מנכ"לית חברת הפודטק Meala הדר אקהויז רזמוביץ׳, הציגה השבוע במפגש הסיליקון קלאב, את החזון והפתרון של החברה לאחד האתגרים הגדולים של תעשיית המזון כיום: כיצד לספק לצרכנים מוצרים טעימים ואיכותיים עם רשימת רכיבים קצרה, נקייה ומובנת.

"הצרכן של היום הוא לא הצרכן של פעם", פתחה רזמוביץ׳ את הרצאתה. "הוא רוצה לדעת מה הוא מכניס לגוף שלו". לדבריה, המגמה העולמית ברורה: צרכנים הופכים למודעים ומדויקים יותר בבחירות שלהם. הם בוחנים בקפידה את רשימת הרכיבים על גבי האריזות, ומתרחקים ממוצרים המכילים שמות ארוכים ובלתי מוכרים כמו מייצבים, הידרוקולואידים ומתחלבים כימיים. "על פי נתונים גלובליים, 67% מהצרכנים בעולם בודקים את רשימות הרכיבים ומוטרדים ממה שהם רואים שם", הדגישה.

המגמה הזו, המכונה "Clean Label" (תווית נקייה), מציבה אתגר עצום בפני תעשיית המזון, ובמיוחד בפני יצרני תחליפי הבשר, החלב והביצים. אותם רכיבים "לא רצויים" הם אלו שמעניקים למוצרים את המרקם, היציבות וה"ביס" הנכון – תכונות המכונות בעגה המקצועית "פונקציונליות". החלופה הנפוצה לרכיבים אלו, ביצים, סובלת בעצמה מבעיות קשות של תנודתיות במחירים, שרשרת אספקה לא יציבה ואלרגניות.

הפתרון: חלבון אפונה עם "כוחות על"

כאן נכנסת לתמונה חברת הפודטק הישראלית Meala. החברה פיתחה פלטפורמה טכנולוגית ייחודית, המוגנת בפטנטים, אשר מעניקה לחלבונים צמחיים פשוטים ומוכרים, ובראשם חלבון אפונה, תכונות פונקציונליות מתקדמות. "לקחנו חלבון אפונה, רכיב שכולם מכירים ואוהבים, ופיתחנו תהליך שמעניק לו יכולות שהוא לא החזיק בהן קודם", הסבירה רזמוביץ׳.

באמצעות תהליכים פיזיקליים ואנזימטיים, הטכנולוגיה של Meala הופכת את חלבון האפונה הרגיל לחומר גלם המסוגל לייצר ג'ל יציב (כמו בחביתה שהופכת מנוזל למוצק), לקשור מים ושמן (אימולסיה) ולהעניק מבנה ומרקם למוצרים.

המשמעות היא מהפכנית עבור יצרני המזון. במקום להשתמש ברשימה ארוכה של מייצבים ותוספים כימיים, הם יכולים להשתמש ברכיב אחד, טבעי ומוכר של Meala, ולהדפיס על האריזה בפשטות: "חלבון אפונה". התוצאה היא לא רק מוצר עם תווית נקייה יותר, אלא לעיתים קרובות גם עם ערכים תזונתיים משופרים – פחות קלוריות, פחות שומן ויותר חלבון.

מהבטחה למסחר: "אנחנו כבר עובדים עם התעשייה"

Meala, הפועלת במודל B2B (עסק לעסק), אינה מוכרת מוצר סופי לצרכן, אלא מספקת את הרכיב החדשני שלה ליצרניות מזון ותאגידי ענק בתחום חומרי הגלם. "אנחנו כבר בשלב הסקייל-אפ המסחרי", ציינה רזמוביץ׳, והוסיפה כי לחברה יש כבר שני הסכמים מסחריים משמעותיים. "הדרך שלנו היא לעבוד עם ה'מייקרוסופט' של עולם הרכיבים, חברות הענק שמספקות חומרי גלם לתעשייה כולה".

החברה, שכבר השלימה סבב גיוס הון (Seed), רשמה שני פטנטים על הטכנולוגיה שלה בארה"ב, באירופה ובישראל.

הפוסט חלב מאפונה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במפגש סיליקון קלאב שהוקדש לחלופות מזון מן החי, אחת ההרצאות שסיקרנה במיוחד עסקה בקטגוריה שבישראל כבר מזמן הפכה לסמל: “חלב בלי פרה”. ד״ר אייל איפרגן, מנכ״ל ומייסד־שותף של Imagindairy, תיאר כיצד החברה מייצרת חלבוני חלב באמצעות תסיסה מדויקת – ובמילים פשוטות, הופכת מיקרואורגניזמים למעין “מפעלים” שמפרישים את החלבון הרצוי, בלי משק חלב ובלי רפת.

כבר בתחילת דבריו איפרגן ניסה להסביר לקהל מה בדיוק נמכר כאן: לא “משקה שיבולת שועל משודרג”, אלא רכיב שמכוון להעניק למוצרי מזון את מה שצרכנים מצפים לקבל מחלב אמיתי – תפקוד במטבח, מרקם, וקשת שימושים רחבה. “אנחנו מתמקדים בעיקר בחלבוני מי־גבינה”, הוא אמר, תוך השוואה מוכרת מעולם חדרי הכושר, שם אבקות חלבון רבות מבוססות על מי־גבינה.

מהטקסט הגנטי עד אבקת החלבון

לפי התיאור בהרצאה, התהליך מתחיל בבחירת החלבון ובתכנון הדרך שבה המיקרואורגניזם ייצר אותו. בפועל מדובר בטכנולוגיית תסיסה מדויקת שמוכרת מהתעשייה (למשל לייצור אנזימים ומרכיבי מזון), אבל כאן היא מכוונת לחלבוני חלב ספציפיים. בדיווחים קודמים על החברה צוין שהיא מייצרת בטא-לקטוגלובולין (β-lactoglobulin), חלבון מרכזי במי־גבינה, ובמקביל עובדת גם על קזאין – קבוצת חלבונים שממלאת תפקיד קריטי במבנה של מוצרי חלב, במיוחד גבינות.

איפרגן תיאר זאת כפס ייצור ביולוגי: המיקרואורגניזם גדל במכלי תסיסה, מפריש את החלבון, והחברה “מושכת” אותו ומרכזת אותו למוצר חלבון שניתן לשנע ליצרני מזון. ברגע שיש אבקת חלבון, אפשר – לפחות עקרונית – “להרכיב” מוצרים מוכרים: חלב לשתייה, יוגורט, גלידה, גבינות ומוצרי אפייה, כשאת הטעם, השומן והמרקם אפשר לכוונן לפי המוצר הסופי והמותג. גם זה היה מסר שחזר בהרצאה: לא חייבים לשנע “חלב נוזלי” כמו בתעשייה המסורתית; אפשר לשנע את רכיב הליבה ולהפוך אותו למוצר מקומי קרוב לשוק היעד.

ברמת הצרכן, החברה משווקת את ההבטחה בצורת “בלי חלק מהחסרונות” – למשל ללא לקטוז וללא כולסטרול. כך זה מופיע גם בתיאורי החברה בתקשורת ובאתר הרשמי שלה. (Green Queen)

המודל העסקי: לא מדף בסופר, אלא B2B

איפרגן הדגיש שהחברה אינה מנסה כרגע לבנות מותג צרכני שמוכר ישירות לציבור. “המודל שלנו הוא B2B”, הוא אמר, והכוונה היא למכירה של רכיב החלבון ליצרני מזון וחברות חלב שירכיבו את המוצר הסופי וימכרו אותו תחת המותגים שלהן. גישה זו עולה גם מראיונות קודמים, שבהם צוין שהחברה פועלת מול שותפים תעשייתיים, אך אינה חושפת שמות בגלל הסכמי סודיות. (Green Queen)

בנקודה הזו ההרצאה התחברה לשאלת “למה דווקא חלב”. איפרגן הציג את תעשיית החלב המסורתית כקטגוריית מזון יעילה ותחרותית מאוד, עם שרשרת אספקה משוכללת ועם מחירים שנשחקו במשך דורות – ולכן גם כאתגר לא קטן לסטארט-אפ שמנסה להכניס טכנולוגיה חדשה לתחום “קומודיטי”. במילים אחרות: זה לא שוק שקל לנצח בו רק עם סיפור טוב.

