מי שמכיר אותי יודע שאני אופטימי מטבעי: אני אוהב לסקר התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות שיכולות לשפר את חיי כולנו. הפעם, אני רוצה לכתוב דווקא על התפתחות שלילית, עם פוטנציאל קטסטרופלי בסופה. ארצות-הברית הכריזה בשבוע האחרון מלחמה על סין – והראתה באותה נשימה את הדרך לעולם מפוצל, מפורז ומפורר. ואולי החמור מכל, המשמעות עלולה להיות שקצב התקדמות המדע והטכנולוגיה יואט, עם השלכות קשות עבור כולנו.

הכרזת המלחמה הגיעה במילים תמימות בהצהרה של הבית הלבן מעשרת הימים האחרונים. ממשל ביידן אסר לייצא לסין שבבים מוליכים-למחצה מסוגים שיכולים לספק לה יתרונות גדולים במיוחד בתחומי הכלכלה, התעשייה, הבריאות וכמובן – הביטחון[1].

מה המשמעות של הצעד הדרמטי הזה? במילותיו של ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, הטכנולוגיות הללו –

"ייצרו משני-משחק בבריאות וברפואה, בבטחון תזונתי ובאנרגיה חופשית. נראה פריצות-דרך מרחיקות לכת ותעשיות חדשות שיקדמו את עושרנו. וכמובן, יכולות ביון וצבאיות חדשות שיעצבו את הביטחון הלאומי שלנו."[2]

האמריקנים לא מעוניינים שלסינים יהיו את יכולות המחשוב שיאפשרו את כל השפע הזה. הם רוצים שהסינים יישארו מאחור – לא ברור כמה מאחור – בכל מה שנוגע למחשבי-על ולבינה מלאכותית. מדינות שלא יכולות לבצע מחקרים באמצעות הציוד הזה, יישארו מאחור בכל התחומים הללו. זה מה שהאמריקנים רוצים לעשות לסין.

אפשר להתווכח הרבה לגבי הצדק בהחלטה של ביידן, ולשאול האם באמת ראוי להטיל את הסנקציות על סין. אני לא רוצה להתמקד בשאלה הזו כאן, אלא במשמעויות של ההחלטה. אלו יהיו מאד שונות בהתאם לדרך בה סין מחליטה לקבל את המצב החדש: בנקיטת פעולה, או בשוויון-נפש.

הפעולה הברורה ביותר שסין יכולה לקבל היא לפלוש לטייוואן ולהשתלט על התשתיות ליצירת שבבים שבה. ה זו תהיה, בלי להגזים יותר מדי, ירייה ברגל של התעשייה בארצות-הברית. חברת ייצור השבבים המובילה בטייוואן היא TSMC, שמייצרת – שימו לב – תשעים אחוזים מהשבבים המתקדמים הנמצאים בשימוש בארצות-הברית. קראתם נכון, תשעים אחוזים[3]. וכל מה שסין צריכה לעשות כדי לסכור את הנהר הזה, הוא לשנע את כל הצבא שהיא מכינה ומשדרגת כבר יותר מעשור, למדינה קטנטנה שהיא גם כך לא מוכנה להכיר בעצמאותה.

רוצים לנחש איך ארצות-הברית תגיב במצב בו סין מאיימת על תשעים אחוזים מאספקת השבבים שלה?

עכשיו אתם מבינים למה כתבתי בתחילת הרשומה שמדובר בהתפתחות עם פוטנציאל קטסטרופלי בסופה.

אני רוצה להאמין שסין תפגין אורך-נשימה, תתמרמר בפומבי על הניסיון של ארצות-הברית להגיע ל- "הגמוניה מדעית-טכנולוגית" (כפי ששגרירות סין בוושינגטון כבר תיארה את המצב), אבל תשמור על הצבא שלה בין גבולותיה[4]. הצרה היא שאפילו ב- "תרחיש הטוב ביותר" הזה, עדיין המשמעות היא שאנו נכנסים לעידן חדש בו שלוש המעצמות – ארצות-הברית, סין ורוסיה – מנסות למנוע אחת מהשנייה להגיע להישגים מדעיים-טכנולוגיים, במקום לקדם אותם ביחד.

ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מבוססת על שיתופי-פעולה, על חילופי ידע וניסיון, על שוק גלובלי של רעיונות. לא פחות חשוב מזה, בימים אלו היא מבוססת גם על תשתיות מחשוב. המערב כבר הטיל סנקציות על השבבים שמועברים לרוסיה בעקבות המלחמה, והותיר אותה למעשה נטועה איפשהו בשנות התשעים המאוחרות. יכולותיה של רוסיה לקדם את המדע והטכנולוגיה בשטחה במצב הזה שואפות לאפס. עכשיו ארצות-הברית מנסה לעשות זאת גם לסין – ש- 'קצת' יותר גדולה ומתקדמת מרוסיה. גם אם סין לא תפלוש לטייוואן, היא תנסה לפגוע בארצות-הברית במגוון דרכים אחרות, כולל מתקפות סייבר. וכמובן שכל סיכוי לשיתופי-פעולה מדעיים-טכנולוגיים בין המעצמות יתמסמס לחלוטין.

אם זה מה שיקרה, הרי שקצב שיפור הטכנולוגיה ייפגע בהכרח. ולא, לא מדובר כאן במצב של מלחמה בו שני הצדדים מתחרים זה בזה ומשפרים את יכולותיהם במהירות. המלחמה הפעם היא על תשתיות, ובה כל צד ינסה לפגוע ביכולותיו של הצד השני לעשות שימוש ביכולות המחשוב שייתנו לו ייתרון. ובאופן כללי, כל פגיעה ביכולותיהם של מדענים לתקשר בחופשיות מעבר לגבולות מדיניים, תפגע גם ביכולותיהם לייצר ידע חדש, רעיונות חדשים ובסופו של דבר – גם טכנולוגיות חדשות.

למה זה כל-כך רע עבור כולנו? כי הטכנולוגיה הייתה אמורה להציל את כולנו.

כדי לעצור את משבר האקלים אנחנו צריכים טכנולוגיות לספיחת גזי חממה מהאטמוספירה והפיכתם לדלק, מזון ופלסטיק. אלו יפותחו באמצעות בינות מלאכותיות, מחשבי-על ומחשבים קוואנטיים שיעשו סימולציות כימיות מתקדמות.

