החזרה למשרד: מדוע חברות רוצות להחזיר העובדים למשרדים?

ביולי 2020 הודיעה החברה האמריקאית  LivePerson Inc כי היא משנה לחלוטין את נוהלי העבודה שלה ומאמצת מודל עבודה חדש בשם  WFH (עבודה מלאה מהבית) כתוצאה מהשינוי האסטרטגי, החברה, שהעסיקה אז 1,300 עובדים, מתוכם 350 בישראל, החליטה לוותר על השכרת כל משרדיה וטענה שהדבר יחסוך לה כ-12-15 מיליון דולר בשנה.

באותה עת הכריזה גם חברת גוגל  בגאווה כי היא תאפשר לעובדיה

להגיש בקשה לעבודה קבועה מרחוק וללא צורך להגיע למשרדי החברה. 85% מסך הבקשות לעבודה מרחוק אושרו וכתוצאה מכך כמעט 14,000 מתוך 156,500 עובדי גוגל במשרה מלאה עברו למקום חדש או עברו לעבודה מרחוק לחלוטין. כעת, שנתיים אחרי אותו קיץ אופטימי, רוב החברות מנסות בכל כוחן להחזיר את העובדים למשרד רק שכעת הם נתקלות בבעיה שלא הכירו טרום עידן הקורונה. עובדים רבים מסרבים לחזור למשרד בטענה כי העבודה מהבית מאפשרת להם גמישות רבה יותר בניהול חייהם הפרטים ומצד שני הפרודוקטיביות שלהם רק עלתה.

אך למרות טענות העובדים כי הם יעילים יותר בעבודה מהבית, חוסכים זמן ודלק יקר בנסיעה למשרד ואפילו העובדה כי ניתן לשכור מומחים מקצועים גם אם אינם גרים באותה עיר או מדינה, נראה כי לרוב החברות העסקיות יש כמה סיבות טובות בגללן הן מתעקשות להחזיר את העובדים למשרדים:

אינטראקציה בין אישית

המפגשים בין עובדים במשרד מתחילים במפגשים אקראים בפינת הקפה, ממשיכים בפגישות מסדרון אגביות ומתקבעים בפגישות סדורות בחדרי הישיבות. לא משנה היכן הן מתקיימות, האינטראקציה הבין אישית חיונית לקידום פרויקטים, ועוד יותר לפיתוח מוצרים חדשים המבוססים על סיעור מוחות ורעיונות יצירתים. רבים מהרעיונות הללו נולדים באותן פגישות פיזיות הנערכות בין כותלי המשרד.

חשיפה להנהלה – דוגמא אישית

חלק מהחינוך העסקי שלנו קשור בדוגמא שאנו לוקחים מהעובדים סביבנו ועוד יותר ממנהלינו. עובדים רבים שאבו את מוסר העבודה שלהם ועוד יותר את יכולתם להיות מנהלים טובים מהתבוננות סביבם. המנהלים הם סמני הדרך שלנו ודוגמא אישית מהם משפיעה מאד על דרך התייחסות עובדיהם למקום העבודה ולצורת ביצוע העבודה.

אילון מאסק, מנכ"ל טסלה הידוע כמי "שישן" במפעלי החברה בתקופות של לחץ בעבודה וצורך לעמוד בלוחות זמנים, עמד בתוקף על כך שעובדיו יעבדו במשרד לפחות 40 שעות שבועיות או שהם מסתכנים בפיטורים. באימייל פנימי לעובדים כתב: "ככל שאתה בכיר יותר, הנוכחות שלך חייבת להיות גלויה יותר,

"בגלל זה חייתי כל כך הרבה במפעל – כדי שהעומדים על הקוו יוכלו לראות אותי עובד לצדם".

דוגמא אישית שכזו בוודאי משפיעה על מוסר העבודה ועל נכונות העובדים להשקיע מאמץ יתר במקום עבודתם במטרה לקדם את יעדי החברה ועמוד בלוחות הזמנים להם התחייבה.

טיפוח תרבות החברה

החיבור של אינטראקציה אישית עם מוסר עבודה גבוה עשוי להיות גם מדד לתרבותה של חברה. הדרך לטפח תרבות ארגונית בריאה היא ע"י הנחלת התרבות לעובדים וזו בדרך כלל קורית כאשר העובדים נמצאים יחד במשרד.

