טאואר סמיקונדקטור הודיעה על תוכנית להרחבה נרחבת של פעילות הייצור שלה ביפן, שתתבצע בשני מסלולים מקבילים ותתמקד בפוטוניקת סיליקון, בטכנולוגיית סיליקון־גרמניום ובאריזה אופטית מתקדמת. לפי מסמכי החברה, השקעתה נטו בשני המסלולים עשויה להגיע לעד 3 מיליארד דולר, לאחר מענקים בהיקף של מיליארד דולר שתעמיד ממשלת יפן באמצעות משרד הכלכלה, המסחר והתעשייה — METI. מכאן שהיקף הפרויקט הכולל עשוי להגיע לכ־4 מיליארד דולר. (Tower Semiconductor)

ההשקעה נועדה לענות על הגידול בביקוש לרכיבי תקשורת אופטית עבור מרכזי נתונים ומערכות בינה מלאכותית. ככל שמספר המאיצים במרכזי הנתונים גדל, חיבורי נחושת מתקשים לספק את רוחב הפס ואת יעילות האנרגיה הנדרשים להעברת מידע בין המעבדים, הזיכרונות והמתגים. פוטוניקת סיליקון מאפשרת לשלב רכיבים אופטיים על גבי שבבים המיוצרים בשיטות המקובלות בתעשיית המוליכים למחצה, ולהעביר מידע באמצעות אור במקום אותות חשמליים בלבד.

טכנולוגיית סיליקון־גרמניום, SiGe, משמשת לייצור רכיבים הפועלים בתדרים גבוהים ובצריכת הספק נמוכה יחסית. היא מיועדת בין היתר לתקשורת אופטית, תשתיות סלולר, מערכות רדאר ורכיבים אנלוגיים מהירים. השילוב בין SiPho, SiGe ואריזה מתקדמת אמור לאפשר לטאואר להציע ללקוחותיה חלק רחב יותר משרשרת הייצור של קישוריות אופטית למרכזי נתונים.

הסבת המפעל באראי לייצור בפרוסות 300 מ"מ

במסלול הראשון תסב טאואר את אתר הייצור באראי שבמחוז ניאיגטה, שנודע בעבר כ־Fab 6, לייצור פוטוניקת סיליקון בפרוסות בקוטר 300 מ"מ ולפעילות אריזה אופטית מתקדמת. המפעל ישלים את פעילות Fab 7 בעיר אואוזו שבמחוז טויאמה, שבו טאואר כבר מייצרת רכיבים פוטוניים בפרוסות 300 מ"מ.

החברה צופה כי המסלול הראשון יהיה מוכן לייצור מלא ברבעון הרביעי של 2027. השימוש באתר קיים אמור לאפשר לה להרחיב את התפוקה מהר יותר ובסיכון נמוך יותר לעומת הקמת מפעל חדש לחלוטין או העברת תהליכי ייצור בין מפעלים.

טאואר הודיעה במרץ 2026 על ארגון מחדש של פעילותה ביפן, שבמסגרתו היא צפויה לקבל בעלות מלאה על Fab 7 ועל פעילות ה־300 מ"מ, בעוד נובוטון תקבל את הבעלות על מפעל ה־200 מ"מ, Fab 5. השלמת העסקה מתוכננת לאפריל 2027, בכפוף לאישורים. במסגרת התוכנית קיבלה טאואר גם אפשרות לרכוש את מבנה Fab 7 ואת הקרקע שעליה הוא ממוקם.

מפעל נוסף ליד Fab 7

המסלול השני יחל במקביל ויכלול הקמת מתקן ייצור נוסף בפרוסות 300 מ"מ בסמוך ל־Fab 7. הקמתו עדיין כפופה לחתימה ולהשלמה של ההסכמים הנדרשים, אך טאואר מעריכה כי הוא יוכל להגדיל פי כמה את כושר הייצור שלה בפוטוניקת סיליקון ובסיליקון־גרמניום.

בניגוד למסלול הראשון, שעליו מתבססים יעדיה הפיננסיים של החברה ל־2028, המפעל החדש צפוי להתחיל לתרום באופן משמעותי לתוצאות החל משנת 2029. לדברי החברה, המסלול השני נועד לספק בסיס להמשך הצמיחה מעבר ליעדים שכבר פורסמו לשנת 2028.

