ממשל טראמפ מקדם שכבה פיננסית חדשה למאמץ האמריקני לביצור שרשראות האספקה של תעשיות השבבים והבינה המלאכותית. ג׳ייקוב הלברג, תת־מזכיר המדינה לצמיחה כלכלית ואנרגיה, הודיע בוושינגטון על הקמת Pax Silica Fund, קרן שבשלב הראשון תקבל התחייבות אמריקנית של 250 מיליון דולר. לפי הדיווחים, הקרן אמורה לשמש זרז למסגרת השקעה רחבה יותר, שנועדה לרכז הון ממדינות ידידותיות וממשקיעים מוסדיים לטובת פרויקטים אסטרטגיים בתחומי השבבים, האנרגיה, המינרלים הקריטיים, הלוגיסטיקה והתשתיות. (The National)

חשוב להדגיש: היעד של יותר מטריליון דולר אינו סכום שכבר הוזרם לקרן, אלא היקף הנכסים המנוהלים של הגופים שהוזכרו כשותפים מייסדים למסגרת ההשקעה. לפי The National, הלברג אמר כי בין הגופים הראשונים במהלך נמצאים Mubadala מאבו דאבי, SoftBank היפנית ו־Temasek מסינגפור, וכי יחד הם מייצגים יותר מטריליון דולר בנכסים מנוהלים. במקביל, The Business Times דיווח כי הקונגרס האמריקני צפוי לקבל בקרוב הודעה רשמית על ההקצאה הראשונית של 250 מיליון הדולר מצד ארה״ב. (The National)

הקרן החדשה נשענת על מסגרת רחבה יותר, Pax Silica, שהושקה בדצמבר 2025 כיוזמה אמריקנית לבניית רשת “מהימנה” של שרשראות אספקה לטכנולוגיות מתקדמות. לפי רויטרס, המסגרת נועדה להגן על כל שרשרת הערך — ממינרלים קריטיים וייצור מתקדם ועד מחשוב, תשתיות נתונים ולוגיסטיקה — והיא מוצגת בידי הלברג לא כברית מסורתית, אלא כ“קואליציה של יכולות”, שבה כל מדינה תורמת את יתרונותיה התעשייתיים והטכנולוגיים. (Reuters)

עד כה צורפו ל־Pax Silica מדינות ובהן ישראל, יפן, דרום קוריאה, בריטניה, אוסטרליה, סינגפור, איחוד האמירויות, קטאר והודו. לפי AP, הודו הצטרפה בפברואר, והמהלך הוצג כחלק מחיזוק שיתוף הפעולה בטכנולוגיה, ייצור מתקדם ועמידות שרשראות האספקה מול התחרות הגוברת עם סין. רויטרס דיווחה כבר בינואר כי גם ישראל כלולה במסגרת, לצד מדינות באסיה ובמפרץ. (AP News)

מבחינת תעשיית השבבים, זהו ניסיון אמריקני להעביר את המאבק מסיסמאות על “דה־ריסקינג” למנגנון קונקרטי יותר של מימון והשפעה. הלברג אמר כי המטרה היא להבטיח שנכסים מרכזיים — “מינרלים, נמלים, מפעלים ונכסי אנרגיה” — שמהם ניזונות שרשראות האספקה של שבבים וטכנולוגיה, יישארו “בידיים מהימנות”. לפי The Business Times, סדרי העדיפויות הראשונים של הקונסורציום צפויים להיות ביטחון מינרלי, לוגיסטיקה, וכנראה גם תשתיות אנרגיה, כלומר לא רק ייצור השבב עצמו אלא גם כל מה שמאפשר למפעלים לפעול, להוביל חומרי גלם ולקבל אספקת חשמל רציפה. (The National)

העיתוי אינו מקרי. גם The National וגם The Business Times קושרים את ההשקה למשבר האחרון במפרץ ולשיבושים במצרי הורמוז, שהמחישו עד כמה נמלים, כבלים, מסדרונות הובלה ותשתיות אנרגיה יכולים להפוך לכלי לחץ גיאו־פוליטי. הלברג תיאר זאת כאזהרה מפני מצב שבו “צווארי בקבוק” פיזיים בכלכלה העולמית נהפכים לשדה קרב, והרחיב בכך את Pax Silica מעבר לשבבים בלבד אל תשתיות העל שעליהן נשען עידן הבינה המלאכותית. (The National)

מנקודת מבט תעשייתית, המשמעות היא שהמאבק על השבבים כבר אינו מוגבל רק ל־fabs, ציוד ליתוגרפיה או מארזים מתקדמים. וושינגטון מנסה לבנות כעת אקו־סיסטם פיננסי שיכוון הון לפרויקטים נבחרים לכל אורך השרשרת: כרייה ועיבוד של חומרי גלם, חשמל וגז למרכזי נתונים ולמפעלי ייצור, נמלים ונתיבי שילוח, ומפעלי שבבים עצמם. אם המהלך יתקדם מעבר לשלב ההכרזה, הוא עשוי להפוך את מדיניות התעשייה האמריקנית ממודל של סובסידיות ורגולציה בלבד למודל אקטיבי יותר של תיאום השקעות עם בעלי הון גלובליים. (The Business Times)

