ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לקידום תעשיית ההייטק בישראל קיימה היום דיון במצב הענף, על רקע הקיפאון בתעסוקה, התחזקות השקל, התרחבות השימוש בבינה מלאכותית והחשש כי חברות יעבירו פעילות מחקר ופיתוח ומשרות מישראל למדינות אחרות.

יו"ר הוועדה, ח"כ אביגדור ליברמן, אמר כי הצטברות של כמה גורמים יוצרת לחץ גובר על חברות הטכנולוגיה, ובמיוחד על חברות סטארט־אפ ועל עובדים בתחילת דרכם. בין הגורמים שהזכיר: שער החליפין, אי־הוודאות הכלכלית והביטחונית, עליית פרמיית הסיכון, שירות המילואים הממושך והשיבושים בתעופה.

"מכל הנתונים שלמדתי בחודשים האחרונים, המצב לא מבשר טובות", אמר ליברמן. לדבריו, התחזקות השקל מעלה את עלות העסקתו של עובד ישראלי במונחים דולריים ומקטינה את התמריץ של חברות בינלאומיות וישראליות להרחיב את כוח האדם המקומי.

בת חן רוטנברג, נציגת מרכז המחקר והמידע של הכנסת, הציגה נתונים שלפיהם שנת 2025 הייתה טובה יותר משנת 2024 בכמה מדדים מאקרו־כלכליים, ובהם יצוא וגיוסי הון. עם זאת, בתחום התעסוקה נמשך הקיפאון, ובשירותי ההייטק אף נרשמה לראשונה ירידה במספר המועסקים.

לדבריה, המגמה נובעת משילוב של התרחבות השימוש בכלי בינה מלאכותית, שינוי בהרכב הביקושים ועליית עלות ההעסקה בישראל. גורמים אלה עלולים לפגוע במיוחד במשרות כניסה ובתפקידים שניתן להעביר בקלות יחסית למרכזי פיתוח במדינות אחרות.

פחות עובדי מו"פ בישראל

הכלכלנית הראשית של רשות החדשנות, רחל קופר באר, אמרה כי ברבעונים האחרונים נרשמה התאוששות בגיוסי ההון, וכי ההייטק היה אחראי לכמחצית מצמיחת התוצר בשנת 2025.

לצד זאת, היא התריעה מפני ירידה במספר עובדי המחקר והפיתוח המועסקים בישראל ומפני התרחבות הפעילות העסקית, הניהולית והטכנולוגית של חברות ישראליות מחוץ למדינה.

אחת השאלות המרכזיות שעלו בדיון הייתה כיצד לשמר בישראל את הפעילות בעלת הערך הגבוה — ובה במיוחד פיתוח שבבים, תוכנה, מערכות בינה מלאכותית וטכנולוגיות עמוקות — כאשר מדינות אחרות מציעות לחברות מענקים, הטבות מס ועלויות העסקה נמוכות יותר.

סגנית הכלכלן הראשי במשרד האוצר, מורן משה חנציס, אמרה כי הממשלה בוחנת כלים לשימור פעילות המחקר והפיתוח בישראל, וכי חלק ניכר מהסיוע המתוכנן צפוי להיות מופנה לחברות סטארט־אפ.

צח בסול, רפרנט מחקר ופיתוח והשכלה גבוהה באגף התקציבים, מסר כי משרד האוצר ורשות החדשנות פועלים לגיבוש מסלולי השקעה וסיוע לענפי יצוא שנפגעים מהתחזקות השקל. לדבריו, מוקמים צוותים לבחינת פתרונות בהיקף של כ־1.5 מיליארד שקל להייטק וכ־600 מיליון שקל לענפי יצוא נוספים.

ליברמן הציע לייעד לחברות סטארט־אפ כלי סיוע בהיקף דומה, באמצעות השקעה ממשלתית או הלוואות עומדות. לדבריו, ללא מענה ממוקד, החברות הצעירות הן שעלולות להיפגע ראשונות מהשינוי בתנאי השוק.

קריאה לגיוס כספי המוסדיים

מיכל שריג כדורי, נציגת פורום חברות הצמיחה, אמרה כי השאלה אינה רק האם ההייטק הישראלי נותר תחרותי מבחינה טכנולוגית, אלא האם ישראל עצמה נשארת סביבת פעילות אטרקטיבית לחברות.

לדבריה, חברות הצמיחה מעסיקות עובדים רבים בישראל ומפעילות רשת רחבה של ספקים, נותני שירותים ומשרדים, אולם עליית עלויות ההעסקה מחייבת גיבוש תמריצים חדשים לשימור הפעילות המקומית.

נציגי התעשייה, העובדים וההסתדרות קראו להשקיע בהכשרת עובדים ובהתאמת מיומנויותיהם לשוק המבוסס יותר ויותר על בינה מלאכותית, לצמצם חסמים רגולטוריים וליצור תמריצים שיגדילו את כדאיות העסקתם של עובדים בישראל.

ליברמן סיכם את הדיון בקריאה ליצור מסלול שיקל על הגופים המוסדיים להשקיע בחברות טכנולוגיה ישראליות. לדבריו, הסטת חלק קטן מכספי הפנסיה והחיסכון ארוך הטווח להשקעות בענף עשויה להזרים אליו מיליארדי שקלים.

"אין אלטרנטיבה זמינה יותר מהמוסדיים בישראל", אמר. "חצי אחוז מהכסף שהם מחזיקים הוא לפחות 15 מיליארד שקל, שיכולים לפתור את כל הבעיות בישראל".

בדיון עלה גם הצורך להיערך להמשך השתתפותה של ישראל בתוכניות המחקר האירופיות לאחר סיום התוכנית הנוכחית של Horizon Europe. נציגי האוצר מסרו כי הם פועלים עם רשות החדשנות והוועדה לתכנון ולתקצוב כדי לאפשר לחוקרים ולחברות ישראליות להשתלב בתוכניות עתידיות.

הפוסט הכנסת דנה בקיפאון בהייטק: חשש מהעברת משרות ומו"פ לחו"ל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת ה־IP לשבבים סיוה (Ceva) הודיעה כי חברת תוכנה ופלטפורמת בינה מלאכותית אמריקנית גדולה, ששמה לא נמסר, בחרה בארכיטקטורת NeuPro-M שלה כבסיס למאיץ עצבי — NPU — בשבב AI מותאם אישית. השבב מיועד לדור הבא של התקני מחשוב חכמים, שבהם יופעלו מודלים של בינה מלאכותית ישירות במכשיר. (Ceva)

לפי סיוה, הלקוחה שולטת הן במערכת ההפעלה והן בפלטפורמת החומרה, ולכן מבקשת לבצע אופטימיזציה משותפת של כל המערכת — ממערכת ההפעלה והתוכנה ועד למאיץ ה־AI בשבב. NeuPro-M מיועד להרצת בינה מלאכותית יוצרת, מודלים רב־אופניים ויישומי AI סוכנית, תוך מגבלות הספק, שטח סיליקון ופיזור חום של התקני קצה.

מנכ"ל סיוה, אמיר פנוש, הגדיר את ההסכם כאחת מעסקאות רישוי ה־AI החשובות מבחינה אסטרטגית בתולדות החברה. חשיבות נוספת היא שהלקוח אינו יצרן שבבים מסורתי, אלא חברת תוכנה ו־AI שנכנסת לתכנון שבבים ייעודיים — מגמה המזוהה עם חברות כמו גוגל, מיקרוסופט, אמזון ומטא, אף שאין כרגע בסיס לזהות מי מהן היא הלקוחה.

הפוסט סיוה זכתה בעסקת רישוי לפיתוח שבב AI מותאם לחברת תוכנה אמריקנית גדולה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אינפיניאון פתחה בדרזדן שבגרמניה את מפעל השבבים החדש Smart Power Fab, כמה חודשים מוקדם יותר מלוח הזמנים המקורי. החברה השקיעה בהקמתו חמישה מיליארד אירו – ההשקעה הבודדת הגדולה בתולדותיה – והוא צפוי להכפיל את כושר הייצור שלה באתר דרזדן ולהוסיף כאלף משרות ישירות. לדברי החברה, הרחבת האתר הופכת אותו למרכז הייצור הגדול בעולם לשבבי הספק חכמים ולרכיבי אנלוג ואותות מעורבים.