כדי לעצור את מחלות הזקנה כמו טרשת עורקים, סרטן ואלצהיימר, אנחנו צריכים טכנולוגיות לסימולציה של הגוף ולעיצוב ננו-מכונות ותרופות חדשות.

כדי לוודא שהעולם יכול ליהנות ממזון זמין ובריא יותר, ממים מתוקים ומאנרגיה מתחדשת, אנחנו צריכים עוד שפע של המצאות – שכולן היו אמורות להגיע בעשורים הקרובים. כל עיכוב בהתפתחות הטכנולוגיה ייפגע, בסופו של דבר, בכולנו.

מה הפתרון? הנה הדרך בה תדעו שאני לא פוליטיקאי: אני אומר חד-משמעית, בביטחון עצמי מלא ובאמונה שלמה ש… אני לא בטוח. אף אחד לא יודע. כמו שכתבתי, אפשר להבין גם למה ארצות-הברית מנסה להגביל את הגישה של סין לטכנולוגיה שתשפר את יכולותיה הצבאיות. אבל קשה לי שלא להתאבל – להתאבל ממש – על כל צעד שיאט את התקדמות הטכנולוגיה ויפגע ברמה קרובה-לוודאות בכדור-הארץ ובסיכוי של כולנו להגיע לגיל 120-פלוס-פלוס בבריאות טובה.

אם יש לכם פתרון למצב, אתם מוזמנים להציע אותו בתגובות. יש לי הרגשה שלא רק שסין קשובה היטב לכל דיון בנושא, אלא שהיא גם תשמח לכל פתרון יצירתי. והעולם כולו ביחד איתה.

[1] https://www.reuters.com/technology/us-aims-hobble-chinas-chip-industry-with-sweeping-new-export-rules-2022-10-07/

[2] https://www.whitehouse.gov/briefing-room/speeches-remarks/2022/09/16/remarks-by-national-security-advisor-jake-sullivan-at-the-special-competitive-studies-project-global-emerging-technologies-summit/

[3] https://www.nytimes.com/2022/10/12/opinion/china-semiconductors-exports.html

[4] https://www.washingtonpost.com/technology/2022/10/07/china-high-tech-chips-restrictions/

ד"ר רועי צזנה הוא מחבר הספרים "המדריך לעתיד" ו"השולטים בעתיד". לבלוג של ד"ר רועי צזנה "מדע אחר" 

הפוסט האם עצירת מכירות שבבים לסין תגרום להאטת פיתוח הטכנולוגיה בכל העולם? הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חדשנות טכנולוגית היא אחד התחומים העיקריים של התחרות בין ארה"ב וסין. התחרות בתעשיית השבבים היא נקודת מתיחות חשובה שבה ההתערבות המתמשכת של הביורוקרטיה האמריקנית בתעשייה היא מקור למאבק בין מעצמות העל. כך כותבת ניקי ברוינאטלי, דוקטורנטית לגיאופוליטיקה מאוניברסיטת קטניה באיטליה.

"מבחינת בייג'ינג, סגירת הפער הטכנולוגי עם המדינות הכי מתקדמות היא המסלול להשבת המעמד של מעצמה גדולה או "החלום הסיני". כשההקשר הגיאו-פוליטי סביבה נעשה יותר ויותר עוין, שדרוג טכנולוגי יוכל להבטיח לסין אוטונומיה אסטרטגית גדולה יותר על ידי הקטנת התלות הטכנולוגית שלה במדינות יותר מפותחות. השבבים הפכו לדוגמה חשובה לחיפוש של סין אחר עצמאות טכנולוגית."

ייצור השבבים התרחק יותר ויותר מהמודל של יצרן ההתקן המשולב, שכלל שילוב אנכי בכל שלבי הייצור, אל מודל הפאבלס- פאונדרי שבו חברות מתמחות בשלבי ייצור שונים. הוא נע לעבר התמחות ג"ג שבה החברות הגדולות שמתכננות שבבים נמצאות בקליפורניה וטאיוואן. יש חסמי כניסה גבוהים, השקעה גדולה במו"פ ומערכות חדשנות יעילות. המאפיינים האלה מציבים אתגרים ייחודים בשדרוג יכולות השבבים של מתחרים חדשים. היישומים הדו שימושיים של שבבים והחשיבות שלהם בתשתית הדיגיטלית גם הגדילו את הרלבנטיות האסטרטגית שלהם והגבירו את התחרות הטכנולוגית. כתוצאה מכך, ייצור שבבים נעשה לגורם ביריבות אסטרטגית וכל פגיעה בתעשייה המקומית האמריקנית יכולה להיחשב כאיום על הביטחון הלאומי.

נקודת המפנה בעניין של בייג'ינג בשבבים הייתה ב-2014, כשמועצת המדינה קבעה יעד להיות מובילה גלובלית בשבבים עד 2030. ב-2015 התחיל הפרויקט "תוצרת סין 2025", שמטרתו להגדיל את העצמאות הטכנולוגית. היעד הראשון היה לקדם את היצירה של מובילים לאומיים בתעשייה שיוכלו להתחרות בקנה מידה גלובלי ויספקו את התיאבון הרעבתני של סין לשבבים. המטרה השנייה הייתה לרכוש טכנולוגיות זרות באמצעות רכישות אסטרטגיות של חברות זרות מתקדמות טכנולוגית או חברות סיניות פרטיות הפועלות בחו"ל.

הגופים הפדרליים הגדולים של ארה"ב פעלו מסיבות של ביטחון לאומי לחסום השקעות או רכישות אסטרטגיות רבות במגזר. המנגנונים האלה נהנו משיקול דעת נרחב הודות לתפיסה הגמישה של "הביטחון הלאומי".

הסוכנויות הפדרליות הגדולות בארה"ב עברו משיקולי ביטחון לאומי לחסום השקעות אסטרטגיות או רכישות רבות בתחום. זאת הודות לחיזוק הסמכויות של הוועדה להשקעות זרות בארצות הברית (CFIUS) והטלת בקרת יצוא על חברות סיניות באמצעות רשימת הישויות המנוהלת על ידי הלשכה לתעשייה וביטחון (BIS). שיקול הדעת הרחב שממנו נהנים המנגנונים הללו נובע מהמושג הגמיש של "ביטחון לאומי".

