניתן לשקול מנגנון ייצוב ענפי—מעין “קרן ייצוב לשבבים”—שיצטבר בעודפי-בום וישכך מיתון, בדומה למודלים מקרו-פיסקליים שנהוגים בכלכלות סחורות. כך ניתן יהיה לתמוך במחזור ירידה בלי לפגוע באמינות פיסקלית, ובמקביל להבטיח השקעות ב-R&D, כוח אדם ותשתיות שאינן תלויות במחירי זיכרון רבעוניים.

השורה התחתונה: יתרון יחסי יוצא דופן הפך לעמוד־תָוֶך של כלכלה שלמה. כדי שהטכנולוגיה המתקדמת לא תהפוך לנקודת כשל מערכתית, דרום קוריאה—ממש כמו חברות הדגל שלה—תצטרך להנדס את המערך מחדש: להעמיק בליבה, לגוון בשוליים, ולבנות רשת בטחון מחזורית שתגן על המשק כשהגרף מתהפך.

אמפמ
כותרת: דרום קוריאה שבויה בשבבים: הבום של HBM מסתיר סיכון מבני לכלכלה
כותרת משנה:
תגים: דרום קוריאה, שבבים, HBM, בינה מלאכותית, סמסונג, SK hynix, יצוא, מדיניות תעשייתית, יונג’ין, זיכרון
ביטוי מפתח: תלות יתר של דרום קוריאה בשוק השבבים
נרדפים: ריכוזיות יצוא, מחזוריות טכנולוגית, מגה-אשכול ייצור, מדיניות תמיכה, קרן ייצוב ענפית
SLUG: south-korea-semiconductor-dependence-structural-risk-2025

הפוסט דרום קוריאה שבויה בשבבים: הבום של HBM מסתיר סיכון מבני לכלכלה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

VeriSilicon (688521.SH) הכריזה לאחרונה על השקה משותפת של Coral NPU IP יחד עם Google, תוך התמקדות ביישומי Large Language Model (LLM) בקצה, פעילים תמיד, עם צריכת הספק נמוכה במיוחד. ה-IP מבוסס על מחקר יסודי של גוגל בלמידה חישובית, בלמידה של מהדרים ובשיפור באמצעות תכונות אבטחת AI, מה שמציע למפתחים פלטפורמה מאוחדת בקוד פתוח בה הם יכולים ליצור אקוסיסטמת AI מתוחכמת בהתקני קצה.

Coral NPU מבוסס על ארכיטקטורת הוראות RISC-V הפתוחה, הוא כולל יכולות עיבוד טנסור טבעיות, תמיכה במסגרות למידה חישובית מובילות כגון JAX, ‏PyTorch, ו-TensorFlow Lite (TFLite), והוא עושה שימוש בכלי תקנים פתוחים כגון Multi-Level Intermediate Representation (MLIR) מפרויקט Low Level Virtual Machine (LLVM) עבור תשתית המהדרים. הפתרון מתוכנן עבור יישומי AI פעילים תמיד עם צריכת הספק נמוכה במיוחד בהתקני קצה, במיוחד בהתקנים לבישים ובמערכות לחישת סביבה.

כעת Coral NPU IP מוצע כפתרון קוד פתוח באתר Google Developers והוא זמין עבור מפתחים ברחבי העולם. VeriSilicon תציע גרסה מסחרית ברמה ארגונית של ה-IP ותמנף את פורטפוליו ה-IP העשיר ותיכון השבבים, כמו גם את יכולות האימות, במטרה להציע שירותי סיליקון מותאמים וכוללים. נכון לעתה, VeriSilicon עובדת על שבב אימות המבוסס על Coral NPU IP, אשר מתמקד במשקפי AI/AR וביישומי בית חכם ומאיץ את הטמעת LLM בהתקני קצה.

"היכולות הללו מתבססות על ניסיון קודם בפרויקט הקוד הפתוח Open Se Cura והוא ממחיש את האינטגרציה המעמיקה והמתמשכת של טכנולוגיית הקוד הפתוח של Google עם תיכון השבבים ויכולות המסחור של VeriSilicon", אמר וויסווי וונג, סגן נשיא בכיר ומנכ"ל חטיבת פלטפורמת הסיליקון המותאמת ב-VeriSilicon. "אנו נמשיך למנף את נקודות הכוח שלנו בתיכון שבבים, באימות ובאופטימיזציה ברמת המערכת במטרה לקדם את אקוסיסטמת ה-AI בהתקני קצה, כדי לתמוך בפיתוח של טכנולוגיות קוד פתוח במוצרים מסחריים וכדי לאפשר יישומי LLM בהתקני קצה. כל זאת תוך אספקת תמיכה חזקה לחדשנות בענף".

הפוסט VeriSilicon וגוגל משיקות במשותף את Coral NPU IP בקוד פתוח הופיע לראשונה ב-Chiportal.