באחד מסיפוריו של אפרים קישון, מספר הסטיריקן על מחשב חדש שיודע לשחק שחמט. מיד עולה בראשו הרעיון לקנות שניים כאלו: ישחקו המחשבים אחד נגד השני, והוא עצמו יוכל לרדת לים ולעשות כרצונו.

הבדיחה נשמעת לנו מצחיקה מכיוון שאנו מבינים מיד שאין הרבה טעם בשני מחשבים שמשחקים שחמט זה נגד זה.

ואולי דווקא יש?

האומן הטכנולוגי הידוע בכינויו בטוויטר קצ’ה, יצר לאחרונה פודקאסט בו מדברות שתי בינות מלאכותיות זו עם זו. למעשה, הוא אפילו לא עשה זאת בעצמו. הוא כתב קוד שקטף באופן אוטומטי קישורים למאמרים אקדמיים מעניינים בתחום מדעי המחשב, חילץ מתוכם את ההקדמה והסיכום, הפיק דיאלוג בין שתי ישויות מלאכותיות ולבסוף – הפך את כל זה לפודקאסט מדובב. כל זאת, ללא מגע יד אדם[1].

אם תקשיבו לפודקאסט תגלו שבניגוד לציפיות, לא מדובר באסון מוחלט. שתי הבינות אכן נמצאות בדו-שיח אחת עם השנייה, ומשתפות תוך-כדי את תובנותיהן אודות המאמרים השונים. הפורמט, בו אחת מהן מתחקרת את השנייה לגבי המאמר, תוך כדי תגובות כמו “בהחלט” או “וואו”, מזכיר קריינים אנושיים-לגמרי של פודקאסטים מוצלחים. אני מקשיב לפודקאסט, ואני מרגיש שאני לומד ממנו ומתוך החלפת המידע בין הבינות המלאכותיות.

וזוהי רק ההתחלה.

בדרך-כלל, כשאני מציע לאנשים להסתכל קדימה לעתיד, אני ממליץ להם לזנק במחשבותיהם חמש, עשר או אפילו עשרים שנים קדימה. אבל הבינה המלאכותית מתקדמת מהר כל-כך בשנתיים האחרונות, שמספיק לדמיין את יכולותיה אפילו בעוד שנה. לא צריך להיות נביא גדול כדי להבין שבעוד 12 חודשים בלבד, הבינה המלאכותית תוכל להפיק טקסט משכנע יותר, למשל. היא גם תוכל לקריין עם יותר רגש ועם יכולת לשים דגש על החלקים החשובים של הטקסט שהיא מקריאה.

מבחן טורינג הוא אחד המונחים המוכרים ביותר כיום בכל הנוגע לבינה מלאכותית. המבחן מתאר מצב בו שתי ישויות – אדם מצד אחד, ובינה מלאכותית מהצד השני – מתכתבות זו עם זו דרך המחשב. השאלה הנשאלת היא האם הצופה מהצד יוכל לקבוע נכונה מי האדם ומי המכונה[2].

אנשי מדעי המחשב שאפו בעשורים האחרונים להגיע לשוויון בין השניים. כלומר, שהצופה התמים לא יוכל להבדיל בין שתי הישויות. במקרה כזה, אפשר יהיה לומר שהבינה המלאכותית משתווה לאדם מבחינת יכולת הדיבור שלה.

אבל מה יקרה האם הבינה המלאכותית תוכל להצליח אפילו מעבר לכך? האם האדם יוכל להפסיד בסופו של דבר במבחן טורינג? האם בינה מלאכותית יכולה לשכנע את הצופים מהצד, שהיא אנושית יותר מהאדם עמו היא מדברת?

אני מאמין שבינה מלאכותית תוכל בהחלט לעשות זאת עד סוף העשור. למה? מכיוון שהיא מסוגלת להתאים את עצמה למאזינים ולצופים. לי, ככותב, יש סגנון מסוים שאימצתי והתמקצעתי בו לאורך שנים ארוכות. אם אינכם אוהבים את הסגנון שלי, אין הרבה שאני יכול לעשות בנושא. אבל הבינה המלאכותית מסוגלת לאמץ, להשיל ולאמץ-מחדש כל סגנון דיבור שירצו המאזינים. היא יכולה לסגל לעצמה כל דרך התנסחות וכתיבה שהקהל המיידי שלה מעוניין בו. מהבחינה הזו, היא תוכל לא-רק להגיע לשוויון במבחן טורינג – שזו ההגדרה הרגילה של “ניצחון” במבחן הזה – אלא לנצח ממש את האדם בו היא מתחרה.

