המאבק העולמי באנטישמיות מתנהל כיום בזירה שבה לישראל ולארגונים היהודיים אין יתרון מספרי או תקציבי. לכן, לדעת סשה רויטמן, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות — Combat Antisemitism Movement, או CAM — עליהם לחפש את היתרון במקום שבו ישראל כבר הוכיחה את עצמה: טכנולוגיה, חדשנות ויכולת לפתח פתרונות במהירות.

רויטמן הציג את תפיסתו בהרצאה שנשא במפגש פורום מנהלי ההייטק Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. המפגש אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדבריו, האנטישמיות אינה עוד תופעה המוגבלת להתבטאויות שוליים ברשתות החברתיות. היא מתבטאת באלפי תקריות פיזיות, בפגיעה בביטחונן של קהילות יהודיות ובהסתרת הזהות היהודית מצד אנשים החוששים להפוך למטרה.

רויטמן אמר כי בשנה האחרונה תועדו יותר מ־6,800 אירועים פיזיים בעלי אופי אנטישמי ברחבי העולם. הוא ציין כי באירועים הללו נהרגו יותר מ־40 בני אדם, אם כוללים גם אירועי טרור שהתרחשו בישראל. לדבריו, כ־80% ממקרי האלימות שנבדקו היו קשורים לאידיאולוגיה איסלאמיסטית. הנתונים והסיווגים הוצגו בהרצאה מטעם CAM.

יהודים מסתירים את זהותם

המצב בארצות הברית עמד במרכז חלק מההרצאה. לפי הנתונים שהציג רויטמן, 57% מהיהודים האמריקנים דיווחו כי חוו אנטישמיות, 58% אמרו שהם חשים בטוחים פחות בארצות הברית ו־38% מסתירים לעיתים את זהותם היהודית מחשש לפגיעה.

במקביל, לדבריו, נחלש הקשר בין חלקים מיהדות ארצות הברית לבין ישראל. בעוד שבשנות השמונים שיעור גבוה מאוד של יהודים אמריקנים דיווחו על קשר הדוק לישראל, כיום מדובר, על פי הנתונים שהציג, בכ־60%.

רויטמן טען כי אי אפשר עוד להפריד באופן מלא בין אנטישמיות לבין אנטי־ציונות קיצונית. לדבריו, כ־75% מהתקריות האנטישמיות כיום כוללות מרכיבים אנטי־ציוניים, ובכללם קריאות לשלילת עצם קיומה של מדינת ישראל.

עם זאת, עצם הביקורת על ישראל אינה בהכרח אנטישמית. ההבחנה, כפי שהציג אותה, נמצאת בין ביקורת על מדיניות מסוימת לבין דה־לגיטימציה של המדינה, הפעלת אמות מידה שונות כלפיה או קריאות לפגיעה בישראלים וביהודים.

מארגון קטן לפעילות בתשע זירות בעולם

רויטמן סיפר כי דרכו אל המאבק באנטישמיות החלה בשירותו בדובר צה"ל, שם היה מעורב בהקמת המערך הדיגיטלי הבינלאומי. לאחר מכן עבד בקונגרס היהודי העולמי בניו יורק, ובהמשך הצטרף להקמת CAM.

לדבריו, הארגון החל את פעילותו עם תקציב שנתי של כ־200 אלף דולר, והתרחב לארגון בעל תקציב שנתי של כ־11 מיליון דולר. הוא פועל כיום בתשע זירות גיאוגרפיות, ובהן צפון אמריקה, אמריקה הלטינית, אירופה, אוסטרליה, הבלקן ומרכז אסיה, בעוד שהמטה שלו נמצא בישראל.

האסטרטגיה של הארגון מבוססת על עבודה במספר רמות שלטון במקביל. CAM פועל מול ממשלות לאומיות, ממשלות של מדינות ומחוזות ומול ראשי ערים ורשויות מקומיות.

