המאבק העולמי באנטישמיות מתנהל כיום בזירה שבה לישראל ולארגונים היהודיים אין יתרון מספרי או תקציבי. לכן, לדעת סשה רויטמן, מנכ"ל התנועה למאבק באנטישמיות — Combat Antisemitism Movement, או CAM — עליהם לחפש את היתרון במקום שבו ישראל כבר הוכיחה את עצמה: טכנולוגיה, חדשנות ויכולת לפתח פתרונות במהירות.

רויטמן הציג את תפיסתו בהרצאה שנשא במפגש פורום מנכ"לי ההייטק הידוע בשמו ה-Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון ANU שבאוניברסיטת תל אביב. המפגש אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

לדבריו, האנטישמיות אינה עוד תופעה המוגבלת להתבטאויות שוליים ברשתות החברתיות. היא מתבטאת באלפי תקריות פיזיות, בפגיעה בביטחונן של קהילות יהודיות ובהסתרת הזהות היהודית מצד אנשים החוששים להפוך למטרה.

רויטמן אמר כי בשנה האחרונה תועדו יותר מ־6,800 אירועים פיזיים בעלי אופי אנטישמי ברחבי העולם. הוא ציין כי באירועים הללו נהרגו יותר מ־40 בני אדם, אם כוללים גם אירועי טרור שהתרחשו בישראל. לדבריו, כ־80% ממקרי האלימות שנבדקו היו קשורים לאידיאולוגיה איסלאמיסטית. הנתונים והסיווגים הוצגו בהרצאה מטעם CAM.

יהודים מסתירים את זהותם

המצב בארצות הברית עמד במרכז חלק מההרצאה. לפי הנתונים שהציג רויטמן, 57% מהיהודים האמריקנים דיווחו כי חוו אנטישמיות, 58% אמרו שהם חשים בטוחים פחות בארצות הברית ו־38% מסתירים לעיתים את זהותם היהודית מחשש לפגיעה.

במקביל, לדבריו, נחלש הקשר בין חלקים מיהדות ארצות הברית לבין ישראל. בעוד שבשנות השמונים שיעור גבוה מאוד של יהודים אמריקנים דיווחו על קשר הדוק לישראל, כיום מדובר, על פי הנתונים שהציג, בכ־60%.

רויטמן טען כי אי אפשר עוד להפריד באופן מלא בין אנטישמיות לבין אנטי־ציונות קיצונית. לדבריו, כ־75% מהתקריות האנטישמיות כיום כוללות מרכיבים אנטי־ציוניים, ובכללם קריאות לשלילת עצם קיומה של מדינת ישראל.

עם זאת, עצם הביקורת על ישראל אינה בהכרח אנטישמית. ההבחנה, כפי שהציג אותה, נמצאת בין ביקורת על מדיניות מסוימת לבין דה־לגיטימציה של המדינה, הפעלת אמות מידה שונות כלפיה או קריאות לפגיעה בישראלים וביהודים.

מארגון קטן לפעילות בתשע זירות בעולם

רויטמן סיפר כי דרכו אל המאבק באנטישמיות החלה בשירותו בדובר צה"ל, שם היה מעורב בהקמת המערך הדיגיטלי הבינלאומי. לאחר מכן עבד בקונגרס היהודי העולמי בניו יורק, ובהמשך הצטרף להקמת CAM.

לדבריו, הארגון החל את פעילותו עם תקציב שנתי של כ־200 אלף דולר, והתרחב לארגון בעל תקציב שנתי של כ־11 מיליון דולר. הוא פועל כיום בתשע זירות גיאוגרפיות, ובהן צפון אמריקה, אמריקה הלטינית, אירופה, אוסטרליה, הבלקן ומרכז אסיה, בעוד שהמטה שלו נמצא בישראל.

האסטרטגיה של הארגון מבוססת על עבודה במספר רמות שלטון במקביל. CAM פועל מול ממשלות לאומיות, ממשלות של מדינות ומחוזות ומול ראשי ערים ורשויות מקומיות.

רויטמן אמר כי הארגון מקיים קשרים עם אלפי ערים ברחבי העולם. העבודה המקומית נועדה לא רק לפרסם הצהרות נגד אנטישמיות, אלא גם לשפר את היכולת של משטרות, מערכות חינוך ורשויות ציבוריות לזהות הקצנה לפני שהיא הופכת לאלימות.

לצד פעילות מול מקבלי החלטות, הארגון עוסק במחקר, תקשורת, פעילות ברשתות החברתיות ושיתופי פעולה עם משפיענים. המטרה היא ליצור רצף בין איסוף מידע, שינוי מדיניות והגעה לקהלים רחבים.

אי אפשר להתחרות בתקציבי התעמולה

לדברי רויטמן, אחד הקשיים המרכזיים הוא הפער במשאבים. מדינות וגופים המקדמים תעמולה אנטי־ישראלית משקיעים בכך סכומים גדולים בהרבה מאלה העומדים לרשות ארגונים יהודיים.

הוא הזכיר במיוחד את קטאר כדוגמה למדינה המשקיעה מיליארדי דולרים בבניית השפעה בזירות פוליטיות, תקשורתיות ואקדמיות. מול השקעות כאלה, לדבריו, ארגונים יהודיים אינם יכולים להסתפק בהגדלת תקציבי ההסברה או בהעסקת אנשים נוספים שיענו לכל פרסום עוין.

גם מבחינה דמוגרפית אין ליהודים יכולת להתחרות בהיקף הקהלים והפעילים שמולם הם ניצבים. מכאן נגזרת המסקנה שלו: כפי שישראל אינה יכולה לבסס את ביטחונה על יתרון מספרי, גם המאבק באנטישמיות חייב להתבסס על יתרון איכותי וטכנולוגי.

"הניצחון יושג באמצעות המוח", אמר רויטמן, וקרא להעביר חלק מן היכולות שפיתחה ישראל לצורכי ביטחון, מודיעין וסייבר אל זירת החברה האזרחית.

Tech Innovation for Jewish Safety

במרכז פנייתו למנהלי ההייטק עמדה היוזמה Tech Innovation for Jewish Safety. מטרתה ליצור פלטפורמה שתחבר בין קהילות יהודיות וארגונים הנתקלים בבעיות ממשיות לבין חברות טכנולוגיה, יזמים ומשקיעים המסוגלים לפתח עבורן פתרונות.

צרכים אפשריים כוללים זיהוי מוקדם של מסעות הסתה, ניתוח רשתות המפיצות תוכן אנטישמי, אימות מידע, ניטור איומים על מוסדות יהודיים והעברת התרעות לגורמי אכיפה. כלים אחרים יכולים לסייע בתיעוד תקריות, באיסוף ראיות ובהבנת הקשר שבין פעילות מקוונת לבין איום פיזי.

גם בינה מלאכותית עשויה למלא תפקיד מרכזי, אך היא אינה פתרון אוטומטי. מערכות צריכות להבחין בין ביקורת פוליטית, ביטוי פוגעני ואיום ממשי — משימה המחייבת הבנת הקשר, שפה, תרבות ולעיתים גם קודים המשתנים במהירות.

מבחינת רויטמן, החיבור להייטק אינו נועד להפוך את החברות הישראליות לארגוני הסברה. הוא מבקש לבנות תשתית שבה חברות יוכלו להעמיד ידע, זמן פיתוח, גישה למוצרים או השקעה ביוזמות בעלות ערך ממשי לביטחונן של קהילות.

הקריאה שהפנה לחברי Silicon Club הייתה להתייחס לאנטישמיות גם כאל אתגר טכנולוגי. לא ניתן לפתור באמצעות תוכנה לבדה שנאה בת מאות שנים, אך אפשר להשתמש בטכנולוגיה כדי לזהות את התפתחותה מוקדם יותר, לצמצם את תפוצתה, להגן על מי שמאוימים ולספק למקבלי ההחלטות מידע טוב יותר.

מול יריבים הנהנים מיתרון תקציבי ומספרי, סיכם רויטמן, תעשיית ההייטק הישראלית יכולה להעניק למאבק באנטישמיות את המרכיב החסר כיום — יכולת פעולה בקנה מידה גדול, במהירות ובתחכום טכנולוגי.

הפוסט סשה רויטמן: ההייטק הישראלי יכול להעניק למאבק באנטישמיות עליונות טכנולוגית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מערכת ההגנה העתידית של ישראל לא תתבסס על טכנולוגיה אחת שתספק מענה לכל האיומים. היא תצטרך להיות רשת רב־שכבתית ומסתגלת, המשלבת חיישנים, מודיעין, מערכות תקיפה, טילי יירוט, נשקי אנרגיה, לוחמה אלקטרונית, כלי טיס אוטונומיים ובינה מלאכותית.

זו הייתה המסקנה המרכזית שעלתה מפאנל מומחים שנערך במסגרת מפגש פורום מנכ"לי ההייטק Silicon Club שנערך ב־29 במאי במוזיאון ANU שבאוניברסיטת תל אביב. האירוע אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את CHIPORTAL.

בפאנל השתתפו תא"ל במיל' דורון גביש, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית; אל"מ במיל' ניב כהן רווה, סמנכ"ל מו"פ אסטרטגי באלביט מערכות; נאור כספי, מנהל קרן Fresh Defense, המשקיעה בחברות טכנולוגיה ביטחונית; ויהודה דוידוביץ', סמנכ"ל שיווק ופיתוח עסקי בחטיבת הטילים והחלל של התעשייה האווירית.

מערכות קצה לצד פתרונות זולים ובהיקפים גדולים

גביש חילק את ההשקעה הנדרשת לשני כיוונים. הראשון הוא מערכות "קצה" – היכולות המתקדמות והיקרות שבהן ישראל כבר משקיעה, ובהן מטוסי דור חמישי, כטמ"מים ונשקי אנרגיה.

הכיוון השני הוא עולם ה־Scale: יכולת לפרוס פתרונות רבים, זולים וגמישים יותר. בקטגוריה זו נכללים חימושים משוטטים, רחפנים להגנה ולהתקפה, מערכות רובוטיות וכטמ"מים בעלי רמות גבוהות יותר של אוטונומיה.

החלוקה הזאת נובעת בין היתר מהפער הכלכלי בין אמצעי התקיפה הזולים שמפעיל האויב לבין מערכות היירוט היקרות שנדרשות להתמודד עמם. מערכת הגנה עשויה להצליח מבחינה מבצעית, אך להיקלע למלחמת התשה כלכלית אם כל יירוט עולה מאות אלפי דולרים או מיליוני דולרים.

גביש מנה שלוש משפחות של טכנולוגיות שעשויות לצמצם את הפער: נשקי אנרגיה, ובהם לייזר ומערכות מיקרוגל רב־עוצמה; לוחמה אלקטרונית; ומיירטים זולים יותר, לרבות רחפני יירוט ומערכות המבוססות על הנעה חשמלית.

לדבריו, המערכות הללו לא יחליפו את כיפת ברזל, קלע דוד או חץ, אלא יוסיפו שכבות חדשות שיאפשרו לבחור מענה בהתאם לאיום, לטווח, לתנאי הסביבה ולעלות הצפויה של הנזק.