רגולציה, קנה מידה ומחיר: שלושת המבחנים האמיתיים

בדיון עם הקהל עלו שוב ושוב שתי שאלות שמלוות כמעט כל סטארט־אפ בתחום: האם זה מאושר, והאם זה יהיה זול.

בצד הרגולטורי, ל-Imagindairy יש כבר נקודת פתיחה משמעותית: החברה קיבלה מכתב “אין שאלות” מה-FDA על חלבון בטא-לקטוגלובולין שהיא מייצרת, במסגרת הודעת GRAS (Generally Recognized as Safe), ובישראל היא קיבלה אישור ממשרד הבריאות לשיווק החלבון כתוסף/מרכיב ליצרני מזון. (HFP App External)

בצד של קנה המידה, איפרגן תיאר מעבר מיכולת פיתוח ליכולת ייצור תעשייתית. בהקשר הזה דווח בעבר שהחברה החלה להפעיל מתקן בקיבולת תסיסה של 100,000 ליטר – סדר גודל שמטרתו לאפשר ייצור אב־טיפוס ותצוגות מוצר בכמויות רלוונטיות לתעשייה. (Green Queen)

ועדיין, הוא לא הציג את ההגעה למחיר תחרותי כמשהו שקורה “בלחיצת כפתור”. להפך: הוא תיאר השקעות כבדות, תהליך ארוך, והבדל מהותי בין “מוצר עובד” לבין “מוצר שמנוצח את המספרים” – אנרגיה, חומרי גלם, ניקוי והפרדה, והכי חשוב: ניצול מלא של המתקן לאורך זמן. רק כאשר מגיעים ל”סקייל מלא”, אמר, נפתחת האפשרות להגיע למחיר שמתקרב לחלב הקלאסי, ואולי אפילו עוקף חלופות אחרות.

ומה לגבי “בריא יותר”: איפה חשוב לדייק

במהלך ההרצאה נשזר גם מרכיב הבריאות והסביבה. איפרגן טען שהתהליך יכול לחסוך פליטות, מים ושטחי קרקע לעומת תעשיית החלב המסורתית – והציג מספרים (כמו 80% פחות פליטות ו־80% פחות מים) כטענה מרכזית. מאחר שמדובר במספרים שתלויים בשיטת חישוב ובתרחיש ייצור, כדאי להתייחס אליהם כהערכות שמקורן בהצהרות החברה או בהשוואות של חברות דומות, ולא כנתון אחיד שמוסכם על כלל הספרות המדעית. (Green Queen)

ובצד הבריאות, עלתה שאלה חשובה מהקהל שמבלבלת לא מעט צרכנים: מה ההבדל בין רגישות ללקטוז לבין אלרגיה לחלב. כאן צריך לדייק: “ללא לקטוז” יכול להתאים לרבים שסובלים מאי־סבילות ללקטוז, אבל אם החלבון שמיוצר בתסיסה זהה (או דומה מאוד) לחלבון חלב רגיל, הוא עדיין עלול להיות בעייתי למי שאלרגיים לחלבוני חלב. ההבחנה הזו הופיעה גם בדיווחים קודמים על החברה ועל השוק כולו. (Times of Israel)

בסיכום, ההרצאה של איפרגן הציבה את Imagindairy במקום מעניין על המפה: מצד אחד, טכנולוגיה שמנסה לשחזר “חלב כמו שהוא” ולא רק תחליף צמחי; מצד שני, מסלול מסחור שמחויב לעבור דרך רגולציה, מתקני תעשייה, ושותפים גדולים. כמו שהוא עצמו רמז לקהל, לא מדובר בעוד דמו חמוד – אלא במרוץ קלאסי של פודטק: מי מגיע ראשון למחיר, לטעם ולכמויות שמאפשרים להפוך חידוש למוצר יומיומי.

הפוסט חלב בלי פרה, אבל עם אותם חלבונים: איך “תסיסה מדויקת” מנסה להביא את מוצרי החלב לעידן חדש הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במפגש הרבעוני של הסיליקון קלאב – פורום מנכ"לי חברות ההייטק בישראל, זכו משתתפי המפגש להכיר באופן נדיר לציבור אזרחי את תפיסת ה“עליונות הדיגיטלית” של צה״ל בעידן המערכות הלומדות. אלוף אביעד דגן, ראש אגף התקשוב (וההגנה בסייבר), טייס קרב לשעבר ומפקד בסיס חצרים בעברו, שהספיק להיות שותף להקמת שלושה מיזמי הייטק מצליחים לפני שחזר ללבוש מדים, פרש בפני הנוכחים את מפת הקרב החדשה: קרב יומיומי בין טכנולוגים, שבו מי שמסדר את הדאטה, שולט בעננים ומנצח במאבק בין תוקף לנתקף במרחב הסייבר והעולם הדיגיטלי. כבר בפתח דבריו דגן הבהיר שהאגף שעליו הוא מפקד מחזיק שלוש משימות יסוד: הגנת הסייבר לכל המערכת הצה״לית (כולל מרכזים לאומיים ייעודיים), עליונות בספקטרום האלחוטי מן הקרקע דרך הים ועד האוויר, והקמה והפעלה של שכבת התשתיות הדיגיטליות — אופטיקה, רשתות תמסורת, עננים ושירותי ליבה — המאפשרת ליחידות הפיתוח והמבצעים לבנות אפליקציות ויכולות במהירות ובקוהרנטיות. “אנחנו לא בונים את האפליקציה שמטיסה את המטוס או מנהלת את הכלי הימי,” הסביר, “אבל אנחנו בונים את היסודות — מהרשת ועד הענן — כדי שמי שבונה את היישום יוכל לרוץ בבטחה.”

במרכז ההרצאה עמדה תמונת איום מפוכחת: איראן, אמר דגן, עברה בשנים האחרונות “מכשלונות קולניים להצלחות מקומיות במרחב הלאומי” — לא בצה״ל, אלא במרחב אזרחי־ממשלי; הצלחות שהן בעיקר תוצאה של למידה הנדסית עקבית מצד יריב שיודע להשתכלל. “הם לא נכנסו לצה״ל,” הדגיש, “וזה לא קורה מעצמו. זו תוצאה של ארכיטקטורה, משמעת והגנה רב־שכבתית.” מול היריב, צה״ל מפעיל ארבעה קווי פעולה: החזרת מיקוד ליבה לחטיבות ההגנה בסייבר כדי לעסוק 24/7 ב“הקשחת הכוח”; יציאה “מחוץ לחומות” בשיתופי פעולה עם שב״כ וגופים אזרחיים כששרשראות אספקה וסביבות מחוברות מחייבות פעולה רוחבית (“אם נכנסים ב־X מגיעים ל־Y”); שיתופי מודיעין ומתודולוגיות עם מעצמות סייבר וטכנולוגיה; ושילוב בינה מלאכותית כשכבה משרתת, לא מחליטה, כך שתמיד “אדם בלולאה” משלים ומבקר את המכונה.

