האיחוד האירופי החליט לפני שבוע שהגיע הזמן להתקדם עם העולם – ולהסיר חלק מההגנות שכונן בעבר על הפרטיות. למה? כדי לקדם את הבינה המלאכותית, כמובן, ולצידן גם את חברות-הענק שבתחום. ולפני שתחשבו שאני מבקר את האיחוד האירופי על הצעד הזה, צריך להיות ברור שזו כנראה הדרך הנכונה עבור האירופאים להיכנס סוף-סוף ברצינות לתעשייה של המאה ה- 21. אבל יש לכך משמעויות עבור כולנו, וצריך להבין גם אותן.

אז בואו ניכנס לעניין קצת יותר לעומק.

לפני שבע שנים, ב- 2018, נכנס לתוקפו ה- GDPR. זהו סט עצום של חוקים שמגן על המידע של אזרחי האיחוד האירופי. החוקים אסרו על העברת מידע פרטי לחברות שמחוץ לאיחוד האירופי, אלא ברשותם המלאה של בעלי המידע. הם גם הגדירו מה מותר ואסור לחברות לעשות עם המידע שברשותן שנאסף מאזרחי האיחוד, וניסו למנוע את עלייתם של מונופולים כמו פייסבוק וגוגל, על-ידי כך שחייבו את כל החברות לאפשר למשתמשים לנייד את המידע שלהם מחברה אחת לאחרת, לפי רצונם.

מכירים את המתחרים של גוגל ופייסבוק במערב? לא? בדיוק. אז אתם מבינים עד כמה "דרישת הניוד" הזאת עזרה במניעת מונופולים.

ובכל זאת, אם לא נהיה ציניים מדיי, הרעיון שמאחורי ה- GDPR היה ועודנו ראוי. כן, לאזרחים צריכה להיות הזכות על המידע הפרטי ביותר שלהם. אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שכולם יוכלו לחפש בגוגל על מה שהוא עשה אתמול מול המחשב בחצות הלילה. השאלה, כמו תמיד, היא של איזון. מכיוון שהמידע הוא הנפט החדש, ואם אין נפט – אז גם התעשייה לא יכולה לשגשג.

וזה בדיוק מה שקרה.

ה- GDPR פגע ביזמות ובחדשנות האירופאית, כי הוא הגביל את הגישה של חברות ההייטק למידע. בלי מידע, החברות מתקשות מאד להבין אותנו ולהתאים לנו את השירותים הטובים ביותר. התוצאה הייתה ברורה וקשה: החברות האירופאיות צלעו מאחורי יריבותיהן האמריקניות והסיניות. יותר ממחצית מהחברות הקטנות-והבינוניות באירופה התלוננו שנקודת הכאב הגדולה ביותר שלהן היא הממשל עצמו. אותו איחוד אירופי שמעמיס על החברות את החובה לעמוד במאות חוקים מפורטים ומדוקדקים, שמחייבים התמודדות עם ביורוקרטיה אינסופית.

את התוצאות אפשר לראות גם בנתונים בשטח. בשנת 2023, נפח ההשקעות בחברות אירופאיות צעירות היה קטן יותר בשמונים אחוזים מההשקעות בחברות אמריקניות. תבינו מה זה אומר: יש יותר אנשים באיחוד האירופי מבארצות הברית. ולמרות זאת רמת החדשנות שמגיחה מהאירופאים נמוכה בהרבה מזו שאנחנו רואים באמריקה.

גרף מדו"ח "עתיד התחרותיות האירופאית" מ- 2024

"אירופה החמיצה ברובה את המהפכה הדיגיטלית של האינטרנט ואת השיפורים בפריון שהיא הביאה עמה." כתב ראש ממשלת איטליה לשעבר, מריו דרהאי, בדו"ח שהפיק עבור האיחוד האירופי בסוף 2024. "פער הפריון בין האיחוד לבין ארצות הברית מוסר בעיקר על-ידי הסקטור הטכנולוגי. האיחוד האירופי חלש בטכנולוגיות המפציעות שיניעו גדילה עתידית."

מצב העניינים הופך להיות חמור עוד יותר מכיוון שבשלוש השנים האחרונות, המידע הפך להיות קריטי אפילו יותר לתעשיית ההייטק. אי אפשר לפתח בינות מלאכותיות מתקדמות בלי מידע, והרבה מאד ממנו. אבל אי אפשר לאסוף את המידע הזה ולהשתמש בו, תחת הרגולציה הנוכחית.

אז מה עושים?

דרהאי הבין שצריך לשבור חומות ולגרום למקבלי ההחלטות לקלוט את חומרת המצב. בהתאם לכך, הוא לא קימץ במילים.

"ערכי היסוד של אירופה הינם רווחה, שוויון, חירות, שלום ודמוקרטיה… האיחוד האירופי קיים כדי לוודא שאירופאים יכולים תמיד ליהנות מזכויות יסוד אלו. אם אירופה אינה יכולה יותר לספק אותם לאזרחיה… היא תאבד את הסיבה לקיומה. הדרך היחידה להתמודד עם האתגר הזה היא לגדול ולהפוך להיות פרודוקטיביים יותר, תוך שימור של ערכי השוויון וההכלה החברתית. והדרך היחידה שאירופה תהפוך ליותר פרודוקטיבית היא שינוי רדיקלי."

והנה עכשיו – השינוי מגיע. לא מכיוון שהפוליטיקאים האירופאיים מעוניינים בו, אלא פשוט כי אין להם ברירה אחרת. מדובר באיום קיומי, כפי שכתבו בעצמם, על אירופה. ובמצב של איום קיומי, צריך לקבל החלטות קשות.

אז מה הם החליטו?

השינוי מתחיל

המגזין "פוליטיקו" חשף את הטיוטה של הרפורמות המוצעות, שישוחררו לציבור ב- 19 לנובמבר. אם נסכם אותן בקצרה, מדובר ביוזמה שתחליש משמעותית את הגנות הפרטיות שה- GDPR מספק לאזרחים. הוא מאפשר לחברות, למשל, לאסוף מידע על אינדיבידואלים 'אנונימיים', גם אם הטכנולוגיה יכולה לאפשר לחברה להצליב פרטים אודותיהם ממקורות מידע אחרים וכך להבין במי מדובר. הוא מגביל את הזכות של אזרחי האיחוד לשלוט במידע הפרטי אודותיהם, לקבל אליו גישה או למחוק אותו.

אחד השינויים החשובים ביותר הוא שהחברות יוכלו להשתמש במידע פרטי – כולל מידע רגיש – כדי לאמן בינות מלאכותיות. למעשה, עמותות שמתמקדות בפרטיות ובביטחון טוענות שחברות "יוכלו באופן חד-צדדי להצהיר שמערכת בינה מלאכותית בסיכון-גבוה היא בעצם בסיכון-נמוך, וכך לעקוף מגבלות מבלי להודיע לאף אחד."