כשנגיע לעתיד המובטח הזה, יוכלו אלגוריתמים לייצר  פודקאסטים – או אולי עדיף לקרוא להם “בוט-קאסטים” – באופן אוטומטי לגמרי. הבוט-קאסטים יהיו טובים יותר מרוב  הפודקאסטים בסופו של דבר, בדיוק מכיוון שהבינה המלאכותית תוכל לנצח את האדם במבחן טורינג. המשמעות היא שכל בוט-קאסט יתאים בדיוק לאינדיבידואל שרוצה לשמוע אותו. כי אם עלות היצירה של מקטעי שמע כאלו קרובה לאפס, הרי שכל אדם יוכל להזמין בוט-קאסט לעצמו, שמתאים במיוחד לאופיו, לאהבותיו ולכמיהתו לידע מסוגים שונים.

בעתיד זה אוכל להיכנס לאתר בוט-קאסטים פופולרי ולהזמין בעלות אפסית פרק על… כל דבר. אולי סקירה על המאמרים החדשים בלמידת מכונה. אולי על הכתבות המופיעות בעמודים הראשונים של העיתונים הגדולים בעולם באותו יום. אולי דיון מעמיק על ספר לימוד היסטוריה. לאחר מכן, אוכל לבחור את הקריינים: את ג’ו-פריים הקשוח והפסימי, את צילה-בוטה החייכנית עם ההומור השחור, או את איין-ראנדזור עם נטיותיה לפרוץ במונולוגים באורך חוק ההסדרים. בוודאי יהיו קריינים-בוטים פופולריים במיוחד, עם אישיות ייחודית משלהם שתפעפע מתוך הקול הסינתטי שישודך להם. ואם אני מכיר נכון את המין האנושי, אין לי ספק שיהיו לקריינים הרובוטיים האלו גם מעריצים שרופים.

האם קרייני הפודקאסטים צריכים להיבהל? במילה אחת: כן. או ליתר דיוק, הם צריכים לחשוב מחדש אודות מקומם באקוסיסטם שיהיה כאן בעוד כמה שנים. אבל דווקא הפודקאסטרים כנראה יצליחו להתמודד עם העתיד החדש הזה, מכיוון שהם רגילים להיות מנהלים. בעלי הפודקאסטים המוצלחים הם כבר מזמן מנהלים: הם עומדים בראש מבצע בו מעורבים מספר בני-אדם שאחראים על העריכה, העיבוד המוזיקלי, ההפקה, ההפצה ועוד. הם בסך-הכל צריכים להכניס לתהליך עוד ישות שהם צריכים לנהל: הבינה המלאכותית שתוכל להשתלב בפודקאסט כקריין נוסף. ואולי אפילו תוכל לתפוס את מקומו של הקריין האנושי המקורי – אבל עדיין להשתמש בדבריו כבסיס ולבנות עליהם, תוך שהיא מתאימה את עצמה למאזין ולצרכיו ורצונותיו המדויקים.

היישומים המלאים של הטכנולוגיה הזו לא ייסתכמו במעבר מפודקאסטים לבוט-קאסטים. ילדים יוכלו ללמוד מספרי בתי-ספר בצורה שדומה לזו של ה- “חברותא” החרדית: באמצעות דיון בין שני חברים אודות נושאים שונים. עובדים ילמדו נושאים חדשים יותר בקלות באותה הדרך. שפות יילמדו בעזרת בינות מלאכותיות שיינהלו דיאלוגים בשפות שונות זו עם זו. ואלו רק כמה רעיונות נאיביים. אין לי ספק שהעתיד יהיה מוזר יותר מכל מה שאני מדמיין ברשומה הזו.

הדבר האחד שאני בטוח בו הוא שהמין האנושי יוכל להרוויח מקיומם של “שני מחשבים שישחקו שחמט אחד נגד השני”. חלקנו אולי נרד לים בזמן שהמחשבים ישחקו שחמט, אבל רבים מאיתנו ייצפו בעניין בתחרות, ינתחו את הצעדים השונים של המחשבים וינסו להבין את הרציונל שמאחוריהם. בצורה דומה, האנושות תרוויח גם מכך שהבינות המלאכותיות ינהלו דו-שיח ויחליפו דעות זו עם זו. אנו נלמד אודות הנושאים עליהן הן יידברו, נזדהה עם אחת מהן יותר מעם השנייה, ואפילו נלמד לקבל בינות מסוימות כבעלות אישיות מוגדרת משלהן וכמודל לחיקוי.

