מבחינת נטלי, תכנות מחשבים היה מן משחק ולימוד תואר בהנדסת אלקטרוניקה בטכניון היה בגדר  מבחן ליכולות שלה. כי אחרי שעשתה בגרות בתכנות כבר בכיתה ט' לא המשיכה ללמד מחשבים אלא דווקא כלכלה וגם בצבא בחרה לשרת ביחידה סודית במודיעין שלא היה לה שום קשר למחשבים או אלקטרוניקה. רק אחרי שסיימה את שרותה הצבאי נזכרה במה שאמר לה פעם המורה שלה לפיזיקה: "אם ללמד הנדסה אז רק בטכניון". וכך, נרשמה, התקבלה וגם סיימה את הלימודים בטכניון  תוך כדי שהיא מתחתנת וגם יולדת את ביתה הבכורה. מוכשרת כבר אמרנו?

אז ממה שסיפרה לנו נטלי ניתן להבין שכל הקריירה שלה היא מקרית לחלוטין ואולי אם היתה פוגשת מורה אחר או אדם אחר שהיה עבורה מודל לחיקוי אולי היתה היום רופאה או אולי אפילו מדריכת ספורט. אבל האמת היא שנטלי גילתה בגיל צעיר שהיא נמשכת לפתרון חידות גם אם הן מורכבות ודורשות התגברות על חישובים מתימטים מסובכים. נטלי גם הבינה שקל לה להתמודד עם בעיות מורכבות וחשיבה אנליטית. לכל היכולות הללו תוסיפו זוג הורים תומכים שמאד עודדו אותה ואת אחיותיה לרכוש ידע ולהגיע כמה שיותר רחוק באמצעות הלימודים. להוריה שעלו לארץ מפרס לא היתה הזדמנות ללמד לימודים גבוהים אבל הן דאגו לדחוף את ארבעת בנותיהן לעשות מה שלהם לא התאפשר. האחת הפכה לרופאה, השניה עורכת דין, השלישית אמנית ונטלי הריאלית שבחבורה גילתה את עולם הטכנולוגיה ונשבתה.

אז איך הגעת לתעשיית השבבים שאלנו?

אחרי שהתחתנתי, ילדתי את ביתי הבכורה וסיימתי את לימודי בטכניון, הצטרפתי לחברת ASOCS מראש העין, שם הייתי חלק מצוות שהיה אחראי על פיתוח החומרה וגם על עבודות המעבדה. היינו  צוות קטן של כ-30 איש ואני עסקתי בעיקר בתכנון הבלוקים של הצ'יפ. הצוות שלנו היה מאד חזק וכולם היו מעורבים בארכיטקטורה ובתכנון הצ'יפ. נהניתי לעבוד בסביבה של אנשים חזקים אבל אחרי שנתיים הרגשתי שמיציתי ועברתי לחברת CEVA שם למדתי  Verilog ועבדתי בתכנון ASICs.

אבל גם העבודה ב- CEVA היתה שגרתית מדי עבורה וכעבור שנתיים וחצי עברה לחברת ברודקום.

ומה את עושה בברודקום?

כשהגעתי לברודקום הצטרפתי לצוות העובד על תכנון שבב לתקשורת ביתית. זהו למעשה הצוות של חברת אוקטליקה שנרכשה ע"י ברודקום כמה שנים קודם לכן (בשנת 2007). הצוות עוסק בפיתוח שבב תקשורת Ethernet לפי תקן MOCA (Multimedia Over Coax Alliance) . זהו צוות שכל אדם בו הוא תותח, צוות מנצח ואני מרגישה בו ממש טוב.

כמה נשים עובדות בצוות שלכם?

האמת היא שאני האשה היחידה העוסקת בתכנות וחוץ ממני יש עוד שתי נשים שעוסקות בווריפיקציה. כלומר על צוות של 35 איש יש רק שלוש נשים. זה קצת פחות מ- 10% אבל זה אחוז די מייצג למה שקורה בהייטק בדרך כלל.

אז מדוע לדעתך אין יותר נשים בהייטק בכלל ובתחום השבבים בפרט?

אין לי תשובה ברורה לשאלה הזו אבל אני מנחשת שזה קשור לכמה תכונות בהן הנשים שונות מהגברים. לגברים יש נטיה לקחת סיכונים, יש להם יותר תעוזה ופחות פחד להכשל ואילו בנות מפחדות יותר מכשלונות. נראה לי שאם בנות היו פועלות בסביבה לא תחרותית כלומר רק בסביבה של בנות, הן היו מעזות יותר ופוחדות פחות להיכשל. אולי זו דרך טובה יותר שתאפשר לנשים רבות יותר לקחת סיכונים ולהתחבר לתחומים הטכנולוגים.

ומה הנסיון שלך? האם את מצטערת שהגעת לתחום השבבים?

לגמרי לא, מבחינתי העבודה שלי היא מאתגרת ובאותה מידה מרתקת. יש לנו תקופות קשות כמו למשל השנה עד ליל הסדר היינו צריכים לסיים פרויקט ועברנו חודשיים קשוחים שכללו עבודה במשך שעות ארוכות ואפילו בימי שישי אבל כשרואים את התוצרים יש סיפוק אדיר. כשהצ'יפ מגיב ועובד כמו שצריך זו גאווה אמיתית. התחושה שאנחנו עשינו את זה היא מדהימה.

מה דעתך על המהנדסים הישראלים? האם הם שונים מעמיתהם במדינות אחרות?

אני לא מכירה את כל המהנדסים ברחבי העולם אבל יצא לי לעבוד עם צוות מהנדסים בקימברידג' , בריטניה. הם אנשים מצוינים אבל אני חושבת שההבדל הוא שפה למהנדסים יש חשיבה אנליטית, הם יודעים לחשוב מחוץ לקופסא כדי לפתור בעיות, יודעים לעשות סיעור מוחות כשצריך וגם לעבוד לתוך הלילה או בסופי שבוע כדי להתגבר על בעיות או לעמוד בלוחות הזמנים.

מה צריך לעשות כדי לגרום ליותר נשים להצטרף לתעשיית השבבים?