ארבעה מרכיבים להגנה שלמה

גביש טען כי עוד לפני בחירת המערכת יש להגדיר את תפיסת ההגנה. לדבריו, ההתמודדות עם טילים, רקטות וכטב"מים מורכבת מארבעה מרכיבים.

המרכיב הראשון הוא התקפה – פגיעה במשגרים, במחסנים ובשרשרת ההפעלה לפני השיגור או במהלכו. המרכיב השני הוא התרעה, הכוללת גילוי, זיהוי ועקיבה. המרכיב השלישי הוא הגנה אקטיבית באמצעות טילים, לייזר, לוחמה אלקטרונית ואמצעים נוספים. הרביעי הוא הגנה פסיבית, ובראשה המיגון והתנהלות האוכלוסייה.

מכאן, לדבריו, שלא ניתן להצביע על "מערכת מרכזית" אחת. המטרה צריכה להיות יצירת סל פתרונות משולב, שיספק למקבלי ההחלטות חלופות בזמן אמת.

גביש הוסיף כי האתגר אינו רק לחבר טכנולוגיות שונות, אלא גם לחבר בין התעשיות שפיתחו אותן. שיתוף מידע בין אלביט, רפאל, התעשייה האווירית וגופי משרד הביטחון נתקל לעיתים במגבלות קניין רוחני, באינטרסים עסקיים ובמבנים ארגוניים נפרדים.

"היכולת שלנו להיות אינטגרטיביים בפתרון שאנחנו נותנים" היא לדבריו אחד האתגרים המרכזיים, משום שמערכת בודדת אינה יכולה לספק מענה לכל התרחישים.

לבחור את המענה הנכון לאיום הנכון

דוידוביץ' תיאר את השינוי שעובר שוק ההגנה האווירית. בעבר נבנתה מערכת ייעודית כמעט לכל סוג של איום: תותחים נגד כלי טיס, טילים נגד מטוסים, ובהמשך מערכות נפרדות נגד רקטות וטילים בליסטיים.

כיום, לדבריו, הלקוחות אינם מחפשים רק מערכת או סוללה, אלא פתרון כולל שיאפשר להתמודד עם מגוון איומים, לרבות כאלה שעדיין אינם מוכרים. הפתרון צריך לשלב מודיעין, חיישנים, אפקטורים, בינה מלאכותית וניתוח כמויות גדולות של מידע.

אחד העקרונות שהציג הוא Shoot What Is Needed – הפעלת האמצעי הנדרש ולא בהכרח האמצעי החזק או היקר ביותר. מערכת השליטה צריכה לנתח את האיום, את מסלולו, את הנזק האפשרי ואת אמצעי היירוט הזמינים, ולבחור את המענה המתאים.

דוידוביץ' הזהיר כי הלייזר אינו מספק כיום פתרון לטילים בליסטיים המשוגרים ממרחק של אלפי קילומטרים. בתחומים אלה עדיין נדרשים מיירטים קינטיים ומערכות התרעה ארוכות טווח. לכן יש לשלב את הוזלת ההגנה עם שיפור יכולות התקיפה, כך שניתן יהיה לפגוע באיום כבר בשלבים מוקדמים.

ממענה למלחמה לפיתוח הדור שאחריה

כהן רווה סיפר כי במהלך השנה עד השנה וחצי הראשונות של המלחמה הפנתה אלביט חלק גדול ממשאביה לצורכי צה"ל ומערכת הביטחון, גם במחיר של דחיית אספקות ללקוחות מחו"ל.

לדוגמה, מערכות תקשוב שתוכננו לפעול בזירה מרכזית אחת נדרשו לתמוך במהירות במספר חזיתות ובמאות אלפי אנשי מילואים. הדבר חייב הרחבת שרתים, התאמת גרסאות ועבודה רצופה של צוותי פיתוח.

לדבריו, לאחר המענה לצרכים הדחופים חזרה החברה להשקיע גם בטווח של חמש עד עשר שנים. באלביט מכנים את המאמץ הזה N+2: חיפוש אחר טכנולוגיות שעדיין נמצאות בשלבי בשלות נמוכים ושעשויות להפוך לבסיס הדור הבא.

החברה מרחיבה לשם כך את שיתופי הפעולה עם האקדמיה, לרבות הטכניון, אוניברסיטת אריאל והאוניברסיטה העברית, ובוחנת מחקרים בתחומי בינה מלאכותית וטכנולוגיות נוספות לפני שהגיעו לשלב המוצר.

הבינה המלאכותית כבר נמצאת בשטח

לדברי כספי, כמעט בכל אחת מחברות הטכנולוגיה הביטחונית שבהן השקיעה Fresh Defense משולבים כיום רכיבי AI. השימושים משתרעים על פני כל הזירות: כטמ"מים, רחפנים, רובוטיקה קרקעית, מערכות ימיות, מודיעין ועיבוד מידע.

כספי תיאר כדוגמה חברה שמפתחת ישויות דיגיטליות פיקטיביות לפעילות מודיעינית. המערכת מסוגלת ליצור ולנהל אלפי זהויות, להתאים אותן לשפה ולנרטיב המקומיים ולהפיק עבורן טקסט, תמונות וסרטונים. משימות שבעבר חייבו מערך אנושי גדול יכולות, לדבריו, להתבצע כיום בהיקפים רחבים באמצעות תוכנה.

עם זאת, כאשר נשאל מהו התחום החשוב ביותר להשקעה, כספי לא הצביע על אלגוריתם או מערכת נשק. "טלנטים אנושיים", השיב. הצעירים המשרתים בצבא, אנשי הקבע והמילואים, ובהמשך יזמי הסטארט־אפים, הם לדבריו הכוח שמניע את החדשנות.

בסיכום הפאנל ניסח זאת באופן חד יותר: "אנשים, אנשים, אנשים". לצד ההשקעה בכישרונות, הוא קרא לשמור על ענווה ולהניח תמיד שהיריב לומד, מסתגל ומחפש דרכים חדשות לעקוף את היתרון הישראלי.

מהקרקע לחלל

דוידוביץ' הצביע על החלל כאחת הזירות המרכזיות של מערכות ההגנה העתידיות. לווייני תצפית בודדים מספקים תמונה איכותית, אך חולפים מעל אזור מסוים רק במרווחים. קונסטלציות של לוויינים קטנים יכולות לצמצם את הפערים ולספק כיסוי רציף יותר.

גם בתחום התקשורת עשויים לוויינים במסלול נמוך להציע יתרון. לווייני תקשורת גיאוסטציונריים נמצאים בגובה של כ־36 אלף קילומטרים, ולכן סובלים מזמן השהיה שאינו מתאים לכל משימת יירוט. רשת של לוויינים במסלול נמוך יכולה להעביר מידע מהר יותר ולשפר את הקישור בין חיישנים למערכות ההגנה.

השלב הבא עשוי להיות Space-Based Air Defense – העברת חיישנים ואולי גם אמצעי יירוט לחלל. מנקודת תצפית כזאת אפשר לזהות שיגור מוקדם יותר, עוד בשלב ההאצה של הטיל, מבלי שעקמומיות כדור הארץ תחסום את קו הראייה.

מדובר עדיין באתגר טכנולוגי, כלכלי ומדיני גדול, אך לדברי דוידוביץ' זהו אחד הכיוונים שאליהם מתקדם התחום.

עצמאות ישראלית בתוך רשת בינלאומית

גביש הדגיש כי ישראל אינה יכולה להסתמך רק על עצמה. במהלך המלחמה התחבר מערך ההגנה הרב־שכבתי הישראלי למכ"מים, ללווייני התרעה, לספינות ולמערכות יירוט אמריקניות. שיתוף הפעולה אפשר לזהות איומים מוקדם יותר ולחלק את משימות היירוט בין מערכות שונות.

לדבריו, ישראל צריכה לחשוב על הגנה כרשת אזורית ובינלאומית, בראש ובראשונה עם ארצות הברית, אך גם עם שותפים נוספים. החיבור הזה חיוני הן להגנה והן להתקפה.

במקביל, גביש קרא לזהות את הרכיבים הקריטיים שבהם נדרשת "עצמאות כחול לבן". אין צורך לייצר בישראל כל בורג וכל מערכת, אך יש תחומים שבהם תלות בספק יחיד או במדינה זרה עלולה להפוך לסיכון ביטחוני. לכן נדרשים פיתוח מקומי, מלאים מספקים ופיזור מקורות האספקה.

דוידוביץ' סיכם כי מערכת ההגנה העתידית תידרש לפעול בדומה למערכת אבולוציונית: להסתגל לאיומים שלא היו מוכרים בעת שתוכננה. לשם כך יהיה צורך בבינה מלאכותית, במודיעין עדכני, באנשים מיומנים ובארכיטקטורה פתוחה המאפשרת להוסיף חיישנים ואמצעי יירוט חדשים.

המסר המשותף של הפאנל היה כי העליונות הטכנולוגית של ישראל אינה תלויה רק בפיתוח המיירט הבא. היא תישען על היכולת לחבר בין המערכות, לבחור בכל רגע את המענה הנכון, להוזיל את ההתמודדות, לשתף פעולה עם בעלות ברית – ולהמשיך להשתנות מהר יותר מן האויב.

הפוסט פאנל הסיליקון קלאב: הגנת ישראל בדור הבא תהיה מבוססת על רשת הגנה מסתגלת ורב שלבית הופיע לראשונה ב-Chiportal.

פאנל הסיום של מושב הבכירים בכנס ChipEx2026, בהנחיית שלמה גרדמן, עסק בשאלה שמעסיקה כיום את כל תעשיית השבבים: האם עידן הבינה המלאכותית מחייב את ישראל להרחיב את פעילותה מעבר לתכנון שבבים ולחדשנות, ולהיכנס גם לעולמות ייצור מתקדמים. הדיון התפתח סביב כמה שאלות מרכזיות: מהם צווארי הבקבוק של התעשייה בחמש השנים הקרובות, האם מדיניות “Just in Time” צריכה להתחלף במדיניות “Just in Case”, האם יש הצדקה להקמת פאבים בישראל, ומה צריך להיות מקומה של ישראל בעשור הבא.

בפאנל השתתפו דב מורן, שרון לב יוגב, סמנכ"לית התפעול של KLA בישראל, טל שוורץ מסמסונג, ואושר שפירא מקבוצת עוז. כל אחד מהם הציג זווית אחרת של אותה מציאות: תעשיית השבבים נמצאת בנקודת צמיחה נדירה, אך גם בנקודת עומס. הביקוש ל־AI דוחף קדימה את החומרה, אך במקביל חושף מגבלות עמוקות בהספק, תקשורת, זיכרון, ייצור, אריזה וקירור.

השאלה הראשונה: איפה יהיה צוואר הבקבוק הבא?

גרדמן פתח בשאלה רחבה לכל חברי הפאנל: מהי הנקודה הקריטית ביותר שתשפיע על תעשיית השבבים בחמש השנים הקרובות, ומהו צוואר הבקבוק שעלול לעכב את המשך ההתקדמות.