עומד להיות מעניין – בעתיד שכבר מתחיל להתממש כיום.

[1] https://twitter.com/yacinemtb/status/1608993955835957248

[2] https://en.wikipedia.org/wiki/Turing_test

הפוסט שני צ’אטבוטים משוחחים ביניהם בפודקאסט שהופק באופן אוטמטי לחלוטין הופיע לראשונה ב-Chiportal.

חברת הסטארט-אפ Intuition Robotics מרמת גן, שפיתחה רובוט חברתי עבור בני הגיל השלישי, חתמה על הסכם עם המשרד לטיפול במבוגרים של מדינת ניו יורק (NYSOFA – New York State Office for the Aging), שירכוש 800 יחידות של הרובוט ElliQ במסגרת תוכניתו המקיפה להתמודד עם בידודם החברתי של מבוגרים ולתמוך בהם בבתיהם. המשרד ישתף פעולה עם משרדים מקומיים כדי לזהות מבוגרים שיוכלו ליהנות מהטכנולוגיה הראשונה מסוגה שמציעה למבוגרים בן לוויה ידידותי ופרו-אקטיבי.

הרובוט, המגיב לשפה אנושית ו/או לפקודות בממשק במסך, תוכנן להגביר את העצמאות של קשישים, לשפר את רווחתם, להציע להם פעילויות פיזיות, לחבר ביניהם לבין בני משפחה וחברים ועוד. הטכנולוגיה, שהושקה לאחרונה לשיווק מסחרי אחרי שנים של פיילוטים והתקנות ראשונות, השיגה שיעורים חסרי תקדים של מעורבות בקרב קשישים ורשמה 20 אינטראקציות יומיות בממוצע.

בניגוד לטכנולוגיות אחרות, ElliQ תוכנן במיוחד עבור קשישים כדי להגביר את עצמאותם בבית.  בזמן שטכנולוגיות אחרות מסוגלות רק להגיב לפקודות, ElliQ מציע בעצמו פעילויות שונות ויוזם שיחות. באמצעות בינה מלאכותית הוא בונה הקשרים ויוזם שיחות מעקב שיוצרות תחושה של מערכת יחסים מתפתחת אתו. כדי לשפר את בריאות הקשיש ואת רווחתו הוא יוזם תרגילי רגיעה, תרגילי אימון פיזי, שיחות עומק על תזונה, תזכורות לנטילת תרופות המותאמות למצב הקשיש ועוד.

בשנת 2017 הגדיר ראש שירותי הבריאות של ארה"ב את הבדידות החברתית כמגפה עולמית – שרק החמירה עקב מגפת הקורונה. לפי המכון למדיניות ציבורית AARP, בדידות חברתית גורמת לתוספת של 6.7 מיליארד דולר בהוצאות הבריאות השנתיות הנלוות לתופעה. ההשפעות הבריאותיות של בדידות ובידוד דומות לאלה של עישון קופסת סיגריות מידי יום. בתקופה שבה מבוגרים נמצאים בסיכון גובר לבדידות ובידוד חברתי, ElliQ מציע צורה חדשה של ידידות שמשלימה תמיכה אנושית רגילה.

דור סקולר, מייסד משותף ומנכ"ל Intuition Robotics: "האמנו תמיד שחיבור קשישים החיים בבתיהם לקהילות מקומיות באמצעות ElliQ יוסיף מרכיב חשוב בתמיכה ההוליסטית בהם. שיתוף הפעולה עם המשרד לטיפול במבוגרים של מדינת ניו יורק יסייע לנו לקדם את השליחות שלנו במסגרת יוזמה חדשנית שאנו גאים מאוד להצטרף אליה".

סקולר הוסיף: "אנו נרגשים לעבוד עם מדינת ניו יורק כשותפה הראשונה שלנו בקרב ממשלים של מדינות ואנו מאמינים כי ElliQ להגביר את המעורבות של מבוגרים ולעודד אותם באופן יעיל להיות עצמאים, בריאים ומאושרים יותר".  