עם זאת, בשלב זה יש גם סימני שאלה. נכון לעכשיו לא פורסמה הצהרה רשמית מפורטת של מחלקת המדינה על מבנה הקרן, אופן קבלת ההחלטות, לוחות הזמנים או חלוקת ההון בין תחומי ההשקעה. בנוסף, לא ברור עדיין אם טריליון הדולר שעליו דיבר הלברג אכן יתורגם להתחייבויות השקעה ממשיות, או שמדובר בראש ובראשונה במסגרת פוליטית־פיננסית שנועדה לאותת על כיוון אסטרטגי. לכן, לעת עתה, נכון לראות ב־Pax Silica Fund פלטפורמה חדשה ושאפתנית, אבל עדיין כזו שנמצאת בשלבי התגבשות. (The National)

הפוסט ארה״ב משיקה את Pax Silica Fund: קרן חדשה לחיזוק שרשראות האספקה של שבבים, בינה מלאכותית ומינרלים קריטיים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הודו הצטרפה לקואליציית Pax Silica בהובלת ארצות הברית, יוזמה שמטרתה לחזק שיתופי פעולה בין “מדינות אמינות” סביב שרשראות אספקה טכנולוגיות — ממינרלים קריטיים וייצור שבבים, ועד מערכות בינה מלאכותית מתקדמות ותשתיות הפצה. ההצטרפות הוכרזה ב-20-2-2026 בניו דלהי, במהלך כנס India AI Impact Summit, בעקבות חתימה על “הצהרת Pax Silica” בין הצדדים.

למה הוקמה Pax Silica ומה הודו מביאה לשולחן

לפי ההסברים שפורסמו עם ההכרזה, Pax Silica הוקמה כדי לצמצם ריכוזיות יתר בשרשראות אספקה גלובליות, להפחית סיכונים של “כפייה כלכלית”, ולהבטיח שטכנולוגיות מתהוות ינוהלו ויפותחו במסגרת כללים של חברות פתוחות ודמוקרטיות. המיקוד אינו רק בפסי ייצור של שבבים, אלא גם בשכבות המוקדמות והמאוחרות של “אקוסיסטם הסיליקון”: חומרי גלם קריטיים, ייצור, מחשוב מתקדם, ותשתיות הפצה.

שר האלקטרוניקה וה-IT של הודו, אשוויני וישנאו, הציג את ההצטרפות כחלק מבניית יכולות מקומיות בתחום השבבים, והדגיש את ההזדמנויות שנפתחות להודו בתחום. במקביל, גורמים אמריקניים תיארו את ההצהרה כ”מפת דרכים” שמחברת בין ביטחון כלכלי לביטחון לאומי — מסגור שמחזק את התפיסה שלפיה תלות בשרשראות אספקה יכולה להפוך לכלי לחץ גיאו-כלכלי.

דיווחים נוספים ציינו כי בקואליציה משתתפות גם מדינות נוספות שהן שותפות קרובות של וושינגטון (למשל יפן, דרום קוריאה ובריטניה). ישראל נמנתה על החותמות הראשונות ביוזמה.

מי חתמו ומה השלב הבא

על החתימה בניו דלהי השתתפו בין היתר תת-מזכיר המדינה האמריקני לצמיחה כלכלית, אנרגיה וסביבה, ג׳ייקוב הלברג, ושגריר ארה״ב בהודו, סרג׳יו גור, שתיאר את הצטרפות הודו כמהלך “אסטרטגי וחיוני”. לאחר הטקס נערכה פגישה בדרג גבוה עם בכירים ממשרד האלקטרוניקה ההודי, וכן עם מנכ״ל מיקרון (Micron) סנג׳יי מהרוֹטרה ומנכ״ל Tata Electronics רנדהיר תאקור — איתות לכך שההצהרה אינה רק מסמך עקרונות, אלא ניסיון לתרגם אותה במהירות לשיתופי פעולה תעשייתיים.

הפוסט הודו מצטרפת לקואליציית Pax Silica להגנת שרשראות האספקה של שבבים ו-AI הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בשלב הזה מדובר בעיקר בדיון ותסריט אפשרי – לא בתוכנית ביצוע מחייבת – אבל הוא מציף נקודת מפתח: אם רוצים להקים “אזור תעשייתי־מחשובי” של בינה מלאכותית ושבבים, תשתית האנרגיה הופכת לצוואר בקבוק.

