הטור הזה מוקדש בדרך כלל לסקירה של יקבי בוטיק איכותים ברחבי ישראל אך הפעם החלטתי להקדיש אותו לינן אחד המחלק זמנו בין מגוון יקבים רחב.

ינן אחד, שכבר עבד כיועץ בשורה ארוכה של יקבים בישראל וכיום מייעץ במקביל ללמעלה מ10 יקבים שונים. לא מדובר בינן ראשי אלא ביועץ חיצוני העובד לצד ינן היקב ומסייע בידיו להפיק את המיטב מחומר הגלם של היקב.

מדובר בד"ר ארקדי פפיקיאן, אחת הדמויות המרכזיות והמשפיעות ביותר בתעשיית היין הישראלית. עם קריירה עשירה של למעלה משלושה עשורים, ארקדי נחשב כיום לאחד מיועצי היין המובילים בישראל. הוא מלווה עשרות יקבים בתהליכי ייצור, פיתוח ושיפור איכות היין. פועלו מתפרש על פני תחומים רבים, החל מהיבטים טכנולוגיים ועד תרבותיים, ותרומתו לקידום תעשיית היין המקומית מהותית.

הכל התחיל כשפגשתי את ארקדי לפני כמה חודשים בתחרות Teravino בה שפטנו יחד וארקדי פנה אלי וביקש שאטעם כמה מינות העילית שהוא מעורב בעשייתם.

ארקדי סיפר לי כי הוא מאמין שיש ליקבי ישראל פוטנציאל לייצר יינות סופר-פרימיום, שיתחרו בשוקי היוקרה העולמיים. "יינות סופר פרימיום" מתייחסים בדרך כלל לקטגוריה איכותית של יינות מבחינת מחיר, אומנות עשיית היין והמוניטין שלהם. יינות אלו מאופיינים לרוב בענבים איכותיים שנבחרו בקפידה, בתהליכי ייצור קפדניים, ובפרופילי ריח וטעם מעולים, המייצגים את המאפיינים הייחודיים של האזור או את זן הענבים מהם נעשו.

ונחזור לארקדי. כעת אחרי שרכש מוניטין והכרה מירבית בתעשיה המקומית החלום של ארקדי הוא למצב את היינות ישראליים לצד מדינות יין ותיקות כמו צרפת, ספרד ואיטליה ולהכיר בכך שינות סופר פרימיום ישראלים אינם נופלים באיכותם מהיינות האיכותיים הנעשים במדינות היין הללו.

ינות סופר פרימיום יכולים להגיע למחיר של 400-500 ש"ח לבקבוק ובעולם יש נכונות לשלם מחירים אלה עבור ינות באיכות מעולה. גם מחירם של ינות הסופר פרימיום שארקדי היה מעורב בעשייתם דומים במחירם למחירים הללו.

לקראת הטעימה שקיימנו קיבץ ארקדי סוללת ינות אשר בכולם השתמש בשיטות יצור חדשניות אותן פיתח בעצמו ועליהן רשם פטנטים ברחבי העולם. חשוב לציין כי מדובר בינות שיצרו כמה יננים מוכשרים שרקחו את הינות בשיתוף פעולה עם ארקדי שיזם והאמין בהם (שמותיהם מופיעים לצד הינות). הנה מה שטעמתי.

Alfasi Special Edition 2019 – יינן ראשי, אדם אלפסי

צבעו אדום סגול כמעט שחור. באף הרחתי שפע של ריחות פרי כולל דובדבנים שחורים בשלים ופירות יער בשלים בצירוף תבלינים כגון פלפל וציפורן ומעט וניל שכנראה הגיע מעץ האלון בו שהה היין. בפה חשתי ביין בעל גוף מלא וטעמים של שוקולד, קפה ודובדבנים בשלים. למרות שהיין כבר בן 6 שנים הוא היה מעט טאני.