הסעיפים שמניתי הם רק חלק קטן מהשינויים, וניסיתי לנסח אותם בלשון שמובנת לכל אדם. הרפורמות אמורות להיות גדולות ורחבות בהרבה, ומנוסחות בשפה משפטית גבוהה כל-כך, שהדיונים אודותיהם יידרשו עוד שנים ארוכות. האיחוד האירופי, אגב, מודע לבעיה הזו. הוא לא רוצה להרתיע חברות מלפעול בשוק האירופי בזמן הזה, ולכן גם הובהר שמי שכבר עושה צעדים בשטח בתחום הבינה המלאכותית, תקבל פטור מקנסות עד 2027.

בקיצור, האיחוד האירופי מתחנן לחברות ההייטק והבינה המלאכותית: בואו. סליחה על כל הדרישות, סליחה שחייבתי אתכן לעמוד בכללי פרטיות נוקשים מדיי. רק בואו.

נשמע לכם מוגזם? במאי 2025 נפגשה סגנית-הנשיא של האיחוד האירופי עם המנכ"לים של חברות הטכנולוגיה האמריקניות הגדולות ביותר, וניסתה להבין מהם איזה שינויים הם היו רוצים לראות בסט החוקים של האיחוד. היא פגשה שם את מנכ"לי אפל, גוגל, מטא, אנתרופיק, סיילספורס ואחרים. בזכות חוק חופש המידע האירופאי, אנחנו גם יודעים מה היא הבטיחה להם: לפשט את החוקים ולהקל את דרישות ההגנה על המידע.

אני רוצה להבהיר שוב: זה לא דבר רע בהכרח. למעשה, אני מאמין שזו הדרך הנכונה לנוע קדימה בזהירות. מה שהסיפור הזה בעיקר מראה לנו הוא שאפילו האיחוד האירופי השמרני וההססני הבין שהוא חייב לשנות את דרכיו אם הוא רוצה לשרוד בעולם החדש ולשמר את רווחת אזרחיו.

אבל כן – המהלך הזה גם עלול להתפוצץ לאירופאים ולכולנו בפנים.

להתקדם מהר ולשבור אנשים

קל לצחוק על 'הפחדנות' של האיחוד האירופי, שמנסה להשאיר את אזרחיו בעבר. אבל חשוב לא לשכוח שחברות הן כמו פוליטיקאים: הן לוקחות כמה שמאפשרים להן לקחת. בהכללה גדולה אפשר לומר שאין להן מוסר ואין להן ערכים מלבד אחד: לספק את בעלי המניות. אני לא חושף כאן סוד גדול ואפלולי. אלו פשוט עקרונות המערכת הקפיטליסטית. אפילו החברות שמגדירות עצמן 'מוסריות', בדרך-כלל עושות זאת מסיבות תועלתניות: כדי לשכנע את הלקוחות והמשתמשים שכדאי להם לסמוך עליהן, או כדי למשוך ולשמר את העובדים הטובים (והאידיאולוגיים) ביותר.

בעמק הסיליקון הייתה מקובלת בעבר האמרה לפיה צריך "להתקדם מהר ולשבור דברים". אני מאמין גדול באמרה הזו בעצמי. כשרוצים להתקדם, צריך לשנות דברים, ואפילו לשבור את המוסכמות הקיימות. הבעיה היא שהאמרה החדשה שמתחילה להשתרש בעמק הסיליקון – עם גיחוך מריר ועיקום שפתיים – היא שצריך "להתקדם מהר ולשבור אנשים".

שבירת האנשים הזו כבר התחילה. היא הפכה להיות ברורה כשילד בן 16 התאבד השנה בסיועו הפעיל של צ'אט-GPT, וכשהופיעו יותר ויותר סיפורים של אנשים בוגרים שסובלים מאשליות ומהתקפים ניורוטיים מכיוון שצ'אט-GPT תמך בפנטזיות שלהם. 

ככל שנתיר יותר את הרסן מחברות הבינה המלאכותית, כך הן יקבלו יותר כוח עלינו. וכן, כך גם נקבל בינה מלאכותית חזקה יותר, אבל את מי היא תשרת בסופו של דבר? את האזרחים או את חברות-הענק?

בארצות הברית, הרגולציה אינה מצליחה לבלום את חברות הבינה המלאכותית היטב. אותו הדבר קורה גם בסין. למעשה, שתי המעצמות הללו נמצאות במירוץ חדש לפיתוח הבינה המלאכותית שתזניק קדימה את התעשייה שלהן – וגם את יכולות הסייבר והביטחון. האיחוד האירופי נתפס עד עכשיו כמבוגר האחראי בסיפור, שדורש מהחברות לעמוד בכללים אתיים גבוהים וכמעט בלתי-אפשריים.

עכשיו גם הוא נפל. וזה טוב, וזה רע. היזמים, המדענים והטכנולוגים האירופאיים יוכלו להצטרף עכשיו למירוץ הבינה המלאכותית בכל הכוח. אם הכל יעבוד לפי התכנית, הרי שהאיחוד האירופי יצליח סוף-סוף להקים חברות-ענק משלו בתחום הבינה המלאכותית. אבל אותן חברות יוכלו לפעול יותר בחופשיות, ועם פחות דאגה לזכויות האזרח.

בראייה כוללת, מדובר בהתקדמות חיובית. אבל יותר מהכל, זוהי קריאת השכמה: העולם משתנה, ואפילו השמרנים מבינים שהם חייבים להשתנות ביחד איתו. ערכי-יסוד הם דבר נפלא על הנייר, אבל גם הם תלויים בסופו של דבר בסביבה ובכלכלה העולמית. כפי שאמר דרהאי, אם הערכים הללו אינם מאפשרים לאירופה לספק לאזרחיה רווחה, הרי שהאיחוד יאבד את הסיבה לקיומו.

אז האיחוד האירופי העצום, הענקי והמסורבל, בוחר להמשיך להתקיים, ולשם כך הוא בוחר בשינוי.

לאן ייקח אותנו השינוי הזה?

נגלה בעתיד.

הפוסט האיחוד האירופי מרכך את ה-GDPR כדי להאיץ את מהפכת הבינה המלאכותית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מדינת ישראל, שמובילה כבר עשורים בפיתוח שבבים מהמתקדמים בעולם, לא טרחה עד כה להקים מסלול אקדמי ייעודי לתכנון ואימות שבבים. אלפי מהנדסים ישראלים חתומים על פריצות הדרך הגדולות ביותר בתחום – ממעבדי מובייל ועד שבבי AI מהפכניים – אבל את הידע הזה, את התשתית הזו, לא לימדו כאן. עד עכשיו.

עכשיו זה סוף סוף קרה. בית הספר להייטק ו- AI של גוגל ואוניברסיטת רייכמן שברו את הנורמה, והשיקו תכנית לימודים חדשה לתכנון ואימות שבבים. וכעת יש לראשונה בישראל מסלול שמבין את מה שהעולם כבר יודע מזמן: אי אפשר לצפות לקבל דור חדש של מהנדסי שבבים מבלי להכשיר אותם כהלכה.

