ועדת המשנה של הכנסת לענייני בינה מלאכותית וטכנולוגיות מתקדמות התכנסה בשבוע שעבר לדיון חירום בעקבות הודעת ממשל ביידן על הגבלות חדשות בייצוא שבבי מחשוב מתקדמים. במסגרת הדיון נחשף כי ישראל מתכוונת להקדים רכישת שבבים שתוכננה לשנים 2026 ו-2027 ולהשלימה ב-120 הימים הקרובים, לפני שההגבלות ייכנסו לתוקף.

ממשל ביידן הציג מסגרת חדשה לחלוקת מדינות העולם לשלוש רמות גישה לשבבי מחשוב מתקדמים. ישראל מוקמה ברמת הביניים, יחד עם מדינות כמו מקסיקו ופורטוגל. משמעות הדבר היא שישראל תוכל לייבא שבבים מארה"ב, אך תחת מגבלות מחמירות של כוח חישוב ואישורי בירוקרטיה. כל רכישה של שבבים מתקדמים מיצרניות כמו Nvidia או אינטל תדרוש אישור פרטני מהרשויות האמריקאיות.

חברת הכנסת אורית פרקש הכהן, שעמדה בראש הדיון, הזהירה שההגבלות האמריקאיות מגיעות לאחר דו"ח מבקר המדינה שהצביע על כך שלישראל חסרה אסטרטגיה לאומית ארוכת טווח בתחום ה-AI, והיא במגמת ירידה בדירוג הבינלאומי. "ישראל פספסה הזדמנות להיערך ליום הזה," אמרה.

\לפי דבריו של סגן אלוף אלעד דביר, ראש תחום הבינה המלאכותית במשרד הביטחון, ההגבלות החדשות יחייבו את משרד הביטחון להבהיר את מטרת כל רכישה של שבב AI. "הרגולציה החדשה תגרום להשלכות אסטרטגיות משמעותיות, בעיקר עבור תעשיות הביטחון," אמר דביר בדיון.

מנכ"ל משרד הביטחון, אייל זמיר, הדגיש בחודש שעבר כי טכנולוגיות AI עומדות לשנות את פני שדה הקרב המודרני בעשור הקרוב, כאשר רובוטים מבוססי AI יהוו מרכיב מרכזי בלחימה ביבשה, באוויר ובים. "צבאות שיאמצו יכולות AI ראשונים יזכו ליתרון משמעותי, ומי שלא ישקיע בטכנולוגיה זו יישאר מאחור," ציין זמיר.

ד"ר אריאל סובולמן, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, הזהיר שהמגבלות החדשות יחמירו את ירידת המעמד הטכנולוגי של ישראל. "במשך שנה אנחנו מזהירים על ההידרדרות המתמשכת במעמד ה-AI של ישראל, והמגבלות האמריקאיות רק יזרזו את התהליך," אמר. סובולמן הדגיש כי תשתיות טכנולוגיות הן תנאי בסיסי למהפכה הבאה, ושבבי AI מהווים חומר גלם קריטי. "ישראל חייבת אסטרטגיה לאומית ברורה בתחום ה-AI," דרש.

העתיד של ישראל בשוק ה-AI
על אף שישראל עדיין מדורגת בין 10 האקוסיסטמות המובילות בתחום ה-AI, מומחים מזהירים שהיא רחוקה ממיצוי הפוטנציאל המלא שלה. יזמים ומנהיגים טכנולוגיים מתריעים כי ישראל מפספסת את גל הבינה המלאכותית ועלולה להישאר מאחור ללא השקעות מתאימות בחינוך, מחקר, תשתיות וחברות סטארט-אפ.

פרקש הכהן קראה לממשלה לנצל את הזמן שנותר לפני כניסת המגבלות לתוקף ולפעול לשינוי ההחלטה האמריקאית כלפי ישראל. "תלות טכנולוגית מסכנת את הביטחון הלאומי של ישראל, והמדינה חייבת לפתח עצמאות טכנולוגית בדומה להשקעותיה בתחומים אחרים לאורך השנים," אמר סובולמן.

הפוסט ישראל מקדימה רכישת שבבי AI בעקבות הגבלות הייצוא החדשות הופיע לראשונה ב-Chiportal.

על פי חברת הקניין הרוחני Mathys & Squire, מספר בקשות הפטנטים העולמיות בתחום השבבים זינק ב-22% והגיע ל-80,892 בשנים 2023-24, לעומת 66,416 בשנת 2022-23. סין מובילה את המגמה עם עלייה של 42% במספר הבקשות, מ-32,840 ל-46,591 – הרבה מעבר לכל אזור אחר בעולם.

מגבלות הייצוא של וושינגטון מונעות מסין גישה לשבבים המתקדמים ביותר בעולם, ופחד מפני החמרה נוספת על הפרק, תעשיית השבבים הסינית המקומית יוצאת למשימה ברורה. בייג'ינג הדגישה את הצורך בחדשנות טכנולוגית כדי להימנע מהתלות בשבבים חיצוניים. תעשיית השבבים הפכה להיות בעדיפות עליונה, והמספרים מראים זאת.

למרות כל זאת, סין עדיין נמצאת בפיגור, כאשר העיצובים המקומיים מפגרים בכמה שנים מאחורי המוצרים המתקדמים ביותר. חברת השבבים הסינית Loongson הציגה לאחרונה מוצרים שלטענתה מציגים ביצועים דומים לאלו של מוצרי AMD ואינטל לפני כחמש שנים. יו"ר החברה, הוא וויוו, אמר כי יש להם מעבד שולחני מתקרב בשם 3B6600 שיכול להשיג את ביצועי מעבדי x86 בתהליך ייצור של 7 ננומטר.