רויטמן אמר כי הארגון מקיים קשרים עם אלפי ערים ברחבי העולם. העבודה המקומית נועדה לא רק לפרסם הצהרות נגד אנטישמיות, אלא גם לשפר את היכולת של משטרות, מערכות חינוך ורשויות ציבוריות לזהות הקצנה לפני שהיא הופכת לאלימות.

לצד פעילות מול מקבלי החלטות, הארגון עוסק במחקר, תקשורת, פעילות ברשתות החברתיות ושיתופי פעולה עם משפיענים. המטרה היא ליצור רצף בין איסוף מידע, שינוי מדיניות והגעה לקהלים רחבים.

אי אפשר להתחרות בתקציבי התעמולה

לדברי רויטמן, אחד הקשיים המרכזיים הוא הפער במשאבים. מדינות וגופים המקדמים תעמולה אנטי־ישראלית משקיעים בכך סכומים גדולים בהרבה מאלה העומדים לרשות ארגונים יהודיים.

הוא הזכיר במיוחד את קטאר כדוגמה למדינה המשקיעה מיליארדי דולרים בבניית השפעה בזירות פוליטיות, תקשורתיות ואקדמיות. מול השקעות כאלה, לדבריו, ארגונים יהודיים אינם יכולים להסתפק בהגדלת תקציבי ההסברה או בהעסקת אנשים נוספים שיענו לכל פרסום עוין.

גם מבחינה דמוגרפית אין ליהודים יכולת להתחרות בהיקף הקהלים והפעילים שמולם הם ניצבים. מכאן נגזרת המסקנה שלו: כפי שישראל אינה יכולה לבסס את ביטחונה על יתרון מספרי, גם המאבק באנטישמיות חייב להתבסס על יתרון איכותי וטכנולוגי.

"הניצחון יושג באמצעות המוח", אמר רויטמן, וקרא להעביר חלק מן היכולות שפיתחה ישראל לצורכי ביטחון, מודיעין וסייבר אל זירת החברה האזרחית.

Tech Innovation for Jewish Safety

במרכז פנייתו למנהלי ההייטק עמדה היוזמה Tech Innovation for Jewish Safety. מטרתה ליצור פלטפורמה שתחבר בין קהילות יהודיות וארגונים הנתקלים בבעיות ממשיות לבין חברות טכנולוגיה, יזמים ומשקיעים המסוגלים לפתח עבורן פתרונות.

צרכים אפשריים כוללים זיהוי מוקדם של מסעות הסתה, ניתוח רשתות המפיצות תוכן אנטישמי, אימות מידע, ניטור איומים על מוסדות יהודיים והעברת התרעות לגורמי אכיפה. כלים אחרים יכולים לסייע בתיעוד תקריות, באיסוף ראיות ובהבנת הקשר שבין פעילות מקוונת לבין איום פיזי.

גם בינה מלאכותית עשויה למלא תפקיד מרכזי, אך היא אינה פתרון אוטומטי. מערכות צריכות להבחין בין ביקורת פוליטית, ביטוי פוגעני ואיום ממשי — משימה המחייבת הבנת הקשר, שפה, תרבות ולעיתים גם קודים המשתנים במהירות.

מבחינת רויטמן, החיבור להייטק אינו נועד להפוך את החברות הישראליות לארגוני הסברה. הוא מבקש לבנות תשתית שבה חברות יוכלו להעמיד ידע, זמן פיתוח, גישה למוצרים או השקעה ביוזמות בעלות ערך ממשי לביטחונן של קהילות.

הקריאה שהפנה לחברי Silicon Club הייתה להתייחס לאנטישמיות גם כאל אתגר טכנולוגי. לא ניתן לפתור באמצעות תוכנה לבדה שנאה בת מאות שנים, אך אפשר להשתמש בטכנולוגיה כדי לזהות את התפתחותה מוקדם יותר, לצמצם את תפוצתה, להגן על מי שמאוימים ולספק למקבלי ההחלטות מידע טוב יותר.

