תעשיית המוליכים למחצה הישראלית, המוכרת זה מכבר כמעצמה עולמית של חדשנות, זכתה במחצית דצמבר החולף להצבעת אמון אדירה. ג'נסן הואנג, המנכ"ל בעל החזון של אנבידיה, הכריז על ישראל כ"בית השני" של החברה, והודיע ​​על השקעה שוברת שיאים בקמפוס ענק בן 90 דונם בקרית טבעון. הקמפוס נועד לאכלס יותר מ-10,000 עובדים ומציין אירוע טרנספורמטיבי שישפיע על כל המערכת האקולוגית הטכנולוגית הישראלית במשך עשרות שנים. עד השנים האחרונות היתה חברת אינטל המעסיק הגדול ביותר בהייטק הישראלי. כעת נראה כי אנבידיה עומדת לתפוס את מקומה של אינטל מתוך הכרה ביכולות הפיתוח של המהדנסים הישראלים.

מאז ומתמיד היתה ישראל מרכז חשוב לתכנון שבבים, כאשר כל מי שמחשב עצמו כשחקן מרכזי בשוק השבבים העולמי גם מחזיק במרכז פיתוח בישראל. מאינטל, ברוקדום וקוואלקום עד אמזון, גוגל ואפל לכולם יש כיום מרכזי פיתוח המעסיקים מאות אם לא אלפי מהנדסי שבבים בישראל. יחד עם זאת נראה כי מחויבותה של אנבידיה לישראל מעלה אותה למעמד ברמה חדשה. על ידי הגדרת ישראל כבסיס תפעולי מרכזי – שני רק למטה ארה"ב – אנבידיה מאותתת שהדרך לדור הבא של בינה מלאכותית ומחשוב עוברת ישירות דרך קריית טבעון. מהלך זה מאפשר את השילוב הייחודי של כישרון הנדסי ורוח יזמית המצויה בישראל, ומאשר את מעמדה בפסגת פיתוח השבבים העולמית.

"אפקט מלאנוקס" הוכפל

הצהרתו של מנכ"ל אנבידיה הינה תוצאה ישירה של החוויה החיובית מאד של אנבידיה לאחר רכישת חברת מלאנוקס בשנת 2020. שילוב יכולות עיבודי הרשת המובילות בעולם של מלאנוקס במערך מחשוב העל של בינה מלאכותית של אנבידיה היה הצלחה מסחררת, המונעת על ידי האיכות והחדשנות יוצאות הדופן של צוותי ההנדסה הישראליים. החלטתו של הואנג להכפיל את המאמץ בישראל היא עדות לכישרון שהניע את מלאנוקס וכעת מניע מרכיבים קריטיים בהצלחתה העולמית של אנבידיה. הקמפוס החדש מייצג הכפלה של הצלחה זו, ומתמקד לא רק ברשתות, אלא בספקטרום המלא של טכנולוגיות אנבידיה – כולל ארכיטקטורת GPU מהדור הבא, תכנון CPU ומערכת האקולוגית של התוכנה המניעה את מהפכת הבינה המלאכותית.

בעקבות ענקים

ההתרחבות של אנבידיה משקפת את המסלול המוצלח של ענקיות טכנולוגיה אחרות באזור, ובראשן אפל. אפל נכנסה לשוק הישראלי בשנת 2012 עם רכישת Anobit, ולאחר שחוותה ממקור ראשון את כישרונות ההנדסה המקומיים, הרחיבה באופן דרמטי את נוכחותה. כיום, אפל מעסיקה יותר מ-2,500 מהנדסים בישראל, ומסתמכת עליהם עבור חלק מפיתוח השבבים החשוב ביותר שלה. המהלך של אנבידיה מרמז על מחויבות דומה, אם לא גדולה יותר, לטווח ארוך למינוף מומחיות ישראלית כעמוד תווך באסטרטגיית המחקר והפיתוח הגלובלית שלה.

