בליבה של שינוי זה עומדת ההשקעה האסטרטגית של ישראל במערכות המונעות על ידי בינה מלאכותית. על פי משרד הביטחון הישראלי, המדינה השיקה יוזמה רב שנתית לשילוב בינה מלאכותית ורובוטיקה בפעולותיה הצבאיות, במיוחד אלו המכוונות לאיומים ארוכי טווח כמו איראן. זה כולל פיתוח פלטפורמות אוטונומיות, נחילי רחפנים ומערכות נתונים בזמן אמת שיכולות לזהות, לתעדף ולתקוף מטרות עם התערבות אנושית מינימלית.

אחת הפריצות דרך המשמעותיות ביותר הייתה השימוש בבינה מלאכותית באיסוף מודיעין ובניית בנק מטרות. על ידי עיבוד כמויות עצומות של תמונות לוויין, איסוף נתוני מודיעין ונתוני קוד פתוח, מערכות ישראליות יכולות כעת לזהות אתרי טילים נסתרים, מתקנים תת-קרקעיים ומשגרים ניידים עמוק בתוך שטח איראן. תובנות אלו מוזנות לאחר מכן למתקני תחמושת מונחית ומדויקת – שרבות מהן מופעלות על ידי שבבים שתוכננו בישראל, ומותאמים לקבלת החלטות בזמן אמת בתרחישי לחימה.

שילוב הטכנולוגיות הללו איפשר לישראל לבצע תקיפות כירורגיות הממזערות נזק משני תוך מיקסום ההשפעה האסטרטגית. דיווחים מצביעים על כך שבמהלך המבצעים האחרונים, כוחות ישראליים ניטרלו בהצלחה נכסים איראניים בעלי ערך גבוה, כולל מרכזי פיקוד ומחסני נשק, בסיוע בינה מלאכותית.

קפיצה הטכנולוגיהשל ישראל אינה מקרית. זוהי תוצאה של שנים רבות של השקעה אסטרטגית מצד מערכת הביטחון הישראלית במה שהיא מכנה "תוכנית רב שנתית לעומק" – מדובר ביוזמה מתוכננת שמטרתה להפוך את צה"ל לכוח דומיננטי מבחינה דיגיטלית המסוגל לפעול הרבה מעבר לגבולותיו. בלב השינוי הזה טמונה מחויבות לבינה מלאכותית, רובוטיקה ומערכות אוטונומיות שנועדו לעקוף ולהיות חכמות יותר מאשר יריביתיה של ישראל בזמן אמת.

כבר בשנת 2023 בהיותו מנכ"ל משרד הבטחון הביע אייל זמיר, כיום רמטכ"ל צה"ל, את אמונתו בישומי הבינה המלאכותית. בין השאר צוטט בכנס הרצליה באומרו: המשימה שלנו היא להפוך את מדינת ישראל למעצמת AI ולהיות בראש רשימה מצומצמת מאוד של מעצמות החברות במועדון זה" –  בינואר 2025 בעת שחנך את מינהלת הבינה המלאכותית של משרד הבטחון אמר: היכולות שיפותחו במינהלת יובילו לעליונות מבצעית ולהכרעת המערכה העתידית בתנאים טובים יותר תוך צמצום פגיעה בחיי אדם".

העליונות הזו כבר מורגשת. בתקיפות האחרונות כנגד תשתיות צבאיות איראניות – כולל מחסני טילים ומרכזי פיקוד לכאורה – דווח כי כוחות ישראליים השתמשו במערכות מיקוד בסיוע בינה מלאכותית המסוגלות לנתח תמונות לוויין, מודיעין אותות והזנות מידע מרחפנים בזמן אמת כדי לזהות ולתעדף מטרות בעלות ערך גבוה. מערכות אלו, המופעלות על ידי שבבים שתוכננו בישראל, יכולות לעבד מערכי נתונים עצומים באלפיות השנייה, מה שמאפשר את מה שאנליסטים צבאיים מכנים "דומיננטיות החלטה" – היכולת לפעול מהר יותר ובדייקנות רבה יותר מהאויב.

ההשלכות עמוקות. במבצע אחד שדווח, רחפנים ישראליים המצוידים בתוכנת ניווט וזיהוי עצמים המונעת על ידי בינה מלאכותית הצליחו לחדור למרחב האווירי האיראני, להתחמק מגילוי מכ"ם ולשלוח מטענים בדיוק רב. בניגוד לתקיפות אוויריות מסורתיות, שלעתים קרובות מסתמכות על טייסים אנושיים וקואורדינטות מתוכנתות מראש, מערכות אוטונומיות אלו מסתגלות למציאות באמצע הטיסה, ומגיבות לתנאים משתנים ולמידע חדש תוך כדי תנועה.