דגן הקדיש חלק נכבד לשאלה כיצד בכלל מייצרים “בינה” מועילה במערכת ענקית כמו צה״ל. לדבריו, לפני מודלים — יש דאטה. צה״ל הוא “ערימה אינסופית של נתונים”, ולכן נעשה מאמץ רב־שנים בהנדסת מידע: סידור, קיטלוג, מידור והנגשה בין איים מבצעיים שהיו פעם מבודדים. מתוך זה נולד פרויקט דגל שהוא הגדיר “מפעל המידע המבצעי”: ענן נתונים אחוד, עם כלי ETL, תקינה והרשאות, שמאפשר למפקד לשאול שאילתות בשפה טבעית ולקבל תמונת מצב עדכנית ומדויקת. כדי להאיץ את היישום הזה, מוקמת בימים אלה חטיבת דאטה ובינה מלאכותית ייעודית, שתאגם את נכסי המידע ותהפוך מודלים ושירותים ליכולות מדף לכלל המערכים — “כמו בהייטק, רק בקצב צה״לי,” אמר בחצי חיוך. סביב המאמץ הזה פועלות קבוצות Data Science עילית — בוגרי 8200, תלפיות וגמא — שמפתחות מודלים תחת משטר הגנה קפדני והופכות אותם לשירותים חוזרים לשימוש רחב.

הענן, בליבת האסטרטגיה, אינו “ענן אחד” אלא תערובת של תצורות: ענן מבצעי פנימי סגור, “ענן ביטחוני” שהוא למעשה תצורת ענן ציבורי מבודלת פיזית ולוגית, וכן שימושים נקודתיים בעננים ציבוריים — כולם תחת שליטה הדוקה ב“שיברים” (שערי החיבור), מפתחות ואודיט. “אין קו פתוח,” ניסח בפשטות. “אנחנו שולטים בשערים ובמפתחות. זה אתגר קצה ויש מעט מדינות שמבצעות אותו בהיקף כזה.” ההפרדה הזו, לצד שליטה בנתיבים ובמפתחות שירותי ה-AI שספקים מכניסים לתצורה המבודלת, מאפשרת ליהנות מגמישות של ענן ועדיין לשמור על משטר ביטחוני קשיח.

במקביל לשינוי הטכנולוגי, אגף התקשוב עובר שינוי ארגוני עמוק: שלוש “חטיבות־מוצר” עצמאיות — הגנת סייבר, ספקטרום, דאטה/AI — פועלות במודל של צוותים אוטונומיים עם מחזורי מסירה קצרים. “בעולם הדיגיטל אי אפשר לנהל פרויקט עשר שנים’,” אמר דגן. “חושבים, בונים, מפעילים. מודדים. חוזרים.” זהו אימוץ מוצהר של נוהלי הייטק בתוך גוף צבאי, שנועד לצמצם את הפער בין קצב החוץ לקצב הצבא. הקיצור במחזורי הפיתוח וההפעלה, לדבריו, הוא לא רק עניין של נוחות — אלא ציווי מבצעי.

מעבר לטכנולוגיה ולמבנה, דגן חזר שוב ושוב ל“נשק העל” של התקשוב: האדם. האגף מחזיק את “כל שלשלת התפקידים” — מטכנאי שמפעיל ציוד בתווך אויב ועד מהנדס שמפתח מודלים בבור. הסגירה הזו, של שטח, פיתוח והפעלה, מייצרת תכלול שמאיץ השפעה מבצעית. הוא הדגיש במיוחד את שילוב הנשים: “בחלק מהצמתים חצי מהקצונה — נשים. זהו פוטנציאל איכותי גבוה ואנחנו משקיעים בו,” אמר, וציין שהמגוון האנושי תורם לא רק לצדק חברתי אלא להישגים הנדסיים ממשיים.

אף שמדובר בהרצאה צבאית, דגן לא נמנע מלשרטט לקחים ישירים לארגונים אזרחיים: שרשראות תמיכה (Help Desk) הן יעד קבוע לתוקפים, יש להקשות על איפוסי זהות ולחייב אימותים חזקים מסוג Passkeys מול המכשיר עצמו; אפליקציות שליטה מרחוק כמו Anydesk הן גשר נוח לתוקפים אל סביבת ה-SSO; ויחד עם פריצות הדרך של ה-AI חובה לאמץ “היגיינת פרומפטים” ומדיניות DLP מודרנית המתייחסת לא רק לנתונים אלא גם להקשרים ולשיח עם מודלים. “משמעת תהליכית וטכנולוגית היא תנאי מינימום,” סיכם, “בצה״ל ובתעשייה כאחד.”

נקודה אסטרטגית נוספת שקיבלה מקום בהרצאה היא המעבר לנגב. אגף התקשוב, יחד עם גופים נוספים בהמשך, עובר למרחב באר שבע — אקוסיסטם שבו אקדמיה, ענקיות טכנולוגיה וסטארטאפים יוצרים “אינקובטור של חדשנות”. המעבר, אמר דגן, הוא גם הזדמנות לאומית וגם צורך מבצעי: מרחב שמאפשר גיוס, שימור ופיתוח של טאלנטים, מחקר יישומי עם האוניברסיטה ושותפות הדוקה עם התעשייה.

כמי שמוביל את “מנועי העומק” של חזית דיגיטלית, דגן לא ניסה לייפות: מדובר ב“קרב יומיומי בין טכנולוגים”. אך הטון היה אופטימי ומגויס. ההצלחות המבצעיות האחרונות — עד כמה שאפשר לדבר עליהן בפומבי — נשענות כמעט כולן על דיגיטל: סנסורים, רשתות, עננים, דאטה, מודלים, והכי חשוב — אנשים שיודעים לחבר הכול בזמן. “ידנו על העליונה,” אמר בפשטות, “כל עוד נמשיך לשמור על משמעת דאטה, על ארכיטקטורה ועל עליונות עננית — ותמיד נשאיר אדם בלולאה.”

הפוסט עליונות דיגיטלית בדור המערכות הלומדות: אלוף אביעד דגן הציג בסיליקון קלאב את תורת הלחימה הדיגיטלית של צה״ל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מיקי בודאי, מהיזמים הבולטים של תעשיית הסייבר הישראלית ומי שכבר עמד מאחורי ארבעה אקזיטים מרשימים, הציג במפגש הסיליקון קלאב שהתקיים ב-30 בספטמבר 2025 תמונה מטרידה של עולם הזיהוי והאימות הארגוני. “אנחנו נמצאים בעידן שבו כל מה שהכרנו – קול, וידאו ואפילו מסמכים רשמיים – כבר לא מהווים הוכחה אמינה לזהות. הדיפ-פייק שבר את הכללים,” פתח בודאי.

הונאת הדיפ-פייק: 25 מיליון דולר ש”נעלמו” בזום

בודאי סיפר מקרה אמיתי שהתרחש בחברה גלובלית עם אלפי עובדים. אחד מאנשי הפיננסים הוזמן לשיחת זום בה השתתפו, לכאורה, המנהל הפיננסי הראשי (CFO) ואנשי כספים נוספים. במהלך הפגישה הוסבר על עסקה דחופה, והעובד התבקש לבצע העברות כספים. “הוא ירד מהזום והעביר סכום כולל של 25 מיליון דולר. רק אחר כך התברר – אף אחד מהמשתתפים לא היה אמיתי. הכול היה דיפ-פייק מתוחכם,” אמר בודאי.

לדבריו, זו אינה תקרית בודדת: “יש עוד אירועים רבים, רובם לא מתפרסמים בגלל הבושה והפגיעה במוניטין. הבסיס שעליו נשענו – אימות באמצעות קול, וידאו או תעודות – פשוט קרס.”

כששיטות האימות המסורתיות נשברות

בודאי הדגיש כי גם במצבים יומיומיים – שכחת סיסמה או אובדן פרטים מזהים – תהליכי שחזור זהות בבנקים ובארגונים אחרים נשענים על שיחות קוליות, אימות וידאו או הצגת תעודה מזהה. “היום אי אפשר לסמוך על אף אחד מהדברים האלה. הכל ניתן לזיוף ברמה שמבלבלת גם מערכות וגם בני אדם,” אמר.