גרג אולסן, מנהל המשרד לטיפול במבוגרים של מדינת ניו יורק: "אנחנו מאוד מרוצים משיתוף הפעולה עם Intuition Robotics שבאמצעותו ElliQ יינתן לקשישים במדינה. המוצר, שמבוגרים סיפקו משוב לפיתוחו,  עושה דברים רבים שמשפרים את בריאותם, מפחיתים בדידותם ותורמים לרווחתם הכללית ולעצמאותם. העתיד של הטיפול והתמיכה במבוגרים כולל טכנולוגיה – והעתיד כבר כאן".

אולסן הוסיף: "על אף תפישות שגויות והכללות, מבוגרים מאמצים טכנולוגיות חדשות, במיוחד כשהם רואים שהן פותחו עבורם ומספקות מענה לצרכיהם. אלה שחווים צורה כלשהי של בדידות ומעוניינים להמשיך לחיות בבתיהם ימצאו ב-ElliQ מרכיב עוצמתי שמשלים צורות מסורתיות של אינטראקציות חברתיות ותמיכה של מטפלים מקצועיים ובני משפחה".

בקי פריבה, מנהלת האגודה לטיפול בקשישים בניו יורק: "האגודה נרגשת לספק שירותים נוספים מבוססי טכנולוגיה שמתמודדים עם בידוד חברתי ובדידות. אנו אסירי תודה למשרד לטיפול במבוגרים של מדינת ניו יורק על המחויבות המתמשכת שלהם למבוגרים של ניו יורק ועל ההזדמנות לשתף פעולה עם פתרונות חדשניים התומכים בקשישים בבתיהם". 

Intuition Robotics נוסדה בשנת 2016. החברה מעסיקה כיום 90 עובדים ברמת גן, באתונה, ובסן פרנסיסקו. עד היום גייסה החברה 58 מיליון דולר (סיד, A ו-B), בין השאר מטויוטה AI ונצ'רס, OurCrowd, סמסונג נקסט וטרה ונצ'רס.

השליחות של Intuition Robotics היא לאפשר למבוגרים החיים בבתיהם להיות שמחים, בריאים ועצמאיים יותר. ElliQ, המוצר עטור הפרסים של החברה, הוא מטפל המלווה את המבוגרים בבתיהם ומסייע להם לשמור על בריאותם, להגביר מעורבותם, להיות מעודכנים, תוך הפגת בדידותם ובידודם החברתי. המוצר זכה במספר פרסים ובהם: רשימת החברות החדשניות שביותר של Fast Company ופרס החדשנות של CES.

הפוסט מדינת ניו יורק תרכוש מאות רובוטים ביתיים של הסטארט-אפ הישראלי Intuition Robotics הופיע לראשונה ב-Chiportal.

לחלק הראשון של הפאנל: “הרובוט הוא מכונה חכמה אבל הוא צריך לעבוד ביחד עם האדם”.

"היום מדברים על רובוטיקה חכמה – גם באקדמיה וגם בתעשיה. בוחנים מה רמת האוטומציה, מה רמת קבלת ההחלטות . הרובוטיקה מתפתחת באופן איטי מסיבות רבות – רב תחומיות,  זמן פיתוח ארוך, הרבה כסף. בארה"ב התפתחה תעשיית רובוטיקה בקרבת האוניברסיטאות בבוסטון, פיטסברג ועמק הסיליקון , דנמרק , יפן, סין וגרמניה וכמה מדינות קטנות כמו סינגפור ושבדיה. בארץ מלבד פיתוחים למערכת הבטחון יש רק כמאה חברות (לא כולל את החברות בתחום הרכב האוטונומי שגם הוא כמובן סוג של רובוט)."

"אני מייצג את איגוד הרובוטיקה הישראלי,  כולנו עובדים בהתנדבות ואנחנו רוצים לשמר את החברות. יש מעט חברות. אנחנו רואים ריכוז של חברות בתחום הרפואה, בענף החקלאות ובמגזר התעשיה: חברות כמו פבריק שגם הגיעה לשווי של מיליארד דולר ואוסף של חברות קטנות.

שלמה גרדמן: מה הסיבה?

התחום דורש כסף שאין להשיג אותו. אנחנו, במיוחד ביוזמת יו"ר האיגוד, פרופ' צבי שילר ואני, מנסים בשנתיים האחרונות להקים מרכז רובוטיקה לאומי שימומן על ידי המדינה ויהפוך למרכז רווח. קוריאה ודנמרק הן דוגמאות טובות לכך.

