הסוד הוא לשלוט ביסודות ולעבוד באהבה

חנן וולף, מנהל תוכניות לקוחות, בחטיבת החיישנים של חברת טאואר סמיקונדקטור הוא שף חובב אך הדרך שלו למטבח לגמרי לא היתה מקרית. בראיון מיוחד לשבבי פנאי סיפר לנו חנן על התחביב המעסיק אותו כבר 35 שנה לפחות.

חנן, מדוע אתה מבשל?
כבר בהיותי ילד, במסגרת פעילותי בתנועת צופי ים , כשיצאנו לטיולים או מחנות מצאתי את עצמי במטבח כמעט באופן טבעי. היה לי חשוב שיהיה אוכל טוב לי ולחברי ותמיד דאגתי שלא יצאו רעבים. כשהייתי סטודנט הבנתי די מהר שאם אני רוצה לאכול טוב, כמו שהייתי רגיל בבית, אז אין לי ברירה אלא לבשל. רוב האנשים לא מוכנים לעשות את המאמץ הכרוך באוכל איכותי אבל לי זה היה חשוב ולכן גם הייתי מוכן להשקיע את המאמץ הדרוש.

אז איך הכל התחיל?
גדלתי בחיפה בבית שבו לאוכל היתה חשיבות עליונה. עד היום אני זוכר את ימי שישי שהיו נפתחים בסיור קבוע עם אבא בשוק תלפיות. היינו הולכים לשוק כדי לקנות את המצרכים הטובים ביותר ולכל מוצר היתה החנות או הדוכן שהתמחו בו. את הגבינה הבולגרית קנינו אצל הבולגרי ואת הקשקבל אצל הטורקי והכי חשוב היה הבשר. כי כאן לא היה מספיק להגיע לקצביה הכי טובה אלא בזכות הקשרים הקרובים שפיתח אבא עם הקצב הוא גם קיבל את הנתחים הכי טובים. וכך היינו עוברים מפינה לפינה בשוק כשאבא מנהל שיחות אינטימיות עם המוכרים, שואל לשלומם, מתענין בבני המשפחה שלהם וגם בודק איזו סחורה יש להם השבוע. וכשהסלים היו מתמלאים הייתי עוזר לאבא לסחוב את הסלים הכבדים במעלה הדרך הביתה.

בבית חיכתה לנו אמא שלקחה את כל המצרכים ובישלה לנו מטעמים. כילד אני זוכר את תחרויות הבישול בין אמא שלי לדודה שלי כאשר כל אחת מהן ניסתה להרשים בבישוליה את שאר בני המשפחה. האוכל היה נושא מרכזי בשיח בבית ואפילו קיימנו טעימות עיוורות של גבינות למשל בהן היינו אמורים לזהות של מי גבינת הקשקבל שטעמנו? חוץ מזה, אמא היתה בשלנית מצטיינת ותחת ידיה יצאו תבשילים נפלאים. לא לחינם חרטנו על קברה את המילים ” נתת לנו טעם לחיים”.

וכבר אז ידעת שתהיה בשלן?
כבר אז הייתי ילד שהצטיין באכילה (צוחק), אבל חוץ מלעזור לאמא לקלף שעועית לא הסתובבתי במטבח ולא חלמתי שאבלה שעות רבות במטבח כשאתבגר. כשהייתי סטודנט התחלתי לבשל לעיתים קרובות ויצא שביקשתי מאמא מתכונים. אני זוכר שכשביקשתי את מתכון קציצות הבשר שלה החלה לבכות. חשבתי שהיא בוכה משמחה אך התברר לי שהיא פשוט דאגה שכבר לא אבוא לאכול אצלה… אחר כך גם הבנתי שלא כל כך פשוט להכין את הקציצות כמו אמא!

האם למדת בישול בצורה מסודרת?
מעולם לא למדתי בישול בבית ספר כלשהו. זה הכל ניסוי וטעיה. לדעתי, הדבר הכי חשוב באוכל זה להכין אותו באהבה. צריך כמובן להשקיע בחומרי גלם טובים וגם להכין את כל השלבים תוך דיוק בביצוע וביחד עם כל זה יש מקום ליצירתיות וחידושים שאתה מפתח עם הזמן.

שתף אותנו, כשאתה נכנס למטבח, איך אתה מחליט מה להכין?
אני מבשל בדרך כלל בסופי שבוע, חגים וארועים משפחתים. אז לפני שנכנס למטבח מתייעץ עם רעייתי ובודק מי הקהל הרלוונטי שיגיע לארוחה. חוץ מזה יש שיקולים עונתים כלומר יש ארוחות קלילות יחסית שמתאימות יותר לקיץ ויש אוכל מנחם שמתאים יותר לאוירת החורף.

ויש לך מנות דגל?
יש נוסטגליה שקשורה בבישול. כשאני במטבח אני נזכר באמא ותבשיליה והיא ממש נוכחת כאן לידי במטבח. חוץ מזה, יש קלסיקות שקשורות בחגים כלומר בראש השנה סביר להניח שאכין צלי בקר, בפסח אכין לשון וקציצות קרישה.

אחת המנות האהובות עלי ועל בני משפחתי היא עוגת בשר שזהו למעשה בצק עלים ממולא בשר. את המנה הזו אני מגיש עם גרטן תפוחי אדמה, עגבניות שרי וצנוברים וגם טחינה בצד.

היום נראה שיש הרבה יותר אפשריות בהכנת האוכל, האם כך?
בשנות הששים מעבר למוצרים בסיסים כמו בשר, עוף ודגים היו מעט מאד אפשריות וגם התבלינים הסתכמו במלח, פלפל ופפריקה. היום האפשריות הן אין סופיות וזה מוסיף ליצירתיות. אני גם שמח שהמשפחה שלי נהנית מאוכל טוב וחש שהאוכל מחבר את המשפחה. לא ציפיתי שזה יקרה אבל גם הילדים שלי נהנים להיכנס למטבח לבשל ועושים דברים שאותי ממש מרגשים.