המפעל החדש מבוסס על פרוסות סיליקון בקוטר 300 מילימטר ונועד לאפשר ייצור גמיש של מגוון טכנולוגיות על אותם קווי ייצור. כמיליארד אירו מעלות הפרויקט מקורם במימון ציבורי, במסגרת חוק השבבים האירופי ותוכנית IPCEI האירופית למיקרואלקטרוניקה ולטכנולוגיות תקשורת.

שבבי ההספק שייוצרו במפעל משמשים להמרה, לוויסות ולבקרה של אנרגיה חשמלית. אינפיניאון מייעדת אותם בין היתר לספקי הכוח של מרכזי נתוני בינה מלאכותית, לרשתות חשמל, למערכות סולאריות וטורבינות רוח, לציוד תעשייתי ולכלי רכב חשמליים ומוגדרי תוכנה. רכיבי האנלוג והאותות המעורבים ישמשו למדידה, חישה ובקרה, ויאפשרו למערכות לנטר את זרימת הזרם ולא רק להפעיל ולכבות עומסים.

“אנחנו פותחים את המפעל החדש בדיוק בזמן הנכון”, אמר מנכ"ל אינפיניאון, יוכן הנבק. לדבריו, הרחבת הייצור נועדה לענות על הגידול בביקוש לרכיבים עבור תשתיות בינה מלאכותית, אנרגיה מתחדשת וכלי רכב מתקדמים.

תאום דיגיטלי וקישור למפעל באוסטריה

אינפיניאון השתמשה בתאום דיגיטלי של המבנה כדי לתכנן מראש את פריסת המכונות ואת זרימת הייצור. אלגוריתמים של בינה מלאכותית מסייעים באישור מערכות ותהליכים, והמפעל מחובר למתקן החברה בפילאך שבאוסטריה במסגרת מערך המכונה One Virtual Fab. החיבור מאפשר להעביר תהליכים ומוצרים בין האתרים ולקצר את זמני ההסמכה. לטענת החברה, ניתן יהיה להאיץ את העלאת קצב הייצור עד פי שניים לעומת מפעלים קודמים, בהתאם לביקוש.

המפעל אינו משתמש בגז טבעי, ומערכות סגורות לטיפול במים נועדו להקטין את צריכת המים והאנרגיה. אינפיניאון מסרה כי כ־90% מהמים המשמשים בתהליכי הייצור יוחזרו למחזור, וכי המערכת תאפשר להשיב עד 45% מהאנרגיה הנצרכת. אתר דרזדן כולו מקבל מאז 2021 חשמל ממקורות מתחדשים.

פתיחת המפעל מחזקת את אשכול השבבים “סיליקון סקסוניה” בדרזדן וסביבתה, שבו מועסקים כיום יותר מ־80 אלף עובדים. הפרויקט גם ממחיש כי מדיניות השבבים האירופית אינה מתמקדת רק במעבדים מתקדמים, אלא גם בשבבי הספק, אנלוג ורכב – תחומים שבהם לתעשייה האירופית כבר יש מעמד משמעותי.

הפוסט אינפיניאון פתחה בדרזדן מפעל שבבי הספק בהשקעה של 5 מיליארד אירו הופיע לראשונה ב-Chiportal.

המעבר מצ'אטבוטים המשיבים על שאלה יחידה לסוכני בינה מלאכותית שמפרקים משימות לשלבים, מפעילים כלי תוכנה ובודקים את תוצאותיהם עלול להגדיל מאוד את צריכת האנרגיה ואת עלויות התשתית. מחקר של המכון המתקדם למדע וטכנולוגיה של קוריאה, KAIST, מצא כי משימה המבוצעת באמצעות סוכן AI עשויה לצרוך עד פי 136.5 יותר אנרגיה משאילתת בינה מלאכותית גנרטיבית רגילה.

המחקר, שהוצג בסימפוזיון IEEE הבינלאומי לארכיטקטורת מחשבים בעלי ביצועים גבוהים, HPCA 2026, ניתח את התנהגותם של סוכני AI מנקודת המבט של מרכז הנתונים. החוקרים מדדו את מספר הפניות למודל השפה, זמני ההמתנה, ניצולת המעבדים הגרפיים וצריכת החשמל של כמה שיטות לביצוע משימות מורכבות. המאמר פורסם גם כהדפסה מקדימה תחת הכותרת The Cost of Dynamic Reasoning: Demystifying AI Agents and Test-Time Scaling from an AI Infrastructure Perspective. (arXiv)

לא שאילתה אחת אלא שרשרת של הפעלות

בשירות בינה מלאכותית רגיל, המשתמש שולח בקשה ומודל השפה מייצר תשובה. סוכן AI פועל בצורה מורכבת יותר: הוא מתכנן את המשימה, מנסח בקשות משנה, מפעיל חיפוש, מחשבון או סביבת קוד, בוחן את התוצאה ולעיתים חוזר על התהליך.

כל שלב כזה עשוי לדרוש קריאה נוספת למודל השפה. מספר הפעלות המודל אינו בהכרח ידוע מראש, משום שהוא תלוי בתוצאות הביניים ובהחלטות שמקבל הסוכן במהלך המשימה.

החוקרים מכנים התנהגות זו "היגיון דינמי". בניגוד להסקה בעלת מסלול קבוע יחסית, הסוכן יוצר בזמן הביצוע גרף משתנה של פעולות חישוב, תקשורת והמתנה לכלים חיצוניים.

התוצאה היא עומס עבודה שונה מזה שעבורו תוכננו רבים ממרכזי הנתונים הנוכחיים. הביצוע אינו רצף רציף של פעולות על ה־GPU, אלא מעבר תכוף בין חישוב במודל השפה, פעילות של מעבד מרכזי, גישה לרשת, חיפוש במאגרי מידע והפעלת תוכנות.

עד פי 153.7 בזמן התגובה

לפי המחקר, ריבוי הפניות למודל וההמתנה לכלים חיצוניים עשויים להאריך את זמן התגובה עד פי 153.7 בהשוואה להסקה רגילה המבוססת על שרשרת חשיבה.

במהלך ההמתנה, המעבד הגרפי שהוקצה לבקשה אינו תמיד מסוגל לעבור ביעילות לעבודה אחרת. החוקרים מצאו שבתרחישים מסוימים נותרו יחידות ה־GPU ללא פעילות עד 54.5% מזמן הביצוע הכולל.

מדובר בבעיה כלכלית ולא רק אנרגטית. GPU המשמש להסקת מודל גדול הוא אחד הרכיבים היקרים ביותר במרכז נתונים. אם המאיץ שמור למשימה אך אינו מבצע חישוב במשך מחצית מזמן העבודה, עלות ההון אינה מתורגמת לניצולת בפועל.

עומסי סוכנים מציבים אפוא אתגר למתזמני משימות. עליהם לדעת לפנות משאבים בזמן שהסוכן ממתין לכלי חיצוני, להעביר אליהם בקשות אחרות ולהחזיר במהירות את המשימה המקורית כאשר התוצאה מגיעה — בלי לפגוע בזיכרון המטמון, בהקשר של המודל ובזמן התגובה.

348 ואט־שעה לבקשה

החוקרים בחנו תרחיש המבוסס על מודל שפה בעל 70 מיליארד פרמטרים, סדר גודל המקובל במודלים פתוחים ומסחריים גדולים. לפי החישוב שלהם, ביצוע בקשת סוכן צרך בממוצע 348.41 ואט־שעה.

הצריכה גבוהה פי 136.5 מזו של מערכת בינה מלאכותית גנרטיבית המבצעת מענה רגיל לשאלה, לפי תצורת הבדיקה שנבחרה במחקר.

המספר אינו משקף בהכרח כל סוכן AI וכל מרכז נתונים. צריכת האנרגיה תלויה בגודל המודל, בחומרה, במספר שלבי ההסקה, באורך ההקשר, בשיטת הכימות, במערכת הקירור וביעילות תוכנת ההגשה.

עם זאת, היחס הגבוה מדגים את הסיכון שבהתייחסות לסוכן כאל שאילתת צ'אט רגילה. בקשה אחת של משתמש עשויה להפעיל מאחורי הקלעים עשרות פעולות הסקה וכלים נוספים.

