נייר עמדה חדש של האקדמיה הלאומית למדעים עשוי להיות בעל חשיבות מיוחדת לתעשיית השבבים והחומרה בישראל. ועדת מפת הדרכים למדע של האקדמיה ממליצה להקים קרן לאומית למדע יישומי, שתפעל לצד הקרן הלאומית למדע ותממן מחקרים אקדמיים בשלב שבו כבר קיים פוטנציאל יישומי, אך עדיין אין הוכחת היתכנות מספקת להשקעה תעשייתית מלאה. מבחינת תעשיית השבבים, זהו בדיוק אזור הדמדומים שבו נתקעים לא מעט רעיונות: חומרים חדשים, רכיבי חישה, ארכיטקטורות עיבוד, פוטוניקה, אלגוריתמים לחומרה, מערכות רובוטיות, בינה מלאכותית בקצה או חומרה חללית.

המסמך אינו עוסק רק בשבבים, ואינו מציע קרן ייעודית לתעשיית הסמיקונדקטורס. אך הוא נוגע בלב אחת הבעיות של התחום: הפער בין מחקר בסיסי מבטיח לבין מוצר הנדסי שאפשר להשקיע בו, לייצר אותו, לבדוק אותו ולשלב אותו במערכת. בתעשיית התוכנה אפשר לעיתים לבנות אב־טיפוס מהיר בתקציב מוגבל. בחומרה ובשבבים, המעבר מרעיון לתכנון, ממדידה במעבדה לאב־טיפוס, ומאב־טיפוס למסלול ייצור, יקר ומסוכן הרבה יותר. לכן שלב הוכחת ההיתכנות הוא קריטי במיוחד.

לפי נייר העמדה, הקרן המוצעת תתמוך במחקרים שעדיין נמצאים בשלב טרום־יישומי, המקביל בערך לרמת מוכנות טכנולוגית 2 בסולם TRL. כלומר, מדובר בשלב שבו הרעיון הטכנולוגי כבר מנוסח, ויש לו פוטנציאל יישומי, אך הוא עדיין לא בשל דיו למסלול מסחור רגיל. ההמלצה היא שהקרן תאפשר לחוקרים להגיש הצעות בתחומים שהם עצמם מציעים, מלמטה למעלה, ולא רק במסגרת אתגרים לאומיים שמוגדרים מראש. ההצעות יישפטו לפי מצוינות מחקרית, אך גם לפי פוטנציאל יישומי, מסחרי, ציבורי או חברתי.

החשיבות לתעשיית השבבים נובעת גם מן ההבחנה שמשרטט המסמך בין הקרן המוצעת לבין רשות החדשנות ומשרד המדע. רשות החדשנות מפעילה כבר היום מסלולים למחקר יישומי באקדמיה ובתעשייה, בתקציב שהגיע בשנת 2025 לכ־400 מיליון שקל. אבל המסלולים הללו מתמקדים בדרך כלל בזיקה לתעשייה, בהגשה דרך חברות היישום ובבחינה של פוטנציאל מסחרי. הקרן החדשה נועדה לתפוס שלב מוקדם יותר: רעיונות בעלי פוטנציאל טכנולוגי שעדיין אינם מוכנים לשותף תעשייתי ברור, אך גם אינם מחקר בסיסי טהור.

במילים אחרות, הקרן עשויה ליצור שכבת ביניים חדשה בין מענקי מחקר בסיסי לבין מסלולי חדשנות תעשייתיים. זהו מרחב חשוב במיוחד לתחומים כמו שבבים וחומרה עמוקה, שבהם פרויקט אקדמי יכול לדרוש ציוד מדידה, סימולציות, תכנון מערכות, בדיקות אמינות, תהליכי ייצור ניסיוניים או שילוב רב־תחומי של פיזיקה, חומרים, אלגוריתמיקה והנדסת חשמל. ללא מימון לשלב הזה, רעיונות רבים נשארים כמאמרים אקדמיים או כפטנטים מוקדמים, ולא מתקדמים למסלול שבו תעשייה יכולה לבחון אותם ברצינות.

הפיילוט שעליו מתבסס נייר העמדה ממחיש עד כמה התחומים הטכנולוגיים שולטים במאגר ההצעות. במחזור הראשון הוגשו 135 הצעות, ומתוכן נבחרו 50. כל הצעה זכתה במענק של עד 350 אלף שקל לתקופה של 18 עד 24 חודשים. התקציב המקורי שתוכנן לתוכנית היה 40 מיליון שקל בשנה במשך שלוש שנים, אך בפועל קוצץ, ולמחזור הראשון הוקצו 17.5 מיליון שקל בלבד.

לפי התרשים המופיע במסמך, רוב ההצעות הגיעו מתחומים בעלי זיקה ישירה או עקיפה לתעשיות טכנולוגיות: 28 הצעות באלגוריתמים, 28 בפיזיקה, מכניקה וחומרים, 15 בדאטה, 8 במים ואנרגיה, 18 במדעי החיים, מזון וחקלאות, ו־38 ברפואה וביוקונברג'נס. עבור CHIPORTAL, הנתונים החשובים במיוחד הם הופעתם של אלגוריתמים, חומרים ודאטה כקטגוריות מרכזיות. אלה תחומים שמזינים כיום את תעשיות השבבים, הבינה המלאכותית, החישה, הפוטוניקה, המחשוב בקצה והמערכות המשובצות.

