הסמארטפון ידידו הטוב של הכלב

שלושה סטודנטים מהפקולטה למדעי המחשב בטכניון פיתחו מערכת נשלטת-סמארטפון, המטפלת בכלב בהעדרו של הבעלים. כלב הנחִייה הצעיר לוּק הוא מקור ההשראה והנסיין הראשי

מעוז אלבז, ניר כהן ושיר צביאל הם שלושה סטודנטים מאזור הצפון, שהכירו והתיידדו במהלך לימודיהם בפקולטה למדעי המחשב בטכניון. לפני כחצי שנה, הם החליטו לעשות יחד את פרויקט הגמר בקורס לתכנות מערכות בסביבת ארדואינו, בהנחיית פרופסור יוסי גיל ובסיוע מומחים ממיקרוסופט והחלו לחשוב על נושא.

למרבה המזל, זמן קצר לפני כן אימץ מעוז גור לברדור העונה לשם לוּק. לוק, ש"הושאל" למעוז על ידי עמותת "מרכז ישראלי לכלבי נחייה" בבית עובד, הגיע אליו כגור בן שישה שבועות לטובת אילוף והכשרה. בקמפוס הטכניון מסתובבים כיום גורים רבים כאלה, הצמודים לסטודנטים 24 שעות ביממה – גם בשיעורים ובספרייה – בהתנדבות מלאה של הסטודנטים. לאחר תקופה זו מוחזרים הגורים לעמותה, להכשרה נוספת, לפני שיימסרו לבעליהם העיוורים.

מעוז, שעובד בחברת Medisafe במקביל ללימודיו, מבלה שעות רבות מחוץ לביתו. "כיום לוק מגיע איתי לכל מקום, אבל ברור לי שזה לא המצב של רוב הכלבים. אנשים עובדים נאלצים להשאיר את הכלב בבית, לפעמים לשמונה ועשר שעות ביום. הם יודעים שזה לא אידיאלי, אבל אין להם ברירה. חשבנו איך נוכל לעזור להם. ולכן רצינו לפתח אפליקציה שתאפשר להם לדאוג לכלב בלחיצת כפתור."

"חשבנו על הדברים הבסיסיים הדרושים לכלב," אומר ניר כהן, העובד בחברת אינטל במקביל ללימודים. "קודם כל – מים ואוכל, ואחר כך פעילות כלשהי. כלבים צריכים לקבל כמויות אוכל מדודות במינון מסוים ובזמנים קבועים, ובמקרים מסוימים דרוש גם ויסות מדויק של המים. המערכת שלנו עושה את כל זה, ובנוסף גם מונעת שהות ממושכת של המים והאוכל בכלי ההזנה הפתוחים."

בפרויקט הגמר נדרשו השלושה להשתמש בארדואינו – בקר שאליו מתחברים חיישנים ומנועים, הפועלים על פי קוד שנכתב מראש ונצרב לבקר עצמו. "הייתה כאן המון עבודה," אומר ניר. "חוץ מהתכנות עצמו, שנדרש עבור כל תת-מערכת בנפרד, התמודדנו עם אתגרים מכניים שקשורים לפתיחת מערכת ההאכלה (המבוססת על מתקן קורנפלקס), לוויסות המים ולירי הכדורים – הפעילות המשחקית שנבחרה. בנוסף, חיכינו קרוב לחודשיים עד שהמנועים המיוחדים לזריקת הכדור הגיעו מחו"ל."

"זה באמת היה פרויקט לא פשוט," אומרת שיר צביאל. "והיו הרבה תקלות בלתי צפויות, כמו מנוע שלא הצליח לסובב את ברז הקורנפלקס. אבל בשלב הזה בלימודים שום דבר כבר לא הרתיע אותנו. כי זה מה שיפה בטכניון: אתה מאבד את הפחד מאתגרים. הטכניון מלמד אותך ללמוד לבד ויותר מזה – להאמין בכך שתדע להתגבר על כל בעיה."
ואכן, הם התגברו על כל הבעיות, וכיום הם מציגים אבטיפוס ראשוני מוצלח, הפותח את ברז הקורנפלקס באמצעות מערך של גלגלי שיניים. המערכת עומדת יפה במשקלו של לוק השובב, שכבר אינו גור קטן. "חלק מהעבודה היא להרגיל את הכלב למערכת," מסביר מעוז. "הוא צריך להבין שכדי שהמשחק יפעל הוא צריך להחזיר את הכדור לצינור, ושכדי לאכול אוכל טרי הוא צריך לגשת למתקן ברגע שהוא שומע את האוכל נופל."

מאחר שמדובר בפרויקט ממוקד-טכנולוגיה הם לא ביצעו סקר שוק מקיף, אבל משיחות עם בעלי כלבים הם התרשמו שיש פוטנציאל שיווקי להמצאה שלהם. "יש לנו הרבה רעיונות להמשך," אומרת שיר. "למשל תיעוד פעילות המערכת על ענן, הזמנה אוטומטית של מזון כשהשקית נגמרת, ופיצ'רים שונים כמו פתיחה חשמלית אוטומטית של דלת הבית כשהכלב רוצה לצאת בשביל צרכים. אבל כרגע אנחנו עסוקים מדי בעבודה ובלימודים."

בקרוב הם יסיימו את לימודיהם, וכשהם מסכמים את התקופה קשה למצוא אצלם מילה של ביקורת שלילית. "זאת תקופה אדירה," אומרים שלושתם. "הלימודים בטכניון הם ברמה מאוד גבוהה ויש גם חיי חברה מעולים. יש לנו כאן חבורה מאוד מגובשת שלומדת ביחד ומבלה ביחד. בסך הכל זאת תקופה ממש טובה, עם המון התפתחות ברמה החברתית ובמישור החברתי, והפרויקט הזה היה בהחלט אחד השיאים."