תרחיש של כמעט 200 גיגה־ואט

כדי להמחיש את משמעות ההתרחבות, החוקרים חישבו תרחיש שבו סוכני AI מטפלים ב־13.7 מיליארד בקשות ביום — נפח שאותו השוו להיקף החיפושים היומי בגוגל.

לפי הנחות המחקר, הפעלת עומס כזה תדרוש הספק כולל של כ־198.9 גיגה־ואט. זהו הספק רציף עצום, הגדול בסדרי גודל ממרכזי הנתונים הבודדים המתוכננים כיום, שהספקם נע בדרך כלל ממאות מגה־ואט ועד כמה גיגה־ואט.

אין לראות בתרחיש תחזית לכך שכל החיפושים בעולם אכן יוחלפו בסוכנים המשתמשים במודל של 70 מיליארד פרמטרים ובאותה שיטת ביצוע. זהו תרגיל קנה מידה שנועד להראות כי שימוש המוני בסוכנים ללא שיפור משמעותי ביעילות אינו מעשי מבחינת חשמל, קירור ותשתית.

התרחיש גם מדגיש שהמגבלה על התרחבות ה־AI עשויה לעבור מזמינות שבבים לזמינות הספק חשמלי, חיבורי רשת והקמת מרכזי נתונים.

תשואה חישובית פוחתת

החוקרים בחנו גם שיטות של הרחבת החישוב בזמן ההסקה — test-time scaling — שבהן המערכת משקיעה יותר חישוב כדי לשפר את איכות התשובה.

דוגמאות לכך הן יצירת כמה מסלולי פתרון במקביל, הוספת דוגמאות להנחיה, ביצוע ביקורת עצמית או חזרה על התהליך בכמה סבבים.

תוספת חישוב אכן יכולה לשפר את הדיוק, אך המחקר מצא כי התשואה פוחתת במהירות. כל סבב נוסף מגדיל את מספר האסימונים, זמן הביצוע וצריכת האנרגיה, בעוד שהתוספת לאיכות התוצאה נעשית קטנה יותר. (arXiv)

מבחינת מפעילי תשתיות, משמעות הדבר היא שלא מספיק להגדיר יעד ביצועים למודל. יש להחליט כמה אנרגיה, זמן ועלות מוצדקים עבור כל שיפור נוסף באיכות.

עומס עבודה חדש למרכזי הנתונים

סוכני AI משלבים כמה סוגים של פעילות:

• הסקת מודל שפה על GPU או מאיץ AI;
• פעולות תזמור ותכנון על מעבדים מרכזיים;
• גישה לזיכרון ולמאגרי וקטורים;
• תקשורת עם שירותים חיצוניים;
• הרצת קוד וכלים;
• המתנה לתוצאות וחזרה למודל.

המערכת אינה מוגבלת עוד למאיץ אחד או אפילו לשרת אחד. היא דומה יותר ליישום מבוזר שבו פעולות שונות דורשות חומרה שונה.

משום כך, החוקרים קוראים לתכנון משולב של מודלי הסוכנים, השבבים, תוכנת התזמון, מרכזי הנתונים ותשתיות החשמל. שיפור של אחד הרכיבים בלבד לא יפתור את הבעיה אם שאר המערכת תמשיך להשאיר מאיצים יקרים בהמתנה.

מחקרים נוספים בתחום מציעים לפצל את גרף הביצוע של סוכנים בין מערכות הטרוגניות — מעבדים מרכזיים, מאיצים מדורות שונים ורכיבים ייעודיים — ולשבץ כל פעולה בחומרה המתאימה לה. גישה כזו עשויה להפחית את עלות הבעלות הכוללת ולהאריך את השימוש בחומרה קיימת. (arXiv)

השלכות על תכנון שבבים

מבחינת תעשיית השבבים, עומסי סוכנים עשויים לשנות את סדרי העדיפויות בתכנון מאיצי AI.

במערכות אימון גדולות, המדד המרכזי הוא לרוב תפוקת פעולות חישוב מקביליות. בהפעלת סוכנים, לעומת זאת, נדרשים גם מעבר מהיר בין משימות, טיפול יעיל בבקשות קצרות ומשתנות, שיתוף זיכרון בין תהליכים והפחתת צריכת החשמל במצב המתנה.

מאיצים עתידיים עשויים להידרש לתמיכה טובה יותר בהשהיה ובהמשך של משימות, בניהול זיכרון מטמון של מודלי שפה ובשיתוף המשאב בין מספר גדול של סוכנים.

גם הקישוריות נעשית חשובה יותר. סוכן עובר בין המודל, מסדי נתונים, כלי תוכנה ושירותי רשת. זמן התקשורת בין הרכיבים עלול להיות משמעותי לא פחות מזמן החישוב עצמו.

הדבר עשוי לחזק את הביקוש לארכיטקטורות הטרוגניות, חיבורי רשת מהירים, מעבדי תשתית, זיכרון רחב פס ופתרונות תזמון המודעים למצב הסוכן.

לא כל משימה דורשת מודל ענק

דרך נוספת להפחתת הצריכה היא להימנע מהפעלת מודל גדול בכל שלב. משימות כמו בחירת כלי, בדיקת פורמט, סינון תוצאה או ביצוע החלטה פשוטה עשויות לעבור למודל קטן יותר או לרכיב תוכנה דטרמיניסטי.

מערכת סוכן יעילה יכולה לנתב כל שלב אל רמת החישוב הנדרשת: מודל גדול לשאלות מורכבות, מודל קטן לסיווג, ומעבד רגיל לפעולות שאינן דורשות למידת מכונה.

ניתן גם לבצע כמה פעולות במקביל, אך מקביליות אינה חינמית. היא עשויה לקצר את זמן התגובה במחיר של הפעלת מספר גדול יותר של מאיצים בו־זמנית. הבחירה בין זמן, עלות ואנרגיה תצטרך להיקבע בהתאם לשירות ולדרישות המשתמש.

לדברי פרופ' מינסו רו, שהוביל את המחקר, תחרותיות בעידן הסוכנים לא תימדד רק לפי מידת ה"חוכמה" של המודל, אלא גם לפי היכולת להפעיל אותו ביעילות. לדבריו, נדרש תכנון משותף של מודלי הסוכנים, תשתיות מרכזי הנתונים ומערכת החשמל.

המחקר מצביע על כך שהמעבר לבינה מלאכותית סוכנית אינו רק שינוי בתוכנה. הוא יוצר עומס עבודה חדש בעל דפוסי השהיה, ניצולת וצריכת חשמל שונים מהסקת LLM רגילה. אם הסוכנים יהפכו לשכבה מרכזית בשירותי תוכנה, השאלה כיצד להפעיל אותם ביעילות עשויה להיות חשובה לא פחות מהשאלה כיצד לשפר את יכולותיהם.

שם המאמר:
The Cost of Dynamic Reasoning: Demystifying AI Agents and Test-Time Scaling from an AI Infrastructure Perspective

DOI:
10.1109/HPCA68181.2026.11408569

הפוסט מחקר: סוכני AI עלולים לצרוך פי 136 יותר אנרגיה משאילתת בינה מלאכותית רגילה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

המאבק העולמי באנטישמיות מתנהל כיום בזירה שבה לישראל ולארגונים היהודיים אין יתרון מספרי או תקציבי. לכן, לדעת סשה רויטמן, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות — Combat Antisemitism Movement, או CAM — עליהם לחפש את היתרון במקום שבו ישראל כבר הוכיחה את עצמה: טכנולוגיה, חדשנות ויכולת לפתח פתרונות במהירות.

רויטמן הציג את תפיסתו בהרצאה שנשא במפגש פורום מנהלי ההייטק Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. המפגש אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדבריו, האנטישמיות אינה עוד תופעה המוגבלת להתבטאויות שוליים ברשתות החברתיות. היא מתבטאת באלפי תקריות פיזיות, בפגיעה בביטחונן של קהילות יהודיות ובהסתרת הזהות היהודית מצד אנשים החוששים להפוך למטרה.