עוד נקודה רלוונטית לתחום השבבים מופיעה בדיון על קרנות משרד המדע ועל סדרי העדיפויות הלאומיים לשנת 2026. בין התחומים שהוגדרו בעדיפות לאומית נכללים "חומרה מתקדמת", "חומרה חללית מתקדמת", "בטיחות בשימוש בבינה מלאכותית יוצרת" ו"ממשק רובוטיקה–בינה מלאכותית". אלה אינם מנוסחים כ"קרן שבבים", אך בפועל הם נוגעים בשרשרת הערך של תכנון חומרה, רכיבי עיבוד, מערכות חישה, בקרה, תקשורת, רובוטיקה ומערכות קצה חכמות.

הקרן החדשה אמורה להיות עצמאית יותר מן המסגרות הקיימות. לפי ההמלצה, היא תפעל באופן דומה לקרן הלאומית למדע, עם מועצה והנהלה אקדמית, ולא תהיה כפופה ישירות למשרד ממשלתי. זוהי נקודה חשובה לתחומי שבבים וחומרה, מפני שחלק מן המחקרים המעניינים ביותר אינם בהכרח מתיישבים מיד עם יעד לאומי מוגדר או עם צורך תעשייתי קיים. לעיתים דווקא חופש הבחירה של החוקרים הוא שמוליד כיוון חדש: חומר חדש, מבנה רכיב שונה, שיטת בדיקה חדשה או ארכיטקטורת חישוב שלא נולדה מתוך דרישת לקוח מוגדרת.

לצד זאת, המסמך אינו מתעלם מן הצורך במימוש. בחירת ההצעות אמורה להתבסס לא רק על מצוינות אקדמית אלא גם על סיכויי היישום. ועדות השיפוט יהיו מבוססות על אנשי אקדמיה, אך יתבססו גם על הערכות של גורמים מהתעשייה הרלוונטית באשר לסיכויי ההיתכנות. בכך הקרן מנסה לאזן בין שני עולמות שלעיתים מדברים בשפות שונות: האקדמיה, שמודדת איכות לפי חדשנות מדעית, והתעשייה, שמודדת ערך לפי יכולת להפוך ידע לרכיב, מערכת, מוצר או תהליך ייצור.

עבור תעשיית השבבים הישראלית, הקמת קרן כזו עשויה לסייע בכמה נקודות כשל מוכרות. הראשונה היא מימון מוקדם למחקרי חומרה לפני שיש חברה שמוכנה לשים כסף. השנייה היא חיזוק הקשר בין מעבדות אקדמיות לבין חברות תכנון שבבים, ציוד, חומרים ופוטוניקה. השלישית היא הכשרת תלמידי מחקר לא רק למחקר בסיסי, אלא גם לעבודה מול דרישות יישומיות: אבני דרך, מדדי הצלחה, בדיקות מערכת, אמינות, קניין רוחני והבנת שוק. הרביעית היא פתיחת דלת גם למכללות, שבהן עשוי להתפתח מחקר יישומי קרוב יותר לצורכי תעשייה אזורית.

עם זאת, יש גם סימן אזהרה. אם הקרן תישאר קטנה מדי, כפי שקרה בפיילוט לאחר קיצוץ התקציב, היא תתקשה לשנות את מבנה התמריצים באקדמיה. 17.5 מיליון שקל ו־50 מענקים הם התחלה, אך תחומי חומרה ושבבים דורשים לעיתים השקעות גבוהות יותר ממחקרים בתחומים רכים יותר. כדי להשפיע באמת על מעבר ידע מן האקדמיה לתעשיית השבבים, הקרן תצטרך תקציב יציב, מנגנון שיפוט מהיר יותר, יכולת לעקוב אחר אבני דרך, וקישור חכם למסלולי המשך של רשות החדשנות, תעשייה וקרנות השקעה.

המשמעות הרחבה יותר היא שמדינת ישראל מתחילה לזהות את החוליה החסרה בין מדע מצוין לבין טכנולוגיה תעשייתית. בתחום השבבים, החוליה הזו קריטית במיוחד. בלי מחקר בסיסי לא יהיו רעיונות חדשים. בלי מימון יישומי מוקדם, הרעיונות האלה עלולים לא לצאת מהמעבדה. הקרן הלאומית למדע יישומי, אם תוקם ותתוקצב כראוי, יכולה להפוך לכלי חשוב בבניית הצינור שבין מעבדות האוניברסיטאות והמכללות לבין הדור הבא של טכנולוגיות החומרה בישראל.