פירוק של הסמארטפון Pura 70 של Huawei מוקדם יותר השנה חשף שהחברה משתמשת במעבד Kirin 9010 מתוצרת Semiconductor Manufacturing International Corp, ככל הנראה בשל כך שסנקציות ארה"ב מונעות מ-Huawei רכישה ממקורות אחרים.

אבל זו לא רק סין שנוקטת בצעדים. תעשיית השבבים בארה"ב, הנתמכת בחוק הפחתת האינפלציה, רשמה עלייה של 9% בבקשות פטנטים והגיעה ל-21,269 בשנת 2023-24. עם מדיניות שמזרימה כספים לייצור שבבים מקומי, כגון המפעל של TSMC באריזונה, ארה"ב שואפת להבטיח את יציבות שרשרת האספקה תוך הגברת מאמצי המו"פ.

לא ברור אם הדחיפה הנוכחית בפטנטים תוביל לשוויון טכנולוגי או לעצמאות בשבבים עבור סין בשנים הקרובות. הן ארה"ב והן סין שואפות להביא את הייצור של טכנולוגיות מתחת ל-10 ננומטר אל תחומן, והדוח של איגוד תעשיית השבבים בארה"ב (SIA) מעריך כי עד 2032, ארה"ב תייצר 28% מהמעבדים המתקדמים בעולם, לעומת 2% בלבד מסין.

הזינוק במספר הפטנטים בסין אינו נובע רק מגיאופוליטיקה. עלייתה של הבינה המלאכותית, ובמיוחד ההתפשטות של AI יוצר, גרמה לדחיפה בחדשנות בעיצובי שבבים. שבבי AI מתקדמים הפכו למצרך מבוקש, ויצרני שבבים מכל העולם ממהרים לרשום פטנטים עבור החידושים הבאים בחומרת AI.

כך שבזמן שמספר הפטנטים העולמי בתחום השבבים עולה, הזינוק של 42% בסין מעיד שהיא מכוונת לעצמאות טכנולוגית. אך ככל שארה"ב מחזקת את עמדתה בתחום ייצור השבבים, המרוץ רק הולך ומתחזק.

הפוסט סין מגדילה את מספר הפטנטים בתחום השבבים ב-42% הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ארצות הברית ומקסיקו יוצרות שותפות בשרשרת הערך של תעשיית השבבים, במטרה להתמודד עם העליונות הטכנולוגית הגוברת של סין ולחזק את הריבונות הטכנולוגית של צפון אמריקה. מהלך זה מסמן שינוי משמעותי בדינמיקה הטכנולוגית העולמית.

מחלקת המדינה של ארה"ב חשפה לאחרונה שותפות עם מקסיקו לחקירת הזדמנויות בשרשרת הערך של תעשיית השבבים. מהלך זה, חלק מהאסטרטגיה הרחבה יותר של ממשל ביידן, מבקש לחזק את מעמדה של ארה"ב בסקטור הנחשב קריטי לשמירה על העליונות הטכנולוגית העולמית, במיוחד נוכח ההשפעה הגוברת של סין.

השותפות מתיישבת עם הקרן הבינלאומית לביטחון וחדשנות טכנולוגית (ITSI), שהוקמה על ידי החוק מ-2022, במטרה לחזק את ההשקעה והפיתוח בטכנולוגיית השבבים האסטרטגית. בשלב הראשוני של שיתוף הפעולה ייבחנו המסגרת הרגולטורית והאקוסיסטם של מקסיקו, צורכי כוח האדם והתשתיות, ויונחו היסודות לאסטרטגיית שבבים צפון אמריקאית משולבת.

ארה"ב תעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם משרד הכלכלה של מקסיקו, ממשלות המדינות, מוסדות אקדמיים ומרכזי מחקר. הערכה שיתופית זו נועדה להניח את התשתית ליוזמות צמיחה עתידיות, תוך מינוף הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה (T-MEC) והדיאלוג הכלכלי הגבוה בין מקסיקו לוושינגטון. יוזמות אלה צפויות לשפר את שרשראות האספקה של צפון אמריקה, שהן קריטיות לטרנספורמציה הדיגיטלית ולדרישות הייצור בסקטורים קריטיים כמו הרכב וציוד רפואי.

השותפות בין ארה"ב למקסיקו בתחום השבבים היא התפתחות מכרעת ביחסי הטכנולוגיה העולמיים, המאותתת על מעבר לשיתוף פעולה רב יותר בצפון אמריקה ואמריקה הלטינית נוכח העליונות הטכנולוגית של סין. היא מדגישה את חשיבותה האסטרטגית של אמריקה הלטינית בנוף הטכנולוגיה העולמי, ומבשרת על עידן חדש של דיפלומטיה מונעת טכנולוגיה ופיתוח כלכלי באזור.