צריך לחבר נשים לטכנולוגיה מגיל צעיר. החשיפה שלי בגיל בית ספר יסודי וחטיבה לתכנות היא זו שגרמה לי לרצות להמשיך ללמד את זה. אני חושבת שזה חשוב גם כדי לפתור את תחושת הפחד של נשים שחושבות שאולי המקצועות הריאלים לא מתאימים להן ונמנעות מללמוד מחשבים ואלקטרוניקה כמו הבנים. אני גם מעודדת את הבנות שלי לעסוק בתחום הטכנולוגי מגיל צעיר.  

ומה קורה בברודקום. האם את מרוצה מהחברה?

בהחלט. בברודקום הרגשתי שהגעתי למנוחה ולנחלה. הם גם מעודדים אותנו להוסיף ידע וללמד לימודים מתקדמים. ממש לאחרונה סיימתי תואר MBA באונב' ת"א שחלקו מומן ע"י החברה. נראה לי שאשאר כאן עד לפנסיה.

הפוסט <strong>כשהצ'יפ מגיב ועובד כמו שצריך זו גאווה אמיתית</strong> הופיע לראשונה ב-Chiportal.

עם השנים התחזק אור פיזית ובד בבד חיזק את הידע ואת מיומניות הלחימה שלו. חבריו עזבו את הפעילות והמשיכו בחייהם אך הוא החליט להתמיד בתחביב שהפך לעיסוק חשוב בחיו. במסגרת עיסוקיו באגרוף תאילנדי השתתף בקרבות בזירות שונות ובתחריות עם בתי ספר אחרים ושיכלל את היכולות שלו עד שהגיע לחגורה אדומה (המקבילה לחגורה שחורה בקרטה).

מאז הספיק אור להשלים תואר ראשון בהנדסת תעשיה וניהול במכללה האקדמית בראודה ותואר שני בהנדסת מערכות באוניברסיטאת ת"א. כיום כשהוא בן 33 הוא כבר נשוי ואב לשניים. בשנת 2016 הצטרף לאינטל חיפה והוא משמש כ- Program Manager.

שאלנו את אור מדוע החליט לאמץ את התחביב הלא כל כך סטנדרטי?

אני חושב שזה עשה אותי אדם יותר טוב. בזכות האגרוף התאילנדי אני יותר רגוע, יש לי בטחון עצמי ואני גם יודע להגן על עצמי ועל משפחתי בעת הצורך. כשהתחלתי עם האגרוף התאילנדי זה היה ספורט כמעט לא מוכר בארץ ורק מעטים עסקו בו. כיום הוא הרבה יותר פופלארי וגם התחרויות נעשות לפי קבוצות משקל שונות. במהלך השנים המשכתי להתאמן ולשפר עצמי, השתתפתי גם בסדנאות מקצועיות בינהן סדנא של אלוף העולם, שוקי רוזנצוויג עד שהגעתי לאמן את הקבוצה הצעירה במכון שלי בקרית ים ואני שמח שאני יכול לתרום לאימון הדור הבא.

האם יצא לך להתעמת עם מישהו שרצה לתקוף אותך?

לצערי יצא לי להשתמש מספר פעמים ביכולות שלי. אני משתדל לא לעשות זאת אבל עשיתי זאת כשהרגשתי שזה מסכן אותי וזה נגמר מהר מאד. מי שמולי הבין שלא כדאי להתעסק איתי.

גם כאשר אתה מתאמן או מבצע קרבות ספורטיבים זה נשמע לי די כואב. האם נפצעת במהלך הקרבות הללו?

זה כואב מאד וכבר הספקתי לשבור פעמיים את האף, כמה צלעות ואפילו אצבעות ברגליים.

ספר לנו קצת על עבודתך באינטל

אני עובד בקבוצה בשם PACE  – Project Analysts Center of Excellence . אנחנו קבוצה המספקת שרותי ניהול פרויקטים לצוותי הפיתוח של אינטל. אנחנו נותנים להם בעיקר פתרונות המשלבים מידע (data driven). באופן אישי אני עובד על פרויקטים הקשורים בפיתוח מעבדים לתחום ה- Client כלומר מעבדים המיועדים למחשבים ניידים ונייחים ומאד נהנה מעבודתי.

חוץ מעבודה אתה ממשיך עם האגרוף?

כרגע אני רק מתאמן באגרוף אבל לא משתתף בקרבות. כלומר 3-4 פעמים בשבוע אני רץ או מכה בשק אגרוף שנמצא בחצר ביתי. זה מתחזק לי את הכושר  הפיזי וגם שומר לי על הכושר המחשבתי כך שאני נשאר חד בעבודה שלי.

ומה השלב הבא? האם אתה מתכנן שגם הילדים שלך יעסקו בספורט הזה?

יש לי בת בגיל חמש ובן בגיל שנה וחצי. למרות שאשתי לא ממש מתלהבת אני כבר מחכה שהבן יגיע לגיל ארבע כדי שאקח אותו לאימון ראשון באגרוף תאילנדי.  

הפוסט המתאגרף מקרית ים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

באותה עת עבד גולן בחברת השבבים DSPG והעבודה האינטנסיבית לא איפשרה לו לממש את אהבתו ולהפוך לצונח חופשי מקצועי אבל גולן הבטיח לעצמו שברגע שזה יתאפשר הוא יעשה זאת. זה לקח כמעט חמש שנים אבל ב-2013 מיד אחרי שפרש מ- DSPG החליט להגשים את החלום.

בתחילה בדק את מועדוני הצניחה בישראל וגילה כי המקום היחיד בו ניתן לעשות קורס צניחה חופשית הוא שדה תימן שליד באר שבע. זה אמנם נמצא שעתיים מביתו שבקיסריה אבל מה לא עושים כשמאוהבים. במהלך הקורס הכולל שמונה צניחות חופשיות עד לצניחת סולו הספיק לחוות צניחה בה נכנס לסחרור אבל זה לא הרתיע אותו מלהשלים את הקורס בהצלחה.