דב מורן השיב מן הזווית ההיסטורית של מחזורי התעשייה. לדבריו, עולם הטכנולוגיה נע במחזורים בין חומרה לתוכנה: תקופה אחת מתמקדת בתשתיות חומרה, אחריה מגיעים יישומים, ולאחר מכן חוזרת שוב הדרישה לחומרה חזקה יותר. מורן הזכיר את הסיסמה המוכרת “Software is eating the world”, אך הדגיש כי תוכנה אינה יכולה להתקיים בלי חומרה שמסוגלת לתמוך בה. לכן, בעידן ה־AI, חברות כמו אנבידיה, AMD, אינטל ו־ARM חוזרות למרכז הבמה. לדבריו, השוק זקוק גם לחלופות ולמתחרים לאנבידיה, משום שלא בריא שתשתית מרכזית כל כך תתרכז בידי שחקן אחד. מורן הצביע על בעיות הספק ותקשורת כאתגרים מרכזיים להמשך הדרך.

שרון לב יוגב התמקדה בצד הייצור. לדבריה, ככל שתכנון השבבים נעשה מורכב יותר, בעיקר בעקבות התפתחות ה־AI, כך המעבר מן התכנון לייצור המוני הופך קשה יותר. היא הצביעה על HVM, כלומר ייצור בנפחים גבוהים, ועל בעיות Yield במפעלי הייצור הגדולים בעולם כצווארי בקבוק מרכזיים. כאן, לדבריה, נכנסות לתמונה חברות בקרת תהליכים כמו KLA, המסייעות ליצרניות שבבים לייצר רכיבים מורכבים יותר בתפוקה גבוהה יותר. היא הדגישה כי החברה משתמשת גם ב־AI בתוך מוצריה כדי לנתח כמויות גדולות של נתונים, לזהות מגמות ותקלות בתהליך הייצור, ולהחזיר את המידע הזה מוקדם ככל האפשר לקו הייצור.

טל שוורץ הציג את האתגר מן הזווית של סמסונג. לדבריו, התעשייה עוברת ממבנים מונוליתיים אל אינטגרציה הטרוגנית תלת־ממדית. במילים אחרות, במקום שבב אחד שמבצע הכול, נבנות כיום מערכות שמחברות לוגיקה, זיכרון ורכיבים אופטיים בערימות צפופות. שוורץ אמר כי Advanced Packaging, אריזה מתקדמת, הופכת לגורם שקובע את הטון בתעשייה. הוא סימן את ניהול החום ואת דינמיקת ההספק כצוואר הבקבוק המרכזי, והוסיף כי המדד החשוב כבר אינו רק מהירות שעון, אלא ביצועים לוואט.

אושר שפירא, שהציג את עצמו כשחקן חדש יחסית במשפחה של תעשיית השבבים, הצטרף לזיהוי מגבלות ההספק והתקשורת, אך הוסיף גם “צוואר בקבוק נסתר”: פוטוניקה וחומרים שאינם סיליקון. לדבריו, לצד פוטוניקת סיליקון, יש חשיבות גוברת לשילוב חומרים כמו Indium Phosphide כמקורות אור לתקשורת אופטית. שפירא ציין כי ייתכן שהעולם עדיין אינו מעריך מספיק את מגבלת הקיבולת בתחומים אלה. הוא הוסיף עוד נקודה: ככל שמרכז נתונים הופך למתקן יקר וחיוני יותר, מתעצם גם הצורך להגן עליו פיזית, לא רק בסייבר.

הוויכוח המרכזי: האם ישראל צריכה להקים פאבים?

השאלה הבאה של גרדמן הייתה ישירה יותר: האם המעבר מתפיסת “Just in Time” לתפיסת “Just in Case” מצדיק הקמת תשתית ייצור רחבה יותר בישראל, גם אם במדינות אחרות הייצור יעיל וזול יותר.

אושר שפירא השיב ראשון, והציג גישה פרקטית ולא טוטלית. לדבריו, ישראל לא יכולה לעשות הכול, ולכן עליה לבחור תחומים שבהם יש סיכוי ריאלי לבניית יתרון. הוא הבחין בין פאב סיליקון מתקדם, שעלות הקמתו יכולה להגיע לעשרות מיליארדי דולרים, לבין פאבים מתמחים בתחומי Compound Semiconductors. לדבריו, מוליכים למחצה מורכבים עשויים לעלות עשירית ואף פחות מפאב סיליקון מתקדם, ובמקביל להפוך לצוואר בקבוק עולמי. לכן, ישראל יכולה וצריכה לפתח יכולות ייצור בתחומים כמו GaN, SiC, רכיבי RF, רכיבי הספק גבוה, לייזרים ופוטוניקה שאינה מבוססת רק על סיליקון. שפירא ציין גם את תחום האריזה המתקדמת כיעד ריאלי יותר עבור ישראל.

טל שוורץ הציג עמדה זהירה יותר. הוא אמר כי אינו בטוח שכדאי לישראל להשקיע בג'יגה־פאבים, לא בזיכרון ולא בלוגיקה מתקדמת. לדבריו, השקעות כאלה יקרות מאוד ודורשות היקף ומומחיות עצומים. עם זאת, הוא תמך בגיוון מקורות אספקה ובהקמת יכולות ייחודיות שיכולות לשפר את העמידות של ישראל מול בעיות גיאופוליטיות או מגבלות קיבולת. שוורץ הדגיש כי ישראל צריכה לבצר את מעמדה כמובילה בארכיטקטורה של שבבים. אם ישראל תוביל בהגדרת המטרות ובתכנון, אחרים ירצו לספק לה את מה שחסר לה.

שרון לב יוגב הדגישה כי ישראל כבר חזקה בתחומים מסוימים בשרשרת הערך, ובהם בקרת תהליכים, מטרולוגיה, בדיקה ואופטיקה. היא הזכירה את KLA, אפלייד מטריאלס, נובה וקמטק כדוגמאות לחברות שפועלות בישראל בתחומים קריטיים לייצור שבבים. לדבריה, יש לחזק את מה שכבר חזק, משום שגם יתרונות קיימים עלולים להיחלש אם לא משקיעים בהם. היא הדגישה כי חברות גלובליות בוחנות את ישראל מול מדינות כמו סינגפור, שבהן הממשלה מעניקה תמריצים, משקיעה במו"פ, מסייעת בתשתיות ותומכת בתעשייה באופן אקטיבי.

דב מורן היה הספקן ביותר ביחס להקמת פאב מתקדם בישראל. הוא אמר כי יש “פאב ויש פאב”: פאב לוגי מתקדם או פאב זיכרון הם מפעלים שעלותם עשרות מיליארדי דולרים ודורשים ידע תפעולי ומומחיות שאין בישראל בהיקף הנדרש. מורן הזכיר כי בעבר לכל חברת שבבים כמעט היה פאב משלה, אך התעשייה עברה להפרדה בין תכנון לבין ייצור. לדבריו, ידע בתכנון שבבים וידע בהפעלת פאב הם שני דברים שונים לחלוטין. הוא ציין כי הפאבים של אינטל בישראל היו מוצלחים מאוד, אך לדבריו הם נבנו במסגרת תהליכים גלובליים של החברה ובמודל של “copy-paste” ממפעלים קיימים. מסקנתו הייתה שישראל מצטיינת בחדשנות וביזמות, אך לא בהכרח בבניית מערך ייצור המוני מושלם וממושמע בקנה מידה עצום. לדבריו, אם שוקלים את הדברים באופן לוגי, הכף נוטה נגד הקמת פאב מתקדם גדול בישראל.

השאלה לדב מורן: במה משקיעים בעולם שבבים?

לאחר הדיון על ייצור, הפנה גרדמן לדב מורן שאלה על השקעות בסטארט־אפים בתחום השבבים. בעבר, אמר, השקעות רבות זרמו לתוכנה ול־SaaS, ואילו כיום חוזרים לדבר על חומרה, AI ושבבים. מה בודקת קרן השקעות כאשר מגיע אליה יזם בתחום הזה?

מורן השיב כי מבחינתו קיימים שלושה P: People, Product, Potential. במקום הראשון נמצאים האנשים. הוא הדגיש את חשיבות היכולות האישיות, הניסיון, החוסן והאינטליגנציה של הצוות. לאחר מכן מגיע המוצר: הוא צריך להיות חדשני באמת ולא מוצר “גם אני”. השלב השלישי הוא הפוטנציאל, ובעיקר הבנת השוק. מורן אמר כי יזמים רבים מגיעים עם רעיון טכנולוגי מצוין, אך בלי שהבינו לעומק מי הלקוח, מה הבעיה ומהו גודל השוק. הוא קרא ליזמים לדבר עם לקוחות פוטנציאליים עוד לפני שהם בונים את המוצר, ולהגיע למשקיעים עם סימנים מוקדמים לכך שהשוק באמת צריך את הפתרון.

בהמשך סיפר מורן כי קבוצת עוז משקיעה בחברות שבבים בישראל, והזכיר את Modu Chip כיוזמה שמבקשת לבנות פלטפורמה לשיתופי פעולה סביב קונספטים חדשים בתחום השבבים. הוא הדגיש כי גם כאשר יש רעיון גדול, אי אפשר לעשות הכול לבד. תעשיית השבבים דורשת שותפים, מומחיות, קשרים ויכולת ביצוע. לדבריו, יזמים צריכים לדעת לשתף פעולה, לוותר על חלק מהעוגה, ולתת לשותפים אסטרטגיים מקום אמיתי במיזם.

שרון לב יוגב: האתגר היומיומי הוא אנשים, חלפים ומיקום

גרדמן שאל את שרון לב יוגב מהם האתגרים הגדולים של מי שמנהלת פעילות תפעולית של חברת שבבים בישראל. לב יוגב השיבה כי גם ל־KLA יש שלושה P, אך שונים משל מורן: People, Parts, Place. כלומר כוח אדם, רכיבים וחלפים, ומיקום.

לדבריה, בשנים האחרונות הפך נושא המשכיות האספקה לאחד האתגרים המרכזיים. ישראל פועלת בסביבה ביטחונית מורכבת, אך חברות כמו KLA חייבות להמשיך לספק ללקוחותיהן גם בשעת חירום. היא סיפרה כי החברה המשיכה להביא מאות עובדים למפעל גם אחרי 7 באוקטובר וגם בתקופות מתוחות נוספות, אך הדגישה כי הדבר מחייב תכנון עסקי מתמשך ופרואקטיבי. בהקשר זה היא הזכירה את סגירת נתב"ג לכמה ימים כאירוע שפגע באספקות ובמוניטין, וטענה כי המדינה צריכה לוודא שתוכניות גיבוי כמו הפעלת שדה התעופה ברמון אכן פועלות בזמן אמת.

בהמשך נשאלה לב יוגב כיצד KLA משתמשת ב־AI כדי להתמודד עם בעיות Yield בעולם ה־Deep Submicron והננו־טכנולוגיה. לדבריה, התשובה היא חד־משמעית כן. מערכות החברה אוספות כמויות עצומות של נתונים מתהליכי ייצור, וה־AI מסייע להפוך את הנתונים האלה למגמות ולתובנות שניתן לפעול לפיהן. המטרה היא לזהות בעיות מוקדם ככל האפשר, לפני שפרוסות יקרות רבות נפגעות. בכך, לדבריה, KLA אינה רק משרתת את תעשיית ה־AI, אלא גם משתמשת ב־AI כדי לאפשר את ייצור השבבים שעליהם רצות מערכות AI.