כדי להתמודד עם הסיכון, המליץ לבחון מחדש תהליכי קבלת החלטות בארגונים: “לאשר עסקאות רק בערוצים פנימיים מוגדרים מראש – למשל, קבוצות סגורות ב־Slack. לא משנה כמה טלפונים או זומים יגיעו – בלי הערוץ הרשמי, זה לא עובר.”

הפריצה ליגואר לנד רובר: נזק של מאות מיליונים

בודאי עבר לסקור דוגמה אחרת – התקיפה על יגואר לנד רובר. לדבריו, קבוצת האקרים חדרה למערכות ה־IT, ניצלה פרטי כניסה שהושגו דרך מערכת Jira, והצליחה לשתק את פסי הייצור במשך שבועות. “החברה הפסידה מאות מיליוני דולרים. וזה קרה בגלל סיסמה אחת שנגנבה,” הסביר.

הוא הדגיש כי מדובר בדפוס חוזר: “התוקפים מתחילים בנקודת כניסה שולית – תחנת עבודה של קבלן משנה, משתמש חיצוני – ומשם מטפסים פנימה עד להשבתה מוחלטת של הארגון.”

סיסמאות – טכנולוגיה בת 60 שנה שצריכה להיעלם

בודאי קרא לנטוש בהקדם את השימוש בסיסמאות: “סיסמאות הן טכנולוגיה מיושנת בת יותר משישים שנה. גם שימוש ב־Authenticator למיניהם אינו מספיק, כי התוקפים יכולים לשכנע את המשתמש ללחוץ ‘כן’ ולפתוח בפניהם את הדלת.”

הפתרון, לדבריו, נמצא ב־Passkeys – טכנולוגיה ביומטרית שמבוססת על זיהוי פנים או טביעת אצבע ישירות מול המכשיר של המשתמש. “רק Passkeys מבטיחים שהאימות מתבצע מול הדיבייס האמיתי ולא מול תוקף מרוחק. זו הדרך הנכונה לארגונים,” אמר.

MGM וה־Help Desk: נקודת תורפה מוכרת

בודאי הזכיר גם את המתקפה המתוקשרת על רשת המלונות MGM. התוקפים התקשרו ל־IT Help Desk, הציגו עצמם כעובדים, ענו על שאלות זיהוי בסיסיות ואף קיבלו קוד SMS. כך הצליחו לאפס סיסמאות ולחדור לרשת כולה.

“זה קורה כל הזמן, לא רק ב־MGM. ה־Help Desk הוא נקודת תורפה חמה. גם אם נעבור ל־Passkeys, צריך לבדוק היטב איך מתבצע תהליך איפוס החשבונות,” ציין בודאי.

מתקפות דרך טלפונים אישיים ואפליקציות

בהמשך סיפר מקרה אישי: רעייתו קיבלה התראה מזויפת באייפון על מחסור ב־disk space. היא הורידה אפליקציה זדונית שפתחה גישה מלאה למכשיר. “זה נראה כמו הודעת מערכת לגיטימית. בפועל זו הייתה הונאה מתוחכמת דרך פרסומות בתוך אפליקציה,” סיפר.

בודאי התריע במיוחד מפני שימוש באפליקציות השתלטות מרחוק כמו Anydesk, המשמשות תוקפים להתחזות לאנשי תמיכה. “כשעובד מקבל שיחה כביכול מה־IT של החברה ומתבקש להתקין Anydesk – הוא מעניק לתוקף גישה לכל מערכות הארגון.”

לדבריו, הבעיה מחריפה משום שארגונים רבים מאפשרים חיבור של טלפונים אישיים לאימייל, לסלאק ולמערכות פנימיות אחרות. “זהו כר פורה לפעילות התקפית, במיוחד דרך קבלני משנה וחברות שירות,” הוסיף.

פתרונות: שילוב בין תהליכים לטכנולוגיה

כשהתבקש להתמקד בפתרונות, סיכם בודאי: “אין פתרון יחיד. צריך גם פרוססים וגם טכנולוגיה.”

בצד התהליכי – למפות את נקודות התורפה הארגוניות ולבנות מנגנוני אישור שאינם נשענים על קול או וידאו. בצד הטכנולוגי – לאמץ Passkeys ויכולות מתקדמות לזיהוי השתלטות על מכשירים מרוחקים.

“בסופו של דבר, רוב ההתקפות מתחילות בהשתלטות על חשבון משתמש. 70–80 אחוז מהמקרים כוללים מרכיב כזה. מי שיתכנן נכון את תהליכי ההזדהות – יחסוך לעצמו קטסטרופות,” קבע.

בודאי חשף את עומק המשבר בעולם הזיהוי והאימות, אך גם הציעה מסלול ברור לפתרון: שילוב של תהליכי עבודה הדוקים וטכנולוגיות מתקדמות. “זה לא מדע מסובך,” אמר לסיום, “זה פשוט עניין של לקבל החלטות נכונות בזמן. כל ארגון חייב לעשות את זה – לפני שהוא מוצא את עצמו בכותרות בעקבות מתקפה.”

הפוסט מיקי בודאי,  Transmit Security : "אי אפשר לסמוך עוד על קול, וידאו או תעודות – הדיפ-פייק שבר את כללי המשחק הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בפורום מנכ״לי ההייטק Silicon Club  התקיים השבוע מפגש נוסף, שנפתח בהרצאת אורח קצרה של שי און, מייסד ונשיא חברת Akeyless. און, יזם ותיק עם מעל שלושה עשורים של ניסיון בתעשיית הסייבר, הציג בפני משתתפי הפורום את החזון הטכנולוגי של החברה שהקים, המתמודדת עם אחת הבעיות הקריטיות ביותר של עולם ה-IT: ניהול זהויות לא אנושיות והגנה על נתונים בעידן הבינה המלאכותית.

בפורום מנכ״לי ההייטק Silicon Club  שהתקיים השבוע הציג שי און, מייסד ונשיא חברת Akeyless את החזון הטכנולוגי של החברה שהקים, המתמודדת עם אחת הבעיות הקריטיות ביותר של עולם ה-IT: ניהול זהויות לא אנושיות והגנה על נתונים בעידן הבינה המלאכותית.

און הסביר כי עולמות אבטחת המידע עברו שינוי יסודי. אם בעבר האיום המרכזי נגע למשתמשים אנושיים בעלי שם משתמש וסיסמה, הרי שכיום מוקד התקיפה עבר אל ה-machines – יישומים, שירותי ענן, ממשקי API, מאגרי נתונים ואפליקציות.

״על כל עובד בארגון קיימות היום עשרות רבות של זהויות מכונה, ביחס של אחד ל-85,״ אמר און. המשמעות היא שכמות השירותים האוטונומיים שפועלים עבור כל משתמש עצומה, ובכל רגע הם צורכים ומנהלים מידע רגיש מאחורי הקלעים.

הופעת AI-agents החריפה את האתגר: ״סוכני בינה מלאכותית פועלים באופן עצמאי, בלי שהמשתמש אפילו מודע לכך. זה הופך את שאלת ההגנה על זהויות מכונה לאחת הקריטיות ביותר כיום,״ הדגיש.

הפתרון: כספת ענן עם פטנט ייחודי

Akeyless פיתחה טכנולוגיה ייחודית בשם Distributed Fragments Cryptography (DFC), המפצלת מפתחות הצפנה לחלקים שניתן להפעיל מבלי לחברם. כך, המפתח המלא אינו נחשף לעולם, אפילו לא לחברה עצמה.

על בסיס שיטה זו בנתה החברה כספת ענן (Secrets Vault) לניהול זהויות ואסימוני גישה של אפליקציות. הגישה מבוססת Just in Time – זהות נוצרת רק לרגע השימוש ונמחקת מיד בתום הסשן. המערכת פועלת בעקרון Zero Trust: גם ל-Akeyless וגם לספקי הענן אין אפשרות לשחזר את הסודות; רק ללקוח עצמו שמור המפתח.

