טייס החלל איתן סטיבה במפגש הסיליקון קלאב: "בחלל אין מקום לאילתורים"

סטיבה אמר את הדברים במפגש הרבעוני של הסיליקון קלאב שהתקיים השבוע בת"א ועסק בנושא החלל החדש (New Sapce)

"החלל הוא ענף שגדל בטירוף, לנו היתה משימה קשה ביותר – להרכיב משימת חלל ב-18 חודשים.. זה התחיל בנובמבר 2020 כשנשיא המדינה הצהיר על המשימה לציבור. שנה אחר כך לקחנו ציוד של חברה ישראלית – קסדת EEG, וב-8 באפריל עלינו לחלל עם ניסויים של חברות ואוניברסיטאות ישראליות." הסביר איתן סטיבה, האסטרונאוט הישראלי השני במפגש פורום בכירי ההייטק סיליקון קלאב שהתקיים ביום שלישי השבוע בת"א בארגון חברת ASG.

סטיבה היה חבר במשימת החלל הפרטית הראשונה AX-1 שבמסגרתה שוגרו ב-8 באפריל השנה לתחנת החלל ארבעה אסטרונאוטים פרטיים בחללית שחברת אקסיום חכרה מחברת ספייס אקס. במהלך שהותו בתחנה ביצע סטיבה עשרות ניסויים והעביר שיעורים לתלמידי בתי ספר. המשימה היתה מתוכננת להימשך עשרה ימים אך בשל אילוצים שונים היא ארכה 17 יום.

"החלק הראשון של עידן החלל התחיל בתחרות בין הרוסים לאמריקנים האדם הראשון יורי גגרין והאדם הראשון על הירח – ניל ארמסטרונג החלל הבינלאומית מאוישת משנת 2000 ורק השנה כל הדבר הזה נפתח לציבור לתעשייה לפרטיים. במשך כל ההסטוריה הגיעו לחלל פחות מ- 600 איש ב-61 שנה."

החלל פתוח לכולם

"החלל פתוח עכשיו לכולם, לא ליחידי סגולה שמגיעים לבניין 4S במרכז החלל ג'ונסון של נאסא ביוסטון – בניין האסטרונאוטים.י40 אסטרונאוטים מתאמנים שם. רק ארבעה יטוסו השנה. הרעיון של הצוות שלנו היה לפתוח את החלל לכולם. במתקן זה התחלתי את אימון האסטרונאוטים – יש שם מבנה שהוא העתק מדויק של תחנת החלל הבינלאומית. מתקן דומה נמצא בתוך בריכת ענק ומשמש לאימון האסטרונאוטים המתכננים לבצע הליכות חלל.

ערכנו סימולציות והשתמשנו כל מה שהטכנולוגיה מאפשרת וזה לא מספיק. עברנו מסלול אינטנסיבי לאורך שישה חודשים בנאס"א ובספייס אקס כי אלה שתי סביבות שונות השירותים שונים האוכל שונה. לומדים הכל. צילום אחסון, תפעול מערכות תקשורת, עבודה בחלל, מזון, שירותים היגיינה, שינה, ואפילו איך מטפלים זה בזה במצבי חרום רפואיים ובתסריטי קיצון. האמריקאים דוגלים בזה שצריך לעשות הכל הרבה פעמים וכשמשהו יקרה פשוט לעבוד.

פניתי לקהל העסקי והאקדמי בישראל ואמרתי שהצוות פותח את המשימה לכולם. הסברתי שאני מתכנן להיות עשרה ימים בחלל ומישהו רוצה לשלוח משהו לחלל אוכל לעזור לו. הגיעו הצעות מהרבה חברות ותעשיות, מחוקרים, ילדים, מחנכים, ואפילו משוררים. היו רעיונות מטריפים למשל ערכנו תחרות שירה לתיכוניסטים מי השיר העברי הראשון שייקרא מהחלל, מוזיקה.

