טייוואן מחזיקה כיום בעמדה שאין לה כמעט מקבילה בתעשייה העולמית: לפי מדריך הסחר הרשמי של ממשלת ארה״ב, היא אחראית ליותר מ־60% מהכנסות שוק הפאונדרי העולמי וליותר מ־90% מייצור השבבים המובילים בעולם. משמעות הנתון הזה היא לא רק כלכלית. הוא הופך את האי לנקודת חנק של ממש בשרשרת האספקה הגלובלית, משום ששיבוש ממושך בייצור הטייוואני עלול להשפיע על טלפונים חכמים, מרכזי נתונים, בינה מלאכותית, רכב ותעשיות ביטחוניות. גם המאמר שהעלית מ־The Conversation מציג את התלות הזאת כחלק מן הכוח האסטרטגי של טייוואן. (סוכנות הסחר הבינלאומית)

היסודות לעליונות הזאת הונחו כבר בשנות השבעים. טייוואן הבינה אז שאין לה סיכוי מיידי להתחרות בארה״ב וביפן בכל שרשרת הערך של תעשיית השבבים, ולכן בחרה להתמקד בייצור מדויק ובפיתוח יכולות תהליכיות. ב־1976 חתם מכון המחקר ITRI על הסכם להעברת טכנולוגיה עם RCA האמריקנית, ובמסגרתו נשלחו מהנדסים טייוואנים ללמוד תכנון, ייצור, אימות וציוד בארה״ב. שנה אחר כך הושלם קו ההדגמה הראשון לייצור מעגלים משולבים בטייוואן, ובתוך זמן קצר אף הגיע לשיעור תפוקה גבוה מזה של המפעל המקורי של RCA. (50th.itri.org.tw)

השלב הבא היה הפיכת הידע שנצבר למבנה תעשייתי שלם. ITRI הקים ב־1980 את UMC, חברת השבבים הראשונה של טייוואן, והעביר אליה טכנולוגיה וצוותי פיתוח. באמצע שנות השמונים, כאשר היה קשה יותר להביא ידע מתקדם מחו״ל, עבר המאמץ למחקר ופיתוח עצמאי. ב־1985 הוזמן מוריס צ׳אנג לשוב לטייוואן ולהוביל את ITRI, וב־1986 החל לפעול מפעל הדגמה מתקדם בשיתוף פיליפס ההולנדית. שנה אחר כך נוסדה TSMC, כש־ITRI מעביר אליה מפעלים, ציוד, טכנולוגיה וכוח אדם מקצועי. (50th.itri.org.tw)

כאן נולד המהלך ששינה את התעשייה כולה: מודל הפאונדרי הטהור. במקום לתכנן שבבים משלה ולהתחרות בלקוחות, TSMC הציעה לייצר שבבים עבור חברות אחרות בלבד. לפי האתר הרשמי של החברה, TSMC נוסדה ב־1987 כחברת הפאונדרי הייעודית הראשונה בעולם, והיא אף מדגישה שהיא זו שיצרה את מודל ה־Dedicated IC Foundry. המודל הזה איפשר לחברות תכנון בארה״ב, באירופה ובהמשך גם באסיה להתמקד בארכיטקטורה, בתוכנה ובשיווק, ולהעביר את הייצור עצמו לטייוואן בלי לחשוש שמתחרה ישיר ייחשף לקניין הרוחני שלהן. כך נסללה הדרך לצמיחת אקו־סיסטם שלם של חברות fabless, ובמרכזו מפעל ייצור אחד שהלך והתחזק. (tsmc.com)

הצלחתה של טייוואן לא נשענה רק על חברה אחת, אלא על צבר שלם של תנאים שקשה מאוד לשכפל: פארקי מדע, רשת ספקים צפופה, מוסדות הכשרה, תרבות הנדסית מצטברת וניסיון תפעולי של עשרות שנים. גם כיום, כאשר TSMC מתרחבת מחוץ לטייוואן, הנחת העבודה בטאיפיי היא שהליבה התעשייתית תישאר בבית. בפברואר 2026 דיווחה רויטרס כי סגנית ראש ממשלת טייוואן, צ׳נג לי־צ׳ון, דחתה דרישה אמריקנית להעביר 40% מכושר הייצור הטייוואני לארה״ב, ואמרה כי הדבר “בלתי אפשרי”, משום שהאקו־סיסטם המקומי נבנה במשך עשורים ואינו ניתן פשוט להעתקה. (Reuters)

מנגד, ארה״ב מנסה לצמצם את התלות הזאת. משרד המסחר האמריקני הודיע ב־2024 על מענק של עד 6.6 מיליארד דולר ל־TSMC Arizona ועל הלוואות אפשריות של עד 5 מיליארד דולר נוספים, כדי לתמוך בהקמת שלושה מפעלים מתקדמים בפיניקס. לפי ההודעה הרשמית, המתקנים אמורים לייצר גם שבבים בתהליך 2 ננומטר ומתקדם ממנו. במקביל, לפי דיווח רשמי של הבית הלבן ולפי רויטרס, TSMC הרחיבה את מחויבותה להשקעות בארה״ב, כך שהיקף ההשקעה הכולל באריזונה הגיע ל־165 מיליארד דולר. (U.S. Department of Commerce)

גם סין אינה עומדת במקום. בתחילת מרץ 2026 דיווחה רויטרס כי בכירי תעשיית השבבים הסינית קראו למאמץ לאומי מרוכז לפיתוח מערכות ליתוגרפיה עצמאיות, בניסיון ליצור למעשה “ASML סינית”. ימים ספורים לאחר מכן דיווחה הסוכנות כי Hua Hong, יצרנית השבבים השנייה בגודלה בסין, מתקדמת לקראת ייצור שבבים ב־7 ננומטר, וכי המהלך משתלב בדחיפה רחבה יותר של בייג׳ינג לעצמאות טכנולוגית. המשמעות היא שטייוואן עדיין מובילה בבירור בקצה המתקדם ביותר, אבל הפער כבר אינו מובן מאליו לנצח. (Reuters)

לכן, הסיפור הטייוואני הוא הרבה יותר מסיפור הצלחה עסקי של TSMC. זהו מקרה מבחן נדיר של מדינה שבחרה להתמחות בחוליה אחת בשרשרת הערך, השקיעה בה בעקביות במשך חמישים שנה, והפכה פגיעות גיאופוליטית לכוח כלכלי ואסטרטגי. המאמר שהעלית מתאר זאת כמעין “מגן סיליקון”: תלות עולמית כה עמוקה בשבבים מטייוואן, עד שהאי הפך לנכס אסטרטגי במובן הרחב ביותר. השאלה הגדולה כעת איננה כיצד טייוואן הגיעה למעמד הזה, אלא כמה זמן תצליח לשמור עליו מול הלחץ האמריקני, המאמץ הסיני והצורך להישאר בחזית הטכנולוגית גם בעשור הבא. (סוכנות הסחר הבינלאומית)

הפוסט איך טייוואן בנתה את אימפריית השבבים שלה הופיע לראשונה ב-Chiportal.