המהלך הזה הוא לא רק אקדמי – הוא אסטרטגי. תכנון שבבים הוא כיום לב התעשייה, והוא גם צוואר הבקבוק שלה. בלי מהנדסי חומרה, מעבדי בינה מלאכותית לא יפותחו. בלי אימות מדויק, אין יציבות. ובלי הכשרה ממוקדת – קשה לבנות את עתיד תעשיית השבבים בישראל.

התכנית עצמה מרשימה: שילוב של יסודות תיאורטיים עם תרגול מעשי, עבודה עם שפות תכנון כמו Verilog ו-System Verilog, פרויקטים על רכיבי FPGA ומפגשים עם התעשייה. זו לא עוד תכנית אקדמית – זו חממה שתסייע להקים גם את דור חברות ההזנק הבט בתחום השבבים.

הביקוש מדבר בעד עצמו: 635 הגישו מועמדות למחזור הראשון, ומתוכם התקבלו רק 35. ההרכב החברתי מגוון, והמסר ברור – תכנון שבבים הוא לא מועדון סגור, אלא הזדמנות שצריכה לכלול כמה שיותר מהנדסים.

ועדיין נשאלת השאלה: מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן?

איך ייתכן שישראל, המייצאת את המוחות הכי מבריקים לתכנון שבבים בגוגל, אפל, אינטל ואמזון לא השקיעה עד כה בהכשרה מקומית? איך קרה שהתחום הכי קריטי לעתיד ההייטק – נשאר בשוליים האקדמיים?

האמת, אין לי תשובה טובה לכך ולכן אסתפק במהלך של רייכמן וגוגל שהוא לדעתי תיקון היסטורי. הוא לא רק פותח דלת למהנדסים צעירים – הוא גם מציב את ישראל על המסלול הנכון: לא רק לייצר חדשנות, אלא לדאוג לדור הבא של מהנדסינו.

אם נרצה להישאר מובילים, לא מספיק לייצא מוחות, צריך גם לבנות את התשתית להכשרתם ובכך לעזור להם להקים את דור חברות השבבים הבא. והמסלול החדש ברייכמן הוא הצעד המתבקש בכיוון הנכון. נקווה שאוניברסיטאות אחרות ילכו בעקבות אוניברסיטאת רייכמן וידביקו את הפער בין ההיצע לביקוש.

הפוסט הגיע הזמן שבמקביל לבניית שבבים מהפכנים נבנה גם את התשתית האקדמית המתאימה לכך הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בעשורים האחרונים, סין הפכה למעצמה עולמית בתחום המינרלים החיוניים לתעשיות מתקדמות. מינרלים כמו גליום, גרמניום, אנטימון וגרפיט משמשים לייצור שבבים, מערכות תקשורת, ציוד צבאי, סוללות לרכב חשמלי, תאים סולאריים ועוד. בעוד שהמערב שולט בטכנולוגיות העילית של תכנון שבבים, סין שולטת בחומרי הגלם שבלעדיהם אי אפשר לייצר אותם. מצב זה יוצר תלות עמוקה – וכאשר המתיחות בין סין לארצות הברית גוברת, עולה השאלה: מה יקרה אם סין תחליט להטיל אמברגו על אספקת מינרלים חיוניים?

מהם המינרלים הקריטיים שסין שולטת בהם?

• גליום: משמש לייצור שבבים מהירים, רכיבי 5G, לייזרים ודיודות. סין מייצרת מעל 90% מהגליום בעולם.
• גרמניום: חיוני לסיבים אופטיים, חיישני אינפרה-אדום ותאים סולאריים. סין אחראית לכ-60% מהתפוקה העולמית.
• אנטימון: משמש בתעשיית הנשק, אלקטרוניקה ועמידות באש. סין שולטת בכ-80% מהשוק.
• גרפיט: חומר מרכזי בסוללות ליתיום-יון לרכב חשמלי. סין היא היצרנית והמזקקת הגדולה בעולם.

למרות שמינרלים אלו קיימים גם במדינות אחרות, סין מחזיקה בתשתיות הכרייה והעיבוד המתקדמות ביותר, מה שמקנה לה שליטה כמעט מוחלטת על השוק.

כיצד נוצרה התלות של המערב

המערב, ובעיקר ארצות הברית ואירופה, השקיע בעשורים האחרונים בטכנולוגיה, חדשנות ותכנון – אך הזניח את תחום הכרייה והעיבוד של מינרלים. סין, לעומת זאת, השקיעה באופן שיטתי בפיתוח מכרות, מתקני זיקוק, ורכישת שליטה על שווקים גלובליים. התוצאה: חברות מערביות רבות תלויות בספקים סיניים לאספקת חומרי גלם קריטיים.

מה יקרה אם סין תטיל אמברגו?

1. שיבוש בתעשיית השבבים

ללא גליום וגרמניום, ייצור שבבים מתקדמים ייפגע. חברות כמו אינטל, NVIDIA ו-Texas Instruments יתקשו לעמוד בביקוש, מה שיוביל למחסור במחשבים, טלפונים, רכבים ומערכות צבאיות.

• עליית מחירים

מחסור במינרלים יגרום לעלייה חדה במחירי חומרי הגלם, מה שישפיע על כל שרשרת האספקה – מהיצרן ועד לצרכן.

• פגיעה בביטחון הלאומי

מערכות צבאיות מתקדמות, לוויינים, טילים וחיישנים תלויים במינרלים אלו. אמברגו סיני עלול לפגוע ביכולת ההגנה של מדינות מערביות.

• האצת פיתוח חלופות

המערב ייאלץ להשקיע במהירות בפיתוח מקורות חלופיים – כרייה באוסטרליה, קנדה וארה"ב, מחזור מינרלים, ושיפור טכנולוגיות עיבוד.

• העמקת המשבר הגיאופוליטי

אמברגו כזה ייתפס כמהלך תוקפני, ויגביר את המתיחות בין סין למערב. ייתכנו סנקציות נגד סין, תגובות דיפלומטיות חריפות, ואף עימותים כלכליים.

האם המערב יכול להשתחרר מהתלות?

מדינות כמו ארה"ב, אוסטרליה, קנדה ויפן כבר החלו להשקיע בפיתוח מקורות מינרלים עצמאיים. עם זאת, תהליך זה דורש שנים של השקעה, רגולציה וסביבה תומכת. בינתיים, המערב ממשיך להיות תלוי בסין – במיוחד בתחומים שבהם נדרשת זיקוק מדויק של מינרלים.

ישראל – שחקן טכנולוגי עם פוטנציאל

לישראל אין מכרות מינרלים נדירים, אך היא יכולה לתרום לפיתוח טכנולוגיות עיבוד, מיחזור, ואופטימיזציה של שימוש במינרלים. חברות ישראליות בתחום השבבים, האלקטרו-אופטיקה וה-AI עשויות לשחק תפקיד חשוב ביצירת פתרונות שיפחיתו את התלות בסין.

לסיכום ניתן למר כי  תלות המערב במינרלים המיוצרים בסין היא נקודת תורפה אסטרטגית. אמברגו סיני עלול לשבש את הכלכלה הגלובלית, לפגוע בביטחון הלאומי ולהאיץ את המרוץ לפיתוח חלופות. השאלה היא לא אם זה יקרה – אלא מתי, וכיצד ייערך המערב להתמודד עם האתגר.

