זיוית גוטמן היא אישה מיוחדת ומוכשרת במיוחד. אך אם תשאלו אותה, היא תצטנע מיד ואולי אף תחוש מבוכה למשמע המחמאות הללו.

העובדות, מכל מקום, מדברות בעד עצמן: כבר בכיתה ג' אובחנה כמחוננת באחוזון העליון ואת התיכון סיימה עם בגרות 5 יחידות במתמטיקה, פיזיקה, אנגלית והיסטוריה וכל זאת על אף שאת מרבית זמנה בילתה בעבודה ברפת ובקטיף בננות, ופחות בין ספסלי הלימודים.

הצניעות האופיינית לה ינוקה מבית הוריה, קיבוצניקים ברמ"ח איבריהם, שלימדו אותה מגיל צעיר שכולם שווים וכי בקיבוץ אסור להתבלט. זיוית נולדה בקיבוץ שער הגולן שבעמק הירדן, בסמוך לגבול ירדן, כילדה הצעירה מבין חמישה אחים ואחיות בימים שבהם הילדים עוד גדלו בלינה משותפת. בילדותה חוותה לא מעט אזעקות ושהות במקלטים בשל אירועי הטרור והאיבה לאורך הגבול.

עם סיום התיכון, ולאחר שוויתרה על הזדמנויות להשתלב ביחידות עילית כמו "תלפיות" או באגף המודיעין, בחרה לצאת לשנת שירות. לאחר גיוסה לצה"ל שירתה כסמב"צית חי"ר, ויצאה לקורס קצינים. קורס שסלל את דרכה לתפקידי ליבה בקריה כראש לשכה במשרד הביטחון ובמשרד ראש אכ"א. שם גם הגיעה אבן דרך חשובה בחייה כאשר בעודה מתלבטת מה היא רוצה לעשות כשתגדל, פגשה אשה מקסימה בשם אילת שהמליצה לה להמשיך ללמד. עוד שיחה מיקרית עם פרופ' רן גינוסר מהטכניון, עזרה לה להחליט מה ואיפה תלמד ויום אחרי שהשתחררה מהבקו"ם כבר התייצבה ללימודים בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון. 

ההתחלה בטכניון הייתה רצופת קשיים. לראשונה בחייה נתקלה במחסומים אקדמיים והרגישה שהחומר חומק ממנה. תחושה חדשה ולא מוכרת למי שסיימה את התיכון בהצטיינות כמעט מבלי להגיע לכיתה או לפתוח ספר.

בסמסטר השני המצוקה כבר הייתה גדולה עד כדי כך ששקלה ברצינות לפרוש. אולם שיחה אחת עם יועצת הסטודנטים שינתה את התמונה. היועצת הבהירה לה שבטכניון, מוכשרת ככל שתהיי, אי אפשר להצליח בלי ללמוד ברצינות, לתרגל ולפתור את שיעורי בית. התובנה הזו חוללה את השינוי ובעקבותיה לא רק שסיימה את התואר הראשון בהצטיינות יתרה, אלא המשיכה הישר לתואר שני במיקרואלקטרוניקה.

כבר בעת שלמדה לתואר השני החלה לעבוד באינטל. היא הצטרפה לצוות התכנון הפיזי (Physical design ) תחום בו היא עוסקת עד היום. אחרי תשע שנים באינטל עברה לחברת ליבה (Leaba) אחרי שזו כבר נרכשה ע"י סיסקו. כעבור ארבע שנים עברה לחברת מארוול שם עבדה כמהנדסת פיזיקל דיזיין בכירה. אחרי חמש שנים במרוול החליטה לקחת "פסק זמן" וכעת היא בוחנת כמה הצעות להמשך דרכה. במקביל לעבודתה באינטל ותוך כדי ניהול בית וגידול ילדים החלה זיוית לשחות. למעשה היא חזרה לתחביב השחיה שלה אותו זנחה בגיל 16.  

ספרי לנו על תחביב השחיה שלך

שחיתי מגיל שמונה בבריכה של קבוץ שער הגולן והתאמנתי במסגרת הפועל עמק הירדן. אבל למען האמת למרות שזה לא היה יותר מתחביב יצר התחרותיות שלי גרם לי גם להשתתף בהרבה תחריות שחיה והגעתי למקום שלישי בארץ בשחיית 200 מטר פרפר. בגיל 16 הפסקתי עם השחיה אבל לפני 15 שנה חזרתי לשחות.

מה גרם לך לחזור?

"הבן שלי היה בן שנתיים ורציתי להוריד משקל ולהרגיש יותר טוב עם עצמי. בהתחלה זה היה רק לשם הספורט והכושר האישי אבל די מהר גיליתי שהנתונים שלי הם לא רחוקים משיאי המאסטרס לגילי (בישראל)".כאן המקום להבהיר כי המאסטרס הוא עולם שלם של שחייה תחרותית למבוגרים. זה לא “עוד ליגה”, זו קהילה בינלאומית ענקית של שחיינים שמתחרים לפי קבוצות גיל ומחזיקים שיאים רשמיים בדיוק כמו בשחייה האולימפית.

"נרשמתי לתחרות מאסטרס של ישראל וחזרתי עם 4 מדליות זהב  ב- 100 מטר ו- 200 מטר חתירה, 100 מטר פרפר ו – 50 מטר פרפר". ההצלחה סיפקה לה דרייב נוסף וזיוית התחרותית החליטה שלא מספיק לה לקבל מדליות היא רוצה לשבור שיאים. וכך בשנה שלאחר מכן כבר שברה את שיאי ישראל לגילה. ב-2015 קיבלה אומץ ונסעה לקאזאן ברוסיה כדי להשתתף באליפות העולם של המאסטרס וחזרה משם עם ארבע מדליות כסף ואחת ארד.  ב-2017 השתתפה במכביה וזכתה בלא פחות מ- 10 מדליות זהב. כשהצטרפה לסיסקו הבינה שלא תוכל להתמיד עם עומס העבודה לצד השחיה ופרשה זמנית מהתחריות. היא חזרה להתחרות ב2022 והחליטה להעלות את הרף של עצמה כאשר נסעה לאליפות הפתוחה של ארה"ב. הפעם חזרה לישראל עם 5 מדליות כולל מדלית זהב במקצה 200 מטר פרפר. השנה שוב השתתפה באליפות הפתוחה של ארה"ב וחזרה עם 6 מדליות: 3 כסף ו-3 ארד.

ואם חשבתם שכל זה בא לה בקלות – טעיתם. שגרת האימונים התובענית בשחייה אילצה אותה למתוח את גבולות היממה: מדי בוקר היא קמה ב-4:30 לפנות בוקר, הגיעה לבריכה ב5:30 וב-9:00 כבר ישבה מרוכזת מול המחשב במשרדה, מוכנה ליום עבודה מלא.

זה נשמע לי לו"ז מאד קשה! מאיפה מגיע הדרייב שלך?

"אני מאד תחרותית. אני גם חושבת שיש הרבה דמיון בין העבודה בהייטק לבין שחיה. בשניהם צריך לעבוד קשה ובשניהם חייבים להתעקש ולהתמיד כי לא תמיד רואים תוצאות מהר. צריך להתמודד עם כשלונות ולהשתפר כל הזמן".

את באמת אשה מיוחדת אבל לא לכל אחת זה מתאים. האם זו הסיבה שאין הרבה נשים בתעשיית השבבים?

"אני חושבת שאין הרבה נשים מסיבות אחרות. ראשית, רוב הבנות בגילאי בית הספר לא חשופות למקצועות כמו הנדסת חשמל. צריך להתחיל לחשוף אותן ולדבר איתן על כך כבר בבית הספר היסודי כי אחר כך זה מאוחר מדי. צריך להסביר להן במה מדובר, עד כמה זה מעניין וגם להרגיע אותן שלא יפחדו מהעומס או מהתחרות עם הבנים, כי אין מה לעשות, הבנים יותר תחרותיים מהבנות.

הבנות גם לא יודעות לקדם עצמן כמו גברים. אמר לי פעם מנהל (גבר). "אשה לא תפאר עצמה בקורות החיים כמו גבר" ונוכחתי בכך בעצמי כשעברתי על קורות חיים של בנות כשראיינתי עובדים לצוות שלי".

מה את חושבת שניתן לעשות כדי להגדיל את כמות הנשים בתעשיה?

"כפי שציינתי, צריך להביא לידיעת הבנות את המקצוע כבר מגיל בית ספר יסודי. חוץ מזה הבנות לא צריכות לוותר על הצטרפותן למקצוע גם אם הן נתקלות בקשיים בדרך. ראש אגף מחוננים במשרד החינוך סיפר לי פעם ש: 95% מהערעורים על קבלה לתוכנית מחוננים הם של בנים. כשמדובר בבנות יש ויתור גם מצד הבנות וגם מצד ההורים שלהן.

אני גם מוכנה ללכת אישית לבתי ספר ולחטיבות הביניים, להיכנס לשעורי פיזיקה ומתימטיקה, לעודד את הבנות, להסביר להן מה זה הנדסת חשמל, ולהבהיר להן שזה לא מקצוע לגברים בלבד". 

ומה עכשיו?

"להמשיך, להשתפר ולחפש את האתגר הבא. תמיד יש משהו שאפשר ללמוד ולעשות טוב יותר", היא אומרת, ומחזיקה במוטו שהיא מנחילה גם לשני ילדיה "קל זה משעמם – קשה זה מעניין ומאתגר".