המאבק האמריקני לבלום את התקדמותה של סין בתחום השבבים עשוי לייצר תוצאה הפוכה מזו שאליה כיוון. כך עולה ממאמר פרשנות חדש של CSIS שפורסם ב־24 במרץ 2026, ולפיו בקרות היצוא שהטילו ארה״ב ובעלות בריתה מאז 2022 אמנם הגבילו את הגישה הסינית לשבבים המתקדמים ביותר ולציוד ייצור מתקדם, אך במקביל האיצו את הדחיפה של בייג׳ינג לעצמאות טכנולוגית, הרחיבו את השימוש ברכיבים מתוצרת מקומית וחיזקו את התמריץ של יצרנים ולקוחות בסין לעבור לפתרונות מקומיים.

לפי לשכת התעשייה והביטחון של משרד המסחר האמריקני, סבב ההגבלות הראשון באוקטובר 2022 נועד להגביל את היכולת של סין לרכוש שבבי מחשוב מתקדמים ולייצר שבבים מתקדמים באמצעות ציוד אמריקני. מאז עודכנו הכללים כמה פעמים, ובדצמבר 2024 הרחיבה וושינגטון את הפיקוח כך שיכלול עוד 24 סוגי ציוד לייצור שבבים, שלושה סוגי כלי תוכנה, רכיבי HBM ותוספות רחבות ל־Entity List. בינואר 2026 שונתה שוב מדיניות הרישוי כך שבקשות לייצוא שבבים כמו Nvidia H200 ו־AMD MI325X לסין נבחנות פרטנית, ולא אושרו אוטומטית. (bis.gov)

אלא שלפי CSIS, לצד הפגיעה קצרת הטווח ביכולת הסינית להגיע לקדמת הטכנולוגיה, נוצר גם אפקט לוואי: השוק הסיני החל להתיישר מהר יותר עם מדיניות “תחליף יבוא” ועם דרישות ממשלתיות להעדפת ציוד ורכיבים מקומיים. המאמר מזכיר כי במשך שנים ניסתה בייג׳ינג לדחוף צרכני שבבים מקומיים לקנות מתוצרת סינית, אך הצליחה רק חלקית. כעת, החשש משיבושים באספקת שבבים זרים והאפשרות להחמרה נוספת של ההגבלות הפכו את השיקול הזה ממדיניות תעשייתית מופשטת לצורך עסקי מיידי.

יש כבר נתונים ראשונים שתומכים בטענה הזו. TrendForce דיווחה בינואר 2026, על בסיס נתוני איגוד תעשיית המוליכים למחצה הסיני, כי שיעור הציוד לייצור שבבים מתוצרת מקומית שנמצא בשימוש בסין עלה מ־25% בשנת 2024 ל־35% בשנת 2025, ובכך עבר את יעד ה־30% שנקבע קודם לכן. באותו דיווח הוזכרו במיוחד Naura ו־AMEC כשחקניות שנהנות מהאצה באימוץ המקומי. במילים אחרות, המקום שבו ההגבלות נועדו להכאיב — ציוד הייצור — הוא גם אחד המקומות שבהם סין מגיבה כיום בהאצת תחליפים מקומיים. (TrendForce)

גם בשוק שבבי ה־AI ניכרת תזוזה. TrendForce העריכה בדצמבר 2025 כי השבבים המקומיים עשויים להגיע לכ־50% מנתח שוק ה־AI בסין כבר ב־2026, בסיוע מדיניות ממשלתית ופרויקטים ברמת הארגונים. רויטרס דיווחה בשבוע שעבר כי לקוחות גדולים כמו ByteDance ועליבאבא מתכוונים לבצע הזמנות של המאיץ החדש 950PR של וואווי, וכי וואווי מתכננת לשלוח השנה כ־750 אלף יחידות. הדיווח גם הדגיש שהדגם החדש תואם טוב יותר למערכת התוכנה CUDA של אנבידיה, נקודה קריטית משום שהתוכנה והאקוסיסטם, ולא רק החומרה, היו עד כה אחד מחסמי החדירה העיקריים של המתחרים הסינים.

התמונה הרחבה יותר מצביעה על כך שסין אינה מסתפקת רק בשבבי AI. לפי רויטרס, כושר הייצור הסיני בצמתי הייצור הבוגרים, בעיקר 22 עד 40 ננומטר, צפוי להגיע ל־42% מהתפוקה העולמית עד 2028, לעומת 37% ב־2026. הצמתים האלה אינם “חזית הטכנולוגיה”, אבל הם קריטיים לרכב, לאלקטרוניקה תעשייתית, לסמארטפונים ולמוצרים רבים אחרים. עבור תעשיית השבבים העולמית, זו אינדיקציה לכך שגם אם סין עדיין מוגבלת בתחומי הקצה העליון ביותר, היא ממשיכה לבסס משקל גדל והולך במקטעים רחבים מאוד של השוק.

עם זאת, התמונה אינה חד־ממדית. רויטרס הדגישה כי ספקים זרים עדיין נשארים חלק מרכזי בשרשרת האספקה הסינית, במיוחד בתחומים מתמחים יותר, וכי לחברות הזרות עדיין יש יתרון בשירות, בתמיכה טכנית ובחומרים מסוימים. גם CSIS אינה טוענת שסין כבר פתרה את כל צווארי הבקבוק, אלא שהמדיניות המערבית יצרה תחושת דחיפות חדשה, שמאחדת טוב יותר בין התכנון הממשלתי, המימון הציבורי, העדפות הרכש והפיתוח התעשייתי המקומי. (Reuters)

מנקודת מבט של תעשיית השבבים, זו אולי המסקנה החשובה ביותר: בקרות היצוא האמריקניות עדיין מקשות על סין להגיע במהירות לצמתים המתקדמים ביותר, אך הן גם תורמות להעמקת הבסיס התעשייתי הסיני, להרחבת קיבולת הייצור המקומית ולהתחזקות שחקנים כמו וואווי, Naura ו־AMEC. לכן, אם המטרה של וושינגטון היא לא רק לעכב את סין בטווח הקצר אלא גם לשמר יתרון ארוך טווח, ייתכן שהאתגר האמיתי מתחיל דווקא עכשיו.

הפוסט מחקר: בקרות היצוא של ארה״ב מאיצות את לוקליזציית השבבים בסין הופיע לראשונה ב-Chiportal.

המאבק הגיאופוליטי הגדול ביותר של העשור אינו מתרחש רק בבירות ובחדרי משא ומתן, אלא גם בחדרים הנקיים של מפעלי השבבים. מאחורי הכותרות על “חוסן שרשרת האספקה” ו“החזרת הייצור הביתה”, הולכת ונבנית מציאות חדשה: תעשיית השבבים הגלובלית חדלה בהדרגה להיות מערכת אחת משולבת, ומתחילה להתפצל לכמה גושים טכנולוגיים נפרדים, עם מפעלי ייצור, רגולציה, כוח אדם ואינטרסים אסטרטגיים שונים. זהו גם הקו המרכזי במאמר הניתוח שעליו התבססה הכתבה הזאת.

