האיומים על הלוחם בשדה הקרב משתנים במהירות. לצד ירי מנשק קל, מטענים וטילים, נדרשים כיום הכוחות להתמודד גם עם רחפני תצפית ותקיפה קטנים, המתקרבים בגובה נמוך, קשים לגילוי ועלולים להופיע ללא התרעה מוקדמת. מולם, הירי המסורתי בנשק קל נשען במידה רבה על ניסיונו של הלוחם, על יציבותו ועל יכולתו להעריך את תנועת המטרה בתנאי לחץ.

אבשלום ארליך, מייסד ומנהל הטכנולוגיות הראשי של חברת Smart Shooter, טען בהרצאתו כי הדרך להגדיל את שרידות הלוחם היא להעביר לנשק הקל יכולות שכבר מוכרות ממערכות צבאיות גדולות: איתור ועקיבה אחר מטרות, חישוב פתרון ירי ושילוב מידע מחיישנים.

ארליך נשא את הרצאתו במסגרת מפגש פורום מנהלי ההייטק Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדבריו, העיקרון העומד בבסיס הפיתוח של Smart Shooter הוא פשוט: ככל שהלוחם מסוגל לפגוע באיום מוקדם ובמספר קטן יותר של כדורים, כך קטן הסיכון שהוא עצמו ייפגע. הטכנולוגיה אינה מחליפה את הלוחם ואת שיקול דעתו, אלא נועדה להפחית את השפעתם של לחץ, עייפות, תנאי תאורה קשים ותנועת המטרה על דיוק הירי.

לא רק כוונת, אלא מערכת בקרת אש

המוצר המרכזי של Smart Shooter, ממשפחת SMASH, נראה מבחוץ כמו כוונת המותקנת על רובה, אולם בחברה מגדירים אותו כמערכת בקרת אש לנשק קל.

המערכת משלבת אופטיקה, חיישנים, מחשב ירי ויכולת עקיבה אחר מטרה. לאחר שהלוחם מסמן את העצם הרלוונטי, המערכת עוקבת אחר תנועתו ומחשבת את נקודת הכיוון המתאימה. הירי נשאר בשליטת האדם, אך המערכת מסייעת לתזמן אותו כאשר הנשק מכוון אל פתרון הירי שחושב.

ההבדל משמעותי במיוחד כאשר המטרה נעה. ירי לעבר מטרה נייחת מחייב בעיקר ייצוב נכון של הנשק, אך מול רחפן, כלי רכב או אדם בתנועה צריך להעריך גם את המהירות, הכיוון, המרחק וזמן התעופה של הקליע. אפילו לוחם מיומן עלול להחטיא בתנאים כאלה.

ארליך אמר כי בניסויים ובהפעלות מבצעיות אפשרה המערכת גם למשתמשים בעלי ניסיון מוגבל להגיע לשיעורי פגיעה גבוהים כבר בירי הראשון. לדבריו, יתרון זה מצמצם את כמות התחמושת הנדרשת ואת הסיכון לפגיעה במי שאינם מעורבים.

החברה מדגישה כי הפיתוח אינו מיועד להפוך את הנשק לאוטונומי. האדם נותר חלק משרשרת קבלת ההחלטות, בוחר את המטרה ומאשר את פעולת הירי. המחשב מטפל בחישובים ובתיקונים שקשה לבצע במהירות תחת אש.

איום הרחפנים משנה את כללי המשחק

חלק מרכזי בהרצאה הוקדש להתמודדות עם רחפנים. כלי טיס קטנים וזולים הפכו בשנים האחרונות לאחד האתגרים הבולטים בזירות לחימה. הם יכולים לשמש לתצפית, לכיוון אש או לנשיאת מטען תקיפה, ומחירם נמוך בהרבה ממחירן של רבות ממערכות היירוט הצבאיות.

הקושי גדל כאשר מדובר ברחפנים הטסים בגובה נמוך או נשלטים באמצעות סיבים אופטיים. רחפן כזה אינו חייב לשדר אות רדיו שניתן לגלות או לשבש, ולכן חלק מפתרונות הלוחמה האלקטרונית אינם יעילים נגדו.