הפוסט ברית השבבים החדשה בין ארה"ב למקסיקו: ברית טכנולוגית אסטרטגית נגד סין הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מזה מספר שנים שתעשיית השבבים העולמית נמצאת במוקד של מלחמה.  שבבים הם הזהב החדש, או הנפט החדש – איזה דימוי שתעדיפו. ארצות הברית וסין מנהלות מאבק איתנים על השליטה בשרשרת האספקה העולמית המניעה אותם.  שתי המעצמות העמידו את השבבים בקדמת הבמה וכפרס האולטימטיבי להפגנת עליונותם הלאומית.  האמריקנים מבינים כי תעשיית השבבים תהווה מנוע צמיחה אדיר בעשורים הקרובים והובלתם בתחום עשוייה לאפשר להם לשמר את מעמדם המוביל בכלכלה, בטכנולוגיה ובצבא. לשם כך, ארצות הברית מפעילה משטר אגרסיבי של סנקציות ופיקוח על העברת ידע וטכנולוגיה מערביים לסין מחד, והשקעה חסרת תקדים בהחזרת הייצור לאדמת ארצות הברית. 

חוק השבבים האמריקני הביא להקצאת סכום דמיוני של כמעט 280 מיליארד דולר בהקמת מפעלים חדשים ותמרוץ החזרת שרשרת הערך לארצות הברית.   סין, מצידה, שואפת לערער את הסדר העולמי המתקיים מאז סוף מלחמת העולם השנייה בהובלת ארצות הברית ולהציב את עצמה בקדמת הבמה העולמית.  סין מזהה אף היא את השבבים ככלי מרכזי בשאיפותיה ומשקיעה תשומות עתק במאמצים להגיע לעצמאות טכנולוגית בייצורם של שבבים מתקדמים, תוך הפעלת תוכנית גלובלית אדירה של רכישת והעברת ידע מערבי אליה במגוון אמצעים חוקיים, אפורים ושחורים.  במאבק בין שתי המעצמות, ישראל מוצאת עצמה בתווך.  אמנם ישראל היא לא יצרנית שבבים עצמאית, אך מספר גדול של חברות רב-לאומיות ומקומיות בתחום תכנון שבבים פועלות בישראל ומושפעות מהמאבק.  תוצאות מלחמת השבבים עשויות להשפיע בצורה עמוקה על כלכלת ישראל בעשורים הקרובים ולכן גם מחייבות את מובילי התעשייה לגבש המלצות אסטרטגיות לממשלת ישראל לגבי עמדת המדינה.

למעשה, לא לגמרי ברור מתי מוליכים למחצה הפכו מתחום עיסוק הנדסי שמרבית הציבור בקושי שמע עליהם למושג שכמעט בכל בית מכירים ויודעים  אפילו ללהג על גיאומטריות ייצור וננומטריה. אם כבר, לאנשי מקצוע, בוודאי לקוראי מגזין TapeOut, דווקא היה מוזר שלקח לעולם כל כך הרבה שנים להבין ולהפנים את חשיבותם ומרכזיותם של השבבים לעולם הטכנולוגיה.  גל אחר גל, בועה אחר בועה – הציבור הרחב, משקיעים, יזמים ומהנדסים צעירים בחרו להתמקד ביישומי קצה, מערכות תוכנה וטרנדים טכנולוגים שבאו והלכו.  אבל השבבים שהם המולקולה היסודית של תעשיית הטכנולוגיה לא זכו בתהילה הראויה.  האירוניה היא שבמקום שלא הצליחה התעשייה, נדרש דווקא משבר גיאו-פוליטי אדיר מימדים על מנת להביאם לקדמת הבמה.  והיום, כאמור, שתי המעצמות המובילות בעולם נאבקות על הבכורה בשוק.  וכמו במאבקים אחרים, הוא מייצר אתגרים והזדמנויות גם עבור ישראל.

איך הגיע העולם למצב בו מתקיימת מלחמה על טכנולוגיה?  לשם כך נדרש לסקור בקצרה את היווצרותו של שוק השבבים כפי שאנו מכירים אותו היום.  תעשיית המוליכים למחצה, בעבר היהלום שבכתר הייצור האמריקני, נדדה במהלך ארבעה עשורים לאסיה בחסות הגלובליזציה והרעיון המיושן שישנן מדינות שנועדו למו"פ ואחרות לייצור.  בעשורים אלו, שרשרת האספקה של שבבים נמתחה עד-דק.  ארבעה וקטורים עיקריים משכו ויצרו עומסים עצומים על יכולתה של התעשייה לספק את צרכי השוק בצורה אמינה ויציבה. 

וקטור ראשון: הכיוון מזרח –  שרשרת סבוכה ומורכבת של קניין רוחני, חומרי גלם, מתכות נדירות ומחצבים מכל פינות תבל אשר שונעו למרכזי הייצור והאריזה.  ובכיוון מערב, שרשרת הפצה ארוכה וסבוכה לא פחות של רכיבים להטמעה במוצרי צריכה.  בשנים האחרונות הצמיחה המתמדת בדרישה למכשירי חשמל ואלקטרוניקה מבוססי שבבים העמיסה את שרשרת הייצור והאספקה עד שעבדה מעל לגבול התפוקה של כמות המפעלים הקיימים בעולם.  חוק מור הכתיב את השאיפה המתמדת למזעור ושדרוג לדור הבא כפה השקעה כספית מתמדת.  העלות העצומה של בניית מפעלים חדשים היוותה חסם כניסה משמעותי לשחקנים חדשים ויצרה מעין מועדון יוקרתי חדש של מדינות אשר יש להן את המשאבים הכלכליים לעמוד באתגר בסדר גודל כזה.   