בארצות הברית, חוק CHIPS and Science Act ממשיך להיות אבן היסוד של המאמץ לבנות מחדש יכולות ייצור מקומיות, עם כ־52.7 מיליארד דולר שיועדו לתמריצים, מחקר והכשרת כוח אדם. באירופה, חוק השבבים האירופי הושק עם יעד השקעות כולל של לפחות 43 מיליארד אירו, אם כי מוסדות אירופיים כבר מציינים שהיקף ההשקעות הכולל עשוי להתקרב ל־100 מיליארד אירו עד 2030. לא מדובר עוד בדיון תיאורטי על “ריבונות טכנולוגית”, אלא במדיניות תעשייתית מלאה. (Semiconductor Industry Association)

אבל סובסידיות, גדולות ככל שיהיו, אינן קונות עליונות טכנולוגית. הן קונות זמן. הדוגמה הבולטת ביותר היא TSMC באריזונה. הממשל האמריקאי השלים ב־2024 חבילת תמיכה של עד 6.6 מיליארד דולר במענקים ועוד עד 5 מיליארד דולר בהלוואות לפרויקטים של TSMC בארה״ב. עם זאת, גם כאשר TSMC מתקדמת בבניית שלושה מפעלים, ברור כי עיקר הידע, הניסיון והמסה הקריטית של הייצור המתקדם נשארים בטייוואן. גם הדיון הציבורי בארה״ב כבר פחות עוסק בשאלה אם TSMC תגיע, ויותר בשאלה מה בדיוק היא תהיה מוכנה להעביר. (pr.tsmc.com)

בסמסונג התמונה מורכבת לא פחות. המפעל בטיילור, טקסס, נועד להיות עוגן מרכזי של פעילות הפאונדרי של החברה בארה״ב, אך בשנה האחרונה דווח שוב ושוב על דחיות בלוחות הזמנים, לרבות עיכוב בקבלת ציוד של ASML, בין היתר על רקע מחסור בלקוחות גדולים בשלב הנוכחי. גם אם בסמסונג ממשיכים להצהיר על מחויבות להשקעות עתק בתעשיית השבבים, המציאות מלמדת כי הקמת מפעל חדש היא רק תחילת הדרך, לא סופה. (Reuters)

אצל אינטל האתגר אפילו חריף יותר. פרויקט המפעלים באוהיו, שהוצג כאבן יסוד בשיקום היכולת האמריקאית לייצר שבבים מתקדמים, נדחה שוב, והשלמת המפעל הראשון צפויה רק ב־2030, עם תחילת פעילות בין 2030 ל־2031. עבור אינטל, אסטרטגיית IDM 2.0 עדיין מוצגת כמהלך שיחזיר לה מעמד מרכזי גם כיצרנית לעצמה וגם כספקית ייצור לאחרים, אבל הדחיות באוהיו ממחישות עד כמה ארוך ומסוכן המסלול הזה. (Reuters)

בעיה נוספת, עמוקה יותר, היא שגם שלושת מרכזי הכוח האלה — ארה״ב, טייוואן וקוריאה — עדיין תלויים בצווארי בקבוק משותפים. ASML היא הספקית המסחרית היחידה של מערכות EUV, הכלי ההכרחי לייצור שבבים מתקדמים ברמות 7 ננומטר ומטה. המשמעות היא שגם אם מדינות בונות עוד מפעלים ומקצות עוד סובסידיות, הן עדיין אינן שולטות באופן מלא בשרשרת הערך. אם קצב אספקת הציוד לא מדביק את קצב הכרזות ההשקעה, המפעלים עצמם אינם מספיקים.

ובתוך כל זה, סין אינה עומדת מהצד. ההגבלות האמריקאיות על יצוא ציוד ושבבים מתקדמים אמנם האטו את גישתה ל־EUV ולמאיצי AI מובילים, אבל הן גם האיצו את בנייתו של נתיב סיני נפרד. SMIC כבר הראתה בעבר כי אפשר לדחוף קדימה תהליכים מתקדמים גם בעזרת DUV, וכעת גם Hua Hong נערכת לייצור 7 ננומטר. במקביל, סין ממשיכה לבסס שליטה רחבה בהרבה דווקא בקטגוריית השבבים הבשלים יותר: לפי דיווחי רויטרס, כושר הייצור הסיני ב־28 ננומטר ומעלה כבר מהווה כ־33% מהקיבולת העולמית, ותחום זה נותר כמעט ללא מגבלות יצוא מערביות.

במילים אחרות, במקום שרשרת אספקה גלובלית אחת ויעילה, העולם מקבל כעת כמה מערכות מקבילות. טייוואן ו־TSMC עדיין מחזיקות בעמדת ההובלה בייצור המתקדם ביותר. קוריאה ממשיכה לקדם גישה משלה, הנשענת על אינטגרציה אנכית בין זיכרון, לוגיקה ומערכות. ארה״ב מנסה לבנות מחדש בסיס תעשייתי מקומי במחיר תקציבי עצום. וסין מקדמת אקוסיסטם משלה, פחות יעיל בינתיים, אך נרחב, שיטתי ומשופר בהדרגה.

מתחת לכל זה מתנהלת גם מלחמה שקטה על כוח אדם. לפי דו״ח של SIA ואוקספורד אקונומיקס, ארה״ב צפויה לסבול ממחסור של עשרות אלפי עובדים מיומנים בתעשיית השבבים עד 2030. במקביל, התעשייה העולמית כולה תזדקק ליותר ממיליון עובדים מיומנים נוספים. המשמעות פשוטה: אפשר לסבסד בטון, ציוד ומבנים, אבל הרבה יותר קשה לייצר במהירות תרבות תפעולית, ניסיון ותהליכי תשואה שלוקח עשורים לבנות.

לכן, המסקנה העולה מהמרוץ הנוכחי אינה ששרשרת האספקה נעשית עמידה יותר, אלא שהיא נעשית יקרה יותר, כפולה יותר ומבוזרת יותר פוליטית. עבור ממשלות, זה אומר שהסובסידיות אינן אירוע חד־פעמי אלא התחייבות מתמשכת. עבור חברות שבונות מוצרים על בסיס שבבים מתקדמים, זה אומר שהבחירה בספק ייצור נהפכת בהדרגה גם לבחירה גיאופוליטית. ועבור המשקיעים, זה אומר שהמנצחים לא יהיו בהכרח החברות עם הטכנולוגיה הטובה ביותר בלבד, אלא גם אלה שמיושרות בצורה הטובה ביותר עם האסטרטגיה של מדינת הבית שלהן.