מעבר זה לכיוון מערכות אוטונומיות אינו מוגבל רק לאוויר. יחידות רובוטיות קרקעיות ורחפנים ימיים משולבים גם הם בערכת הכלים המבצעית של ישראל, ויוצרים רשת רב-תחומית של פלטפורמות חכמות שיכולות לפעול יחד. מערכות אלו נועדו לא רק לתקוף אלא גם ללמוד – כל משימה מזינה נתונים בחזרה למודלים של למידת מכונה המשפרים ביצועים עתידיים.

מבקרים העלו חששות אתיים לגבי התפקיד הגובר של בינה מלאכותית בלוחמה, והזהירו מפני עתיד שבו מכונות מקבלות החלטות של חיים ומוות ללא פיקוח אנושי. ישראל, מצידה, מתעקשת שכל המערכות האוטונומיות יישארו תחת פיקוד אנושי וכי פרוטוקולים מחמירים מסדירים את השימוש בהן.

כבר כעת ברור, שהיתרון הטכנולוגי של ישראל מעצב מחדש את המאזן האסטרטגי במזרח התיכון. איראן, אשר זה מכבר הסתמכה על כוחות שלוחיה (חיזבאללה, חמאס ודומיהם)  וטקטיקות הסתה כנגד ישראל וארה"ב, ניצבת כעת מול אויב המסוגל לנטרל איומים לפני שהם מתממשים. דבר זה אילץ את טהרן לחשוב מחדש על הדוקטרינה הצבאית שלה. כיום יש כבר דיווחים המצביעים על כך שאיראן מאיצה את יכולות הבינה המלאכותית והסייבר שלה בתגובה.

ההשלכות הגיאופוליטיות הרחבות יותר משמעותיות באותה מידה. הצלחתה של ישראל בשילוב בינה מלאכותית באסטרטגיית ההגנה שלה משכה את תשומת ליבן של בעלות ברית ויריבים כאחד. חברות נאט"ו הביעו עניין באימוץ מערכות דומות, בעוד שמדינות כמו סין ורוסיה ממהרות לפתח ארסנל משלהן המופעל על ידי בינה מלאכותית.

נראה ששדה הקרב של העתיד יעסוק פחות בכוח ברוטלי ויותר בעליונות חישובית. ככל שהסכסוך עם איראן ממשיך להתפתח, דבר אחד בטוח: כללי המלחמה נכתבים מחדש – לא על ידי גנרלים או דיפלומטים, אלא על ידי מהנדסים ומדעני נתונים. בעידן החדש הזה של לוחמה מדויקת, הנשק החזק ביותר אולי אינו טיל או רחפן, אלא הקוד שמנחה אותו.

הפוסט היתרון הישראלי בסכסוך האיראני – לוחמה מדויקת בעזרת שבבים ובינה מלאכותית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

איראן שיגרה בשבוע שעבר (שלישי, 1/10/2024) כ-180 טילים בליסטיים לעבר ישראל, זאת בתגובה ללחימה בלבנון וההסלמה הצבאית באזור. בעקבות המתקפה, הופעלו אזעקות במגוון אזורים ברחבי ישראל, כולל במרכז ובתל אביב. נמסר כי שני בני אדם נפצעו באורח קל באזור תל אביב כתוצאה מהשיגורים. דובר צה”ל, דניאל הגרי, עדכן כי רוב הטילים יורטו על ידי מערכת ההגנה האווירית הישראלית. למרות זאת, נפילות זוהו במספר זירות במרכז הארץ ובאזורים נוספים , בעיקר בשטחים פתוחים.

משמרות המהפכה האיראניים איימו כי אם ישראל תגיב על המתקפה, איראן תפתח בגל נוסף של שיגורי טילים. בתגובה לאיום האיראני, צה”ל הודיע כי חיל האוויר ימשיך לתקוף מטרות במזרח התיכון.

רקע כללי על תעשיית הטילים של איראן

תעשיית הטילים של איראן החלה להתפתח בשנות ה-70, אך מאז עברה שדרוגים משמעותיים בעקבות התפתחויות גיאופוליטיות במזרח התיכון, ובמיוחד בעקבות מלחמת איראן-עיראק (1980–1988). במהלך המלחמה, איראן נאלצה להתמודד עם מתקפות טילים עיראקיות על עריה, מה שדחף אותה לבנות תוכנית טילים עצמאית. כעת, איראן נחשבת לאחת המעצמות הגדולות ביותר באזור בתחום הטילים הבליסטיים, והיא ממשיכה להרחיב ולשדרג את יכולותיה.