מול יריבים הנהנים מיתרון תקציבי ומספרי, סיכם רויטמן, תעשיית ההייטק הישראלית יכולה להעניק למאבק באנטישמיות את המרכיב החסר כיום — יכולת פעולה בקנה מידה גדול, במהירות ובתחכום טכנולוגי.

הפוסט סשה רויטמן: ההייטק הישראלי יכול להעניק למאבק באנטישמיות עליונות טכנולוגית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מערכת ההגנה העתידית של ישראל לא תתבסס על טכנולוגיה אחת שתספק מענה לכל האיומים. היא תצטרך להיות רשת רב־שכבתית ומסתגלת, המשלבת חיישנים, מודיעין, מערכות תקיפה, טילי יירוט, נשקי אנרגיה, לוחמה אלקטרונית, כלי טיס אוטונומיים ובינה מלאכותית.

זו הייתה המסקנה המרכזית שעלתה מפאנל מומחים שנערך במסגרת מפגש פורום מנהלי ההייטק Silicon Club ב־29 במאי במוזיאון אנו שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

בפאנל השתתפו תא"ל במיל' דורון גביש, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית; אל"מ במיל' ניב כהן רווה, סמנכ"ל מו"פ אסטרטגי באלביט מערכות; נאור כספי, מנהל קרן Fresh Defense, המשקיעה בחברות טכנולוגיה ביטחונית; ויהודה דוידוביץ', סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחטיבת הטילים והחלל של התעשייה האווירית.

מערכות קצה לצד פתרונות זולים ובהיקפים גדולים

גביש חילק את ההשקעה הנדרשת לשני כיוונים. הראשון הוא מערכות "קצה" – היכולות המתקדמות והיקרות שבהן ישראל כבר משקיעה, ובהן מטוסי דור חמישי, כטמ"מים ונשקי אנרגיה.

הכיוון השני הוא עולם ה־Scale: יכולת לפרוס פתרונות רבים, זולים וגמישים יותר. בקטגוריה זו נכללים חימושים משוטטים, רחפנים להגנה ולהתקפה, מערכות רובוטיות וכטמ"מים בעלי רמות גבוהות יותר של אוטונומיה.

החלוקה הזאת נובעת בין היתר מהפער הכלכלי בין אמצעי התקיפה הזולים שמפעיל האויב לבין מערכות היירוט היקרות שנדרשות להתמודד עמם. מערכת הגנה עשויה להצליח מבחינה מבצעית, אך להיקלע למלחמת התשה כלכלית אם כל יירוט עולה מאות אלפי דולרים או מיליוני דולרים.

גביש מנה שלוש משפחות של טכנולוגיות שעשויות לצמצם את הפער: נשקי אנרגיה, ובהם לייזר ומערכות מיקרוגל רב־עוצמה; לוחמה אלקטרונית; ומיירטים זולים יותר, לרבות רחפני יירוט ומערכות המבוססות על הנעה חשמלית.

לדבריו, המערכות הללו לא יחליפו את כיפת ברזל, קלע דוד או חץ, אלא יוסיפו שכבות חדשות שיאפשרו לבחור מענה בהתאם לאיום, לטווח, לתנאי הסביבה ולעלות הצפויה של הנזק.

ארבעה מרכיבים להגנה שלמה

כהן רווה טען כי עוד לפני בחירת המערכת יש להגדיר את תפיסת ההגנה. לדבריו, ההתמודדות עם טילים, רקטות וכטב"מים מורכבת מארבעה מרכיבים.

המרכיב הראשון הוא התקפה – פגיעה במשגרים, במחסנים ובשרשרת ההפעלה לפני השיגור או במהלכו. המרכיב השני הוא התרעה, הכוללת גילוי, זיהוי ועקיבה. המרכיב השלישי הוא הגנה אקטיבית באמצעות טילים, לייזר, לוחמה אלקטרונית ואמצעים נוספים. הרביעי הוא הגנה פסיבית, ובראשה המיגון והתנהלות האוכלוסייה.