הפוסט טראמפ משחק באש: אמברגו סיני עלול לשתק את הכלכלה הגלובלית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חוקרים מבית הספר להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת תל אביב פיתחו שיטה פורצת דרך לתכנון רכיבים אופטיים זעירים בעזרת בינה מלאכותית. השיטה מאפשרת לעצב רכיבי אופטיקה שטוחים – המכונים מטא-משטחים – בתוך דקות ספורות בלבד, במקום שעות ואף ימים כפי שהיה נהוג עד כה. מדובר בקפיצת מדרגה משמעותית בתחום האופטיקה, עם פוטנציאל לשנות את הדרך בה מפתחים מצלמות, חיישנים, ומערכות מציאות רבודה.

המחקר נערך בהובלת תלמידי המחקר ליאב חן וארז יוסף, בהנחיית החוקרים פרופ' רג'א ג'יריס, פרופ' דן רביב ופרופ' קובי שויער, כולם מבית הספר להנדסת חשמל ומחשבים באוניברסיטת תל אביב.  המחקר פורסם בכתב העת המדעי ACS Photonics

צוות החוקרים מסביר כי בעשורים האחרונים עולם האופטיקה עובר שינוי דרמטי: במקום עדשות ורכיבים אופטיים עבים וכבדים, חוקרים מפתחים "מטא-משטחים" — מבנים דקים במיוחד בעובי של כמה מאות ננומטרים (מיליוניות המילימטר), הבנויים ממבנים זעירים הנקראים מטא-אטומים. מטא-משטחים מסוגלים לשלוט בכיוון, בעוצמה ובקיטוב של אור, ובכך לבצע פעולות שבעבר דרשו רכיבים גדולים ויקרים.

תכנון של מטא-משטח הוא משימה הנדסית מורכבת במיוחד. מדובר בבעיית "תכנון הופכי" – כאשר ידוע כיצד רוצים שהאור יתנהג, אך לא ידוע כיצד צריך להיראות המבנה הפיזי שיגרום לכך. עד כה, פתרון הבעיה דרש סימולציות ממושכות שנמשכו לעיתים ימים שלמים.

במסגרת המחקר החדש החוקרים באוניברסיטת תל אביב הצליחו לקצר את התהליך באופן דרמטי באמצעות מודל דיפוזיה – סוג מתקדם של רשת עצבית גנרטיבית (Generative AI), הדומה למודלים היוצרים תמונות, אך כאן הוא משמש לעיצוב מבנים אופטיים זעירים.

החוקרים יצרו מאגר עצום של דוגמאות הממפות בין מבנה של מטא-משטח לבין דפוס פיזור האור שהוא יוצר. המודל למד את הקשרים המורכבים הללו, ולאחר מכן הצליח לייצר עיצובים חדשים בזמן שיא – פחות מ־30 דקות – וברמת דיוק גבוהה מאוד.

החוקרים הדגימו את יעילות השיטה על מגוון משימות אופטיות, בהן עיצוב מטא-משטח המפצל קרן אור למספר כיוונים שווים, וכן רכיב שמפריד בין אור מקוטב אופקית לאור מקוטב אנכית – פונקציה חשובה במערכות אופטיות מתקדמות.

מעבר לכך, השיטה שפותחה גמישה וניתנת להתאמה למשימות חדשות, סוגי חומרים שונים ותנאים פיזיקליים מגוונים – הודות למנגנון ייחודי לבניית מערכי נתונים באיכות גבוהה לאימון המודל. לדברי החוקרים, השיטה החדשה ממחישה כיצד בינה מלאכותית גנרטיבית – טכנולוגיה המזוהה בעיקר עם יצירת אמנות ותמונות – יכולה להפוך לכלי מדעי והנדסי עוצמתי. בעתיד, גישות מסוג זה עשויות לאפשר עיצוב בזמן אמת של עדשות וחיישנים בהתאמה אישית, לייעל את תהליכי הייצור, ולתרום לפיתוח טכנולוגיות חדשות בתחומי הרפואה, התקשורת והאלקטרוניקה הלבישה.

הפוסט קפיצת מדרגה באופטיקה: בינה מלאכותית מאיצה תכנון מטא-משטחים זעירים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

צעד זה מסמל את המגמה העולמית שבה ההון הפיננסי הנובע ממקורות אנרגיה מסורתיים כמו נפט מופנה לטובת תשתיות ידע וטכנולוגיה עתידית בהיקפים חסרי תקדים.

בדומה למדינות מפרץ נוספות, אבו דאבי מכוונת לעידן הפוסט-נפט ומבינה כי המשאב היקר ביותר של העשורים הבאים הוא דאטה (נתונים) ויכולת פיתוח אלגוריתמי לשם שימוש במערכות בינה מלאכותית. איחוד האמירויות משקיעה מיליארדי דולרים בבניית תשתית AI ובגיוס מוחות מובילים, כאשר TII הוא ספינת הדגל של מאמץ לאומי זה.

פתיחת השלוחה בחיפה אינה מקרית. היא משקפת הכרה אמירתית בעומק הידע והמומחיות הישראלית בתחום המיקרואלקטרוניקה, מדעי הנתונים והבינה המלאכותית. חיפה, כמרכז טכנולוגי שוקק וכביתם של מוסדות אקדמיים מובילים כמו הטכניון, מהווה קרקע פורייה לשיתוף פעולה טכנולוגי ממין זה. המרכז נפתח כבר בינואר 2024 אבל פעל בשקט יחסי בתקופת מלחמת שביעי באוקטובר. כעת אנחנו חושפים אותו לידעת הציבור.  

לצורך הובלת השלוחה, בחר מכון TII בדמות בולטת ועתירת ניסיון בתעשיית ההיי-טק העולמית: יואל מארק, לשעבר בכירה בחברות ענק כמו גוגל, יבמ, אמזון ויאהו. מינויה של מארק כחוקרת בכירה מעיד על כוונתם הרצינית של האמירתים לייצר פריצות דרך משמעותיות, תוך מינוף הניסיון המצטבר שלה בניהול מחקר ופיתוח בקנה מידה גלובלי.

כדי לחבר את הפעילות הישראלית לזירה הגלובלית, נודע כי ד"ר מארק צפויה להשתתף בכינוס ה Web Conference 2026  שיתקיים בדובאי, איחוד האמירויות, בין התאריכים 13–17 באפריל, 2026. השתתפותה בכנס זה, הנחשב לאחד האירועים החשובים בעולם האינטרנט והטכנולוגיה, ממצבת את השלוחה החיפאית של TII כחלק אינטגרלי מפסגת החדשנות העולמית, בהובלת איחוד האמירויות.