סוכנויות אלו הוכיחו כי הן יכולות להתערב גם נגד חברות זרות. זה מוצג כאשר CFIUS חסם את רכישת Aixtron הגרמנית על ידי Fujian Grand Chip Investment Fund הסינית ב-2016 ואת הלחץ שהופעל על ידי הרשות לחסום את מכירת שבבי TSCM ל-Huawei.

כל הפעילות הזו קודדה ב חוק המודרניזציה של סקירת סיכוני השקעות זרות (2018) וכלל מוצר ישיר זר של תקנת מינהל היצוא (2020). החוק חיזק את הכוח המשפטי של סוכנויות אלה בכך שאפשר להן לנקוט בפעולה נגד כל חברה המשתמשת בטכנולוגיות אמריקאיות שאינן ניתנות להחלפה בקלות.\

העליונות הטכנולוגית של ארה"ב היא שמאפשרת להם לשלוט בצמתים האסטרטגיים ביותר בשרשרות הערך של מוליכים למחצה גלובליים כדי לחסום שדרוג טכנולוגי סיני. בנוסף, הכלכלות האחרות המעורבות ביותר בתעשייה – טייוואן, דרום קוריאה ויפן – הן כולן בעלות ברית אסטרטגיות של ארצות הברית המחויבות לבלימת השאיפות הגיאופוליטיות של סין. הם חייבים לאזן את האינטרסים הכלכליים הסיניים שלהם עם האינטרסים הגיאופוליטיים שלהם בארה"ב. דרום קוריאה הצליחה לשמור על הגישה הנייטרלית ביותר."

הפוסט הקרב בין ארה"ב וסין על תעשיית השבבים מתעצם הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הפסימיסטים מבין מומחי התעשיה טוענים כי הביקושים הגבוהים אותם אנו חווים הם תוצאה של שילוב בלתי שגרתי בין מגיפה של פעם במאה ,שריפות, בצורת ומזג אוויר חורפי קיצוני שפגעו במפעלי ייצור ברחבי העולם וגרמו למחסור הנוכחי בשבבים אך כדאי להיזהר מללכת שבי אחר הניתוח הזה שיש בו התעלמות מנסיון העבר.

ראשית, ההיסטוריה מראה שמחסור גדול בשבבים הוא תופעה שכיחה שכבר קרתה כל חמש שנים במהלך שלושת העשורים האחרונים. בד"כ נגרמו המחסורים ע"י גורמים חיצוניים, כמו מיתון כלכלי או אסון טבע, אבל הם גם 'פשוט קרו' כתוצאה מגלי ביקושים לטכנולוגיות חדישות והחלפת דור של מוצרים דיגיטלים שונים.

לפי כמות המכשירים הדיגיטלים בחיי היום יום שלנו נראה שהלחץ על ספקי השבבים רק יעלה וכך גם הביקוש לשבבים מתקדמים יותר ורבים יותר. מנכ"לים רבים בתעשיה מבינים כבר היום כי המחסור הנוכחי אינו רק תוצאה של מגיפת הקורונה אלא מייצג מגמות צמיחה מסיביות לטווח ארוך על פני ספקטרום רחב של מוצרים. "לא הערכנו נכון את הצמיחה בתעשייה", הודה פיטר וונינק סגן נשיא בכיר של ASML. "זה הרבה יותר מסתם ריבאונד מחזורי לטווח קצר", אמר קורט סיברס נשיא ומנכ"ל NXP. "הביקוש למוליכים למחצה כבר אינו עוסק ביישום אחד או שניים, אלא מדובר בשינוי מבני מרחיב בכלכלה לכיוון דיגיטציה ואוטומציה", הסביר נשיא ומנכ"ל אפלייד מטיריאלס, גארי דיקרסון.

כדי לעמוד בביקושים הגדילו יצרניות השבבים בצורה מאסיבית  את הוצאותיהן על ציוד יצור. לפי חברת הייעוץ Deloitte יוציאו שלושת יצרניות השבבים הגדולות למעלה מ-200 מיליארד דולר על ציוד יצור חדיש בין השנים 2021 עד 2023. יתכן ויגיעו אפילו ל-400 מיליארד דולר עד 2025, וזה לא כולל את כל מיליארדי הדולרים שהתחייבו הממשלות להשקיע בתחום. השקעות אלו צפויות להעלות את קיבולת הוויפרים מ-83 מיליון וויפרים בגודל 8 אינץ' ב-2020 ל-121 מיליון בשנת 2024 – עלייה של 46 אחוז בתוך 4 שנים!!!

זה לא יספיק, אומרים בדלויט: הביקוש לשבבים גדל בערך באותה מהירות (או יותר) כמו הגידול המתוכנן בקיבולת מפעלי היצור ותעשיית המוליכים למחצה תתקשה לעמוד בתיאבון המתפרץ ליישומים חדשים כמו בינה מלאכותית ולימוד מכונה, מחשוב ב- EDGE והאינטרנט של הדברים.

בנוסף לכך, ייצור השבבים מרוכז מאוד מבחינה גיאוגרפית. טייוואן, במיוחד, מהווה נקודת טורפה בהיותה מדינה מרכזית מאד ביצור שבבים מתקדמים . פיזור הייצור באופן שווה יותר על פני הגלובוס, כפי שממשלות המערב החליטו לעשות, תפחית את סיכוני ההפרעות באספקה אך לא נראה שזה יקרה בטווח הקרוב ולכן יש לצפות כי הבעיות באספקת המוליכים למחצה תימשכנה בשנים הקורובות  ואנו נהיה נתונים לשיבושים טבעיים ופוליטיים במיוחד לנוכח המשך הגידול בביקושים.

חברת מחקרי השוק IDC  צופה ששוק המוליכים למחצה יצמח ב-17.3% ב-2021 לעומת 10.8% ב-2020. לפי IDC, התעשייה תראה נורמליזציה ואיזון עד אמצע 2022, עם פוטנציאל לעודף קיבולת ב-2023. הרחבות קיבולת בקנה מידה גדול יותר יתחילו לעלות לקראת סוף 2022. בסך הכל, צופה IDC ששוק המוליכים למחצה יגיע ל-600 מיליארד דולר עד 2025 –המייצג  גידול שנתי של 5.3% לאורך תקופת התחזית. זה גידול הגבוה מהצמיחה הממוצעת שעמדה על 3-4% בעבר.