בימים אלה נמצאת זיוית בפסק זמן שלקחה לעצמה. היא אומנם לא הפסיקה לשחות, אך לאחר למעלה מחמש שנים אינטנסיביות במיוחד בחברת מרוול הרגישה שהגיעה השעה לשאוף ואויר ולמלא מצברים רגע לפני שהיא ממשיכה הלאה במלוא העוצמה.

"מעניין אותי להצטרף לסטרטאפ" היא משתפת. "אתגרים חדשים מרגשים אותי, ואני מאמינה שאמשיך להתמקד בתחום ה-Physical Design . זה המקום שבו הניסיון, התשוקה והיכולות שלי באים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר".

הפוסט חותרת משיא לשיא הופיע לראשונה ב-Chiportal.

היא גדלה בירושלים ובצעירותה לא נמשכה לתחום המדעים המדויקים. גם לא היה שם הורה או מורה שניסו לכוון אותה לתחום. באוניברסיטה העברית בחרה ללמד בלשנות ועבדה שנים לא מעטות באקדמיה ללשון עברית. אך ככל הנראה הידע שרכשה בתחום התקשורת הבינאישית עזר לה, להבין אנשים, להיקלט בתעשיית השבבים וגם להשתלב בתפקידים בכירים ללא רקע טכני כלשהו. כיום לאחר למעלה מ-30 שנות עבודה בתעשיית השבבים יש לה רק דברים טובים להגיד על הדרך, החברות והאנשים אותם פגשה במהלך הקריירה הארוכה והמגוונת שלה.

אז איך הגעת לתחום השבבים?

הכל קרה במקרה. בשנת 1993 עברתי עם בעלי וילדיי לחיפה בעקבות הזדמנות עסקית חדשה של בעלי, ומצאתי את עצמי בצומת דרכים מקצועי. אף על פי שיכולתי להשתלב בתחום הבלשנות באקדמיה, קיבלתי החלטה לפנות לתעשייה. עמדו בפניי שלוש הצעות עבודה שונות: בטמבור, בשטראוס ובצורן. כאם לילדים צעירים, העדפתי לעבוד קרוב לבית. התגוררנו אז בשכונת רמת אשכול, סמוך למרכז תעשיות מדע (מת"מ) שבו פעל גם מעון לילדים. מכיוון שחברת "צורן" הייתה ממוקמת במת"מ החלטתי להשתלב בחברה, שמיקומה היה הכי קרוב והכי אידיאלי עבורי.

התחלתי את דרכי בצורן כמנהלת משאבי אנוש תחת ניהולו של מוטי מבל, שניהל את הסניף הישראלי. זמן קצר לאחר מכן מוטי עזב, ואז פגשתי את ד"ר לוי גרצברג, יזם ומנכ"ל צורן שחי בארה"ב. עם הגעתו לישראל, הוא מינה אותי לכהן גם כ Site Manager של הפעילות בארץ. בשנת 1995 הונפקה צורן בארה"ב. מבחינתי צורן היתה ציון דרך חשוב בקריירה שלי והעניקה לי כלים וניסיון עצום.

בשנת 2000 עזבתי את החברה והצטרפתי כסמנכ"לית תפעול לחברת  Emblaze Semiconductor . שלוש שנים מאוחר יותר, בשנת 2003, הקמתי יחד עם אלון עירוני את חברת. Siano Mobile Silicon אלון כיהן כמנכ"ל ואני שימשתי כסמנכ"לית התפעול והכספים (CFO/COO) של החברה. הגענו לשיא ייצור מרשים של 3 מיליון שבבים בחודש, אשר שימשו לקליטת שידורים טלוויזיוניים טרסטריאליים ואיפשרו למליוני אנשים בכל העולם לצפות בטלוויזיה ישירות מהמכשיר הנייד. עם זאת, כאשר הסמארטפונים החלו לספק את פתרון הצפייה בטלויזיה באופן מובנה, הטכנולוגיה של סיאנו הפכה למיותרת, והחברה נסגרה.

חמוטל עוד הספיקה לעזור לשותפה אלון עירוני להקים את חברת טרניקה העוסקת ביצירת טיפולים יעילים לסובלים ממיגרנות כרוניות לפני שגיא קורן מייסד Xsight Labs צילצל אליה והזמין אותה להיות ה- COO של חברתו החדשה, תפקיד אותו היא ממלאת בהצלחה עד היום.

את דוגמא מצוינת לאשה שהשתלבה נפלא בתעשיית השבבים. מה לדעתך צריך לעשות כדי שיותר נשים יצטרפו לתעשייתינו.

אני חושבת שצריך לעודד נשים כבר מגיל צעיר לכיוון חינוך טכנולוגי. אני פחות מאמינה באפליה מתקנת ויותר בחינוך מגיל צעיר. לדעתי כבר בכיתה ו' צריך למצא דרכים לקרב נשים לתעשיה. אפשר וצריך לעשות יותר ואני גם מוכנה להתנדב ולתרום לענין הזה.

ומדוע אנחנו לא רואים (כמעט בכלל) נשים בתפקידי ניהול?

יש אכן מעט מאד נשים מנהלות בהייטק בכלל ובתחום הסמיקונדקטור בפרט. זהו תחום קשה ויש בסמיקונדקטור הרבה שובינזם. אני לא סבלתי מזה אף פעם אבל זה קיים.

לדעתי יש גם בעיה בצד הנשי. סמיקונדקטור נתפס אצל נשים רבות כתחום גברי והן לא מכוונות לתחום. יש יותר נשים בתחום התוכנה או הסייבר והיום גם נהיה מודרני לנשים להיות Product Manager אבל בגדול אין מודעות ואיך חינוך של נשים לתחום השבבים ואנחנו בתעשיית השבבים סובלים מכך. גם אני באופן אישי סובלת מכך שאין לי מספיק מהנדסות.

האם ניסית לעזור לנשים שהגיעו לעבודה אצלך להשתלב בתעשיה?

כמובן, אני משתדלת להתחשב בנשים, להיות יותר סובלנית בחופשות לידה ארוכות ולתמוך בהן ככל יכולתי. למען האמת, הנשים שמגיעות אלינו טובות יותר מהגברים. יש לי נשים בתכנון חומרה, בתוכנה, ב DFT  וב- Verification  והן מצוינות. כיום 15-20% מהמהנדסים שלנו הן נשים אבל זה כואב לי שאין יותר.

האם אפשר לשנות את המצב? כלומר לדאוג שיותר נשים ילמדו אלקטרוניקה ו VLSI באקדמיה?

אני בהחלט מאמינה שזה אפשרי. זה אמנם קשה יותר לנשים לעבוד במקצוע הזה כי בדרך כלל הדאגה וגידול הילדים נופלת בעיקר על הנשים אבל זה אפשרי. אמרתי שהנשים יותר טובות מהגברים כי כדי לנהל בית ולהצליח במקביל בעבודה הן צריכות להיות ממושמעות ומסודרות. רק כך אפשר להצליח בכל משימות היום יום. אני מאמינה שאפשר גם לעשות שינוי חשיבתי בקרב צעירי הדור הבא כמו שכבר היום יש יותר נשים מגברים שנרשמים ללימודי הרפואה, כך אפשר לעשות גם בתחום השבבים!

הפוסט בלי מורים למדעים ובלי הורים מהנדסים: האישה שפילסה בעצמה את הדרך לצמרת תעשיית השבבים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

כילדה, קרן מולר לא חלמה שתהיה קשורה לעולם השבבים או ההייטק. חייה נסובו סביב לימודי פסנתר ואהבתה הגדולה למוזיקה ואמנות. כתלמידת קונסרבטוריון ובית הספר לאמנויות “רעות” בחיפה, הופיעה מגיל צעיר בתחרויות נגינה. ההשתתפות בבחינות המוזיקה עזרו לה לבנות משמעת עצמית ויכולת עמידה בלחצים.

כשקרן מדברת על משפחתה, מתגלה סיפור קליטה ישראלי. כשהייתי בת חמש היא מספרת, עליתי עם משפחתי לישראל מברית המועצות לשעבר, והגענו לקריית ים. היינו דוברי הרוסית היחידים בשכונה וללא ספק ניתן לאמר שאתגרי הקליטה השפיעו ועיצבו את אישיותי.

בתיכון למדתי במגמה ריאלית ולמרות שגדלתי במרחק נסיעה קצר מהטכניון, בסביבתי לא הכרתי אף אחד שלמד שם וגם לא נחשפתי לאפשרויות שעומדות בפניי במהלך הלימודים".

הכל השתנה כשהחלה לעבוד בתפקיד טכנולוגי. שם גילתה לראשונה את עולם הפיתוח הטכנולוגי כשעבדה לצד מהנדסי חשמל ואנשי מקצוע בתחום. או כפי שהיא מעידה בעצמה: 'לפתע גיליתי תחום מרתק ומאתגר. אמנם במשפחה שלי היה ברור שכולם פונים ללימודים אקדמיים, אך הבחירה בהנדסת חשמל נולדה מתוך אותה סקרנות שהתעוררה בי במהלך העבודה. לימים גם הבנתי עד כמה חשיפה מוקדמת לטכנולוגיה יכולה להשפיע, מהי מוביליות חברתית ואיך היא משפיעה על הבחירות בחיינו.

כשנרשמתי ללימודים בטכניון סבתא שלי קנתה לי את הרכב הראשון כדי שאוכל להגיע ללימודים ומאז זה הפך לבדיחה משפחתית קבועה: כל מי שמתקבל ללימודים אקדמיים “זוכה לרכב מסבתא".

ומה עם שאר בני משפחתך. האם גם הם קשורים לעולם ההייטק?

אני נשואה לניר סמנכ"ל בכיר בהייטק. אנחנו מתגוררים בתל אביב עם ארבעת בנינו, חלקם מבטן וחלקם מהלב.

