לפני כמה ימים פגשתי ינן בשם ניסים עובד. לרבים השם הזה לא אומר הרבה אבל אם אומר שבעצם כולם קוראים לו נישקה, רבים מחובבי היין יניעו ראשם בהבנה ויגידו א.. אז למה לא אמרת נישקה.
נישקה הוא אכן שם שאי אפשר לשכוח במהרה והאיש מאחורי השם הוא בהחלט איש מיוחד בנוף תעשיית היין המקומית. מיוחד כמו התוית על בקבוקיו בהם בחר לשים את תמונתו כילד, לבוש מכנסיים קצרים, לראשו קסקט ובידו הימנית תיק בית הספר.
הוא נולד במעברת עולים במגדיאל כיום חלק מהוד השרון ועדיין גר בבית בו נולד וגדל. נישקה הוא שם שהודבק לו בצעירותו ולמרות שלא ברור מדוע בן עולים מעירק קיבל שם אשכנזי משהו הוא מאד גאה בו .אבל הניגוד הקטן הזה הוא סממן אופייני מאד לאיש מרתק ומלא ניגודים. מצד אחד מדובר באיש עסקים מצליח המנהל סניף מקומי של חברת Kaeserהגרמנית העוסקת ביעילות אנרגטית ובפתרונות חכמים לאספקת אוויר דחוס ומצד שני הוא איש יין ברמ"ח איבריו וכפי שבמהלך היום הוא עסוק בניהול 40 העובדים במשרדיו כשמגיעה עונת הבציר הוא מרוכז כולו בהחלטות על יום הבציר המדויק ועל מיצוי המיטב מהענבים שהצליח לקבל מהכורמים עמם הוא עובד בכל רחבי הארץ.
וכמו שנישקה אינו מצניע את המעברה בה גדל כך הוא לא מתבייש להגיד (וכמעט מתגאה) בכך שכאשר החליט ללמד בבית הספר שורק ליין והשלים את הקורס בן השנה (מבציר לבקבוק) היין שהצליח להפיק היה ממש גרוע. או כפי שהוא אומר" מזלי שיצא לי יין גרוע". בשנה השניה שלו היין יצא קטסטרופה (כדבריו) אבל הנסיונות הלא מוצלחים הללו לא רק שהרתיעו אותו אלא רק הוסיפו ודרבנו אותו לשפר את עצמו ולעשות יין טוב יותר.
וכך אחרי כמה שנים של ניסוי וטעיה הצליח לשפר את ינותיו והיום הוא מייצר 5,000 בקבוקי יין מזנים שונים. כאן המקום לציין שהגעתי ליקב של נישקה (השוכן בחצר בית הולדתו) לאחר שטעמתי את ינותיו במספר הזדמניות והופתעתי לטובה.
ההפתעה הזו סיקרנה אותי והחלטתי להכיר את היקב ואת האיש מאחוריו יותר מקרוב. כשביקשתי להבין מה מהי פילוסופית עשיית היין של נישקה הוא שמח לפרוס בפני את האני מאמין שלו:
"קודם כל אני מקפיד על איכות" פתח ואמר. "אבל לא רק. אני מאמין בשימוש בענבים מכל חלקי הארץ באותו היין. למשל אני משלב ענבי סירה ממצפה רמון עם ענבי סירה מרמת הגולן והשילוב בין איזורי אקלים שונים נותן לדעתי ערך רב יותר של טעמים.
חוץ מזה אני משתדל לעשות ינות זניים. בלבנים עשיתי כבר ויוניה, רוסאן, פינו גרי ושרדונה ובאדומים אני עושה ינות זניים מקברנה סובניון, סירה, פטיט וורדו. יש לי גם רוזה שעשוי מענבי סנסו וגם שני בלנדים. בלנד אדום בשם דייזי (הקרוי ע"ש אימי האהובה) ובלנד לבן בשם בולרו. הבלנד משתנה מדי שנה בהתאם לענבים שיש לי.
הינות שאני עושה זה אני בבקבוק. אני סקרן, אני חוקר ואני רץ למרחקים ארוכים. אפרופו מרחקים ארוכים, נישקה הוא גם רץ מרתון ובוגר אתגרי איש הברזל (שם גם פגש את ארמנד וסווטה, שני חברים העוזרים לו במלאכת שיווק היין).
בין סיפוריו של נישקה על דרכו בעולם היין הספקנו גם לטעום כמה ינות:
רוסאן 2023
צבעו צהוב זהוב, חלל האף מתמלא בצרור פרחים ריחני בעיקר פרחים לבנים כמו יסמין, בפה קיבלתייין בעל טעמי פרי הדר לצד וניליות, מעט חמאתי ובעל חמיצות טובה. טעמי הווניל והחמאה הגיעו ככל הנראה מהעובדה כי 50% מהענבים שהו בחביות (בנות שנה) במשך 6 חודשים.