בסופו של דבר, העולם מנסה לפתור את פגיעותה של שרשרת אספקה אחת דומיננטית — ובעצם בונה במקומה כמה שרשראות חלקיות, כולן יקרות, כולן תלויות בצווארי בקבוק, וכולן רחוקות מהיעילות של המערכת הישנה. זה לא סוף הגלובליזציה של השבבים, אבל זה בהחלט הסוף של האשליה שמדובר עדיין בתעשייה אחת, אחידה, חופשית ונטולת גבולות.

הפוסט מרוץ הסובסידיות לשבבים מפצל את שרשרת האספקה העולמית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

קבוצת מדענים ומנהלים בכירים בתעשיית השבבים הסינית פרסמה ניתוח חריג בפתיח לתוכנית החומש החדשה של סין לשנים 2026–2030. במסמך מתוארת התעשייה המקומית במילים חריפות במיוחד: “קטנה, מפוזרת וחלשה”. למרות שנים של השקעות ממשלתיות מסיביות ותוכניות סיוע, המבנה התעשייתי עדיין אינו מאפשר לסין להדביק את הפער הטכנולוגי מול יצרניות מובילות במערב ובאסיה.

בין מחברי הניתוח נמנים כמה מהדמויות המרכזיות בתעשייה הסינית: ואנג יאנגיואן, ממייסדי יצרנית השבבים הגדולה בסין SMIC וכיום פרופסור למיקרואלקטרוניקה באוניברסיטת פקינג; צ'ן ננשיאנג, העומד בראש יצרנית זיכרונות ה-NAND YMTC; ג’או ג’ינרונג, מנכ"ל ספקית ציוד הייצור Naura Technology; וליו וייפינג מחברת Empyrean Technology המפתחת כלי EDA לתכנון שבבים. כלומר, המסמך מגיע מלב שרשרת הערך של תעשיית השבבים הסינית – החל מתכנון, דרך ציוד ועד ייצור.

הדו"ח מגדיר יעדים טכנולוגיים לשנים הקרובות. לפי התוכנית, סין מבקשת לייצב את הייצור הקיים בטכנולוגיית 28 ננומטר, לבסס ייצור אמין ב-14 ננומטר, ובמקביל להכין הפעלה ניסיונית של קו ייצור מקומי לחלוטין בטכנולוגיית 7 ננומטר עד סוף העשור.

אולם היעדים הללו גם מדגישים את הפער הטכנולוגי. בעוד סין מכוונת לייצור ניסיוני של 7 ננומטר סביב 2030, יצרניות מובילות כמו TSMC כבר מתכננות מעבר לדורות ייצור קטנים בהרבה. לפי מפת הדרכים הנוכחית, TSMC צפויה להתחיל ייצור בטכנולוגיית A14 – הדור שנקרא בעבר 1.4 ננומטר – כבר סביב 2028. המשמעות היא פער של כמה דורות ייצור בין התעשייה הסינית לבין החזית העולמית.

אחת הסיבות המרכזיות לפער היא טכנולוגיית הליתוגרפיה. תהליך זה קובע עד כמה ניתן לצייר מבנים זעירים של טרנזיסטורים על פרוסות סיליקון. כיום סין מסוגלת לייצר שבבים בטכנולוגיית 28 ננומטר באמצעות מערכות ליתוגרפיה מקומיות של חברת SMEE (Shanghai Micro Electronics Equipment), שנכנסו לשימוש מסחרי בסוף 2023.

אך ככל שמנסים להגיע למבנים קטנים יותר, האתגר גדל משמעותית. ייצור ב-14 ננומטר נחשב אפשרי מבחינה טכנולוגית, אך עדיין קיימים סימני שאלה לגבי התפוקה – כלומר שיעור השבבים התקינים מכל פרוסת סיליקון. תפוקה נמוכה מייקרת מאוד את הייצור ומקשה על ייצור המוני רווחי.

האתגר הגדול עוד יותר הוא ייצור בטכנולוגיית 7 ננומטר. עד כה הסתמכו יצרנים סינים במידה רבה על מערכות ליתוגרפיה של החברה ההולנדית ASML. אולם מגבלות ייצוא בינלאומיות מאפשרות ל-ASML לספק לסין רק מערכות ישנות יחסית. ציוד זה אינו מותאם מלכתחילה לייצור בדורות המתקדמים ודורש חשיפות מרובות (multi-patterning), מה שמייקר את התהליך ומפחית את התפוקה. לכן חלק מהייצור המתקדם בסין נשען כיום במידה רבה על סובסידיות ממשלתיות.

הפער בולט במיוחד בתחום הליתוגרפיה באולטרה-סגול קיצוני (EUV). טכנולוגיה זו נחשבת אבן יסוד בייצור שבבים מתקדמים. מאז דור 5 ננומטר כמעט כל היצרנים הגדולים – בהם TSMC, סמסונג ואינטל – משתמשים בליתוגרפיית EUV. גם יצרני זיכרונות משלבים אותה יותר ויותר בתהליכי הייצור.

לעומת זאת, לסין עדיין אין מערכת EUV תעשייתית עצמאית. לפי הניתוח, אמנם הושגה התקדמות בפיתוח רכיבים בודדים כמו מקורות קרינה אולטרה-סגולה ומערכות אופטיות, אך שילובם למערכת שלמה מתפקדת הוא אתגר עצום. מערכות EUV מודרניות מורכבות ביותר מ-100 אלף חלקים ומבוססות על רשת אספקה גלובלית של יותר מ-5,000 ספקים. לכן מחברי הדו"ח מתארים את ASML פחות כיצרן ציוד רגיל ויותר כאינטגרטור של מערכת מורכבת במיוחד – וזה בדיוק האתגר העיקרי עבור ניסיון לבנות חלופה סינית.

לפי דיווחים שונים, קיים כבר בסין אב־טיפוס ניסיוני של מערכת EUV. עם זאת, נטען כי חלק מהרכיבים שלו נלקחו ממערכות ASML קיימות. פיתוח עצמאי לחלוטין עדיין נראה רחוק.

כדי לצמצם את הפער, מציעים מחברי הדו"ח שורה של רפורמות מבניות. אחד הצעדים המרכזיים הוא קונסולידציה של התעשייה: כיום חברות רבות פועלות בנפרד על טכנולוגיות דומות, מה שמוביל לבזבוז משאבים ולכפילויות. במקום זאת הם מציעים ליצור שיתוף פעולה מתואם לאורך כל שרשרת הערך – ממכוני מחקר ועד יצרני ציוד ויצרני שבבים.

בנוסף, הדו"ח קורא לחיזוק תחום כלי ה-EDA, כלומר תוכנות לתכנון וסימולציה של שבבים, וליצירת פלטפורמה ציבורית לניסויים בטכנולוגיות ייצור מתקדמות. בין ההמלצות גם שינוי מנגנוני התמריצים, כדי לעודד חברות לקחת סיכונים טכנולוגיים ולבצע ניסויים במהירות רבה יותר.