מכאן, לדבריו, שלא ניתן להצביע על "מערכת מרכזית" אחת. המטרה צריכה להיות יצירת סל פתרונות משולב, שיספק למקבלי ההחלטות חלופות בזמן אמת.

כהן רווה הוסיף כי האתגר אינו רק לחבר טכנולוגיות שונות, אלא גם לחבר בין התעשיות שפיתחו אותן. שיתוף מידע בין אלביט, רפאל, התעשייה האווירית וגופי משרד הביטחון נתקל לעיתים במגבלות קניין רוחני, באינטרסים עסקיים ובמבנים ארגוניים נפרדים.

"היכולת שלנו להיות אינטגרטיביים בפתרון שאנחנו נותנים" היא לדבריו אחד האתגרים המרכזיים, משום שמערכת בודדת אינה יכולה לספק מענה לכל התרחישים.

לבחור את המענה הנכון לאיום הנכון

דוידוביץ' תיאר את השינוי שעובר שוק ההגנה האווירית. בעבר נבנתה מערכת ייעודית כמעט לכל סוג של איום: תותחים נגד כלי טיס, טילים נגד מטוסים, ובהמשך מערכות נפרדות נגד רקטות וטילים בליסטיים.

כיום, לדבריו, הלקוחות אינם מחפשים רק מערכת או סוללה, אלא פתרון כולל שיאפשר להתמודד עם מגוון איומים, לרבות כאלה שעדיין אינם מוכרים. הפתרון צריך לשלב מודיעין, חיישנים, אפקטורים, בינה מלאכותית וניתוח כמויות גדולות של מידע.

אחד העקרונות שהציג הוא Shoot What Is Needed – הפעלת האמצעי הנדרש ולא בהכרח האמצעי החזק או היקר ביותר. מערכת השליטה צריכה לנתח את האיום, את מסלולו, את הנזק האפשרי ואת אמצעי היירוט הזמינים, ולבחור את המענה המתאים.

דוידוביץ' הזהיר כי הלייזר אינו מספק כיום פתרון לטילים בליסטיים המשוגרים ממרחק של אלפי קילומטרים. בתחומים אלה עדיין נדרשים מיירטים קינטיים ומערכות התרעה ארוכות טווח. לכן יש לשלב את הוזלת ההגנה עם שיפור יכולות התקיפה, כך שניתן יהיה לפגוע באיום כבר בשלבים מוקדמים.

ממענה למלחמה לפיתוח הדור שאחריה

כהן רווה סיפר כי במהלך השנה עד השנה וחצי הראשונות של המלחמה הפנתה אלביט חלק גדול ממשאביה לצורכי צה"ל ומערכת הביטחון, גם במחיר של דחיית אספקות ללקוחות מחו"ל.

לדוגמה, מערכות תקשוב שתוכננו לפעול בזירה מרכזית אחת נדרשו לתמוך במהירות במספר חזיתות ובמאות אלפי אנשי מילואים. הדבר חייב הרחבת שרתים, התאמת גרסאות ועבודה רצופה של צוותי פיתוח.

לדבריו, לאחר המענה לצרכים הדחופים חזרה החברה להשקיע גם בטווח של חמש עד עשר שנים. באלביט מכנים את המאמץ הזה N+2: חיפוש אחר טכנולוגיות שעדיין נמצאות בשלבי בשלות נמוכים ושעשויות להפוך לבסיס הדור הבא.

החברה מרחיבה לשם כך את שיתופי הפעולה עם האקדמיה, לרבות הטכניון, אוניברסיטת אריאל והאוניברסיטה העברית, ובוחנת מחקרים בתחומי בינה מלאכותית וטכנולוגיות נוספות לפני שהגיעו לשלב המוצר.

הבינה המלאכותית כבר נמצאת בשטח

לדברי כספי, כמעט בכל אחת מחברות הטכנולוגיה הביטחונית שבהן השקיעה Fresh Defense משולבים כיום רכיבי AI. השימושים משתרעים על פני כל הזירות: כטמ"מים, רחפנים, רובוטיקה קרקעית, מערכות ימיות, מודיעין ועיבוד מידע.