עשוי מ- 48% ענבי קברנה סובניון, 35% מרלו  ו17% סירה כולם מכרמי צפון הגולן ובגובה של 1080 מטר. עשיר, מורכב ובעל סיומת ארוכה. התיישן 36 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

Alfasi Special Edition 2020 – יינן ראשי, אדם אלפסי

היין דומה מאד במרכיביו ובשיטת העשיה שלו לגרסת 2019 . באף הרחתי ארומות של דובדבנים שחורים, יותר טחב ופחות עוצמה מגרסת 2019 . בחיך טעמתי את אותם דובדבנים שחורים אבל היין היה בעל גוף רזה יותר וגם פחות טאני. אפשר לומר שגרסה 2020 היתה יותר מוכנה לשתיה אבל בה בעת פחות עשירה מגרסת 2019.

Shilo –    2020 בלנד נסיוני – יינן ראשי, עמיחי לוריא  

בלנד בורדולזי בעל צבע אדום שחור. האף מתמלא בארומות של שזיפים שחורים, שוקולד, סגליות, ציפורן, ואגוזים. בפה טעמתי יין עשיר בטעמי שוקולד מריר ושזיפים שחורים עם סיומת ארוכה. היין מורכב בעיקר מענבי קברנה סובניון, עם מעט מרלו ופטי וורדו. מוצלח מאד.

בשלב הזה פתח ארקדי שני ינות זהים כביכול מאותה שנת בציר אבל בעוד הראשון היה הגרסה המסחרית של היקב היין השני היה מבוסס כולו על התהליך המיוחד שפיתח ארקדי להעשרת עוצמת היין.

Kamisa Alpha Cab Sauvignon Special Reserve 2020 – מסחרי – יינן ראשי, יהודה כמיסה

צבעו אדום כהה וסגול. הארומות שלו כוללות פירות יער שחורים, שוקולד ומעט פלפל. בפה טעמתי יין עשיר בטעמי פירות בשלים בעיקר שזיפים שחורים. עגול, חלק ולא טאני בכלל (יתרון) . עשוי מ- 93% ענבי קברנה סובניון  ו-7% שירז. מיושן 26 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי חדש.

Kamisa Alpha Cab Sauvignon Special Reserve 2020 – נסיוני– יינן ראשי, יהודה כמיסה

הגרסה הניסיונית היתה לדעתי טובה עוד יותר. ליין ארומות של פרחי סיגליות לצד שוקולד, קפה, פירות יער שחורים ותבלינים (בעיקר טימין). הפה עשיר בטעמי פרי (בעיקר שזיפים שחורים) שוקולדי, לא טאני ועם סיומת ארוכה. היה זה אחד הינות הטובים בטעימה. עשוי כאמור מ- 93% ענבי קברנה סובניון  ו-7% שירז.

Somek Carignan Limited Edition 2020 – ייננית ראשית, הילה דהאן

היין בצבע אדום עמוק היה מלא בריחות של ליקר דובדבנים, מעט שקדים מרים, פירות יער חמצמצים ותבלינים. בפה טעמתי טעמי פטל שחור, דומדמניות שחורות וחמוציות מיובשות. עוצמתי, מורכב ואלגנטי. זהו קריניאן משובח העשוי מגפני קריניאן ותיקות בנות למעלה מ40 שנה מאזור זכרון יעקב. יין עשיר, מרוכז ואלגנטי.

Odem Mountain Nebbiolo Reserve 2022 – יינן ראשי, אדם אלפסי

זן הנביולו המשמש ליצור מיטב ינות פיאמונטה באיטליה הוא זן שאינו מתאים כל כך למזג האויר ולטרואר הישראלי.  למרות זאת, יש כמה יקבים מקומים שהצליחו לייצר ממנו ינות מעניינים. בגרסה של יקב הר אודם מדובר ביין בעל ניחוחות של פטל וטעמי פירות הפטל וחמוציות בשלות וסמיכות. היין שהתקבל הודות לשיטות היצור היחודיות שפיתח ארקדי משלב עושר של טעמים ויחד עם זאת יש בו עדינות ואלגנטיות.  לצד זה חייב לומר שבטעימה עיוורת כנראה שלא הייתי מזהה אותו כנביולו.  הענבים ליין מגיעים מכרמים הנמצאים על גבול ישראל סוריה בעמק בקעה בגובה של 1060 מטר מעל פני הים. היין התיישן 18 חודשים באלון צרפתי.