רויטמן אמר כי בשנה האחרונה תועדו יותר מ־6,800 אירועים פיזיים בעלי אופי אנטישמי ברחבי העולם. הוא ציין כי באירועים הללו נהרגו יותר מ־40 בני אדם, אם כוללים גם אירועי טרור שהתרחשו בישראל. לדבריו, כ־80% ממקרי האלימות שנבדקו היו קשורים לאידיאולוגיה איסלאמיסטית. הנתונים והסיווגים הוצגו בהרצאה מטעם CAM.

יהודים מסתירים את זהותם

המצב בארצות הברית עמד במרכז חלק מההרצאה. לפי הנתונים שהציג רויטמן, 57% מהיהודים האמריקנים דיווחו כי חוו אנטישמיות, 58% אמרו שהם חשים בטוחים פחות בארצות הברית ו־38% מסתירים לעיתים את זהותם היהודית מחשש לפגיעה.

במקביל, לדבריו, נחלש הקשר בין חלקים מיהדות ארצות הברית לבין ישראל. בעוד שבשנות השמונים שיעור גבוה מאוד של יהודים אמריקנים דיווחו על קשר הדוק לישראל, כיום מדובר, על פי הנתונים שהציג, בכ־60%.

רויטמן טען כי אי אפשר עוד להפריד באופן מלא בין אנטישמיות לבין אנטי־ציונות קיצונית. לדבריו, כ־75% מהתקריות האנטישמיות כיום כוללות מרכיבים אנטי־ציוניים, ובכללם קריאות לשלילת עצם קיומה של מדינת ישראל.

עם זאת, עצם הביקורת על ישראל אינה בהכרח אנטישמית. ההבחנה, כפי שהציג אותה, נמצאת בין ביקורת על מדיניות מסוימת לבין דה־לגיטימציה של המדינה, הפעלת אמות מידה שונות כלפיה או קריאות לפגיעה בישראלים וביהודים.

מארגון קטן לפעילות בתשע זירות בעולם

רויטמן סיפר כי דרכו אל המאבק באנטישמיות החלה בשירותו בדובר צה"ל, שם היה מעורב בהקמת המערך הדיגיטלי הבינלאומי. לאחר מכן עבד בקונגרס היהודי העולמי בניו יורק, ובהמשך הצטרף להקמת CAM.

לדבריו, הארגון החל את פעילותו עם תקציב שנתי של כ־200 אלף דולר, והתרחב לארגון בעל תקציב שנתי של כ־11 מיליון דולר. הוא פועל כיום בתשע זירות גיאוגרפיות, ובהן צפון אמריקה, אמריקה הלטינית, אירופה, אוסטרליה, הבלקן ומרכז אסיה, בעוד שהמטה שלו נמצא בישראל.

האסטרטגיה של הארגון מבוססת על עבודה במספר רמות שלטון במקביל. CAM פועל מול ממשלות לאומיות, ממשלות של מדינות ומחוזות ומול ראשי ערים ורשויות מקומיות.

רויטמן אמר כי הארגון מקיים קשרים עם אלפי ערים ברחבי העולם. העבודה המקומית נועדה לא רק לפרסם הצהרות נגד אנטישמיות, אלא גם לשפר את היכולת של משטרות, מערכות חינוך ורשויות ציבוריות לזהות הקצנה לפני שהיא הופכת לאלימות.

לצד פעילות מול מקבלי החלטות, הארגון עוסק במחקר, תקשורת, פעילות ברשתות החברתיות ושיתופי פעולה עם משפיענים. המטרה היא ליצור רצף בין איסוף מידע, שינוי מדיניות והגעה לקהלים רחבים.

אי אפשר להתחרות בתקציבי התעמולה

לדברי רויטמן, אחד הקשיים המרכזיים הוא הפער במשאבים. מדינות וגופים המקדמים תעמולה אנטי־ישראלית משקיעים בכך סכומים גדולים בהרבה מאלה העומדים לרשות ארגונים יהודיים.

הוא הזכיר במיוחד את קטאר כדוגמה למדינה המשקיעה מיליארדי דולרים בבניית השפעה בזירות פוליטיות, תקשורתיות ואקדמיות. מול השקעות כאלה, לדבריו, ארגונים יהודיים אינם יכולים להסתפק בהגדלת תקציבי ההסברה או בהעסקת אנשים נוספים שיענו לכל פרסום עוין.

גם מבחינה דמוגרפית אין ליהודים יכולת להתחרות בהיקף הקהלים והפעילים שמולם הם ניצבים. מכאן נגזרת המסקנה שלו: כפי שישראל אינה יכולה לבסס את ביטחונה על יתרון מספרי, גם המאבק באנטישמיות חייב להתבסס על יתרון איכותי וטכנולוגי.

"הניצחון יושג באמצעות המוח", אמר רויטמן, וקרא להעביר חלק מן היכולות שפיתחה ישראל לצורכי ביטחון, מודיעין וסייבר אל זירת החברה האזרחית.

Tech Innovation for Jewish Safety

במרכז פנייתו למנהלי ההייטק עמדה היוזמה Tech Innovation for Jewish Safety. מטרתה ליצור פלטפורמה שתחבר בין קהילות יהודיות וארגונים הנתקלים בבעיות ממשיות לבין חברות טכנולוגיה, יזמים ומשקיעים המסוגלים לפתח עבורן פתרונות.

צרכים אפשריים כוללים זיהוי מוקדם של מסעות הסתה, ניתוח רשתות המפיצות תוכן אנטישמי, אימות מידע, ניטור איומים על מוסדות יהודיים והעברת התרעות לגורמי אכיפה. כלים אחרים יכולים לסייע בתיעוד תקריות, באיסוף ראיות ובהבנת הקשר שבין פעילות מקוונת לבין איום פיזי.

גם בינה מלאכותית עשויה למלא תפקיד מרכזי, אך היא אינה פתרון אוטומטי. מערכות צריכות להבחין בין ביקורת פוליטית, ביטוי פוגעני ואיום ממשי — משימה המחייבת הבנת הקשר, שפה, תרבות ולעיתים גם קודים המשתנים במהירות.

מבחינת רויטמן, החיבור להייטק אינו נועד להפוך את החברות הישראליות לארגוני הסברה. הוא מבקש לבנות תשתית שבה חברות יוכלו להעמיד ידע, זמן פיתוח, גישה למוצרים או השקעה ביוזמות בעלות ערך ממשי לביטחונן של קהילות.

הקריאה שהפנה לחברי Silicon Club הייתה להתייחס לאנטישמיות גם כאל אתגר טכנולוגי. לא ניתן לפתור באמצעות תוכנה לבדה שנאה בת מאות שנים, אך אפשר להשתמש בטכנולוגיה כדי לזהות את התפתחותה מוקדם יותר, לצמצם את תפוצתה, להגן על מי שמאוימים ולספק למקבלי ההחלטות מידע טוב יותר.

מול יריבים הנהנים מיתרון תקציבי ומספרי, סיכם רויטמן, תעשיית ההייטק הישראלית יכולה להעניק למאבק באנטישמיות את המרכיב החסר כיום — יכולת פעולה בקנה מידה גדול, במהירות ובתחכום טכנולוגי.

הפוסט סשה רויטמן: ההייטק הישראלי יכול להעניק למאבק באנטישמיות עליונות טכנולוגית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מערכת ההגנה העתידית של ישראל לא תתבסס על טכנולוגיה אחת שתספק מענה לכל האיומים. היא תצטרך להיות רשת רב־שכבתית ומסתגלת, המשלבת חיישנים, מודיעין, מערכות תקיפה, טילי יירוט, נשקי אנרגיה, לוחמה אלקטרונית, כלי טיס אוטונומיים ובינה מלאכותית.

זו הייתה המסקנה המרכזית שעלתה מפאנל מומחים שנערך במסגרת מפגש פורום מנהלי ההייטק Silicon Club ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

בפאנל השתתפו תא"ל במיל' דורון גביש, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית; אל"מ במיל' ניב כהן רווה, סמנכ"ל מו"פ אסטרטגי באלביט מערכות; נאור כספי, מנהל קרן Fresh Defense, המשקיעה בחברות טכנולוגיה ביטחונית; ויהודה דוידוביץ', סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחטיבת הטילים והחלל של התעשייה האווירית.

מערכות קצה לצד פתרונות זולים ובהיקפים גדולים

גביש חילק את ההשקעה הנדרשת לשני כיוונים. הראשון הוא מערכות "קצה" – היכולות המתקדמות והיקרות שבהן ישראל כבר משקיעה, ובהן מטוסי דור חמישי, כטמ"מים ונשקי אנרגיה.