וקטור שני: סיכון בטחוני – בנוסף למגבלות כושר הייצור העולמי עצמן, התברר למדינות המערב, ובראשן ארצות הברית, שרכיבים קריטיים למערכות צבאיות, ובכללן נשק חכם, מיוצרים מחוץ לארצות הברית, חלקן אפילו ישירות בסין.  הממשל האמריקני הבין, אפילו עם באיחור משמעותי, שלא יתכן שמערכות אסטרטגיות, תשתיות תקשורת או רכיבים של מערכות נשק יגיעו ממדינות זרות, בייחוד לא כאלה אשר ארצות הברית עלולה להגיע לעימות מולן ביום מן הימים.

וקטור שלישי: לא עוד תלות הדדית – פלישתה של רוסיה לאוקרינה ערערה מוסכמות של עשורים שהיוו את המסד הרעיוני לגלובליזציה.  בבסיס רעיון הגלובליזציה עמדה האמונה שעל ציר הזמן, סכסוכים אלימים בכלל, ומלחמות כוללות בפרט ילכו ויתמעטו.  מכאן התפתח הרעיון של מסחר עולמי אשר מעבר לשגשוג כלכלי, יביא גם לתלות הדדית אשר תהוה גורם מרסן שימנע מסכסוכים להפוך לאלימים.  לדוגמא, משק האנרגיה באירופה נבנה כמעט כולו סביב תפיסה זו והביא לכך שרוסיה הפכה לספק האנרגיה הגדול ביותר לאירופה, כשזו מצידה האמינה כי הדבר ירסן את השאיפה הרוסית להחזרת מעמדה כמעצמה וימנע מלחמה אפשרית ביבשת.

וקטור הרביעי: משבר האקלים – הוקטור האחרון קשור למשבר האקלים המחמיר ברחבי העולם והשפעותיהן של תופעות טבע קיצוניות כגון הצפות, רעידות אדמה והפסקות חשמל, בצורות ייבוש מקורות מים, פגיעה בקווי הובלה ימית ושינוע כתוצאה מסופות וכו' אשר עלולות לשבש את שרשרת האספקה והסחר.

לאט לאט חלחלה ההבנה ששרשרת האספקה פגיעה מדי ומאיימת ישירות על ביטחונה הלאומי של ארצות הברית.  כשהמערכת מתוחה עד גבול יכולתה ולחצים חיצוניים אדירים פועלים עליה ממילא, כל אירוע עלול להביא לקריסתה – זו היתה רק שאלה של זמן עד שיקרה משהו.  ואכן, מגיפת הקורונה פרצה לפתע ויצרה שיבוש קיצוני ועצירה מוחלטת של קווי אספקה וייצור.  ארצות הברית, מצידה, זיהתה הזדמנות לנסות ולעצור את שאיפותיה הטכנולוגיות של סין.  והעולם מצא עצמו במה שהתחיל כמלחמת סחר, אך התעצם והחמיר עד למצב בו כולם מכירים בכך שכיום מתנהלת מלחמת שבבים עולמית.

דעיכתה המסתמנת של הגלובליזציה בתצורה שהכרנו בעשורים האחרונים החזירה את שיטות המסחר הקודמות אשר התבססו יותר על בריתות וקואליציות בין מדינות.  אם בימי השיא של הגלובליזציה מדינות וחברות לא העסיקו את עצמן בשאלה של מקורות הטכנולוגיה, חומרי הגלם והסחורות, אזי עתה, כששתי מעצמות ענק נאבקות ביניהן, הדבר מאלץ מדינות וחברות מסחריות להכניס גם סוגייה זו בשיקוליהן.

כאן מגיעה ליד ביטוי הנקודה הישראלית: ארה"ב מפעילה כיום מדיניות המבקרת מאיזו מדינות לקבל השקעות, וכן מבצעת פקוח הדוק יותר על העברה של ידע וקניין רוחני ישראלי לחו"ל תוך יכולת לוודא לאן עובר אותו ידע. כתוצאה מכך, מרחב התמרון האסטרטגי של ישראל יצטמצם ויקשה על המשך המדיניות הלא-מוצהרת של דחיית החלטות ונסיון להימנע מהן במטרה להלך בין הטיפות.  נראה כי במלחמת השבבים  ישראל תאלץ להכריע באיזה צד היא תומכת, להתנהל בהתאם ולגבש תכנית לאומית להצעדה קדימה של תעשיית השבבים הישראלית.

אריאל סובלמן, הוא סמנכ"ל אסטרטגיה בחברת השבבים ואלנס וכן משמש כחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב

הפוסט מלחמת השבבים: האם קרב הענקים בין ארה"ב לסין ישפיע גם על ישראל? הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מי שמכיר אותי יודע שאני אופטימי מטבעי: אני אוהב לסקר התפתחויות מדעיות וטכנולוגיות שיכולות לשפר את חיי כולנו. הפעם, אני רוצה לכתוב דווקא על התפתחות שלילית, עם פוטנציאל קטסטרופלי בסופה. ארצות-הברית הכריזה בשבוע האחרון מלחמה על סין – והראתה באותה נשימה את הדרך לעולם מפוצל, מפורז ומפורר. ואולי החמור מכל, המשמעות עלולה להיות שקצב התקדמות המדע והטכנולוגיה יואט, עם השלכות קשות עבור כולנו.