אנחנו מאמינים שישראל עם התשתית האקדמית הרחבה, התשתית התעשיתית, והיזמות שיש בארץ, תוכל להפוך למובילה בתחום הרובוטיקה, שלא לדבר על שימוש, שם אנחנו נמצאים במקום מאוד לא מחמיא ב-OECD.

"תחום הרובוטיקה מחובר לAI בלי AI אין רובוטיקה חכמה אבל בינה מלאכותית לבד לא מספיקה. הרובוטים יודעים לעשות דברים כמו קטיף, לתקוע דברים בכביש ולאבטח מתקנים..  הרובוטיקה תוביל כי היא מכילה גם תוכנה וגם חומרה. יש מכון באוקספורד שבו נערך מחקר  אודות השימושים אבל  אין דמיון בין תעשיה לבתי חולים ואיך עושים טיפול פסיכולוגי באנשים על ידי רובוט, ואיך פותרים בעיית בדידות על ידי רובוט. דיברו פה הרבה על ההיבטים הפיזיים והמכאניים שהם מאוד חשובים אבל יש היבטים ורמות אחרות לגמרי שחייבים להבין אותם."

שלמה גרדמן מפנה שאלה נוספת ליוסי להד כמומחה לסין כיצד הוא רואה את תעשיית הרובוטיקה שם בהשוואה לישראל.

להד: "אני פעיל בסין כבר 27 שנים  גרתי שם, הייתי נציג של תדיראן אני פעיל הלוך ושוב, עד שהקורונה הפכה זאת לוירטואלי. סין דוגלת בתכנון  ארוך טווח. היא משקיעה מחשבה עמוקה על כל מה שיש בעולם, הרבה מאוד כסף  ומשמעת. כמעט אף אחד מהדברים האלה לא קיים אצלנו. סין מובילה את העולם ברובוטים תעשייתיים וברובוטי שירות. לדוגמה ב-2016 חברת פוקסקון שהיא אחת היצרנים הגדולים בעולם, אמנם פוקסקון היא חברה טאיוואנית אבל פועלת בסין ומייצרת עבור חברות כמו אפל וסמסונג החליפה 60 אלף עובדים בתוך שנה ברובוטים."

"מה עושים עם 60 אלף איש –שרובוטים החליפו אותם? צריך לדאוג להם להכשרה. אבל הרובוטיקה איפשרה לשפר את המוצר והתפוקה  כולם נהנים מזה. כאשר הצעתי ב-2006  לסינים לפתח רובוטים שיבצעו חלק מהמשימות, אמרו לי – לך מכאן, אתה דופק את כל המבנה החברתי שלנו.  אחרי עשר שנים הם פיתחו את הרובוטים."

"לפני שלוש שנים ביקרתי בעיר שנקראת שנגצ'ו בפרובינציה ג'ינין בצפון מזרח סין והביאו אותי לחברת רובוטיקה שבונה מלצרים. מלצרים נייחים על השולחן ורובטים ניידים.  החברה הזו עלתה בצורה לא רגילה כי היא פתרה את הבעיות שיצרה הקורונה. רכב אוטונומי- אינטל ומובילאיי חתמו על שיתוף פעולה עם חברה סינית די עלומה אבל הם מתחרים בביידו שהיא יצרן הרכבים האוטונומיים הגדול בעולם. סין תוביל, אמנם יש לה את הבעיות שלה. הכסף בא מהנג'ו – מרכז של עליבאבא.

לסיכום אמר להד: כמו בכל תחום שאליו היא נכנסת, סין תוביל גם את תחום הרובוטיקה.

פרופ' יעל אידן, שגם היא השתתפה בפאנל אמרה:  רואים כעת תחילתה של עבודה בתחום האתי. אם אתה מכניס רובוט לבית של מבוגר, ואתה מנטר את האדם כל הזמן,  עולות הרבה שאלות, כגון התלות של האדם ברובוט, כמה הוא מנטר כל הזמן, איפה הוא מנטר וכו'. הרבה מאוד עבודות בכיוון הזה של מדעי החברה ופילוסופיה."