הכיוון השני הוא עולם ה־Scale: יכולת לפרוס פתרונות רבים, זולים וגמישים יותר. בקטגוריה זו נכללים חימושים משוטטים, רחפנים להגנה ולהתקפה, מערכות רובוטיות וכטמ"מים בעלי רמות גבוהות יותר של אוטונומיה.

החלוקה הזאת נובעת בין היתר מהפער הכלכלי בין אמצעי התקיפה הזולים שמפעיל האויב לבין מערכות היירוט היקרות שנדרשות להתמודד עמם. מערכת הגנה עשויה להצליח מבחינה מבצעית, אך להיקלע למלחמת התשה כלכלית אם כל יירוט עולה מאות אלפי דולרים או מיליוני דולרים.

גביש מנה שלוש משפחות של טכנולוגיות שעשויות לצמצם את הפער: נשקי אנרגיה, ובהם לייזר ומערכות מיקרוגל רב־עוצמה; לוחמה אלקטרונית; ומיירטים זולים יותר, לרבות רחפני יירוט ומערכות המבוססות על הנעה חשמלית.

לדבריו, המערכות הללו לא יחליפו את כיפת ברזל, קלע דוד או חץ, אלא יוסיפו שכבות חדשות שיאפשרו לבחור מענה בהתאם לאיום, לטווח, לתנאי הסביבה ולעלות הצפויה של הנזק.

ארבעה מרכיבים להגנה שלמה

כהן רווה טען כי עוד לפני בחירת המערכת יש להגדיר את תפיסת ההגנה. לדבריו, ההתמודדות עם טילים, רקטות וכטב"מים מורכבת מארבעה מרכיבים.

המרכיב הראשון הוא התקפה – פגיעה במשגרים, במחסנים ובשרשרת ההפעלה לפני השיגור או במהלכו. המרכיב השני הוא התרעה, הכוללת גילוי, זיהוי ועקיבה. המרכיב השלישי הוא הגנה אקטיבית באמצעות טילים, לייזר, לוחמה אלקטרונית ואמצעים נוספים. הרביעי הוא הגנה פסיבית, ובראשה המיגון והתנהלות האוכלוסייה.

מכאן, לדבריו, שלא ניתן להצביע על "מערכת מרכזית" אחת. המטרה צריכה להיות יצירת סל פתרונות משולב, שיספק למקבלי ההחלטות חלופות בזמן אמת.

כהן רווה הוסיף כי האתגר אינו רק לחבר טכנולוגיות שונות, אלא גם לחבר בין התעשיות שפיתחו אותן. שיתוף מידע בין אלביט, רפאל, התעשייה האווירית וגופי משרד הביטחון נתקל לעיתים במגבלות קניין רוחני, באינטרסים עסקיים ובמבנים ארגוניים נפרדים.

"היכולת שלנו להיות אינטגרטיביים בפתרון שאנחנו נותנים" היא לדבריו אחד האתגרים המרכזיים, משום שמערכת בודדת אינה יכולה לספק מענה לכל התרחישים.

לבחור את המענה הנכון לאיום הנכון

דוידוביץ' תיאר את השינוי שעובר שוק ההגנה האווירית. בעבר נבנתה מערכת ייעודית כמעט לכל סוג של איום: תותחים נגד כלי טיס, טילים נגד מטוסים, ובהמשך מערכות נפרדות נגד רקטות וטילים בליסטיים.

כיום, לדבריו, הלקוחות אינם מחפשים רק מערכת או סוללה, אלא פתרון כולל שיאפשר להתמודד עם מגוון איומים, לרבות כאלה שעדיין אינם מוכרים. הפתרון צריך לשלב מודיעין, חיישנים, אפקטורים, בינה מלאכותית וניתוח כמויות גדולות של מידע.

אחד העקרונות שהציג הוא Shoot What Is Needed – הפעלת האמצעי הנדרש ולא בהכרח האמצעי החזק או היקר ביותר. מערכת השליטה צריכה לנתח את האיום, את מסלולו, את הנזק האפשרי ואת אמצעי היירוט הזמינים, ולבחור את המענה המתאים.

דוידוביץ' הזהיר כי הלייזר אינו מספק כיום פתרון לטילים בליסטיים המשוגרים ממרחק של אלפי קילומטרים. בתחומים אלה עדיין נדרשים מיירטים קינטיים ומערכות התרעה ארוכות טווח. לכן יש לשלב את הוזלת ההגנה עם שיפור יכולות התקיפה, כך שניתן יהיה לפגוע באיום כבר בשלבים מוקדמים.

ממענה למלחמה לפיתוח הדור שאחריה

כהן רווה סיפר כי במהלך השנה עד השנה וחצי הראשונות של המלחמה הפנתה אלביט חלק גדול ממשאביה לצורכי צה"ל ומערכת הביטחון, גם במחיר של דחיית אספקות ללקוחות מחו"ל.

לדוגמה, מערכות תקשוב שתוכננו לפעול בזירה מרכזית אחת נדרשו לתמוך במהירות במספר חזיתות ובמאות אלפי אנשי מילואים. הדבר חייב הרחבת שרתים, התאמת גרסאות ועבודה רצופה של צוותי פיתוח.

לדבריו, לאחר המענה לצרכים הדחופים חזרה החברה להשקיע גם בטווח של חמש עד עשר שנים. באלביט מכנים את המאמץ הזה N+2: חיפוש אחר טכנולוגיות שעדיין נמצאות בשלבי בשלות נמוכים ושעשויות להפוך לבסיס הדור הבא.

החברה מרחיבה לשם כך את שיתופי הפעולה עם האקדמיה, לרבות הטכניון, אוניברסיטת אריאל והאוניברסיטה העברית, ובוחנת מחקרים בתחומי בינה מלאכותית וטכנולוגיות נוספות לפני שהגיעו לשלב המוצר.

הבינה המלאכותית כבר נמצאת בשטח

לדברי כספי, כמעט בכל אחת מחברות הטכנולוגיה הביטחונית שבהן השקיעה Fresh Defense משולבים כיום רכיבי AI. השימושים משתרעים על פני כל הזירות: כטמ"מים, רחפנים, רובוטיקה קרקעית, מערכות ימיות, מודיעין ועיבוד מידע.

כספי תיאר כדוגמה חברה שמפתחת ישויות דיגיטליות פיקטיביות לפעילות מודיעינית. המערכת מסוגלת ליצור ולנהל אלפי זהויות, להתאים אותן לשפה ולנרטיב המקומיים ולהפיק עבורן טקסט, תמונות וסרטונים. משימות שבעבר חייבו מערך אנושי גדול יכולות, לדבריו, להתבצע כיום בהיקפים רחבים באמצעות תוכנה.

עם זאת, כאשר נשאל מהו התחום החשוב ביותר להשקעה, כספי לא הצביע על אלגוריתם או מערכת נשק. "טלנטים אנושיים", השיב. הצעירים המשרתים בצבא, אנשי הקבע והמילואים, ובהמשך יזמי הסטארט־אפים, הם לדבריו הכוח שמניע את החדשנות.

בסיכום הפאנל ניסח זאת באופן חד יותר: "אנשים, אנשים, אנשים". לצד ההשקעה בכישרונות, הוא קרא לשמור על ענווה ולהניח תמיד שהיריב לומד, מסתגל ומחפש דרכים חדשות לעקוף את היתרון הישראלי.

מהקרקע לחלל

דוידוביץ' הצביע על החלל כאחת הזירות המרכזיות של מערכות ההגנה העתידיות. לווייני תצפית בודדים מספקים תמונה איכותית, אך חולפים מעל אזור מסוים רק במרווחים. קונסטלציות של לוויינים קטנים יכולות לצמצם את הפערים ולספק כיסוי רציף יותר.

גם בתחום התקשורת עשויים לוויינים במסלול נמוך להציע יתרון. לווייני תקשורת גיאוסטציונריים נמצאים בגובה של כ־36 אלף קילומטרים, ולכן סובלים מזמן השהיה שאינו מתאים לכל משימת יירוט. רשת של לוויינים במסלול נמוך יכולה להעביר מידע מהר יותר ולשפר את הקישור בין חיישנים למערכות ההגנה.