בפוסט שפורסם ב־7-2-2026 בבלוג Neutron Bytes נטען כי סביב יוזמה להקמת פארק טכנולוגי בהובלה אמריקנית ב־ישראל עלתה גם אפשרות לא שגרתית לתשתית החשמל: שילוב כור גרעיני מודולרי קטן (SMR) שיספק אספקת אנרגיה רציפה למפעל שבבים ולמרכזי נתונים עתירי־חשמל. (Neutron Bytes)
בשלב הזה מדובר בעיקר בדיון ותסריט אפשרי – לא בתוכנית ביצוע מחייבת – אבל הוא מציף נקודת מפתח: אם רוצים להקים “אזור תעשייתי־מחשובי” של בינה מלאכותית ושבבים, תשתית האנרגיה הופכת לצוואר בקבוק.

היוזמה: “Fort Foundry One” והקשר ל־Pax Silica

לפי הדיווחים, היוזמה משתלבת במסגרת אמריקנית בשם Pax Silica – ניסיון לבנות שיתופי פעולה בין מדינות “ידידותיות” כדי להבטיח שרשראות אספקה לטכנולוגיות קריטיות כמו שבבים ובינה מלאכותית.
ברקע לכך דווח על כוונה לקדם מזכר הבנות בין הצדדים, הכולל הקצאת שטח בהיקף של כ־4,000 אקרים (כ־16.2 קמ״ר) לפארק תעשייתי שיכלול ייצור שבבים מתקדם ותשתיות מחשוב.

מפעלי שבבים ומרכזי נתונים עובדים 24/7, צורכים הספקים גבוהים, ורגישים להפרעות חשמל. לכן, בעולם מתחזקת מגמה לחפש “עוגן” אנרגטי יציב – לפעמים אפילו ליד האתר עצמו. בפוסט נטען כי הדיון כיוון לכורים מודולריים קטנים בטווח של עשרות עד מאות מגה־ואט (בקירוב 50–300 MW), ובייחוד נשקלה האפשרות של תכן מתקדם שמפחית תלות בקירור מים – נקודה מהותית אם האתר נמצא במדבר הנגב.
עם זאת, הכותב גם מדגיש את הטיעון הנגדי: לישראל יש מקורות גז טבעי משמעותיים ויכולת להפעיל תחנות כוח ייעודיות, ולכן “אין חובה טכנולוגית” ללכת דווקא לגרעין כדי להפעיל דאטה־סנטרים.

החסם האמיתי: רגולציה, מדיניות ייצוא אמריקנית, ופוליטיקה אזורית

גם אם נניח שהצורך האנרגטי אמיתי – המעבר מ”רעיון” ל”כור עובד” דורש מסלול ארוך של רישוי, הקמת רגולטור אזרחי מתאים, תשתיות בטיחות, וכמובן מנגנוני פיקוח ואבטחה ברמה גבוהה.

בצד האמריקני יש שכבה נוספת: שיתוף פעולה גרעיני אזרחי מחייב בדרך כלל מסגרת משפטית לפי סעיף 123 לחוק האנרגיה האטומית האמריקני (Atomic Energy Act) – “Agreement for Cooperation” שמגדיר תנאים, מגבלות ופיקוח. מסמכי NRC מתארים שסעיף 123a מחייב שהסכמי שיתוף פעולה כאלה יכללו תנאים והיקף שיתוף הפעולה. (nrc.gov)
ב־Neutron Bytes נטען שהיעדר מסגרת כזו מול ישראל הופך עסקת כור אזרחי למסובכת פוליטית ומשפטית, ושכל מהלך חריג עלול להצית ויכוחים גם בזירה האזורית.

ומה קורה במקביל בעולם? בריטניה ואירופה “מסדרות את המסלול”

כאן נכנס ההקשר הבינלאומי: ב־הממלכה המאוחדת פרסמה Department for Energy Security and Net Zero מסגרת בשם “Advanced Nuclear Framework”, שמטרתה ליצור “צינור” (pipeline) של פרויקטים גרעיניים מתקדמים ולהקל על יזמים דרך ליווי רגולטורי ותכנוני – כולל בחינה החל ממרץ הקרוב. (ממשלת ישראל)
ובאירופה, Centre for European Policy Studies טוען שמימון הוא צוואר הבקבוק המרכזי של “רנסנס גרעיני”, ושבלי מנגנוני דה־ריסקינג ממשלתיים קשה יהיה להביא הון פרטי לפרויקטים – גם אם טכנולוגיות SMR יבשילו. (CEPS)

בשורה התחתונה: רעיון SMR לפארק שבבים ודאטה־סנטרים בנגב “יושב” על צורך טכנולוגי אמיתי (אספקת חשמל רציפה ומסיבית), אבל בין רעיון לבין החלטה יש מסלול רגולטורי, מדיני ופיננסי כבד. אם הנושא יתקדם מעבר למזכרי כוונות, הסימנים הראשונים יהיו בדרך כלל: פרסום תיחום אתר, פתיחת הליך רגולטורי רשמי, ומסמכים משפטיים שמגדירים מי מפקח, מי מפעיל, ועל בסיס איזה הסכמים.

הפוסט כור גרעיני קטן לפארק שבבים בנגב במסגרת פקס סיליקה? הדיון האנרגטי שמציף את מגבלות ה־AI הופיע לראשונה ב-Chiportal.