פעילות גלובלית ולקוחות ענק

למרות שמרכזה בישראל, עיקר פעילותה של Akeyless מתבצע בשוק האמריקני. בין לקוחותיה: Walmart, Kroger, CVS, Dropbox, לצד חברות ישראליות כגון דב״א, וויקס, אורברין וצִים.

און סיפר כי רק מול Walmart מנהלת המערכת יותר מ-15 מיליארד פעולות אימות בחודש – נתון שממחיש עד כמה קריטית ההגנה על זהויות לא אנושיות.

תחרות ושוק

בזירת התחרות מתמודדת Akeyless מול חברות ענק: CyberArk, שנרכשה על ידי Palo Alto Networks בכ-30 מיליארד דולר, ו-Shico, שנרכשה על ידי ID ב-5.5 מיליארד דולר. לדבריו של און, הטכנולוגיה שפיתחה החברה מציבה אותה כחלופה מתקדמת, עם חיסכון של עד 70% בעלויות תפעול לעומת פתרונות מתחרים.

הפוסט נשיא Akeyless בסיליקון קלאב: האתגר האמיתי הוא הגנה על זהויות לא אנושיות הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במפגש פורום הסיליקון קלאב שהתקיים ב-1 באפריל במוזיאון אנו באוניברסיטת תל אביבהתקיים פאנל בנושא "כמה זמן נותר לכם עד שבוט יחליף אתכם?

בפאנל זה נדונו שאלות מהותיות על עתיד העבודה בעידן הבינה המלאכותית, והאם ובאיזה מידה מערכות חכמות יוכלו להחליף את העובד האנושי. המשתתפים בפאנל כללו את פרופ' גיל אפשטיין, לשעבר דיקן מדעי החברה באוניברסיטת בר אילן וכיון מרצה וחוקר בכיר במרכז טאוב; את ענבל נצר לנציאנו, יועצת ניהול ומנהיגות; את דניאל שרייבר, מנכ"ל חברת למונייד ומייסד מכון מוזאיק למדיניות בינה מלאכותית; ואת פרופ' ענת לכנר, פרופסורית למנהל עסקים ב-Stern School of Business של NYU, המתמחה בהטמעת שינוי בארגונים. את הפאנל הנחה שלמה גרדמן מנכ"ל ASG .

"כמה זמן נותר לכם עד שבוט יחליף אתכם?"

לשאלת שלמה גרדמן "כמה זמן נותר לכם עד שבוט יחליף אתכם?" הגיבו משתתפי הפנל כדלהלן. שרייבר הסביר כי התהליך אינו מתרחש בין לילה, אלא הוא מתפתח בהדרגה. הוא התייחס למחקרים ולנתונים שנאספו, בהם נמצא כי בתוך שנה אחת נראה עליה בכ-12% עד 17% בחשיפה לטכנולוגיות בינה מלאכותית, אך כמובן שההערכה תלויה בגורמים רבים – כמו מידת האימוץ בשוק, ההשקעה בהכשרת עובדים והתאמת המדיניות הציבורית. הוא הדגיש כי הטמעת המערכת לא נועדה להחליף את העובד האנושי באופן מוחלט, אלא להעצים ולייעל את תהליכי העבודה בשילוב טכנולוגי.

פרופסור אפשטיין הרחיב והסביר שהנתונים והתחזיות בנושא משתנים ממחקר למחקר, כאשר יש המצביעים על כך שייתכן עד 30% מהעובדים יושפעו מהתקדמות טכנולוגית זו. עם זאת, הוא הדגיש כי מדובר בתהליך תלוי הגורמים הקשורים להסתגלות הממשל והארגונים לשינויים הטכנולוגיים. לפי דבריו, לא מדובר בהחלפה מוחלטת ביום אחד, אלא בשינוי מתמיד שדורש גם התייחסות לחוסן החברתי והכלכלי של העובדים, ולמציאת פתרונות שיבטיחו מעבר חלק לעידן שבו הטכנולוגיה ממלאת תפקיד מרכזי בתהליכי העבודה.

נצר-לנציאנו הביאה נקודת מבט ניהולית רחבה והסבירה כי מעבר לספור העובדים שעלולים להימחלף, יש להתמקד בשאלה מהי המשמעות של שילוב טכנולוגיות חכמות בתוך מערכת העבודה. לפי דבריה, לא מדובר רק בהחלפת כוח אדם בטכנולוגיה, אלא בשינוי מהותי באופן שבו אנו חושבים, לומדים ומתפתחים כעובדים וכחברה. היא הדגישה את הצורך בבניית מערכות הכשרה מחודשות, שמטרתן להכשיר את העובדים לשימוש מושכל בטכנולוגיה, ובכך לאפשר להם לא רק להתאים את עצמם למציאות המשתנה, אלא גם להתפתח ולהעצים את יכולותיהם האישיות והמקצועיות.

פרופ' לכנר, שהתמקדה בהיבטים הארגוניים והחינוכיים, ציינה כי מעבר להחלפה הטכנית, אנחנו עדים לשינוי באופן שבו נבנה המשמעות של עבודה בחברה. היא הסבירה שהשאלה "כמה זמן נותר לכם עד שבוט יחליף אתכם?" אינה מתייחסת רק להיבט הכלכלי או הטכנולוגי, אלא גם לשינוי בתפקידים ובמיומנויות הנדרשות מהעובד. על פי דבריה, עלינו להשקיע במערכת חינוכית המקדמת חשיבה ביקורתית, יצירתיות והתמודדות עם הטכנולוגיה, כדי לאפשר לעובדים להשתלב באופן חיובי ומקצועי בעידן החדש.

ההיערכות לעידן הבינה המלאכותית

מעבר לשאלה המרכזית, הדגישו המשתתפים כי ההתמודדות עם הבינה המלאכותית אינה רק סוגיה טכנולוגית, אלא נוגעת בכל הרבדים של החברה – הכלכלה, החינוך, התרבות והמדיניות הציבורית. שרייבר סבר שיש לאמץ את הבינה המלאכותית בצורה ביקורתית ואחראית, תוך שילובה עם אמצעים נוספים כמו חיפוש מידע מתקדם וניהול תהליכים. לדבריו, זהו כלי שיכול להעצים את היעילות וליצור הזדמנויות חדשות אם רק נשתמש בו בצורה מושכלת.

נצר-לנציאנו הדגישה את חשיבות גיבוש מדיניות לאומית שתכוון את האימוץ הטכנולוגי. היא הסבירה שמדיניות כזו תצטרך לכלול צעדים שיבטיחו כי למרות שהטכנולוגיה עשויה להחליף חלק מהתפקידים, היא תאפשר גם יצירת תפקידים חדשים ותתרום לאיכות חיים גבוהה יותר. בנוסף, היא ציינה את האתגר של שמירה על ערכי החברה והמשכיות תרבותית, כאשר ההתקדמות הטכנולוגית לא תעלה על חשיבות ההיבט האנושי והערכי.

פרופ' לכנר חיזקה את דברי עמיתיה והוסיפה שההיערכות לשינויים דורשת שינוי יסודי גם במבנה הארגוני ובאופן בו אנו מגדירים את התפקידים בתוך המוסדות. על פי דבריה, יש לבנות מחדש את המערכת הארגונית כך שתאפשר אינטגרציה חלקה של טכנולוגיות חכמות, תוך שמירה על המעבר הדרגתי שיבטיח את המשכיות הפעילות העסקית והחברתית. היא הדגישה את הצורך בהכשרת עובדים מחדש ובפיתוח מיומנויות חדשות שיאפשרו לעובדים לתפקד בסביבה המשתנה במהירות.

