ביולוגיה מבנית היא תחום מחקר העוסק בקביעת המבנה ודינמיקת התנועה של מולקולות ביולוגיות גדולות, בעיקר חלבונים לסוגיהם. יש מספר שיטות ניסיוניות המאפשרות קבלת מידע בתחום זה:  קריסטלוגרפיית בקרני X ("רנטגן"), מיקרוסקופיה באמצעות קרני אלקטרונים, תהודה מגנטית גרעינית, פלואורסנציה אופטית ותהודה מגנטית אלקטרונית. לכל שיטה יש יתרונות וחסרונות. פרופ' אהרן בלנק מהפקולטה לכימיה בטכניון בחיפה וצוותו עוסקים בתהודה מגנטית אלקטרונית. זוהי שיטה ספקטרוסקופית, כלומר כרוכה במדידת ספקטרום של רמות אנרגיה או של תדירויות אלקטרומגנטיות, ומתבססת על אינטראקציות בין אלקטרונים לא מזווגים לשדות מגנטיים. שיטה זו נשענת על תכונת הספין של האלקטרון, תכונה שאפשר לדמותה לתנע זוויתי, ונקראת גם תנע זוויתי פנימי, אם כי האלקטרון משול לנקודה ולפיכך זעיר מכדי שיוכל ממש להסתובב סביב עצמו.

תהודה מגנטית אלקטרונית נחשבת ליעילה במיוחד לחקר קומפלקסים מתכתיים או רדיקלים אורגניים (מולקולה רדיקלית מכילה בדרך כלל מספר אי-זוגי של אלקטרונים). תהודה מגנטית אלקטרונית מאפשרת לסמן מקטעים שונים בחלבון במולקולות קטנות פאראמגנטיות – כלומר מגנטיוֹת בנוכחות שדה מגנטי חיצוני בלבד – ולמדוד את המרחק ביניהן באמצעות מדידת חוזק האינטראקציה בין המולקולות הקטנות. הבעיה העיקרית בשיטה זו היא שהיא מוגבלת למרחקים קצרים יחסית בין הסמנים, מפני שהיא מתבססת על אינטראקציה קוהרנטית קוונטית, כלומר אינטראקציה המשמרת את הפאזה היחסית בין פונקציות הגל של שני הסמנים. לאינטראקציה כזאת יש זמן חיים קצר יחסית, ולכן אפשר למדוד רק מרחקים קצרים יחסית בין הסמנים הללו. מחקר זה נועד אפוא לפתח שיטה חדשה המאפשרת מדידת מרחקים בין סמנים פאראמגנטיים הנמצאים על מערכות של חלבונים גדולים בהרבה מאלה שאפשר למדוד כיום.

כדי לאפשר יכולת שכזו, המחקר של פרופ' בלנק וצוותו כולל פיתוח מכשור חדש ושיטות מדידה חדשות בתחום התהודה המגנטית האלקטרונית. המכשור החדש רגיש מאוד למדידת דוגמאות, ורגישות גבוהה זו, יחד עם טכניקת המדידה הייחודית שפותחה – המשלבת דחפים (פולסים) של שדות מגנטיים ודחפי מיקרוגל – מאפשרים יחדיו קבלת מרחקים גדולים (מעבר ל-10 ננו-מטר) בין סמנים פאראמגנטיים. הרגישות הגבוהה מתאפשרת, בין השאר, הודות למהודים ממוזערים שפיתח צוות המחקר, כלומר התקנים זעירים היוצרים סוג זה של תהודה, שמאפשרים מדידת דוגמאות ביולוגיות קטנות במיוחד.מחקר זה נועד לפתח שיטה חדשה שתאפשר מדידת מרחקים בין סמנים פאראמגנטיים הנמצאים על מערכות של חלבונים גדולים בהרבה מאלה שאפשר למדוד כיום.

הפעלת הדחפים של שדות מגנטים חזקים וקצרים מתאפשרת בעזרת מקורות זרם ייחודיים שפיתחו פרופ' בלנק ועמיתיו, וסלילים ממוזערים הממוקמים ליד הדוגמה הנמדדת. בהמשך המחקר מיושמת שיטת המדידה החדשה על מערכות מודל של מולקולות עם מרחק ידוע בין שני סמנים פאראמגנטיים עליהן.