ההחלטה של אבו דאבי, אחת ממעצמות האנרגיה הגדולות בעולם, להשקיע באופן ישיר בהקמת מרכז מחקר בלב "עמק הסיליקון" הישראלי, היא הצהרה ברורה: היתרון הכלכלי של המאה ה-21 אינו נמצא יותר במי ששולט בברז הנפט, אלא במי שמוביל את פיתוח הקוד והאלגוריתם. המהלך לא רק מעמיק את קשרי השלום בין המדינות אלא גם מעניק גושפנקה למובילותה של ישראל בזירת ה-AI העולמית, וממקם את חיפה כנקודה קריטית על המפה החדשה של החדשנות הטכנולוגית העולמית.

מטרת TII היא להיכנס בצורה משמעותית לשוק הישראלי ולשאוב ממקורות הידע המקומיים כדי להבטיח את עתידה הכלכלי של אבו דאבי בעידן הדיגיטלי.

הפוסט איחוד האמיריות: ממירים נפט בטכנולוגיה – מכון מחקר בבעלות איחוד האמירויות פועל בחיפה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בכנס AutoSenS/In Cabin שוחחנו עם סתיו שוורץ, משקיע המקשר בין חברות רכב בסין לבין האקוסיסטם הישראלי. שוורץ, שותף מנהל ב-Automobility (אוטומוביליטי), פועל על התפר שבין משקיעים אסטרטגיים, יצרניות רכב וחברות הזנק. מטה החברה בשנחאי, עם צוותים פעילים בישראל, בארצות הברית ובאירופה. “אנחנו עוסקים בייעוץ השקעות, מחברים בין משקיעים אסטרטגיים לחברות הזנק, ובמקביל מפתחים אסטרטגיה ופעילות עסקית עבור חברות בוגרות,” הוא אומר. ניסיונו משתרע על פעילות ענפה בשוק הסיני (פורד, Didi – דידי; שיתופי פעולה עם Baidu – באידו ו-Alibaba – עליבאבא), לצד היכרות עמוקה עם האקוסיסטם הישראלי.

מתא נוסעים להכנסות: המערב פספס את הגל הראשון—הקרב על הגל השני

לדברי שוורץ, הגל הראשון של תא הנוסעים—מערכות מידע ובידור (Infotainment – אינפוטיינמנט) פשוטות ותקינות—נפספס במערב. “כל שנדרש היה שלא אנהג עם הטלפון על הדשבורד ושלא יתחמם. את זה היה אפשר להשלים.” אך הגל הבא מאתגר בהרבה: מוניטיזציה. “השאלה איננה רק ‘איך הופכים את הנסיעה לנעימה’, אלא כיצד מייצרים שירותים בתשלום: שירותי מיקום, מסחר מקוון, תוכן, והכנסות מתמשכות מרכב חכם.”

מכאן נולדת תפיסת “מחשב על גלגלים”: החומרה שבכלי-הרכב—ובעיקר יחידות העיבוד—יכולה לייצר ערך גם כשהרכב חונה. “שיעור הניצול של רכב הוא כ-4.5%. בשעות טעינה ביתית, כשאין מגבלת סוללה, ניתן לרתום עיבוד בקצה (Edge Computing) למשימות נוספות.” ההשוואה ברורה: כמו שהחיבור בין ניווט לקישוריות סלולרית יצר את Uber (אובר), כך פלטפורמה מוטורית חכמה תוליד מודלים עסקיים חדשים—ממנוי דיגיטלי ועד שירותי שיתוף רכב גמישים.

ההיגיון הסיני: חוויית נסיעה, לא “נהיגה לשמה”

שוורץ מתאר תפנית שהתגבשה בסין ומחלחלת מערבה: “הפוקוס הוא חוויית הנסיעה. רובנו עומדים בפקקים, לא דוהרים באוטובאן. לכן תשומת הלב עברה לתא הנוסעים: מסכים לכל יושב, נקודות טעינה בכל מושב, שילוב חלק לסלולר, מקרר—נוחות כתקן.” לכך מצטרף מבנה שוק ייחודי: כ-70% מהרוכשים בסין הם קוני-פעם-ראשונה, לעיתים הראשונים במשפחה עם רכב. נסיעות משפחתיות מרובות הולידו ביקוש ל-SUVים ולהנדסת נוחות קפדנית.

המירוץ לאוטונומיה שימושית (דרגות 2 פלוס/3) נשען על מערכי חישה: מצלמות, רדאר ולידאר (LiDAR – לידאר). “במגזרי ביניים-פרימיום אצל יצרנים סינים, לידאר כבר מובנה, לעיתים בכמה חיישנים. הם מיטיבים להוריד עלויות ולשלב במהירות.” התוצאה: דמוקרטיזציה של מערכות סיוע מתקדמות לנהג (ADAS), רגולציה מדורגת לפי צירים ותנאים, ולחץ גובר על יצרניות רכב מערביות “להדביק פער” בלי לפוצץ את העלויות.

האוטונומיה לא נעלמה—היא נעשתה תכליתית

ההספד לנהיגה האוטונומית מוקדם, מדגיש שוורץ. “יש שני מסלולים: אוטונומיה מוגבלת ומעשית בכבישים מהירים (דרגות 2 פלוס/3)—שינויי נתיב, בקרת מרחק, רגיעה למשתמש; ולצדה מוניות רובוטיות בממדים קטנים יותר. בסין כבר ניתנו היתרים לדרגת 3 במקטעים מסוימים. זה יחלחל גם למערב.” מבחינה עסקית, הדבר פותח מסלולי הכנסה בזמן הנסיעה (תוכן, עבודה, שירותים) ומרחיב את מרחב עדכוני התוכנה מרחוק (OTA – או.טי.איי) בתשלום.

מאבק שכבות: יצרנית הרכב מול אקוסיסטם הסלולר—מי לוכד את הערך

יצרניות רכב חוששות להפוך ל“מסך טיפש” עבור Apple CarPlay (אפל קארפליי) ו-Android Auto (אנדרואיד אוטו). “מי ילכוד את הערך? חברות כמו Huawei (וואווי) ו-Xiaomi (שיאומי) מצטיינות בלכידת הכנסות מפלטפורמה. אם הן נהפכות בעצמן ליצרניות רכב, שאלת הערך המוסף של היצרנית המסורתית מתחדדת.” התשובה, לדבריו, טמונה בבעלות על החוויה והנתונים וביכולת להציע שכבת שירותים ייחודית, מאובטחת ואמינה—מעבר לביצועים מכניים.

הדור הבא של עיבוד שפה טבעית (NLP – ע״ש״ט) משנה את תא הנוסעים. “לא ‘היי סירי, פתחי חלון’, אלא אינטראקציה מודעת-הקשר: המערכת מזהה שטמפרטורת הגוף עלתה ומקררת עוד לפני שהגעת; מכירה את לוח הזמנים, מחליפה מוזיקה לפי מי שנכנס, מציעה פודקאסט רלוונטי.” שחקנים כבר מטמיעים מודלים שפתיים גדולים (LLM): “שילובים של ChatGPT (צ׳אט-ג׳י-פי-טי) כבר קיימים בכמה דגמים; Gemini (ג׳מיני) נכנס דרך אנדרואיד אוטו; ואחרים מפתחים מקומית.” כאן צפים האתגרים: בעלות על נתונים, פרטיות ועיבוד מקומי—וחוזרים לשאלה החומרתית: איזו יחידת עיבוד גרפי (GPU) או יחידת עיבוד עצבית (NPU) תשב ברכב כדי להריץ מודלים כאלה בבטחה ובמהירות.