ואיך הגעת לעולם השבבים?

את דרכי בתעשיה התחלתי כבר בסמסטר השני ללימודים, בצוות סטודנטים שהיה אחראי על השליטה ובקרה של חוות השרתים של אינטל, תחום שהיום יצא למדינות עם כח אדם זול יותר. עבדנו במשמרות לאורך כל היממה. מתוך רגעים של דיבוג תקלות תקשורת ופיצות בשלוש לפנות בוקר נוצרו חברויות עמוקות שמלוות אותי עד היום. זו הייתה תקופה סטודנטיאלית ייחודית, שבה הלמידה המקצועית והקשרים האישיים השתלבו זה בזה באופן טבעי.

בהמשך עברתי יחד עם חלק מהצוות לחברת מלאנוקס שהייתה אז סטארטאפ בתחילת דרכו. שם עבדתי בצוות הוריפיקציה, והפרויקט שעליו הייתי אחראית התקבל גם כפרויקט גמר בתעשייה. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי עד כמה התעשייה בתחום מקדימה את האקדמיה. ממלאנוקס עברתי לחברת אינטל שם מילאתי תפקידי תכנון ופיתוח שונים.

התחנה הבאה שלי היתה בחברת Broadcom  אליה הגעתי בתחילת ההיריון שלי. על אף החשש במהלך ראיון העבודה שלי בחרתי לשתף בכך, למרות שלא הייתי חייבת. התגובה של המנהל המגייס הייתה מיידית וברורה: “אנחנו מגייסים לטווח ארוך”. עבורי זה היה רגע משמעותי שעיצב את תפיסת הניהול שלי.

מאז, אני מקפידה להעביר את המסר הזה למהנדסות צעירות ולעובדים בכלל: אל תוציאו את עצמכן מהמרוץ מראש, אל תוותרו על הזדמנויות בגלל תכנון משפחתי. ארגונים טובים ידעו להתמודד עם זה.

אחרי כמעט 8 שנים בברודקום המשכתי ל-  Xsight Labs כדי להוביל את ההקמה של תחום ה  DFT מאפס, חוויה יזמית אמיתית בתוך סטארטאפ. גייסתי צוות, בניתי יכולות פנימיות, ועבדתי עם אנשים מצוינים בתחושת שותפות מלאה.

כיום באנפורנה, AWS אני מרגישה שוב את אותה אנרגיה, שילוב ייחודי של חברה בינלאומית עם רוח של סטארטאפ. הביקוש האדיר לשבבים בעידן ה- AI יוצר הזדמנויות חדשות ומרגשות, ומחזיר אותי לאותה סקרנות ראשונית שהובילה אותי לתחום: התשוקה לפתרון בעיות מורכבות והמפגש הבלתי פוסק עם חזית הטכנולוגיה.

אני מאמינה שגם תחום ה DFT עומד בפני שינוי משמעותי בשנים הקרובות. לכן אני מעודדת את הצוות שלי לאמץ כלי AI לבנות לעצמם Agents ולהיות חלק פעיל מהשינוי, לא רק לצפות בו מהצד אלא להוביל אותו.

מה ההזדמנויות שאת רואה לקידום גיוון וכישרונות מגוונים בתעשייה?

בלימודי בטכניון היינו שבע נשים בלבד – מיעוט בולט. היום לשמחתי, המציאות כבר נראית אחרת ובצוות שלי באמזון יש רוב נשי, כולל בתחומים שבעבר היו כמעט בלעדיים לגברים כמו DFT ו-Package  Design   עבורי זו עדות אמיתית לשינוי העמוק שהתחום עובר.

באנפורנה, AWS  סל ההטבות לעובדים לאחר לידת ילד, לדוגמא: גברים גם זכאים לחופשת לידה בתשלום של 6 שבועות, אך מעבר להטבה כזו או אחרת, המסר הוא ברור: הורות היא אחריות משותפת.

כאשר ארגון תומך באופן אקטיבי בשילוב בין העבודה לחיים האישיים, הוא לא רק מסייע לעובדים ולעובדות, אלא מעצב תרבות ארגונית בריאה. כשיש תנאים המאפשרים שוויון בבית, נוצר שוויון אמיתי גם בהזדמנויות הקריירה לכולם.

חשוב שסביב שולחן קבלת ההחלטות יהיה מגוון אנושי רחב: מגוון דעות, רקעים שונים ומיומנויות מגוונות. גיוון זה לא רק מקדם הוגנות, אלא גם מאפשר לקבל החלטות טובות, מעמיקות ומקצועיות יותר. בסביבה תחרותית כמו ההייטק, אי אפשר לוותר על הפוטנציאל והיכולות של אף קבוצה באוכלוסייה – שיתוף נשים הוא חלק בלתי נפרד מהצלחת החברה ואני גאה לראות שהשורות מתמלאות בנשים בתפקידי מפתח, ולא רק בהייטק

מה ניתן לדעתך לעשות כדי להגדיל בכל זאת את כמות הנשים בתעשייה?

כל אישה שמגיעה לתפקיד בכיר פותחת דלת לאחרות ומסמנת להן שזה אפשרי, אך כדי להאיץ את השינוי עלינו לפעול באופן אקטיבי: דרך מנטורינג, Sponsorship ,והובלה מודעת של הדור הבא. נשים רבות מציבות לעצמן סטנדרטים גבוהים במיוחד, זו חוזקה אדירה, אך לעיתים היא מלווה בהיסוס לפני חשיפה או לקיחת הזדמנויות.

אנחנו בעידן שבו נשים מובילות חדשנות, מנהלות צוותים ומשפיעות על תעשיות שלמות כולל תעשיית השבבים. ככל שיותר נשים יבחרו לקחת את הבמה, לבקש, ליזום ולהוביל כך תגדל ההשפעה שלהן, והדרך עבור הדור הבא תהיה תהיה ברורה, טבעית ונגישה יותר!

*קרן מולר היא אחת המרצות בכנס ChipEx2026. הרצאתה תעסוק בנושא: Efficient In-System Scan Testing Over High-Speed I/O in AWS Nitro Chips

הפוסט הפסנתרנית המוכשרת שהפכה למהנדסת שבבים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

המטה, האמון על פעילות החברה באירופה, המזרח התיכון ואפריקה (EMEA), ממוקם באמסטרדם – לשם עברה כוכבית עם משפחתה.

מינויה של כוכבית לתפקיד מפתח בחברה המובילה את תעשיית השבבים העולמית הוא אות כבוד לתעשייה הישראלית כולה, ובפרט לנשים הפועלות בה.

נפגשנו עם כוכבית לשיחה פתוחה כדי ללמוד על הדרך המקצועית שעברה, על האתגרים במעבר לרילוקיישן (Relocation) בבירה האירופית, ועל התובנות שהובילו אותה להצלחה בזירה הבינלאומית.

אז איך הכל התחיל?

התחלתי את הקריירה שלי בתעשיית השבבים בחברת אינטל שם עסקתי בתכנון פיזי (Physical Design) . התחנה הבאה היתה מחלקת הפיתוח של חברת DSPG ואחרי כמה זמן עברתי לחברת טאואר כדי להשתלב במחלקת ה – CAD במרכז החברה בנתניה. שם פגשתי את פול גיבסון (מוותיקי תעשיית ה-EDA) שהיה באותה עת מנהל הפעילות העסקית של חברת Synchonicity  ויותר מאוחר היה מעורב בהקמת חברות בתעשיה בינהן Agile Analog.

ומה קרה עם פול?

פול גילה את הכישורים הבינאישיים שלי והמליץ לי לעשות הסבה מפיתוח לתחום המכירות והעסקים. לקח לי קצת זמן לעכל זאת ולעשות את השינוי אבל החלטתי לקבל את הצעתו של פול ובשנת  2005 הצטרפתי לחברת הקנין הרוחני Virage Logic בה עבד פול כמנהל הפעילות האירופית ואני התמניתי לתפקיד מנהלת השוק הישראלי.

עם רכישת וירג' לוג'יק ע"י סינופסיס עברה גם כוכבית לסינופסיס שם עבדה כמנהלת ה- IP של סינופסיס בישראל עד 2014 כשנסעה עם משפחתה לויטנאם בעקבות רילוקיישן של בעלה. ארבע וחצי שנים מאוחר יותר כשחזרה לארץ הצטרפה לחברת arm כמנהלת מכירות איזורית.

ואז הגיע פול נוסף

כן, בזמן שעבדתי ב- arm השתתפתי בכנסים  של TSMC בישראל ולפני כשלוש שנים כשנפגשתי עם פול דה בוט נשיא TSMC אירופה באחד מכנסי החברה בישראל הוא הציע לי לעבור לעבוד במטה החברה באירופה. אחרי כמה חודשים מאז אותה פגישה אקראית מצאתי את עצמי עובדת ב-TSMC וגם מטפלת בלקוחות מכל רחבי אירופה. למעשה התחלתי בתפקיד פיתוח עסקי שלא כלל את השוק הישראלי. ורק בחודשים האחרונים הוצע לי לעבור ולטפל בשוק המקומי.

שמחת לחזור לעבוד מול השוק הישראלי?

כמובן. אני מאד  שמחה לעבוד מול התעשיה המוכרת לי היטב ועם האנשים שאני אוהבת. בכל הזדמנות שיש לי אני מספרת לעמיתיי וחבריי בהולנד, על הפיתוחים החדשנים שנעשים בישראל וממש לאחרונה הייתי גאה מאד לעדכן אותם בהכרזה של ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה שהכריז בריש גלי (במיוחד בתקופה בה ישראל לא אהודה במיוחד בעולם) כי "ישראל היא הבית השני של אנבידיה".