טאואר מעלה בחדות את יעדיה ל־2028

בעקבות ההרחבה במסלול הראשון העלתה טאואר את המודל העסקי שלה לשנת 2028. החברה צופה כעת הכנסות של כ־3.6 מיליארד דולר ורווח נקי של כ־1.2 מיליארד דולר. קודם לכן הציבה יעד להכנסות של 2.8 מיליארד דולר ולרווח נקי של 750 מיליון דולר. היעדים החדשים אינם כוללים תרומה מהמפעל הנוסף המתוכנן במסלול השני.

הביקוש שעליו נשענת התוכנית אינו מבוסס רק על תחזיות כלליות לשוק ה־AI. במאי הודיעה טאואר כי חתמה עם לקוחותיה הגדולים על חוזים להכנסות של 1.3 מיליארד דולר מפוטוניקת סיליקון בשנת 2027, וקיבלה מקדמות בהיקף של 290 מיליון דולר עבור שמירת כושר ייצור. החברה מסרה גם כי התחייבויות הלקוחות לשנת 2028 גבוהות יותר מאלו שנחתמו ל־2027.

לדברי מנכ"ל טאואר ראסל אלוונגר, השילוב בין טכנולוגיות הייצור של החברה לבין תשתיות הייצור, מוסדות המחקר וכוח האדם ביפן נועד ליצור מרכז מחקר וייצור בעל התמחות עולמית בפוטוניקת סיליקון, סיליקון־גרמניום ואריזה אופטית. הוא הוסיף כי הסבת אתר קיים והרחבת מפעל פעיל אמורות להפחית את הסיכונים ואת זמן ההכשרה הכרוכים בדרך כלל בהקמת מפעל חדש.

ההודעה התקבלה בחיוב בשוק ההון. מניית טאואר הנסחרת בנאסד"ק עלתה ביותר מ־18% במסחר המוקדם לאחר פרסום התוכנית.

הפוסט טאואר יוצאת להרחבת ענק ביפן: תשקיע עד 3 מיליארד דולר לאחר מענקים ממשלתיים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

רונן לווינגר, מנכ"ל DustPhotonics, הקדיש את הרצאתו בכנס ChipEx2026 לאחד האתגרים המרכזיים של עידן הבינה המלאכותית: החיבוריות בתוך מרכזי הנתונים. לדבריו, מאחורי ההתקדמות המהירה של מודלי AI עומדות תשתיות ענק של GPU, מתגים, שרתים, אחסון ורשתות תקשורת. ככל שהמערכות גדלות, כך הופכת האופטיקה לרכיב חיוני יותר. לא רק כאמצעי לחיבור בין מרכזי נתונים, אלא כחלק בלתי נפרד מארכיטקטורת המחשוב עצמה.

DustPhotonics פועלת בתחום פוטוניקת הסיליקון ומפתחת מוצרים וטכנולוגיות לתקשורת אופטית במרכזי נתונים של AI וענן. החברה מציגה את עצמה כמפתחת פלטפורמות Silicon Photonics שמיועדות לייצור בנפחים גבוהים, לרוחב פס גבוה יותר, למהירויות גבוהות יותר, ולהפחתת עלות וצריכת הספק. באתר החברה מופיע רונן לווינגר כמנכ"ל וכחבר דירקטוריון. (DustPhotonics)

מ־Scale-Out ל־Scale-Up: שתי צורות של רעב לחיבוריות

לווינגר הסביר כי כדי להבין את הצורך באופטיקה צריך להבחין בין שני מושגים מרכזיים בעולם מרכזי הנתונים: Scale-Out ו־Scale-Up. Scale-Out הוא המודל הקלאסי של הרחבת מרכז נתונים: מוסיפים עוד שרתים, עוד מדפים, עוד שורות ועוד ציוד תקשורת, ומחברים את כולם לרשת גדולה יותר. זהו המודל שאפיין מרכזי נתונים גם לפני גל ה־AI הנוכחי.

Scale-Up, לעומת זאת, מתאר את הגדלת יחידת המחשוב עצמה. בעבר הדבר התבטא בהוספת ליבות CPU למערכת אחת. כיום, בעידן ה־AI, מדובר בחיבור מספר גדול של GPU ליחידת מחשוב אחת, עם רשת פנימית מהירה מאוד. לווינגר הזכיר כי מערכות הדור החדש כבר מחברות עשרות GPU יחד, והמגמה היא להמשיך להגדיל את יחידת המחשוב למספרים גבוהים יותר.