השלכות פילוסופיות

במהלך הדיון ניכרה חשיבה מעמיקה על המשמעויות של המעבר לעידן הבינה המלאכותית, כאשר כל אחד מהמשתתפים הביא את זווית הראייה הייחודית שלו והביע את מחשבותיו בצורה מפורטת. שרייבר הסביר: "המעבר לבינה מלאכותית קורה במהירות, אך ההטמעה תלויה בגורמים רבים כמו האימוץ בשוק וההשקעה בהכשרת העובדים." ציטוט זה מעיד על ההבנה שהשינוי אינו קורה בבת אחת, אלא הוא תהליך הדרגתי המצריך השקעה ושינוי מערכתית בכל הרבדים – מהתשתיות הטכנולוגיות ועד להון האנושי.

פרופסור אפשטיין התייחס באופן מעמיק לנתונים ולתחזיות בתחום, ואמר: "יש הטוענים שאולי 30% מהעובדים יושפעו מהשינויים, אך מדובר בתהליך מתמשך ומורכב שמשתנה בהתאם להקשר החברתי והמדיני." דבריו מדגישים את הצורך להסתכל מעבר למספרים ולראות את ההשפעה ההולכת וגדלה של הטכנולוגיה על שוק העבודה, כאשר ההסתגלות תלויה גם בגורמים חברתיים ומדיניים, שאינם ניתנים לחיזוי מדויק מראש.

נצר-לנציאנו הרחיבה על ההיבט הניהולי והחברתי של השינוי והסבירה: "השאלה איננה רק כמה זמן יקח עד שבוט יחליף את העובד, אלא כיצד נשתמש בטכנולוגיה כדי לשפר את יכולותינו האישיות והמקצועיות." היא הדגישה את הצורך להתמקד ביצירת ערך מוסף, בכך שנעבור מהתמקדות בהחלפה טכנית בלבד לשילוב של יכולות אנושיות עם הטכנולוגיה, מה שיאפשר לעובדים להתפתח ולתרום בצורה משמעותית יותר במסגרת הארגונית והחברתית.

פרופ' לכנר סיכמה את האתגרים וההזדמנויות בעידן הבינה המלאכותית וניסחה זאת כך: "עלינו להשקיע בחינוך ובהכשרת עובדים כדי להבטיח התמודדות חיובית עם השינויים הטכנולוגיים ולהפיק מהם סינרגיה אמיתית עם המערכות החדשות." הצהרה זו מצביעה על החשיבות של בניית מערכת חינוכית ומקצועית המתאימה לעידן החדש, שבה העובד לא רק מקבל כלים טכנולוגיים אלא גם מפתח חשיבה ביקורתית, יצירתיות ויכולת הסתגלות המתאימה לשינויים המהירים בשוק העבודה.

הפוסט פנל מומחים בסיליקון קלאב: רובוטים ובינה מלאכותית יחליפו את רוב בעלי המקצוע בקרוב הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ד"ר קלרה ריספלר קוראת לאנשי משאבי אנוש, למנהלים ולעובדים להתנער מהפחדים – ולעלות על רכבת השינוי. "ה-AI לא מאיים על האנושות, אבל כן מחייב אותנו לא לוותר על היצירתיות והאחריות שלנו לעצמנו". ד"ר ריספלר תשתתף במפגש הקרוב של פורום הסיליקון קלאב

אילו מקצועות יישארו איתנו? אילו ייעלמו? ואילו מיומנויות נצטרך לפתח כדי להישאר רלוונטיים? אלה השאלות שתעלה ד"ר קלרה ריספלר, מרצה בכירה בחוג לניהול שירותי אנוש במכללת עמק יזרעאל. ד"ר ריספלר תשתתף במפגש הסיליקון קלאב שיתקיים ב-1 באפריל בשעה 18:30 במוזיאון אנו באוניברסיטת תל אביב.

במשך כמעט 25 שנים שימשה בתפקידי ניהול משאבי אנוש בחברת אינטל, כולל בתחומים כמו גיוס, רילוקיישן, הדרכה, מערכות מידע ארגוניות וניהול תהליכים גלובליים. כיום היא משלבת מחקר, הוראה אקדמית וייעוץ ארגוני – עם עניין עמוק בשאלות של טכנולוגיה, אנושיות ועתיד עולם העבודה. "נולדתי ב-1964, והמסע שעברתי מגלם את מהפכת העבודה כולה", מספרת ריספלר. "גדלנו בבית עם טלפון חוג, התקשורת הייתה מוגבלת, הפרטיות לא הייתה קיימת. כשהגעתי לאינטל בשנת 1989, עוד לא היו מחשבים אישיים בכל שולחן. את השינוי הגדול הרגשתי עם הופעת Windows – פתאום יכולתי לעבור בין משימות, לשלוח מייל, לעבוד במקביל. אני חוויתי על בשרי את כל שלבי ההתפתחות הדיגיטלית".

המשיכה שלה לטכנולוגיה, לדבריה, תמיד נבעה ממקום אנושי: "בעיניי, טכנולוגיה היא לא מטרה אלא כלי – כלי שאמור לשפר את איכות החיים שלנו, לפנות אותנו לעבודה משמעותית יותר, לעזור לנו לחשוב טוב יותר".

שלוש קטגוריות של מקצועות: להבין את המפה מחדש

ריספלר מחלקת את שוק העבודה העתידי לשלוש קטגוריות עיקריות:

1. מקצועות בעלי סיכון גבוה לאוטומציה – תפקידים שחוזרים על עצמם, אינם דורשים שיקול דעת אנושי או יצירתיות, וכוללים משרות אדמיניסטרטיביות, מוקדנים, עובדי ייצור, קלדנים, פקידים ועוד. "הטכנולוגיה כבר כאן – בוטים מחליפים מוקדים, מערכות ממיינות קורות חיים, ורכבים אוטונומיים כבר מחכים לרגולציה בלבד", היא אומרת.
2. מקצועות משתנים – שיתוף פעולה בין אדם למכונה – עיתונאות, משפטים, רפואה, הוראה, תרגום, ניהול פרויקטים. "ה-AI לא מחליף את האדם, אלא מסייע לו. הבעיה היא שהרבה עובדים משתמשים בו בצורה פסיבית, במקום לראות בו מנוע לצמיחה".
3. מקצועות בעלי ערך אנושי ייחודי – טיפול רגשי, חינוך לגיל הרך, ניהול בכיר, ליווי קשישים, יצירה אומנותית. "אני לא רוצה לראות ילד בן שלוש עם מטפלת רובוטית. החום, המגע, הדופק – הם דברים שלא יוחלפו", היא מדגישה.

אחת מהתובנות המרכזיות של ריספלר היא שהמהפכה הזו כבר איננה נשלטת מלמעלה. "בעבר, השאלה הייתה אם הארגון יאמץ טכנולוגיה. היום – כל אדם יכול להשתמש בבינה מלאכותית יצרנית. זו כבר החלטה אישית".

לדבריה, רבים מהעובדים עדיין חוששים להכיר בכלי AI מתוך פחד שיחשבו שהם "עושים קיצורי דרך". אחרים פשוט לא מתנסים. "אני רואה בזה טעות חמורה. הבינה המלאכותית יכולה לעזור לנו לפנות זמן לדברים אחרים: ללמידה, לפנאי, למשפחה. אבל רק אם נחליט להשתמש בה באחריות".

הבינה המלאכותית כאמצעי לרווחה נפשית

ריספלר מדגישה כי הטכנולוגיה איננה האויב – אלא כלי שיכול לתרום לאיזון חיים-עבודה: "בישראל עובדים שעות רבות מאוד. אם נשתמש נכון ב-AI, נוכל לפנות זמן לאכפתיות עצמית, לבריאות, למשפחה. מדובר לא רק ביעילות אלא ברווחה אישית".