תזמון מושלם בתוך שינויים בתעשייה

התוכניות השאפתניות של אנבידיה מגיעות לצומת קריטי עבור התעשייה המקומית. במשך עשרות שנים, אינטל הייתה המעסיקה הגדולה ביותר במגזר הטכנולוגיה בישראל, והסתמכה במידה רבה על מהנדסים ישראלים לפיתוח המעבדים המתקדמים ביותר שלה. עם זאת, כאשר אינטל מתמודדת כיום עם אתגרים ומצמצמת את כוח העבודה שלה, ההתרחבות של אנבידיה מציעה איזון חיוני. היא מבטיחה שלמאגר העמוק של כישרונות מוליכים למחצה מתקדמים בישראל יהיה בית חדש ודינמי, תוך מניעת "בריחת מוחות" ושמירת היתרון התחרותי של המדינה בתקופת מעבר עבור שחקנים גדולים אחרים.

תדלוק צינור הכישרונות

ההשפעה המיידית ביותר תהיה על שוק העבודה. המטרה להעסיק מעל 10,000 עובדים יוצרת ביקוש עצום לכישרונות הנדסיים מתקדמים. זה יביא לתחרות עזה על עובדים מיומנים, מה שסביר להניח שיעלה את המשכורות וההטבות ברחבי המגזר. חשוב מכך, זה ייתן תמריץ לאוניברסיטאות ולמכונים טכניים להרחיב את מסלולי המוליכים למחצה ובינה מלאכותית שלהם, ויבטיח זרימה קבועה של כישרונות חדשים כדי לענות על ביקוש חסר תקדים זה. זה מבטיח למעשה נתיב קריירה לדור הבא של מהנדסים ישראלים.

מגנט למערכת האקולוגית

המגה-קמפוס של אנבידיה יפעל ככוח כבידה. מתקן בקנה מידה כזה מושך אליו קבוצת תעשיות תומכות – סטארט-אפים המפתחים תוכנות בינה מלאכותית משלימות, ספקים המספקים כלי עיצוב מיוחדים ושותפים המעוניינים להשתלב עם הפלטפורמות של אנבידיה. זה מטפח מערכת אקולוגית צפופה שבה חדשנות מתרחשת לא רק במעבדה, אלא גם בבתי הקפה ובחדרי הישיבות המקיפים את הקמפוס. אנו יכולים לצפות לעלייה במספר הסטארטאפים המקומיים שמטרתם להיות חלק משרשרת האספקה ​​של אנבידיה או למנף את הקרבה החדשה שלה למיזמים שיתופי פעולה.

חוסן בתקופות סוערות

אולי ההיבט הנוגע ללב ביותר של הכרזה זו הוא העיתוי שלה. בתקופה המאופיינת בחוסר יציבות גיאופוליטית ומלחמה, ענקית עולמית כמו אנבידיה שבוחרת להכפיל את נוכחותה בישראל שולחת מסר רב עוצמה של חוסן ואמונה ארוכת טווח. היא מרגיעה משקיעים בינלאומיים כי נקודות החוזק הבסיסיות של מגזר הטכנולוגיה הישראלי – החדשנות, הזריזות וההון האנושי שלו – נותרו בלתי מעורערות.

אפשר לסכם ולומר כי ההצהרה של ג'נסן הואנג היא רגע מכונן עבור תעשיית השבבים הישראלית. היא מחזקת את מעמדה של ישראל כמרכז בינלאומי לפיתוח שבבים מתקדמים. בשנות ה- 70 של המאה הקודמת היה זה דב פרומן, יהודי וישראלי ציוני שהצליח לשכנע את חברת אינטל העולמית לפתוח בישראל מרכז פיתוח שבבים. מרכז שבעקבותיו הפכה ישראל למרכז עולמי חשוב לפיתוח שבבים. ג'נסן הואנג, אינו ישראלי וגם לא יהודי אבל מעשיו בעת האחרונה ומחויבותו לישראל ישפיעו מהותית על תעשיית הטק הישראלית.  

ישראל כבר הפכה למרכז פיתוח הכרחי במהפיכת הבינה המלאכותית העולמית אך העובדה כי אנבידיה, חברת הטכנולוגיה הגדולה בעולם מאמינה ביכולות הפתוח של מהנדסי ישראל מבטיחה כי חברות נוספות ילכו בעקבותיה ויסייעו לעתיד של צמיחה טכנולוגית וכלכלית בישראל.  