שני הכיוונים האלה מובילים לאותה תוצאה: הרבה יותר תעבורת נתונים. במערכות AI גדולות, המאיצים אינם עובדים בבידוד. הם צריכים להעביר ביניהם משקלי מודלים, נתוני אימון, תוצאות ביניים ומידע בקרה בקצב גבוה ובאמינות גבוהה. אם החיבוריות אינה עומדת בקצב, גם המאיצים החזקים ביותר עלולים להמתין לנתונים. לכן האופטיקה עוברת משולי המערכת אל מרכז הדיון.

לדברי לווינגר, החיבוריות האופטית כבר ממלאת תפקיד משמעותי במרכזי נתונים גדולים, אך גל ה־AI מגדיל את הצורך בה בקפיצה נוספת. ככל שהמערכות עוברות ל־Scale-Up גדול יותר ול־Scale-Out רחב יותר, כמות האופטיקה במרכזי הנתונים צפויה לגדול באופן משמעותי.

פוטוניקת סיליקון כפתרון תעשייתי, לא רק מחקרי

הטכנולוגיה המרכזית שבה עוסקת DustPhotonics היא פוטוניקת סיליקון. הרעיון הוא להשתמש בתהליכי ייצור מוכרים מתעשיית השבבים כדי לייצר רכיבים שמוליכים, מעבדים ומעבירים אור על גבי שבב. במקום לבנות מערכות אופטיות גדולות ונפרדות, ניתן לשלב פונקציות אופטיות בתוך רכיבים קומפקטיים יותר, שמתאימים לייצור סדרתי ולשילוב במרכזי נתונים.

היתרון של פוטוניקת סיליקון הוא ביכולת לשלב רוחב פס גבוה, צריכת הספק נמוכה יותר, עלות נמוכה יותר ויכולת הגדלה לנפחים גבוהים. עבור מרכזי נתונים ל־AI, אלה אינם יתרונות שוליים. הם קובעים אם ניתן להמשיך להגדיל את המערכות בלי להיתקל במגבלות של חום, הספק, שטח ועלות.

לווינגר הדגיש בהרצאה כי DustPhotonics אינה מתמקדת בכל היישומים האפשריים של הטכנולוגיה, אף שאפשר למצוא טכנולוגיות דומות גם בלידארים, חיישנים ויישומים אופטיים אחרים. הבחירה האסטרטגית של החברה היא מרכזי נתונים וחיבוריות מהירה. זהו המקום שבו הצורך התעשייתי ברור במיוחד, ושבו הביקוש גדל עם כל דור חדש של מערכות AI.

החברה עצמה מסבירה כי פוטוניקת סיליקון נועדה להתמודד עם צרכים גדלים של מרכזי נתונים ל־AI ולהיפר־סקייל, באמצעות רכיבים שמספקים רוחב פס גבוה יותר, מהירויות גבוהות יותר, עלות נמוכה יותר וצריכת הספק נמוכה יותר. (DustPhotonics)

האופטיקה מתקרבת לשבב

אחד השינויים המרכזיים שעליהם דיבר לווינגר הוא המעבר מן האופטיקה בקצה הכרטיס אל אופטיקה קרובה יותר לשבב. במערכות רבות כיום משתמשים עדיין במודולים אופטיים נשלפים, Pluggable Optics, שממוקמים בקצה הלוח או בחזית השרת והמתג. זהו פתרון בשל, נוח לתחזוקה ובעל שרשרת אספקה קיימת. אבל ככל שקצב הנתונים עולה, האות החשמלי צריך לעבור מרחק משמעותי יותר עד שהוא מומר לאור, והמרחק הזה עולה בהספק ובמורכבות.

כאן נכנסות לתמונה שתי גישות חדשות: Near-Package Optics ו־Co-Packaged Optics. ב־Near-Package Optics, המנועים האופטיים ממוקמים על הלוח קרוב מאוד לשבב המרכזי, למשל GPU או ASIC של מתג. ב־Co-Packaged Optics, הרכיבים האופטיים משולבים ממש לצד השבב באותה חבילת אריזה. לפי DustPhotonics, התעשייה בוחנת כיום שלוש ארכיטקטורות עיקריות — Pluggable Optics, Co-Packaged Optics ו־Near-Package Optics — כאשר לכל אחת מהן יש פשרות שונות בין הספק, מורכבות אריזה ויכולת תחזוקה.