הכרזת המלחמה הגיעה במילים תמימות בהצהרה של הבית הלבן מעשרת הימים האחרונים. ממשל ביידן אסר לייצא לסין שבבים מוליכים-למחצה מסוגים שיכולים לספק לה יתרונות גדולים במיוחד בתחומי הכלכלה, התעשייה, הבריאות וכמובן – הביטחון[1].

מה המשמעות של הצעד הדרמטי הזה? במילותיו של ג'ייק סאליבן, היועץ לביטחון לאומי בבית הלבן, הטכנולוגיות הללו –

"ייצרו משני-משחק בבריאות וברפואה, בבטחון תזונתי ובאנרגיה חופשית. נראה פריצות-דרך מרחיקות לכת ותעשיות חדשות שיקדמו את עושרנו. וכמובן, יכולות ביון וצבאיות חדשות שיעצבו את הביטחון הלאומי שלנו."[2]

האמריקנים לא מעוניינים שלסינים יהיו את יכולות המחשוב שיאפשרו את כל השפע הזה. הם רוצים שהסינים יישארו מאחור – לא ברור כמה מאחור – בכל מה שנוגע למחשבי-על ולבינה מלאכותית. מדינות שלא יכולות לבצע מחקרים באמצעות הציוד הזה, יישארו מאחור בכל התחומים הללו. זה מה שהאמריקנים רוצים לעשות לסין.

אפשר להתווכח הרבה לגבי הצדק בהחלטה של ביידן, ולשאול האם באמת ראוי להטיל את הסנקציות על סין. אני לא רוצה להתמקד בשאלה הזו כאן, אלא במשמעויות של ההחלטה. אלו יהיו מאד שונות בהתאם לדרך בה סין מחליטה לקבל את המצב החדש: בנקיטת פעולה, או בשוויון-נפש.

הפעולה הברורה ביותר שסין יכולה לקבל היא לפלוש לטייוואן ולהשתלט על התשתיות ליצירת שבבים שבה. ה זו תהיה, בלי להגזים יותר מדי, ירייה ברגל של התעשייה בארצות-הברית. חברת ייצור השבבים המובילה בטייוואן היא TSMC, שמייצרת – שימו לב – תשעים אחוזים מהשבבים המתקדמים הנמצאים בשימוש בארצות-הברית. קראתם נכון, תשעים אחוזים[3]. וכל מה שסין צריכה לעשות כדי לסכור את הנהר הזה, הוא לשנע את כל הצבא שהיא מכינה ומשדרגת כבר יותר מעשור, למדינה קטנטנה שהיא גם כך לא מוכנה להכיר בעצמאותה.

רוצים לנחש איך ארצות-הברית תגיב במצב בו סין מאיימת על תשעים אחוזים מאספקת השבבים שלה?

עכשיו אתם מבינים למה כתבתי בתחילת הרשומה שמדובר בהתפתחות עם פוטנציאל קטסטרופלי בסופה.

אני רוצה להאמין שסין תפגין אורך-נשימה, תתמרמר בפומבי על הניסיון של ארצות-הברית להגיע ל- "הגמוניה מדעית-טכנולוגית" (כפי ששגרירות סין בוושינגטון כבר תיארה את המצב), אבל תשמור על הצבא שלה בין גבולותיה[4]. הצרה היא שאפילו ב- "תרחיש הטוב ביותר" הזה, עדיין המשמעות היא שאנו נכנסים לעידן חדש בו שלוש המעצמות – ארצות-הברית, סין ורוסיה – מנסות למנוע אחת מהשנייה להגיע להישגים מדעיים-טכנולוגיים, במקום לקדם אותם ביחד.

ההתקדמות המדעית והטכנולוגית מבוססת על שיתופי-פעולה, על חילופי ידע וניסיון, על שוק גלובלי של רעיונות. לא פחות חשוב מזה, בימים אלו היא מבוססת גם על תשתיות מחשוב. המערב כבר הטיל סנקציות על השבבים שמועברים לרוסיה בעקבות המלחמה, והותיר אותה למעשה נטועה איפשהו בשנות התשעים המאוחרות. יכולותיה של רוסיה לקדם את המדע והטכנולוגיה בשטחה במצב הזה שואפות לאפס. עכשיו ארצות-הברית מנסה לעשות זאת גם לסין – ש- 'קצת' יותר גדולה ומתקדמת מרוסיה. גם אם סין לא תפלוש לטייוואן, היא תנסה לפגוע בארצות-הברית במגוון דרכים אחרות, כולל מתקפות סייבר. וכמובן שכל סיכוי לשיתופי-פעולה מדעיים-טכנולוגיים בין המעצמות יתמסמס לחלוטין.

אם זה מה שיקרה, הרי שקצב שיפור הטכנולוגיה ייפגע בהכרח. ולא, לא מדובר כאן במצב של מלחמה בו שני הצדדים מתחרים זה בזה ומשפרים את יכולותיהם במהירות. המלחמה הפעם היא על תשתיות, ובה כל צד ינסה לפגוע ביכולותיו של הצד השני לעשות שימוש ביכולות המחשוב שייתנו לו ייתרון. ובאופן כללי, כל פגיעה ביכולותיהם של מדענים לתקשר בחופשיות מעבר לגבולות מדיניים, תפגע גם ביכולותיהם לייצר ידע חדש, רעיונות חדשים ובסופו של דבר – גם טכנולוגיות חדשות.

למה זה כל-כך רע עבור כולנו? כי הטכנולוגיה הייתה אמורה להציל את כולנו.