כספי תיאר כדוגמה חברה שמפתחת ישויות דיגיטליות פיקטיביות לפעילות מודיעינית. המערכת מסוגלת ליצור ולנהל אלפי זהויות, להתאים אותן לשפה ולנרטיב המקומיים ולהפיק עבורן טקסט, תמונות וסרטונים. משימות שבעבר חייבו מערך אנושי גדול יכולות, לדבריו, להתבצע כיום בהיקפים רחבים באמצעות תוכנה.

עם זאת, כאשר נשאל מהו התחום החשוב ביותר להשקעה, כספי לא הצביע על אלגוריתם או מערכת נשק. "טלנטים אנושיים", השיב. הצעירים המשרתים בצבא, אנשי הקבע והמילואים, ובהמשך יזמי הסטארט־אפים, הם לדבריו הכוח שמניע את החדשנות.

בסיכום הפאנל ניסח זאת באופן חד יותר: "אנשים, אנשים, אנשים". לצד ההשקעה בכישרונות, הוא קרא לשמור על ענווה ולהניח תמיד שהיריב לומד, מסתגל ומחפש דרכים חדשות לעקוף את היתרון הישראלי.

מהקרקע לחלל

דוידוביץ' הצביע על החלל כאחת הזירות המרכזיות של מערכות ההגנה העתידיות. לווייני תצפית בודדים מספקים תמונה איכותית, אך חולפים מעל אזור מסוים רק במרווחים. קונסטלציות של לוויינים קטנים יכולות לצמצם את הפערים ולספק כיסוי רציף יותר.

גם בתחום התקשורת עשויים לוויינים במסלול נמוך להציע יתרון. לווייני תקשורת גיאוסטציונריים נמצאים בגובה של כ־36 אלף קילומטרים, ולכן סובלים מזמן השהיה שאינו מתאים לכל משימת יירוט. רשת של לוויינים במסלול נמוך יכולה להעביר מידע מהר יותר ולשפר את הקישור בין חיישנים למערכות ההגנה.

השלב הבא עשוי להיות Space-Based Air Defense – העברת חיישנים ואולי גם אמצעי יירוט לחלל. מנקודת תצפית כזאת אפשר לזהות שיגור מוקדם יותר, עוד בשלב ההאצה של הטיל, מבלי שעקמומיות כדור הארץ תחסום את קו הראייה.

מדובר עדיין באתגר טכנולוגי, כלכלי ומדיני גדול, אך לדברי דוידוביץ' זהו אחד הכיוונים שאליהם מתקדם התחום.

עצמאות ישראלית בתוך רשת בינלאומית

גביש הדגיש כי ישראל אינה יכולה להסתמך רק על עצמה. במהלך המלחמה התחבר מערך ההגנה הרב־שכבתי הישראלי למכ"מים, ללווייני התרעה, לספינות ולמערכות יירוט אמריקניות. שיתוף הפעולה אפשר לזהות איומים מוקדם יותר ולחלק את משימות היירוט בין מערכות שונות.

לדבריו, ישראל צריכה לחשוב על הגנה כרשת אזורית ובינלאומית, בראש ובראשונה עם ארצות הברית, אך גם עם שותפים נוספים. החיבור הזה חיוני הן להגנה והן להתקפה.

במקביל, גביש קרא לזהות את הרכיבים הקריטיים שבהם נדרשת "עצמאות כחול לבן". אין צורך לייצר בישראל כל בורג וכל מערכת, אך יש תחומים שבהם תלות בספק יחיד או במדינה זרה עלולה להפוך לסיכון ביטחוני. לכן נדרשים פיתוח מקומי, מלאים מספקים ופיזור מקורות האספקה.