בהסתכלות על התעשיה ועל הקריירה שלך האם הרגשת שיש לך בעיה להתקדם כאשה?

ממש לא, מעולם בשום שלב בעבודה שלי לא הרגשתי שיש לי בעיה להתקדם בגלל היותי אשה. אני מאמינה שכל אחד או אחת יכולים להתקדם בחיים זה רק תלוי בו או בה.

מה זאת אומרת? נשים רבות טוענות שהן לא מקודמות בגלל היותן נשים

ההתקדמות קורית בזכות עשיה ועבודה קשה. אני מאמינה גדולה בנטוורקינג וחשוב גם שכל אשה שרוצה להתקדם תבנה לעצמה רשת קשרים. מעולם לא הופליתי לרעה בגלל היותי אשה ומצד שני אני רוצה שאנשים יעשו איתי עסקים לא כי אני אשה אלא כי אני טובה.

אז מה ניתן לדעתך לעשות כדי שיהיו יותר נשים בתעשיית השבבים

זה הכל מתחיל בחינוך וכשאני אומרת חינוך אני מתכוונת לחינוך כבר בבית ספר יסודי. יש לי ארבעה ילדים, שני בנים בגילאי 17 ו-15 ושתי בנות (תאומות) בנות 12. אני מעודדת את כולם לשאוף להצלחה (וכמובן להצטרף להייטק). כל אחד צריך להעצים את הילדים שלו ולגדל אותם להיות סקרנים.

ואיך גורמים לזה לקרות?

אני מאמינה שכל אחד צריך מנטור. מישהו שיאמין בך ויכוון אותך. אני גם מאמינה שאפשר לגדל משפחה וגם לבנות קריירה במקביל. כשרוצים אפשר הכל!

הפוסט המסע של כוכבית – מהשוק המקומי לצמרת העולמית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

את הצד של אינטל ייצג דניאל ליפוביץ, מהנדס בכיר באינטל ישראל, ולצידו הציגה ד"ר ענבר דג, סמנכ"לית מחקר ופיתוח בחברת הסטארטאפ פונוניקס ( Phononics ). ד"ר דג תיארה בהרצאתה כיצד פונוניקס משלבת יהלומים סינתטיים רב-גבישיים בתוך מארזי שבבים, במטרה לשפר באופן דרמטי את פיזור החום שלהם. הניסויים המשותפים של אינטל ופונוניקס הדגימו ירידה מרשימה של 10-20 מעלות צלזיוס בטמפרטורת הצומת ושיפור של עד 10% בביצועי השבבים.

מעבר לחדשנות הטכנולוגית שהוצגה, ההרצאה הייתה גם הזדמנות מצוינת להתוודע לד"ר ענבר דג ולקריירה המרשימה שלה. ענבר היא דמות מעוררת השראה וללא ספק מהווה מודל לחיקוי עבור נשים השואפות להשתלב בתעשיית השבבים ולהגיע לדרגי הניהול בתעשיה.

ד"ר ענבר דג מרצה בכנס ChipEx2025 צילום: ערן לם

ענבר נולדה וגדלה בנצרת עילית (הידועה כיום בשם נוף הגליל). ילדה מוכשרת שלמדה בכיתה מדעית וסיימה תיכון במגמה ריאלית. ההכוונה למקצועות ריאלים הגיעה ככל הנראה מהבית בו גדלה לאבא אגרונום, בעל דוקטורט בתחום החקלאות ובשבילה היה זה אך טבעי שתמשיך ללמד באוניברסיטה ותרכוש תארים. אך את ההכוונה לתחום הטכנולוגי היא חייבת דווקא למורה לפיזיקה בתיכון שהקפיד להדגיש בפני תלמידיו (גם הבנים וגם הבנות) כי העתיד טמון בתחום הטכנולוגיה והמוסד הטוב ביותר ללימודי מקצועות טכנולוגים הוא הטכניון.

ואכן עם סיום שירותה הצבאי נרשמה ללימודים בטכניון. דווקא כאן הפתיעה את עצמה כשבחרה ללמד כימיה ולא ללכת בעקבות המורה לפיזיקה הזכור לטוב. הסיבה נעוצה בביקור שלה במפעלי ים המלח בהם ביקרה בתקופת התיכון והוקסמה מהמורכבות של הפקת הכימיקלים במקום. לפני שנרשמה לטכניון עוד התלבטה בין פיזיקה לכימיה אך בסוף בחרה ללמד במסלול ישיר לדוקטורט בכימיה.

לאחר סיום לימודיה הצטרפה לחברת טאואר סמיקונדקטור שם החלה לעבוד כמהנדסת תהליך. כבר אחרי שלוש שנים מונתה למנהלת המו"פ של התחום הדיאלקטרי ולאחר שנתיים נוספות כבר עברה לנהל את תחום התפוקה והאינטגרציה. לאחר 10 שנים בטאואר עברה לחברת SCD שם מילאה תפקיד דומה. התחנה הבאה בקריירה של ענבר היתה דווקא בחברה שלא שייכת לתחום השבבים. חברת PCT המפתחת ומיישמת פתרונות ייחודיים להגנה מפני קורוזיה ובלאי שם שימשה כ- CTO במשך 7 שנים. נסיונה הרב בתחום הכימיה זימן לה את ההזדמנות להצטרף לחברת ההזנק Evigence Sensors אשר פיתחה חיישני טריות חזותיים המנטרים את חיי המדף של מוצרים מתכלים.

לפני כ 4.5 שנים הצטרפה לחברת Phononics בתפקיד סגנית נשיא למחקר ופיתוח. כיום היא מתגוררת בעיר נשר ביחד עם בעלה (אותו הכירה בטכניון) ושלושת בנותיהן. הנסיון הרב של ענבר דווקא בתפקידי ניהול בכירים בתעשיית ההייטק בכלל ובתעשיית השבבים בפרט ראוי להערכה אך יחד עם זאת הוא די יוצא דופן.

ביקשנו מענבר לשתף אותנו בהצלחתה להתקדם לתפקידי ניהול כבר בשלב מוקדם בקריירה שלה

במהלך הקריירה שלי ובמיוחד בראשית דרכי בטאואר, היו לי מנהלות נשים. (הראשונה זמירה לביא שטרנפלד ואחר כך איילת מרגלית). זה גרם לי להבין שנשים יכולות להיות גם אמהות וגם מנהלות בתעשיה. שתי הנשים  שניהלו אותי היו גם דוגמא ומופת והיוו השראה גדולה עבורי.

האם אשה שהופכת להיות מנהלת בשלב צעיר יחסית כשיש ילדים קטנים בבית פוגמת בחיי המשפחה שלה?

נולדו לי שלוש בנות, שתיים מהן בעת שעבדתי בטאואר והשלישית כשכבר הייתי ב-SCD. אין ספק שהעבודה התובענית דורשת ממך להיות מסודרת ולחיות עפ"י לו"ז מדויק אבל זו בהחלט משימה אפשרית ואף פעם לא הרגשתי כי היא פוגמת בחיי המשפחה שלי.

אז מדוע אנחנו לא רואים יותר נשים בתעשיה שלנו?

לדעתי יש הרבה נשים ברמת המהנדסים ובשלב הזה יש שויון בהתייחסות לנשים כמו לגברים. יש גם תחומים כמו בהנדסת תהליכים בהם יש כמות דומה של נשים וגברים כמו למשל בחברות כגון רפאל, אלתא גל-אל ואחרות, אבל בהיררכיה הניהולית יש עדיין מעט מאד נשים והסיבות לכך מורכבות. חלקן נובעות ממציאות היסטורית של סביבה גברית לחלוטין ומתהליכים של קידום שויון מגדרי שעדיין לא הושלמו. סיבה נוספת היא אורח החיים המודרני שבו גם אם נפתחו אפשריות שוות לנשים, עדיין חלקן הן הדומיננטיות בתפקוד בבית וסדרי העדיפיות המשפחתים מתנגשים ביכולת שלהן להתקדם לתפקידי ניהול תובעניים. אני יודעת שאין למצב הזה פתרון קסם אך לדעתי במקביל למנגנוני תיקון ארגוניים, עלינו הנשים להיות יותר אקטיביות בחתירה לשויון בכל המגזרים ובכל רמות הניהול.

סקר שנערך לאחרונה ע"י רשות החדשנות בשיתוף ענבל אורפז הציג תמונה די עגומה בנושא נשים בתעשיית ההייטק. רק כשליש מכלל המועסקים בהייטק הן נשים ובתפקידי ניהול נשים מייצגות רק כ-17% מכח האדם. מספרים אלו נותרו ללא שינוי מהותי בעשור האחרון.  מה צריך לדעתך לעשות כדי לשפר את המצב הזה?

אני בטוחה שנשים יכולות ללמוד את כל תחומי ההנדסה והמדעים כולל נושאים הנחשבים יותר גבריים כמו חשמל, מכונות או מחשבים. הבעיה היא שהסביבה לא מעודדת אותן ללמד את המקצועות הללו והתוצאה היא מעט נשים בתעשיה ועוד פחות בתפקידי ניהול.

מה ניתן לעשות כדי לשנות את המצב הזה?

קודם כל חשוב להבהיר לנשים כי ניתן לשלב בין תפקיד תובעני בהייטק לבין חיי משפחה. כיום בני הזוג מהמין הגברי מוכנים להתחלק בנטל המטלות בבית וגם להגיע מוקדם יותר הביתה מדי פעם.