הפוסט האקדמיה הלאומית למדעים מציעה קרן חדשה לגישור בין מחקר שבבים לתעשייה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

יש למצוא פתרונות יצירתיים כדי להתמודד עם בריחת המוחות מהאקדמיה לתעשיית ההייטק. תופעה זו יצרה פגיעה במוסדות להשכלה גבוהה, משום שטובי החוקרים שלהם עוברים לתעשייה במקום להכשיר את הדורות הבאים של החוקרים. כך עולה מדוח מצב המדע בישראל 2022 שהגישה אתמול האקדמיה הלאומית למדעים לנשיא המדינה יצחק הרצוג.

את הדוח הגישו נשיא האקדמיה, פרופ' דוד הראל, סגניתו, פרופ' מרגלית פינקלברג, ויו"ר הוועדה שהיתה אמונה על הכנתו, חבר האקדמיה, פרופ' רשף טנא. הדוח התלת-שנתי שמפורסם כמתחייב מחוק האקדמיה, סוקר את מצב המדע במדינה, מצביע על הישגים, על פערים ועל אתגרים, ומלווה בהמלצות לקידומו של המחקר המדעי בישראל.

בין שלל הנושאים מתייחס הדוח למצב לימודי המדעים המדויקים וליחסים האמביוולנטים של המחלקות הרלוונטיות לתעשיית ההייטק.. המדעים המדויקים בישראל נמצאים בצמיחה מתמדת בשנים האחרונות, בעיקר בשל שגשוגה של תעשיית ההיי-טק וביקושה הרב לכוח אדם מיומן בתחום. אולם דוח האקדמיה מציין שהמערכת האקדמית נמצאת בתחרות עם תעשיית ההיי-טק על כוח אדם והיא מתקשה לגייס אנשי סגל ותלמידי מחקר ולשמר את אלה הקיימים. הוא מזהיר מפני תחרות זו ומפגיעה בהיקף המחקר הבסיסי בתחומים אלה שתבוא בעקבותיה, ומכאן פגיעה גם ביכולתה של המערכת האקדמית להכשיר בוגרים חדשים למשק.

בניגוד לפתרון המוצע תדיר לנושא זה, המתמקד בשיפור תנאי השכר של אנשי הסגל והנהגת שכר דיפרנציאלי, דוח האקדמיה קורא לבחון דרכים אחרות ויצירתיות כדי להתמודד עם קושי זה, ובעיקר בהגברת הגמישות שניתנת לאנשי סגל בשיתוף פעולה עם תעשיית ההיי-טק, אגב הגדלת היקף השעות המותר לנושא והגמשת כללי הקניין הרוחני.

דוח האקדמיה מצביע על הישגים נכבדים של המדע הישראלי המעידים על מצוינותו, בעיקר הודות להון האנושי שבמוסדות המחקר בארץ. אולם ישראל נוטה להישגים פחותים מאלה של מדינות ייחוס הדומות לה בגודלן הדמוגרפי והפיזי ושהן בעלות עצימות מדעית גבוהה, כמו שווייץ, סינגפור ודנמרק.

לפיכך הדוח מדגיש את הצורך בהגדלה ניכרת של ההשקעה הלאומית במחקר בסיסי כדי לאפשר לישראל לשמור על מעמד מוביל ותחרותי במדע העולמי ואף לשפרו. השקעה כזאת צריכה להתמקד בהגדלת התקציבים המופנים למענקי מחקר ובהרחבת תשתיות המחקר המתקדמות הזמינות לחוקרים ישראלים.

עיקרי הממצאים:

• בתוך כעשור: ישראל ירדה מהמקום השני למקום העשרים ואחד במדינות ה-OECD בהוצאה הלאומית למו"פ אקדמי כאחוז מהתמ"ג.
• ישראל נמצאת במקום השלושים ותשעה בשיעור הגידול בהוצאה הלאומית למו"פ אקדמי בחמש-עשרה השנים האחרונות – מהנמוכים ביותר במדינות ה-OECD.
• בשנים האחרונות חל גידול ניכר במספר אנשי הסגל במדעים המדויקים ובמדעי החיים והרפואה, ואילו במדעי הרוח והחברה הגידול הוא מתון בלבד.
• ישראל נמצאת במקום השלושים ושניים ב-OECD בשיעור הסטודנטים הזרים לדוקטורט.
• בתוך כעשור: מספר הסטודנטים במקצועות מדעי הרוח ירד בעשרות אחוזים.
• רק כמחצית מתלמידי הדוקטורט במדעי החברה זוכים למלגה, וסכום המלגה הממוצע הוא 4,000 ₪ בחודש.
• מוסדות ההשכלה הגבוהה נמצאים בתחרות הולכת וגדלה עם תעשיית ההיי-טק על חוקרים ותלמידי מחקר.
• שיעורם של בוגרי המכללות בקרב בוגרי התואר הראשון במרבית התחומים הוא יותר מ-40%; כ-20% מתלמידי הדוקטורט באוניברסיטאות הם בוגרי תואר ראשון ממכללה.

הפוסט יש למצוא פתרונות יצירתיים כדי להתמודד עם בריחת המוחות מהאקדמיה לתעשיית ההייטק הופיע לראשונה ב-Chiportal.