ישראל בתוך המערכה: שבבים, חיישנים וסייבר-לרכב

“ישראל מציעה הרבה,” אומר שוורץ. “טאלנט שמפתח שבבים לחברות גלובליות, וחברות שבונות מעגלים ייעודיים (ASIC – איי.אס.איי.סי) ללידאר, לרדאר וליישומים רובוטיים. לצד זאת—סייבר-לרכב ברמת ליבה.” כחלק מפעילותו, הוא וצוותו מחברים משקיעים מאסיה לחברות ישראליות ומסייעים להן להיטמע בשוקי יעד. במקביל, ספקים מדרג ראשון (Tier-1 – טיר-וואן) ויצרניות רכב מחפשים בישראל רכיבי חישה, אבטחה ותוכנה שניתנים לשילוב מהיר בקווי הייצור.

“טלפון על גלגלים”—אבל עם משמעת עסקית

כדי לממש את ההבטחה, שוורץ מציע ארבעה כללי-אצבע:

1. מדד עסקי לפני תכונה: לפתח חוויות רק עם מודל הכנסה ברור—מינוי, תשלומים קטנים או שירותי ערך-מוסף מבוססי מקום/הקשר.
2. שילוב “באמת חלק” עם הסלולר: לא מחזיק-טלפון על הדשבורד, אלא ממשק רכב המשתלב טבעית במכשיר.
3. חישה כליבה: מצלמות, רדאר ולידאר—במינון תקציבי נכון לסגמנט, עם דרך שדרוג.
4. נתונים ואבטחת מידע: בעלות, פרטיות ועיבוד מקומי כשאפשר—תנאי הכרחי למוניטיזציה אחראית.

סין כמעבדה של העולם

מדוע סין מקדימה? שילוב של קוני-פעם-ראשונה, קצב אימוץ מהיר ותחרות עזה על חוויית נסיעה. “המחיר חשוב, אך האיכות והבנת הצרכן הכריעו. ראינו זאת בזמן אמת.” ההשפעה כבר כאן: מותגים סיניים עם מערכות חכמות מגיעים לאירופה ולישראל. “גם אצלנו דגמים כמו Xpeng (אקספנג) הפכו מוכרים. הציפייה לחוויית נסיעה חכמה כבר מובנית.”

השורה התחתונה

המאבק איננו על עוד סוס-כוח, אלא על פלטפורמה, שירותים וחוויית משתמש חכמה—במציאות של בטיחות, פרטיות ומודל עסקי בר-קיימא. “הכיוון ברור,” מסכם שוורץ. “השאלה מי ילכוד את הערך: יצרנית הרכב, אקוסיסטם הסלולר, או מי שיבנה את השכבה המחברת—בדרך המועילה ביותר לנהג ולנוסעים.

הפוסט הרכב כחוויית שירות הופיע לראשונה ב-Chiportal.

דו"ח חדש שפרסם אתר המחקר הפיננסי BestBrokers מצביע על כך ששנת 2025 צפויה לשבור שיא נוסף במספר חברות הסטארטאפ הפרטיות שהגיעו לשווי של מיליארד דולר ומעלה – מה שמכונה "יוניקורן". עד אמצע ספטמבר כבר 63 חברות חדשות הצטרפו למועדון היוקרתי, ובקצב הנוכחי מספרן יעלה על 84, שנרשם ב־2024.

הדו"ח מתבסס על נתוני CB Insights ו־Pitchbook ומציג מגמות מרכזיות בהשקעות ההון הפרטי. סך השווי של היוניקורנים החדשים ב־2025 עומד כבר על 103.7 מיליארד דולר, כשחברת הבינה המלאכותית האמריקנית Thinking Machines Lab מובילה את הרשימה עם שווי של 12 מיליארד דולר.

בינה מלאכותית בחזית החדשנות

המגזר הבולט ביותר הוא ללא ספק הבינה המלאכותית, עם 17 חברות – 27% מכלל היוניקורנים החדשים השנה. לצד Thinking Machines Lab, ראוי לציין את Mistral מצרפת, שהשלימה גיוס של 1.7 מיליארד אירו והגיעה לשווי של 11.7 מיליארד אירו, מה שהפך אותה לחברת ה־AI המובילה באירופה. דוגמה נוספת היא Decart, חברה שהוקמה על ידי יזמים ישראלים בסן פרנסיסקו וכבר הגיעה לשווי של 3.21 מיליארד דולר.

הדו"ח מדגיש כי העניין הגלובלי ב־AI אינו מוגבל למוצרי צריכה או לצ’טבוטים, אלא כולל פיתוחים עמוקים בתחומי תוכנה ארגונית, בריאות וחינוך.

טכנולוגיה לארגונים – עמוד השדרה של העסקים

במקום השני ניצבת טכנולוגיית הארגונים (Enterprise Tech) עם 15 יוניקורנים – 23.8% מהסך. כאן בולטות חברות כמו Peregrine מארה"ב, שמפתחת פתרונות תשתית ענן והגיעה לשווי של 2.5 מיליארד דולר, ו־Supabase, המתחרה בקוד פתוח ל־Firebase, עם שווי של 2 מיליארד דולר. בקנדה, Tailscale מובילה בגזרת אבטחת הרשתות עם שווי של 1.45 מיליארד דולר.

סקטורים נוספים: פיננסים, רובוטיקה ובריאות

• פינטק: חמש חברות חדשות (7.9%). ביניהן Kalshi, בורסת חוזי אירועים רגולטורית, בשווי 2 מיליארד דולר.
• רובוטיקה: ארבע חברות (6.3%), המחלקות את ההובלה בין סין לארה"ב. The Bot Company ו־Gecko Robotics בארה"ב מול Zhiyuan Robot ו־Unitree Robotics בסין.
• בריאות: שלוש חברות (4.8%), בהובלת Neko Health משבדיה (1.8 מיליארד דולר) שמפתחת פלטפורמת סריקה רפואית מבוססת AI.
• אחרים: 19 חברות (30.2%), מתחומים מגוונים כמו פוד־טק, חלל ומחשוב קוונטי, עם פיזור רחב במדינות כמו הודו, פורטוגל וניו זילנד.

מרכזי הכובד בעולם

נכון לספטמבר 2025, ישנם 1,287 יוניקורנים פעילים בעולם. קרוב למחציתם – 714 – פועלים בארצות הברית. סין מחזיקה ב־156 חברות, הודו ב־68, ובריטניה וגרמניה עם 55 ו־33 בהתאמה.

סיליקון ואלי ממשיכה להיות בירת היוניקורנים העולמית עם 196 חברות, אחריה ניו יורק עם 124 ובייג’ינג עם 59.