טל שוורץ: זיכרון חכם ואריזה מתקדמת הופכים לליבת התחרות

גרדמן הפנה לטל שוורץ שאלה על טשטוש הגבולות בין לוגיקה לזיכרון. שוורץ הסביר כי בעבר היו זיכרון ולוגיקה שני עולמות נפרדים יחסית. בעידן ה־AI, כמות הנתונים שצריכה לנוע ביניהם גדלה מאוד, והדבר הופך לצוואר בקבוק. לדבריו, ב־HBM4 סמסונג משלבת בבסיס הזיכרון בקר שמיוצר בטכנולוגיית לוגיקה של ארבעה ננומטר, ומתפקד במידה מסוימת כ־Co-processor. הוא מכין חלק מן הנתונים ומאפשר זרימה מהירה יותר. לדבריו, HBM5 ימשיך את הכיוון הזה בעוצמה רבה יותר, והחזון הוא זיכרון חכם יותר, שמשלב ידע מעולם הלוגיקה ומעולם הזיכרון.

בהמשך נשאל שוורץ מהו האתגר הגדול ביותר כיום מבין לוגיקה, זיכרון ואריזה. לדבריו, אף שסמסונג כבר ירדה לתהליכי שני ננומטר בלוגיקה וממשיכה להתקדם, נקודת הזמן הנוכחית שייכת לאריזה מתקדמת. האריזה, שהייתה במשך שנים תחום אפור יחסית, הפכה לחלק מרכזי במוצר. כאשר בונים “מגדל” של שבבים, האינטרקונקט, הצפיפות והחום קובעים את הביצועים. אם החום אינו מתפזר היטב, הביצועים נפגעים. לכן, לדבריו, סמסונג משקיעה רבות באריזה מתקדמת ובאינטגרציה תלת־ממדית.

אושר שפירא: The Rise כמודל לייצור מתמחה בישראל

גרדמן שאל את אושר שפירא כיצד קבוצת השקעות יכולה להצדיק כלכלית השקעה בפאבים בישראל. שפירא השיב כי קבוצת עוז הפכה מקרן השקעות לקבוצת השקעות שמבקשת לפעול גם בתשתיות טכנולוגיות. לדבריו, לאחר 7 באוקטובר קיבלה הקבוצה החלטה אסטרטגית לבחון אילו תשתיות טכנולוגיות הן קריטיות למדינת ישראל. שלושת הכיוונים שסומנו הם מרכזי נתונים, שבבים ואנרגיה למרכזי נתונים.

לדבריו, לאחר כשנתיים וחצי עד שלוש של בחינה, הגיעה הקבוצה למסקנה שייצור סיליקון מתקדם אינו ריאלי בישראל, אלא אם המדינה תשנה לחלוטין את סדרי העדיפויות שלה. במקום זאת, הקבוצה בחרה להתמקד ביכולות ייצור מתמחות. שפירא הציג את פרויקט The Rise, שאמור לקום בדרום כמעין אזור תעשייה טכנולוגי עמוק. לדבריו, המיזם יחבר נדל"ן ייעודי לחדרים נקיים, שותפים תעשייתיים, הון סיכון, מוסדות פיננסיים, שותפים בין־לאומיים וביקוש עוגן מן התעשייה הביטחונית.

שפירא אמר כי הקבוצה מתמקדת בשלושה תחומים: רכיבי הספק ו־RF המבוססים על GaN ו־SiC, לייזרים ורכיבים פוטוניים מבוססי Indium Phosphide ו־Gallium Arsenide, ואריזה מתקדמת. לדבריו, המטרה אינה להקים TSMC ישראלית, אלא לבנות יכולות ייצור מתמחות בתחומים שבהם יש ביקוש ביטחוני, פוטנציאל אזרחי וצווארי בקבוק עולמיים. הוא הדגיש כי המימון ייבנה בשלבים, באמצעות שיתופי פעולה עם חברות רב־לאומיות, הפחתת סיכוני ביצוע והפחתת סיכוני ביקוש, ורק לאחר מכן גיוס ההון הכבד לקאפקס ולהון חוזר.

השאלה האחרונה: האם תעשיית השבבים תמשיך לצמוח?

לקראת סיום שאל גרדמן את כל המשתתפים האם תעשיית השבבים תמשיך לצמוח בחמש עד עשר השנים הקרובות, ומה יהיה מקומה של ישראל.

אושר שפירא אמר כי זהו כנראה הזמן המרתק ביותר להיות בו בעולם השבבים. לדבריו, ככל שיותר מערכות בעולם הופכות לחכמות ומחוברות, כך גדלה כמות השבבים הנדרשת. אם מוסיפים לכך עתיד של רובוטים, מערכות לבישות ותשתיות AI, הצורך בשבבים רק ילך ויגדל. הוא הדגיש כי ישראל צריכה להישאר חזקה מאוד בתכנון ובחדשנות, אך גם לפתח יכולות ייצור בתחומים שבהם הדבר אפשרי, בעיקר מוליכים למחצה מורכבים ואריזה מתקדמת. לדבריו, הקשר בין תכנון לייצור נעשה חשוב יותר, משום שהאופטימיזציה עוברת לרמת המערכת כולה.

טל שוורץ אמר כי הוא אופטימי מאוד. לדבריו, מי שנמצא שנים בתעשייה זוכר תקופות שבהן שבבים לא היו מילת באז, אך כיום ברור שהם עמוד השדרה של מהפכת ה־AI. הוא הדגיש כי ישראל צריכה להתמקד ב־setting the goals: הגדרת המטרות, החדשנות והארכיטקטורה. שם, לדבריו, ישראל יכולה להביא את הערך הגבוה ביותר.

שרון לב יוגב הצטרפה לאופטימיות ואמרה כי בעבר נדרשה להסביר לאנשים מה הם מוליכים למחצה, ואילו כיום כבר ברור שמדובר בתשתית חיונית לחברות ולמדינות. לדבריה, כדי שהתעשייה בישראל תמשיך לצמוח, נדרשת תמיכה ממשלתית אמיתית: השקעה, תמריצים, תשתיות וסיוע מול התחרות הבין־לאומית.

דב מורן סיים בנימה אופטימית אך מפוכחת. כיזם, אמר, הוא חייב להיות אופטימי, אך הזכיר כי תעשיית השבבים היא תעשייה מחזורית מאוד, עם עליות וירידות חדות. הוא סיפר על קשריו עם סנדיסק ועל תרומתם של מרכזי פיתוח ישראליים להצלחת חברות גלובליות, והדגיש כי ישראל היא מקום חזק ליזמות מוקדמת. עם זאת, הוא חזר לרעיון המרכזי שלפיו הצלחה בתעשיית השבבים מחייבת מיקוד, שותפים ויכולת ביצוע, ולא רק רצון טוב.

בסיכום הפאנל עלתה תמונה ברורה: תעשיית השבבים צפויה להמשיך לצמוח, אך הצמיחה הבאה לא תישען רק על הקטנת טרנזיסטורים. היא תגיע משילוב של תכנון חכם, זיכרון קרוב יותר לעיבוד, אריזה מתקדמת, פוטוניקה, בקרת תהליכים, ניהול תרמי ויכולות ייצור מתמחות. עבור ישראל, האתגר הוא לא להעתיק את המודלים של טאיוואן, קוריאה או ארצות הברית, אלא לבחור את המקומות שבהם היא יכולה להיות חיונית: ארכיטקטורה, חדשנות, בקרת תהליכים, אופטיקה, מוליכים למחצה מורכבים ואריזה מתקדמת.

הפוסט פאנל הבכירים ב־ChipEx2026: ישראל צריכה לבחור היכן לייצר שבבים, ולא לנסות לשכפל את טאיוואן הופיע לראשונה ב-Chiportal.

הכרותינו החלה בשנת 1994 כאשר התגוררתי בקליפורניה והתחלתי לתכנן את חזרתי לישראל. באותה עת שימש דן כמנכ"ל הקרן הדו-לאומית BIRD ואני ניצלתי ביקור שלו בעמק הסיליקון כדי להתייעץ עימו היכן כדאי לי להשתלב בהייטק הישראלי. דן שאל אותי מה מעשיי וכשסיפרתי לו שאני עובד בחברה המתמחה בפיתוח שרתים למדפסות המליץ לי להצטרף לאחד, אביגדור וילנץ שהקים חברה בשם גלילאו העוסקת בפיתוח קונטרולרים למדפסות (תחום קרוב לתחום עיסוקי).

כששאלתי איפה נמצאת החברה ענה "בישוב כרמיאל שבגליל".  כאחד שגדל במרכז הארץ השבתי כי זה פחות מתאים לי והחלטתי להתמקד בחברות הממוקמות באזור המרכז. זמן קצר לאחר מכן שינתה חברת גלילאו את קוו מוצריה ופיתחה שבבים למתגי איתרנט (Ethernet) שהביאו אותה להצלחת ענק. פעמים אחדות אחר כך, שאלתי את עצמי מה היה קורה לו שמעתי בקול דן והצטרפתי לגלילאו בראשית דרכה.

בכל מקרה, דן ואני המשכנו את הקשר ביננו גם לאחר חזרתי לארץ. קשר אמיץ שנשמר לאורך השנים בזכות חזון משותף של שנינו לפיתוח תעשיית השבבים הישראלית. דן גם היה חבר קבוע בסיליקון קלאב – פורום בכירי תעשיית ההייטק שהקמתי.

במהלך הקריירה המרשימה שלו, מילא דן תפקידי ניהול בכירים בחברות בינלאומיות מתחום השבבים כ- KLA ו-Kulicke & Soffa . לאחר מכן שימש כמנכ"ל קרן BIRD (הקרן הדו-לאומית למחקר ופיתוח תעשייתי ישראל-ארה"ב), שם פעל ללא לאות לחיזוק הקשרים הכלכליים והאסטרטגיים בין ארה"ב וישראל.

לאחר סיום תפקידו ב- BIRD הצטרף דן לחברתApplied Materials  שם הוביל את המהלך המשמעותי של מיזוג ושילוב שתי החברות הישראליות אורבוט אינסטרומנטס ואופאל שנרכשו על ידי אפלייד מטיריאלס. בעקבות הרכישה, הקים וילנסקי את הסניף הישראלי של החברה ושימש כיו"ר אפלייד בישראל עד לפרישתו בשנת 2006.

תחת הנהגתו, צמח מרכז הפיתוח והייצור של אפלייד בישראל והפך לגדול ביותר של החברה מחוץ לגבולות ארה"ב. בזכות חזונו, מעסיקה כיום החברה אלפי עובדים ותורמת תרומה אסטרטגית ומשמעותית לייצוא הטכנולוגי של ישראל.

דן וילנסקי נודע לא רק ביכולות הניהול שלו, אלא גם בערכיו האישיים והלאומיים שהנחו את דרכו.

דן האמין באמונה שלמה כי החינוך הוא המפתח לביטחון המדינה ולחוסנה. הוא הקדיש מזמנו ומרצו לקידום לימודי מדעים וטכנולוגיה, תוך דגש על צמצום פערים בפריפריה ובקרב בני נוער מכל שכבות האוכלוסייה.