הפוסט לאן פניה של תעשיית השבבים ב-2022 הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ממשלת הודו שואפת להניח את אבן הפינה למפעל ייצור המוליכים למחצה הראשון במדינה עד יוני-יולי בשנה הבאה ובקרוב תוציאה בקשה להצעות (RFP) מסחריות מחברות שבבים. על שיעור התמריצים יוחלט לאחר חיפוש משוב מהחברות הפועלות בתחום זה. כך מדווח האתר ההודי  Financial Express

ייצור מוליכים למחצה הוא תחום מורכב ועתיר מחקר, הדורש השקעות משמעותיות ומתמשכות. מכיוון שהתוכנית הקודמת להקמת מפעלים למחצה של מוליכים למחצה נכשלה, הפעם הממשלה מבטיחה שכל תוכנית תמריץ תוכל לתת מענה לדרישות התעשייה. מכיוון שהקמת מפעלי מוליכים למחצה דורשת השקעה של מיליארדי דולרים, התמיכה הממשלתית צריכה להתאים גם היא להשקעות.

"חלומו של ראש הממשלה מודי להשתמש במוליכים למחצה שתוכננו ויוצרו בהודו הולך ומתגשם. אנו עובדים על פיתוח המערכת האקולוגית המלאה של מוליכים למחצה – תכנוו, ייצור ואריזה של שבבי מוליכים למחצה ", אמר שר התקשורת וה- IT אשוויני וישנב ל- Financial Express. עם זאת, הוא לא מסר פרטים.

בדצמבר 2020 פרסם משרד האלקטרוניקה וה- IT  הצעה למתעניינים (EoI) בהקמת מפעלי שבבים בהודו ו -155 חברות הביעו עניין בהקמת יחידות כאלה.

הצורך במתקני ייצור שבבים מקומיים מורגש גם כיום עם המחסור העולמי המתמשך בשבבים, שפוגע בתעשיות מכל הסוגים, שכן יש צורך בפריטים אלקטרוניים בכל שוק בימים אלה.

"מוליכים למחצה מהווים גורם מפתח בהתקדמות האלקטרוניקה ב -50 השנים האחרונות וימשיכו לשחק תפקיד גדול עוד יותר עם הכנסת טכנולוגיות ויישומים חדשים, כולל אינטרנט של דברים (IoT), בינה מלאכותית, 5G, מכוניות חכמות. , מפעלים חכמים, מרכזי תאריכים, רובוטיקה וכו' ", נאמר בהודעת המשרד בדצמבר.

הפוסט גם הודו רוצה להגיע להסתמכות עצמית בייצור שבבים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

שנת 2020 ושנת 2021 מסתמנות כשנים בהן שרשראות האספקה העולמיות, בתחומים שונים, הגיעו ונמתחו לנקודות הקצה שלהן. משבר הקורונה, משבר השבבים הנוכחי, ואף משבר אוניית המשא שחסמה את תעלת סואץ לאחרונה. משברים אלה הם המפורסמים שבהם, אבל האם ידעתם שיש משבר מכולות של ספינות משא? והאם ידעתם שיש משבר של חול בעולם?

רובנו לא יודעים או מכירים את דרך פעולתו של העולם, את תהליכי הכרייה, שרשראות האספקה ותהליכי הייצור וההפצה של המוצרים בהם אנחנו משתמשים. אבל למעל מ-88% מאיתנו בישראל יש סמארטפון, מכשיר חכם, לו התמכרנו לחלוטין והוא הכלי העיקרי שלנו לקריאת חדשות ומידע, לתקשורת עם העולם ולניהול חיינו. מחקרים מלפני משבר הקורונה הראו כי אנחנו משחררים את נעילת המסך כ-150 פעמים ביום, ולוחצים, עושים swipe ומקישים על המסך מעל ל-2,600 פעמים ביום. אלה שני מספרים יחידים מתוך מפל סטטיסטיקות שמראה את ההתמכרות שלנו למכשיר ולמסך.

אבל מה אנחנו יודעים על המכשיר שנמצא לאורך כל היום במרחק יד מאיתנו?

אנחנו חיים ופועלים בעידן הדיגיטלי כשרוב המידע, התקשורת והקשרים שלנו מגיעים אלינו ומתווכים לנו דרך מסכים. מרביתנו גם מקבלים את המציאות כפי שהיא וכמובנת מאליה כשכל הטכנולוגיה המתקדמת פשוט עובדת, אבל מבלי לדעת איך ולמה היא עובדת. ככל הנראה, כתבה זו תיקרא על גבי מסך הטלפון שלכם, אשר הצבעוניות והחדות שלו מתאפשרים רק בזכות המתכות הנדירות שבתוכו.

המאגמה שמוציאה את החומרים הנדירים ממעמקים אל פני השטח
כולנו כנראה ראינו התפרצות של הרי געש בספרים או בחדשות, ואפילו פה אצלנו בישראל ישנם, בין היתר, הרי געש רדומים ברמת הגולן. הרי געש נוצרים מפעילות גיאולוגית ותנועת הלוחות של כדור הארץ, כאשר המאגמה, מסיבות שונות, נלחצת ועולה למעלה עד אשר היא פורצת את קרום כדור הארץ ומתפרצת מתוך הרי געש. אותם פרצי מאגמה עולים ממעמקים של כעשרה קילומטר מתחת לפני השטח, ובעלייתם מביאים עימם מינרלים ויסודות שונים.

בין אותם יסודות מופיעות גם המתכות הנדירות המכונות באנגלית rare earth metals. למרות שמן הן אינן נדירות ומקור שמן נובע מכך שקשה להפיקן ומכך שהן לא מופיעות בתצורת היסוד הטבעי שלהן, אלא בתצורת תחמוצות (תרכובות עם חמצן). יש בסך הכל 17 מתכות נדירות בטבלה המחזורית שנקראות גם יסודות נדירים. אם תרצו למצוא אותן בקלות, 15 מתוכן מופיעות בטבלה המלבנית שמתחת לטבלה המחזורית.

ביומיום אנחנו נתקלים בכל מיני מתכות וביניהן ברזל, זהב, כסף, פלטינה ונחושת. את השמות שלהן אנו מכירים היטב, וכנראה גם יודעים איך הן נראות ואפילו את ערכן. למתכות הנדירות יש שמות אקזוטיים וקשים להגייה כולל איטריום, איטרביום, ניאודימיום, דיספורזיום ואירופיום. אני משער שאתם תוהים מדוע חשוב לדעת את שמותיהן, וכיצד מתכות נדירות ממעמקי כדור הארץ בכלל קשורות לעידן הדיגיטלי?