הפוסט השפעת הצהרת "הבית השני" של אנבידיה על תעשיית השבבים בישראל הופיע לראשונה ב-Chiportal.

במפגש הבכירים של כנס ChipEx2025 ערך יו"ר הכנס ומנכ"ל ASG שלמה גרדמן שיחה עם מיכאל כגן, ה-CTO של אנבידיה, שצמח באינטל ולאחר מכן במלאנוקס שנרכשה על ידי אנבידיה.

גרדמן: מיכאל, נולדת בסנט פטרבורג למשפחה שסבלה מרדיפות פוליטיות קשות ובנוסף אמך נפטרה בילדותך כיצד השפיעו כל הארועים הללו על אתגריך האישיים והמקצועיים?
כגן: “אני נושא איתי את המורשת של סבי, שנרצח ב־1937 לאחר שסירב לוותר על עקרונותיו, ואת סיפורו של אבי, פיזיקאי דוקטורנט שנשלח לכלא למשך 11 שנה בשל ביקורת על המשטר. הבינו אותי שלא מדובר רק בטראומה אישית, אלא בשיעור לא רגיל בחוסן נפשי ובמאבק למען ערכים. מהר מאוד הבנתי שהיכולת להמשיך קדימה למרות כישלונות היא לא בחירה, אלא הכרח. בקריירה, כשמשהו לא הלך כפי שתיכננתי – דחייה, כישלון טכני או מחסור במשאבים – תמיד חיפשתי כמה צעדים קדימה כדי להבין איך להפוך את המכשול להזדמנות. המוטו שלי הפך להיות: אם משהו נראה כמו סוף העולם, זו ההזדמנות הגדולה ביותר שלך. ערך זה הוא זה שהוביל אותי לחקור רעיונות חדשניים, להקים מיזמים חדשים ואף לקחת סיכונים שאחרים היו נרתעים מהם.”

גרדמן: בגיל 18 נידחת ממוסדות הלימוד ברוסיה בשל שמך היהודי – מה שאילץ אותך לברוח מרוסיה אך לא לוותר על עתיד אקדמי?
כגן: “הדחייה ממוסדות ההשכלה הגבוהה ברוסיה הייתה קשה ומרגיזה. הסתכלתי סביב וראיתי שאם אלך לצבא הרוסי, אני עלול למצוא את עצמי מותש, ברוטציה אינסופית שמונעת ממני לבנות עתיד. זה הוביל אותי למחשבה שיש מקום אחר שבו אוכל להגשים את שאיפותיי – ישראל. לא הכרתי אף אחד בארץ, לא ידעתי אפילו מילה בעברית או אנגלית, אבל הייתי נחוש. הנחישות הזו ניזונה מאמונה שעולם גדול מחכה, ושכדי להצליח צריך לפעמים לקבל החלטות קיצוניות. ההגירה לישראל הייתה צעד ראשון במסע למצות את הפוטנציאל שלי: שכירת דירת חדר קטן, לימוד השפות בעזרת חברים דוברי רוסית, והסתגלות לתרבות חדשה. ערך קבלת הסיכון הזה מלווה אותי עד היום, כשאני מנתח פעולות ואסטרטגיות עסקיות מורכבות של NVIDIA.”

גרדמן: איך למדת להסתדר בטכניון ללא שליטה בעברית או אנגלית, ולפתח יכולת למידה עצמאית ברמה אקדמית גבוהה?
כגן: “ההגעה לטכניון הייתה שיא האתגר. ההרצאות התקיימו בשפה זרה לי, ולכן הייתי מסתמך על קבוצת חברים דוברי רוסית שתרגמו במילים פשוטות את החומר. עם הזמן פיתחתי שיטה: אני מאזין להרצאה פעם ראשונה כדי לתפוס את הקו הכללי, פוגש חבר שמסביר לי בעילום שם ובעיבוד מילולי, ואז קורה חיבור פנימי בין לבין. בנוסף, הייתי מגיע לספריה שעות אחר שעות, לומד מהספרים והמחברות, מתרגל בעזרת תרגילי סוף פרק, ומשחזר לעצמי את השפה הטכנית באנגלית דרך מילון. עם סיום כל סמסטר, הבנתי לא רק חומר לימודי, אלא גם צברתי מיומנות למידה מהירה בסביבה רבת מידע ושפה מורכבת—מיומנות שהיום מסייעת לי להתעדכן בטכנולוגיות חדשות ולהטמיע מידע במהירות בארגון גלובלי כמו NVIDIA.”