טיל יירוט הוא פתרון אפשרי, אך עלותו עלולה להגיע לעשרות אלפי דולרים ואף יותר, בעוד שהרחפן עצמו עשוי לעלות אלפי דולרים בודדים. במתקפה הכוללת עשרות או מאות כלים נוצרת בעיה כלכלית ומבצעית: קשה לבנות שכבת הגנה הנשענת רק על מיירטים יקרים.

לדברי ארליך, מערכת בקרת אש המותקנת על נשק קל יכולה להעניק לכוח שכבת הגנה נוספת. כאשר הרחפן נמצא בטווח מתאים, ניתן לנסות לפגוע בו באמצעות תחמושת רגילה, בעלות נמוכה בהרבה מזו של טיל. הוא אמר כי מערכות החברה שימשו ליירוט רחפנים בזירות מבצעיות, לרבות במהלך מלחמת חרבות ברזל.

אין בכך תחליף למכ"ם, ללוחמה אלקטרונית או למערכות הגנה אווירית. כדי להתמודד עם רחפן, צריך תחילה לגלות אותו, להבין שמדובר באיום ולהעביר את המיקום למי שמסוגל לפעול נגדו. הפתרון של Smart Shooter מיועד לשמש חוליית יירוט בתוך מערכת רחבה יותר.

חיבור בין המכ"ם לבין הלוחם

אחד הכיוונים שהציג ארליך הוא חיבור מערכת בקרת האש לחיישנים חיצוניים. מכ"ם של אלתא, מצלמה אלקטרו־אופטית או מערכת שליטה ובקרה יכולים לזהות את הרחפן ולהעביר ללוחם את הכיוון הכללי שבו הוא נמצא.

במצב כזה, הלוחם אינו נדרש לסרוק לבדו את כל השמיים. המידע מגיע ממערכת הגילוי, ואילו הכוונת מסייעת לרכוש את המטרה, לעקוב אחריה ולחשב את פתרון הירי.

החיבור הזה משקף שינוי רחב יותר בשדה הקרב: הנשק של הלוחם אינו עוד מערכת עצמאית, אלא רכיב ברשת דיגיטלית. חיישן אחד עשוי לגלות את האיום, מערכת אחרת לסווג אותו, ומערכת בקרת האש לסייע ללוחם לבצע את הירי.

רשת כזאת יכולה גם להעביר מטרה בין מספר לוחמים או בין לוחם למערכת רובוטית. אם מי שנמצא בעמדה אחת אינו רואה את הרחפן או נמצא מחוץ לטווח, ניתן להפנות אליו כלי אחר הנמצא במקום מתאים יותר.

מכלי נשק קיימים לעמדות נשלטות מרחוק

יתרון נוסף שעליו הצביע ארליך הוא התאמת הטכנולוגיה למגוון כלי נשק קיימים. Smart Shooter אינה מבקשת בהכרח להחליף את הרובים או המקלעים שכבר נמצאים בידי הצבאות, אלא להוסיף להם שכבת חישה ומחשוב.

לדבריו, מערכות החברה הותאמו ליותר מ־20 פלטפורמות נשק. הגישה הזאת מקלה על צבאות להטמיע את המוצר בלי להחליף את כל מלאי הנשק והתחמושת.

החברה מפתחת גם עמדות נשק קלות הנשלטות מרחוק. הן יכולות להיות מוצבות על כלי רכב, רובוטים קטנים או בעמדות הגנה, בעוד שהמפעיל נמצא במקום מוגן. מערכת כזאת עשויה לשמש להגנת גבולות, מוצבים ומתקנים רגישים, או לפעילות בשטח שבו יש סכנה גבוהה לצוות אנושי.

המשקל הנמוך יחסית של המערכת מאפשר, לדברי ארליך, לפרוס אותה גם במקומות שאליהם קשה להביא עמדה כבדה. הרעיון הוא להעביר את החיישן ואת הנשק אל אזור הסיכון, אך להרחיק ממנו ככל האפשר את המפעיל.

דיוק כאמצעי לצמצום פגיעה אגבית

ארליך הציג את הדיוק לא רק ככלי להגדלת הקטלניות, אלא גם כאמצעי לצמצום נזק אגבי. כאשר ניתן לזהות ולעקוב אחר מטרה מסוימת, לפגוע בה בכדור הראשון ולהימנע מירי ממושך, קטן מספר הקליעים הנעים בסביבה.