פרופ' אידן נבחרה לאחרונה על ידי קהילת הרובוטיקה לאחת משלושים הנשים המשפיעות בעולם בתחום. בתשובה לשאלת המנחה גרדמן היא הסבירה כי ההכרה בחשיבותה נובעת משתי סיבות עיקריות:

הסיבה הראשונה עיצוב של כיווני מחקר עתידים ועדכניים. "לפני 30 שנה כשהתחלנו לפתח רובוט חקלאי הסתכלו עלינו כמו משוגעים, ורק עכשיו אני מקווה שתוך חמש שנים נתחיל לראות מערכות רבות כאלה. "

הסיבה השניה: "הכשרת כוח אדם, בעיקר חוקרים. יוסי היה דוקטורנט אצלנו. אנו גם עובדים עם התעשיות – כגון התעשיה הצבאית. דיברו על הרמות הגבוהות של הסטרטאפים – השקעה ברובוטיקה צריכה להיות גדולה ולארוך זמן רב.  ההכשרה היא מעמיקה – שילוב של הנדסת מכונות, אלקטרוניקה, תוכנה, הבנה של הכל – הבנה רחבה שלוקחת הרבה זמן.

להד, כבוגר הפקולטה הוסיף: אוניברסיטת בן גוריון היא אחד המקומות היחידים בעולם שמשלב מקצועות לא הנדסיים כדוגמת פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים, רופאים, אנשי תוכנה וחומרה – אין הרבה מקומות כאלה. זה הכיוון הנכון ללכת."

רחפנים ומצלמות במקום עובדי מוקד שמירה

מנחה הפנל גרדמן שואל את דורון בן דוד, מייסד משותף ומנכ"ל Indoor Robotics: "החברה שלכם עוסקת ברחפנים שמאבטחים מקומות סגורים ומאפשרים לבצע פעולות שעד עכשיו בוצעו ע"י אנשים, אתה מאמין שיש צורך גדול בפתרון הזה?

בן דוד: "לא מזמן ישבתי בדאלאס עם מנכ"ל של חברת השמירה הגדולה ביותר בארה"ב.  הוא לקח אותי לביקור במטה שלו. דמיינו שטח פתוח ענק עם עמודים, כ-5,000 מ"ר. שיושבים בו אנשים ומסתכלים על מסכים. הוא אמר שהעסק הזה מכניס לו המון כסף, 1.1 מיליארד דולר בשנה.  השאלה היא למה הוא לא מכפיל את השטח. הסיבה: מחסור בעובדים. אף אמא לא מגדלת את הבן שלה כדי שיהפוך המבורגר במקדונלדס גם אם הוא מגיע לשם בסוף . אף אחד לא רוצה להסתכל על מסך ובסוף מחפשים טכנולוגיה שתעשה את העבודה הזו.  הרחפנים שלנו מסתכלים על הצילומים של מצלמות אבטחה ועושים סיור וירטואלי ממצלמה למצלמה. יש חברות שמאפשרות ניתוח של סרטי הוידאו והתמקדות במה שחשוב, ויש כאלו ששולחים אנשים עם גו פרו למקומות חשודים. אנחנו עושים שילוב של השניים ויכולים להגיע לכל מקום. אנחנו נותנים שירות ROBOT AS A SERVICE. ולא מוכרים את המוצר. הפתרון שלנו מסייע לשוק שמתקשה לגייס עובדים.

"בכל מקרה צריך לזכור שרובוטיקה לא פותרת 100 אחוז מהבעיות. אנחנו פותרים את היחס שמונים עשרים. חוסכים את הצורך של שומר לעשות פטרולים משעממים  ובכלל דברים משעממים מונוטוניים ומסוכנים.  לבוא ולתפוס פורץ זו לא עבודה משעממת. זו עבודה מסוכנת. התחלנו בעבודות המשעממות שזה ללכת, להסתכל, לראות שהמדפים במקום, שלא חסמו יציאות חרום ושאף אחד לא שכח לפטופ על השולחן ושאף אחד לא נמצא אחרי השעות. אני מסתכל על הבניין כעל אורגניזם חי. "אני יודע מי נמצא בתוך הבניין כי אני מחובר למערכות  הגישה.  אני יודע אם משהו קרה בתוך הבניין כי אני מחובר לחיישני התנועה שלו.  אנחנו סופר אוגרניזם שמטייל בתוך הבניין ואוסף עליו מידע . השם של החברה, INDOOR ROBOTICS  מרמז על זה שיש לנו עוד בשרוול."

עוד הוסיף בן דוד: " צריך לפזר חיישנים בצורה נכונה, ולשלב רובוטיקה ובני אדם בצורה נכונה – שלושה עולמות כאלה ביחד זה כנראה הפתרון. לרעיונות של סרטי המדע הבדיוני אולי נגיע אולי לא. אני לא מאמין שיהיה רובוט הומנואידי שישטוף כלים, ינדנד עריסה וישטוף את הרצפה. מה שאני כן מאמין שיקרה – נראה הרבה יצורים קטנים ומשימתיים עושים בצורה טובה פעולה מפגרת. הם יזחלו בכל מיני מחילות וחורים והכי טוב, שהם יעשו זאת בלי שנראה אותם."