לווינגר הציג את המגמה הזו כחלק טבעי מהתפתחות מרכזי הנתונים. ככל שמרכז הנתונים הופך ליחידת מחשוב אחת גדולה, האופטיקה צריכה להתקרב אל מוקדי העיבוד. המטרה היא לקצר את המסלול החשמלי, להפחית צריכת הספק, להגדיל רוחב פס ולאפשר למערכות AI לפעול בקנה מידה גדול יותר.

DustPhotonics מציינת כי Near-Package Optics מציבה מנועים אופטיים בקרבת ה־GPU או ה־ASIC, וכך מקצרת את החיבור החשמלי בין השבב לאופטיקה. החברה מציגה את הגישה הזו כפשרה מעשית שמציעה חלק מיתרונות ה־CPO, אך עם מורכבות ייצור ותפעול נמוכה יותר.

עסקת Credo ממחישה את חשיבות התחום

ההרצאה של לווינגר התקיימה על רקע עסקת ענק שמדגישה את העלייה בחשיבות התחום. באפריל 2026 הודיעה Credo Technology כי חתמה על הסכם לרכישת DustPhotonics. לפי ההודעה הרשמית, Credo תרכוש את החברה תמורת 750 מיליון דולר במזומן וכ־0.92 מיליון מניות Credo, עם אפשרות לתמורה נוספת של עד כ־3.21 מיליון מניות, בהתאם לעמידה באבני דרך פיננסיות. העסקה צפויה להיסגר ברבעון השני של 2026, בכפוף לתנאים המקובלים ולאישורים רגולטוריים.

Credo הסבירה כי הרכישה תכניס אליה טכנולוגיית Silicon Photonics Photonic Integrated Circuit, ותאפשר לה להרחיב את פורטפוליו החיבוריות האופטית שלה עבור 800G, 1.6T ו־3.2T, כולל Near-Package Optics ו־Co-Packaged Optics. החברה ציינה כי השילוב בין SerDes, DSP, פוטוניקת סיליקון ואינטגרציית מערכת יאפשר לה לספק פתרונות חיבוריות מקצה לקצה לרשתות Scale-Out ו־Scale-Up של תשתיות AI.

המשמעות עבור DustPhotonics ברורה: החברה הישראלית עוברת ממעמד של ספקית טכנולוגיה ייעודית לשחקנית בתוך פלטפורמת חיבוריות רחבה יותר. עבור השוק, העסקה ממחישה כי חיבוריות אופטית אינה עוד רכיב משלים. היא הופכת לחלק מרכזי ממפת הדרכים של תשתיות AI.

לווינגר סיכם את הרצאתו במסר אופטימי. לדבריו, הביקוש הגובר לאופטיקה הוא בשורה טובה לחברות שעוסקות בחיבוריות, בפוטוניקה ובשבבים אופטיים. ככל שמרכזי הנתונים נעשים גדולים יותר, וככל שמערכות ה־AI דורשות יותר תעבורת נתונים, כך גדל הצורך בפתרונות שיכולים להעביר מידע מהר יותר ובצריכת הספק נמוכה יותר.

המסר המרכזי מן ההרצאה הוא שתשתיות AI אינן נבנות רק ממאיצים חזקים יותר. הן נבנות גם מן היכולת לחבר ביניהם. אם בעשור הקודם השאלה המרכזית הייתה כמה כוח עיבוד אפשר להכניס לשבב, הרי שבעשור הקרוב השאלה תהיה גם כמה מהר, כמה רחוק ובאיזו יעילות אפשר להזיז את הנתונים בין כל רכיבי המערכת. עבור חברות כמו DustPhotonics, זו בדיוק נקודת ההזדמנות.

הפוסט רונן לווינגר מ־DustPhotonics: אופטיקה תהפוך לצוואר הבקבוק הבא של מרכזי הנתונים ל־AI הופיע לראשונה ב-Chiportal.