במקביל, היא מזהירה מפני התדרדרות לאדישות מחשבתית: "אם ניתן ל-AI לחשוב בשבילנו – נאבד את היכולת היצירתית. אני מראה בהרצאה שלי איור של אדם שוכב בסירה וה-AI חותר. זו המציאות של רבים מאיתנו. אני קוראת לכולם לקום ולחתור בעצמם".

האקדמיה צריכה להשתנות – וגם כל אחד מאיתנו

בהתייחסותה להכשרת הדור הבא, מדגישה ריספלר את הצורך הדחוף בשינוי שיטות ההוראה באקדמיה ובמערכת החינוך. "לא ייתכן שסטודנטים יישבו פסיביים מול הרצאה פרונטלית. צריך ללמד איך ללמוד, איך לשאול שאלות, איך להתמודד עם מידע משתנה – לא רק לשנן".

לשאלת האחריות של החברה, היא מצביעה על שלושה מישורים: הממשלה (קיצור שבוע העבודה, התאמת חוקים לעבודה מרחוק), הארגון (עידוד למידה, מדידת ערך ולא זמן), והפרט. "זה לא מספיק לומר 'המקצוע שלי נעלם'. כל אדם צריך לקחת אחריות על היכולת שלו להיות סחיר. גם בגיל 50 התחלתי דוקטורט – כי לא רציתי לעצור".

לסיום מציעה ריספלר לכולם לנקוט באופטימיות ריאליסטית: "אני לא שותפה לא לפחד מהוליווד ולא לשאננות. אני מאמינה באופטימיות ריאליסטית – להכיר את השינויים, ללמוד, להתפתח, ולמצוא את מקומנו החדש בעולם משתנה. לבינה המלאכותית אין נשמה – לנו יש. זו האחריות שלנו להפעיל אותה לטובתנו, ולא לתת לה להחליף אותנו".

הפוסט לקראת מפגש הסיליקון קלאב: "הבינה המלאכותית לא מחליפה אנשים – היא מחליפה משימות" הופיע לראשונה ב-Chiportal.

"האם האדם עדיין יצירתי יותר מהמכונה?" זו השאלה שהעלה פרופ' יועד קנת מהטכניון במפגש הסיליקון קלאב שנערך ב-6 בינואר בבית IBM בפתח תקווה, ביוזמת חברת ASG , בה נגע באחת הסוגיות החשובות והמסקרנות ביותר בעידן הטכנולוגי: היכולת להשוות בין היצירתיות האנושית לבין מערכות בינה מלאכותית (AI).

במפגש הסיליקון קלאב שנערך ב-6 בינואר בבית IBM בפתח תקווה, ביוזמת חברת ASG, הציג פרופ' יועד קנת מהטכניון את אחת השאלות המרכזיות והמסקרנות ביותר בעידן הבינה המלאכותית: "מי יצירתי יותר – האדם או המכונה?" בהרצאה מעמיקה ומעוררת השראה, נגע פרופ' קנת במורכבות של חקר היצירתיות, תפקיד הידע והיכולת האנושית לשאול שאלות פורצות דרך.

פרופ' קנת פתח את הרצאתו בתיאור חקר היצירתיות כתחום צעיר יחסית שהתפתח בעיקר בשלושת העשורים האחרונים. לדבריו, היצירתיות היא מושג רחב הכולל תחתיו תהליכים רבים ומגוונים, מיצירת רעיונות חדשניים ועד פתרון בעיות בצורה אנליטית. "היצירתיות אינה תכונה בודדת," הסביר. "מדובר בתופעה דינמית, מורכבת, וכמעט כל תחום במוח שלנו משתתף בתהליך היצירתי – מהדמיון הילדותי ועד למטלות אנליטיות מורכבות." מהמחקרים שביצע, עולה כי הדרך להבין יצירתיות עוברת דרך ניתוח המרכיבים השונים של המושג. הוא ציין כי היצירתיות תלויה במידה רבה ביכולת האדם לארגן את הידע שלו ולשלב אותו בתהליכי חשיבה גמישים.

בהתמקדותו בתפקיד הידע, הדגיש פרופ' קנת את הרעיון שיצירתיות היא למעשה היכולת לקחת ידע קיים ולייצר ממנו ידע חדש. בניגוד לדעה הרווחת שידע הוא רק מאגר סטטי של עובדות, הוא טוען שידע מאורגן היטב הוא הבסיס לכל חשיבה יצירתית. במעבדתו בטכניון, הוא וצוותו חוקרים כיצד ארגון של מושגים בידע משפיע על גמישות החשיבה ועל היכולת לייצר רעיונות מקוריים. פרופ' קנת הסביר כי במצבים שבהם מושגים קרובים זה לזה ברשת הידע של האדם, יש יותר סיכוי לחשיבה גמישה ולפריצות דרך יצירתיות. הוא הדגיש את הייחודיות של המוח האנושי בהשוואה למערכות AI, וציין כי למרות ההתקדמות המרשימה של מכונות, הן עדיין אינן יכולות להתחרות בגמישות ובמגוון של תהליכי החשיבה האנושיים.

אחת מהמשימות המרכזיות במחקריו היא "משימת השימושים האלטרנטיביים," שבה נבדקים מתבקשים לייצר כמה שיותר רעיונות לשימושים בחפצים יומיומיים. לדוגמה, כאשר מציגים לנבדקים קופסה פשוטה, התגובה הראשונה של רובם היא להשתמש בה לאחסון – תשובה פונקציונלית אך לא יצירתית במיוחד. עם זאת, ככל שהנבדקים מייצרים יותר רעיונות, התשובות שלהם הופכות למקוריות וליצירתיות יותר. "המוח האנושי נבנה לייצר גיוון," ציין פרופ' קנת, "והתשובות היצירתיות מגיעות לעיתים רק אחרי תהליך ממושך של חשיבה והתנסות."

פרופ' קנת הציג גם מודלים ממחקרים עדכניים שמשווים בין חשיבה אנושית למודלי AI מתקדמים כמו GPT. בעוד שמודלים אלה מצליחים לייצר תשובות שנראות יצירתיות, הן נוטות להיות פחות מגוונות ומקוריות לעומת תשובות אנושיות. "המכונה מצטיינת באיסוף ידע קיים ובהצגתו בדרכים שונות," אמר, "אך היא מתקשה לחרוג מהמגבלות של המידע שאגרה וליצור חיבורים בלתי צפויים כפי שהמוח האנושי יודע לעשות."

לשאול את השאלות הטובות

בהרצאתו, הדגיש פרופ' קנת את החשיבות של שאילת שאלות כבסיס לחשיבה יצירתית. לדבריו, שאלות מורכבות מובילות לחשיבה מעמיקה ולפיתוח רעיונות חדשים. במעבדתו פותחה מטלה שמאפשרת למדוד את רמת המורכבות של שאלות הנבדקים, והמחקרים מראים כי אנשים השואלים שאלות פשוטות נוטים להיות פחות יצירתיים, בעוד אלו השואלים שאלות מורכבות מפגינים יצירתיות רבה יותר. "היכולת לשאול שאלות טובות היא תכונה שמבחינה אותנו כבני אדם," הסביר. "באמצעותה אנחנו יכולים להניע תהליכי חשיבה פורצי דרך ולפתח רעיונות חדשים."

לסיום, פרופ' קנת הזמין את המשתתפים לבקר במעבדתו בטכניון ולהתנסות בכלים ובשיטות המחקר שהוא וצוותו פיתחו. הוא גם שיתף בתובנה אופטימית: "למרות התקדמות הבינה המלאכותית, האדם עדיין מוביל ביצירתיות וביכולת לפרוץ דרך."