רובוט שמבצע ניתוחים גניקולוגיים

דביר כהן, מנכ"ל חברת Memic תיאר כיצד נולד המוצר של החברה: שירתתי הרבה שנים ביחידה 81 במשרד הבטחון ועסקתי ברובוטיקה עדינה ומדויקת. פגשתי שם דוקטור לרובוטיקה שהיה לו רעיון מהפכני. לפתח רובוט שיהיו לו אצבעות כך שהמנתח ייעזר בו לביצוע ניתוחים עדינים בתוך הגוף.  באותה תקופה הרובוטים המנתחים היו גדולים, מגושמים  ומורכבים. הרעיון היה שבעזרת חיקוי תנועת האצבעות יהיה למנתח יותר קל.  דיברתי עם רופאים שאמרו שהם רוצים להיות חלק מהניתוח ולהרגיש את הניתוח בעצמם.  לשם כך פיתחתי רובוט שיש לו את כל המרכיבים של היד – כתף, מרפק וכף יד.  הרופא יודע לכופף את היד ב-180 מעלות . לרובוט יש אפשרות לבצע כיפוף תוך סיבוב של 180 מעלות וכך יוכל להגיע לכל נקודה בגוף."

"החלטתי להתחיל עם סט של פרוצדורות שרק אנחנו יכולים לעשות, לא לקחת משהו קיים ולהתחרות בו.  דיברנו עם גניקולוגים, אורולוגים, כירורגים כלליים ועוד. ואז מצאתי ציטוט בכתב העת של איגוד הגניקולוגים האמריקני – האיגוד הכי גדול בעולם, "רצוי מאוד לבצע ניתוח ללא צלקות מתי שרק אפשר." שאלתי גניקולוג בכיר מתי אתה משתמש בשיטות לא פולשניות, הוא ענה שכמובן שזו הגישה הטובה ביותר אבל אני יכולה לעשות את זה רק ב-10-15 אחוז מהניתוחים. אז הבנתי שעלינו על משהו.  הסברתי לו שזה בדיוק מה שהרובוטיקה יודעת לעשות – לאפשר לעשות דברים אחרת."

"הוא נדהם מהיכולת. אחרי שהבין  אמר שרוב הרופאים אפילו לא יודעים איך לנתח ניתוח לא פולשני, וגם את אותם מעט ניתוחים הם לא עושים. הראיתי לו שהרובוט יודע לנתח דרך הנרתיק. אף אחד לא האמין שרובוט יכול לעשות דבר כזה משום שחשבו שהאנטומיה לא תאפשר. ואז מתחיל המסע של גיוסים  מאז פיתחנו את המוצר, אנשים מבינים. הבעיה מאוד פשוטה – להראות שבמקרים שבהם צריך לפתוח את הבטן  אנחנו מאפשרים לעשות את הניתוח הזה ללא צלקות."

"קיבלנו אישור FDA והתחלנו לשווק את זה לפני חמישה חודשים. התהליך כולו לקח שש שנים, וזה נחשב מהר. כדי להצליח בתחום הרובוטיקה במיכשור רפואי, תחום שיש עליו רגולוציה, רוב החברות המתחרות הן חברות ציבוריות גדולות שצריכות להשקיע 750 מיליון דולר לפחות כדי להביא מוצר לשוק.  אנחנו היינו צריכים לפתח את זה הכל בפנים. הצלחנו להביא את המוצר עד אישור ה-FDA בפחות מ-20 מיליון דולר."

"ברגע שיש פתרון וזה עובד, עשינו עוד סבבי גיוס ולאחרונה חתמנו עם חברת שלד בורסאי על מיזוג לפי שווי חברה של מעל מיליארד דולר –הפכנו לחברת יוניקורן עם גיוס לחברה של 325 מליון דולר."

ומה בדבר שימושים אחרים, הרי לחמישים אחוז מהאוכלוסיה אין נרתיק?