גרדמן: במהלך עבודתך השתתפת בצוות פיתוח המעבד Intel 487 והובלת את ארכיטקטורת השבבים של אינטל, מה למדת על החדשנות בעיצוב חומרה וכיצד זה משפיע על אסטרטגיה טכנולוגית?
כגן:“בתקופת Intel 487 למדתי שכל הצלחה טכנית היא תוצאה של שילוב בין ראייה רחבה ותשומת לב לפרטים קטנים. המעבד 487 דרש איזון בין מהירות חישובית, צריכת אנרגיה וקומפקטיות פיזית. הבנתי שיש שתי דרכים: אחת, להמשיך לדחוס את מה שיש ולנסות לשפר בו את הביצועים, והשנייה — לצאת לגמרי מפרדיגמת העיצוב הנוכחית וליצור ארכיטקטורה שמנצל פלטפורמות חדשות, דרכי תקשורת ואופטימיזציה של זיכרון. המחקר שם הוביל אותי למסקנה שאם רק נמשיך לדחוף תוספים לחומרה נוכחית, נגיע לגבול פיזיקלי מהר. לכן למדנו לחשוב ‘במחזור הבא’ — לחשוב על פלטפורמה שלמה, ולא על שבב בודד. גישה זו הובילה בהמשך לפיתוחים ב־Mellanox ולאחר מכן לפלטפורמות ה- AI של NVIDIA, שבהן החומרה והפרוטוקולים עובדים כיחידה אחת.”

גרדמן: בשיא הקרירה באינטל וממש מיד לאחר שאשתך ילדה את ילדתכם המשותפת החלטת לעזוב ולהצטרף לחברת סטרטאפ האם אתה הרפתקן?
כגן:“ב־1999 הייתי מנהל בפרויקט גדול באינטל, עם הצעה לנדוד לסנטה קלרה ולנהל צוות בארה״ב. באותם ימים נולדה הבת הרביעית שלי, והייתי במחלוקת בין המשך ביטחון תעסוקתי לבין הצורך ליצור משהו חדש. כשאייל ולדמן, שהיה עובד שלי באינטל, הציע לי להצטרף לסטארט-אפ שיפתח רשת חישובית חדשה (InfiniBand), הבנתי שההזדמנות לעצב פרוטוקול שיחבר מרכזי נתונים כישות אחת היא נדירה. השיקול היה גם אישי: רציתי להישאר בישראל ליד המשפחה, וגם מקצועי: הרגשתי שאני יכול להשפיע בצורה עמוקה בהרבה סטארט-אפ קטן מאשר במגדל השן של אינטל. לקח לי דקה של חשיבה ועוד דקה לשכנע את אשתי , לגבי סיכונים כלכליים ותמיכה משפחתית. כשהשתכנעתי שבתוך הסטארטאפ אצליח לממש רעיון שיקבע את עתיד התשתיות, חתמתי – ואחרי כמה שנים ראינו את Mellanox מובילה את שוק חיבורי הענן.”

גרדמן: כיצד צמח במוחך הלהט של פיתוח InfiniBand, ואיזה תפקיד שיחקה גישת ה־“Morphing Cloud” בעיצוב מרכזי הנתונים המודרניים?
כגן: “הרעיון נולד מתוך תסכול מול מגבלות התקשורת במחשוב-על. כשעבדנו ב־Intel על תהליכי סימולציה, גילינו שהקשר לשרת מירכזות ירושלים נעשה פקוק ויקר. חשבנו: מה אם נרשה למחשבים שוליים לשתף זיכרון ויכולות חישוב כאילו הם חלק ממחשב ענק אחד? כך נוצר הקונספט של “Morphing Cloud” — שינוי מצב הדינמי שבו כל יחידת חישוב מתפקדת כחלק ממערכת משותפת. בפרקטיקה, זה אומר קישוריות רשת ברוחב פס גבוה מאוד ושיהוי נמוך – המרכיבים העיקריים של InfiniBand. החזון הזה סלל את הדרך למבני ענן שבהם שרתים, זיכרון ואמצעי אחסון פועלים כיחידה אחת, מה שמאפשר כיום להריץ מודלי AI ענקיים בסקלות שלא היינו מצליחים להגיע אליהן עם ארכיטקטורת TCP/IP קונבנציונלית.”