דן היה גם מחלוצי הטמעת הסטנדרטים של הניהול האמריקאי המודרני בישראל. השפעתו סייעה לחברות ישראליות רבות לבצע את הקפיצה ממודל של "סטארט-אפ" מקומי לחברות יציבות וגדולות הפועלות בהצלחה בשוק הבינלאומי.

וילנסקי היווה כתובת קבועה ומקור ידע ליזמים צעירים. בין המושפעים ממנו באופן ישיר היה אחיינו, אביגדור וילנץ (מייסד גלילאו ואנאפורנה לאבס), שהפך לדמות מפתח ופורצת דרך בענף השבבים.

בשנת 2022 היה לי הכבוד והעונג להעניק לדן ביחד עם פרופ' רן גינוסר את אות "מוביל התעשיה הגלובלית" של כנס ChipEx על פועלו לקידום תעשית השבבים המקומית והבינלאומית.

עם פטירתו, איבדה התעשייה הישראלית מנהיג שהיה בו שילוב נדיר של איש עשייה, איש חינוך ואיש עסקים בעל שיעור קומה עולמי. יהיה זכרו ברוך.

הפוסט פרידה מדן וילנסקי הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מדינת ישראל, שמובילה כבר עשורים בפיתוח שבבים מהמתקדמים בעולם, לא טרחה עד כה להקים מסלול אקדמי ייעודי לתכנון ואימות שבבים. אלפי מהנדסים ישראלים חתומים על פריצות הדרך הגדולות ביותר בתחום – ממעבדי מובייל ועד שבבי AI מהפכניים – אבל את הידע הזה, את התשתית הזו, לא לימדו כאן. עד עכשיו.

עכשיו זה סוף סוף קרה. בית הספר להייטק ו- AI של גוגל ואוניברסיטת רייכמן שברו את הנורמה, והשיקו תכנית לימודים חדשה לתכנון ואימות שבבים. וכעת יש לראשונה בישראל מסלול שמבין את מה שהעולם כבר יודע מזמן: אי אפשר לצפות לקבל דור חדש של מהנדסי שבבים מבלי להכשיר אותם כהלכה.

המהלך הזה הוא לא רק אקדמי – הוא אסטרטגי. תכנון שבבים הוא כיום לב התעשייה, והוא גם צוואר הבקבוק שלה. בלי מהנדסי חומרה, מעבדי בינה מלאכותית לא יפותחו. בלי אימות מדויק, אין יציבות. ובלי הכשרה ממוקדת – קשה לבנות את עתיד תעשיית השבבים בישראל.

התכנית עצמה מרשימה: שילוב של יסודות תיאורטיים עם תרגול מעשי, עבודה עם שפות תכנון כמו Verilog ו-System Verilog, פרויקטים על רכיבי FPGA ומפגשים עם התעשייה. זו לא עוד תכנית אקדמית – זו חממה שתסייע להקים גם את דור חברות ההזנק הבט בתחום השבבים.

הביקוש מדבר בעד עצמו: 635 הגישו מועמדות למחזור הראשון, ומתוכם התקבלו רק 35. ההרכב החברתי מגוון, והמסר ברור – תכנון שבבים הוא לא מועדון סגור, אלא הזדמנות שצריכה לכלול כמה שיותר מהנדסים.

ועדיין נשאלת השאלה: מדוע זה לקח כל כך הרבה זמן?

איך ייתכן שישראל, המייצאת את המוחות הכי מבריקים לתכנון שבבים בגוגל, אפל, אינטל ואמזון לא השקיעה עד כה בהכשרה מקומית? איך קרה שהתחום הכי קריטי לעתיד ההייטק – נשאר בשוליים האקדמיים?

האמת, אין לי תשובה טובה לכך ולכן אסתפק במהלך של רייכמן וגוגל שהוא לדעתי תיקון היסטורי. הוא לא רק פותח דלת למהנדסים צעירים – הוא גם מציב את ישראל על המסלול הנכון: לא רק לייצר חדשנות, אלא לדאוג לדור הבא של מהנדסינו.

אם נרצה להישאר מובילים, לא מספיק לייצא מוחות, צריך גם לבנות את התשתית להכשרתם ובכך לעזור להם להקים את דור חברות השבבים הבא. והמסלול החדש ברייכמן הוא הצעד המתבקש בכיוון הנכון. נקווה שאוניברסיטאות אחרות ילכו בעקבות אוניברסיטאת רייכמן וידביקו את הפער בין ההיצע לביקוש.

הפוסט הגיע הזמן שבמקביל לבניית שבבים מהפכנים נבנה גם את התשתית האקדמית המתאימה לכך הופיע לראשונה ב-Chiportal.

“בלי סיליקון, AI היה נשאר מושג תיאורטי” פרקש נאריין, מנכ״ל Real Intent בפאנל בהנחיית מנכ"ל ASG שלמה גרדמן, השתתפו דב מורן ,מנהל קרן גרוב ונצ'רס, ד"ר פרקש נאריין, מנכ"ל חברת Real Intent ואורי תדמור, נשיא KLA ישראל וסגן נשיא KLA העולמית. במסגרת הפאנל המיוחד על בינה מלאכותית (AI) בכנס ChipEx2025, נשאלו שלושת בכירי תעשיית השבבים סדרת שאלות מפתח על ההשפעות ההדדיות בין AI לסיליקון, האתגרים בהטמעת טכנולוגיות חדשות, והעתיד של הענף כולו.

מה משפיע יותר – AI המוטמע בשבבים או השבבים המאפשרים AI?

דב מורן: “אי־אפשר להפריד בין שני הגורמים הללו, שכן הם מהווים מערכת אקולוגית משולבת. מצד אחד, ללא שבבים חזקים המסוגלים לבצע חישובים בקצב גבוה, אין יישום מעשי של אלגוריתמים מתקדמים שיוגדרו כ-AI. מצד שני, אלגוריתמים חכמים שמשתמשים בלמידת מכונה ובאינטליגנציה מלאכותית משפיעים עמוקות על תכנון חומרה, אופטימיזציה של תהליכים ופיתוח חומרים וחלקיקים חדשים. לכן, כל שינוי בתכנון השבב—בין אם מדובר בארכיטקטורת מעבד או במימוש הנדסי של רכיבי זיכרון—מניע שיפורים ביכולות ה-AI. במקביל, כל פיתוח אלגוריתמי חדש דורש התאמות בתשתית הסיליקונית, כך שכל אחד מעצבי התחום חייב לפעול בשיתוף פעולה הדוק עם חוקרי האלגוריתמים כדי למקסם את פוטנציאל החדשנות.”

ד"ר נאריין: “בימים אלה הסיליקון הוא ‘הדלק’ שמפעיל את מנועי ה-AI: ללא פלטפורמות חומרה המסוגלות לבצע עשרות טריליוני חישובים בשנייה, רוב אלגוריתמי הלמידה העמוקה היו נשארים בגדר ניסוי מדעי. בטווח הקצר, אין AI מעשי ללא שבבים מתקדמים, אך לטווח הארוך צפוי מצב שבו יוכלו אלגוריתמים חכמים להשפיע גם על תהליכי פיתוח וייצור השבבים עצמם—בעזרת ניתוח נתוני ייצור בזמן אמת, זיהוי דפוסים בלתי־אינטואיטיביים ואופטימיזציה דינמית של פרמטרים פיזיקליים. עם זאת, ברגע זה, אנחנו בעיצומו של מחזור שבו הסיליקון מוביל את ה-AI, אך השפעת ה-AI על עולם החומרה תתעצם ככל שנצבור יותר נתוני ייצור ונפתח כלים אנליטיים חזקים.”

אורי תדמור : “ב-KLA אנו עדים להשפעה הדדית ומתמשכת: מצד אחד, לקוחותינו מפתחים שבבים הכוללים HBM, אריזה תלת־מימדית ומבנים מורכבים שדורשים פתרונות yield ו-defectivity מתקדמים. מצד שני, אנו משלבים אלגוריתמים של למידת מכונה בכלי המטרולוגיה והבקרה שלנו כדי לייעל זיהוי פגמים ולחזות כשלי ייצור עוד בטרם קרו. התוצאה היא כי ה-AI שכבר מוטמע בתהליך הייצור מוביל לרמת דיוק ואמינות שנדרשים להמשך פיתוח שבבים מתקדמים, ואילו הצורך בשבבים עם ביצועים גבוהים ומאפייני חישוב מורכבים מדרבן אותנו לשכלל את אלגוריתמי ה-AI שלנו בכלי הניטור.”

אם הייתה לכם “כדור בדולח” ל-AI, כיצד הייתם משתמשים בו?

דב מורן: “בתור משקיע הון סיכון העוסק בטכנולוגיות עמוקות (deep tech), הכדור בדולח שלי היה משמש לחיזוי מגמות שוק חצי־מוליכים בטווח של חמש עד עשר שנים. הייתי שואל את הכדור מתי תגיע הערכת השווי של חברות דוגמת NVIDIA או TSMC לרמות קיצון, אילו טכנולוגיות יצרו מהפכות (כגון מעבר ל-2 ננומטר או שילוב neuromorphic), ואילו שווקים גאוגרפיים יובילו השקעות משמעותיות. הכוח הגדול של ה-VC הוא לראות סטארט-אפים בשלב מוקדם, ולוודא שההשקעה תממש את הפוטנציאל; הכדור בדולח היה מסייע לי לאמוד מראש אילו מיזמים יניבו תשואה גבוהה ואילו יתקעו את ענף ה-AI במבוי סתום.”

ד"ר נאריין: "אם הייתי מקבל מידע אנליטי מדויק מתחום ה-AI, הייתי מנצל אותו כדי לייעל את תהליכי ה-EDA שאנו מספקים ללקוחותינו: אילו תרחישי בדיקה יניבו פחות תקלות בשלב sign-off, באיזו תצורת RTL בשימוש חישובים מקבילים יוביל לביצועים מיטביים, ואיך להפחית את שטח הסיליקון הנדרש למעגל. בין אם מדובר בחיזוי זמן tape-out או באופטימיזציה של אוטומציה אנלוגית מבוססת למידת מכונה, היכולת להניח את הכדור לפני תחילת התהליך תעניק לנו יתרון תחרותי חד–משמעי.”

אורי תדמור: “בכדור הבדולח שלי הייתי מבקש תחזית על התפתחות תהליכי הייצור והבדיקות בעידן ה-3 ננומטר ומטה: באיזו מהירות יטמיעו foundries תהליכים חדשים, באילו תבניות אריזה אקטיביות יפחיתו defectivity בצורה דרמטית, ומה תהיה השילוב האופטימלי בין AI בענן לבין AI המוטמע בכלי הבדיקה. תשובות אלו יאיצו תכנון פיתוח כלים מותאמי AI, ימקמו את KLA בחוד החנית של טכנולוגיית ה-yield control ויספקו ללקוחותינו יכולות תובנה ובקרה לפני שיושקו הדורות הבאים של שבבים.”

אילו רעיונות פורצי דרך ראיתם אצל הסטארט-אפים וכיצד הם מתכננים לנצל AI?