השלב הזה היה רק תחילתו של תהליך ארוך ובלתי נגמר במהלכו איתגר גולן את עצמו פעם אחר פעם. כדי לאפשר לו לצנוח במועדונים בכל העולם היה עליו לקבל רשיון צניחה מאיגוד הצניחה האמריקאי USPA  – (United States Parachute Association) . הרשיון הצריך אותו לתרגל  25 צניחות חופשיות וכך עשה. היעד הבא היה קבלת רשיון מדריך צניחה המצריך 100 צניחות חופשיות. כדי לעמוד ביעד הזה בתקופה קצרה נסע לצ'כיה שם גילה לראשונה את השימוש במנהרת רוח המדמה צניחה חופשית ועוזרת ללמד יציבות באויר . שם גם התאפשר לו לצנוח 60 צניחות במשך שבוע אחד כאשר בכל יום צנח בין 10 ל-15 צניחות! מאז הספיק גולן לצנוח  ב-22 מדינות ברחבי העולם כולל צ'כיה, גרמניה, ספרד,פורטוגל, יוון, קפריסין, ארה"ב, טנריף, סיישל, דובאי ועוד.

אז מה נותן לך התחביב הזה?

זו חוויה שקשה לי לתאר. אני חובב ספורט אקסטרים וכבר עשיתי מצנחי רחיפה, צלילה, אופניים, שייט (סקיפר), אופנועים, סקי וסנובורד אבל שום דבר לא מתקרב לחוויה שבצניחה חופשית. האדרנלין שאתה חש בקפיצה לא דומה לשום דבר אחר ומצד שני המראות שאתה רואה בכל מקום בעולם מהזוית שלא הרבה חווים אותה הם מדהימים. תאר לך את ההרגשה לקפוץ מעל איי סיישל, לראות את הנוף הקסום הזה מלעלה ולהגיע למקומות שאף אחד לא מגיע. זו חוויה מדהימה!

תגיד, זה לא ספורט מסוכן?

החלק הכי מסוכן בצניחה זו הנסיעה ברכב עד למועדון הצניחה. כי מדובר בספורט מאד מאורגן ומוסדר עם כללי בטיחות גבוהים. כל ציוד הצניחה נבדק היטב עם בקרה קפדנית לפני כל צניחה. כיום אני צונח עם הציוד שלי שכולל קסדה, חליפת צניחה ומצנח כמובן. כך שאני מרגיש בטוח לגמרי.

מאז החל בתחביבו לפני קרוב לעשור הספיק גולן לעבוד גם בחברות השבבים ואלנס ו- Trieye וממש לפני כחודש פתח בארץ נציגות של חברת  Zettaone Technologies  ההודית המספקת שרותי תכנון ופיתוח מקדמים  לחברות Fabless.

אז מתי אתה מספיק לצנוח?

הצניחות קורות בעיקר בסופי שבוע . כיום אני משמש כמדריך צניחה במועדון "סקייכיף" בשדה תימן וגם את זה אני עושהרק פעם בשבועיים כדי להשאיר סופ"שים פנויים לבילוי עם המשפחה.

הזכרת המשפחה. מה אשתך והילדים חושבים על התחביב שלך? הם התחברו?

יש לי חמישה ילדים בני 27, 24, 21, 19 והקטן בן 10. ארבעה מהם צנחו צניחה חופשית (חוץ מבן ה-19) וגם אשתי צנחה צניחה חופשית אבל אף אחד מהם לא "נדלק" על התחביב כמוני.  יחד עם זאת הם מבינים שבשבילי זה סם החיים.

יש איזו צניחה שאתה זוכר במיוחד?

במאי 2022 השתתפתי בצניחה מיוחדת בה נשבר השיא הישראלי של צנחנים מחוברים. צנחנו 20 איש משני מטוסים שונים והתחברנו למבנה אחד. זו היתה חוויה שאין כדוגמתה.

ומה הלאה?

עד היום צנחתי 793 צניחות והשלב הבא הוא קורס מדריכי צניחות טנדם. אז יש לאן לשאוף!

הפוסט 793 צניחות וזוהי רק ההתחלה…. הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ביקשתי מאוהד לספר לנו מה בדיוק הוא עושה בשעות הפנאי שלו?

זה מתחיל בהתארגנות של כמה חברים לטיול שטח לקראת סוף השבוע. אנחנו קובעים איזור לטיול כמו למשל הר חורשן, תל חדיד או יערות צרעה ואז יוצאים לנסיעה אתגרית בשטח. בדרך כלל אנחנו בוחרים במסלול אתגרי המשלב שבילים זרועי סלעים ותעלות עמוקות בלב שמורת הטבע . בדרך עוברים בתוך יערות, ליד מעיינות שופעים או נחלים ובזכות רכבי השטח מצליחים להגיע למקומות שטיילים רגילים לא מבקרים בהם. 

ומי הם אותם חברים?

את החברים שמגיעים מכל הארץ הכרתי באמצעות הקהילה אבל עם כמה מהם נהיינו חברים ממש קרובים – כמו משפחה. אנחנו מבלים ביחד בשטח ויוצאים גם לטיולים של כמה ימים. לא מזמן יצאנו לטיול בנגב ובילינו באיזור המדברי שלושה ימים ושני לילות. 

ומה מרגש אותך בתחביב הזה?

כשאני יוצא מהבית או מהמשרד לטבע אני מרגיש שאני נושם אויר, זה כיף שממלא אותי. כמו כן הנסיעה בשטח היא מאתגרת מבחינה טכנית . לפעמים אנחנו רואים הר תלול כמו קיר וחושבים איך לעלות אותו עם הג'יפ וכשזה מצליח אני ממש ב- High.

בנוסף ההתנדבות בעמותת "ידידים" נותנת לי הרבה סיפוק. השבוע עבדתי מהבית ופתאם הגיעה קריאה לחלץ מישהו באיזור שלי. עזבתי הכל וחילצתי אותו. החברים שהכרתי בזכות הטיולים האלה הם מדהימים ואפילו כשאני צריך לתקן או לטפל ברכב שלי אני מאושר.