כדי לעצור את משבר האקלים אנחנו צריכים טכנולוגיות לספיחת גזי חממה מהאטמוספירה והפיכתם לדלק, מזון ופלסטיק. אלו יפותחו באמצעות בינות מלאכותיות, מחשבי-על ומחשבים קוואנטיים שיעשו סימולציות כימיות מתקדמות.

כדי לעצור את מחלות הזקנה כמו טרשת עורקים, סרטן ואלצהיימר, אנחנו צריכים טכנולוגיות לסימולציה של הגוף ולעיצוב ננו-מכונות ותרופות חדשות.

כדי לוודא שהעולם יכול ליהנות ממזון זמין ובריא יותר, ממים מתוקים ומאנרגיה מתחדשת, אנחנו צריכים עוד שפע של המצאות – שכולן היו אמורות להגיע בעשורים הקרובים. כל עיכוב בהתפתחות הטכנולוגיה ייפגע, בסופו של דבר, בכולנו.

מה הפתרון? הנה הדרך בה תדעו שאני לא פוליטיקאי: אני אומר חד-משמעית, בביטחון עצמי מלא ובאמונה שלמה ש… אני לא בטוח. אף אחד לא יודע. כמו שכתבתי, אפשר להבין גם למה ארצות-הברית מנסה להגביל את הגישה של סין לטכנולוגיה שתשפר את יכולותיה הצבאיות. אבל קשה לי שלא להתאבל – להתאבל ממש – על כל צעד שיאט את התקדמות הטכנולוגיה ויפגע ברמה קרובה-לוודאות בכדור-הארץ ובסיכוי של כולנו להגיע לגיל 120-פלוס-פלוס בבריאות טובה.

אם יש לכם פתרון למצב, אתם מוזמנים להציע אותו בתגובות. יש לי הרגשה שלא רק שסין קשובה היטב לכל דיון בנושא, אלא שהיא גם תשמח לכל פתרון יצירתי. והעולם כולו ביחד איתה.

[1] https://www.reuters.com/technology/us-aims-hobble-chinas-chip-industry-with-sweeping-new-export-rules-2022-10-07/

[2] https://www.whitehouse.gov/briefing-room/speeches-remarks/2022/09/16/remarks-by-national-security-advisor-jake-sullivan-at-the-special-competitive-studies-project-global-emerging-technologies-summit/

[3] https://www.nytimes.com/2022/10/12/opinion/china-semiconductors-exports.html

[4] https://www.washingtonpost.com/technology/2022/10/07/china-high-tech-chips-restrictions/

ד"ר רועי צזנה הוא מחבר הספרים "המדריך לעתיד" ו"השולטים בעתיד". לבלוג של ד"ר רועי צזנה "מדע אחר" 

הפוסט האם עצירת מכירות שבבים לסין תגרום להאטת פיתוח הטכנולוגיה בכל העולם? הופיע לראשונה ב-Chiportal.

זו לא היתה הפעם הראשונה שסין מאיימת על טיוואן. בשנים האחרונות נשבע נשיא סין שי ג'ינפינג כמה פעמים כי הוא ידאג לאחד מחדש את סין ואת טיוואן  -מדינת האי העצמאית שסין רואה בה חלק משטחה. עד כה זה לא קרה אך כעת, כאשר שי מתקרב לבחירתו לקדנציה שלישית הוא מגביר לא רק את האיומים הוורבלים אלא גם את האיומים המעשים. כך שמענו השבוע כי שעות לפני ביקורה של פלוסי בטאיפיי, שלחו הסינים מספר מטוסים לאזור הגבול הימי, ובמקביל גורם בכיר במימשל הטייואני מסר ל"רויטרס" כי לשכת הנשיאות הטייוואנית הותקפה במתקפת סייבר. גם בשדה התעופה שבו הייתה אמורה לנחות התקבל איום אנונימי על פצצה מספר שעות לפני הנחיתה הצפויה.

 ואילו ב- WeChat  – הרשת החברתית הפופולרית בסין הופצו סרטונים של  משוריינים של צבא סין נעים בהפגנתיות ובצפיפות. ברחובות העיר Xiamen, הנמצאת מול חופי טייוואן. מקור נוסף דיווח על ספינות מלחמה של המשטר הקומוניסטי "שהצטופפו" בגבול הבלתי רשמי בין המדינות, (מעבר צר של כ-180 ק"מ הממוקם בין ים סין המזרחי לדרומי). הספינות "נגעו" בקו הגבול הימי ולאחר מכן שבו על עקבותיהן, בעוד שמטוסי הקרב של צבא טייוואן נשארו בצד השני בהיכון.

למרות כל האיומים הללו נחתה פלוסי בשלום בטאיפיי ובכוונתה לקיים את ביקורה כמתוכנן.

טיוואן הקטנה מהווה כיום מדינה בעלת חשיבות אסטראטגית לרוב מדינות העולם המערבי ובראש וראשונה לארה"ב בזכות מעמדה כמעצמת יצור שבבים החשובה בעולם. חברות כ- TSMC ו –UMC הן שתי חברות יצור השבבים הגדולות בעולם וביחד הן מיצרות כ-50% משבבי העולם. במקרה של TSMC מדובר בחברה המייצרת כיום את השבבים המתקדמים ביותר בעולם כולל אלו של ענקיות הטכנולוגיה אפל, אמזון, גוגל, פייסבוק ואנבידה. אפילו אינטל הודיעה לאחרונה כי היא מתכוונת לייצר כמה מהשבבים המתקדמים ביותר שלה ב- TSMC (מאחר ולא הצליחה לייצרם במפעליה).