תוך כדי טעימה, תיאר בפניי ארקדי את ההבדל הקיים לדבריו בין ינות איכותים לינות יוקרתים או כדבריו "יש ינות שהם יוקרתים ויש ינות שהם איכותים וזה לא אותו הדבר". את הדרך להבדיל בינהם למד ארקדי מיועץ היקבים הידוע מישל רולאן עימו עבד ארקדי ביקב אמפורה. "היתה זו חוויה נפלאה" אמר.  "למדתי ממנו המון"!

רשימת הינות שטעמתי היתה אכן איכותית עם אופי אזורי נפלא.  החיך האישי שלי נוטה לפעמים לפרופיל המאוד ספציפי של יינות צרפתיים או איטלקים  מובילים, אבל אני בהחלט יכול להעריך את האיכות והמרקם המורכב של הינות שיצר ארקדי. חלק מהינות הללו קיבלו לאחרונה ציונים מצוינים בזירה הבינלאומית. ראוי במיוחד לציון היין Exodus Grand Reserve 2018  של הינן יוגב צדוק מיקב רמות נגב אשר זכה לציון המרשים 97 ע"י מגזין היין הנחשב Decanter  (הציון הגבוה ביותר שניתן ליין ישראלי).

החלום של ארקדי לייצר בישראל ינות סופר פרימיום ברמה בינלאומית הוא מבורך אך לעניות דעתי קשה יהיה להצליח בזירה הבינלאומית ללא שלושת המרכיבים הבאים:

חוות דעת מומחים – כדי שחובבי יין בעולם, אלו שמוכנים להוציא כסף גדול עבור ינות איכות יתייחסו ברצינות לינות הישראלים יש לדאוג לכך שעיתונאים ומבקרי יין נחשבים יגיעו לישראל, יבקרו ביקבים, יפגשו עם היננים ויכתבו על הינות הישראלים.

מיתוג ושיווק הינות הישראלים –  הדרך ליצור שם לינות הסופר פרימיום הישראלים עוברת דרך השקעה בבניית מותג ליין הישראלי בכלל או לכמה ינות מובילים בפרט. מומלץ לעשות זאת ברמה הלאומית בסיוע ממשלתי אך אם זה לא קורה היקבים המובילים צריכים להשקיע בזה כפי שהשקיעו בבניית מרכזי מבקרים מפוארים.

מחיר – הדרך לכיסו של הצרכן עוברת דרך המושג "תמורה לכסף". כאשר צרכן יין חכם עומד בפינה כשלהיא בעולם מול מדף היין וצריך להחליט בין יין סופר פרימיום צרפתי או יין סופר פרימיום ישראלי באותו מחיר, סביר להניח שיבחר ביין הצרפתי כי מבחינתו הוא הולך על בטוח. הדרך להתגבר על מכשול זה היא ע"י שמירת מחירים סבירים ונמוכים משמעותית מינות הסופר פרימיום הזרים והידועים.

זה מזכיר לי את הסיפור הבא: בשנים הראשונות בהן יקב קסטל החל לייצא את ינות ה- Grand Vin שלו, אלי בן זקן, מייסד ויינן יקב קסטל הופתע מההצלחה שלהם בצרפת. ההפתעה לא נבעה מאיכות היין אלא מהעובדה שאנשים בחרו לקנות אותו. כשהגיע לביקור בפריז מיהר לחנות שהצטיינה במכירת ינותיו ושאל את המנהלת "איך את מצליחה למכור את הינות שלנו?" תשובתה: "פשוט מאד! אני מסבירה לקונים שזה יין באותה איכות כמו ינות בורדו אבל בחצי המחיר".