דב מורן: “הרעיון שהכי תפס אותי הוא שילוב AI בפתרונות דיאגנוסטיקה רפואית: חברות שמשתמשות ברשתות עצביות לזהוי מוקדם של מחלות נדירות מתבססות על אוספי נתוני רנטגן, MRI וביוכימיה שמגיעים ממספר בתי חולים עולמיים, ומסוגלות לבצע אבחנה מדויקת בתוך שניות. במקום שמתלמיד רפואה יראה 50–100 חולים ביום, אלגוריתם טרained ב-AI רואה עשרות אלפי מקרים ומשפר את החלטות הרופאים. בנוסף, בחלק מהסטארט-אפים נבחנו פלטפורמות לזרז פיתוח תרופות על ידי חיקוי מולקולרי בינה מלאכותית, כך שתהליך אמריקה מסתיים תוך שנתיים במקום עשור, עם חסכון של מיליארדי דולרים.”

ד"ר נאריין: “בתחום התכנון עצמו, נחשפתי לחברות המפתחות מסלולי אוטומציה אנלוגית מבוססת למידת מכונה, שנותנות מהנדסים אפשרות להגדיר בפרמטרים גבוהי־רמה את מגבלות המעגל, ולקבל בעזרת AI הצעות לתכנון מבנים שמפחיתים רעש חשמלי ושיפור SNR ללא עריכת הסכמה ידנית של תאי ה-layout. הפתרונות הללו משתמשים בכמות אדירה של נתוני ניסוי, ולמידה על־ידי העברת לוחות סיליקון אמיתיים, ופותחים פתח למהפכה שתפחית באופן משמעותי את הזמן הדרוש לאפיון מעגלים אנלוגיים.”

אורי תדמור: “בחברות סטארט-אפ שהצגתי כלי ל-ML-driven defect detection בפאבים, ראינו גידול של למעלה מ-30% בזיהוי מוקדם של פגמים עוד בטרם הם גורמים לכשל. כמו כן, חברות שפיתחו AI-driven metrology adaptive sampling מצליחות להקטין את כמות ההדגימות הפיזיות על ופר על כל wafer ב-40%, תוך שמירה ואף שיפור של ה-yield. הפוטנציאל ליישם אלגוריתם חיזוי פגמים בזמן אמת בעזרת מצלמות תעשייתיות ושבבי עיבוד תמונה מוטמעים בכלי ה-inspection, מציג מהפכה פרוצדורלית ב-fab automation.”

פרקש, מהם האתגרים בהטמעת AI ב-IPs וב-design flow? האם בעתיד AI יעצב שבבים טוב יותר מהמהנדס האנושי?

“האתגר המרכזי הוא ניהול הסיכונים והאחריות: כדי לאמן מודל AI אמין דרושות כמויות עצומות של נתוני RTL והתנהגות post-layout, שהלקוחות לרוב אינם מוכנים לחשוף לספקים חיצוניים. ללא גישה ל-data sets רחבים, המודלים עלולים להציג תוצאות חריגות ולגרום לשגיאות בזיהוי בעיות timing או functional coverage, אך האחריות לכלי ולתקלות שנובעות ממנו נשארת על כתפי הספק. יתרה מזו, תהליך העדכון וה־re-training של המודל צריך להיות מתועד ובקרת איכות עליו קפדנית, כדי למנוע “drift” של הדיוק לאורך זמן. מסיבה זו פיתוח AI אמיתי בעולמות EDA מחייב תשתית שיתוף נתונים סגורה, אבטחת מידע ברמה גבוהה ומתודולוגיות אימות ו־rollback שיקחו בחשבון כישלונות אפשריים.”

“במחקר שהוזכר, העמידו בפני מודלים גנרטבייים הצעות לתכנון מעגל אנלוגי למול 5G שהיו בלתי־אינטואיטיביות ולרוב קרוּעש־המיתרי: מבנים דחוסים במיוחד עם יחסי W/L ייחודיים שנבדקו במעבדה והציגו ביצועים שעקפו תכנונים מסורתיים. עם זאת, מתוך עשרות הצעות רק חלק קטן עבד בפועל, ולעיתים כשל בצורה לא צפויה. זה מדגיש את הצורך ב”האדם שבמעגל” שיאמת, ידרג וישפר את המודל. בטווח של שנתיים–חמש, נראה AI כמשלים כוח עבודה אנושי, אך לא מחליף מהנדסים; הוא יגביר את Skew של ביצועים, יסייע באופטימיזציה מורכבת ויאפשר רעיונות חדשים, אך יידרש תהליך רגולציית ובקרה קפדן כדי לשלב תכנון “לא אינטואיטיבי” תוך שמירה על רמת אמינות וטעות נמוכה מאוד.”

אורי תדמור, כיצד AI ישפר את yield ו-defectivity בכלים שלכם? מה עוד ניתן לשפר בתהליכי ה-AI שלכם מעבר למטרולוגיה ובדיקות?

“ב-KLA אנו ממשיכים להטמיע אלגוריתמים של למידת מכונה במטרולוגיה ובבקרת תהליכים כבר למעלה מעשור. בשנים האחרונות, הוספנו מודולים מתקדמים ל-AI-driven pattern recognition, המסוגלים לזהות דפוסים עדינים של פגמים בתמונות הסורקות של wafers במהירות של מאות אלפי נקודות בדיקה לשנייה, ולא רק לדווח על קיומם אלא גם לדרג אותם לפי חומרת ההשפעה על הגרעין. התוצאה ב-fab היא הפחתה של עד 20% בכמות wafer scrapped ובשיפור של 15% ב-First Pass Yield. בנוסף, אנו משתמשים בטכניקות reinforcement learning כדי לכוונן פרמטרים במכשירים בזמן אמת, כך שהמערכת “לומדת” את האופן האופטימלי להפעלת הלייזר או המיקרוסקופ כדי לצמצם רעש ולשפר רזולוציה. היתרון בשילוב AI הוא היכולת להתעדכן כל הזמן בנתונים ריאל-טיים מהייצור ולאפשר התראות מוקדמות לצוות ה-fab לפני שהבעיה תתפתח לכשל יקר.”

“אנו מתמקדים פיתוח קווי אריזה רובוטיים אוטונומיים, שישמשו כ’מפעל של אחד’—קו ייצור גמיש המאפשר הרכבה של חבילות chiplets מותאמות אישית בלחיצת כפתור, בדומה לאוטומציה במפעלי foundry מודרניים. במקביל, הקמנו Knowledge Hub פנימי, שמאגד תיעוד, מדריכים ודאטה סטים מבוססי AI, כדי להכשיר צוותים בשטח ולהעניק להם תמיכה בזמן אמת באמצעות chatbots חכמים המובנים במכשירים. בנוסף, אנו מיישמים AI־driven Supply Chain Analytics לניהול מיטבי של מלאי חומרים קריטיים (למשל rare earth metals) ולחיזוי זמני אספקה, מה שמאפשר לנו לצמצם עומסי הזמנות ולאזן בין יעילות לעלויות.”

דב מורן, האם סטארט-אפים נפגעים מחוסר יכולת להפעיל AI ברמה של תאגידי הענק?

“להיפך: הפרדיגמה החדשה מאפשרת לסטארט-אפים קטנים לנצל פלטפורמות AI ציבוריות בענן ולהתחרות בשוק גלובלי, גם בלי תקציבי ענק. בזכות APIs לניהול מחזור חיי data pipelines, מודלים מוכנים לתפעול ו־AutoML, חברה שמורכבת ממפתח בודד או צוות מצומצם יכולה לחקור תרחישים מורכבים, לייצר אב-טיפוס במהירות ולהגיע למספרים גבוהים של inference calls ביום, בלי להשקיע במרכז נתונים פרטי. כך נוצרת “מערכת הרגעה” לטכנולוגיות עמוקות: במקום להשקיע מיליוני דולרים ב-GPU farms, סטארט-אפ יכול להתחיל עם Tier קטן בענן ולהגדיל משאבים ככל שהמודל מוכח. בנוסף, החברות הקטנות גמישות יותר באימוץ טכנולוגיות חדשות, בעוד תאגידים בכורים להגן על השקעות קיימות ומתקשים לבצע פריצות דרך מהירות.”

האם אתם אופטימיים לגבי עידן הבינה המלאכותית?

דב מורן: “בהחלט. בהשוואה למהפכות טכנולוגיות קודמות—המצאת המחשב, הרשת, הענן—AI מביא קפיצה קוונטית ביכולת עיבוד, ניתוח נתונים וקבלת החלטות אוטונומטיות. בדומה לאופן שבו חוקקו תקנות תעבורה והטמיעו טכנולוגיות בטיחות בכבישים כדי להפחית תאונות, אני צופה שממשלות ואיגודים מקצועיים יגבשו מסגרות רגולטוריות ואתיות שיבטיחו שימוש אחראי ב-AI. לאחר מכן, נוכל לראות צמצום דרמטי במקרי כשל קריטיים (כגון תאונות דרכים) ובאקלים החברתי-כלכלי. כמי שהשקיע וחי בלב תעשיית deep tech בישראל ובארה״ב, אני משוכנע שעם כלים רגולטוריים מתאימים, AI יוביל לשגשוג כלכלי, לדחיית מחלות ולפריצות דרך בתחומי אנרגיה וסביבה.”

ד"ר נאריין : “כניסיוננו בתחום ה-EDA, אני רואה ב-AI מנוע לייעול תהליכי בדיקה ואימות המבוססים על חזרות רבות, אך התלות בנתונים מדויקים ומאומתים יוצרת דילמות אחראיות. מצד אחד, זה תחום מלא הזדמנויות: פתרונות לזיהוי סביר של כשלים, אופטימיזציה אוטומטית של timing closure והמלצות תכנוניות בזמן אמת. מצד שני, קיים חשש ש-AI יאמן את עצמו על פלטפורמות של AI, דבר שייגרום ל’drift’ של איכות התוצאות ולטשטוש גבולות האחריות. כדי לשמר את האופטימיות, נחוץ פיתוח מסגרות וניהול מחמירים של חיי המודל (model lifecycle), כולל audit trails ו-mechanisms ל־rollback במקרה של תקלות בלתי צפויות.”

אורי תדמור : “בהחלט. היישומים כבר מחוללים שינויים מהותיים בכל שלב של ייצור שבבים, החל ממטרולוגיה, דרך בקרה על תהליכים ועד בניית מאגרי ידע לתפעול ואחזקה. עם כל גל אימון חדש, המודלים שלנו לומדים מדאטה ריאלי מהפאבים וממדגמי הייצור, מה שמאפשר לייעל קטן raw data ולהפיק insights שמייקרים את ערך המידע. אני מאמינה שבשנים הקרובות נראה פריצות דרך נוספות באריזה תלת־מימד, בניהול מלאי חכם ומתודולוגיות דיאגנוסטיקה מהירה יותר, שיביאו לעלייה משמעותית ב-yield, לירידה בעלות הייצור ולהגדלת קצב ההגעה לשוק.”

פרקש, אילו חששות יש לך לגבי AI בעתיד?