דוידוביץ' סיכם כי מערכת ההגנה העתידית תידרש לפעול בדומה למערכת אבולוציונית: להסתגל לאיומים שלא היו מוכרים בעת שתוכננה. לשם כך יהיה צורך בבינה מלאכותית, במודיעין עדכני, באנשים מיומנים ובארכיטקטורה פתוחה המאפשרת להוסיף חיישנים ואמצעי יירוט חדשים.

המסר המשותף של הפאנל היה כי העליונות הטכנולוגית של ישראל אינה תלויה רק בפיתוח המיירט הבא. היא תישען על היכולת לחבר בין המערכות, לבחור בכל רגע את המענה הנכון, להוזיל את ההתמודדות, לשתף פעולה עם בעלות ברית – ולהמשיך להשתנות מהר יותר מן האויב.

הפוסט לא מערכת אחת אלא רשת מסתגלת: כך תיראה הגנת ישראל בדור הבא הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הפנל בסיליקון קלאב הראה עד כמה עולם הסייבר מצוי בצומת דרכים. מצד אחד, האיומים מתעצמים בקצב מבהיל: פישינג חכם, דליפות מידע באמצעות פרומפטים, ואיום עתידי של מחשוב קוונטי. מצד שני, אותן טכנולוגיות בדיוק מציעות למגינים הזדמנות לבנות מערכי הגנה חכמים, יעילים ומהירים.

כפי שניכר מתשובות הדוברים לשאלותיו של גרדמן, התשובה לשאלה "משבר או מהפכה" אינה חד-משמעית. ייתכן שהיא גם וגם. אך ברור כי הארגונים שלא יאמצו את הבינה המלאכותית כמרכיב ליבה בהגנה על המידע – עלולים להישאר מאחור.

במפגש האחרון של פורום ההייטק Silicon Club, שהתקיים ב- 30 ספטמבר 2025, התקיים פנל מרכזי תחת הכותרת "בינה מלאכותית בסייבר: משבר או מהפכה?". בפנל השתתפו שלושה דוברים בולטים: עופר סמדרי, מנכ״ל Torq; הילה זיגמן, שותפה כללית בקרן Cyberstarts; ובן וולקוב, מנכ״ל QIZ. הדיון נסב סביב שלוש נקודות עיקריות: העומס ההולך וגובר של התרעות והצורך באוטומציה, האצת היזמות וההשקעות בפתרונות מבוססי AI, והאיום המתקרב של מחשוב קוונטי על מערכות ההצפנה. את הפאנל הנחה שלמה גרדמן, מנכ״ל ASG, אשר הציב בפני המשתתפים שאלות נוקבות על עתיד תחום הסייבר בעידן שבו גם התוקפים וגם המגנים חמושים בבינה מלאכותית.

הפתיחה: מהפכה או משבר?

גרדמן פתח את הדיון בשאלה פשוטה אך טעונה: “כיצד אתם רואים את השפעת הבינה המלאכותית על עולם הסייבר – יותר כהזדמנות או יותר כאיום?”

עופר סמדרי מסכים: “אנחנו חיים בתוך משבר מתמשך. נפח ההתרעות בסביבת ה-SOC הפך לבלתי אפשרי לניהול. בלי אוטומציה חכמה מבוססת AI, הארגונים פשוט לא ישרדו.”

מנגד, הילה זיגמן הציעה נקודת מבט אחרת: “אני רואה בכך מהפכה של ממש. המגינים מקבלים סוף סוף כלים שמאפשרים להם לפעול במהירות ובעומק שלא היה אפשרי בעבר. זה שינוי פרדיגמה.”

בן וולקוב בחר בגישה זהירה יותר: “זה גם וגם. מצד אחד, התוקפים מתחזקים בצורה מסוכנת, אבל מצד שני – הטכנולוגיה הזו מאפשרת לנו לבנות מערכי הגנה חדשים. השאלה היא מי ישכיל לרוץ מהר יותר.”

עומס ההתרעות: האוטומציה כקו ההגנה הראשון

גרדמן שאל את סמדרי כיצד Torq מתמודדת עם ההצפה של התרעות.