לתחום השבבים הגיע אוהד די במקרה. לאחר שצבר נסיון בתחום הטכני בחיל האויר הצטרף לחברת סארטאפ בתחום הרפואי, אך לאחר שהחברה נמכרה קיבל הצעה להצטרף למרכז הפיתוח של אינטל במת"מ חיפה והתוודע לתעשיית השבבים כמהנדס Layout. אחרי כמעט שלוש שנים באינטל הגיעה ההצעה להצטרף ל- proteanTecs ואוהד לא היסס לעבור לחברה הצעירה והמענינת העוסקת בפיתוח שבבים לניטור בריאות מערכות אלקטרוניות לאורך חייהן.

ומה בתכנון לסופ"ש הקרוב?

יש לנו מפגש של כ-150 רכבים מכל הסוגים כולל לנדקרוזר, גרנד ויטארה וג'ימני. הפעם לא יוצאים לשטח אלא נפגשים למניגלינג ו"על האש" בכיף.

אז לאן ממשיכים מכאן?

בסוף ספטמבר אנחנו מתכננים טיול ג'יפים בגיאורגיה. אצלינו מדובר בחבורת גברים בלבד אבל אני מכיר גם נשים שאוהבות טיולי שטח מאתגרים .

ומה אומרת זוגתך על זה שאתה מבלה כל כך הרבה זמן עם חבריך לתחביב?

היא דווקא מאד מפרגנת אבל אני גם משתדל להתחשב בה.

הפוסט הקשר בין קורונה וג'יפים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אמרנו כלבי רוח ולמרות שמדובר בגזע ותיק בן 400 שנה לפחות, רבים לא מכירים את כלבי הרוח והם נחשבים לזן די נדיר, לפחות בישראל.

אז מה זה כלב רוח?

מדובר בכלבי ציד הצדים בעיקר בעזרת מהירותם וחוש הראיה שלהם, במקום בחוש הריח עליו מתבססים רוב הכלבים. החבר הקטן במשפחת כלבי הרוח  הוא תת גזע שנקרא ויפט ( (Whippet שם המגיע מהמילה whip (שוט באנגלית). כלבי הויפט נחשבים לאצנים המהירים ביותר למרחקים קצרים מבין הכלבים בכלל ומבין כלבי הרוח בפרט. מוצאם מאנגליה ובתנאים אופטימלים הם מסוגלים לרוץ במהירות של 58 קמ"ש.

ואכן, כלבי הויפט מתמחים במרדף אחר טרפם, תוך שמירה עליו בטווח ראייתם, ותפיסתו בזכות זריזותם הרבה. הם חייבים לזהות תנועה במהירות, ועל כן ראייתם חדה. לכלבים גב גמיש, רגליים ארוכות וצעדים גדולים; הם בעלי לב גדול (יחסית לכלבים אחרים), וריאות חזקות ויעילות במיוחד, המתאימות לריצות אירוביות ואנאירוביות כאחד. גופם רזה, דק ושרירי, ומשקל גופם מינימלי. כל אלה הופכים אותם לזריזים ומותאמים לייעודם ככלבי ציד או ככלבי מרוץ.

ספר לי על חוויות שהיו לך עם הכלבים?

המהירות הגבוהה של תומאס וצ'ארלי מאפשרת להם לתפוס ארנבות, שפני סלע ולפעמים אפילו יונים. גיליתי את הכלבים הללו לפני כמה שנים והוקסמתי מהם. בהתחלה אימצתי את תומאס ואחרי כמה שנים נולד בנו צ'ארלי והצטרף למשפחתינו.  כשאני רוצה לנפוש קצת מהעבודה אני יוצא עם הכלבים לגבעות ולגאיות פה בדרום הר הכרמל, משחרר את הכלבים ונהנה לראות כיצד הם פותחים במרדף מהיר אחר שפן סלעים המציץ מאחד הנקיקים. אחרי כמה דקות חוזר אלי תומאס כשבפיו השפן שצד חי. אני כמובן משחרר מיד את השפן ממלתעות הכלב ומחזיר אותו לטבע.   

חברת OTTOSEC  שהקים נפתלי בשנת 2020 מפתחת פתרון Firewall לרכבים מקושרים . המטרה היא למנוע נזק מתקיפה על רכב מקושר. כמו כן מוביל נפתלי חברה חדשה הנמצאת בשלבי הקמה ומפתחת פתרון מבוסס חומרה ותוכנה לגילוי התקפות סייבר שמטרתם כופר (Ransom ware). הפתרון מיועד לאפשר לעסקים קטנים ובינוניים שכבת הגנת סייבר קריטית ובהמשך ישרת גם תשתיות קריטיות. הטכנולוגיה הייחודית של החברה מבוססת על התקני חומרה המיועדים לקהל צרכנים גדול ומספקת פתרון יעיל וזול מאוד לרכישה ולשימוש.

ומה אתה עושה כשאתה מתגעגע לסביבה בה גדלת?

גדלתי בעמק יזרעאל שנמצא ממש לא רחוק מכאן וכשאני מתגעגע אני נוסע לפגוש חבר ותיק שעדיין גר באיזור. ביחד אנחנו נזכרים בימים בהם בילינו בשדות שועטים בין התלמים רכובים על גבי טרקטורים אדומים.

ומה זה בשבילך טרקטור ?

הטרקטור הוא הסמל של הקיבוצים והמושבים החקלאיים בישראל. ואני שמח שהתחברתי לחבר העוסק בשיפוץ ושיחזור טרקטורים עתיקים. ביחד שיפצנו כבר 15 טרקטורים, חלקם ממש ותיקים בני קרוב למאה שנה וזה מחמם לי את הלב לגרום לטרקטורים הללו לחזור ולסע .

ואיזה טרקטורים הרשימו אותך במיוחד?

טרקטורים מונעים בדיזל קיימים רק 100 שנה אבל אז לטרקטורים לא היה סטרטר. היו מניעים אותם עם מנואלה ידנית שהיתה מניעה מנוע נפט שהיה מניע את מנוע הדיזל של הטרקטור. יש גם טרקטורים שפועלים בעזרת רצועות עור ועוד.

ומה כיף בלשפץ טרקטור שכזה ?

קודם כל יש כאן אתגר מכני. להפוך רכב לא שמיש לשמיש כמעט מאה שנה אחרי שנוצר. חוץ מזה מדובר בהסטוריה של ההתיישבות בארץ ישראל וגם נוסטלגיה לימי נעורי. אנחנו גם יוצאים למסעות טרקטורים עתיקים ברחבי הארץ, נפגשים עם חבורות של משוגעים אחרים לדבר כמונו, משתתפים בהצגות בחג השבועות ועוד.