בסיכום המסמך מציירים המחברים תמונה מפוכחת של מצב התעשייה הסינית. למרות השקעות ממשלתיות עצומות ושאיפות לעצמאות טכנולוגית, הפער מול היצרניות המובילות עדיין גדול. במיוחד בתחום הליתוגרפיה המתקדמת, התלות בטכנולוגיה זרה נותרת צוואר בקבוק קריטי.

החזון להקים “ASML סינית” ממחיש עד כמה טכנולוגיית הליתוגרפיה הפכה לנכס אסטרטגי במאבק הגלובלי על תעשיית השבבים. השאלה האם סין תצליח לאחד את התעשייה המקומית ולפתח באופן עצמאי מערכת EUV מלאה צפויה להיות אחד האתגרים התעשייתיים הגדולים ביותר שלה בעשור הקרוב.

הפוסט סין מתכננת לבנות “ASML סינית” כדי לצמצם את הפער בתעשיית השבבים אך נתקלת בקשיים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בדיונים על עתידה של טאיוואן בעולם הגיאופוליטי מקובל לדבר על “מגן הסיליקון” – מושג המתאר את החשיבות האסטרטגית של תעשיית השבבים שלה, ובעיקר של חברות כמו TSMC, לשרשרת האספקה הגלובלית. אולם מאמר חדש באתר The Diplomat טוען כי ההגנה האמיתית על טאיוואן אינה רק טכנולוגית אלא גם חברתית: דמוקרטיה יציבה שהובילה לשוויון מגדרי יוצא דופן באזור אסיה–פסיפיק.

לפי המאמר, טאיוואן הצליחה לבנות מודל נדיר שבו נשים ממלאות תפקיד מרכזי בפוליטיקה, בחברה האזרחית ובכלכלה – שילוב של מסורת תרבותית מקומית עם מוסדות דמוקרטיים מודרניים.

ייצוג נשי מהגבוהים בעולם

בפרלמנט הטאיוואני מכהנות כיום נשים בכ־42% מהמושבים – שיעור מהגבוהים בעולם. לשם השוואה, שיעור הנשים בקונגרס האמריקני עומד על כ־28%, ובממוצע מדינות האיחוד האירופי על כ־33%.

גם בתחום הכלכלי טאיוואן מציגה נתונים יחסית טובים. לפי מדד הפער המגדרי העולמי של World Economic Forum, הפער בשכר בין נשים לגברים בטאיוואן עומד על כ־14% – נמוך מזה שבמדינות רבות באירופה ובאסיה, כולל גרמניה, יפן ודרום קוריאה.

אחד הסמלים הבולטים להתפתחות זו היה כהונתה של צאי אינג־וון, שכיהנה כנשיאת טאיוואן בין השנים 2016–2024. המאמר מדגיש כי בחירתה לא הייתה אירוע יוצא דופן, אלא תוצאה של תהליך ארוך שבו הנהגה נשית הפכה לנורמה בכל דרגי החברה.

כיום גם סגנית הנשיא, Hsiao Bi-khim, היא אישה, וכך גם מנהיגת מפלגת האופוזיציה המרכזית, Cheng Li-wen.

שילוב בין מסורת לדמוקרטיה

אחד הטיעונים המרכזיים במאמר הוא כי השוויון המגדרי בטאיוואן אינו תוצאה של אימוץ ערכים מערביים בלבד. החברה הטאיוואנית, כמו חלקים אחרים של התרבות הסינית, מושפעת גם ממסורות דתיות שבהן דמויות נשיות תופסות מקום מרכזי.

כך למשל, אחת הדמויות הרוחניות החשובות באי היא האלה הימית מאזו, הנערצת בפולקלור הסיני ושאליה מוקדשים מקדשים רבים. במקביל, ארגונים בודהיסטיים גדולים, כמו קרן הצדקה Tzu Chi Foundation, שנוסדה בידי הנזירה צ’נג ין, מנוהלים ברובם בידי נשים ומפעילים בתי חולים, בתי ספר ופעילות סיוע בינלאומית.

לפי הכותב, השילוב בין מסורת תרבותית פתוחה יחסית לסמכות נשית לבין מוסדות דמוקרטיים מודרניים אפשר לטאיוואן לפתח מודל חברתי יציב שבו מנהיגות נשים אינה נתפסת כחריגה.

הדמוקרטיה כבסיס לשוויון

הבסיס הפוליטי לשינוי הונח בשנות ה־90, כאשר טאיוואן עברה לדמוקרטיה מלאה. באותה תקופה קבעה מפלגת השלטון הדמוקרטית־פרוגרסיבית מכסות ייצוג לנשים במוסדות המפלגה – צעד שאומץ בהמשך גם על ידי מפלגות אחרות.

מאז הפך הייצוג הנשי לחלק מהזהות הפוליטית של טאיוואן. נשים מילאו תפקידים מרכזיים בתנועת הדמוקרטיה של סוף המאה ה־20 – כפעילות, עורכות דין ופוליטיקאיות – ולכן שוויון מגדרי נתפס כחלק בלתי נפרד מהדמוקרטיה עצמה.

ההשוואה לאזור

המאמר מציין כי המודל הטאיוואני בולט במיוחד כאשר משווים אותו למדינות אחרות בעלות מורשת תרבותית דומה.

בהונג קונג, למשל, נפגעה החברה האזרחית לאחר חוק הביטחון הלאומי של 2020 שהטיל מגבלות חמורות על פעילות פוליטית. נשים פעילות ציבוריות, כולל מחוקקות, נעצרו או נאלצו לצאת לגלות.

בסינגפור, לעומת זאת, נשים משולבות היטב בשוק העבודה ובמערכת הפוליטית, אך כוחן הפוליטי מתקיים בעיקר בתוך מסגרת פוליטית הנשלטת בידי מפלגה אחת מאז 1959.

הפער הגדול ביותר ניכר ביחס למפלגה הקומוניסטית הסינית. בהנהגה הבכירה של המפלגה אין כיום נשים כלל, ובפוליטביורו המורחב – גוף בן 24 חברים – כל החברים הם גברים.

מה עומד על הכף

לפי הכותב, הדיון הבינלאומי על טאיוואן מתמקד בדרך כלל בגיאופוליטיקה, בביטחון ובתעשיית השבבים. אולם קיים גם ממד חברתי משמעותי: מודל דמוקרטי שבו נשים ממלאות תפקיד מרכזי במערכת הפוליטית והחברתית.

אם טאיוואן תאבד את ריבונותה הדמוקרטית ותסופח למערכת הפוליטית של סין, טוען המאמר, מוסדות החברה האזרחית והארגונים הפמיניסטיים עלולים להיות בין הראשונים שייפגעו. דוגמה לכך ניתן לראות בהונג קונג, שם פורקו ארגונים אזרחיים רבים לאחר הידוק השליטה של בייג’ינג.

המשמעות, לפי הכותב, היא שהמאבק על עתידה של טאיוואן אינו רק מאבק גיאופוליטי או טכנולוגי, אלא גם מאבק על קיומו של מודל חברתי ייחודי באזור אסיה – שילוב של מסורת תרבותית, דמוקרטיה ושוויון מגדרי.

