דב אוסטר, ממובילי "אור איתן": "הטכנולוגיה לא תחליף את האנשים"

במפגש הסיליקון קלאב – פורום מנכ"לי ההייטק הציג אוסטר את פריצות הדרך שאפשרו את פיתוח מערכת הלייזר הישראלית, אך הקדיש חלק ניכר מדבריו דווקא לגורם האנושי, ליוזמה בשדה הקרב ולצורך בשיתוף פעולה בין התעשיות. מערכת הלייזר החדשה נקראת אור איתן ע"ש בנו, סרן איתן אוסטר ז"ל, מפקד צוות ביחידת אגוז שנפל בלבנון

"הרוח תנצח את המלחמה, המקצועיות תקבע את המחיר". במשפט הזה, שאמר בנו סרן איתן אוסטר ז"ל, בחר דב אוסטר לתמצת את המסר המרכזי בהרצאתו במפגש פורום מנכ"לי ההייטק Silicon Club, שנערך ב־29 במאי במוזיאון ANU שבאוניברסיטת תל אביב. המפגש אורגן בידי חברת ASG, המוציאה לאור גם את פורטל החדשות היומי CHIPORTAL.

אוסטר, מבכירי מפא"ת וממובילי פיתוח מערכת הלייזר רבת־העוצמה "אור איתן", יכול היה להקדיש את הרצאתו כולה להישג ההנדסי. במקום זאת, הוא פתח דווקא באזהרה מפני התפיסה שלפיה טכנולוגיה חדשה תפתור לבדה את בעיות הביטחון.

לדבריו, גם המערכות המתקדמות ביותר אינן יכולות להחליף את האנשים הנדרשים להפעיל אותן, להסתגל למצבים בלתי צפויים ולקבל החלטות בתנאי אי־ודאות. "בסוף הרוח תהיה משמעותית ותמיד חשובה יותר", אמר. הוא הזכיר מכתב שכתב לאיתן בעת שהיה בטירונות, ובו הזהיר כי ברגעי משבר הטכנולוגיה עלולה להיכשל והמנהיגות עלולה לטעות — ואז יהיו אלה הלוחמים הצעירים שיידרשו לעצור את האיום.

סרן איתן אוסטר, מפקד צוות ביחידת אגוז, נפל בקרב בדרום לבנון ב־2 באוקטובר 2024, בגיל 22. מערכת הלייזר, שנודעה במהלך פיתוחה בשם Iron Beam או "מגן אור", קיבלה את השם "אור איתן" לזכרו. המערכת נמסרה לצה"ל בסוף 2025 ונועדה להשתלב במערך ההגנה האווירית הרב־שכבתי לצד מערכות היירוט הקיימות, ולא להחליפן.

לא לייזר אחד, אלא מערך של מקורות אור

אוסטר הסביר כי אחד האתגרים המרכזיים בפיתוח נשק לייזר הוא הפקת עוצמה גבוהה תוך שמירה על איכות האלומה. הניסיון לבנות מקור לייזר יחיד וגדול נתקל במגבלות הנדסיות ובבעיות של חום, אמינות ועמידות. הפתרון הישראלי התבסס על גישה מודולרית: שילוב של מקורות לייזר קטנים יותר לכדי אלומה אחת בעלת עוצמה גבוהה.

אלא שחיבור מקורות רבים יוצר בעיה חדשה — קשה למקד את האנרגיה בנקודה אחת ולשמור על איכות אלומה הדומה לזו של מקור יחיד. לדברי אוסטר, אחת מפריצות הדרך של התוכנית הייתה היכולת לשלוט באופן מדויק ביחסים שבין האלומות השונות ולשלבן באופן קוהרנטי.

אתגר נוסף הוא האטמוספירה. מערבולות אוויר, לחות, אבק ושינויי טמפרטורה מעוותים את האלומה בדרכה אל המטרה ומפזרים חלק מהאנרגיה. הפתרון שפותח בישראל כולל תיקון מהיר של חזית הגל, כך שהמערכת מפצה על העיוותים האטמוספריים ושומרת על ריכוז האנרגיה.