ואתם, קוראינו היקרים, אם בחג השבועות הקרוב תשתתפו בטקס ביכורים באחד מישובי עמק יזרעאל, מי יודע אולי תפגשו שם את נפתלי הנמרץ או לפחות את אחד הטרקטורים ששיפץ באהבה רבה.

הפוסט נער הכפר הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ספר לי מה בדיוק אתה עושה?

אני מתנדב בעמותה הנקראת TNR (ראשי תיבות של The Next Ride) המסייעת לרוכבים קטועי גפיים לרכב על אופניים.  זו עמותה הפועלת בתוך פעילות רחבה יותר לנכים הנקראת The Next Step שבראשה עומד בחור בשם רונן ליטבק קטוע רגל בעצמו.

ואיך הגעת לזה?

אני מתאמן כבר שנים בקבוצה של ספורטאי טריאתלון ולפני כחצי שנה אחת החברות בקבוצה שלחה הודעה להתנדב ולסייע לרכיבה עם קטועי גפיים. נעניתי לפניה ולתומי חשבתי שמדובר בפעילות חד פעמית אך כשהגעתי וגיליתי שזו פעילות קבועה נשאבתי לתוך זה ונשארתי כי הבנתי את החשיבות הרבה של פעילותינו למען הקטועים.

כיצד זה בא לידי ביטוי?

אנחנו נפגשים פעם בשבוע בתל אביב. בדרך כלל זה קורה מדי יום רביעי בפארק החוויה האולימפית ואז רוכבים בשבילי הפארק. פעמיים בחודש אנחנו נפגשים גם בימי שישי ואז יוצאים לרכיבת כביש. בכל קבוצת רוכבים יש כ-10 קטועי איברים וכ-5 מלווים. הרכיבה על הכביש נעשית במקומות שונים. פעם ליד יער בן שמן, פעם באיזור טל שחר , ופעם בעמק האלה. כך רוכבים במשך 3 שעות. בנוסף הספקנו כבר לצאת לכמה מסעות רכיבה בחו"ל כולל במרוקו ובדובאיי.

מה זה נותן לך?

אני מרגיש את משמעות התרומה שלי לאותם ספורטאים קטועי גפיים. עד כמה הליווי שלי מאפשר להם לרכב בכלל ולרכב בבטחה בפרט. באחת הרכיבות הראשונות שלי יצא לי ללוות רוכב עם אופני מיטה (אופניים המופעלות בעזרת היידים בלבד כאשר הרוכב נמצא בתנוחה הקרובה לשכיבה). תוך כדי רכיבה למדתי להכיר את הרוכב, כיצד נפצע, מה הוא עושה בחיים, ואיזו משפחה יש לו. גיליתי עולם שלם ולמעשה כל אדם הוא עולם ומלואו. הפעילות הזו נותנת לי סיפוק גדול, אני מרגיש שאני לא רק מדווש איתם אני מכיר אנשים מרתקים וזה חלק מהכיף שלי.

אז מה, כל אחד יכול ללוות את אותם רוכבים?

רצוי שהרוכב המלווה יהיה מנוסה. אני התחלתי לרכב על אופני שטח כבר לפני 15-16 שנה ולפני כעשור כשהתחלתי להתאמן לטריאתלונים עברתי לרכיבת כביש כך שאני מביא איתי הרבה ידע ונסיון בתחום.

ומה אתה עושה ביום יום שלך?

אני עובד כבר 18 שנה בחברה המפתחת שבבי CMOS למצלמות. התחלתי לעבוד בחברת Transchip שנרכשה ע"י סמסונג וכיום אני משמש כ-Senior Digital Designer  במרכז SIRC המפתח סנסורים למצלמות מובייל, ואוטומוטיב של סמסונג.

ציינת שאתה גם עובד, גם מתנדב וגם מתאמן לטריאתלון. איך כל זה מסתדר עם חיי המשפחה?

אני גר במזכרת בתיה , נשוי באושר ויש לי שלושה ילדים בגילאי 23, 19 ו-14. ללא התמיכה שלהם זה לא היה עובד כי אני יוצא כמעט כל יום מוקדם בבוקר לאימון, לעבודה או לרכיבה עם הקטועים. אימוני הטריאתלון שלי בהרצליה, המשרד בעזריאלי פארק והאימונים עם  TNR הם בתל אביב.  בלי התמיכה של רעייתי זה לא היה מתאפשר אבל לשמחתי היא תומכת מלאה בפעילויות שלי ואפילו דואגת שאלך לישון מוקדם לפני תחרויות!

אכן פעילות ברוכה ונקווה שרבים ילכו בעקבות דוד!

הפוסט לרכב על רגל אחת הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אך העבודה, המשפחה וגם תאונה קטנה שקרתה לו באותם ימים, גרמה לו להפסיק לרכב על הגלים לתקופה של שני עשורים. בתקופה הזו הספיק להקים משפחה, לגדל 4 ילדים וגם לעבוד בכמה חברות בתעשיית השבבים בינהן אורכית, סמארטלינק, טאואר סמיקונדקטור ו- N-trig.

לפני חמש שנים החליט לחזור לאהבתו הישנה ומאז הוא פותח בכל ערב ישומון בשם Windguru  המעדכן אותו על מצב הרוח למחרת. אם הוא מגלה שיש רוח מספיק טובה הוא מבטל תוכניות וממהר להיכנס על הבוקר למים עם הגלשן שלו.

רונן, מדוע אתה אוהב כל כך את הגלישה?

זו הנאה שאי אפשר לתאר. כשאני מרחף על המים במהירות של למעלה מ- 40 קמ"ש אני מרגיש בעננים. זו תחושה מדהימה!

איזה ציוד צריך כדי להיות גולש על גלשני רוח?

ראשית צריך גלשן, תורן ומפרש. בנוסף יש את הטרפז , המאפשר לגולש לרתום עצמו למפרש ולאחוז בו בעת הגלישה. לי יש שני גלשנים, וחמישה מפרשים שונים כדי שאוכל לגלוש בטווח רוחות רחב.