היכולת הזאת חשובה במיוחד בלחימה בשטח בנוי, בקרבת אוכלוסייה או בתרחישים שבהם כוחות ידידותיים נמצאים סמוך למטרה. מערכת בקרת האש אינה מבטלת את הסיכון ואינה מחליפה את כללי הפתיחה באש, אך היא עשויה לשפר את יכולתו של הלוחם לממש את ההחלטה שכבר התקבלה.

הטכנולוגיה יכולה לתמוך גם באמצעים פחות קטלניים ובמשימות שבהן נדרש דיוק בנקודה מוגדרת, ולא רק פגיעה כללית במטרה. עם זאת, האחריות לבחירת המענה ולהפעלתו נשארת בידי הכוח המפעיל ובהתאם להוראות המבצעיות.

מסלול ארוך לסטארט־אפ ביטחוני

Smart Shooter הוקמה לפני כ־15 שנה בידי אנשי טכנולוגיה שהגיעו מהתעשיות הביטחוניות ומעולם הסטארט־אפים. ארליך תיאר בהרצאתו את הקושי הכרוך בבניית חברה המפתחת מוצר צבאי חדש.

בשונה מתוכנה אזרחית, שאפשר לעיתים להוציא לשוק בתוך חודשים, מערכת נשק דורשת פיתוח חומרה, ניסויי בטיחות, התאמה לתנאי סביבה ואישור של גופי צבא ורכש. תהליך המכירה לצבא עשוי להימשך חמש עד שבע שנים.

גם גיוס ההון מורכב. קרנות רבות נרתעות מחברות המפתחות מוצרים צבאיים, ובמיוחד מרכיבים הקשורים ישירות להפעלת נשק. במקביל, החברה הצעירה נדרשת להתמודד מול תאגידים ביטחוניים גדולים שכבר מחזיקים בקשרים, במערכי ייצור ובניסיון רב במכרזים ממשלתיים.

אתגר נוסף היה חינוך השוק. צבאות לא תמיד הגדירו מראש צורך ב"מערכת בקרת אש לנשק קל", משום שהקטגוריה כמעט לא הייתה קיימת. החברה נדרשה לא רק להציג מוצר, אלא לשכנע לקוחות כי ניתן לשנות את אופן השימוש בנשק שהיה במשך עשרות שנים כמעט כולו מכני ואופטי.

לפי הנתונים שהציג ארליך, החברה מעסיקה כיום כ־120 עובדים, פועלת ביותר מ־20 מדינות ומחזיקה פעילות בארצות הברית, גרמניה ואוסטרליה. המערכות שלה נמצאות בשימוש בצה"ל ובצבאות נוספים, ובהם צבאות ארצות הברית, בריטניה, גרמניה והולנד.

האדם נשאר בלולאה

הכנסת בינה מלאכותית, חיישנים ואוטומציה לנשק קל מעלה שאלות על מידת השליטה האנושית. ארליך הדגיש כי במערכות הקיימות האדם נשאר בלולאה: הוא מזהה את ההקשר, בוחר את המטרה ומקבל את ההחלטה אם לירות.

המערכת אינה אמורה להחליף את שיקול הדעת, אלא להפריד בין שתי משימות. האדם אחראי על ההחלטה הערכית והמבצעית; המחשב מסייע במשימה המתמטית של עקיבה וחישוב נקודת הפגיעה.

בעתיד עשויה הפלטפורמה להשתלב במערכות רובוטיות וביכולות חצי־אוטונומיות נוספות. אולם גם ככל שהמכונות יקבלו יכולות חישה ועקיבה מתקדמות יותר, שאלת הסמכות להפעלת כוח תישאר מרכזית.

החזון שהציג ארליך אינו של לוחם המוחלף בידי מכונה, אלא של לוחם המקבל יכולות שבעבר היו שמורות לטנקים, למטוסים ולמערכות הגנה אווירית. בשדה שבו רחפן זול יכול לסכן כוח שלם, גם רובה המצויד במערכת חישה ומחשוב עשוי להפוך לרכיב חשוב בהגנה הרב־שכבתית.

הפוסט חיים בקו האש: הטכנולוגיות שמעצבות מחדש את שרידות הלוחם הופיע לראשונה ב-Chiportal.