השקעת הענק היא בשורה משמחת לשוק השבבים הישראלי אך באותה עת מעלה כמה שאלות מהותיות: האם יש הצדקה כלכלית להקמת מפעל שכזה בישראל? האם קרן השקעות פרטית בהיקף של כ-500 מיליון דולר מסוגלת להרים פרויקט תעשייתי בסדר גודל של מילארד וחצי דולר? ומה המשמעות הלאומית של הקמת מפעל שבבים עצמאי בדרום הארץ?

ישראל נחשבת כיום למעצמת תכנון שבבים, אך איננה מעצמת ייצור. עד כה, המפעלים הגדולים בארץ נבנו על ידי תאגידי ענק בינלאומיים: אינטל בקריית גת ומפעל טאואר במגדל העמק (שנוסד במקור על ידי נשיונל סמיקונדקטור). לכן ההחלטה של AWZ להקים מפעל פרטי חדש היא הפתעה לטובה.

אמנם לא מדובר במפעל ליצור שבבים דיגטלים בטכנולוגיות ננומטריות אך הייצור של שבבים מתרכובות III-V מתייחס לשימוש בחומרים מיוחדים ממשפחת יסודות הקבוצה השלישית והחמישית בטבלה המחזורית (כמו גליום, אינדיום, ארסן, פוספור), כדי ליצור שבבים מתקדמים עם ביצועים גבוהים בהרבה משבבי סיליקון רגילים.  תרכובות III-V משמשות לתחומים מתקדמים כגון: תקשורת מהירה, מערכות בינה מלאכותית, מחשוב קוונטי, פתרונות G5 ויישומים ביטחוניים. כיום ישראל תלויה בייבוא רכיבים כאלה, והקמת מפעל מקומי עשויה לצמצם את התלות הזו ולחזק את העצמאות הטכנולוגית והביטחונית שלנו. לא במקרה משרד הביטחון ומפא"ת מעורבים בפרויקט. יחד עם זאת לא מדובר בהקמת מפעל ליצור שבבים דיגיטלים כמו המפעלים הקיימים בטיוואן וקוריאה שעלות בנייתן יכולה להסתכם בכ- 20 מילארד דולר למפעל.

מעבר לכך, ההקמה באשקלון היא אמירה חברתית וכלכלית. הדרום, שספג פגיעות קשות באירועי 7 באוקטובר, זקוק למנועי צמיחה חדשים. מפעל כזה יכול לייצר אלפי משרות איכותיות, למשוך מהנדסים ויזמים, ולהפוך את אשקלון למוקד חדשנות אזורי.

אך האם יש למפעל שכזה הצדקה כלכלית?

הקמת מפעל שבבים היא אחת ההשקעות הכבדות ביותר בעולם התעשייה. אינטל השקיעה עשרות מיליארדי דולרים במפעליה, טאואר נבנתה על ידי תאגיד בינלאומי עם גב פיננסי עצום. לעומת זאת AWZ היא קרן השקעות פרטית בהיקף של כ-500 מיליון דולר, סכום מכובד אך קטן יחסית לעולם השבבים.

כאן עולה השאלה: האם קרן בסדר גודל כזה יכולה לממן פרויקט שמוערך בכ-5 מיליארד ש"ח? התשובה מורכבת. מצד אחד, ברור שהקרן לבדה אינה יכולה לשאת את מלוא ההשקעה. מצד שני, המודל שהוצג – Open Fab – מאפשר שיתופי פעולה עם מוסדות מחקר ותאגידים. כלומר, המימון עשוי להגיע משילוב של השקעות פרטיות, סיוע ממשלתי, שיתופי פעולה תעשייתיים וכניסת שותפים אסטרטגיים.

חשוב לציין כי  AWZאינה מתיימרת להיות אינטל אוTSMC . היא מתכוונת להקים מפעל בקנה מידה בינוני, המתמקד בטכנולוגיות נישה מתקדמות ולא יכלול יצור שבבים דיגטלים בטכנולוגיות יצור של ננומטרים בודדים.

מצד שני המיזם של AWZ מתוכנן לשלב בין ייצור, אריזה מתקדמת (advanced packaging), שירותי design והכשרת כוח אדם – הכל תחת קורת גג אחת. זהו מודל אינטגרטיבי שיכול להרחיב את שרשרת הערך המקומית וליצור רציפות ייצורית בישראל.

עם זאת, הסיכונים אינם מבוטלים. ראשית, לא פורסמו לוחות זמנים או קיבולות ייצור. שנית, לא ברור מה יהיה היקף הסיוע הממשלתי שקרן AWZ מצפה לקבל. שלישית, התחרות העולמית בתחום השבבים עצומה, ולא בטוח שישראל יכולה להתחרות בעליוית הייצור של אותם שבבים בסין, טאיוואן או ארה"ב.

אם כך האם מדובר בהחלטה אסטראטגית נכונה?

כאשר באים לבחון האם המפעל ישתלם כלכלית, יש לשאול גם האם ישראל יכולה להרשות לעצמה שלא להקים אותו. בעולם שבו שרשראות אספקה נשברות, טכנולוגיות מתקדמות הופכות לנכס אסטרטגי ובמצבה הבטחוני של ישראל עליה לשמר גם יכולות יצור עצמאיות. לכן מפעל יצור שבבים בדרום הארץ הוא לא רק השקעה, הוא גם ביטוח לאומי לעתיד. כעת נותר רק לקוות כי קרן AWZ בסיוע מדינת ישראל ידאגו לא רק לגזירת הסרטים ולהפרחת סיסמאות אלא יממשו את הקמת המפעל שיש סיבות רבות וטובות להקמתו.

הפוסט מפעל השבבים של AWZ באשקלון – בין חזון למציאות הופיע לראשונה ב-Chiportal.