שוק בשל ובוגר

אנליסטים מציינים כי לאחר בום אדיר בשנים 2021–2022, שבו נולדו מעל 500 יוניקורנים בשנה, השוק נכנס לשלב בוגר יותר. המספרים אמנם ירדו ב־2023 ל־69 בלבד, אך מאז נרשמת התאוששות מתונה ויציבה, שממשיכה להוכיח את כוחו של שוק ההון הפרטי בעיצוב הכלכלה הגלובלית.

בשורה התחתונה: מגזרי ה־AI והטכנולוגיה הארגונית מובילים את גל היוניקורנים החדש של 2025, אך לצד זאת צומחות חברות בתחומי רובוטיקה, בריאות, פינטק ואפילו חלל. התמונה שמצטיירת היא של שוק מגוון, עולמי ובוגר יותר, שבו החדשנות אינה מוגבלת לגבולות גיאוגרפיים – אלא מונעת על ידי שילוב של הון, טכנולוגיה וכישרון.

הפוסט שוק היוניקורנים 2025: הבכורה בידי בינה מלאכותית וטכנולוגיה לארגונים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מה אם בינה מלאכותית לא רק הייתה אומרת מה המהלך הנכון, אלא גם הייתה מסבירה למה הוא הנכון, כאילו היה מדובר במאמן אנושי? פריצת דרך טכנולוגית שהוצגה בסוף השבוע בטורניר השחמט של אוניברסיטת אלמה מאטר, הראתה בדיוק את זאת: סוכן AI בשם ShashGuru, המשמש כשותף אסטרטגי המסוגל לנהל דיאלוג ולהפוך ניתוח מורכב ברמה של רב-אמן לשיחה נגישה וקלה להבנה.

הפרויקט הזה הוא הרבה יותר מכלי לשחמטאים. הוא מהווה הדגמה לאחד הכיוונים המעניינים ביותר בעולם ה-AI: המעבר מכלים מבוססי פקודות ל"סוכנים" (Agents) המסוגלים לשתף פעולה, להסביר את עצמם ולשמש כעוזרים אישיים בתחומים מורכבים. ShashGuru משלב בין יכולת הניתוח של מנוע שחמט (מבוסס Stockfish) לבין יכולות השיחה הטבעיות של מודל שפה (מבוסס Llama-3.1 של מטא). התוצאה היא לא רק כלי שמצביע על טעויות, אלא מאמן וירטואלי שמסייע לשחקנים להבין את ההיגיון האסטרטגי מאחורי כל מהלך.

השלב הבא באבולוציה של AI: מנתונים להבנה

"עד היום, מנועי שחמט היו כמו מחשבון-על: נותנים לך את התשובה הנכונה, אבל לא מסבירים את הדרך," מסביר אלסנדרו ליברלסו, מפתח הפרויקט. "כאן אנחנו מציגים פרדיגמה חדשה. השחקנים יכולים לשאול 'למה המהלך הזה עדיף?' או 'מה הייתה החולשה באסטרטגיה שלי?', ולקבל תשובה מנומקת בשפה טבעית. זה הופך את ה-AI מכלי חישובי לשותף ללמידה."

הטכנולוגיה אינה מיועדת רק לשחקנים מקצועיים. במהלך הטורניר, גם צופים מהקהל הרחב יכלו "לשוחח" עם ה-AI דרך אתר האינטרנט, ושאלו שאלות על המשחק בזמן אמת. בכך, הפרויקט הנגיש תחום שנחשב אליטיסטי ומדגים כיצד AI יכול לשמש כגשר להבנת נושאים מורכבים עבור הדיוטות.

הכוח לעבד מקומית: המפתח לחוויה אינטראקטיבית

אחד ההיבטים המרכזיים המאפשרים חוויה נטולת השהיות הוא היכולת להריץ את הניתוח הזה באופן מקומי על המחשב האישי, ללא תלות קבועה בענן. "כדי ששיחה עם AI תרגיש טבעית, התגובה חייבת להיות מיידית," אומר אלסנדרו פאלה, מהנדס בכיר וחוקר AI באינטל. "הודות לכוח העיבוד של מעבדי Intel Core Ultra, המצוידים ביחידות NPU, ניתן לבצע את החישובים הכבדים ישירות על המחשב של המשתמש. זוהי דוגמה מצוינת למגמת ה-AI PC, שבה יכולות בינה מלאכותית מתקדמות הופכות לזמינות אישית, מאובטחת ומהירה יותר."

הפוסט ה-AI למד לדבר שחמט הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בסופה של פגישה מטלטלת הסכימה אינטל להמיר סכום משמעותי לו היתה זכאית כמענק במסגרת חוק CHIPSACT בהעברת 9.9% ממניות החברה בתמורה לסכום שהיה קרוב לסכום שהיתה יכולה ללא הענקת בעלות לממשלת ארה"ב. רבים רואים בכך סימן לחולשתה של אינטל אך יש צדדים נוספים למטבע. כמה אנסליסטים לא מהססים להגדיר  את החלטתה של אינטל כתמרון חכם המשקף אסטרטגיה מחושבת של הנהגת אינטל להבטיח הון, ליישר קו עם אינטרסים לאומיים ולמצב את עצמה מחדש במרוץ העולמי של מוליכים למחצה כנגד הענקיות מהמזרח TSMC וסמסונג.

חוק ה- CHIPSACT שאושר באוגוסט 2022, נועד להחיות את ייצור השבבים באמריקה. החוק מציע שך של  52 מיליארד דולר בסובסידיות לחברות שיבנו מפעלי יצור (פאבים) על אדמת ארה"ב. רבים הניחו כי המענקים הללו יוזרמו בצורה צהירה ופשוטה לכל מי שמוכיח כי אכן בכוונתו להקים מפעל ליצור שבבים בארה"ב אך המציאות מורכבת הרבה יותר.

ממשלת ארה"ב ביקשה מכל חברה שרצתה להנות מהמענקים הנדיבים לספק לה מידע רב על כוונותיה בהקמת המפעלים וקשרה את התשלומים עם אבני דרך שיש לעמוד בהם.

אינטל, שבעבר הייתה המובילה הבלתי מעורערת בחדשנות שבבים, התמודדה לאחרונה עם עיכובים בבניית המפעל באוהיו, מועדי יעד של מוצרים שהוחמצו והפסד רבעוני היסטורי בשנת 2023. כל אלה עוררו ספקות בלב אנשי הממשל בדבר יכולתה של אינטל לעמוד בהבטחותיה.

אך כעת פני השטח התהפכו. במסגרת הסכם מתוקן, הבטיחה אינטל קבלת  5.7 מיליארד דולר באופן מיידי על ידי המרת מענקים שלא סופקו למניות וכן  3.2 מיליארד דולר נוספים שהגיעו ממשרד ההגנה, כחלק מתוכנית שמטרתה לחזק את הביטחון הלאומי באמצעות השקעה בטכנולוגיות קריטיות.

סכום הכולל בסך 8.9 מילארד דולר הוא שנתן לממשלת ארה"ב כמעט 10% ממניות החברה. חשוב לציין, כי מניות אלו אינן מעניקות זכות הצבעה ומחויבות להתיישר עם החלטות הדירקטוריון של אינטל, תוך שמירה על האוטונומיה של החברה.