הפוסט מעבר לשבבים: “המגן החברתי” של טאיוואן והמאבק על הדמוקרטיה והשוויון המגדרי הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מדיווח של China Daily שפורסם ב־11-2-2026 עולה כי חברות שרשרת האספקה הסינית לתעשיית השבבים מדווחות על “התקדמות משמעותית” בחומרים ובטכנולוגיות ליבה, כחלק מדחיפה מואצת ליותר עצמאות. (chinadaily.com.cn) במקביל, בוושינגטון גוברים הקולות להקשחת צעדי הפיקוח: ב־11-2-2026 דווח כי מחוקקים בארה״ב פנו לממשל בבקשה להרחיב את ההגבלות על ציוד ייצור שבבים המגיע לסין, כולל רכיבים ושירותים לכלים שכבר הותקנו במפעלים.

חומרים כימיים: פוטורזיסטים מתקדמים “תוצרת בית”

אחת הדוגמאות שמובאות בדיווח נוגעת לפוטורזיסט (Photoresist) – חומר פוטו־רגיש המשמש כמעין “דיו” בתהליך יצירת דפוסים זעירים על פרוסות סיליקון. לפי הדיווח, יצרניות שבבים מובילות כגון SMIC ו־Huahong Group ציינו התקדמות ביכולת הייצור המקומית של פוטורזיסטים.

עוד נטען כי Jiangsu Nata Opto-electronic Material פיתחה פוטורזיסט ל־ArF DUV (ליתוגרפיית אולטרה־סגול עמוק עם לייזר ארגון־פלואוריד), וסיפקה אותו באופן יציב לאורך 2025; הכנסותיה מפוטורזיסט ArF עברו 10 מיליון יואן ב־2024.

ציוד ייצור: עלייה בדירוגים, אבל ליתוגרפיה עדיין צוואר בקבוק

הדיווח מדגיש גם מגמה בציוד ייצור שבבים: לפי נתונים שמיוחסים לחברת מחקר יפנית בשם “Global Net”, שלוש יצרניות ציוד סיניות נכנסו לראשונה לדירוג 20 הגדולות בעולם לפי היקף מכירות ב־2025, לעומת חברה אחת בלבד ב־2022.

במרכז הרשימה מוזכרת Naura Technology Group, שלפי אותם נתונים עלתה ממקום 8 ב־2022 למקום 5 ב־2025, מאחורי ארבע ענקיות ציוד: ASML, Applied Materials, Lam Research ו־Tokyo Electron. (TrendForce) בדיווח נכתב כי ההכנסות של Naura לשנת 2025 טרם פורסמו רשמית, אך אומדן שהוזכר נע בין 46.8 ל־52 מיליארד יואן. (global.chinadaily.com.cn)

עוד מופיעה AMEC, שמערכות החריטה (Etching) שלה מתוארות כמתקרבות לחזית הטכנולוגית, ונכנסה לרשימה סביב המקום ה־13. (TrendForce) כלי החריטה הם רכיב קריטי בייצור שבבים, משום שהם “מפסלים” שכבות על גבי הסיליקון ליצירת מבנים תלת־ממדיים של טרנזיסטורים ומעגלים.

בתחום הליתוגרפיה, שהוא הקשה והרגיש ביותר, מוזכרת Shanghai Micro Electronics Equipment שנכנסה לרשימה סביב המקום ה־20. עם זאת, גם בדיווח עצמו מודגש שקיים פער דורות מול מובילות שוק הליתוגרפיה, וכי נדרשות פריצות דרך כדי לסגור אותו.

אמפמ
כותרת:
כותרת משנה:
תגים: שבבים, תעשיית השבבים, סין, ציוד לייצור שבבים, פוטורזיסט, ליתוגרפיה, חריטה, SEMI, רגולציה, גיאופוליטיקה
ביטוי מפתח: עצמאות שרשרת אספקה לשבבים בסין
נרדפים: עצמאות תעשיית השבבים בסין, ציוד ייצור שבבים סיני, פוטורזיסט ArF DUV, חלופות מקומיות לציוד מערבי, הגבלות יצוא על ציוד שבבים
SLUG: china-semiconductor-supply-chain-self-sufficiency-equipment-photoresist-2026

הפוסט שרשרת האספקה הסינית לשבבים מאיצה עצמאות: התקדמות בפוטורזיסטים ועלייה בדירוג יצרני ציוד הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בדיונים בדאבוס (20-01-2026), שר האוצר האמריקני סקוט בסנט הציג את התלות הגלובלית בייצור שבבים מתקדמים בטייוואן כסיכון המאקרו־כלכלי החריף ביותר. לדבריו, ריכוז הייצור באי הופך אותו ל“נקודת כשל יחידה”, והתרחיש של שיבוש משמעותי בייצור – בשל חסימה או פגיעה בתשתיות – עלול להביא למה שתיאר כ“אפוקליפסה כלכלית”.

המסר של בסנט מתחבר לשיח ותיק בוושינגטון ובתעשייה: גם אם מפעלים חדשים נבנים במקומות נוספים, היכולת לייצר שבבים בקדמת הטכנולוגיה עדיין מרוכזת מאוד – ולכן כל זעזוע גיאופוליטי סביב טייוואן נתפס כתרחיש סיכון מערכתי.

מינרלים קריטיים: צוואר הבקבוק שמעבר לשבבים

באותו הקשר, בסנט דיבר על הקמת “ברית מינרלים קריטיים” שנועדה לצמצם תלות בשרשראות אספקה שבהן לסין יש יתרון גדול (כרייה, עיבוד וזיקוק). במקביל לדאבוס, משרד האוצר האמריקני דיווח רשמית על דיאלוג רב־צדדי בנושא שרשראות אספקה והשקעות במינרלים קריטיים בהשתתפות מדינות G7 ועוד שותפות (ביניהן אוסטרליה, הודו, מקסיקו וקוריאה הדרומית).

(\החיבור בין “שבבים” ל“מינרלים” חשוב: גם אם יכולת הייצור (fabs) מתרחבת מחוץ לטייוואן, היא נשענת על חומרים ורכיבים שמגיעים ממספר מצומצם של מדינות ומתקנים. לכן, בראיית מדיניות, ביטחון שרשרת האספקה אינו מסתכם במפעלים – אלא כולל גם חומרי גלם, ציוד ותהליכי עיבוד.

גרינלנד, מכסים והפוליטיקה של משאבים

במקביל לשיח על מינרלים, דווח כי ממשל טראמפ משתמש גם באיום מכסים מול דנמרק ומדינות אירופיות נוספות בהקשר של גרינלנד. לפי דיווחים, טראמפ איים בהטלת מכסים עד שיושג “הסכם” סביב רכישת גרינלנד – צעד שמוסבר בין היתר גם במונחי גיאופוליטיקה של משאבים.
ברקע, צרפת אישרה השתתפות במבצע צבאי־תמרוני בגרינלנד (Operation Arctic Endurance) – נתון שממחיש עד כמה האזור הפך רגיש בזירת המעצמות.