התשובה הקצרה היא שללא מתכות אלה לא היה מתאפשר העידן הדיגיטלי של היום ומהפיכת האלקטרוניקה שהחלה בשנות ה-50 של המאה ה-20.

למתכות, או יסודות, אלה תכונות פלואורוצנטיות, מגנטיות ותכונות הולכה ייחודיות, המעניקות להן חשיבות עבור הטכנולוגיות המתקדמות ביותר של עולמנו ב-70 השנים הבאות.

לא היתה מתאפשרת לנו טלוויזיה צבעונית ללא אירופיום שיצר את הצבע האדום כדוגמה, ולא היו לנו סמארטפונים, טאבלטים או מחשבים ניידים ללא המתכות הנדירות האחרות. התכונות הייחודיות שלהן איפשרו לעולם הטכנולוגי לעבור את מהפיכת המיניטוריזיציה של מוצרי האלקטרו

טלפונים, מכוניות וסוללות ללכידת חשמל מאנרגיה מתחדשת

בתוך כל סמארטפון על פני כדור הארץ נמצאות 16 מתוך 17 המתכות הנדירות של כדור הארץ (אחת מהן היא רדיואקטיבית וכמובן לא ניתנת לשימוש). התכונות המגנטיות הייחודיות שלהן מאפשרות ליצור רמקולים קטנים מאוד בתוך הסמארטפון, אך גם בתוך האוזניות שלנו. אפילו מנגנון המיקוד האוטומטי של מצלמת הסמארטפון פועל בזכות מגנט ניאודימיום. יכולת הרטט של המכשיר החכם שלנו מתאפשרת בזכות ניאודימיום ודיספרוזיום.

מעבר למתכות הנדירות הנמצאות בסמארטפונים שלנו ישנו שימוש ב-70 יסודות שונים, מתוך 87 יסודות יציבים בכל הטבלה המחזורית. כלומר, 80% מכלל היסודות בטבע נמצאים בתוך המכשיר החכם שלנו, ומאפשרים לנו ליהנות מהעולם הדיגיטלי. המשקל הממוצע של סמארטפון נע בין כ-130 ל-200 גרם, תלוי בגודל המסך. מתוך המשקל הזה, ישנו כגרם אחד בלבד של מתכות נדירות. ללא קיומן, המכשירים שלנו היום היו שוקלים עשרות עד מאות גרמים יותר, ולא היו מתאימים לגודל כף היד שלנו.

על פי הערכות אחרונות מחודש מרץ 2021, ישנם בעולם מעל ל-3.8 מיליארד סמארטפונים, מתוך כ-4.9 מיליארד מכשירי טלפון נייד הקיימים ופועלים בעולם. כלומר, על פי גרם אחד בכל מכשיר, ישנם 3,800 טונות של מתכות נדירות בכלל הסמארטפונים בעולם.

הסמארטפונים והטאבלטים אינם המהפכה היחידה. אנו בפתחן של שתי מהפיכות טכנולוגיות נוספות התלויות לחלוטין במתכות הנדירות הללו. הראשונה, הינה מהפיכת הרכבים ההיברידיים והחשמליים. בסוף שנת 2020 הבטיח אילון מאסק שעד שנת 2030 חברת הרכבים טסלה תייצר 20 מיליון רכבים בשנה. המתכות הנדירות הן מרכיב קריטי ברכבים אלה, ולשם השוואה, בכל מכונית של טויוטה פריוס נעשה שימוש בכ-13 ק"ג של מתכות אלה. כלומר, רק חברת טסלה לבדה תצטרך 40% מסך הייצור העולמי של המתכות הנדירות, שעומד היום על כ-170,000 טון בשנה, על מנת לעמוד ביעד שאפתני זה. המהפיכה השנייה הינה המעבר לאנרגיה ירוקה ומתחדשת, המבוססת על אנרגיית שמש ורוח, על מנת להילחם בהתחממות הגלובלית ולהתנתק מהתלות שלנו בדלקים מזהמים. טורבינות רוח הן האסטרטגיה הירוקה של מספר מדינות ברחבי העולם לייצור ג'יגה וואטים של חשמל, ביניהן סין ואנגליה. גם במקרה הזה יש צורך בכמות גדולה מאוד של מתכות נדירות, שכן עבור כל ייצור של מגה וואט של חשמל מטורבינת רוח יש צורך בכחצי ק"ג של מתכת כזאת – והעולם מתכנן ג'יגות רבים של וואטים. סין, אשר פרסמה אסטרטגיה לאומית למעבר לייצור אנרגיה מבוסס על טורבינות רוח, פרסמה לאחרונה הגבלות על ייצוא של אותן מתכות נדירות, מאחר שהיא תזדקק לכמות גדולה יותר מזו שהיא מייצרת מידי שנה. גם בתחום המחשוב הקוונטי למתכות הנדירות ישנו תפקיד חשוב, וכבר היום ישנן חברות שהמחשב הקוונטי שלהן מבוסס על שימושים באטומים טעונים (יונים) של מתכות נדירות, ובעיקר איטרביום.

שמונה מכרות בסין משרתים את כל תעשיית ההייטק העולמית

המתכות הנדירות נכרות היום בשמונה מכרות ברחבי העולם, אך מעל ל-90% מהן נכרות בסין. שרשרת האספקה של המתכות הנדירות מורכבת יותר, כי לאחר הכרייה יש צורך להפיק ולזקק את המתכות על מנת שניתן יהיה לעשות בהן שימוש ולייצר מהן רכיבים אחרים, כמו מגנטים. לעתים, כל שלב כזה מתבצע במדינה אחרת. כיום, סך כל המסחר במתכות הנדירות הללו עומד על כשישה מיליארד דולר, ומאפשר כלכלה ומסחר עולמיים בסך של יותר מטריליון דולר, ובעיקר מאפשר את העידן הדיגיטלי.

בפעם הבאה שתצפו בהתפרצות געשית, תדעו שהיא לא רק מייצרת את סלעי היסוד של כדור הארץ, אלא גם את היסודות שמאפשרים את המהפיכות הטכנולוגיות הנוכחיות והבאות.