סמדרי: “בארגון ממוצע, צוות ה-SOC מקבל מיליוני התרעות ביום. רוב מוחלט מהן אינן רלוונטיות, אבל בלי כלים מתקדמים קשה לדעת מה חשוב באמת. Torq פיתחה מערכת אוטומציה חכמה שמבוססת על בינה מלאכותית. המערכת לא רק מקבלת ומסווגת את ההתרעות, אלא גם מפעילה תהליכי תגובה מיידיים – למשל, בידוד מכונה חשודה או חסימת גישה – והכול בשניות.”

בתשובה לשאלה האם אוטומציה כזו עלולה להחליף את הצוות האנושי, סמדרי הבהיר: “האוטומציה לא מחליפה אנשים, היא משחררת אותם מהעבודה השחורה של מיון אינסופי. אנשי ה-SOC יכולים להתמקד בניתוח האסטרטגי ובאירועים החריגים באמת. השילוב הזה – אדם ובינה מלאכותית – הוא המפתח.”

מבט מהשוק: אימוץ מטורף של AI

גרדמן הפנה את השאלה להילה זיגמן: “מה את רואה מהזווית של משקיעה בשוק? האם זו באמת מהפכה?”

זיגמן: “בהחלט. אנחנו רואים אימוץ בקצב שלא הכרנו. כמעט כל סטארטאפ חדש בתחום מציע פתרון מבוסס AI – החל מסוכני אבטחה אוטונומיים ועד כלי אנליטיקה חכמים שמבצעים חיתוכים בזמן אמת. היזמים מבינים שהשוק דורש יעילות מיידית, והלקוחות מוכנים לאמץ.”

יחד עם זאת, היא הזהירה מפני התפזרות: “יש היום עשרות חברות שמציעות פתרונות נקודתיים. בסוף תתרחש קונסולידציה – פחות חברות ישרדו, אבל אלו שיישארו יספקו ערך אמיתי ועמוק. זה לא ‘בועה’, אלא תהליך טבעי של שוק מתבגר.”

בתשובה לשאלה “האם זה לא מסוכן להכניס כל כך הרבה סוכנים אוטונומיים לארגונים?” השיבה זיגמן: “זו בדיוק הנקודה. לצד סוכני ה-AI עצמם קמה שכבה חדשה – AgentOps. מדובר בתשתית ניהול ובקרה על הסוכנים: הרשאות, ניטור פעילות, הגבלת גישה למידע רגיש. בלי זה – הסוכן יכול להפוך בעצמו לווקטור תקיפה. זה עולם חדש שמחייב מדיניות ברורה ונראות מלאה.”

האיום הקוונטי: העתיד כבר כאן

גרדמן הפנה את הדיון לעתיד רחוק יותר ושאל את בן וולקוב על השפעת מחשוב קוונטי.

בן וולקוב: “הצפנות שמגינות על העולם הדיגיטלי שלנו – מתעודות זהות ועד עסקאות בנקאיות – לא יחזיקו מעמד מול מחשבים קוונטיים. כבר היום מתבצעות מתקפות מסוג ‘Harvest Now, Decrypt Later’: אוספים מידע מוצפן ומחכים ליום שבו יהיה אפשר לפצח אותו. ברגע שזה יקרה – ייחשפו רטרואקטיבית כמויות עצומות של מידע.”

“אבל מחשב קוונטי יציב עדיין לא קיים. למה לרוץ כבר היום?”

וולקוב השיב: “כי המידע חי לאורך זמן. מסמכים משפטיים, סודות תעשייתיים או נתונים רפואיים יכולים להיות רלוונטיים גם עוד עשור או שניים. אם מישהו אוסף את המידע הזה עכשיו – הוא יוכל לפצח אותו בעתיד. לכן יש להתחיל כבר היום במיפוי הקריפטוגרפיה הארגונית, להבין אילו מערכות תלויות באלגוריתמים ישנים, ולתכנן מעבר הדרגתי ל-PQC – הצפנה לאחר-קוונטום.”