בנוסף, חשוב להגיע לנערות כבר בגילאי חטיבת ביניים או תיכון ולתת להם הרצאה על יתרונות העבודה בהייטק. אני עושה זאת מדי פעם בבתי ספר תיכונים ולאחרונה אף הוזמנתי להרצות בנושא באורט. אני משתדלת להסביר לבנות את מהות העבודה וגם מדגישה שבנוסף לכל יתרונות העבודה בהייטק היא רווחית, מאפשרת עצמאות כלכלית, ואין סתירה בינה לבין פיתוח חיים אישיים ומשפחתיים.

הפוסט ענבר דג – דג נדיר בתעשיית השבבים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

למרות הצורך הגובר בכוח אדם בתעשיית השבבים בארצות הברית, שיעור הנשים בתפקידים טכנולוגיים נותר נמוך באופן מדאיג. על פי דו"ח שפורסם באפריל 2025, ב-51% מהחברות פחות מ-20% מהמשרות הטכנולוגיות מאוישות על ידי נשים. במקביל, נרשמה ירידה במספר החברות שמתחייבות פומבית לשוויון הזדמנויות – נסיגה שמדאיגה את מומחי התחום.

בריאיון ל-IEEE Spectrum, אנדריאה מוחמד, מנכ"לית שותפה של חברת QuantumBloom, מזהירה כי מדובר בכשל מערכתי עמוק. החברה עוסקת בליווי נשים בראשית דרכן בקריירות STEM, ומזהירה מהשלכות "דליפת צינור הכישרונות" – תהליך שבו נשים עוזבות את התחום כבר בצעדים הראשונים בקריירה.

לדבריה, "התעשייה מדברת על מה היא צריכה ממערכת החינוך, אבל כמעט לא שומעים את קול הדור הבא. אנחנו לא מצליחים למשוך את הכישרונות החדשים, במיוחד נשים, פשוט כי אנחנו לא מקשיבים למה שהן צריכות."

מוחמד מצביעה על פרדוקס מטריד: דווקא כאשר יש צורך קריטי להרחיב את כוח האדם המקומי – בשל מגמות של השבת ייצור השבבים לארה"ב ולחצים גיאופוליטיים – ההשקעה בתוכניות לשילוב נשים בתעשייה מצטמצמת. "זה לא עניין של גיוון לשם גיוון. מדובר בפיתוח ההון האנושי – אם נשים בורחות מהתעשייה, צריך להבין למה ולטפל בזה."

לדבריה, הסיבות המרכזיות לעזיבה כוללות תרבות ארגונית מיושנת, היעדר תמיכה בשלבים הראשונים בקריירה, ומחסור ביוזמות כמו תכניות חניכה, מסלולי רוטציה והכשרה מנהיגותית. "בחברות אחרות – במיוחד מחוץ להנדסה – משקיעים בעובדים הצעירים. בתעשיית השבבים, זה כמעט לא קיים."

מוחמד מציינת שדו"ח של Global Semiconductor Alliance ואקסנצ'ר מעיד על נסיגה בהתחייבויות החברות לנושאי גיוון – מגמה שהיא מכנה "קנרית במכרה פחם". לדבריה, "השאלה איננה אם יוזמות כמו QuantumBloom מסכנות את החברה – אלא מה הסיכון האמיתי: שפשוט לא יהיו לכם עובדים לפאבים (fabs)."

כדי להפוך למגנט לכישרונות מכלל הקהילות, ובפרט נשים, היא קוראת לשינוי עמוק בתרבות הארגונית ולבניית מקומות עבודה מכלילים באמת – לא כסיסמה, אלא כיעד עסקי אסטרטגי.

הפוסט תעשיית השבבים לא יכולה להרשות לעצמה לנטוש את הנשים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

שלוש שנים מאוחר יותר החליטה שהגיע הזמן להקים סטרטאפ והצטרפה לצוות ההקמה של חברת Social Wonder בה שימשה כ- CTO. הסטראפ כמו סטרטאפים רבים לא התפתח כמתוכנן אבל אנה קיבלה את הנסיון שאולי חסר לה לעבוד בסביבה של סטארטאפ ולהבין מה היתונות ומה החסרונות של חברה קטנה וצעירה.

בתחילת שנת 2024, חזרה אנה לקבוצת ה-Wireless של אינטל, שם החלה להתמקד באופטימיזציה של תכנון כרטיסים. במסגרת עבודתה, היא וחברי הצוות התממשקו עם הסימולטור של Ansys בתחום ה-  Signal Integrity . במהלך הפעילות פיתחו אנה וחבריה אייג'נטים ייחודיים שהוכיחו את היכולת לשדרג באופן משמעותי את תכנון הכרטיסים ואף לאפשר אוטומציה מתקדמת על ידי ניצול מושכל של יכולות הבינה המלאכותית הקיימות כיום. תובנות אלו פתחו בפניהם אפשרויות לא רק לשיפור תכנוני SerDes אלא גם לתכנון אוטומטי ויעיל של החיבורים החשמליים במעגלים על גבי השבב, הידועים בשם Netlist עבור שבבים מתקדמים.

לאור ההצלחה של הסקריפטים שכתבה, החלה אנה לשקול הקמת חברה עצמאית שתתמקד בפיתוח מודלים בקוד פתוח (Open Source). מודלים אלו יאפשרו לחברות EDA ולחברות המפתחות שבבים לבצע אוטומציה בתהליכי התכנון ולייעל את עבודת התכנון בדור ה-AI.

לשם כך, פנתה אנה לד"ר סעיד אמל, מומחה לעיבודי בינה מלאכותית ו-NLP, שאיתו עבדה בעבר בחברת GM. ד"ר אמל, המתגורר כיום בבוסטון ומשמש כחוקר באוניברסיטת Northeastern וכפרופסור אורח בבית הספר לרפואה בהרווארד, נענה בשמחה לסייע לה.

בתחילת 2025, עזבה אנה את אינטל במטרה להקדיש את מלוא מרצה למיזם החדש שלה. אליה הצטרפו שני מהנדסים בכירים, רוני אבירי ואיל חולי, שעזבו אף הם את אינטל כדי לקחת חלק בסטארטאפ החדשני שזכה לשם המקורי HowHardAI. ד"ר אמל ממשיך לתמוך בפרויקט מרחוק, בעוד הצוות מתמקד בפיתוח פתרונות פורצי דרך שייעלו את תהליכי התכנון בעולם השבבים.

אנה ברנוב צפויה להשתתף בכנס ChipEx2025  ולהסביר בסמינר הטכנולוגי כיצד ניתן לבצע Netlist  אוטומטי או איך שהיא קוראת לזה: One-Click Netlist-to-GDS . להשתתפות בכנס ChipEx2025  לחצו כאן.

הפוסט היזמת שרוצה לחולל מהפיכה ב- Netlist הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בתקופה האחרונה בה חברת אינטל, שהיתה פעם היהלום שבכתר תעשיית השבבים העולמיות, נמצאת בקשיים ולא ברור לאן מועדות פניה, מעניין לשמע מה חושבת על כך שלומית וייס, הישראלית שהגיעה לתפקיד הבכיר ביותר בחברה וניהלה (עד לפרישתה לפני מספר חודשים) את כל מערך הפיתוח של אינטל (ביחד עם סוניל שנוי).

וייס פרשה מאינטל ממש לפני שהתחילה שקיעתה וכיום יש שתוהים האם עשתה זאת במקריות או בכוונה תחילה?

הקריירה המפוארת של שלומית החלה כשהצטרפה לאינטל בשנת 1989 כמהנדסת זוטרה ובמהלך 28 שנותיה באינטל היתה הראשונה למלא כאישה תפקידי ניהול בכירים גם באינטל ישראל וגם באינטל העולמית. בשנת 2017 עברה לעבוד כסמנכ"לית בכירה להנדסת שבבים בחברת מלאנוקס והמשיכה בתפקידה גם לאחר שמלאנוקס נרכשה ע"י אנבידיה.

בשנת 2021 חזרה לבקשת פט גלסינגר לחברת אינטל ושימשה כמנכ"לית משותפת (יחד עם סוניל שנוי) של ארגון ההנדסה הגלובלי באינטל עד ליולי 2024.

אז קודם כל ספרי לנו מה מעשייך בימים אלה?

הקמתי חברה בשם WEISSWAY העוסקת בתחום המנטורינג למנהיגים, מנהלים וקבוצות הנהלה ואני משמשת גם כדירקטורית בחברה הכלכלית של עירית חיפה.

ומה בדיוק עושה החברה שלך?

החברה שלי מתמקדת בעולם המנטורינג. אפשר לומר שיש לה שני סוגי פעילות. הסוג הראשון הוא הרצאות בנושאי מנהיגות, קידום נשים בעבודה  והאני מאמין שלי בתחום הניהול. זה כולל גם הרצאות בנושא הספר שכתבתי The Engaging Leader (שנמכר כיום גם באתר אמזון).

הסוג השני הוא מנטורינג למנהלים שרוצים להתקדם, מנטורינג לצוותי הנהלה ומה שאני קוראת Excellence in Execution  או בעברית מצוינות בביצוע.

ומה המיוחד בשרותים שלך?

אני מביאה איתי נסיון של למעלה מ-30 שנות ניהול ומשתפת מנסיוני שהחל  כמהנדסת חשמל ועד לתפקידי הניהול הבכירים אותם מילאתי בחברות אינטל, מלאנוקס ואנבידיה. ניהלתי מקבוצות שונות ועד ארגונים שלמים בתוך החברה. אני מביאה דוגמאות של סיטואציות שהצליחו וגם כאלה שהצליחו פחות והנסיון שלי איפשר לי להביא פתרונות מעשיים למקרים שכיום חווים לקוחותי וסביר להניח שכבר נתקלתי במקרים דומים בעבר.