הפוסט בתוך כל טלפון חכם על פני כדור הארץ נמצאות 16 מתוך 17 המתכות הנדירות של כדור הארץ, רובן נכרות בסין הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הבנק העולמי אישר מענק בסך 20 מיליון דולר להרחבת הגישה לשירותי אינטרנט בפס-רחב מהיר באזורים מסוימים ולאפשר פיתוח שירותי ממשל אלקטרוניים. פרויקט הדיגיטציה בגדה המערבית ועזה יתרום להתאוששות חברתית-כלכלית ויסייע להגביר את החוסן הציבורי לזעזועים, כגון משבר ה-COVID-19, על ידי כך שיאפשר לפלסטינים חיבור לאינטרנט, גישה לשירותים אלקטרוניים ולניהול עסקים באינטרנט.

"בהקשר של מגבלות על תנועת אנשים וגישה של סחורות, שהוחמרו עוד יותר עקב משבר ה-COVID-19, הפוטנציאל של הכלכלה הדיגיטלית לשגשג למרות אילוצים כאלה הופך אותה ליעד מבטיח לפיתוח כלכלי ויצירת משרות יוקרתיות. הפוטנציאל עצום עבור האוכלוסייה הצעירה המתמצאת בטכנולוגיה, והדבר יסייע גם לגשר על החלוקה המגדרית הדיגיטלית בתקופות של מגבלות תנועה וריחוק חברתי", אמר קנתן שנקר, מנהל אזורי בבנק העולמי, הגדה המערבית ועזה.

בשל מגבלות תדרים, הרשות הייתה מהמקומות האחרונים במזה"ת/צפון אפריקה ((MENA שהשיקו G3 (בשנת 2018), ובעזה עדיין משתמשים ברשת G2, כאשר הכיסוי הסלולרי הוא הנמוך ביותר באזור. הפרויקט החדש נועד להרחיב את אפשרות הגישה לאינטרנט על-ידי תמיכה בפיתוח תשתית סיבים אופטיים, בהתאם להחלטת הרשות להקים חברה לאומית לפיברואופטיקה. בנוסף, צעד זה יסייע ליצור סביבה מדינית תומכת למגזר התקשורת, על-ידי הפעלת רגולטור – הרשות הפלסטינית לפיקוח על תקשורת וטכנולוגיית מידע (IT).

הפרויקט נוקט בגישה הדרגתית בכדי להבטיח תוצאות ברות קיימא, ומתחיל מסיוע טכני שיסייע למשרד התקשורת וטכנולוגיות המידע לזהות את המודלים האופטימליים לרכישת שירותי רוחב פס ואינטרנט מהיר. הפרויקט יאפשר לממן רכישת אינטרנט פס רחב לסניפי דואר נבחרים שיכולים לשמש כנקודות גישה דיגיטליות. לאחר מכן, יממן משרד התקשורת ו-IT מחצית מהעלות הכוללת הנדרשת, אך הפרויקט יבחן אפשרויות פיננסיות נוספות באמצעות בדיקת היתכנות ויישר קו עם שותפים-תורמים המעוניינים לתמוך בשינוי דיגיטלי.

"עבור הפלסטינים, במיוחד אלה המתגוררים באזורים מרוחקים, גישה דיגיטלית לשירותים ציבוריים תגביר את היעילות ותענה על צרכיהם הפרטיים והעסקיים. הפרויקט החדש מתעדף מודל של אספקת שירות ממוקד אזרח. בתור התחלה, יפותחו שירותים אלקטרוניים נבחרים ותובטח מעורבות אזרחית באמצעות מנגנוני שיתוף הציבור", אמר ג'רום בזינה, מומחה בכיר לפיתוח דיגיטלי ומנהל צוות משימות משותף בפרויקט.

בנוסף, הפרויקט יתמוך ביצירת מספר שירותי ממשל אזרחיים דיגיטלים, שיהיו נגישים לציבור באמצעות פורטל מאוחד ומרכז חירום דיגיטלי לאירועי חירום ברחבי הגדה המערבית. כמו כן, הפרויקט יממן את התחזקות הסביבה המשפטית והרגולטורית המאפשרת לספק שירותי ממשל לאזרח וממשל לעסקים. נכון להיום חסרים מספר אלמנטים משמעותיים בפיתוח הדיגיטלי הפלסטיני, כגון חקיקה בנושא גישה למידע, הגנה על נתונים אישיים, אבטחת סייבר וחתימות דיגיטליות. זה בנוסף למימון השלב הראשון בפיתוח מערכת רכש אלקטרוני ממשלתית במשרדים ממשלתיים בעלי הוצאות גבוהות.
הרשות הפלסטינית זקוקה לגיוון מבחינת שווקים וייצוא של מומחיות בתחום הטכנולוגיה. מדינות שכנות מציעות הזדמנויות ענק למערך הכישורים הקיים כיום בקרב נוער, צעירים וצעירות בגדה ועזה. פיתוח בתחום הדיגיטל בעל השפעה עצומה על שילוב כלכלי וחיבור אזורי של הגדה ועזה. בהתאם, ומעבר לפרויקט הפיתוח הדיגיטלי, הבנק העולמי תומך בשינוי בעוד מספר פרויקטים, כגון פרויקט הטכנולוגיה לנוער – Technology for Youth, ופרויקט תעסוקה המפתח חברות שירותי IT באמצעות שיפור יכולותיהם ושיפור בתעסוקה

הפוסט הבנק העולמי היקצה 20 מיליון דולר כדי לאפשר גישה לפס רחב ברשות הפלסטינית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

האם יפן מתכוונת להגן על טאיוואן מפני כיבוש סיני? כך עולה דווקא ממקורות סיניים. ממשלת סין כעסה על יפן ש"התנדבה להיות פרוקסי של האמריקנים".

לקראת נסיעתו הראשונה של ראש ממשלת יפן סוגה יושיהידו לוושינגטון, ולאחר שנפגש בטוקיו עם בכירים בממשל ביידן פרסמו שרי החוץ והבטחון של שתי המדינות על הצהרה משותפת לפיה "התנהגותה של סין אינה עולה בקנה אחד עם הסדר הבינלאומי הקיים, מציגה אתגרים פוליטיים, כלכליים צבאיים וטכנולוגיים לברית בין שתי המדינות ולקהילה הבינלאומית. " הפסקה השנייה של ההצהרה הייתה למעשה רשימה של דאגות משותפות מהתנהגות סינית, החל מ"התביעות הימיות הבלתי חוקיות של סין ופעילותה בים סין הדרומי דרך הצורך ב"שלום ויציבות במיצר טייוואן" וכלה בדאגות זכויות האדם בשינג'יאנג והונג קונג.