שבבי אנבידיה H200 לסין: בין תחרות למסוכנות ביטחונית

בצד השני של אותה תמונת־על, הוויכוח על ייצוא שבבי AI מתקדמים לסין התחמם. לפי רויטרס (19-12-2025), ממשל טראמפ פתח בדיקה בין־משרדית שעשויה להוביל לאישורי יצוא ראשונים לסין של Nvidia H200 (השבב השני בעוצמתו של אנבידיה, לפני דור Blackwell), לאחר שטראמפ אמר שיאפשר מכירות תוך גביית עמלה של 25% ותוך הגבלות.

על רקע זה, מנכ״ל Anthropic, דריו אמודיי, אמר בדאבוס (21-01-2026) שהמהלך “משוגע” והשווה אותו ל“מכירת נשק גרעיני לצפון קוריאה” – בטענה להשלכות ביטחוניות עמוקות אם שבבים כאלה יאיצו יכולות AI בסין.

מנגד, מנכ״ל Google DeepMind דמיס הסאביס ניסה להרגיע וטען שחברות AI בסין מפגרות בכחצי שנה אחרי החזית המובילה במערב, וכינה חלק מהבהלה סביב מודלים סיניים תגובת־יתר.

העימות הזה כבר מחלחל גם לזירה הפוליטית: בארה״ב קודמה בוועדת בית הנבחרים הצעת חוק שמבקשת להרחיב את סמכות הקונגרס לפקח על יצוא שבבי AI מתקדמים – סימן לכך שהמאבק על איזון בין “יתרון טכנולוגי”, “עסקים” ו“ביטחון לאומי” הופך למחלוקת מוסדית ולא רק למדיניות ממשל.

הפוסט דאבוס 2026: מה באמת קרה בחדרי הדיונים של מנהיגי המעצמות בנושא שבבים, AI וסין הופיע לראשונה ב-Chiportal.

סין תקפה בסוף דצמבר 2025 את ממשלת הולנד וטענה שהיא “אינה מגלה כל אחריות” לנוכח מה שבייג’ינג מגדירה כמשבר בשרשרת אספקת השבבים, שנוצר בעקבות צעדים הולנדיים נגד Nexperia – יצרנית שבבים הפועלת בהולנד ונמצאת בבעלות חברת Wingtech Technology הסינית. לפי דובר משרד המסחר הסיני, ההתערבות “המנהלית” של הולנד בענייני Nexperia היא שגרמה לשיבושים, וכעת – לטענת סין – הולנד אינה נוקטת צעדים ממשיים להסרת החסמים ולייצוב האספקה.

בלב המחלוקת עומד מהלך חריג שביצעה הולנד בסוף ספטמבר 2025: הממשלה השתמשה בסמכויות מיוחדות מכוח חוק לאומי ותיק (Goods Availability Act) כדי לקחת שליטה על החלטות ניהוליות בחברה, בנימוק של חשש לביטחון לאומי ולהעברת טכנולוגיה לגורמים בסין. המהלך כלל מינוי הנהלה זמנית והגבלות על צעדים שנתפסו כבעלי “רגישות ביטחונית”.

המתיחות לא נשארה ברמה הדיפלומטית. לפי דיווחים, השיבושים באספקה החלו להדאיג גם תעשיות מחוץ לאירופה: Nexperia מייצרת שבבים “פשוטים” אך נפוצים מאוד לרכב ולאלקטרוניקה, ובנקודת השיא של העימות אף עלו חששות ממחסור אצל יצרני רכב אם המחלוקת תימשך. ברקע לכך, דווח גם על צעדים סיניים שהגבילו זמנית יצוא של מוצרים מסוימים – מה שהחריף את הלחץ על שרשרת האספקה.

בחודשים שלאחר מכן נרשמו ניסיונות להרגיע את העימות: בהולנד דווח על הקפאה/השבתה של צעדי ההשתלטות כמחווה, ובמקביל דווח שסין הסירה חלק מההגבלות שהוטלו. עם זאת, המחלוקת העקרונית – האם מדובר בהגנה לגיטימית על ביטחון וטכנולוגיה או בצעד פוליטי שמערער את סחר השבבים – נשארה בעינה.

הפוסט סין מאשימה את ממשלת הולנד במשבר שרשרת אספקת השבבים סביב Nexperia הופיע לראשונה ב-Chiportal.

ארבה רובוטיקס (נאסד״ק ות״א: ARBE) הודיעה כי יצרנית רכב ממשלתית בסין בחרה ב־Hirain Technologies, שותפתה של ארבה בסין, כספקית מערכת רדאר קדמית לתוכנית רכב אוטונומי בדרגה 4 (L4). לפי ההודעה, הייצור הסדרתי של המערכת אמור להתחיל בדצמבר 2026, ובמהלך 2027 צפויות להימסר לשוק אלפי מכוניות שישולבו בהן הרדארים.

לפי ארבה, לאחר מספר שנות פיתוח משותף נבחרה Hirain לספק את רדאר ה־LRR610 שלה, המבוסס על ערכת השבבים של ארבה. הרדאר מיועד לשמש כחיישן הקדמי המרכזי בכל רכב במסגרת התוכנית. ארבה מציינת כי ערכת השבבים שלה כוללת 48 משדרים ו־48 מקלטים, מעבד ייעודי ועיבוד מבוסס בינה מלאכותית.

צ׳נגג׳יאן פאן (Chengjian Fan), סמנכ״ל הטכנולוגיות של Hirain Technologies, מסר כי כלי רכב אוטונומיים בדרגה 4 מחייבים רזולוציה, דיוק ואמינות ברמה גבוהה במיוחד, וכי השילוב של השבבים של ארבה מאפשר “חישה מדויקת ומפורטת” בסביבות עירוניות מורכבות לצד זיהוי איכותי למרחקים ארוכים בכבישים מהירים. לדבריו, מדובר בתרחישים עם צפיפות תנועה, משתמשי דרך פגיעים ומקרי קצה, ולכן הדגש הוא על בטיחות, דיוק וחוויית נסיעה.

קובי מרנקו, מנכ״ל ומייסד־שותף של ארבה, אמר כי סין היא שוק אסטרטגי שמתקדם במהירות לעבר נהיגה אוטונומית, וכי החברה רואה “התקדמות ממשית” באזור. הוא הוסיף כי Hirain היא שותפה חדשנית וזריזה שמספקת מענה ממוקד לצורכי השוק.