חשוב לומר כי גם אם קוראים ספר ניהולי טוב וחושבים שאפשר לפעול לפיו במציאות הדברים קורים בצורה שונה. יש גם צורך להתאים את שיטת הניהול לאנשים ולמקרים שונים וכל מנהל צריך לדעת להתאים עצמו לסביבה, לאנשים שלו ולסיטואציה הספציפית בה הוא נמצא.

למשל היה לי מקרה שבו מנהל קבוצה שעבד תחתיי התקשה לנהל את קבוצתו. אני כמנהלת שלו הייתי צריכה להחליט האם הבעיה היא נקודתית כלומר קשורה באנשים מסוימים ואז כדאי לתת לו תפקיד אחר או שהוא לא מתאים לניהול? במקרה השני צריך היה לדעת לדבר עם העובד ולהסביר לו שאולי הוא טוב בדברים מסוימים ופחות טוב בניהול.

במקרה הזה הנסיון שהבאתי איתי היה מאד רלוונטי כי כבר עברתי את המצבים הללו והצלחתי להתגבר על סיטואציות דומות.

במהלך שנות עבודתי הצלחתי לבנות קבוצות עבודה משלבים מאד ראשוניים ועד קבוצות מאד גדולות שעובדות טוב ביחד או לשלב כמה קבוצות ביחד, להבין במה כל קבוצה חזקה ואיך לשתף פעולה עם קבוצות אחרות ובסופו של דבר הקבוצה הגדולה הצליחה לבצע את הפרויקט בזמן ובאיכות טובה.

מה לדעתך היחוד שלך כמנהלת?

אני מאמינה שמאד חשוב שאנשים ירגישו חלק מקבוצה או מהארגון וצריך לעשות מעשים שיגרמו להם להרגיש  שהם חלק מקבוצה. אני גם חושבת שאני מנהלת ברמה מאד אישית/פרטנית ויחד עם זאת יש לי דרישות גבוהות מעובדיי והשילוב של יחס אישי עם דרישות גבוהות נותן לעובדים מוטיבציה וסיפוק כי עובד שמציבים לו דרישות גבוהות והוא עומד בהם הוא מרגיש סיפוק שהצליח.

מה שהיה חשוב לי תמיד זה להראות לאנשים שאיכפת לי מהם וכשיש אוסף של מקרים כאלה זה גורם לאנשים להרגיש שהם באמת חשובים ומשפיעים. למשל כשנתקלתי במישהו שלא היה מרוצה מתפקידו הייתי דואגת למצא לו תפקיד אחר שבו גם יהנה וגם יצליח.

פט גלסינגר הוא מהנדס בנשמתו וטכנולוג בחשיבתו

ומה דעתך על מצבה של אינטל מול אנבידיה?

אנבידיה הולכת מאד חזק על תחום ה- AI והחומרה שפיתחה לתחום הגרפיקה מתאימה ל-AI כלומר הרבה חישובים קטנים במקביל. אינטל נכנסה מאוחר לתחום ה- AI ומפתחת חדשנות לתחום אבל מאחר ונכנסה מאוחר היא צריכה לסגור פערים. אני לא חושבת שההתפתחות בתחום ה-AI תמשיך כל הזמן באותו הקצב ועם הזמן זה ילך וירד. אינטל גם פועלת בשווקים אחרים.

האם אינטל פועלת נכון?

אני חושבת שחשוב להחליט על תחומים שיהיו במיקוד וגם להחליט מה לא עושים כי אי אפשר בלי לוותר על כלום. כשהסל גדול מדי זה עלול לפגוע בחברה בטווח הארוך ויש תחומים שנכון לאינטל לא להשקיע בהם.

אז מדוע אינטל נוהגת אחרת?

למהנדסים יש נטיה להתאהב בטכנולוגיה ופט (פט גלסינגר, מנכ"ל אינטל עד לאחרונה) הוא מהנדס בנשמתו וטכנולוג בחשיבתו.

לנוכח השקעות העתק המושקעות כיום בתחום הסמיקונדקטור מה את חושבת על תפקיד סקטור הסמיקונדקטור בתעשיה העולמית?

היום הכל זה צ'יפים. ברפואה, בחינוך, באוטומוטיב, בצבא, בבידור וכמובן בתחום הבינה המלאכותית. לא משנה לאן נלך אנחנו תלויים בשבבים ולכן חברות הטכנולוגיה הגדולות ביותר כולל אנבידיה, מיקרוסופט ואפל משתדלות להיות חדשניות גם בתחום זה. וכמובן גם היצור חשוב. הרבה זמן זה היה בעיקר במזרח וכיום עם כל הפוליטיקה העולמית פועלים להעביר יותר יצור למערב, לארה"ב לאירופה ולישראל כמובן כי לא מספיק לפתח מוצרים חדשנים צריך גם לדעת לייצר את זה.

רשות החדשנות הודתה לאחרונה כי יש מחסור חמור בחברות הזנק חדשות בתחום הסמיקונדקטור בישראל. מה לדעתך ניתן לעשות כדי לשנות את המצב?

אני מאמינה שצריך להבין את היחודיות של חברות סמיקונדקטור מתחילות ולתת את הפיתרונות הדרושים להן. 

חברות סטארטאפ בתחום הסמיקונדקטור מתאפיינות בזמני הגעה ארוכים יותר להצלחה מסחרית. כדי לתמוך בהן, נדרש תכנון פיננסי ארוך טווח והשקעות מתמשכות. בנוסף, פיתוח מוצרים בשלבים יכול להאיץ את ההגעה לשוק.

הבדל שני משמעותי זה עלויות גדולות הדרושות ליצור ולבדיקת הרכיבים לפני שמגיעים לתוצאה דרושה.  למטרה זו כדאי להקים חממות יעודיות לסמיקונדקטור שיכללו שיתופי פעולה עם פאבים כגון TOWER, INTEL GLOBAL FOUNDARY.  שותפויות עם האקדמיה כגון הטכניון יכולות להיות משמעותיות בחסכון בהוצאות.

אני מאמינה שגם פוקוס ותנאים מיוחדים מהרשות לחדשנות לטובת חברות סמיקונדקטור יכול לעזור.  כשיהיה תקציב יעודי לסמיקונדקטור יהיה אפשר להשוות בין חברות הזנק בתחום ולהשקיע רק בחברות הטובות והמבטיחות ביותר.

נשים בהייטק: אינני מאמינה באפליה מתקנת

בואי נדבר על נושא נשים בתעשית השבבים. כמי שיזמה בשנת 2014 את הקמת פורום הנשים באינטל מדוע לדעתך אין מספיק נשים בתעשיה?

לדעתי המצב השתנה לטובה. כיום יש יותר נשים ויש גם יותר מודעות לשילוב נשים בתעשיה. מדברים על  זה יותר ויותר .בחברות בהן עבדתי אינטל, אנבידיה ומלאנוקס השקיעו חשיבה באיך לגייס יותר נשים וכיצד לגרום להן להישאר בחברה לאורך זמן כי בעבר היו נשים שהתחילו לעבוד אבל בהמשך עזבו.

מצד שני זו סביבה מאד תחרותית ומאד דורשנית. בתעשיה יש כל הזמן חידושים וצריך לדעת מה חדש ומה קורה ולהגיב מהר וזה מאד דורשני. כל זה יכול להיתקל באופי של האדם ובמחויביות שלו לביתו.

אבל זה מתחיל בעובדה שיש כמות קטנה של נשים שמחליטה ללמד הנדסה

זה נכון שאין הרבה סטודנטיות. אבל לדעתי זה נובע מכך שהן חוששות ממה שזה ידרוש מהן ואין להן גם הרבה מודלים לחיקוי. עם  מי מדברים ועם מי מתייעצים?

מה ניתן לעשות כדי לשנות את זה?

חשוב לעודד נשים ללמד מתמיטיקה חמש יחידות ולהסביר להן שזה באמת אפשרי.

וצריך לייצר חשיפה לנשים שעובדות בהייטק ולהבהיר לאחרות שיש גם נשים מצליחות בתעשיית ההייטק וגם הן יכולות להצליח. אני יודעת שבבאר שבע מביאים כיום בנות ליום ביקור באוניברסיטת בן גוריון , מפגישים אותן עם סטודנטיות בתחומים שונים כדי שישמעו מה הן עשו, הביאו גם אותי לפגוש אותן וגם מישהי שהקימה חברת סטרטאפ וכל זה עוזר.

גם באינטל עשינו פעולות נקודתיות כדי לקדם נשים בתוך החברה וגם כדי לשמר אותן. אני לא מאמינה באפליה מתקנת. כל אחד צריך לקבל תפקיד בגלל היכולות שלו בלי טובות. אני כן מאמינה שצריך לעזור לפתוח דלתות כלומר לגרום לבנות לדעת על תפקיד שאולי לא שמעו עליו או לא חשבו שהן מתאימות לו והמנהל שלהן צריך לדעת לקשר אותן ולפתוח להן דלתות.

אחד הדברים שצריך לעשות בתוך החברות זה פתיחות או ההבנה שצריך חשיבה מכל מיני כיוונים ונשים הן יותר גמישות מחשבתית, יותר מתקשרות ויותר רגישות.