היכן הספקת לגלוש?

ביום יום אני יורד למים בחוף שדות ים הקרוב למושב אביחיל בו אני גר. בארץ אני גולש גם באילת, בכינרת ופעמים רבות בסיני שהיא הבית השני שלי. בנסיעותי לחו"ל אני תמיד משתדל למצא זמן לגלישה וכבר הספקתי לגלוש ביוון, איטליה, הולנד, וארה"ב (בחופי סן פרנציסקו ומיאמי).

ספר לי על חוויה מיוחדת שהיתה לך בגלישה

לפני כשנה וחצי, בתחילת שנת 2020, נסעתי עם שני הבנים שלי לגלוש בסרי לאנקה. למעשה הצטרפנו, אני והבן הצעיר בן ה-16 לבני הגדול שהיה באותה עת במהלך הטיול אחרי צבא שלו, ושלושתינו בילינו שבועיים קסומים בגלישה בחופי סרי לאנקה. הם גלשו Surfing Kite ואני עם גלשן הרוח. היה מדהים!

למרות שניתן לחשוב כי כל מעייניו של רונן מופנים לגלישה מסתבר שרונן הפעלתן מצליח להכניס לסדר יומו גם פעיליות לא מעטות אחרות. ביום יום הוא הנציג בארץ של   SUNWODA, יצרנית ענק סינית המספקת שרותי יצור בתחום האלקטרוניקה הכוללים יצור חיישנים חכמים לתחום ה- IOT, מצלמות זעירות, עדשות אופטיות, רובוטים, רחפנים ועוד. בנוסף, לפני שבע שנים, הקים רונן את PowerMeTech , הסטרטאפ הפרטי שלו בו הצליח לפתח סוללת חירום לטלפון שגודלה ככרטיס אשראי והיא נכנסת לכל ארנק. כיום נמכרת הסוללה ברחבי העולם תחת המותג של ענקית הסוללות אנרג'ייזר (Energizer).

גלישה על גלים במהירויות של עשרות קילומטרים בשעה יכולה להיות מסוכנת. האם היו לך תאונות או גלישות שהסתיימו לא הכי טוב?

כן, היתה לי תאונה לא פשוטה. כשהייתי בן 22 יצאתי עם הגלשן לתוך הים מחוף הדולפינריום בתל אביב. היתה אז רוח צפונית חזקה מאד וכשהייתי במרחק של כ-500 מטר מהחוף נשבר לי הקרדן (החלק שמחבר את התורן לגלשן). הרוח החזקה סחפה אותי לכיוון יפו מבלי שיכולתי להשתלט על הגלשן. בסופו של דבר התרסקתי על שובר הגלים של נמל יפו, הגלשן נהרס לגמרי אך אני יצאתי כמעט  ללא פגע. אני אפילו זוכר את התאריך המדויק כי זה קרה ביום הולדתי ובדיעבד הסתבר לי שחברים טובים הכינו לי מסיבת הפתעה ליום ההולדת. לבסוף אני הוא זה שהפתיע אותם כשלא הגעתי למסיבה שלי!

ואחרי כזו תאונה החלטת לפרוש?

כשהתרסקתי  על השובר גלים ביפו, אמרתי  לעצמי שאם אני יוצא מזה, אני לא חוזר לגלוש לעולם, אך כמובן שלאחר כמה ימים חזרתי לגלוש. 

ולסיום ספר לי מה אתה עושה כאתה לא גולש או עובד?

יש לי תחביב נוסף וזה יצור חומוס. זו גם אהבה ישנה שאני לא מוותר עליה. אחרי שבדקתי את כל החומוסיות המצטיינות בישראל החלטתי לעשות חומוס בעצמי, ככה למשפחה וחברים. אבל עד מהרה גילו את החומוס שלי אנשי אביחיל, הישוב בו אני גר וביקשו שאכין גם להם. להבדיל מהגלשן כאן כל בני המשפחה מעורבים ופעם בחודש כשאני מכין חומוס בכמיות, כל בני המשפחה נרתמים לעזור בכיף.

הפוסט מרחף על הגלים והוא בעננים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

העיסוק הרב בספורט האתגרי הביא אותו לרצות להבין את הפזיולוגיה ואת הביומכניקה של הגוף ולשם כך עשה תואר שני בביו רפואה בטכניון.

אבל היום לא באנו לספר לכם על טריאטלונים או ביורפואה אלא דווקא על "התחביב" החדש (יחסית) של שחר. שחר גר בבנימינה ולפני כמה שנים שם לב שהמועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה לא מתנהלת בשקיפות הראויה וגם לא תמיד פועלת כמו שנאמר  "לרווחת התושבים". שחר לא אהב את מה שגילה והחליט שהמצב חייב להשתנות. החליט ועשה. ביחד עם חברים הקים תנועה בשם תלם – תושבים למען המושבות.

ההתלהבות היתה רבה, הסיעה/תנועה חדשה קבעה ערכי יסוד, ניסחה תכנים, בנתה תוכניות למימוש ויצאה בקמפיין פרסומי לקראת בחירות 2018. שתי מטרות העל של הסיעה היו לדאוג למינהל תקין ולהקפיד על שקיפות בעשיית המועצה כדי להחזיר את אמון הציבור בה. מטרות נוספות כללו דאגה לצעירי הישובים הרלוונטים וכן קידום כלכלה המבוססת על עסקים מקומיים. הסיעה הצעירה שהוקמה פחות משנה לפני הבחירות זכתה בקרוב ל-1,300 קולות של תושבי בנימינה-גבעת עדה (מתוך כ-5,000 בעלי זכות בחירה) והצליחה להכניס שני חברים למועצה המקומית. שחר שזכה בפריימריז של הסיעה הצעירה במקום הראשון הוצב בראש הרשימה והפך לחבר מועצה מן המנין. אך כשהצטרף למועצה ואף צורף ביחד עם חבריו לקואליציה המקומית התחיל להבין שפוליטיקה והייטק לא עובדים אותו הדבר.