סדרות טילים עיקריות

תעשיית הטילים של איראן כוללת מספר דגמים חשובים:

• שיהאב-1: טיל בליסטי מונע נוזל עם טווח של 300 ק”מ ויכולת נשיאה של 1,000 ק”ג.
• שיהאב-2: טיל מונע נוזל עם טווח של 500 ק”מ.
• שיהאב-3: טיל בליסטי לטווח בינוני עם טווח של 1,000 ק”מ.
• פאתח-110: טיל בליסטי מונע מוצק עם טווח של 300 ק”מ.
• סאג’יל: טיל דו-שלבי עם טווח של כ-2,000 ק”מ.
• עימאד: טיל בליסטי לטווח של 1,600 ק”מ עם יכולת דיוק משופרת.

למרות הביקורת, איראן טוענת כי תעשיית הטילים שלה היא הגנתית במהותה ונועדה להרתיע תוקפים פוטנציאליים, ולא לשמש ככלי נשק התקפה. בתנאים הנוכחיים, קשה לדמיין מצב שבו איראן תסכים לצמצם את תוכנית הטילים שלה, שכן אלו נחשבים מרכיב מהותי באסטרטגיית הביטחון הלאומית שלה.

אסטרטגיה ופיתוח

המשטר האיראני רואה בתוכנית הטילים כלי חשוב לא רק בהגנה עצמית אלא גם ככלי הרתעה מול יריבותיו האזוריות והבינלאומיות. אחת הסיבות העיקריות להתעקשות האיראנית להמשיך את פיתוח הטילים היא רצונם להוות “שוויון אסטרטגי” מול מדינות כמו סעודיה וישראל, שמחזיקות ביכולות אוויריות מתקדמות. מכיוון שהכוח האווירי האיראני מוגבל בשל הסנקציות המוטלות עליו, הטילים נחשבים לאלטרנטיבה יעילה לשמירת האיזון הצבאי.

מספר הטילים והיכולת הבליסטית

ההערכות הן כי איראן מחזיקה בארסנל של כ-3,000 טילים בליסטיים, רובם לטווח קצר ובינוני. עם זאת, קיימים גם טילים המסוגלים להגיע לטווחים ארוכים יותר, כמו סדרת “חורמשאהר”, שמגיעה לטווח של עד 3,000 ק”מ 1. יכולת זו מאפשרת לאיראן לאיים על מדינות רחוקות יותר כמו ישראל, סעודיה, ומטרות נוספות באזור. כל זאת תחת ההגדרה שטילים אלה נועדו לשאת ראשי קרב קונבנציונליים בלבד, אך החשש הוא כי ניתן יהיה להסב אותם לנשיאת ראשי קרב גרעיניים בעתיד .