בכך למעשה מסרו הן ארה"ב והן יפן כי הם ערוכים להגן על טאיוון מפני מתקפת השתלטות סינית. טאיוואן כידוע היא אחת משתי המדינות הגדולות בעולם מבחינת ייצור שבבים, פועלות בה חברות כמו TSMC ו-UMC (ההאב השני בגודלו לתחום השבבים נמצא אף הוא לא הרחק – בדרום קוריאה השוכנת בין סין ליפן בצפון.

שר החוץ הסיני וואנג יי הזהיר את עמיתו היפני שלא "להטעות חלק מהמדינות המחזיקות בעמדה מוטה נגד סין", להבטיח שהיחסים הדו צדדיים סדירים ולא להסתבך בעימות כביכול בין המעצמות הגדולות". אמר וואנג לשר החוץ היפני מוטגי טושימיצו בשיחת טלפון ב5 באפריל.

בהקשר זה הוציא משרד החוץ הסיני הודעה לפיה "יפן, המונעת על ידי המטרה האנוכית לעכב את פיתוחה של סין, מתכופפת מרצונה לפעול כווסאל אסטרטגי של ארצות הברית, מרחיקה לכת עד כדי שבירת האמון פגיעה ביחסים עם סין, הזמנת הזאב לבית ובגידה באינטרסים הקולקטיביים של האזור כולו. התנהגות בזויה שכזו היא מאוד לא פופולרית." דברי שר החוץ הסיני.

הפוסט האם יפן וארה"ב מתכוונות להגן על טאיוואן מפני כיבוש סיני? הופיע לראשונה ב-Chiportal.

תוכנית התשתית בשווי 2 טריליון דולר עליה הכריז בשבוע שעבר נשיא ארה"ב ג'ו ביידן מגדילה את סכום המימון שיוקצה להחייאת תעשיית המוליכים למחצה האמריקאית לכדי 50 מיליארד דולר. זאת לעומת 37 מיליארד שהוצעו במסגרת שני צעדים בשנה שעברה.

"הנשיא ביידן מאמין שעלינו לייצר, כאן בבית, את הטכנולוגיות והסחורות העומדות באתגרים של היום ומנצלות את ההזדמנויות של מחר", אמר הבית הלבן האמריקני בהודעה לעיתונות. "הנשיא ביידן קורא לקונגרס להשקיע 50 מיליארד דולר כדי ליצור משרד חדש במחלקת המסחר המוקדש לניטור יכולת התעשייה המקומית ומימון השקעות לתמיכה בייצור מוצרים קריטיים. הנשיא גם קורא לקונגרס להשקיע 50 מיליארד דולר בייצור ומחקר של מוליכים למחצה, כפי שמצוין בחוק השבבים הדו-מפלגתי."

סביר להניח שלהצעת התשתית של ביידן לא תהיה תמיכה דו-מפלגתית חזקה. מנהיג המיעוט בסנאט האמריקני, מיטש מקוונל, מתח ביקורת על תוכנית התשתיות כ"סוס טרויאני "שמסתיר העלאות מס אדירות שעלולות לפגוע בחברות ובמעמד הבינוני הגבוה.
התוכנית הועלתה אחרי ששתי יצרניות השבבים המובילות TSMC מטאיוואן וסמסונג מדרום קוריאה צפויות להרחיב את ההובלה שלהן בענף המוליכים למחצה השנה. הוצאות ההון המשולבות של סמסונג ו- TSMC בשנת 2021 יגיעו לפחות ל -55.5 מיליארד דולר, כך נמסר מ- IC Insights בעלון מחקר של חודש מרץ. סכום זה עולה במשך שנה אחת עולה על 50 מיליארד הדולרים המוצעים בתכנית ביידן, שתתפרס על פני תקופה של מספר שנים.
לפני יותר מ -70 שנה, ארה"ב ייצרה את כל המוליכים למחצה העולמיים אך מהווה כעת רק 12 אחוזים מהייצור העולמי, על פי התאחדות התעשייה למחצה.
כזכור אינטל הודיעה על השקעה של 20 מיליארד שקלים במפעלים חדשים בארה"ב במסגרת חטיבה חדשה לייצור עבור לקוחות אחרים בשלל טכנולוגיות. ואולם מנכ"ל אינטל פט גלסינגר צוטט על ידי רויטרס כי התוכנית של אינטל "אינה תלויה בגרוש של תמיכה ממשלתית. זו האסטרטגיה הנכונה עבורנו בהמשך". TSMC וסמסונג דווקא בונות על תמיכה ממשלתית.
בעוד שארה"ב עדיין מייצרת את מרבית התוכנות העיקריות לתכנון מוליכים למחצה וציוד ייצור, חברות בטייוואן, דרום קוריאה וסין מייצרות את רוב השבבים בעולם. לדומיננטיות המוגברת של תעשיית השבבים על ידי סמסונג ו- TSMC יש השלכות גיאופוליטיות ועסקיות רחבות היקף. דרום קוריאה נמצאת בטווח התקפה גרעינית של צפון קוריאה. טייוואן מאוימת בהשתלטות צבאית על ידי סין.

הסכום שהציע הנשיא ביידן ככל הנראה עדיין יפחת מהסכום הדרוש להחזרת ארה"ב למשחק. נשיא IC Insights, ביל מקלין, סבור כי יהיה צורך בהוצאה של לפחות 150 מיליארד דולר בחמש שנים (30 מיליארד שנה) כלומר פי 3 מהתוכנית של ביידן.

הפוסט הנשיא ביידן מגדיל את ההקצאה לשבבים מ-37 ל-50 מיליארד דולר הופיע לראשונה ב-Chiportal.

איגוד תעשיית המוליכים למחצה של סין (CSIA) אמר כי במשאלת השנה החדשה , האיגוד מקווה שממשל ביידן ישקול את האינטרסים של חברות מוליכים למחצה ברחבי העולם ויחזיר את יחסי הסחר בין ארה"ב לסין לשגרה. כך עולה  מהצהרה שפרסם ה-CSIA ביום שני השבוע. ראש השנה הסיני יחול מחרתיים, 12/2/2021.

לדברי אנשי ה-CSIA שנת 2020 הייתה שנה של אתגרים עבור תעשיית המוליכים למחצה העולמית בגלל מגפת COVID-19 והמתיחות הגיאופוליטית.  באיגוד מקווים כי ארה"ב, כמובילת התעשייה, תסייע לבסס סביבה עסקית הוגנת ויציבה עבור חברות מוליכים למחצה.