הפוסט "מי יותר יצירתי: האדם או המכונה?" הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במפגש הסיליקון קלאב, שנערך בבית IBM בפתח תקווה, הציג פרופ' עידן שגב, חוקר מדעי המוח ממרכז אדמונד ולילי ספרא באוניברסיטה העברית, תובנות חדשניות על הקשר בין חקר המוח האנושי לפיתוח בינה מלאכותית. בהרצאה סוחפת, הוא הדגיש את החשיבות של הבנת המוח האנושי כבסיס לשיפור טכנולוגיות AI, תוך שימת דגש על היעילות האנרגטית המדהימה של המוח, כמו גם על מורכבותו המבנית. "כיצד ניתן לבצע חישובים מורכבים באופן מקבילי ויעיל אנרגטית, כדי ליצור לנו ״פרטנרים״ מלאכותיים מעוררי-השראה, שיעזרו לנו להבין את מוחנו שלנו, לתקן אותו ולשכלל את יכולותיו החבויות בו מזה 300,000 שנה – מאז נוצר המין האנושי".

"המוח האנושי הוא מקור השראה למערכות AI," ציין פרופ' שגב. "למרות ההתקדמות המרשימה, רשתות העצבים המלאכותיות שאנו מכירים כיום, מוגבלות לעומת היכולות האנושיות, במיוחד בכל הקשור לצריכת אנרגיה ולביצוע חישובים."

בין המוח ל-AI

פרופ' שגב הסביר כיצד חקר המוח תורם להבנת עקרונות החישוב של הבינה המלאכותית. הוא ציין כי בעוד המוח מבצע חישובים מקומיים רבים באמצעות מבנה סינפסות ותאי עצב, מערכות AI עכשוויות מסתמכות על חישובים דיגיטליים ליניאריים, הצורכים כמויות אדירות של אנרגיה. "המוח פועל ב-20 וואט בלבד," הדגיש, "לעומת המחשבים הנוכחיים, שמבצעים משימות דומות בצריכת אנרגיה של מגה-וואטים."

שגב הדגים את השפעת המבנה הייחודי של תאי העצב על יעילות החישובים, והציג את חזונו לפיתוח חומרה ניורומורפית – מערכות חישוביות המדמות את מבנה ותפקוד המוח, במטרה לשפר ביצועים ולהפחית עלויות אנרגיה.

חקר המוח ברזולוציה גבוהה

בהרצאה הוצגו שיטות חדשות למיפוי מוח האדם והחיבוריות בין תאי העצב ברמות שונות, החל ממיקרו ועד מאקרו. מיפויים אלו מאפשרים הבנה מעמיקה של ארכיטקטורת המוח, שיכולה להוות בסיס לבניית רשתות עצבים מלאכותיות מתקדמות, המסוגלות לפעול בצורה טבעית ויעילה יותר.

  NeuroAIהוא תחום מחקר חדש, המנסה לגשר בין ההבנה שלנו באשר לאופן שבו המוח מבצע חישובי AI  (נכון יותר לומר, BI  – (Biological Intelligence    לבין היכולת שלנו לפתח מכונות אינטליגנטיות, לומדות, הפותרות בעיות מדעיות, מתכננות את העתיד, יוצרות ״חדש מאין״. כבר היום ״המכונות הלומדות״ – ״הרשתות העמוקות״ – עליהן מבוססים המודלים המשמשים את ה AI – כגון  ChatGPT –  שאבנו מהמוח השראה – “נוירון מלאכותי”, “רשת עצבית עמוקה” ו”למידה סינפטית”. למוח מסתבר, ישנם עוד ״פטנטים״ המאפשרים לנו לעשות את כל ״נפלאות המוח״ – דיבור, זיהוי פנים, תנועה בעולם מרכב, מדע ואמנות. אם נבין את העקרונות הפיזיקליים והחישוביים המאפשרים למוח לבצע, ביעילות רבה כל כך, את המשימות האלה,  נוכל להמשיך ולקבל השראה מממנו על מנת לבנות מכונות עם ביצועים מתקדמים מאד תוך צריכת אנרגיה מזערית. 

ואכן, המעבדים הדיגיטליים המשמשים היום לחישובי ״האינטיליגנציה המלאכותית״ דורשים פי כמיליון יותר אנרגיה לעומת המוח, הצורך כ-20 וואט בלבד. השאלה הגדולה היא כיצד המוח מצליח לבצע במקביל מגוון חישובים מורכבים כמעט ללא "חשבון חשמל״? 

אחד המרכיבים הייחודיים במוח הוא הנוירון, אבן הבניין הבסיסית שלו, שבה חלק מרכזי מהתהליכים החישוביים נעשים בצורה אנלוגית, זולה אנרגטית, וחלק אחר – האותות העוברים ביחידת הפלט שלו, באקסון – הם דיגיטליים ויקרים יותר מבחינה אנרגטית. שילוב זה בין חישוב אנלוגי בחלק אחד של המיקרוצי׳פ המוחי לחישוב דיגיטלי בחלק אחר שלו הוא ״פטנט״ מיוחד שהמוח פיתח, אך עדיין לא מוצה ברשתות העצביות המלאכותיות. גם ארכיטקטורת הקשרים במוח שונה מאד מזו שברשתות המלאכותיות ״העמוקות״ שבנינו, וגם לזה תפקיד חשוב בהצלחת המוח לחשב חישובים באופן יעיל כל-כך. 

הפוסט פרופ' עידן שגב: כיצד המוח האנושי מלמד אותנו לבנות בינה מלאכותית חכמה יותר הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במפגש הסיליקון קלאב שנערך בבית IBM בפתח תקווה, הציג דב דונין, מנכ"ל חברת Revealense, גישה חדשנית להבנת התנהגות אנושית בעזרת בינה מלאכותית וטכנולוגיות מתקדמות. בהרצאתו, שהתובנות בה התערבבו עם חוש הומור מושחז, סיפר דונין על האתגרים הכרוכים בניסיון להבין אנשים טוב יותר ממה שהם מבינים את עצמם.

דונין, בעל רקע בפסיכולוגיה, מתמטיקה ופיזיקה, תיאר כיצד הבינה המלאכותית מוגבלת ביכולתה לתפוס את המורכבות של רגשות אנושיים. "AI זו מערכת בינארית," הוא אמר, "אבל אנשים הם אורגניזמים מורכבים. הדרך להבין אותם היא ללמד את המחשב לפעול בצורה אנושית."

במהלך ההרצאה שיתף דונין את הקהל ב"ניסוי דוד" – הדגמה שמטרתה לבדוק אם אדם מסוגל לשקר למכונה. דוד, משתתף בניסוי ואדם בעל ניסיון מרשים ב"משחקי בלוף," ניסה לשקר למערכת שפיתחה החברה. המערכת, שעושה שימוש בטכנולוגיות כמו ניתוח תנועות עיניים ושפת גוף, הצליחה לזהות את השקר של דוד.

"דוד הוא אחד המשתתפים הטובים ביותר שלנו," אמר דונין בחיוך. "הוא איש פוקר מקצועי, והוא יודע איך לתעתע באנשים. אבל המכונה שלנו? אותה הוא לא הצליח להטעות."

בהדגמה שהוצגה לקהל נראה בבירור כיצד המערכת מזהה הבדלים בין מצבי אמת ושקר. "רגש הוא לא דבר קבוע," הסביר דונין. "הוא משתנה בהתאם למצב הרוח, הנסיבות ואפילו שעת היום. דוד, כמו כל אדם, מגיב אחרת במצבים שונים, והמכונה שלנו לומדת את הדקויות האלו."

דונין סיים את ההרצאה במסר מעורר מחשבה: "מדען טוב שואל שאלות ולא רק מספק תשובות. זה בדיוק מה שאנחנו עושים ב-Revealense – שואלים את השאלות הנכונות, וממשיכים ללמוד."

הפוסט מנכ"ל Revealense, דב דונין, על הבינה המלאכותית ועל אנושיות הופיע לראשונה ב-Chiportal.