הפוסט הינן שחולם: לייצר ינות ישראלים ברמת סופר פרימיום הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בכתבה שפרסמנו במהדורת יולי 2021 של מגזין TapeOut  סקרתי לראשונה כמה מהיקבים החדשים והמענינים באיזור הנגב. לאחרונה שבתי לנגב כדי לבקר בעוד כמה יקבים מרתקים. הפעם החלטתי לבקר בשלושה יקבים הנמצאים בשלושה תתי איזורים שונים.

לקראת הסיור התייעצתי עם נועה שוורץ, מנהלת מועדון יקבי הנגב ועם גיא הרן, היועץ המקצועי של המועדון. על סמך המלצותיהם גיבשתי את תוכנית הסיור ויחד עם האשה שאיתי יצאנו לדרך.

יקב גלאי

היקב הראשון בו ביקרנו הפעם היה יקב גלאי הנמצא במושב  ניר עקיבא שבנגב הצפוני. כשהגענו ליקב קיבל את פנינו במאור פנים אסף גלאי הבעלים, הכורם והינן של יקב הבוטיק שהוקם בשנת 2002 ע"י אסף וסיגלית אשתו. מאז גדל היקב המשפחתי, נוספו לכרמיו עוד חלקות ועוד ינות וכיום הוא מייצר כ-12,000 בקבוקים בשנה. היקב מפיק יינות בעיקר מענבים אדומים, לרוב בלנדים ממגוון זנים וגם רוזה ובלאן דה נואר. לאחרונה החל לייצר גם יין לבן מזן הרוסאן.

מיד עם הגיענו הזמין אותנו אסף לבחור לנו אוסף גבינות, ירקות ולחמים, הושיב אותנו באחד השולחנות שבחצר היקב הנעים וגם סיגלית הצטרפה למפגש ולשיחה על אתגרי גידול הגפנים בנגב.

טעמנו:

• קזה בלנקה 2021
• קזה רוזה 2021
• גלאי רוסאן 19-21
• קזה נגב 2018
• קזה נגב 2019
• מרסלאן 2019

הרשימו במיוחד:

Casa Negev 2018

צבעו אדום ארגמן, באף ריח פירות יער בעיקר פטל הבר, מעט פטריות וצרור תבלינים ברקע בעיקר פלפל שחור. בפה קיבלתי טעמי ליקר דובדבנים אדומים. ליין גוף בינוני והוא קליל ונחמד. עשוי 70% מענבי מרלו ו-30% קברנה סובניון. כאן המקום להוסיף כי טעמנו את אותו היין גם מבציר 2019 שהיה קצת יותר קליל באופיו אך עדיין מבין שניהם העדפתי את גרסת 2018.

Marselan 2019

צבעו אדום בהיר יחסית, עשוי מ-100% ענבי מרסלן. זן יחודי שמקורו בדרום מערב צרפת, אומץ בשנים האחרונות לגידול מקומי וזוכה לכמה גרסאות מוצלחות ביקבי ישראל. באף הרחתי ארומות של פטל, דובדבנים ופירות יער אדמדמים. הפה התכתב היטב עם האף בטעמים עשירים של דובדבנים אדומים. היין בעל גוף בינוני, מאוזן, קטיפתי וכיפי לשתיה.

נפרדנו לשלום מאסף החביב ויצאנו לכיוון הישוב קדש ברנע שבנגב המערבי.  בישוב הידוע גם בשם ניצני סיני נמצא היקב הגדול רמות נגב. 