גרדמן: כ־CTO של NVIDIA, כיצד אתה רואה את תפקידה של הבינה המלאכותית והשפעתה על חיינו?
כגן: “אני מביט על AI לא ככלי סטטי, אלא כישות למידה מתמשכת. בכל פעם שהמודל לא מספק את הפלט הרצוי, אני לא זורק אותו — אני מלמד אותו מחדש באמצעות דוגמאות נוספות או התאמת פרמטרים. זו אינטראקציה, תהליך שני־כיווני שבו אתה מוביל ומכוון את ה־AI. כלי סטטי, לעומת זאת, מבצע פקודה חד־פעמית. ב־AI, התהליך הוא כמו עבודה עם עמית: אתה מסביר, מתקן, נותן פידבק, והמנוע משתפר בכל סבב. גישה זו מאפשרת לנו בפיתוח שבבים ומערכות חישוב להתאים את החומרה לדרישות המודל, ולתכנת את התוכנה כך שתנצל את המשאבים הקיימים באפקטיביות מרבית. השותפות הזו מאפשרת ל־NVIDIA להעביר אסטרטגיה עסקית וטכנולוגית למרחבים חדשים ללא גבולות שהיו קיימים לפני כן.”

גרדמן: מהם האתגרים העיקריים שאתה מזהה בניהול מרכזי נתונים בסדרי גודל, במיוחד בכל הנוגע לצריכת אנרגיה?
כגן:" אם בעבר בנינו מרכזי נתונים קרוב למקור כוח ולכן קרוב לעיר, היום אנחנו נדרשים לחשוב בקנה מידה גלובלי: הבעיה המרכזית היא לא רק אספקת חשמל בכמות מספקת, אלא גם הפצתו והטמעתה במקום שיכול להתמוטט מבחינה לוגיסטית. יש אזורים בעולם — למשל באוקיינוסים או באזורים מדבריים — שבהם יש עושר של אנרגיה מתחדשת שלא מנוצל. הפתרון שאני רואה הוא פריסה מבוזרת של “מצבורי” מודלים מרוחקים, בהם מאמנים את ה־AI במקומות עם אנרגיה זמינה, ואז שולחים רק משקלי המודל ונתוני ההפעלה למרכזים היותר קרובים למשתמש. כך מצמצמים תעבורת נתונים כבדה, חוסכים עלויות חשמל ותפעול, ומייעלים את הניהול הבינלאומי של המשאבים. זה דורש תכנון רשתות תקשורת חוסכות עצם, מערכות קירור חדשניות, ותשתיות תוכנה שמסנכרנות בין אתרים מרוחקים בזמן אמת.”

גרדמן: וכעת לאן פנך ופני אנבידיה?
כגן: “הרעיון המרכזי הוא להתייחס ל־Data Center כמחשב יחיד גדול, עם מערכת הפעלה ייעודית. מצד אחד יש לנו את מעבדי הווקטורים הגרפיים של NVIDIA שמבצעים מיליארדי חישובים במקביל, ומצד שני את רכיבי ה-BlueField של Mellanox שמנהלים את התקשורת והאבטחה ברמת הברזל. השילוב הזה מאפשר למנותבי התעבורה להעביר נתונים בתוך ובין שרתים בקצבים אסטרונומיים ובשיהוי של אלפיות השנייה. השכבה של התוכנה — SDKs, ספריות תקשורת יעילות, מערכות קירוּר מבוזרות — מפעילה את הרכיבים החומרתיים כך שהאינטגרציה תהיה חלקה ונטולת כשלים. התוצאה היא פלטפורמה שבה AI, סימולציות מדעיות ואינטליגנציה ארגונית רציפה יכולים לרוץ כעל מחשב-על אחד, בלי פשרות בין חומרה לתוכנה.”