כהן:  "אנחנו לא חברה של טריק אחד, אנחנו מתכננים רובוטים גם לניתוחים אחרים. נגענו בממשק של רופא – רובוט – מטופל.  בודקים איך המטופלת מרגישה כשמנתח אותה רובוט. כיום יש מוצרים שעושים הרבה דברים והם ורסטילית. אם מוצרים עושים הרבה דברים בלי לתת ערך מוסף בכל תחום ותחום הוא הופך להיות סתם אוסף מורכב של חיישנים, הערך הקליני והמסחרי שלו נמוכים. נראה יותר ויותר רובוטים המותאמים לאינדיקציות מסוימות שהתועלת שלהם ברורה, אפשר להצדיק זאת כלכלית, לבנות CASE STUDIES מאוד פשוטים. בעבר היו הרבה רובוטים בתחום, היום יש רק רובוט אחד. אנחנו הרובוט הראשון בעולם שקיבל אישור על גישה אחרת, ובגלל זה ה-FDA הגדיר אותנו כ-דה נובו – אנחנו לא יכולים להשוות אותו לשום דבר אחר. הטכנולוגיה שונה ממה שיש היום וגם הגישה – רובוט שנכנס לגוף דרך נקבים טבעיים. לכן היינו צריכים לעבור מסלול רגולטורי ארוך מאוד. אבל ה-FDA גם הכיר בזה שבעתיד הוא צופה שמסלול דה נובו יהיה הרבה יותר גדול – למשל רובוטים לניתוחי עיניים."

האם יש אנשים שמפחדים  שרובוט ינתח אותם?

כהן: "התשובה היא לא. זה מאוד מפתיע ההכוונה מדויקת יותר, אין צלקות ויש את כל היתרון הקליני מאחורי זה."

הפוסט סיליקון קלאב: "בישראל יש רק כמאה חברות רובוטיקה, כדאי ורצוי לשפר" (חלק ב') הופיע לראשונה ב-Chiportal.

פורד תתחיל בחודש אוגוסט לערוך ניסויים ברובוטים בעלי ארבע רגליים במפעל ההולכה 'ואן דייק' של החברה כדי לסרוק את המפעל בלייזר, ולעזור למהנדסים לעדכן צורך עתידי של ציוד מפעלים.

הרובוטים דמויי הכלבלבים הם בעלי ארבע רגליים, יכולים לשבת, ללחוץ ידיים ולהתגלגל. הם גם יכולים לבצע סריקות מצלמה של 360 מעלות, להתמודד עם דרגות שיפועים בגובה של 30 מעלות ולעלות במדרגות במשך שעות בכל פעם. הסיבה לכך היא שהם למעשה רובוטים ששוקלים 70 קילו בעלי ניידות מובהקת ממש כמו של כלב. הם מהווים חלק מתוכנית פיילוט של חברת פורד למציאת פתרונות המיועדים לחסוך זמן, להפחית עלויות תפעוליות והגדלת היעילות.

פלאפי, השם שניתן על ידי מתפעלת הרובוט, הוא אחד משני הדגמים שפורד מחכירה מבוסטון דינמיקס, הידועה ביצירת רובוטים ניידים מתוחכמים (הרובוט האחר של פורד, שמו ספוט על שם שמו האמיתי של המוצר).

הרובוטים, שפורד מפעילה במפעל ההולכה 'ואן דייק', הם בצבע צהוב בהיר וניתנים לזיהוי בקלות. הם יכולים לנסוע עד 3 קמ"ש על סוללה לשעתיים וישמשו לסריקת רצפת המפעל בכדי לסייע למהנדסים לעדכן את התכנונים הממוחשבים המקוריים שלהם לצורך עדכון הצורך בציוד עתידי במפעלי החברה.הדרך הישנה הייתה גם יקרה – עלות של כמעט 300,000 דולר בכדי לסרוק מתקן בודד.

המפתח להצלחה של פלאפי וספוט הוא הזריזות שלהם, ובטיחות ההפעלה. לרובוטים שלוש מסגרות פעולה – הליכה על קרקע יציבה ועל תנאי שטח לא אחידים ויש להם מצב מהירות מיוחד למדרגות. הם יכולים לשנות עצמם ממצב כורסה למתיחה, יכולים להתמודד עם שטח קשוח, מדרגות ושיפועים של 30 מעלות. אם הם נופלים, הם יכולים לתקן את עצמם. הם שומרים על מרחק קבוע ובטוח מחפצים למניעת התנגשויות.

הפוסט הרובוטים שייעלו את המעבר לתעשיה 4.0 הופיע לראשונה ב-Chiportal.