טאואר הודיעה על שיתוף פעולה עם Nvidia שמטרתו לקדם תשתיות בינה מלאכותית באמצעות מודולי אופטיקה 1.6T (קיצור של 1.6 טרה־ביט לשנייה) לדאטה־סנטרים, תוך ניצול יכולות הייצור של טאואר בפוטוניקה על סיליקון (Silicon Photonics). לפי ההודעה, טאואר תספק תהליך ייצור ותשתית ייעודית לרכיבי פוטוניקה על סיליקון, כך שיוכלו לעמוד ב״פרוטוקולי הרשת״ ובדרישות האמינות והביצועים של Nvidia עבור מודולי אופטיקה 1.6T.

למה בכלל צריך מודולי אופטיקה 1.6T?

בדאטה־סנטרים של AI צוואר הבקבוק עובר מזמן מהמעבד עצמו אל תנועת הנתונים: חיבור בין שרתים, בין ארונות, ובין מתגי רשת (switches) שמרכיבים את “הבד” (fabric) של אשכולות GPU. ככל שמודלים גדלים, צריך יותר רוחב־פס כדי להזין את החישוב ולסנכרן בין יחידות העיבוד.

בדיוק כאן נכנסים מודולי אופטיקה מתקדמים. 1.6T הוא הדור הבא אחרי 800G: בתעשייה כבר מדברים על התקנים והאקוסיסטם שמתקדמים לכיוון 1.6T Ethernet (למשל סביב קבוצת העבודה IEEE 802.3dj), כדי לאפשר קפיצה נוספת בקצבי קישוריות. במקביל, ספקיות רכיבים מציגות כבר היום מפת דרכים למודולים “פלג־אין” (Pluggable) בקצבים כאלה, כחלק מההיערכות לדור הבא של רשתות הדאטה־סנטר. (Coherent Inc)

פוטוניקה על סיליקון: מה טאואר מביאה לשולחן?

פוטוניקה על סיליקון היא גישה שמנסה “להכניס את האופטיקה פנימה” לתהליכי ייצור דומים לעולם השבבים: במקום להעביר נתונים רק בחשמל על נחושת, משתמשים באור (לייזרים/מודולטורים, גלאים, מוליכי־גל) כדי להעביר נתונים בסיבים אופטיים — לעיתים עם אינטגרציה הדוקה יותר ויותר סביב השבב שמנהל את הרשת.

בהודעת טאואר מודגש שהמטרה היא ייצור רכיבי Silicon Photonics עתירי־ביצועים שמיועדים למודולי אופטיקה 1.6T לדאטה־סנטרים, וכן פיתוח “זרימת עבודה” (flow) שתקצר את הזמן ממעבדה לייצור סדרתי ותוודא התאמה לדרישות של Nvidia.

ברמה הטכנולוגית הרחבה, המעבר לאופטיקה נהיה קריטי כי נחושת (ואפילו מודולים אופטיים “רגילים”) מתחילה להיתקל בקשיי הספק/אובדני־אות בקצבים ובצפיפויות של דור ה־AI הבא. גם Nvidia עצמה מציגה בשנים האחרונות כיוון של שימוש גובר באופטיקה מתקדמת בתשתיות הרשת שלה — תוך זהירות לגבי שילוב אופטיקה עמוק “בתוך” מערכות הליבה עד שהאמינות תבשיל. (Reuters)

מה המשמעות המעשית לדאטה־סנטרים של AI?

אם המהלך יבשיל למוצרים בשטח, המשמעות היא “צינורות” עבים יותר בין חלקי האשכול: יותר רוחב־פס פר מודול, קנה־מידה גדול יותר לרשתות אימון והסקה, ופוטנציאל ליעילות אנרגטית טובה יותר לכל ביט שמועבר (תלוי ארכיטקטורה ומימוש). אלו בדיוק המאפיינים שהופכים מודולי אופטיקה 1.6T לאבן־דרך בדור הבא של רשתות AI.

בשלב זה מדובר בהכרזה על שיתוף פעולה ותשתית ייצור/פיתוח, והצעד הבא יהיה לראות אילו מוצרים מסחריים (מודולים/פלטפורמות רשת) יוצאים לשוק ובאילו נפחים.

הפוסט טאואר סמיקונדקטור ו־Nvidia משתפות פעולה בפיתוח רכיבים אופטים לדאטה־סנטרים של בינה מלאכותית הופיע לראשונה ב-Chiportal.