יקב רמות נגב

היקב הוקם בשנת 2000 ע"י נירה ואלון צדוק, ממקימי קדש ברנע שהחליטו להקים יקב למרות טענות של מומחי יין כי לא ניתן להפיק ינות איכותיים באזור המדברי. בשנת 1997 נטעו  10 דונם של ענבי יין ובשנת 2000 יצרו את היין המדברי הראשון במהדורה מוגבלת של 3,000 בקבוקים. בעקבות התגובות הנלהבות החליטו לנטוע עוד כרמים וכיום משמש היקב כיקב אזורי הקולט ענבים מכל רחבי הר הנגב. היקב מייצר מבחר גדול ומגוון של יינות בהיקף של כ- 350,000 בקבוקים בשנה. רוב הינות מבוססים על כרמים באיזור מצפה רמון.

מארחנו ביקב היה יוגב צדוק, בנם של נירה ואלון שנסע ללמד יננות בפירנצה, איטליה וכיום אחראי על הכנת הינות ביקב הגדול והמרשים. כתבתי מרשים והתכוונתי לכך שהתרשמתי לטובה גם מאיכות הינות, גם מהיקף היצור הגדול אשר למרות גודלו שומר על איכות ואולי במיוחד, ממחירי הינות הראוים לציון לטובה בעיקר בימים אלו בהם יקבי בוטיק רבים מרשים לעצמם לגבות 150, 200 ש"ח ויותר עבור ינות בינונים למדי. במקרה של יקב רמות נגב ניתן להשיג את הינות הלבנים האיכותים שלו במחיר של כ-70 ש"ח לבקבוק ואת הינות האדומים מסדרת הדגל רמון במחיר של כ-120 ש"ח.

טעמנו:

• פינו גרי 2022
• נווה מדבר 2022
• רוזה 2022
• רמון פטיט וורדו 2021
• רמון קברנה פרנק  2021
• מלבק 2021

ככלל ניתן לומר שהיקב מייצר ינות טובים ושווים לכל נפש. בינות הלבנים אהבתי במיוחד את הפינו גרי העשיר בריחות וטעמים אך האדומים מסדרת רמון היו המרשימים ביותר.

הענבים לינות סדרת רמון מגיעים מהכרמים של הלל פורת וצור שיזף, שני כורמים המגדלים ענביהם באיזור מצפה רמון. הרשימו:

רמון פטיט וורדו 2021

צבעו אדום שחור וסגול חציל, באף עושר ריחות הכולל שוקולד, קפה ווניל. הפה עשיר בטעמי דובדבנים ושזיפים שחורים עם מעט וניל שכנראה מגיע מחביות הישון בהם שוהה היין במשך 18 חודשים. היין בעל גוף מלא, כיפי ומוכן לשתיה אם כי נראה שישתפר בתוספת כמה שנות ישון.

רמון מלבק 2021

עוד הפתעה נעימה של יין העשוי מזן שמוצאו מצרפת וארגנטינה וכמעט שאינו גדל בישראל. כאן קיבלנו יין שצבעו סגול שחור, חלל האף התמלא ארומות של סיגליות בשילוב שזיפים ודובדבנים שחורים ובפה טעמתי שזיפים שחורים עם שוקולד וקפה. מדובר ביין עוצמתי, בעל גוף מלא, טעים מאד לשתיה עכשיו ומעניין איך יהיה בעוד 4-5 שנות ישון בבקבוק.

נפרדנו מיוגב הצנוע לא לפני שהספקנו לפגוש גם את אלון צדוק איש החזון וההגשמה.הודינו לשניהם על שהצליחו לא רק להפריח את השממה אלא גם לייצר ינות מרשימים בנגב.

הדרך לתחנה הבאה שלנו היתה די ארוכה. במהלכה חצינו את הנגב כמעט לכל רוחבו, המשכנו דרומה לכיוון הערבה והגענו עד לישוב צופר.

יקב מואה

הסיפור של יקב מואה מתחיל כביכול כמו סיפורן של שתי המשפחות הקודמות אך יש בו כמה טוויסטים מענינים. אמנם גם יהודה וצביה פרידמן, הגיעו כבר בשנת 1984 לישוב צופר כדי להיות חקלאים בנגב אך באותם ימים לא חלמו על הקמת יקב.

