חשיפה: ההחמצה הענקית של טאואר סמיקונדקטור בהודו

חלום המפעל הראשון של טאואר בהודו התנפץ! טאואר סמיקונדקטור הישראלית ביטלה, באופן מפתיע, את תוכניותיה להקים מפעל שבבים אנלוגיים בשיתוף עם קבוצת אדני ההודית. עסקה שהייתה אמורה להיות קפיצת מדרגה אסטרטגית עבור החברה הישראלית, במימון ממשלתי נדיב של 80%, נגוזה ברגע האחרון – והותירה את "המגרש ההודי" למתחרים.

בתחילת ספטמבר 2024, לאחר משא ומתן ממושך ורווי אכזבות ודחיות, הודיעה חברת טאואר סמיקונדקטור הישראלית על כוונתה להקים את מפעל השבבים האנלוגיים הראשון בהודו, בשיתוף הקונגלומרט ההודי הנודע – קבוצת אדני. את ההודעה על הקמת המיזם הודיע בגאווה אקנת שינדה ( Eknath Shinde) ראש הממשלה של מדינת מהרשטרה בפוסט שפרסם ברשת-X . היה זה הישג יוצא דופן עבור טאואר והזדמנות עסקית מסקרנת.

המיזם תוכנן לקום כאמור במדינת מהארשטרה שבמערב הודו, בהשקעה של 10 מיליארד דולר, כאשר ממשלת הודו התחייבה לממן כ-80% מעלויות הקמתו בהמשך להחלטתה האסטרטגית להפוך לשחקנית מובילה בתעשיית השבבים העולמית. אף שמדובר היה בשתי חברות פרטיות, המימון הממשלתי הנדיב ביטא מחויבות עמוקה למיזם ולפיתוח תעשיית השבבים במדינה.

עבור קבוצת אדני, שיתוף הפעולה עם טאואר פתח דלת לעולם השבבים באמצעות הניסיון, המומחיות והטכנולוגיה שפיתחה החברה הישראלית לאורך השנים. מצדה של טאואר, זו הייתה אמורה להיות קפיצת מדרגה אסטרטגית – גם בהרחבת קיבולת הייצור וגם במיצובה כשחקנית גלובלית משמעותית במיוחד לאחר שהאיחוד המתוכנן עם אינטל לא יצא אל הפועל.

זמן קצר לאחר מכן, הכריזה קבוצת טאטא ההודית כי היא מתכוונת להקים מפעל שבבים משלה בעיר דולרה שבמחוז גוג'אראט. (לא רחוק ממומבאי) בשיתוף עם החברה הטייוואנית  Powerchip Semiconductor Manufacturing Co.  (PSMC) השתיים הודיעו על הקמת מפעל לייצור שבבים בקוטר 300 מ"מ, בהשקעה של כ-11 מיליארד דולר.

אך בעוד שטאטא ו־PSMC  החלו לקדם מיד את הפרויקט המשותף שלהן, מיזם טאואר־אדני נותר תקוע. במרץ 2025 נפוצו שמועות על קריסת העיסקה, ובחודש שעבר אישרה טאואר את הפרטים – המפעל לא יוקם.

למרות דיווחים שניסו לרמוז על שינוי מצד קבוצת אדני, ל- Chiportal נודע כי ההחלטה על ביטול התוכניות התקבלה ע"י מנכ"ל טאואר, ראסל אלוונגר, שהחליט לסגת מהמיזם.

הזדמנות אסטראטגית שהוחמצה

גורמים הבקיאים בפרטי העסקה טוענים שההחלטה לוותר על מיזם השבבים בהודו הייתה החמצה אסטרטגית גדולה. המפעל המשותף  אמור היה להוסיף לטאואר קיבולת של כ־50,000 פרוסות סיליקון בקוטר 12 אינץ' בחודש – שדרוג משמעותי לפעילותה הגלובלית. מעבר לכך, המחויבות של ממשלת הודו, שהייתה מוכנה לממן את מרבית עלות הקמת המפעל הפכה את ההזדמנות למפתה במיוחד.

בנוסף, נסיגתה של טאואר מהמהלך השאירה את "המגרש ההודי" לקבוצת טאטא הצפויה להקים מפעלים נוספים כדי לספק את הקיבולת הדרושה לשוק הבינלאומי ולרכוש נתחי שוק נוספים על חשבון טאואר.