ביוסטון מרכז הבקרה לטיסות מאוישות. כל עמדה זה אדם שמתעסק עם תחנת החלל. הקמנו בסיועה של צ'קפוינט בקומת הקרע של צק'קפוינט מרכז בקרה ומרכז מבקרים שהחורקרים, האומנים כל מי שרוצה לדבר איתי כול נשיא המדינה

האתגרים מטורפים, להשתתף במכרז של ממשלת ארה:ב למיין להתאים להכין אריזה משלוח לדאוג לעניניים כמו בטיחות, התאמה למשאבים, אימון תפעול מעבדה. לקחתי איתי דברים בעיתיים – נוזלים, תחשבו על תאים סרטניים.

לוח זמנים הדוק

"הדבר הכי מעניין הוא שבחלל אין מקום לאלתורים. הכל מסתמך על תהליכים, הכל רשום. כל מה שאתה הולך לומר ולעשות רשום. למדתי להעריך את זה שלא נולדתי במדינה תהליכית אלא יזמית. היה צריך לתאם תוכנית עבודה של 11 אסטרונאוטים כדי שהם לא יימצאו בדבוקה גדולה מדי במקום אחד. התכנון נעשה שישה חודשים מראש. השתלבנו בזה עם תוכנית מטורפת."

"8 באפריל 2022. יום השיגור. אנחנו מגיעים מהבידוד באורלנדו במסוק עם רופאה מלווה. בודקים שלא נדביק את האסטרונאוטים בתחנה. הולכים לחדר הלבשה לובשים את החליפות נכנסים לטסלות, יוצאים לדרך. רק אחד מהאסטרונאוטים (מייקל לופז אלגריה, א.ב.) הוא בעל נסיון של חמש משימות בחלל. כל האחרים זו הפעם הראשונה שלהם."

"פעם ראשונה שאני מרגיש שאני לא בסימולטור. מרחיקים את הזרוע נכנס פתאום אור שמש ורואים את החוף של פלורידה מהחלונות. רק שם התחלנו להרגיש שאנחנו במשימת חלל. 45 דקות לפני השיגור החל התדלוק. כולם בורחים למרחק של 4-5 קילומטרים והצינור מתמלא ב-500 טון דלק מימן וחמצן. הרגשנו זאת היטב.

פחות מדקה לפני השיגור קיבלנו אישור, ואז בעצם אין דרך חזרה. השיגור עצמו היה נעים. מאיצים ותוך שתיים וחצי דקות המאיץ מתנתק וחוזר לנחות על אסדה בים. בשלב זה מתפתח כוח משיכה של 3.7 ג'י. אתה מיד באוויר אין שום קפיצות. זה חלק ונעים ותענוג. לאחר אותן שתיים וחצי דקות אנחנו מרגישים את ניתוק הטיל ונראה כאילו אנחנו עוצרים ולא מאיצים יותר ואז נדלק עוד מנוע ומאיצים ל23 אלף קמ"ש ואחרי חמש דקות אנחנו בחלל. לקח לנו 5 שעות להגיע לתחנה ולהתאים את עצמנו למהירותה – ב28 אלף קמ"ש. החיבור מעניין כי התחנה עושה מסלול מעגלי ואנחנו מסלול אליפטי מנסים להתקרב אחד לשני. ברגע שמתחברים מאזנים את הלחצים. משווים לחצים ואז מתחילים לשמוע  שאנחנו צריכים להמשיך לרחף ליד התחנה בהוראת מפקד התחנה כי הוא לא הצליח לראות את השידור מתוך חללית הדאגון. התעכבנו כך 45 דקות עד שהצלחנו לעבור מעל תחנה קרקעית ולהעביר את השידור.