אין ספק כי מעצמה כסין מסוגלת להשתלט על טיוואן בקלות ובמהירות אך שי ג'ינפינג יודע שפלישה שכזו תביא למלחמה בין סין לארה"ב אחרי שגם הנשיא טראמפ וגם ג'ו ביידן הבהירו במספר הזדמניות כי לא יתנו לסין לפלוש לטיוואן.

כעת נראה שהסינים מבינים כי מצבם אינו דומה לפלישה של רוסיה לאוקראינה שחשיבותה האסראטגית למערב פחותה בהרבה. לכן, למרות האיומים החריפים מביג'ין, רוב הטיוואנים לא מאמינים כי סין תעז להגיב בצורה שתרגיז את האמריקאים או שתפגע באחיהם החיים בטיוואן ומבחינתם מדובר באיומים בלבד. לכולנו המערב נותר לקוות כי אכן הצדק עימם.

הפוסט הסימנים הולכים ומתרבים: האם אנחנו לפני פלישה של סין לטיוואן? הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חבר הקונגרס האמריקני מייק קלי, רפובליקני המייצג את פנסילבניה ומשמש כיו"ר משותף של שדולת הרכב של בית הנבחרים, וקבוצה דו-מפלגתית של חברי בית הנבחרים הציגו את חוק המוליכים למחצה שנבנה על ידי ארה"ב המכונה FABS, הצעת חוק שנועדה להניע השקעה ארוכת טווח בארצות הברית לתכנון וייצור של שבבי מוליכים למחצה.

"מדובר בעניין של ביטחון לאומי. בניית שבבי מוליכים למחצה כאן באמריקה מחזקת את שרשרת האספקה של ארה"ב, מפחיתה את ההסתמכות שלנו על מוצרים זרים, ויוצרת יותר מקומות עבודה כאן בבית", אמר קלי.  "תעשיית הרכב – המסתמכת במידה רבה על שבבי מוליכים למחצה והיא הלב והנשמה של אמריקה כבר יותר ממאה שנה. חקיקה תומכת צמיחה זו היא win-win ותסייע להבטיח כי היא יכולה להימשך עד למאה הבאה."

"חוק FABS יספק זיכוי מס של 25% (RITC) לחברות מוליכים למחצה עבור השקעות במפעלי ייצור שבבים בארצות הברית. RITC יכול לכסות את עלויות הבנייה של מפעל אחד או ציוד ייצור לתפעול מפעל אחד. בנוסף, הצעת החוק תספק עידוד של 25% לחברות המשקיעות במחקר ובתכנון שבבים מהדור הבא. תמריץ זה יסייע להבטיח שאמריקה תמשיך להוביל את העולם בתכנון המוליכים למחצה. " הוסיף קלי.

"כפי שחוו האמריקאים במהלך המגפה, הסתמכות על יריבים לחומרים קריטיים או לטכנולוגיה היא פגיעה בביטחון הלאומי שלנו. שבבים נמצאים בכל דבר, החל מסמארטפונים וכלי רכב וכלה במערכות הנשק המתקדמות ביותר, והם ממלאים תפקיד בחייו של כל אמריקאי. במשך עשרות שנים, הייצור האמריקאי של מוליכים למחצה דעך לאיטו, בעוד ההסתמכות על מדינות זרות לטכנולוגיה קריטית זו גדלה. ככל שהתחרותיות העולמית לשליטה במוליכים למחצה התעצמה, מדינות כמו סין הקומוניסטית סיפקו תמריצים למשוך חברות לייצור מוליכים למחצה על אדמתן."

עם כניסתו של חוק FABS ותוכניות נוספות, אמריקה יכולה לספק חבילה מקיפה של תמריצים שישאירו אותנו תחרותיים בקנה מידה עולמי, יבטיחו את הגישה שלנו לטכנולוגיה קריטית זו, ויקדמו את המנהיגות האמריקאית במחקר ובעיצוב של שבבים מובילים. השותפים המקוריים של הצעת החוק כוללים את חברי הקונגרס הבאים: מייקל מק'קול (R-TX), דוריס מטסוי (D-CA), סוזאן דלבן (D-WA), אליס סטפניק (R-NY), דן קילדי (D-MI), ג'ון קטקו (R-NY), אליסה סלוטקין (D-MI) ופיטר מאייר (R-MI).

הפוסט מייק קלי: בניית שבבים בארה"ב היא עניין של ביטחון לאומי הופיע לראשונה ב-Chiportal.

גם כאשר יצרני השבבים המובילים בעולם מנסים לפתור את צווארי הבקבוק הקריטיים של האספקה בשל המתיחות בסין, קם בשתי המדינות גל חדש של חברות סטארט-אפ בתחום המוליכים למחצה שגייסו סכומי הון עצומים כדי לתכנן את הדור הבא של השבבים.

חברות הסטארט בתחום נחטפות על ידי קרנת הון הסיכון משום שהמשקיעים מאמינים כי תכנון השבבים המתהווה יאפשר בניית עתיד הנשלט על ידי בינה מלאכותית ולמידת מכונה.

השקעות הון סיכון גלובליות בחברות מוליכים למחצה קבעו שיא רבעוני בשווי העסקה של 2.64 מיליארד דולר בשלושת החודשים הראשונים של 2021, כאשר 70% מהמימון הועבר לחברות סיניות, על פי נתוני PitchBook.