עד עתה פותחו המהודים הממוזערים והוכחה היכולת שלהם למדוד אות תהודה מגנטית אלקטרונית מדוגמאות קטנות, תוך הפעלת שדות מגנטים חזקים התלויים בזמן שמקודדים את מיקום הסמנים הפאראמגטים בדוגמה. בעזרת מהודים שכאלו נמדדה, בין השאר, דיפוזיה (פעפוע) של מולקולות פאראמגנטיות בנוזלים למרחקים של עשרות ננו-מטרים. המדענים מקווים שיכולות אלו יאפשרו בקרוב מדידה של מרחקים בין סמנים פאראמגנטיים במולקולות מודל – דבר שיתרום רבות למחקר במולקולות אלה, להבנת מחלות ואף לעיצוב תרופות חדשות.

למאמר באתר קול המדע

הפוסט רואים קרוב, מודדים רחוק הופיע לראשונה ב-Chiportal.

עד כמה  תואם גיל המוח לגיל הכרונולוגי שלכם? חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומהמרכז הרפואי סורוקה פיתחו כלי חדש שיוכל כעת לספק תשובה לשאלה זו.

אם חשבתם שגיל המוח שלכם בהכרח תואם לגיל גופכם – חשבו שוב. במצב בריאותי תקין, זה אכן המצב, אולם כאשר יש פתולוגיות מוחיות שונות, כגון מחלת אלצהיימר, המוח עלול להראות מבוגר יותר. מחקרים מראים עוד כי פער גדול בין גיל המוח לבין הגיל הכרונולוגי מנבא מחלות. מסיבות אלו קביעת גיל המוח עשויה לשמש כסמן ביולוגי חשוב בהתמודדות עם מחלות ניווניות וניטור התקדמותן.

צוות המחקר פיתח שיטה מבוססת למידה עמוקה לחיזוי גיל המוח על סמך מאגר גדול מאוד של  סריקות MRI מבניות ובדק מה בעצם גורם למוח שלנו להיראות צעיר או מבוגר יותר. ממצאי המחקר פורסמו לאחרונה בכתב העת Human Brain Mapping.

החוקרים אימנו מקבץ של רשתות נוירונים מלאכותיות (Artificial Neural Networks) על 15 מאגרי נתונים פתוחים שכוללים יותר מ-10,000 סריקות  MRIמבניות של מוחותיהם של נבדקים בריאים בגילים 94-4. לאחר שלב אימון האלגוריתם, חזו רשתות הנוירונים את הגיל הכרונולוגי של נבדקים חדשים (שעליהם לא אומנו הרשתות) בטווח סטייה של שלוש שנים.

שאלה מעניינת נוספת שאותה בחנו החוקרים מתייחסת לזיהוי האזורים האנטומיים שעליהם "הסתמכו" הרשתות בתהליך חיזוי הגיל המוחי. לשם כך, בשלב ההסקה של תהליך הלמידה יצרו החוקרים באמצעות כלים חישוביים "מפות הסבר" שאפשרו להסיק באיזו מידה תרם כל אזור במוח לחיזוי הגיל. מפות אלו נבנו לכל נבדק ושילובן אפשר הסקה מהימנה עבור כלל האוכלוסייה. בדרך זו זיהו החוקרים שחדרי המוח וחללים מוחיים הקרויים ציסטרנות הינם בעלי חשיבות גבוהה בניבוי הגיל הכרונולוגי של המוח. ממצאים חדשים אלה סוללים דרכים חדשות ומעניינות למחקר עתידי.

לדברי החוקרים, "השיטה שלנו מציגה את האפשרות שגיל המוח וסטייתו מהגיל הכרונולוגי יכולים לשמש סמן ביולוגי לבריאות המוח. הממצאים יסייעו להתחקות אחר התפתחות המוח ולספק התראה מוקדמת על מחלות, שהם צעדים חיוניים בפיתוח טיפולים יעילים. בנוסף, סמן ביולוגי כזה יספק תובנות נוספות לגבי האופן שבו מחלות משפיעות על המוח".

במחקר השתתפו הדוקטורנט גדעון לבקוב שהוביל את המחקר, ד"ר גדעון רוזנטל, אשר סיים את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שניהם מהמחלקה למדעי הקוגניציה והמוח, פרופ' אילן שלף, מנהל מכון הדימות במרכז הרפואי סורוקה, ד"ר תמי ריקלין רביב מבית הספר להנדסת חשמל ומחשבים ופרופ' גליה אבידן מהמחלקות לפסיכולוגיה ולמדעי הקוגניציה והמוח. כולם חברים גם במרכז זלוטובסקי למדעי העצב באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

הפוסט האם המוח שלך נראה צעיר או מבוגר מכפי גילו? הופיע לראשונה ב-Chiportal.