תחנת החלל מבפנים – כמו להכנס לתוך מחשב

"צפוף בתוך התחנה. זה כמו להכנס לתוך מחשב. מסביב שבע יחידות בכל צלע של התחנה המשמשות כתחנות עבודה. צריך לייצב את הרגליים כדי שהידיים יהיו חופשיות, אחרת צריך לפנות כל הזמן יד כדי להחזיק במשהו. זה מעייף. הדבר היפה ביותר הוא לצפות בכדור הארץ מהחלל. אי אפשר לתאר את זה במילים, זו חוויה הסטרית. בלילה רואים את זוהר הקוטב וברקים. רואים שהאטמוספירה היא שכבה דקה של 100 קילומטר. בלילה רואים את האטמוספירה בצורה יוצאת דופן."

"צילמתי גם את הזרוע הרובוטית שנבנתה בקנדה – שמבצעת תפקידים רבים בתחזוקת התחנה. אם קנדה יכולה לעשות את זה גם ישראל יכולה. בהמשך זכינו לראות הליכת חלל של שני אסטרונאוטים רוסים. הליכת חלל נמשכת שבע שעות כשהם חובשים חיתולים וחשופים לחילופי חום וקור."

הניסוי הראשון שהתקנתי ממש עם הגיעי לתחנה היה של חברת ספייס פארמה. בהמשך עשיתי עבודת אמנות שבמסגרתה התבקשתי לא לעשות כלום חצי שעה. בנינו פסל ממים, שידרנו שידור גלי רדיו לחלל שהפכו לפסל רדיו. ערכנו ניסויים על התנהגות ברקים של פרופ' יואב יאיר וקאולין פרייס. צפיתי בזוהר בקוטב הדרומי. מדהים.

כשינו כמה ניסויים עם קסדת EEG דיאגנוסטיקה רפואית בחלל היא עניין מאוד מסוך איך בודקים מה בודקים מה עושים אם מוצאים דברים. מדובר בניסוי של בריין ספייס. שכנעתי עוד שני קולגות שלי להשתתף בניסוי, וכך אספנו הרבה מידע וזה שנשארנו עוד שבעה ימים עזר. עשינו ניסויים עם קריספר, בניסוי אחר – של הטכניון יצקנו עדשות. מכיוון שמדובר בחומרים רעילים עבדתי בתא כפפות והיתה לי מצלמה על הכתף ומצלמה בתוך התא המצלמת את הניסוי כדי שיוכלו לראות את התוצאות. פרסנו גם אנטנה לננו לוויין המכונה NISSAN. פתיחת אנטנה היא תהליך מורכב. שלחו אלי, בדקתי כיצד הוא נפרס וצילמנו מדי יום כדי לראות אם יש תקלות אני מקווה שזה עזר לחברה הישראלית להצליח בעתיד. בנוסף ערכתי ניסויים שהוצעו על ידי ילדים – עשיתי זאת במודול היפני של תחנת החלל. לאחר מכן השחקנית נטע רוט לקחה את הצילומים הללו והפכה אותם לסרטונים המסבירים הכל – מהכרות עם החלל עד לניסויים מדעיים כמו השיעור במתח פנים של נוזלים הצלחתי לדחוף כדור פינג פונג לתוך טיפת מים.

וכמובן צילמתי את ישראל בכמה הזדמנויות. התחנה עושה 16 הקפות ביום. כל 45 דקות מתקיימת שקיעה או זריחה כדי לצלם את ישראל צריך להתכונן מאנגליה.

בנחיתה חווינו חום של אלפיים מעלות ושבע דקות של העדר תקשורת. אנחנו באווירה משולבת שקצת מפחיד, כיף שחוזרים הביתה אבל עצובים שנגמר. ראינו במצלמות את הפתיחה מרגישים את הנדנוד של המצנח ואתת הנגיעה במים. אוספים אותנו לתוך הסירה. הייתה לנו התערבות עם חברה של ספייס אקס כמה זמן ייקח להם מרגע שניגע במים ועד שיגיעו אלינם הם אמרו 37 דקות. בסוף זה לקח 36 שניות 55 שניות. הפסדנו ארוחה צוהריים.