פישינג חכם והיגיינת פרומפטים

בהמשך העלה גרדמן סוגיה פרקטית: “מה לגבי מתקפות פישינג שנוצרות באמצעות מודלים גנרטיביים – איך מתמודדים עם זה?”

עופר סמדרי: “כאן נדרשת היגיינת פרומפטים. עובדים חייבים לדעת מה לא לשתף עם כלי AI פנימיים, כדי למנוע דליפת מידע רגיש. במקביל, מערכות DLP חייבות לדעת לזהות ולחסום ניסיונות הזרקת פרומפטים בזמן אמת. זה שילוב של חינוך, מדיניות וכלים טכנולוגיים.”

הילה זיגמן: “אנחנו רואים ארגונים שמכניסים נהלים מחמירים סביב השימוש בכלי AI. זה כולל ניטור של אינטראקציות, מגבלות על סוגי נתונים שניתן להכניס לסוכן, והכשרת עובדים. בסופו של דבר, הבעיה אינה רק טכנולוגית אלא גם תרבותית.”

שילוב בין איום להזדמנות

לקראת סיום חזר גרדמן לשאלה המקורית: “אז מה בסופו של דבר – זה יותר משבר או יותר מהפכה?”

עופר סמדרי: “זה בהחלט משבר, כי התוקפים קיבלו כלי שמגביר את היכולות שלהם פי כמה. אבל מי שיתעל את זה להגנה – יוכל להתמודד.”

הילה זיגמן: “אני רואה בזה מהפכה. זו הפעם הראשונה שהמגינים מקבלים יתרון טכנולוגי אמיתי. אם saboteur יחיד יכול לנהל מתקפה מתוחכמת בעזרת AI, גם ארגון קטן יכול להגן על עצמו ברמה של תאגיד ענק.”

בן וולקוב: “זו תקופה דו-קוטבית. מצד אחד האיום הקוונטי מרחף מעל כולנו. מצד שני, היכולות החדשות של AI מבטיחות שנוכל להיערך בצורה חכמה. מי שירוץ מהר יותר – ינצח.”

בהחלט, אבי. הנה גרסה משוכתבת לפסקת מסקנות הפאנל בסגנון חדשותי יותר, עם ניסוח זורם וברור יותר:

מסקנות הפנל

בסיום הדיון סוכמו שורה של עקרונות פעולה שמנהלי אבטחת מידע לא יכולים להרשות לעצמם להתעלם מהם. ראשית, יש להטמיע את יכולות ה-AI בכל שכבות ההגנה – מה-SOC ועד לתקשורת עם המשתמשים – כדי להתמודד עם היקפי מידע עצומים בזמן אמת. שנית, ניהול AgentOps חייב להפוך לשגרה ארגונית: פיקוח, הרשאות ובקרה צמודה על כל סוכן-AI, כדי למנוע ניצול לרעה. במקביל, יש לעדכן את מדיניות ה־DLP כך שתתייחס גם לפרומפטים ולשימושים במודלי generative AI, ולא רק לנתונים קלאסיים.

המסר השלישי התמקד בעתיד: ארגונים צריכים להתחיל כבר כעת במיפוי הקריפטוגרפיה הפנימית ולהיערך לעידן המחשוב הקוונטי, כולל מעבר הדרגתי להצפנה עמידה לקוונטום (PQC). לבסוף, התרבות הארגונית עצמה חייבת להשתנות – לעבור מתגובתיות ידנית לאוטומציה מתקדמת, לקצר דרמטית את זמני התגובה לאירועים ולהפחית טעויות אנוש.

גרדמן סיכם את הדברים באמירה נחרצת: “ארגונים שלא יטמיעו את ה-AI בלב מערך ההגנה שלהם, ימצאו עצמם מאחור. זהו לא כלי נוסף – זו השדרה המרכזית של הסייבר החדש.”

הפוסט פנל סיליקון קלאב: בינה מלאכותית בסייבר: משבר או מהפכה? הופיע לראשונה ב-Chiportal.