השלב הבא עשוי להיות Space-Based Air Defense – העברת חיישנים ואולי גם אמצעי יירוט לחלל. מנקודת תצפית כזאת אפשר לזהות שיגור מוקדם יותר, עוד בשלב ההאצה של הטיל, מבלי שעקמומיות כדור הארץ תחסום את קו הראייה.

מדובר עדיין באתגר טכנולוגי, כלכלי ומדיני גדול, אך לדברי דוידוביץ' זהו אחד הכיוונים שאליהם מתקדם התחום.

עצמאות ישראלית בתוך רשת בינלאומית

גביש הדגיש כי ישראל אינה יכולה להסתמך רק על עצמה. במהלך המלחמה התחבר מערך ההגנה הרב־שכבתי הישראלי למכ"מים, ללווייני התרעה, לספינות ולמערכות יירוט אמריקניות. שיתוף הפעולה אפשר לזהות איומים מוקדם יותר ולחלק את משימות היירוט בין מערכות שונות.

לדבריו, ישראל צריכה לחשוב על הגנה כרשת אזורית ובינלאומית, בראש ובראשונה עם ארצות הברית, אך גם עם שותפים נוספים. החיבור הזה חיוני הן להגנה והן להתקפה.

במקביל, גביש קרא לזהות את הרכיבים הקריטיים שבהם נדרשת "עצמאות כחול לבן". אין צורך לייצר בישראל כל בורג וכל מערכת, אך יש תחומים שבהם תלות בספק יחיד או במדינה זרה עלולה להפוך לסיכון ביטחוני. לכן נדרשים פיתוח מקומי, מלאים מספקים ופיזור מקורות האספקה.

דוידוביץ' סיכם כי מערכת ההגנה העתידית תידרש לפעול בדומה למערכת אבולוציונית: להסתגל לאיומים שלא היו מוכרים בעת שתוכננה. לשם כך יהיה צורך בבינה מלאכותית, במודיעין עדכני, באנשים מיומנים ובארכיטקטורה פתוחה המאפשרת להוסיף חיישנים ואמצעי יירוט חדשים.

המסר המשותף של הפאנל היה כי העליונות הטכנולוגית של ישראל אינה תלויה רק בפיתוח המיירט הבא. היא תישען על היכולת לחבר בין המערכות, לבחור בכל רגע את המענה הנכון, להוזיל את ההתמודדות, לשתף פעולה עם בעלות ברית – ולהמשיך להשתנות מהר יותר מן האויב.

הפוסט לא מערכת אחת אלא רשת מסתגלת: כך תיראה הגנת ישראל בדור הבא הופיע לראשונה ב-Chiportal.

קוריאה הדרומית הכריזה על מהלך להקמת מרכז ייצור שבבים גדול נוסף בדרום־מערב המדינה, שיצטרף לריכוזי הייצור הקיימים באזור המטרופוליני של סיאול. במסגרת המהלך מתכננות סמסונג אלקטרוניקס ו־SK hynix להשקיע יחד כ־800 טריליון וון, כ־518 מיליארד דולר, בהקמת ארבעה מפעלי שבבים חדשים — שניים לכל חברה.

התוכנית הוצגה בידי נשיא קוריאה הדרומית, לי ג’ה מיונג, במסגרת שלושה “מגה־פרויקטים” לאומיים בתחומי השבבים, הבינה המלאכותית הפיזית ומרכזי הנתונים. מטרתה המוצהרת היא להרחיב את כושר הייצור של המדינה לקראת המשך הגידול בביקוש למעבדים ולשבבי זיכרון עבור מערכות בינה מלאכותית, ובמקביל לפזר חלק מההשקעות התעשייתיות אל מחוץ לאזור סיאול.

סמסונג הודיעה כי העיר גוואנגג’ו היא המועמדת המובילה להקמת מרכז הייצור החדש שלה בדרום־מערב המדינה. החברה מתכננת להשקיע באזור כ־400 טריליון וון, כ־259 מיליארד דולר. SK hynix מתכננת השקעה בהיקף דומה במרכז ייצור חדש בדרום־מערב קוריאה, אך טרם קבעה את מיקומו הסופי.

יו״ר SK, צ’יי טה־וון, ציין כי הקמת מרכז שבבים מחייבת שטחים נרחבים, אספקת חשמל ומים, תשתיות תחבורה וכוח אדם מיומן. לדבריו, גם הקמת מרכז הייצור של החברה ביונגין ארכה שנים, ולכן נדרש זמן נוסף לבחינת האתר והתשתיות לפני קבלת החלטה סופית.

הרחבת ייצור הזיכרונות ל־AI

סמסונג ו־SK hynix הן שתיים מיצרניות שבבי הזיכרון הגדולות בעולם, והן נהנות מהגידול בביקוש לזיכרונות רחבי פס מסוג HBM, המשמשים מאיצי בינה מלאכותית ומרכזי נתונים. על פי התוכנית, קוריאה הדרומית מבקשת להכפיל את תפוקת זיכרונות ה־DRAM שלה בתוך כחמש שנים ולהאיץ את בניית המפעלים הקיימים באזור סיאול.

לצד המפעלים בדרום־מערב המדינה, מתוכנן גם מרכז לייצור מארזים מתקדמים לרכיבי שבבים באזור צ’ונגצ’ונג, בהשקעה צפויה של כ־81 טריליון וון, כ־52 מיליארד דולר. תחום האריזה המתקדמת נעשה רכיב מרכזי בייצור מערכות AI, בין היתר משום שהוא מאפשר לחבר זיכרונות HBM למעבדים ולמאיצים בעלי רוחב פס גבוה.

הממשלה מעריכה כי המפעלים החדשים יסייעו להקים שרשרת אספקה רחבה הכוללת יצרני חומרים, ציוד, מארזים ורכיבים. הרשויות המקומיות בגוואנגג’ו ובמחוז דרום ג’אולה צפויות להשקיע בתשתיות ובהכשרת כוח אדם, והממשלה מתכננת לסייע באספקת חשמל, מים ושטחים תעשייתיים.

לא כל הסכום יושקע מיד

למרות הכותרות על השקעה של יותר מחצי טריליון דולר, מדובר בתוכניות ארוכות טווח ולא בתקציב שיוזרם בשנים הקרובות במלואו. החברות צפויות לבצע את ההשקעות בשלבים ובהתאם לביקוש העולמי, לתנאי השוק ולאישורי הדירקטוריונים.

SK hynix הודיעה במפורש כי הקמת המפעלים ורכישת הציוד יותאמו להתפתחות הביקוש. גם סמסונג משלבת את המרכז החדש במסגרת תוכנית השקעות מקומית רחבה עד שנת 2040, הכוללת אתרי ייצור קיימים וחדשים ביונגין ובפיונגטק.

היקף ההשקעה מעורר גם חששות מפני עודף כושר ייצור אם הביקוש לשבבים ייחלש. מניות סמסונג ו־SK hynix ירדו לאחר ההכרזה, בין היתר על רקע הערכות של משקיעים כי הרחבה מהירה מדי של הייצור עלולה להוביל בעתיד ללחץ על מחירי הזיכרונות.

פיזור התעשייה מעבר לסיאול

לצד היעד הטכנולוגי, התוכנית משמשת גם מהלך לפיתוח אזורי. מרבית תעשיית השבבים הקוריאנית מרוכזת כיום סביב סיאול, יונגין, פיונגטק, איצ’און וצ’אונגג’ו. הממשלה מבקשת להפוך את גוואנגג’ו ואת מחוזות ג’אולה למרכז תעשייתי שני, שיקל את העומס על תשתיות אזור הבירה וייצור מקומות עבודה באזורים חלשים יותר מבחינה כלכלית.

עם זאת, מומחים מזהירים כי הקמת מרכז ייצור מתקדם באזור חדש אינה תלויה רק בשטח זמין. מפעלי שבבים זקוקים לאספקת חשמל רציפה, כמויות גדולות של מים מטוהרים, מערך ספקים צפוף ואלפי מהנדסים וטכנאים. בניית המערכת התעשייתית הזאת עשויה להימשך שנים.

