ביום ה־12 למלחמת "שאגת הארי" עולה תמונה ברורה: חברות ההייטק הישראליות ממשיכות לפעול, אך השגרה נפגעת. הייצור והבדיקות שנעשים מחוץ לישראל מספקים הגנה חלקית, אבל הקושי בעבודה מרחוק, היעדרות עובדים למילואים והפגיעה בטיסות ובכנסים מתחילים להאט תהליכים.

כבר עכשיו ניכרת גם פגיעה ישירה בתעשיית השבבים: כפי שדיווחנו מוקדם יותר השבוע ב־CHIPORTAL, מצב החירום שיבש משלוחים של טאואר, וחלק מהלקוחות החלו להעביר הזמנות למפעלי ייצור בטאיוואן. (Chiportal) זו אולי הדוגמה הבולטת ביותר לכך שגם כאשר המפעלים עצמם אינם מושבתים, עצם חוסר הוודאות הלוגיסטי משפיע מיד על השוק.

בראיונות שקיימתי היום, 11 במרץ 2026, עם עומר כילף, מנכ"ל אינוויז, ועם קובי מרנקו, מנכ"ל ארבה רובוטיקס, עולה תמונה דומה. בשתי החברות מדגישים כי הייצור והבדיקות ממילא מתבצעים מחוץ לישראל, ולכן אין פגיעה ישירה חריפה בפעילות הייצור. עם זאת, בשטח מורגשת האטה.

כילף אומר כי אינוויז כבר למדה לעבוד במודל גמיש של בית ומשרד, ולכן המעבר לעבודה מרחוק אינו תופס את החברה לא מוכנה. לדבריו, קו הייצור של החברה נמצא בתאילנד, ולכן שרשרת האספקה פחות נפגעת. גם מערכי שליטה ובקרה מרחוק כבר קיימים, וצוותים במשרד מסייעים להעביר מערכות בין הסטאפים כדי לאפשר לאנשי הפיתוח להמשיך לעבוד מהבית. לדבריו, זה פחות נוח, אבל עובד.

מרנקו מתאר את אותה מציאות מזווית חדה יותר. לדבריו, העבודה מרחוק מקשה על התיאום, מעכבת תהליכים ופוגעת ביעילות. בנוסף, אי אפשר לטוס לכנסים מרכזיים של התעשייה, מה שפוגע בקשר עם שותפים ולקוחות. הוא מוסיף כי כעשרה אחוזים מעובדי ארבה מגויסים כיום למילואים. זה שיעור נמוך יותר מאשר בתחילת המלחמה הקודמת, אך עדיין מדובר בפגיעה משמעותית.

המסקנה העולה משתי השיחות פשוטה: ההייטק הישראלי לא נעצר, אבל הוא עובד בחיכוך גבוה. הפגיעה אינה בהכרח בייצור עצמו, אלא דווקא בשגרת העבודה, בזמינות האנשים, במפגשים העסקיים, בקצב קבלת ההחלטות וביכולת להזיז פרויקטים מהר. כל עוד המלחמה נמשכת, זהו הנזק המרכזי: לא שיתוק, אלא האטה מצטברת.

הפוסט ההייטק במלחמה: הייצור נמשך, אבל המילואים, הטיסות והעבודה מרחוק מאטים את הקצב הופיע לראשונה ב-Chiportal.