תרבויות רופפות, לעומת זאת, מאפשרות יותר גמישות ופיקוח עצמי והן מוכנות יותר להכיל עבודה מרחוק או עבודה היברידית ובהן העובדים מבצעים משימותיהם לא רק מהבית אלא לפעמים גם כאשר הם נמצאים על שפת הבריכה או בחדר הכושר. אבל אפילו החבות עם סביבות העבודה הגמישות ביותר מהססות כיום על ויתור מוחלט של העבודה מהמשרד.

נאמנות לחברה

עובדים רבים המנצלים את שיטת העבודה מרחוק לא תמיד יודעים מה מטרותיה של החברה בה הם עובדים, או מה החזון שלה. מבחינתם מקום עבודתם הוא מקום שבו הם יכולים לקבל תמורה כספית ראויה עבור

כישוריהם, נסיונם ומאמציהם. לכאורה אין בזה פסול אך בפועל זהו אחד הגורמים המרכזים לחוסר נאמנות עובדים ולנטישה מהירה של עובדים ובמיוחד הכשרונים ביותר שבינהם. כאשר אותם עובדים מקבלים הצעות עבודה אטרקטיביות יותר מחברות אחרות, אין להם בעיה לעבור לחברה חדשה שהרי למעשה הם כמעט ולא משנים דבר. אותו כסא ואותו מחשב בה השתמשו עבור חברה א' יכולים עכשיו לשמש אותם בעבודה עבור חברה ב' והרי ממילא אינם שותפים לערכים או למטרות החברה.

לעומתם עובדים המגיעים למשרד בבוקר, זוכים לחיוך של בוקר טוב מעמיתים לעבודה ואפילו בשיחה קצרה עם מנהלם המתענין בשלומם ושלום היקרים להם בבית, סביר להניח שירגישו תחושת שייכות דבוהה יותר לחברה בה הם עובדים. תחושת השייכות קשורה גם לתחושת מחויבות לחברה ולמנהליה דבר שישפיע מן הסתם על פרק הזמן הממוצע של העובדים בחברה.

להכיר את החברה

עובדים צעירים שהצטרפו לחברות בתקופת הקורונה לא מכירים את החברות. והכוונה היא שהם אינם מכירים אפילו את משרדי החברה בה הם עובדים, את העובדים האחרים שאינם שייכים לצוות שלהם ולפעמים אף לא פגשו פנים אל פנים את המנהל שלהם או את מנכ"ל החברה. זה כמובן יכול להשפיע על מידת השייכות והמחויבות שלהם כלפי החברה בה הם עובדים.

וכשמדובר בעובדים צעירים או חדשים יש לקחת בחשבון גם את שלב ההתלמדות. רוב אנשי המקצוע לומדים את עבודתם באמצעות מודל התלמדות, שכמעט בלתי אפשרי לשכפל בעולם הזום. אז נכון שבני דור ה-Y , ה-X וה-Z מעדיפים כיום לעבוד מהבית וכולם מחפשים גמישות ובחירה. חלקם אולי מעוניינים להגיע מדי פעם למשרד ולעבוד באופן היברידי אך הם לא רוצים שזו תהיה חובה.

סקר של מכון גאלופ שנערך בפברואר השנה, השווה בין כמות העובדים מרחוק לפני משבר הקורונה, כיום ובעתיד (ראו גרף). לפני עידן הקורונה רק 8% מכח העבודה בארה"ב עבד באופן מלא מרחוק, 32% עבדו במודל היברידי ואילו 60% עבדו רק מהמשרד. בפברואר 2022 כאשר מגיפת הקורונה הראתה סימני היחלשות אך עדיין נכחה במקומות רבים, עלתה כמות העובדים באופן אקסלוסיבי מרחוק ל-39% , 49% עבדו במודל היברידי ורק  % 19 עבדו כל העת מהמשרד. אך הנתון המעניין במיוחד הוא השינוי הצפוי בעתיד הקרוב. באותו סקר של גאלופ צפו הנשאלים כי 53% מהעובדים יעברו לעבודה במודל היברידי , 23%  יעבדו באופן אקלוסיבי מהמשרד ורק 24% יעבדו באופן מלא מרחוק.

הקורונה השפיעה ללא ספק על הרגלי העבודה של עובדים רבים ושינתה את תרבות העבודה ללא דרך חזרה. סקרים דומים לסקר גאלופ שנעשו בישראל בשנה האחרונה הציגו נתונים דומים עם נטיה גדולה יותר לעבודה מלאה מהמשרד. חלק מהעובדים אכן מעוניינים להגיע מדי פעם למשרד אך לטענת רבים החזרה למשרד באופן מלא היא כבר לא אופציה אפשרית.