גם לי אמרו בהתחלה שאני רגישה מידי כי בכיתי אבל בסוף התקדמתי. מצד שני הפתיחות של נשים ויכולת התקשורת שלהן הם נכסים לחברה ואם המנהלים יבינו את זה הם יעודדו נשים. כמובן גם צריכה להיות גמישות עם נשים שיש להן ילדים קטנים, צריך לבא לקראתן עם שעות העבודה גמישות או לאפשר להן לעבוד מהבית. אבל לפני הכל צריך כמובן לדאוג לגרום לנשים ללמד מקצועות הנדסיים באוניברסיטאות.

שלומית וייס בעת היותה אחראית על פיתוח מעבדי  ה- Client  של אינטל צילום: יח"צ אינטל

כיצד ניתן להציל את אינטל

לסיום ביקשתי לשמע משלומית על פיטוריו של פט גלסינגר המוכר לה היטב וכיצד ניתן לשקם את אינטל?

מה לדעתך הסיבות שהביאו לפיטוריו של מנכ"ל אינטל? 

"כבר עברה חצי שנה מאז שעזבתי את אינטל, כך שאינני מעודכנת. עם זאת, בהתחשב בקצב השינויים ובאתגרים שהחברה התמודדה איתם בתקופה האחרונה, ייתכן שהפרידה מפט נבעה מחילוקי דעות משמעותיים בנוגע לאסטרטגיית IDM2.0. האסטרטגיה הזו, שדרשה השקעות גדולות והייתה כרוכה בזמני יישום ארוכים, עשויה הייתה לגרום לחיכוכים עם הדירקטוריון, במיוחד לנוכח ההוצאות הגבוהות של החברה בתקופה האחרונה.

 מה ניתן לעשות כדי להציל את אינטל?

לדעתי, ביצועים והבאת תוצאות חשובים כיום לא פחות מהאסטרטגיה, ואפילו יותר. אינטל צריכה להמשיך ולהשקיע בשיפור הביצועים, בהוצאת מוצרים תחרותיים בזמן ובשיפור תרבות הביצועים. בנוסף, כדי להצליח באסטרטגיה החדשה, אינטל חייבת להגדיר בבירור מה היא עושה וגם מה היא לא עושה, ולהתמקד במספר מצומצם של פרויקטים מרכזיים.

הפוסט שלומית וייס, הישראלית שהגיעה לתפקיד הבכיר ביותר באינטל בראיון בלעדי ל-TapeOut: "גם לי אמרו בהתחלה שאני רגישה מדי כי בכיתי אבל בסוף התקדמתי" הופיע לראשונה ב-Chiportal.

כשמדברים עם רוני אנגל, מתקבל הרושם שהיא נולדה להיות מהנדסת. היא אמנם מספרת שהוריה דחפו אותה לכיוון, וכי נחשפה לטכנולוגיה מגיל צעיר אבל האמת היא שטמונה בה תשוקה בלתי מעורערת לטכנולוגיה. תשוקה שעזרה לה להתמודד בנחישות עם דעות קדומות, ועם מה "שכולן עושות" כדי להמשיך במרץ למחוז חפצה.

היא נולדה ברמת גן אבל גדלה בגן יבנה (אחרי שמשפחתה עקרה לשם בעקבות עבודתו של האב כמהנדס אוירונאוטי באלתא).

כבר מגיל צעיר גילתה חיבה מיוחדת למתימטיקה והרגישה שזה "בא לה בקלות". באותה עת גם אהבה להקשיב לסיפוריו של אביה שחלק עימה איך עובד כח העילוי של מטוס, איך עובד מכ"מ ומדוע עולם הטכנולוגיה זה עולם העתיד.

למרות כל זאת כשהיתה בת תשע והתיישבה עם אבא לשיחה רצינית על "מה תעשה כשתהיה גדולה" סיפרה לו שהיא אוהבת לשיר ורוצה להיות זמרת. אביה בחוכמתו ענה לה: "חשבת פעם מה היתרונות ומהן החסרונות בלהיות זמרת?" ביחד הם ניתחו והגיעו למסקנה שהסיכוי שלה להצליח כזמרת הוא נמוך וגם אם תצליח ותזכה בתהילה, בפרסום ובכסף לא תהיה לה פרטיות. לעומת זאת, אם תלמד להיות מהנדסת יש בזה הרבה אפשריות לחיים שלוים וקריירה טובה. השיחה הזו זכורה לה עד היום וכל פעם כשהתחבטה בנוגע לעתידה שאלה וענתה לעצמה מהן היתרונות והחסרונות של כל מקצוע.

אז מה רוני, היה ברור לך שתהיי מהנדסת שבבים מגיל צעיר?

למען האמת, למדתי בתיכון  5 יחידות בפיזיקה ומתיטמטיקה וגם הייתי במגמת מחשבים. חשבתי ללמד הנדסת אוירונאוטיקה כמו אבא אבל אבא אמר שיש פחות הזדמניות באוירונאוטיקה ואם אני הולכת ללמד הנדסה עדיף הנדסת חשמל כי זה יפתח בפני הרבה אפשריות.

אכן יש הרבה אפשריות בתחום הנדסת חשמל אבל איך הגעת דווקא לתחום השבבים?

הכרתי את בעלי כשהייתי בת 16 אחרי הצבא הוא התחיל ללמד הנדסת חשמל באוניברסיטת בן גוריון מה שהביא אותי גם ללמד באותה אוניברסיטה. אחרי הלימודים הוא הצטרף לחברת DSP Group וסיפר לי שלפתח שבבים זה ממש מענין ולדעתו גם מאד מתאים לי. הבנתי שזה באמת מגניב והחלטתי להגיש מועמדות לחברת וולנס שם התקבלתי לעבודה.

ומה עשית בצבא?

בצבא הייתי מדריכת סימולטורים של מפעילי כטב"מים. האחריות הספציפי שלי היתה ללמד את המפעילים כיצד להתמודד עם תקלות בזמן אמת. זה היה תפקיד מורכב שדרש ממני ללמד המון וגם להעביר את כל הידע שלי למפעילים. מעבר לאתגר של ללמד אותם היה חשוב לי לדאוג שהמפעילים גם יזכרו מה צריל לעשות ברגע האמת.

ומה את מרגישה כשאת רואה מה הם עושים כעת עם הכטב"מים

שירתתי בתקופה של מבצע עמוד ענן אז אני יודעת כמה הכטב"מים פעילים בתקופת מלחמה אבל היום כשאני רואה מה קורה במלחמת חרבות ברזל זה ממש מגניב להכיר ביכולות של הכטב"מים ובתרומתם במיוחד בזמן מלחמה.  

ואיך התקבלה אצלך ההחלטה מה ללמד באוניברסיטה?

כאמור בהמלצת אבא שלי התכוונתי ללמד הנדסת חשמל באוניברסיטה וכך עשיתי . לומר את האמת התואר היה מאתגר והיו לי אפילו מחשבות על להרים ידיים, במיוחד שלא היו שם הרבה נשים, אבל לשמחתי בעלי היה שם ועודד אותי לא לוותר. הוא אמר לי שהוא מכיר אותי היטב ויודע שהמקצוע הזה מתאים לי. הוא צדק!

ומה את עושה כיום?

היום אני עובדת בוולנס כמהדנסת VLSI ועוסקת בכתיבת ורילוג. העבודה שלי מתבססת על משימות שאני מקבלת מהארכיטקט של הפרויקט ולפי זה מתכנתת את הורילוג.

האם היתה לך הכוונה או המלצה לעבוד בתחום השבבים כבר באוניברסיטה?

לא ממש. באוניברסיטה לא דיברו איתנו בכלל על תכנון שבבים אבל בעלי רז הסביר לי במה המדובר. היום אני מאד מרוצה בוולנס. אני אוהבת לגלות כל פעם דברים חדשים ומרגישה שדוחפת את הטכנולוגיה קדימה. לחשוב שאני חלק מהתהליך של הפיכת רכבים לאוטונומים זה ואוו.

ועם הרגשה נפלאה כזו מדוע את חושבת שאין הרבה נשים שעושות ומרגישות כמוך?

אין לזה תשובה אחת אבל יש פה לדעתי בעיה חברתית. כשבעלי החליט ללמד הנדסת חשמל מיד קיבל חיזוקים מהסביבה אבל כשאני החלטתי ללמד את זה מיד אמרו לי: "ואוו זה נורא קשה, בשביל מה את צריכה את זה" או "איך תגדלי משפחה עם כזה מקצוע דורש". השוני בתגובה של אנשים היה מאד בולט כי בעלי ואני החלטנו ללמד בדיוק אותו הדבר אבל ההבדל בתגובות שקיבלנו היה הבדל כמו בין שמים לארץ. גם בתואר עצמו היה הבדל משמעותי בין כמות הגברים לנשים. במחזור שלי היו כ-200 סטודנטים אך רק  16 מהן בנות.

מה את חושבת צריך לעשות כדי לעודד נשים נוספות להצטרף להייטק בכלל ולתעשית השבבים בפרט?

אני מאמינה כי הדרך לחולל שינוי היא להתחיל מוקדם. צריך להסתובב בתיכונים, להסביר שמחפשים נשים בתעשיה וגם להפגיש את הבנות בתיכונים עם נשים שעשו את זה. אני זוכרת שהפחידו אותנו שישלמו לנשים פחות וגם שלא נוכל לצאת לחופשות לידה ארוכות אבל זה בכלל לא נכון.  אם את הולכת להייטק זה לא אומר שאת אמא מזניחה או מרוויחה פחות מגברים.

לכן צריך לעודד בנות שיש להן גישה למקצועות ריאלים ללמד מתימטיקה ופיזיקה 5 יחידות.