חברות אמריקאיות גייסו גם סכומים מרשימים. באפריל, סמבאנובה הפכה ליצרנית השבבים המגובה על ידי קרנות הון סיכון בארה"ב לאחר שגייסה 676 מיליון דולר לפי הערכת שווי של 5 מיליארד דולר פלוס. גם חברה אלמונית – Groq גייסה סיבוב של 300 מיליון דולר בראשות טייגר גלובל ו D1 קפיטל שנועד לתמוך בפיתוח של שבבי AI יעיל שלה.

חברות SPAC (המכונות גם חברות ארנק פתוח) בארה"ב פנו גם ליצרניות שבבים בבעלות פרטית. שווי Achronix Semiconductor הוערך ב -2.1 מיליארד דולר בעסקה שנערכה לאחרונה, ועל פי הדיווחים הסטארט-אפ הישראלי ואלנס נמצא במגעים לצאת לציבור באמצעות SPAC מבוסס ארה"ב.
האצה במימון הסטארטאפים מהווה ניגוד חד למחסור בשבבים אשר הקשה על ייצור כל המוצרים, החל ממכוניות חדשות ועד קונסולות פלייסטיישן. אך נראה כי העיתוי של שתי התופעות הוא מקרי.

ברנדן בורק, אנליסט לתחום הטכנולוגיות המתפתחות ב- PitchBook, אמור כי המשקיעים מבינים שהטכנולוגיות של מחר יזדקקו לשבבים המתמחים יותר ויותר.
אך מכיוון שהשחקנים הגדולים בתעשייה מתמקדים באילוצי ייצור ולא בחדשנות, נפתחה הזדמנות למצטרפים חדשים.

"חברות סטארט-אפ יכולות לנסות לתכנן שבבים הרבה יות רטובים מאלו של כמה מיצרניות השבבים הגדולות ביותר בעוד בעלי התפקידים בחברות אלה רק מנסים לשמור על נתח השוק שלהם", אמר בורק.

הגידול בהשקעות השבבים בסין מדגיש את העדיפות שהממשלה העניקה לחיזוק תעשיית השבבים שלה. בשנים האחרונות, סין השיקה קרנות הממוקדות במוליכים למחצה, על פי הדיווחים בהיקף כולל של כ -50 מיליארד דולר. ההשקעה היא חלק מהשאיפות ארוכות הטווח של המדינה להפוך למובילה בייצור היי-טק ולצמצם את תלותה ביבוא זר.

תוכנית התשתית של הנשיא ג'ו ביידן, במסגרת תוכנית השיקום של המשק האמריקני ממגפת הקרונה ולייצר משרות איכותיות בארה"ב הודיע כזכור כי ארה"ב תקצה 50 מיליארד דולר לתעשיית המוליכים למחצה בארה"ב. הקרנות הן חלק מתוכנית השקעות טכנולוגית שמטרתה להתחרות בהוצאות האגרסיביות למו"פ שנמשכו בסין בשנים האחרונות.

חלק מהמשקיעים הפעילים ביותר בחברות מוליכות למחצה מגובות הון סיכון להם קשרים עם הממשלה הסינית, כולל קפיטל גרופ שנזן ו-CAS ניהול השקעות , על פי נתוני PitchBook.

Horizon Robotics מבייג'ינג גייסה מתחילת השנה 750 מיליון דולר. הוריזון מייצרת שבבים עבור רכב אוטונומיים ואוטונומיים למחצה. היא פתחה שותפויות עם יצרני רכב ובהם בין היתר אאודי , BYD ו קונטיננטל .

על פי הדיווחים, חברות סטארט-אפ אחרות של מוליכים למחצה מסין שגייסו מגה-סבבים בחודשים האחרונים כוללות את Enflame – שקיבלו כמעט 279 מיליון דולר ממשקיעים כמו Tencent – כמו גם Ecarx ו- Iluvatar CoreX .

עד כה, יישומי AI הופעלו בעיקר מ- GPUs קיימים, אמר בורק. אך התעשייה מונעת ליצור שבבים חדשים וטובים יותר המותאמים אישית לצרכים של מכונות חכמות.
חברת הסטארט-אפ Ambiq , שבסיסה באוסטין, מתמקדת בבניית שבבים שיכולים, בין היתר, לסייע למכשירי אינטרנט של דברים לפעול על סוללה. הסטארט-אפ גייס 127 מיליון דולר במרץ, על פי מסמך רגולטורי.
בעוד חברות סטארט-אפ משקיעות בעיצוב בתכנון חדש של שבבים, החברות הגדולות הן בסין והן בארה"ב השקיעו גם במפעלי ייצור מוליכים למחצה חדשים.
חברת SMIC , יצרנית השבבים המובילה בסין, בונה לפי הדיווחים מפעל בעלות של 2.35 מיליארד דולר תוך תמיכה כלכלית מעיריית שנזן.
TSMC , אינטל וסמסונג מתכוונות מתכוונים להוציא עשרות מיליארדי דולרים על הקמת מפעלים חדשים בארה"ב כאשר חלק ניכר מהפעילות הזו מרוכזת באריזונה.

הפוסט PitchBook: החברות הגדולות עסוקות בהתמודדות עם המחסור, השקעות קרנות הון הסיכון בחברות סטארט-אפ בתחום שבבי AI שוברות שיאים הופיע לראשונה ב-Chiportal.