“אחד החששות המרכזיים הוא שבשנים הבאות AI יתאמן לא רק על תכנים אנושיים, אלא גם על תוכן שיוצר על־ידי מערכות AI אחרות, מה שעלול להוביל ל״boulevard of mirrors״ שבו המודל מאבד יכולת אבחנה בין אמת לשגיאה. בנוסף, ככל שהמודלים יהפכו מורכבים יותר, יגדל קושי להסביר את ההחלטות שלהן (explainability), מה שיכול להוביל לביטחון יתר או חוסר אמון כאשר המערכת מבצעת החלטה קריטית שאין לגביה תימוכין אנושיים. כדי להתמודד עם זאת, חשוב להמשיך בפיתוח שיטות בקרה, audit ו־ethics-by-design שיעצימו את האמון במערכות ה-AI ויבטיחו שהן נשענות על מקורות מידע אמינים, מגוונים ומבוקרים.”

הפוסט ד"ר פרקש נאריין ב- ChipEx2025: “בלי סיליקון, AI היה נשאר מושג תיאורטי” הופיע לראשונה ב-Chiportal.

מטרת הפורום שהתקיים זו השנה הרביעית היתה לדון בהתפתחויות ובאתגרים של תעשית הטכנולוגיה היוונית ולהציע אסטרטגיות למינוף היתרונות התחרותיים של יוון בזירה הבינלאומית. השנה התמקד הפורום במיוחד בתעשיית השבבים היוונית בעקבות חקיקת חוק השבבים ChipACT)) של האיחוד האירופי. הפורום, כלל הרצאות ופאנלים בהשתתפות נציגי הנציבות האירופית, הממשלה היוונית, האקדמיה ובכירי תעשיית הטכנולוגית היוונית.

שלמה גרדמן, מנכ"ל חברת ASG ויו"ר פורום מנכ"לי הייטק הוזמן להשתתף בכנס כדי לחלוק עם אורחיו את הנעשה בתעשיית השבבים הישראלית אשר הפכה בעשורים האחרונים למרכז עולמי חשוב לתכנון שבבים מתקדמים.

בפנל שעסק בנושא "כיצד ניתן להרחיב את תעשיית השבבים היוונית" השתתפו Manolis Frantzeskakis, מנכ"ל חברת Argo Semiconductors, Iakovos Stamoulis, מנהל פיתוח המוצר בחברת Think Silicon, (An Applied Materials company), Christos Sotiriou, שותף בחברתSilicon Highway Technologies, Kelly Damalou, מנהלת מוצר בחברת Ansys ושלמה גרדמן, מנכ"ל חברת איי אס ג'י ויו"ר פורום מנכ"לי הייטק.

בתשובה לשאלת מנחת המושב מה לדעתו היתרונות של תעשיית השבבים היוונית, ענה גרדמן:

ליוון יש שלושה יתרונות חשובים. הראשון הוא מאגר גדול של מהנדסים ומדענים מוכשרים המתמחים במיקרו-אלקטרוניקה, ננוטכנולוגיה והנדסת מחשבים. מאגר כשרונות זה יכול גם לפתח מוצרים חדשנים בתחום השבבים.

היתרון השני הוא מיקומה הגיאוגרפי של יוון הנמצאת בצומת הדרכים בין אירופה, אסיה והמזרח התיכון. מיקום זה מציע יתרונות אסטרטגיים ולוגיסטים בשרשראות האספקה ​ה​גלובליות.

היתרון השלישי הוא התמקדות החברות היווניות בתחומים ספציפיים של תעשיית הסמיקונדקטור כמו למשל פיתוח חיישנים מתקדמים, שבבים אנלוגים וטכנולוגיות פוטוניות. התמחות זו יכולה ליצור יתרון תחרותי בשוק העולמי.

על ידי התמקדות ביתרונות הללו, יוון יכולה ליצור שותפיות עם חברות ישראליות אשר ישמחו לשתף פעולה עם חברות יווניות ולהנות מהיתרונות היחסיים שלהן. כך תוכלנה החברות הללו להתפתח ולהפוך לשחקניות משמעותיות בשוק השבבים העולמי.

הכנס נפתח בנאומו של Panagiotis Theodorikakos השר לפיתוח בממשלת יוון ואחריו התקיים דיון בנושא האסטרטגיה הלאומית של יוון בתחום השבבים בו השתתפה  Anna Mani, סגנית השר לפיתוח בממשלת יוון וכן השתתפו בפנל Thomas Skordas, סמנכ"ל DG CONNECT, הנציבות האירופאית, Emmanouel Zervakis, נשיא  ,HETiA איגוד חברות הטכנולוגיה היווניות. את המושב הנחה John Kikidis, בכיר ב- Renesas Electronics וחבר דירקטוריון HETiA.

הפוסט שלמה גרדמן ב-Emerging Tech Forum 2024: יצירת שותפיות עם חברות ישראליות תסייע לחברות יווניות להפוך לשחקניות בשוק השבבים העולמי הופיע לראשונה ב-Chiportal.

בכנס השתתפו מומחים מקצועים ובכירים מחברות השבבים המובילות בעולם כולל אנבידיה, אינטל, אמזון, גוגל, אפל וסמסונג. מהנדסים ומקצועני תעשית השבבים ממאות חברות העוסקות בפיתוח שבבים מתקדמים גדשו את אולמות ההרצאות כדי להאזין לכ 40 מרצים ומנחים אשר השתתפו בעשרת המסלולים של הכנס המקצועי. במקביל להרצאות התקיימה תערוכת ספקים מובילים לתעשיה.

צביקה גולצמן, סגן יו"ר התוכנית הלאומית לתחום השבבים והבינה המלאכותית ברשות לחדשנות אשר פתח את הכנס ציין כי רשות החדשנות רואה בתעשיית השבבים מגזר חשוב מאד להייטק הישראלי. לדבריו האתגרים המרכזים של תעשיית השבבים בישראל כוללים הגדלת מספר הסטארטאפים החדשים בתחום, הכשרת כוח אדם עקב הביקוש הגובר למהנדסי תכנון שבבים, חיזוק הסגל האקדמי והמעבדות באוניברסיטאות השונות והנגשת מעבדות וידע של חברות זרות לחברות המקומיות.

גולצמן הוסיף כי בכוונת רשות החדשנות לפעול לחיזוק והקמת שותפויות בינלאומיות, להשקיע  בתשתיות ובמאיצי חברות הזנק, להגדיל את ההון האנושי, בדגש על הגדלת אוכלוסיות שאינן מיוצגות וכן להמשיך ולתעדף חברות צעירות העוסקות בפיתוח טכנולוגיות עמוקות (Deeptech)

שלמה גרדמן, יו"ר משותף של כנס ChipEx2024 הודה לגולצמן על תמיכת הרשות לחדשנות בתעשיית השבבים והוסיף כי "החלטנו לקיים את הכנס בשנה מאתגרת במיוחד כדי להפגין את חוסנה והמשך פועלה של תעשיית השבבים הישראלית גם בימים של חוסר יציבות בטחונית. לשמחתינו התעשיה הגיבה בחיוב רב תוך השתתפות ערה של עובדי מאות חברות".

הפוסט כנס ChipEx2024 התקיים בת"א למרות מצב המלחמה בהשתתפות ערה של אנשי תעשיית השבבים הופיע לראשונה ב-Chiportal.

שאלה: זו שנה לגמרי לא נורמלית. מדוע החלטתם בכל זאת לקיים את הכנס השנה?

כבכול שנה אנחנו מתחילים לעבוד על הכנס בערך יום אחרי שהכנס הקודם מסתיים אבל העבודה המאסיבית מתחילה חצי שנה לפני מועד הכנס. כלומר ב-7 בנובמבר האחרון, חודש בדיוק לאחר מתקפת 7 באוקטובר קיבלנו החלטה שנעשה הכל כדי לקיים את הכנס גם השנה בעיקר כדי להפגין את עוצמתה של תעשיית השבבים הישראלית ולהוכיח לעולם שאנחנו כאן כדי להישאר ולספק מוצרים לעולם בכל מצב.

אני מאמין שהמשך פעילותינו, למרות הקשיים, מעבירה מסר חשוב של נחישות ועמידות. כמו כן, שמירה על פעילות כלכלית מתמשכת תאפשר לנו להתאושש מהמלחמה בצורה מהירה, תסייע בשימור כוח אדם מיומן וידע מקצועי, ותאפשר לנו להמשיך לבנות את תעשיית ההייטק הישראלית לאחר סיום המלחמה.

ואיך היתה התגובה של חברות האמורות להציג בכנס?

להפתעתי התגובות היו ממש טובות גם מקרב ספקים מרחבי העולם וגם בקרב אנשי התעשיה בישראל. כולם שמחו מאד לשמע שהכנס יתקיים וההפתעה הגדולה היתה שחברות רב לאומיות רבות מיהרו להזמין ביתנים בכנס ללא חשש.

מה מצפה למשתתפים בכנס השנה?

השנה הצלחנו לגבש תוכנית עשירה שתתמקד מצד אחד בטכנולוגיות המתקדמות ביותר לפיתוח ויצור שבבים ומצד שני תעסוק בישומים מרכזים בהם תפקידם של שבבים מתקדמים הוא קריטי כולל אוטומטוטיב, דטה סנטר  ומחשוב קוונטי. כמו כן, נושא הבינה המלאכותית שזור בכנס כטכנולוגיה מרכזית אותה ניתן למצא בישומים רבים.

ומיהם המרצים בכנס?

סוללת המרצים שלנו כוללת מומחים ובכירים מהחברות המובילות בתעשיה כולל אנבידיה, גוגל, אמזון, אפל, אינטל, סמסונג, TSMC, סימנס ואחרות.   כמו כן הקפדנו לתת ביטוי גם לחברות ישראליות בתעשיה והזמנו אותן להציג את החידושים הטכנולוגים שלהן כולל וולנס, proteanTecs, Hailo, Classiq ו- RAAAM.

האם היו לכם ביטולים?

כן כמובן. לצערי, בשבועיים האחרונים היו לנו לא מעט ביטולים של מציגים אבל כולם עשו זאת בגלל אילוצים. או שהמדינות שלהם הוציאו אזהרת מסע לישראל או שביטלו להם את הטיסות. ניסינו להסביר להם שהמצב בתל אביב שקט לגמרי ופיקוד העורף מאשר לקיים ארועים המוניים כולל כנסים ללא כל הגבלות אך אני יכול להבין את החששות שלהם. יחד עם זאת, שימח אותי לגלות שאף אחד לא דרש לקבל כספו בחזרה. כולם ביקשו לדחות את הזמנותיהם לשנה הבאה מה שמעיד על כך שהם מאמינים שהמצב הנוכחי הוא זמני ובקרוב נשוב לשגרה ופריחה מחודשת.

ומה צופה לנו העתיד?

אני מאמין מאד בתעשיית השבבים הישראלית. יש לנו צבר של כח אדם מעולה באיכות ובכישורים ושורה של הצלחות גדולות יותר מכל מגזר אחר בתעשיית הטכנולוגיה הישראלית. לדעתי חשוב מאד דווקא כעת להשקיע בהקמת דור חדש של חברות פאבלס ישראליות. התעשיה פורחת כעת וגדלה לאור גידול משמעותי בביקושים ותמיכה אדירה של ממשלות רבות בתעשיית השבבים. ממשלות אלו כולל ארה"ב, בריטניה, האיחוד האירופי, הודו, קנדה ויפן הבינו כי תעשיית השבבים מהווה נכס אסטראטגי לעתידם הכלכלי. אני מקווה כי גם הממשלה הישראלית תשכיל להכיר בחשיבות תעשית השבבים לעתידנו הכלכלי ותסייע בהנבטת חברות חדשות בתחום.   