"חיידק" היקב נולד רק בשנת 2014 לאחר שיהודה הכיר את החתן שלו אלעד כץ, לשעבר מנכ"ל יקב קסטל וכיום המנכ"ל והבעלים של יקב עגור.

ענבי היקב מגיעים מאזור מצפה רמון בגובה 760 מ’ מעל פני הים, אבל היין מיוצר בצופר הנמצאת בסמוך לעיר הנבטית מוֹאָה שפעלה כתחנת מעבר בדרך הבשמים  הנבטית כבר בתקופה הרומית.  מכאן מגיע שם היקב. כיום מייצר היקב כ-12,000 בקבוקים בשנה.

למרות שתיאמנו מראש עם יהודה את ביקורינו הוא לא היה ביקב כשהגענו בשעת אחר צהריים מוקדמת ומי שארחה אותנו במרכז המבקרים המטופח והמזמין של היקב היתה יסמין. טעמנו:

• מואה לבן 2021
• סירה 2019
• מלבק (שיושן בחביות עץ) 2019
• מלבק ( שיושן באמפורה) 2021

שני הינות המענינים במיוחד כאן היו המלבק. זן אותו פגשנו כבר ביקב רמות נגב וככל הנראה היין המיוצר כאן מגיע מאותם הכרמים באיזור מצפה רמון. יחד עם זאת הינות שונים לגמרי. במקרה של יקב מואה בחר יהודה להעביר את היין שיושן בעבר בחביות עץ אלון צרפתי לישון במיכל אמפורה בגודל 400 ליטר הדומה בצורתו לביצה. היה מעניין להשוות בין הינות:

Malbec Wood 2019

יין העשוי מזן המלבק עם אחוזים בודדים של קברנה סוביניון וסירה. צבעו אדום ארגמן, באף ריחות דובדבנים בשילוב ארומות עשבוניות/ירוקות המזכירות פטרוזילה ופלפל ירוק. בפה טעמתי דובדבנים אדומים. ליין גוף בינוני קל ואין כמעט תחושה שהתיישן  12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.

Malbec Amphora 2021

כאמור היין הזה יושן במיכל אמפורה במשך 6 חודשים ולא שהה בחביות עץ בכלל. צבעו הסגול עמוק, שונה לחלוטין מגרסת 2019 וכך גם בשאר מאפיניו. אמנם גם כאן הרחתי את אותם ריחות עשבונים באף אבל כאן הדובדנים כבר הדיפו ריחות של פרי שחור ובשל. גם בפה הטעמים של היין היו של ליקר דובדבנים מתקתק. יתכן שתחושת המתיקות נבעה מאחוזי האלכוהול הגבוה של היין (  15.3%) אך באופן כללי מדובר ביין טעים, עגול ומוכן לשתיה. לא הצלחתי לשוחח עם יהודה כדי להבין את השוני הגדול בין הינות אך לדעתי השוני אינו נובע מהמעבר מחביות עץ לאמפורה אלא פשוט מכיוון שככל הנראה בציר 2021 מכרם שיזף היה מוצלח יותר מבציר 2019.

נפרדנו לשלום ובתודה מיסמין. מחוץ ליקב עוד הספקנו לפגוש כמה בעלי משקים אחרים שמכרו את תוצרתם החקלאית במקום והתפעלנו מאיכות הירקות והפירות הגדלים בערבה. 

המשכנו בדרכנו לשינת לילה באילת כאשר חווית הביקור בשלושת היקבים הוכיחה פעם נוספת כי ניתן לייצר יין איכותי גם בתנאים הקשים של הנגב. 

הפוסט <strong>יקבי הנגב  –  מחזירים עטרה ליושנה</strong> הופיע לראשונה ב-Chiportal.