"ארה"ב עדיין שולטת בפיתוח טכנולוגיית המוליכים למחצה העולמית", אמרו נציגי CSIA. "חברות המוליכים למחצה בארה"ב מהוות כמעט 50% מהשוק העולמי, ומביאות לארה"ב רווחים יציבים ויותר ממיליון משרות".

הפוסט איגוד המוליכים למחצה של סין מקווה ל"יחסי סחר נורמליים" עם ארה"ב בשנה הסינית החדשה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אנחנו חיים בתקופה מלאת תהפוכות. בימינו אלה עוברת אוכלוסיית העולם משבר – לכאורה נסיגה בריאותית. קיים חשש למגפות דומות לאלו של ימי קדם כמו "אבעבועות שחורות", "מלריה" "שחפת". התגברנו על מחלות אלו בעזרת חיסונים (Pasteur) ואנטיביוטיקה (Fleming).

כיום, עוצרת האנושות את נשימתה (תרתי משמע) – ווירוס קטלני מאיים, ומה הם אמצעי המיגון?! – אמצעי פשוט ויעיל: "הבדידות". החשש הרפואי נותן את אותותיו בהיבט הכלכלי. חלק גדול מהאוכלוסייה מאבד את מקום עבודתו – מקור פרנסתו,

וכאן התפנית בעלילה.

היפוך מגמה – מעבר מהעיר לכפר

­­­­­­­חלק אחר באוכלוסייה "נאלץ" "לעבוד מהבית". עובדה זו גורמת למהפך תרבותי. ניזכר במהפכה התעשייתית שהחלה עם המצאת מנוע הקיטור – (Watt). להמצאה זו היו השלכות הבאות: נהירת האוכלוסייה מהכפר אל העיר, מקצועות התושבים התחלפו – מאוכלוסייה אגררית, עברה החברה ברובה לחברה מתועשת, וכיום, לדוגמא כ- 3% מאוכלוסיית ארה"ב מספקת מזון למדינה שלמה (ובארץ אפילו פחות מ-2%), ואף מיצאים מזון.

כיום, עדים אנו לתופעה חברתית חדשה: תופעת עבודה מהבית – בצד הפסקת עבודה של שאר העובדים, למעט תחומי עבודה חריגים – חיוניים. העומסים והפקקים – הם עכשיו לא ברשתות הכבישים, אלא ברשתות תקשורת.

כאן טמונה מהפכה שקטה, ובה חלק קטן של האוכלוסייה היטיב את תנאי עבודתו, וחלק גדול הרע את תנאיו, ומה הצפי לטווח הרחוק?! המצב הקיים מהווה הזדמנות להסבה ולשדרוג מקצועיים של חלק מהאוכלוסייה שיגררו שינוי חברתי מרחיק לכת, שבימים כתיקונם, לא ניתן היה לבצעו בגלל אילוצי ממשל’ התלויים ברב האוכלוסייה, ולאור שמרנות אנושית טבעית.

ניקח לדוגמא מוסדות אקדמיים – אוניברסיטאות – ההון האנושי. הסגל האקדמי עבר ברובו שינוי טכני מהרצאות פרונטאליות באולמי הרצאות לעבודה מול מסכי מחשב מהבית. לגבי מעבדות, יימצא, על סמך פיתוחים טכנולוגיים מתקדמים, פתרון עתידי של עבודה מעבדתית בשלט רחוק. לעומתו, יצא הסגל המנהלי בחלקו לחל"ת.

ההון הפיסי – תשתיות: הבניינים, המחשוב, המעבדות, הכבישים הפנימיים – נשארים שוממים, חסרי שימוש.

אם כן, מול הצפי הקודר של רבבות מפוטרים, ישנו גם צפי של חסכון בבניית תשתיות: רשת כבישים, מבני ציבור, כמו בניני הוראה, מבני בנקאות – משרדים וכו' התרוקנו ויש להניח כי ינוצלו למטרות חדשו כמו למשל אכלוס.

עכשיו העת, לסוציולוגים להיכנס לקרקע בתולית ולתת את הדעת לתהליך שינוי חברתי שעוברת החברה האנושית ולפתח מודלים התנהגותיים עתידיים תואמים את המציאות החדשה המתהווה. אחת השאלות, לאור היווצרות כיסי אבטלה גדולים, מה תהיה תרבות הפנאי – הבידור,

בנראה, לרשתות תקשורת יהיה תפקיד נכבד לייצב את תרבות הפנאי, נקודות קצה (end points) ימצאו בידי האוכלוסייה כולה, בביתה, ולא בריכוזי בידור. מפגשי video conference יחליפו מפגשים חברתיים פרונטאליים – אישיים.

יש יסוד להניח שכוון נדידת האוכלוסייה יהיה כוון מנוגד לזה שהיה בימי המהפכה התעשייתית – הפעם, התנועה תהיה מהעיר לכפר.

יש לחשוב על שם כולל לתהליכים החברתיים המתרחשים לנגד עינינו. ההצעות הן: "המהפכה התקשורתית בחסות מגפת ה-'קורונה' " , או שם אחר: "יהי 'הקורונה' (כתר) ל-'קורונה' (הווירוס)". הווירוס מקבל כאן הכרה, מקום מכובד במהפכה, לאות היותו קטליזטור – זרז תהליכים טכנולוגיים-חברתיים – כואבים, עם תקווה לשגשוג עתידי ברמת חיים, אף, גבוהה יותר, מזו שהייתה טרום הופעתו של ווירוס "הקורונה".

המושגים, שנראו פעם, כביטויים ערטילאיים – תיאורטיים, כמו "למידה מרחוק" (e-learning), "מסחר אלקטרוני", telemedicine, video-conference, שהיו עד עכשיו שגור בפיהן של קבוצות חברתיות מסוימות ובהיקפים מצמצומים – מקבלים משנה תוקף בימנו אלה.

נאלץ להתרגל לדפוסי חיים חדשים, ובחלוף הזרז – "הקורונה" – לא נרצה לחזור להרגלים הישנים, שייראו בעינינו ארכאיים.

הפוסט "על הסוציולוגים למצוא שם לתופעה של שינויי סביבות העבודה בעקבות הקורונה" הופיע לראשונה ב-Chiportal.