https://platform.twitter.com/embed/Tweet.html?creatorScreenName=hayadan1&dnt=true&embedId=twitter-widget-0&features=eyJ0ZndfdGltZWxpbmVfbGlzdCI6eyJidWNrZXQiOltdLCJ2ZXJzaW9uIjpudWxsfSwidGZ3X2ZvbGxvd2VyX2NvdW50X3N1bnNldCI6eyJidWNrZXQiOnRydWUsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfdHdlZXRfZWRpdF9iYWNrZW5kIjp7ImJ1Y2tldCI6Im9uIiwidmVyc2lvbiI6bnVsbH0sInRmd19yZWZzcmNfc2Vzc2lvbiI6eyJidWNrZXQiOiJvbiIsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfZm9zbnJfc29mdF9pbnRlcnZlbnRpb25zX2VuYWJsZWQiOnsiYnVja2V0Ijoib24iLCJ2ZXJzaW9uIjpudWxsfSwidGZ3X21peGVkX21lZGlhXzE1ODk3Ijp7ImJ1Y2tldCI6InRyZWF0bWVudCIsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfZXhwZXJpbWVudHNfY29va2llX2V4cGlyYXRpb24iOnsiYnVja2V0IjoxMjA5NjAwLCJ2ZXJzaW9uIjpudWxsfSwidGZ3X3Nob3dfYmlyZHdhdGNoX3Bpdm90c19lbmFibGVkIjp7ImJ1Y2tldCI6Im9uIiwidmVyc2lvbiI6bnVsbH0sInRmd19kdXBsaWNhdGVfc2NyaWJlc190b19zZXR0aW5ncyI6eyJidWNrZXQiOiJvbiIsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfdXNlX3Byb2ZpbGVfaW1hZ2Vfc2hhcGVfZW5hYmxlZCI6eyJidWNrZXQiOiJvbiIsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfdmlkZW9faGxzX2R5bmFtaWNfbWFuaWZlc3RzXzE1MDgyIjp7ImJ1Y2tldCI6InRydWVfYml0cmF0ZSIsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfbGVnYWN5X3RpbWVsaW5lX3N1bnNldCI6eyJidWNrZXQiOnRydWUsInZlcnNpb24iOm51bGx9LCJ0ZndfdHdlZXRfZWRpdF9mcm9udGVuZCI6eyJidWNrZXQiOiJvbiIsInZlcnNpb24iOm51bGx9fQ%3D%3D&frame=false&hideCard=false&hideThread=false&id=1841158763606102091&lang=he&origin=https%3A%2F%2Fwww.hayadan.org.il%2F%25D7%25AA%25D7%2595%25D7%259B%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25AA-%25D7%2594%25D7%2598%25D7%2599%25D7%259C%25D7%2599%25D7%259D-%25D7%2594%25D7%2591%25D7%259C%25D7%2599%25D7%25A1%25D7%2598%25D7%2599%25D7%2599%25D7%259D-%25D7%25A9%25D7%259C-%25D7%2590%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%259F-%25D7%2595%25D7%2594%25D7%25A7%25D7%25A9%25D7%25A8&sessionId=bcefb7755ad7d554da21bcdf20bcea70751875b0&theme=light&widgetsVersion=2615f7e52b7e0%3A1702314776716&width=550px

מתקני ייצור והרחבה

באחרונה נחשפו צילומי לוויין המראים כי איראן מרחיבה את מתקני הייצור שלה בבסיסי מודארס וחוג’יר, הממוקמים ליד טהרן. הרחבות אלו כוללות בניית עשרות מבנים חדשים, שמיועדים לשפר את יכולות הייצור והאחסון של טילים בליסטיים . מדובר באחד מהמתקנים המרכזיים של איראן לייצור טילים בליסטיים, כולל טילים מונעי דלק מוצק, אשר נחשבים ליעילים יותר מבחינה לוגיסטית ומהירה יותר להפעלה.

שיתוף פעולה חיצוני

אחד הגורמים המרכזיים בהתפתחות תעשיית הטילים האיראנית הוא שיתוף פעולה עם מדינות כמו צפון קוריאה, רוסיה וסין. שיתוף הפעולה הזה כולל לא רק אספקת טילים אלא גם העברת ידע טכנולוגי, הדרכה וטכנולוגיות ייצור. כך למשל, בשנות ה-90, צפון קוריאה סיפקה לאיראן טילים מהסדרה “נודונג”, שנעשו בסיס לתוכנית “שיהאב”. עם הזמן, איראן הצליחה לבסס תעשיית טילים עצמאית כמעט לחלוטין, שכוללת את היכולת לייצר את רוב מרכיבי הטילים באופן מקומי .

תגובות אזוריות ובינלאומיות

התפתחות תעשיית הטילים האיראנית לא עברה בשקט בזירה הבינלאומית. מדינות רבות, כולל ארה”ב, סעודיה וישראל, רואות בפיתוח הטילים של איראן איום ישיר על היציבות האזורית. בעקבות זאת, הוטלו על איראן סנקציות כלכליות שונות שמטרתן להאט את פיתוח הטילים. עם זאת, נראה כי הסנקציות הללו לא השפיעו באופן משמעותי על ההתקדמות, ואיראן ממשיכה להשקיע בתעשיית הטילים שלה. אף על פי כן, יש חששות שברגע שאיראן תצליח לפתח טילים ארוכי טווח ודיוקים יותר, היא תוכל לאיים באופן ישיר גם על מדינות מרוחקות יותר .

המבט לעתיד

על פי המומחים, המשטר האיראני לא צפוי להפסיק את פיתוח תעשיית הטילים שלו בעתיד הקרוב. הטילים מהווים מרכיב חשוב באסטרטגיית ההגנה האיראנית, והם נתפסים גם כסמל של כוח טכנולוגי לאומי. ככל שהטכנולוגיה בתחום זה ממשיכה להתקדם, ניתן לצפות להמשך שדרוג היכולות הבליסטיות של איראן, מה שיעורר דאגה רבה בקרב מדינות האזור והעולם כולו.