הוא גם הבין שטריאטלון כולל ריצה למרחקים ארוכים  אבל אפילו מרתון נגמר מהר הרבה יותר מהזמן הדרוש כדי לבצע שינוי מהותי בעיריה או מועצה מקומית הנשלטת ע"י פוליטיקאים מנוסים ממנו.

הדרך לניצחון בזירה הפוליטית כרוך בסבל, אכזבות ותסכולים אך גם שם כמו במרתון רק המתמיד מנצח. כרגע יכול שחר להתנחם בנצחונות קטנים שלו ושל סיעתו. נצחונות שהגיעו להפתעתו דווקא אחרי שהשתחררו מכבלי הקואליציה ועברו לאופוזיציה. שם הם חופשים מכל הסכם קואליציוני ויכולים לבא בדרישות לראש המועצה ושותפיו. כך הצליחו לגרום למועצה לפרסם את התקציב השנתי שלה כולל דברי הסבר של ראש המועצה והגזבר, לגרום למועצה לפרסם את דוחות הבטיחות של בתי הספר בישוב ולתת לראש המועצה תחושה שיש מישהו שמפקח על מעשיו ופועל באמת לטובת תושבי הישובים שלה.

אז מה למדת מכל החויה הפוליטית הזו?

שלהיות חבר מועצה זה ריצה למרחקים ארוכים. שבניגוד לתרבות הניהול המוכרת לנו מההייטק במועצה המקומית רק הכח מנצח. ושלא כמו בהייטק שם המנהל עושה ככל יכולתו לשתף את עובדיו, להקשיב להם ולרתום אותם למשימות המשותפות כאן זה עובד אחרת.

ומה החלום שלך, בתחום המוניציפאלי כמובן?

אנחנו שואפים להחליף את ראש המועצה בבחירות הבאות וגם מתכוונים להציב מועמד או יותר נכון מועמדת להחליפו.

מדוע דווקא מועמדת?

כי יש בזה אמירה. מול כל הגברים, רובם יוצאי צבא שניהלו את המועצה עד כה אנחנו רוצים להציג אלטרנטיבה אחרת עם תרבות ניהולית שונה לגמרי.

ואם חשבתם שהעבודה באינטל, היותו איש משפחה ואב לשלושה ילדים בגיל העשרה בתוספת החברות במועצת בנימינה גוזלת את כל זמנו של שחר טעיתם בגדול.  שחר מוצא זמן גם לרכב על אופני הרים, להשתתף בתחריות של השטת סירות קטמראן וגם לגלוש על גלשני גלים ביחד עם ילדיו. אבל מה שבאמת בוער בעצמותיו הוא הרצון להביא לשינוי בתרבות הניהולית של המוסדות המוניציפאלים.

בסיום הראיון מבקש שחר להוסיף את האני מאמין שלו: "אנחנו כציבור עובדי הייטק בעלי ידע רב, נסיון ניהולי, ויכולות אינטלקטואליות חייבים לעשות יותר כדי להביא לשינוי. נורא קל וטבעי להישאר באיזור הנוחות שלנו אבל דווקא בגלל שזכינו בחיי הנוחות הללו עלינו לפעול כדי לשנות את ההתנהלות הניהולית והעסקית בקהילה שלנו". ולנו רק נותר לומר אמן ולאחל לשחר שיצליח במשימות הציבוריות שהציב לעצמו.

הפוסט רץ למרחקים ארוכים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אבל אולי נכון יותר לקרא לגלעד איש מעשה כי בנוסף להיותו מהנדס מנוסה ומוערך בתעשיית השבבים הוא גם אוהב להתנסות בהרבה דברים אחרים וכך בשעות הפנאי הוא מוצא לעצמו תחביבים רבים.

לפני למעלה מעשור סיפרנו לכם כאן, במדור זה, על תחביב הכנת הבירה שלו. מאז הוא הספיק להתנסות בעשיית לחם וסבונים אך מה שבאמת ריגש אותו הוא פגישה שהתקיימה ב-2010 עם השוקולטייר הצעיר והמוכשר אלי טראב (שהיה אז בן 28).  בעקבות פגישה זו החליט גלעד ללמד מאלי לעשות שוקולד כמו המקצוענים וכבר אחרי קורס קצר בן ארבע שעות הבין את רזי הכנת הפרלינים והחליף את הבירה בשוקולד.

אז מה המשותף לבירה ושוקולד?
בשני המקרים מדובר בתהליך מדויק שאם לא נקפיד על כל השלבים והחוקים שלו המוצר הסופי לא יצא מוצלח.

ואיך עושים פרלינים?
זה מתחיל משלב שנקרא טמפרור. תהליך בו אנחנו מחממים את השוקולד כדי ליצור מבנה גבישי שנעים לנו בפה. כדי להגיע למצב הזה אני משתמש בשוקולד גולמי המגיע בצורה של טיפות שוקולד (המוכרים בשם שוקולד צ'יפס) . את השוקולד הגולמי אני מחמם בתנור מיקרו עד לטמפרטורה של 45 מעלות, ואז מוציא ושופך אותו על משטח שיש נקי וקריר. מומלץ לפזר אותו על שטח גדול יחסית כדי לקבל שכבה כמה שיותר דקה שגם תתקרר במהירות. כשהשוקול הופך צמיגי ומגיע לטמפרטורה של 25 מעלות אני מחמם אותו שוב לטמפרטורה של 31 מעלות ואז השוקולד מוכן לשלב הבא. בשלב הזה אני יוצק את השוקולד לתבניות העשויות פוליקרבונט, דואג לסלק בועות אויר שחדרו לשוקולד ומיד מחזיר לקערה את השוקולד שלא נדבק לדפנות התבנית. השלב הבא הוא מילוי הגנאש.

טוב, בא נעצור כאן את תיאור עשיית הפרלינים. ספר לנו באיזה טעמים אתה עושה שוקולד?
יש מגוון רחב של טעמים שאפשר להוסיף לשוקולד כולל קפה ונוגט היותר מוכרים אבל אני עושה גם שוקולד בטעמים של פלפל שחור, לימון, תפוז מריר, וופל בלגי ושזיפים מיובשים.