מדוע המהלך של אינטל הוא חכם ולא נואש

במבט ראשון, מסירת הון עצמי בתמורה למענק עשויה להיראות כוויתור. אך הנהלת אינטל ראתה הזדמנות להפוך עיכוב בירוקרטי לניצחון אסטרטגי שמעניק לה כמה יתרונות חשובים:

1. נזילות מיידית ללא חוב: אינטל נמנעה מהנפקת אג"ח או דילול מניותיה באמצעות הנפקות ציבוריות. במקום זאת, היא קיבלה גישה למיליארדי דולרים במזומן ללא תשלומי ריבית או תנודתיות בשוק.

2. יישור אסטרטגי עם וושינגטון: על ידי קבלת פנים לממשלת ארה"ב כבעלת מניות, אינטל חיזקה את תפקידה כאבן הפינה של ריבונות הטכנולוגיה האמריקאית. יישור זה יכול לשחרר תמריצים עתידיים, חוזי הגנה ורצון טוב פוליטי.

3. שינוי תדמית: במקום להיראות כחברה הזקוקה לחילוץ, אינטל מיצבה את עצמה כשותפה פטריוטית בשיקום תשתית המוליכים למחצה של אמריקה. הנרטיב עבר מחילוץ לשיתוף פעולה נועז.

4. שליטה נשמרת: אחזקות הממשלה מגיעות ללא ייצוג דירקטוריון וללא כוח הצבעה. אינטל מקבלת את ההון והאמינות – מבלי לוותר על שליטה.

5. יתרון תחרותי חדש: מרוץ השבבים העולמי נשלט זה מכבר על ידי TSMC של טייוואן וסמסונג של דרום קוריאה, שתיהן עקפו את אינטל בייצור צמתים מתקדם. אך מתחים גיאופוליטיים ופגיעויות בשרשרת האספקה ​​חשפו סדקים בדומיננטיות שלהן.

העסקה החדשה של אינטל מעניקה לה יתרון ייחודי: אינטל נהנית כעת מגיבוי אסטרטגי ארוך טווח ועמוק מממשלת ארה"ב – דבר שמתחרותיה אינן יכולות להשתוות לו. זה לא רק מחזק את מעמדה בשווקים המקומיים אלא גם הופך אותה לשותפה מועדפת לפרויקטים בתחומי הביטחון, התעופה והחלל ותשתיות קריטיות.

הפוסט עסקת אינטל טראמפ – האם מדובר בהימור אסטרטגי או בצעד נואש הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מחקר עדכני מאת החוקרת סנה חאן (Modern Diplomacy) מצביע על כך שהמאבק בין ארה"ב לסין סביב השבבים חורג הרבה מעבר לשאלות כלכליות. השליטה בשרשרת הייצור הגלובלית של המוליכים למחצה הפכה לכלי מרכזי בהגדרת יחסי הכוחות ובקביעת כללי הסדר העולמי החדש.

שבבי הסיליקון, שבעבר נתפסו כרכיב סמוי המפעיל מכשירי חשמל וצריכה, הפכו בתוך שני עשורים למוקד מרכזי של יריבות גאו־אסטרטגית. כפי שמציינת חאן, "מי ששולט בשבבים – שולט בעתיד". שליטה זו כוללת השפעה על תחומים מתקדמים כגון בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, מערכות נשק מתוחכמות ושרשראות אספקה עולמיות.

ממלחמת הסחר – למלחמת טכנולוגיה

המאבק החל ב־2018, כשהממשל האמריקני האשים את סין בגניבת קניין רוחני והטיל עליה מכסים. בהמשך, העימות התרחב לתחום השבבים – נכס שמוגדר כיום לא רק כמוצר צריכה אלא כמרכיב בליבת הביטחון הלאומי. ארה"ב רואה בהתקדמותה הטכנולוגית של סין איום קיומי על מעמדה, ואילו בייג’ינג רואה בהגבלות האמריקניות ניסיון להותיר אותה בעמדת נחיתות, המשך ל"מאות שנות ההשפלה" בתולדותיה.

בלב המאבק נמצאת טאיוואן, המייצרת יותר מ־90% מהשבבים המתקדמים בעולם באמצעות חברת TSMC. מבחינת וושינגטון, אבטחת עצמאותה של טאיוואן היא ערובה להמשך השליטה האמריקנית בשרשרת האספקה. מבחינת בייג’ינג – שליטה באי היא יעד אסטרטגי לאומי, והמאבק על השבבים הופך חלק מהעימות הגאו־פוליטי המסוכן ביותר במזרח אסיה.

ארה"ב נוקטת במדיניות רבת־חזית: איסור על מכירת ציוד ליתוגרפיה לסין דרך חברת ASML ההולנדית, איסור על שיתוף פעולה עם Huawei ו־SMIC, והשקעות עצומות בתעשייה מקומית באמצעות חוק השבבים והמדע (CHIPS Act), שהעמיד מעל 50 מיליארד דולר בסובסידיות. בו־בזמן, היא מגייסת את יפן, הולנד, טאיוואן ודרום קוריאה ל"ברית סיליקון" שמטרתה לצמצם את התלות בסין.

סין – השקעות עתק בדרך לעצמאות

סין מצדה משקיעה מאות מיליארדי דולרים ביוזמות כמו Made in China 2025. המדינה מגייסת חוקרים ומהנדסים מכל רחבי העולם, מפתחת מפעלי ייצור חדשים ומעניקה סובסידיות נדיבות. מטרתה המוצהרת היא להגיע לעצמאות מלאה בייצור שבבים, אך נכון לעכשיו היא נותרה תלויה בתכנון אמריקני, בציוד יפני והולנדי ובייצור בטאיוואן. חאן מתארת זאת כ"טיפוס על הר טכנולוגי בזמן שארה"ב מסירה שוב ושוב שלבים בסולם".

המאבק בין המעצמות יצר בפועל חלוקה טכנולוגית של העולם: גוש מערבי בראשות ארה"ב מול גוש בהובלת סין. מדינות רבות נאלצות לבחור צד – לעיתים בניגוד לרצונן. האיחוד האירופי, למשל, מנסה לפתח תעשיית שבבים עצמאית כדי לשמור על ריבונות טכנולוגית, אך גם הוא נגרר לעימות בין המעצמות.

לדברי חאן, זוהי מלחמה קרה חדשה: לא פצצות וטנקים, אלא שרשראות אספקה, מיקרו־מעגלים ותלות טכנולוגית. בעוד המאה ה־20 זכורה כתקופת "מלחמות הנפט", המאה ה־21 עלולה להיזכר כ"מלחמות הסיליקון".

המאמר מבוסס על ניתוח מאת Sana Khan, חוקרת לתואר MPhil ביחסים בינלאומיים באוניברסיטת ההגנה הלאומית באסלאמאבד, פורסם באתר Modern Diplomacy (30 באוגוסט 2025).

הפוסט מי ששולט בשבבים – שולט בעולם: המלחמה הקרה על הסיליקון הופיע לראשונה ב-Chiportal.