המהלך מצטרף לתחרות העולמית על הרחבת כושר הייצור של שבבים, שבה משתתפות ארצות הברית, טאיוואן, יפן, סין והאיחוד האירופי. קוריאה הדרומית מבקשת לשמור על מעמדה בשוק הזיכרונות ולחזק את שליטתה ב־HBM, אחד הרכיבים המבוקשים ביותר בתשתיות הבינה המלאכותית.

הפוסט קוריאה הדרומית מקימה מרכז שבבים שני: סמסונג ו־SK hynix מתכננות להשקיע כ־518 מיליארד דולר הופיע לראשונה ב-Chiportal.

דירקטוריון טאואר סמיקונדקטור מבקש מבעלי המניות לאשר הרחבה משמעותית של מסגרת התגמול למנכ״ל ולמנהלים הבכירים בחברה, על רקע הזינוק בשווי השוק שלה והתרחבות פעילותה בתחומי הבינה המלאכותית, מרכזי הנתונים והתשתיות האלחוטיות.

ההצעה תובא להצבעה באספה הכללית של בעלי המניות שתתקיים ב־2 ביולי 2026. במסמך משלים שהגישה טאואר לרשות ניירות הערך האמריקנית ב־22 ביוני, טען הדירקטוריון כי מדיניות התגמול הקיימת, שאושרה ב־2023, אינה תואמת עוד את ממדי החברה ואת התחרות הגלובלית על מנהלים בענף השבבים. (stocktitan.net)

לפי טאואר, שווי השוק שלה גדל בכ־28 מיליארד דולר בין 15 ביוני 2025 ל־15 ביוני 2026 והגיע לכ־32 מיליארד דולר – עלייה של פי שבעה בקירוב לעומת השווי בעת אישור המדיניות הקיימת. החברה גם מציינת כי התשואה הכוללת לבעלי המניות עלתה ביותר מ־137 נקודות אחוז מעבר לתשואת קרן הסל לענף השבבים SOXX מתחילת 2025 ועד אמצע יוני 2026. הנתונים מוצגים בידי החברה כחלק מהנימוקים להצעה ואינם מהווים הערכת שווי עצמאית.

הבונוס המרבי יעלה ל־225% מהשכר

השינוי הבולט ביותר נוגע לבונוס השנתי של מנכ״ל טאואר, ראסל אלוונגר. תקרת הבונוס המבוסס על עמידה ביעדים תעלה, אם ההצעה תאושר, מ־175% מהשכר השנתי ל־225% ממנו. הבונוס לא ישולם אוטומטית, אלא ימשיך להיות תלוי במדדים כמותיים ובספי ביצוע שיאושרו מראש בידי ועדת התגמול והדירקטוריון.

במקביל, היחס המרבי בין התגמול המשתנה לתגמול הקבוע של המנכ״ל יעלה מ־17 ל־1 ל־20 ל־1. אצל יתר נושאי המשרה יעלה היחס מ־11 ל־1 ל־14 ל־1. משמעות היחסים הגבוהים היא שרוב פוטנציאל התגמול יהיה תלוי בביצועים, במניות ובתגמול ארוך טווח ולא בשכר הבסיס.

תקרת התגמול ההוני השנתי למנכ״ל תעלה משווי השווה לפי עשרה מהשכר השנתי לפי 13 מהשכר. אצל מנהלים אחרים תעלה התקרה מפי חמישה לפי שבעה. עם זאת, כל הקצאה למנכ״ל תידרש גם בעתיד לאישור נפרד של בעלי המניות.

טאואר מבקשת גם לאפשר למשקל המדדים הפיננסיים – ובהם הכנסות, רווח נקי, EBITDA ומצב המזומנים – להגיע לעד 90% מהחלק המדיד בבונוס השנתי, לעומת תקרה של 70% במדיניות הקיימת. שאר המדדים עשויים לכלול יעדים עסקיים, תפעוליים, טכנולוגיים ויעדי משאבי אנוש.

היערכות לחילופי דורות בהנהלה

חלק נוסף בהצעה עוסק בגיוס מנהלים ובתכנון חילופי דורות. המנכ״ל וששת המנהלים הכפופים לו ישירות עובדים בטאואר במשך 27 שנים בממוצע, ותק הנע בין 21 ל־34 שנים. אלוונגר, בן 71, משמש מנכ״ל החברה מאז 2005.

המדיניות המוצעת תאפשר, בתנאים מסוימים, המשך הבשלה של מניות במשך עד שנתיים לאחר פרישתו של מנהל ותיק. הזכאות תותנה בין השאר בהודעה מוקדמת של שישה חודשים, בהתחייבויות לאחר הפרישה ובעמידה בכלל שלפיו סכום גילו של המנהל ושנות עבודתו הרצופות בחברה יהיה לפחות 70.

כמו כן, טאואר מבקשת להרחיב את האפשרות להעניק למנהל חדש תגמול הצטרפות הוני בשווי של עד פי שניים משכרו השנתי. התגמול עשוי לשמש גם לפיצוי מנהל על מניות או הטבות שיאבד בעת עזיבת מעסיק קודם. לפחות 60% מתגמול כזה יינתנו כמניות המבוססות על ביצועים, והבשלתן תיפרס על פני שלוש שנים לפחות.

תקרת ביטוח האחריות לדירקטורים ולנושאי משרה צפויה לעלות אף היא, מ־130 מיליון דולר ל־175 מיליון דולר. החברה מנמקת זאת בגידול בשווי השוק ובחשיפה המשפטית הנלווית לפעילותה הגלובלית.

טאואר: מדובר בתקרות, לא בתשלום מובטח

הדירקטוריון מדגיש כי ההצעה אינה מאשרת תשלום, בונוס או הקצאת מניות מסוימת, אלא מגדירה את הגבולות שבתוכם יוכלו ועדת התגמול והדירקטוריון לפעול בשלוש השנים הבאות. מרבית התגמול ארוך הטווח ימשיך להיות מבוסס ביצועים, והדילול הכולל הנובע מכל תוכניות התגמול ההוני יישאר מוגבל ל־10% מהון המניות בדילול מלא. גם מנגנוני השבת תגמולים, דרישות החזקת מניות ואישור בעלי המניות להקצאות למנכ״ל ולדירקטורים יישארו בתוקף.

המסמכים השנתיים של טאואר מספקים גם הקשר להיקף התגמול הקיים. בשנת 2025 רשמה החברה בגין אלוונגר עלות שכר בסיס של 1.01 מיליון דולר, בונוס של 1.8 מיליון דולר, הטבות סוציאליות בעלות של 330 אלף דולר והוצאות רילוקיישן של 280 אלף דולר. בנוסף, החברה רשמה הוצאה חשבונאית של 12.28 מיליון דולר בגין תגמולים הוניים שניתנו לו לאורך תקופות שונות. ההוצאה החשבונאית אינה בהכרח הסכום שקיבל בפועל באותה שנה, והיא תלויה בהבשלה ובביצועי המניות. (sec.gov)

הבקשה להרחבת מסגרת התגמול מגיעה לאחר שטאואר דיווחה על הכנסות של 414 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2026, עלייה של 15% לעומת התקופה המקבילה, ועל רווח נקי של 65 מיליון דולר. החברה צופה הכנסות שיא של כ־455 מיליון דולר ברבעון השני והמשך צמיחה רבעונית בהכנסות ובשולי הרווח במהלך השנה. (Tower Semiconductor)

הפוסט בעקבות הזינוק בשווי: טאואר מבקשת להעלות את תקרות התגמול לבכיריה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

המחסור שנוצר בעקבות מרוץ הבינה המלאכותית כבר אינו מוגבל למאיצים הגרפיים של אנבידיה או לרכיבי האריזה המתקדמת. הביקוש של מרכזי הנתונים לזיכרונות רחבי פס, לזיכרונות DRAM ולכונני SSD ארגוניים מתחיל להשפיע על שוק האלקטרוניקה כולו. יצרניות הזיכרון מפנות חלק גדל והולך מכושר הייצור ללקוחות מרכזי הנתונים, המסוגלים להתחייב להזמנות גדולות ולשלם מחירים גבוהים, ואילו יצרניות המחשבים, הטלפונים ומוצרי האלקטרוניקה נותרות עם אספקה מצומצמת ויקרה יותר.