המערכת משלבת אמצעי גילוי, מעקב והכוונה עם מקור לייזר רב־עוצמה. היא מיועדת להתמודד בעיקר עם איומים אוויריים קצרי טווח, ובהם רקטות, פצצות מרגמה וכלי טיס בלתי מאוישים. יתרונה הכלכלי הוא שהיירוט אינו דורש טיל מתכלה ויקר בכל הפעלה, אלא בעיקר אספקת אנרגיה ותחזוקת המערכת.

להביא את הטכנולוגיה עד לקצה

לצד מערכת הלייזר, אוסטר הצביע על פער רחב יותר בין הטכנולוגיה הקיימת בתעשייה לבין הכלים המגיעים בפועל אל הכוחות בשטח. לדבריו, אף שישראל מחזיקה ביכולות מתקדמות בתחומי חישה, בינה מלאכותית ורחפנים, בתחילת המלחמה לא תמיד היו המערכות זמינות בהיקפים הנדרשים.

הפער נסגר לעיתים באמצעות יוזמות מקומיות, התאמות מהירות ופתרונות שפיתחו אנשי מילואים תוך כדי הלחימה. בעיני אוסטר, הגמישות הזאת היא יתרון ישראלי מרכזי, אך אין להסתמך רק על אלתור. התעשייה ומערכת הביטחון צריכות לבנות מראש מסלולים מהירים להטמעת טכנולוגיות חדשות אצל היחידות המבצעיות.

אחד התחומים שבהם עשויה הבינה המלאכותית לסייע הוא תכנון וניהול משימות. מפקדים נדרשים כיום להפעיל מערכות מורכבות ולבחור בין חיישנים, אמצעי תקשורת וכלים שונים. מערכות AI יכולות לעזור להם להבין את היתרונות והמגבלות של כל אמצעי ולהציע דרכי פעולה — אך לא להחליף את שיקול הדעת האנושי.

אוסטר גם הציע לשנות את יחידת המדידה של פיתוחים צבאיים. לדבריו, התעשייה נוטה למדוד את השיפור שמעניקה עוד כוונת, מערכת תצפית או מחשב לחייל היחיד. אולם "אין חייל בודד בקרב": יש לבחון כיצד הטכנולוגיה משפרת את תפקוד הצוות והמחלקה כיחידה אחת.

"האויב התעשייתי נמצא בחו"ל"

אוסטר שיבח את נכונותן של חברות הייטק, חברות תעשייה וסטארט־אפים להתגייס לפתרון בעיות שהתעוררו במהלך המלחמה. לדבריו, גם חברות שאינן רגילות לעבוד עם משרד הביטחון הסכימו לשתף ידע, להעמיד ציוד לבחינה ולהתאים מוצרים לצרכים מבצעיים.

פיתוח "אור איתן" חייב גם שיתוף פעולה בין חברות בעלות אינטרסים מסחריים וקניין רוחני משלהן. אוסטר אמר כי כאשר התברר שאפשר להפוך את הטכנולוגיות השונות למערכת מבצעית, חלק מהמחלוקות נדחקו הצדה והמהנדסים הורשו לעבוד יחד.

לדבריו, היתרון הראשוני של ישראל אינו מובטח לאורך זמן. לאחר שהודגמה היתכנותה של מערכת לייזר מבצעית, מדינות וחברות נוספות מאיצות תוכניות מתחרות. האתגר הבא יהיה לא רק הנדסי, אלא גם ארגוני ועסקי.

"השאלה היא אם נהיה מספיק גמישים גם בהיבט התעשייתי", סיכם אוסטר. "אנחנו צריכים להבין שהאויב התעשייתי שלנו נמצא בחו"ל". המסר שלו למנהלי ההייטק היה ברור: פריצת דרך מדעית היא רק תחילת הדרך. כדי להפוך אותה ליתרון מתמשך נדרשים אנשים, שיתוף פעולה, יכולת הסתגלות ונכונות להעביר את הטכנולוגיה מהמעבדה אל מי שזקוקים לה בשטח.