בהיבט הטכנולוגי, ארבה מציינת שמערכת הרדאר שלה מפיקה “תמונה מפורטת” עם למעלה מ־20 אלף זיהויים בכל פריים, ומאפשרת רזולוציה גבוהה, מדידה מדויקת של מרחק ומהירות, מעקב אחר מספר רב של כלי רכב במקביל וזיהוי תמרונים כגון עקיפות והתפרצות לנתיב. עוד נמסר כי המערכת פועלת באופן אמין גם בתנאי סביבה קשים כמו ערפל, גשם או שלג, ומפחיתה תלות בחיישנים אופטיים שמוגבלים בתנאי ראות נמוכה.

בנוסף הודיעה ארבה כי תציג את טכנולוגיית הרדאר שלה בתערוכת CES, בביתן 4551 באולם מערב במרכז הכנסים של לאס וגאס (LVCC), בין 6 ל־9 בינואר.

הפוסט ארבה: יצרנית רכב ממשלתית בסין בחרה ברדאר של החברה לתוכנית רכב אוטונומי דרגה 4 הופיע לראשונה ב-Chiportal.

“זה לא עניין של ‘האם’, אלא מתי" — כך סיכם אנליסט לשעבר ב-ASML את הדיווחים על אב-טיפוס EUV סיני שנבנה במתקן מאובטח בשֶׁנְגֶ’ן. לפי תחקיר רויטרס, צוות שמורכב בין היתר ממהנדסים לשעבר של ASML השלים כבר בתחילת 2025 אב-טיפוס של מכונת ליתוגרפיה באור אולטרה-סגול קיצוני (EUV), שמסוגל לייצר את קרן ה-EUV עצמה — אבל עדיין לא הצליח לייצר שבבים תקינים. (Reuters)

מכונות EUV הן “לב המפעל” של שבבים מתקדמים: הן חורטות דפוסים זעירים על פרוסות סיליקון, מה שמאפשר טרנזיסטורים צפופים יותר ושבבים חזקים יותר. עד היום מדובר ביכולת שמזוהה כמעט לחלוטין עם ASML, והאיסור המערבי על מכירת מכונות EUV לסין היה אחד מעמודי התווך של מדיניות הבלימה.

מה באמת הושג בשֶׁנְגֶ’ן

לפי המקורות של רויטרס, האב-טיפוס בשֶׁנְגֶ’ן “ממלא כמעט רצפת מפעל שלמה” ונמצא בשלבי בדיקה. הוא כבר מייצר אור EUV, אך טרם הפיק “שבבים עובדים”. במילים אחרות: זה הישג הנדסי לא טריוויאלי, אבל הוא עדיין רחוק מהמבחן המסחרי האמיתי — יציבות, תפוקה, ועלויות.

האתגר המרכזי הוא האופטיקה: ב-ASML נשענים על מראות־על מתוצרת Carl Zeiss, ברמת דיוק קיצונית. לסין אין גישה לקו האספקה הזה, והמקורות מציינים שהמערכת הסינית מפגרת בעיקר בגלל הקושי לשכפל את מערך האופטיקה המדויק. ברויטרס צוין כי מכון CIOMP (Changchun Institute of Optics) תרם פריצת דרך שאפשרה “לשלב” אור EUV במערכת האופטית ולהפוך את האב-טיפוס למבצעי לצורכי ניסוי — אך האופטיקה עדיין דורשת ליטוש משמעותי.

גם מקור האור הוא צוואר בקבוק. לפי התיאור ברויטרס, המערכת נשענת על ירי לייזרים לעבר בדיל מותך בקצב של כ-50,000 פעמים בשנייה, שיוצר פלזמה בטמפרטורה של כ-200,000 מעלות צלזיוס — ואז ממקד את הקרינה בעזרת מראות ייעודיות. אלו פרמטרים שמדגישים למה “אב-טיפוס עובד” אינו “קו ייצור”.

בין אב-טיפוס לייצור המוני: הפער של 2030

בבייג’ינג הוצב יעד לשבבים “עובדים” עד 2028, אבל המקורות שמצוטטים ברויטרס מעריכים ש-2030 ריאלית יותר. גם אם אב-טיפוס EUV סיני יצליח להדגים פרוסות ראשונות, עדיין יישארו שאלות של תשואה (yield), זיהום, רעידות, ושחזוריות — כל מה שקובע אם מפעל יכול לייצר כלכלית ולא רק להציג יכולת.

הסינים מנסים להשיג רכיבים ממכונות ישנות של ASML בשוקי יד שנייה, ולעתים דרך מתווכים שמטשטשים את היעד הסופי. עוד נטען כי רכיבים מוגבלי-יצוא של Nikon ו-Canon משולבים באב-טיפוס. (Reuters) זה מחזק את ההנחה שהפרויקט עדיין “היברידי” — שילוב של הנדסה עצמית, רכיבים ממוחזרים, ושרשרת אספקה שמנסה לעקוף חסמים.

ההשפעה על ישראל

לחברות ישראליות רבות חשיפה עסקית-רגולטורית של ספקיות ציוד ותשתיות לשרשרת הערך של מפעלי שבבים בסין.

דוגמה אחת היא נובה, שמייצרת פתרונות מדידה (metrology). בדוח השנתי שלה היא מציינת במפורש ש-BIS האמריקני הגביל יצוא לגורמים סיניים שנוספו ל-Entity List, ושעקב ההגבלות הבת האמריקנית שלה מוגבלת במשלוח כלים/חלקים או במתן שירות, עד לקבלת רישיון מתאים. החברה גם מתארת כיצד חבילות ההגבלות האמריקניות התרחבו בשנים 2022–2024 והוסיפו מגבלות על ציוד לייצור שבבים מתקדמים, על רכיבי תוכנה/טכנולוגיה, ועל תחומים כמו HBM ו-AI. בנוסף, נובה מזכירה שהיא כפופה גם למשטר הפיקוח על יצוא בישראל לגבי פריטים דו-שימושיים.

ברמת המדיניות, רויטרס כבר דיווחו בעבר על כוונה אמריקנית להרחיב שימוש בכלל “Foreign Direct Product” כך שייצוא ציוד ייצור שבבים ממדינות שונות לסין ייכנס תחת סמכות אמריקנית — וברשימת המדינות שייצוא מהן עשוי להיות מושפע הוזכרה גם ישראל. אם סין תתקדם אפילו חלקית לעבר שרשרת אספקה מקומית ל-EUV, הלחץ הרגולטורי סביב “מה מותר למכור למי” עלול רק לגדול — וההשפעה הישירה תהיה על ספקיות ציוד, מדידה, רכיבים ותוכנה שפועלות גלובלית.

גם אם התחזית לייצור המוני ב-2030 יתגלה כאופטימי מדי, עצם קיומו של ניסוי מבצעי משנה את נקודת הייחוס של התעשייה, ומחייב שחקנים בינלאומיים ובהם גם ישראליים להבין מוקדם איפה עובר קו היצוא, ואיך נראית החשיפה לשוק הסיני כשהכללים משתנים.

הפוסט אב־טיפוס EUV סיני בשֶׁנְגֶ’ן מאותת על פריצת דרך, אבל הדרך לייצור המוני עדיין ארוכה הופיע לראשונה ב-Chiportal.