ומדוע החלטת לעשות שוקולד?
פשוט כי זה משמח אותי. אני אוהב לעשות דברים לא שגרתים שיש בהם דיוק ועדיין מאפשרים לך להיות יצירתי ואת כל זה מצאתי בשוקולד.

הוא נשוי באושר לדפנה ויש להם חמישה ילדים בגילאים שבין 26 ל-18. לגדל חמישה ילדים דורש לא מעט זמן אך גלעד מודה בגאווה כי "הכל מתחיל ונגמר באישה" ודפנה היא המקור לכל אושרו. דפנה היא כנראה גם זו שמאפשרת לו לטפח את תחביביו אבל גלעד מודה שבשנים האחרונות הוא מסתפק בארבעה ימי עבודה בשבוע מה שמשאיר לו יותר זמן לעזור בבית וגם לטפח את תחביביו.

אז מה אתה עושה עם כל השוקולד שאתה מייצר?
אני לא עושה שוקולד לעיתים קרובות. זה קורה רק 5-10 פעמים בשנה בעיקר בחורף וגם אז אני עושה את זה רק למשפחה, לחברים ולחברי לעבודה. לפעמים אני גם עושה את זה בבית של חבר. יש לי ערכה עם כל האביזרים, אני מגיע לביתו של החבר עם כל הציוד הדרוש וביחד אנחנו עושים איזה 100 פרלינים.

אני מבין שאתה טבעוני, אז איך עושים שוקולד בלי חלב ופרלינים בלי שמנת?
זה פשוט מאד, אני משתמש בשמנת צמחית ובחלב קוקוס או חלב סויה. זה מאפשר לעשות שוקולדים שהם פרווה ומתאימים גם לשומרי הכשרות.

ולסיום תוכל לחלוק איתנו איזה מתכון לעשיית טראפלס?
כן בשמחה. אני מציע לעשות טראפלס בננה ותמרים. כדי לראות את כל המרשם לחצו על הלינק ותקבלו את המתכון המפורט שלי.

אז אם תפגשו במקרה את גלעד באחת מחברות השבבים שלנו ותראו את החיוך הגדול הנסוך על פניו כמעט דרך קבע תדעו שזה כנראה בגלל השוקולד כי כמו שגלעד אומר : "שוקולד משמח בכל מקום שהוא מגיע איליו".

הפוסט איש השבבים והשוקולד הופיע לראשונה ב-Chiportal.

אלכס עובד כבר 13 שנים בחברת סולאראדג' בה הוא משמש כ- AVP לפיתוח ASICs ו- Power Modules. הוא נולד באוקראינה וכשהתחיל את לימודיו באוניברסיטה הציבורית של סנט פטרסבורג בחר בהיסטוריה של האמנות. אך עד מהרה הבין כי למען עתידו הכלכלי עדיף שילמד מקצוע יותר מעשי והשלים תואר ראשון ושני בהנדסת תקשורת. את האומנות השאיר לשעות הפנאי אך תמיד האמין בשילוב בין אומנות והייטק כי לדבריו: "יש קשר בין שניהם כי גם בהייטק וגם באומנות חייבים חדשנות".

למעשה צילום הוא התחביב השני של אלכס. שנים רבות היה אלכס חותר בקייקים. זה התחיל כשהיה ילד בן 8 ונמשך עד לפני כמה שנים. בתקופת עבודתו בסולאראדג' היה מגיע בשעה 6:00 בבוקר למועדון החתירה "טרה סנטה" שבחוף הרצליה חותר כשעתיים וב8:00 בבוקר כבר מתייצב במשרדו באיזור התעשיה של הרצליה. כשנפצע בכתיפו הבין שלא יוכל עוד להמשיך עם זה וכיום הוא מתמקד בתחביב הצילום.

מתי התחלת לצלם?
צילמתי במשך שנים רבות אבל בשנת 2016 הרגשתי שיש לי משהו שאני רוצה להציג ולחלוק עם אחרים. למעשה ניצלתי גם את הנסיעות עם שייטי הקייקים למדינות כמו נורווגיה, יפן ואיי סיישל כדי לצלם את מה שראיתי.

באיזה מצלמה אתה משתמש?
המצלמה המרכזית שלי היא מצלמת לייקה (Leica) דיגיטלית אבל מכיוון שללייקה אין מספיק עדשות זום והיא גם מתקשה לצלם בתנאי מזג אוויר קיצונים אני משתמש גם במצלמת Nikon.

ומה אתה מצלם?
אני אוהב לצלם את מה שאני קורא "אדם וסביבתו". זה קשור גם לאהבה שלי לטבע ולזכרונות הילדות שלי מאוקראינה שם הייתי קרוב לטבע, לפרות, לברווזים ולמרחבים הירוקים. לכן צילמתי בשנים האחרונות במקומות שונים במזרח אירופה כמו רומניה, ארמניה וגרוזיה.

כשעלה אלכס לישראל כבר היה בגיל 27 ונשלח לקיבוץ לוטן שליד תמנע. איזור שונה לחלוטין ממה שהכיר בארץ מולדתו. אלכס השתלב בקיבוץ כקוטף במטעי התמרים של הקיבוץ ועד מהרה התאהב במדבר. אחד מתחומי הצילום בהם התמחה הוא ים המלח הקרוב למקום מגוריו ואכן סדרת צילום שעשה בים המלח זיכתה אותו במקום הראשון של תחרות עדות מקומית (בקטיגוריה "טבע וסביבה").

מדוע אתה אוהב לצלם את ים המלח?
ים המלח הוא לדעתי אחד המקומות היפים בעולם וחשוב לספר את הסיפור של המקום הזה. עשיתי כבר כמה פרויקטים שהתמקדו בים המלח כולל פרויקט בשם "סדום" (שהתמקד בדרום ים המלח). כיום צלמים רבים שרוצים לצלם בים המלח מגיעים אלי.

ומה נותן לך הצילום?
השילוב בין ההייטק לאומנות הוא מבחינתי שילוב מושלם. היצירתיות בהייטק מוסיפה ליצירתיות בצילום ולהיפך. התנתקות מעולם היום יום מעשירה אותי מחד ומנקה לי את הראש מאידך.

הפוסט שבבי פנאי: צילום בין קודש לחול הופיע לראשונה ב-Chiportal.