סירה 2022*
צבעו אדום כהה עם מעט סגול. הארומות השופעות של היין מזכירות פלפל ירוק,פלפל שחור ועוד עשבי תיבול אחרים. בפה קיבלתי טעמי שזיפים שחורים בשילוב קרמל וקפה. למרות שהיין צעיר יחסית חשתי בטעמי ליקר האופינים לינות ותיקים יותר ולצד מתיקות השזיפים הבשלים חשתי גם בחמיצות טובה ומאזנת. היין שהה 12 חודשים בחביות עץ אלון והענבים הגיעו מכרמים במצפה רמון ורמת הגולן.
דייזי 2022
צבעו אדום/סגול כהה דומה לבצע חציל. באף הרחתי פירות יער, פטל ומעט פרי ירוק שטרם הבשיל. הפה היה עשיר בטעמי דובדבנים אדומים בשלים, שוקולד וקפה וחמיצות בולטת. לצד גוף מלא ויין עשיר חשתי שהיין עדיין צעיר, טאני וקצת לא מאוזן .מדובר ביין שנעשה משילוב בין ענבי פטיט סירה, סירה ופטי וורדו. משיחתי עם נישקה הבנתי שהזנים הללו היו סוג של אילוץ ולכן בחר בהם. יחד עם זאת הסכים שליקב היום שנים טובות יותר עם הבלנד דייזי.
ברברה 2024 – טעימת חבית
בסיום הביקור הציע לי נישקה לטעום מיין שעדיין נמצא בתהליך. זהו יין שאמנם סיים את שלב את ההתישנות בבקבוק אך הועבר למיכל נירוסטה לפני ביקבוק. כאן חיכתה לי הפתעה לטובה. למרות שהיין הזה נעשה די במקרה ומדובר בשנה ראשונה של שימוש בזן הברברה ביקב, ליין ארומות נפלאות המזכירות את הינות האיטלקים בכלל ואת ינות פיאמונטה בפרט. באף ניחוחות אדמה תחוחה, עשבי תיבול ופירות יער חמצמצים. בפה ניכר שמדובר ביין צעיר אך יחד עם זאת הוא מאוזן, עשיר בטעמים ובעל חמיצות טובה לצד מתקתות אופיינית לאוכמניות שחורות ותותים מיובשים.
כבר הזכרתי קודם כי נישקה הוא איש מיוחד וכך גם כל מה שקשור בעשיית היין שלו. זה בא לידי ביטויבמיוחד בבקבוקי היין שעל כולם תוית כמעט אחידה. לדברי נישקה התמונה שעל הבקבוקים מזכירה לו ולכל מי ששותה מינותיו את ארץ ישראל הישנה והטובה. בנוסף, – לכל יין בחר נישקה שיר קצר המודפס על הבקבוק. לפעמים קשה למצא את הקשר בין השיר שעל הבקבוק לסוג היין אבל כולם שירים המדברים לנישקה כי מבחינת נישקה יין זה יצירה וכל יין שעושה הוא יצירה יחודית משלו. "מה שבקבוק זה אני" הוא מסכם.
אז מה הסוד שלך שאלתי? כיד אתה מצליח לייצר יין איכותי שכזה?
אני מקפיד על תהליכי עשית היין ובמיוחד על הנקיון. ההקפדה מתחילה כאשר אני לומד את הכרמים שיש לי, עובד עם הכורמים ומחליט מתי לבצור.
ומה האני מאמין שלך?
אני מאמין שצריך להנגיש יין טוב לכמה שיותר אנשים ולכן משתדל לשמור על מחירים סבירים, סבב המאה ש"ח לבקבוק. ככל שיהיה לי יותר יין אעשה מאמץ להנגיש אותו ליותר אנשים.
התרשמתי מאד מגישתו של נישקה והיא ראויה להערכה ולשימור. פעמים אין ספור אני חש כי ייננים רבים בישראל בוחרים למכור את ינותיהם במחירים של 150 ש"ח או אפילו 180 ש"ח לבקבוק מתוך מחשבה שמחיר גבוה ממתג את המוצר כאיכותי. בפועל, במיוחד לנוכח התחרות ההולכת וגוברת מצד יינות איכות מחו"ל, אותם יקבים פוגעים בראש וראשונה בעצמם , גורמים לצרכנים להעדיף ינות חו"ל הנמכרים במחירים אטראקטיבים יותר (גם אחרי הוצאות הובלה, יבוא ומיסים) וכך כורתים את הענף עליו הם עצמם יושבים.