תוכנית החלל האיראנית, שהוקמה במקור כדי לקדם את יכולות איראן בתחום הלוויינים והטילים, נחשבת לחלק חשוב במאמץ הלאומי לשיפור היכולות הטכנולוגיות והביטחוניות של המדינה. מטרתה המרכזית הייתה לשגר לוויינים למסלול נמוך סביב כדור הארץ ולהשיג עצמאות טכנולוגית בתחום זה.

התפתחותה של תוכנית החלל האיראנית

תוכנית החלל של איראן החלה עם שיגור ה-Safir SLV, רקטה שמבוססת על טכנולוגיה רוסית וצפון קוריאנית. לאחר מכן, איראן פיתחה את רקטת ה-Simorgh, המהווה התקדמות טכנולוגית ומאפשרת שיגור מטענים כבדים יותר למסלול נמוך. הפיתוח של ה-Simorgh, שתוכנן במקור לשגר לוויינים כבדים עד 250 קילוגרם למסלול בגובה 500 קילומטרים, מסמן התקדמות משמעותית בטכנולוגיית הטילים של איראן.

באוגוסט 2017, איראן ניסתה לשגר את הלוויין הראשון שלה באמצעות ה-Simorgh, אך השיגור נכשל זמן קצר לאחר ההמראה. למרות זאת, האיראנים הצהירו שהניסוי היה מוצלח, והם צפויים להמשיך בניסיונות נוספים לשיגור לוויינים כבדים.

פוטנציאל צבאי

החשש המרכזי מהתוכנית האיראנית נובע מהאפשרות שתוכנית החלל תוכל לשמש בסיס לפיתוח טילים בליסטיים בין-יבשתיים (ICBM). הרקטה Simorgh משתמשת בטכנולוגיות משותפות לטילים בליסטיים, והערכת מומחים היא שטיל מסוג זה יוכל לשאת ראש קרב כבד לטווח של עד 7,500 קילומטרים, מה שמכסה את כל אירופה ואסיה. עובדה זו, יחד עם שיתוף הפעולה בין איראן וצפון קוריאה, מעלה חשש שתוכנית החלל האיראנית אינה מיועדת למטרות אזרחיות בלבד.

עצירת פרויקט החלל המאויש

תחת ממשל אחמדינג’אד, נשקל שיגור חללית מאוישת למסלול, אך העלויות הגבוהות והבעיות הארגוניות גרמו לכך שהתוכנית הוקפאה. במקום זאת, איראן החליטה להתמקד בפרויקטים של שיגור לוויינים.

לסיכום, תוכנית החלל האיראנית נמשכת במלוא העוצמה למרות הכשלים הטכניים וההקפאות הזמניות. ההתקדמות הטכנולוגית, במיוחד בפיתוח ה-Simorgh, ממשיכה להדאיג מדינות רבות בעולם, עקב האפשרות שמידע וטכנולוגיות מהתוכנית ישמשו לפיתוח מערכות נשק מתקדמות.

הקשר לתוכנית החלל

הקשר בין תוכנית החלל האיראנית לתוכנית הטילים הבליסטיים של המדינה הוא הדוק, כאשר רבות מהטכנולוגיות והמתקנים משותפים לשתי התוכניות. תוכנית החלל האיראנית מספקת לאיראן במה להתנסות בטכנולוגיות המסייעות לשיפור הטילים הבליסטיים שלה. השיגור האחרון של לוויין על ידי רקטה מתוצרת מקומית מעלה חשש שאיראן משתמשת בתוכנית זו גם ככיסוי לפיתוח טכנולוגיות של טילים בין-יבשתיים (ICBM) .

רקטות שיגור לוויינים (SLVs) וטילים בליסטיים חולקים תכונות טכניות רבות. לדוגמה, השימוש במנועים מבוססי דלק נוזלי בטילים כמו ה-Simorgh וה-Safir הוא אלמנט מרכזי בתוכנית החלל, אך גם חשוב בפיתוח טילים בליסטיים ארוכי טווח. לפי מומחים, הטכנולוגיות הנדרשות לשיגור לוויינים למסלול גאוסטציונרי הן בדיוק אותן טכנולוגיות הנדרשות לפיתוח ראשי נפץ לטילים בין-יבשתיים.

הפוסט תוכנית הטילים הבליסטיים של אירן והקשר לתוכנית החלל – סקירה בעקבות מטח הטילים שירתה לישראל הופיע לראשונה ב-Chiportal.