גרדמן: לסיום, מה העיקרון המנחה אותך לאורך כל הקריירה, מיום בריחתך לישראל ועד לתפקידך הנוכחי כ־CTO של ענקית הטכנולוגיה NVIDIA? כגן:“העיקרון שקבע את מסע חיי הוא פשוט אך עוצמתי: ‘עשה מה שצריך להיעשות.’ בכל פעם שנתקלתי במחסום, בין אם זה דחייה מגורמים אקדמיים, אתגרים טכניים בפרויקטים גדולים, או הצורך לאזן בין עבודה לחיי משפחה, חיפשתי קודם כל את הצעדים הממשיים שנדרשים כדי להתגבר. גישה זו מחייבת אחריות אישית, מנהיגות באמון ובנתינת דוגמה, וקבלת החלטות שלעיתים דורשות אומץ ולאו דווקא נובעות מנתונים טהורים. כשאנשים שואלים אותי איך הגעתי עד הלום, התשובה היא: לא היה לי מדד אחר. כשאתה מתרכז בלבצע את המשימה הנכונה – כל יתר ההצלחות נוצרות מאליהן.”סיים כגן.

הפוסט מסעו הבלתי יאמן של מיכאל כגן: מתלאות ילדותו ברוסיה עד לפסגת ההייטק כ- CTO של NVIDIA הופיע לראשונה ב-Chiportal.

רשות הרגולציה על השוק בסין פתחה בחקירה אנטי-מונופולית נגד אנבידיה, יצרנית השבבים המובילה מארצות הברית, בחשד להפרת התחייבויותיה למדינה במהלך רכישת חברת מלאנוקס הישראלית בשנת 2020.

המהלך מגיע שבועיים בלבד לאחר שסין הצהירה כי תתמוך במאמצי אנבידיה "להתבסס" במדינה. עם זאת, הפרשנות בתקשורת הממשלתית בסין רומזת כי החקירה היא תגובה למגבלות שהטילה ארצות הברית על ייצוא שבבים מתקדמים לעיבוד בינה מלאכותית לסין.

התחייבויות שהופרו

בעת רכישת מאלנוקס, אנבידיה קיבלה אישור מותנה מהרשויות בסין בתנאי שתספק מאיצי GPU  לשוק המקומי בתנאים "הוגנים, סבירים ולא מפלים". בנוסף, נאסר על החברה לכפות מכירת מוצרים כחבילה או לקבוע תנאים מסחריים בלתי סבירים.

למרות זאת, על פי הדיווחים, אנבידיה הפסיקה בשנים האחרונות לספק מספר מוצרים לסין בטענה של מגבלות ייצוא שהטילה ממשלת ארצות הברית.

על פי חוקי האנטי-מונופול בסין, חברות המפרות את החוק עשויות להיקנס בסכום של 1%-10% מהכנסותיהן השנתיות במדינה. עבור אנבידיה, הדבר עשוי להוביל לקנס של 1.03 מיליארד דולר, ואם יימצא שההפרה חמורה במיוחד, הקנס יכול להגיע עד ל-2.89 מיליארד דולר.

דובר החברה מסר כי אנבידיה שואפת "לספק את המוצרים הטובים ביותר בכל אזור ולעמוד בכל התחייבויותיה".

השפעה על השוק

על פי הערכות, החקירה לא צפויה להשפיע באופן משמעותי על אנבידיה בטווח הקרוב, שכן רבים מהשבבים המתקדמים שלה כבר מוגבלים למכירה בסין.

תגיות: אנבידיה, אנטי-מונופול, מלחמת השבבים, Mellanox, בינה מלאכותית, סין, ארצות הברית.

הפוסט אנבידיה עלולה להיקנס במיליארד דולר בעקבות חקירה בסין על הפרת התחיבויות שנתנה בעת רכישת מלאנוקס הופיע לראשונה ב-Chiportal.