הפוסט שלמה גרדמן, יו"ר משותף של ChipEx2024 :  החלטנו לקיים את הכנס בעיקר כדי להעביר מסר חשוב של נחישות ועמידות הופיע לראשונה ב-Chiportal.

 יישומי בינה מלאכותית ובמיוחד זו היוצרת ישפיעו על אורך חיינו ואיכות חיינו. במפגש הסיליקון קלאב שהתקיים השבוע, הודגמו כמה מהחידושים שעשויים לשפר את המידע הרפואי לצורך קבלת החלטות מדויקות יותר. במהלך האירוע התקיים פאנל בנושא בהשתתפות ד"ר איתמר עופר, יו"ר צבר רפואה, אבנר ראוש, מייסד ומנכ"ל חברת CATAI ונעמה מאייר, דירקטורית תחום הבינה המלאכותית בחברת Viz.ai

שלמה גרדמן פתח את הפאנל בשאלה מהותית:

האם בינה מלאכותית היא באמת מהפכה בתחום הרפואה או תהליך אבולוציוני המהווה עוד כלי עזר לרופא?

ד"ר איתמר עופר השיב כי הוא רואה בבינה המלאכותית הזדמנות לבצע משימות שכיום אינן מתבצעות ביעילות במערכת הרפואית, כמו מניעה וניהול מחלות כרוניות. לדבריו, בינה מלאכותית לא תחליף את הרופא, אלא תאפשר לו להתמקד בתחומים בהם הוא יכול לתרום ערך ייחודי.

נעמה מאייר ציינה שבינה מלאכותית מאפשרת לייעל תהליכים רבים הדורשים כיום השקעה רבה של זמן וכוח אדם. היא הדגישה שמטרת הטכנולוגיה היא לסייע לרופא ולא להחליפו, ושהיא מאפשרת לבצע אבחונים ופעולות במהירות רבה יותר.

אבנר רואש הציג את הפלטפורמה של חברת CATAI, המאפשרת ניטור מרחוק של מטופלים באמצעות הסמארטפון, תוך שימוש בלמידת מכונה לפענוח המידע הנאסף. הוא צופה שבעתיד ניתן יהיה לקבל אבחון וטיפול מבלי להגיע פיזית לרופא, אך הדגיש שמדובר בתהליך הדרגתי הדורש התמודדות עם אתגרים טכנולוגיים ואתיים.

בהתייחס לאפשרות לפתח תרופות למחלות קשות באמצעות בינה מלאכותית, ד"ר עופר ציין שהתחום עובר מהפכה של ממש, כאשר תהליכים שארכו בעבר חודשים ושנים מתבצעים כעת בקצב מסחרר. הוא הביע דאגה מהפער ההולך וגדל בין קצב ההתפתחות הטכנולוגית ליכולתה של מערכת הבריאות להטמיע את החידושים.

גרדמן: האם אתם משתתפי הפנל מוכנים להיבדק על ידי "רופא רובוטי" וגם לקבל ממנו טיפול לבעייתכם במקום רופא אנושי?

ד"ר עופר הביע נכונות עקרונית להיבדק על ידי מערכת בינה מלאכותית, בהינתן שהיא עברה בדיקות יסודיות והוכחה כאמינה. הוא ציין שכבר כיום, טכנולוגיות מתקדמות מספקות מענה איכותי לחלק ניכר מהבעיות הרפואיות השכיחות. עם זאת, הוא הדגיש את החשיבות של התקדמות זהירה בנושא, תוך בחינה מתמדת של המערכות והשלכותיהן.

נעמה מאייר אמרה שהיא חשה בנוח עם הרעיון של בדיקה על ידי מערכת בינה מלאכותית. היא ציינה שכבר היום, רבים מאיתנו משתמשים בכלים כמו ChatGPT כדי לקבל מידע ראשוני על בעיות רפואיות לפני פנייה לרופא. לדבריה, במקרים רבים מערכות מסוג זה יכולות לספק תובנות מועילות, גם אם הן עדיין לא מושלמות. עם זאת, היא הסכימה שיש להתקדם בזהירות ובאופן הדרגתי בהטמעת טכנולוגיות אלו בתחום הרפואה.

אבנר רואש הביע נכונות לקבל שירות רפואי ממערכת בינה מלאכותית, אך הדגיש שהדבר מותנה בכך שהמערכת תעבור בדיקות קפדניות ותוכח כבטוחה ואמינה. הוא ציין שבעוד שאנו נמצאים בעיצומה של התפתחות מרתקת, עדיין קיימים חששות מוצדקים מפני הסתמכות מוחלטת על מערכות אוטונומיות בתחום הרפואה. לדבריו, ההתקדמות צריכה להיעשות בצורה מבוקרת ומדודה, תוך התייחסות להיבטים אתיים ומעשיים.

האם ניתן לפתח תרופות למחלות קשות כמו סרטן או אלצהיימר באמצעות בינה מלאכותית?

ד"ר עופר ציין שתחום פיתוח התרופות עובר מהפכה של ממש בעזרת בינה מלאכותית. "תהליכים שבעבר ארכו חודשים ושנים, כמו איתור מולקולות מבטיחות וניתוח נתונים, מתבצעים כיום בקצב מסחרר הודות לאלגוריתמים מתקדמים. לדבריו, הפרדיגמה של פיתוח תרופות משתנה לנגד עינינו, ופותחת אפשרויות מרתקות למציאת מענה למחלות קשות."

ד"ר עופר הביע דאגה מהפער ההולך וגדל בין קצב ההתפתחות הטכנולוגית לבין יכולתה של מערכת הבריאות להטמיע את החידושים. יש צורך בהיערכות מתאימה של הממסד הרפואי והרגולטורי, על מנת לתרגם את ההבטחה הטכנולוגית לכדי יישומים מעשיים שישפרו את חייהם של החולים."

נעמה מאייר התייחסה לפוטנציאל של בינה מלאכותית בזיהוי מוקדם של מחלות קשות. "ככל שנוכל לאתר סימנים מקדימים של מחלות כמו סרטן בשלב מוקדם יותר, כך נוכל להציל יותר חיים. מערכות בינה מלאכותית המסוגלות לנתח כמויות עצומות של נתונים ולזהות דפוסים חריגים, עשויות לסייע משמעותית בגילוי מוקדם ובהתאמת הטיפול לכל מטופל."

מאייר הדגישה את החשיבות של זיהוי סרטן בשלבים ראשוניים, שכן ההצלחה בטיפול תלויה במידה רבה בשלב בו התגלתה המחלה. לדבריה, בינה מלאכותית מהווה כלי רב עוצמה שיכול לשנות את כללי המשחק בתחום הגילוי המוקדם והטיפול המותאם אישית בסרטן ובמחלות קשות אחרות.

אבנר רואש שיתף דוגמה מניסיונה של חברת CATAI, המפתחת פלטפורמה לניטור מרחוק של מטופלים. "היה מקרה בו המערכת של החברה זיהתה הידרדרות במצבו של מטופל עם אי ספיקת לב, והתריעה בפני הצוות הרפואי. בזכות ההתראה המוקדמת, הצליחו הרופאים להתערב בזמן ולמנוע התדרדרות נוספת שהייתה עלולה לסכן את חייו של המטופל."

לדבריו, זהו רק קצה הקרחון של היכולות שיכולות מערכות בינה מלאכותית להציע בעתיד, בפרט בהקשר של התאמת הטיפול וגילוי מוקדם של החמרה במצב החולים הכרוניים והקשים.

האם בינה מלאכותית באמת יכולה להפוך את החיים לבריאים ואיכותיים יותר?

ד"ר עופר הביע אמונה גדולה בפוטנציאל של בינה מלאכותית לשפר את איכות החיים, במיוחד עבור אנשים הסובלים ממחלות כרוניות. הוא ציין שכיום, מערכת הבריאות מתקשה להתמודד ביעילות עם מחלות כרוניות, ולרוב מגיבה רק לאחר הופעת סימפטומים חמורים.

"בעזרת בינה מלאכותית נוכל לזהות סימנים מוקדמים להידרדרות במצב הבריאותי ולהתערב בשלב מוקדם יותר, עוד לפני התפתחות סיבוכים. זיהוי מוקדם ומניעה של החמרה במצב יאפשרו שיפור משמעותי באיכות החיים, בפרט בקרב אוכלוסיית הקשישים הסובלת מריבוי מחלות כרוניות."

הוא מאמין שבאמצעות ניטור רציף ושימוש בכלים של בינה מלאכותית, נוכל "לתפוס" את המחלה בשלביה המוקדמים ולמנוע את התדרדרותה, ובכך לשפר את איכות החיים ואף להאריך את תוחלת החיים של המטופלים הכרוניים.

נעמה מאייר הביעה עמדה מעט יותר זהירה, אך אופטימית: "עדיין רחוק היום שבו בינה מלאכותית תחליף לחלוטין את הרופאים, בפרט בהתמודדות עם מקרים מורכבים ונדירים. עם זאת, במחלות שכיחות עם מהלך צפוי, בינה מלאכותית יכולה לסייע רבות באבחון ובטיפול.

לדבריה, ישנן דוגמאות רבות למחלות נפוצות ופשוטות יחסית, שבהן בינה מלאכותית יכולה לתרום תרומה משמעותית לשיפור איכות הטיפול והחיים של המטופלים. במחלות אלו, עם שכיחות גבוהה ומהלך סטנדרטי, בינה מלאכותית מהווה כלי רב עוצמה שיכול להביא לשינוי של ממש בחייהם של החולים.

אבנר רואש הציג עמדת ביניים מאוזנת. מחד, הוא מאמין שבסופו של דבר נגיע למצב שבו בינה מלאכותית תשפר משמעותית את הבריאות ואיכות החיים. מאידך, הוא הדגיש שכרגע אנו עדיין בתחילת הדרך, וקיימים עדיין חששות מוצדקים מהסתמכות יתרה על מערכות בינה מלאכותית כשמדובר בחיי אדם.

"ההתקדמות בתחום חייבת להיות הדרגתית, זהירה ומבוקרת. הוא הדגיש שהפתרון אינו טמון בהכרח במהפכה טכנולוגית פתאומית, אלא בתהליך אבולוציוני של פיתוח, שיפור והטמעה של הטכנולוגיות בשטח."

בסופו של דבר, רואש מאמין שנגיע ליכולת לשפר משמעותית את בריאות הציבור ואיכות החיים בעזרת בינה מלאכותית, אך עלינו להתקדם בנושא בצורה שקולה ואחראית, תוך בחינה מתמדת של ההשלכות וההשפעות על החברה והפרט.

הפוסט נעמה מאייר בסיליקון קלאב: מערכות בינה מלאכותית עשויות לסייע משמעותית בגילוי מוקדם של מחלות ובטיפול פרטני של כל מטופל הופיע לראשונה ב-Chiportal.