העדות הבולטת ביותר לעוצמת השינוי הגיעה השבוע ממיקרון. יצרנית הזיכרונות האמריקנית דיווחה על הכנסות של 41.46 מיליארד דולר ברבעון הפיסקלי השלישי של 2026, לעומת 23.86 מיליארד דולר ברבעון הקודם ו־9.3 מיליארד דולר ברבעון המקביל אשתקד. הרווח הנקי הסתכם ב־28.24 מיליארד דולר, ושיעור הרווח הגולמי הגיע ל־84.6% – נתון חריג מאוד עבור חברה הפועלת בשוק שנחשב במשך שנים למחזורי ותחרותי. מיקרון אף צופה הכנסות של כ־50 מיליארד דולר ברבעון הבא ושיעור רווח גולמי של כ־86%. (Micron Technology)

המספרים משקפים לא רק עלייה בכמות הזיכרונות הנמכרת, אלא בעיקר שינוי עמוק בכוח המיקוח. מיקרון חתמה על 16 הסכמי אספקה אסטרטגיים עם לקוחות מתחומי מרכזי הנתונים, האלקטרוניקה הצרכנית והרכב. הלקוחות התחייבו להעביר או לשריין כ־22 מיליארד דולר כדי להבטיח אספקה, וחלק מהחוזים כוללים פיקדונות, מחירי מינימום ומנגנון “קנה או שלם”, המחייב את הלקוח לשלם גם אם לא יממש לבסוף את מלוא ההזמנה. היקף ההכנסות העתידיות שעדיין נותרו לביצוע במסגרת ההסכמים מוערך בכ־100 מיליארד דולר. (Reuters)

הזיכרון הופך מחומר גלם לנכס אסטרטגי

במשך עשרות שנים פעל שוק הזיכרונות במחזור מוכר: עליית מחירים עודדה את היצרניות להרחיב את המפעלים, כושר הייצור החדש יצר עודפים, והמחירים קרסו. בשנת 2023, לדוגמה, רשמה מיקרון הפסד שנתי של 5.3 מיליארד דולר לאחר הירידה בביקוש למוצרי אלקטרוניקה בתום מגפת הקורונה.

הפעם מנסות מיקרון, סמסונג ו־SK Hynix לצמצם את התנודתיות באמצעות חוזים ארוכי טווח. מבחינת מפעילות מרכזי הנתונים ויצרניות מאיצי ה־AI, הזיכרון אינו עוד רכיב סחיר שאפשר להזמין ברגע האחרון מהספק הזול ביותר. הוא הפך לחלק אסטרטגי מתשתית המחשוב, וחברות מוכנות להשתתף למעשה במימון הרחבת כושר הייצור כדי להבטיח שלא יישארו ללא אספקה. מיקרון מעריכה כי תנאי השוק ההדוקים יימשכו גם מעבר לסוף 2027, משום שהקמת מפעלי ייצור חדשים דורשת שנים.

אולם מה שטוב ליצרניות הזיכרון מתחיל להכביד על לקוחות אחרים. אפל הודיעה ב־25 ביוני כי אינה יכולה עוד לספוג את העלייה המהירה בעלויות הזיכרון והאחסון, והעלתה את מחיריהם של כמה מדגמי המק והאייפד. מחירו ההתחלתי של מחשב MacBook Neo עלה מ־599 ל־699 דולר, MacBook Air עם אחסון בנפח 512 גיגה־בייט התייקר מ־1,099 ל־1,299 דולר, ומחיר MacBook Pro עם טרה־בייט אחד עלה מ־1,699 ל־1,999 דולר. מחירו של iPad Air בסיסי עלה מ־599 ל־749 דולר.

העלאות המחירים של אפל חשובות משום שהחברה נהנית בדרך כלל מכוח קנייה גדול ומהסכמי אספקה טובים יותר מאלה של מרבית מתחרותיה. אם גם היא אינה מצליחה להגן על שולי הרווח בלי לייקר את המוצרים, יצרניות מחשבים ואלקטרוניקה קטנות יותר עלולות להידרש להעלאות חדות אף יותר, לצמצום נפחי הזיכרון בדגמים הזולים או לדחיית השקת מוצרים.

המחסור הופך גם לסוגיה גיאופוליטית

הלחץ הגיע עד לוושינגטון. לפי דיווח שפורסם בסוף השבוע, אפל פועלת לקבלת אישור מהממשל האמריקני לרכוש שבבי זיכרון מ־CXMT הסינית, אף שהחברה הוגדרה בידי משרד ההגנה האמריקני כחברה הקשורה לצבא סין ונבחרה להיכלל ברשימת הישויות המוגבלות של משרד המסחר. המהלך ממחיש כיצד מחירי הזיכרון הגבוהים יוצרים התנגשות בין צורכי שרשרת האספקה של חברות הטכנולוגיה לבין מדיניות הגבלת הגישה של סין לטכנולוגיות מתקדמות.

המונח “אינפלציית שבבים” אינו מתאר התייקרות אחידה של כל סוגי המוליכים למחצה. בחלק מהשווקים עדיין קיימת תחרות ואף עודפי ייצור. אולם בזיכרונות, הביקוש של תשתיות ה־AI דוחק החוצה יישומים בעלי רווחיות נמוכה יותר. התוצאה היא מעין מס AI המוטל על מחשבים, טאבלטים, מערכות אחסון ומוצרים משובצים – גם כאשר המוצרים עצמם אינם מיועדים להפעלת מודלים של בינה מלאכותית.

קיים עדיין סיכון שהמחזור יתהפך. האטה בהשקעות במרכזי נתונים, התקדמות מהירה בהקמת מפעלים או ספקות ביחס להכנסות שמייצרים שירותי AI עלולים להחליש את הביקוש ולהחזיר את שוק הזיכרונות לדפוס הישן של עודפים וירידות מחירים. ואולם החוזים הרב־שנתיים, הפיקדונות והתחייבויות הרכש מראים כי לפחות בשנים הקרובות, הלקוחות הגדולים מעריכים שהסיכון העיקרי אינו עודף שבבים – אלא האפשרות שלא יהיו מספיק מהם.

הפוסט בום ה־AI מצית אינפלציית שבבים: מחירי הזיכרון כבר מתגלגלים לצרכנים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

תעשיית המוליכים למחצה העולמית בדרך לעלות על טריליון דולר בהכנסות שנתיות בשנת 2026, הודות להשקעה חסרת תקדים בתשתיות בינה מלאכותית, ביקוש נפיץ לזיכרון מתקדם וצמיחה מתמשכת בטכנולוגיות מרכזי נתונים.

על פי תחזית שוק המוליכים למחצה האחרונה של IDC לשנת 2026, סך ההכנסות של התעשייה צפויות להגיע ל-1.29 טריליון דולר, עלייה דרמטית של 52.8% משנה לשנה משנת 2025. אנליסטים של IDC מייחסים עלייה זו להוצאות של היפר-סקיילרים על מחשוב בינה מלאכותית, אשר מעצב מחדש את כל שרשרת הערך של המוליכים למחצה.

תחזית זו תואמת את הסנטימנט הרחב יותר של התעשייה. סטטיסטיקת הסחר העולמית של המוליכים למחצה (WSTS) ואיגודי תעשייה גדולים אחרים צופים גם הם שההכנסות בשנת 2026 יתקרבו לרף טריליון הדולר, תוך ציון הביקוש המבני להתקני לוגיקה וזיכרון הקשורים לבינה מלאכותית.

בינתיים, גרטנר צופה מסלול אגרסיבי אף יותר, ומעריכה שההכנסות העולמיות ממוליכים למחצה יעלו על 1.3 טריליון דולר בשנת 2026, הודות למחירי הזיכרון הגואים והאצה מתמשכת בביקוש לשבבים המתמקדים בבינה מלאכותית.

אנליסטים בתעשייה מציינים כי אבן דרך זו משקפת לא רק צמיחה מחזורית אלא שינוי מהותי: בינה מלאכותית הפכה למנוע העיקרי של ביקוש לשבבים, כאשר שבבי מרכזי נתונים לבדם צפויים להוות כמעט מחצית מכלל ההכנסות עד 2030.

הפוסט תחזית: שוק השבבים יחצה טריליון דולר עוד השנה הופיע לראשונה ב-Chiportal.