כשלמדתי באוניברסיטה עבדתי במקביל כמתרגלת בכיתה וירטואלית של בנות שהחליטו ללמד 5 יחידות במתימטיקה. היו בכיתה הזו די מעט בנות ובשבילי זו היתה זו היתה הזדמנות טובה לחזק אותן ולהסביר להן, מדוע חשוב לעשות בגרות 5 יחידות במתימטיקה.     

יש ענין נוסף שיכול לעזור והוא הפעיליות הנוספות והחוגים. בהיותי נערה בחרתי בחוגים כמו ג'ודו, כדורגל וקיר טיפוס.

זה עזר לי להרגיש יותר בנוח בסביבה גברית. וברגע שעשיתי מגיל צעיר דברים עם בנים הרגשתי יותר בנוח בחברתם.  גם במחלקה שלי כיום יש מעט בנות והיתה תקופה שהייתי האשה היחידה. אז חייבים לדעת להסתדר עם גברים והסתדרתי. אני זוכרת שגם באוניברסיטה היו במגמה שלי בעיקר בנים אבל לי לא היתה בעיה עם זה כי כאמור התרגלתי לזה מגיל צעיר.

אמרתי קודם תיכונים אבל במחשבה שניה אני חושבת שצריך להתחיל לכוון את הבנות כבר מכיתה א'. לעודד נשים ללמד אומניות לחימה וחוגים מעורבים אחרים של בנים ובנות ביחד. למשל כשהייתי בחוג קיר טיפוס היו סביבי הרבה בנים אבל כשטיפסתי גיליתי שאני מגיעה לאותם הישגים כמו הבנים. זה עזר לי להשתכנע שאני לא פחות טובה מהם.

ומה בנוגע לאיזון בין משפחה לעבודה

יש לי היום בת צעירה בשם נגה אותה ילדתי לפני חצי שנה. חוץ מענין ההנקה, רז בעלי הוא שותף מלא בטיפול בה ואין לאף אחד משנינו עדיפות בטיפול. כלומר כשאני צריכה לעבוד עד שעות מאוחרות רז מחפה עלי והפוך. אנחנו גם מתחלפים כאשר צריך לטפל בילדה בלילה. אני מרגישה שיש היום יותר מודעות לתרומה של הגברים ולהיותם שותפים שווים בגידול הילדים.  

הפוסט רוני אנגל – נולדה להיות מהנדסת הופיע לראשונה ב-Chiportal.

גילינו כי מצד אחד אין להן הרבה מן המשותף. אחת גדלה בבאר שבע, השניה בחיפה, אחרת בעכו ועוד אחת בתל אביב. אבל מה שכן מצאנו הוא שלכולם היתה דמות (אב, אם, קרוב משפחה או מורה) שעודדו אותן וכיוונו אותן להגיע לאן שהגיעו. מכנה משותף נוסף לכולן היא נכונותן ללכת נגד הזרם ולממש את הפוטנציאל הגלום בהן גם אם זה לא היה הדבר הכי פופולארי בסביבתן.

דנה זימן היא דוגמא מצוינת לכך. היא גדלה בתל אביב ולמדה בגימנסיה הרצליה. אמה היתה מורה ומחנכת ואביה בוגר הטכניון שעסק בתחומי הכלכלה והכספים. כבר מגיל צעיר הרגישה שקל לה עם המקצועות הריאלים ובמקביל ללימודיה היתה טובה גם בתחום האתלטיקה והשתתפה בתחריות ריצה מגוונות החל מ- 60 מטר ועד 3 ק"מ. תחושותיה שהיא יכולה הכל וגם רוצה לממש את היכולות המצוינות שלה הובילו אותה להתנדב לקורס טייס שם "בילתה" את שנתה הראשונה בצבא. מאוחר יותר עברה לשמש כקצינת מבצעים בטייסת קרב של חיל האויר. במבט לאחור היא יודעת שגם תחריות הריצה וגם השנה בקורס טייס היו עבורה חויות מעצבות שלימדו אותה כיצד להתגבר על קשיים ומשברים כדי להמשיך הלאה לאתגר הבא.

כשעמדה בפני ההחלטה מה ללמד באוניברסיטה היתה בטוחה שתתמקד במקצוע האהוב עליה פיזיקה אך כאן התערב אביה והמליץ לה לשלב פיזיקה עם הנדסת אלקטרוניקה או במילותיה שלה:  "אם אבא שלי לא היה מכוון אותי לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי" .

המלצת אביה אכן התבררה כטובה מאד עבורה וגם ככזו שהשפיעה על כל מהלך חייה. בעקבות ההמלצה בחרה לשלב בין שני המקצועות ונרשמה ללימודי התואר המשולב באוניברסיטאת תל אביב. עד מהרה הבינה שפיזיקה אולי מענינת אך כשזה מגיע לעבודה מעשית לימודי הנדסת החשמל יעילים הרבה יותר. כך הגיעה  כבר בתקופת לימודיה לחברת אינטל והצטרפה למרכז הפיתוח של החברה בפתח תקווה.

עם סיום לימודיה הצטרפה לחברת DUNE כמהנדסת תכנון שבבים ולאחר כשלוש שנים, בשנת 2009 כאשר DUNE נרכשה ע"י חברת ברודקום מצאה עצמה בחברה בה היא עובדת עד היום. מאז הספיקה דנה להקים משפחה ויש שלושה ילדים (בגילאים 15, 12 ו-8). עם השנים התקדמה והתפתחה וכיום היא משמשת כמנהלת צוות פיתוח ASIC המונה 10 אנשים ומאד מרוצה מתפקידה ומהחברה בה היא עובדת.

שאלנו את דנה מדוע יש כל כך מעט נשים בתעשיה או מדוע אין הרבה יותר נשים שבחרו ללכת בדרך דומה לשלה?

"אני מאמינה שנשים רבות חושבות שאי אפשר לשלב בין קריירה למשפחה. יש רגעים שזה אכן קשה, גם לי, אבל עובדה היא שגם אני וגם בנות אחרות מצליחות לעשות את זה.

אני חושבת שיש בעיה נוספת הנעוצה בתדמית שיש למקצוע. כשבחורה שומעת על מקצוע כמו הנדסת חשמל היא חושבת על לוחות חשמל או אולי אפילו על מערכות החשמל בבית וזה נראה לה מאד רחוק ממנה, לא נשי ולא מתאים. אבל במציאות מדובר במקצוע אחר שלא ממש קשור למערכות חשמל אלא בעיקר לתכנון מעגלים אלקטרונים בעזרת תוכנות מחשב והרבה התעסקות באלגוריתמיקה.

כיצד ניתן להתגבר על הדעות הקדומות הללו?

כבר בגיל צעיר צריך להסביר לבנות במה המדובר.

כששאלנו את דנה איך עושים את זה גילינו את דנה האמיתית. זו שהגיעה לראיון לבושה בצורה אלגנטית עם חולצה וז'קט אופנתי וגם הכינה שעורי בית כדי לתת תשובה סדורה לבעיה.

לדעתי הדרך לגרום ליותר נשים להגיע לתעשיה שלנו כרוכה בשלושה רבדים:

רובד ראשון – הדרכה והסברה לבנות כבר בתחילת לימודיהן בחטיבה. אני ממליצה על איש או אשה מהתעשיה שיגיעו לבתי הספר ויספרו לבנות מה זה בדיוק להיות מהנדסת חשמל ואלקטרוניקה. השאלה היחידה שאני לא בטוחה לגביה היא היא האם כדאי שאיש/אשת התעשיה יפגשו עם כל בני השכבה או רק את אלו שמתעתדים ללמד במגמות הריאליות.

רובד שני – יחסי ציבור לתואר. האוניברסיטאות בארץ צריכות לקדם את השתלבות הנשים במקצועות הטכנולגים ע"י פעולות הסברה לבני נוער וגם לבוגרי צבא כדי שיבינו טוב יותר מה לומדים במקצועות ההנדסה למינהם כולל הנדסת תעשיה וניהול,ביוטכנולוגיה, פיזיקה, ביו רפואה, ועוד. ע"י קיום כנסים, ימי היכרות או הפצת חומרי שיווק נאותים אני בטוחה שנראה יותר נשים בוחרות במקצועות הללו.

רובד שלישי – קידום הנשים בתעשיה. לצערי יש תופעה שנשים שכבר הגיעו לתעשיה לא מתקדמות לתפקידי ניהול. אם זה בגלל שהאשה בוחרת להעדיף את המשפחה ע"פ התקדמות בעבודה זה ענין שלה אבל פעמים רבות זה נובע ממנהל שמעדיף לקדם גברים ע"פ נשים בגלל שנשים יוצאות לחופשות לידה ממושכות.

בנוסף חשוב שהמשפחה תתמוך בצורה פרו אקטיבית באישה. לשמחתי בעלי  מאד תומך בי ויש לי גם סביבה תומכת הכוללת את הסבים והסבתות משני הצדדים. אני מאמינה שחשוב שהבעל יהיה שותף מלא לניהול המשפחה ויראה לאשתו שהוא משתתף איתה בנטל ואפילו מוציא את הילדים מהגן או מבית הספר כשצריך.

ומה את עושה בנידון?

אני עובדת כרגע ביחד עם צוות משאבי האנוש בברודקום על תוכנית לעידוד נשים וקידומן בתוך הארגון שלנו כאן בישראל .

ואיפה את רואה עצמך בעוד כמה שנים?

אני מאד אוהבת את תחום עיסוקי ומאד אוהבת את ברודקום. יש לי צוות נפלא ומנהל מהמם וטוב לי איפה שאני היום.

הפוסט אם אבא שלי לא היה מכוון אותי לא הייתי מגיעה לאן שהגעתי הופיע לראשונה ב-Chiportal.