כאזרח סיני שבסיסו בשנגחאי, התבוננתי וחוויתי את משבר נגיף הקורונה מההתחלה וניסיתי למצוא את ההסברים האמיתיים למחלוקות הגדולות בסין ומחוצה לה. סין בוודאי אינה נטולת אשמה (שלא התריעה על התפרצות המגיפה). אני אישית התחלתי לבקר בחריפות ובאופן פומבי את ממשלת חוביי כבר לפני חודשיים בגלל חוסר היכולת וחוסר היעילות שלהם בתגובה לנגיף, וגם בטיפול לא יעיל בציוד הרפואי שנתרם להם.
אך האם אלה הגורמים להתפרצות הטרגית של הנגיף במדינות אחרות? האם יש להאשים את סין בהפצה הגלובלית של הנגיף? ממש לא. מדוע? התפרצות הנגיף בסין אושרה בשלהי ינואר, כאשר היו מקרים בודדים שהתרחשו במדינות אחרות, ולכן היה צריך להתריע על כך בעולם , וכשהמקרים המאושרים זינקו באגרסיביות בחוביי בתחילת פברואר, כל שאר העולם צפה במצב בסין מבלי לנקוט באמצעי נגד יעילים למעט סגירת הגבול שלהם עם סין, העולם האמין שזו הדרך היעילה ביותר למנוע את הוירוס, חלקו אפילו שמח על המצב הסיני. בעולם חשבו שהנגיף עשוי להדביק רק סינים או אסייתים, ולא לבנים או גזעים אחרים, אך בסופו של דבר נגיפי הקורונה נמצאו בכל מקום בעולם.
אם הם מאשימים את סין בעיכוב ההכרזה על המגיפה, עלינו לשאול מדוע הם לא עשו דבר יעיל עד מרץ? מה הם עשו בפברואר כאשר בסין היו עשרות אלפי מקרים של נדבקים ואלפי מתים?
כמה פוליטיקאים משוגעים אף טענו כי סין המציאה את הנגיף הזה כדי לשלוט בעולם. אם כך, מדוע סין הרשתה לעצמה לסבול כל כך הרבה קודם? איך אתה יכול לשלוט בעולם עם נגיף כזה? איני יכול להעלות בדמיוני איך ניתן לבדות את כל הטענות השגויות הללו, הן היו היסטריות וחסרות טעם. בכל מקרה זו עדיין תעלומה מתי ומהיכן מקורו של הנגיף.
נכון להיום (16 אפריל, 2020), הרוב המכריע של חולים סינים (67,803 מתוך 83,797 מקרים) נמצאים בחוביי, ישנם רק 1,019 מקרים במחוז הונאן, עיר הולדתי, הסמוכה לווהאן במרחק של נהר יאנגצי, ורק 339 מקרים מקומיים (עוד 289 מקרים מחו”ל) בעיר שלי שנגחאי, שהיא אחת הערים המתוירות ביותר בסין. מה המשמעות? המשמעות היא שהממשלות האחרות למעט חוביי עשו עבודה די טובה.
יש שיגידו שהמספרים הסינים לא אמינים, אני יכול לומר שהם פחות או יותר אמינים, מכיוון שמעולם לא שמעתי שמישהו נדבק באזור שלי עד לפני שבועיים. אשתו של זוג אמריקני שהתגורר בבניין שלי הגיעה משיקגו לפני חודש, האישה נבדקה כשנחתה בשדה התעופה בשנחאי ואובחנה כחולה אך התאוששה לאחר טיפול של שבועיים בבית חולים, ואנחנו לא מכירים מקרים אחרים באזור המאוכלס מאוד (יותר מ- 20,000) מאז תחילת המגיפה.
אם הסינים אשמים בהפצת הנגיף ברחבי העולם, מדוע אנו לא רואים חולים סינים רבים במדינות אחרות? נכון יותר לומר שבמדינות רבות, החולים הסינים נדבקו באופן מקומי אך לא מסין. הסיבה לכך שסינים נדבקים פחות במדינות שנפגעו קשה היא שהם היו רגישים יותר למצב בסין, ונקטו ביותר שיטות הגנות מאשר אנשים אחרים. לדוגמא, יותר סינים חבשו מסכות בתחילת הדרך אך זה גרם לכך שהם הופלו לרעה במדינות רבות. מסיכה היא דרך יעילה מאוד למנוע את הנגיף, אך היא נדחתה על ידי מדינות רבות שחשבו שהאנשים הסינים מפוחדים וטועים. תוסיפו לכל זה את העובדה שבשבועות האחרונים נראה שסין קיבלה הרבה יותר מקרים מיובאים מאשר מקרים מקומיים. לכן האשמת הסינים בהפצת הנגיף היא בהחלט שגויה.
בתחילה נראה כי ממשלת סין אכן ניסתה להמעיט בחומרת המצב, אך אז איש עדיין לא הבין עד כמה זה יהיה רציני, והיו רק עשרות אנשים שנדבקו עד אז ומעטים שהפכו לחולים קשים, כך שאפילו ממשלת סין לא הצליחה להבין כמה המצב חמור אבל פרסמה את המקרים. מה לדעתכם היו עושות מדינות אחרות?
גם אחרי שסין הודיעה על התפרצות הנגיף בינואר, מדינות רבות הפסיקו את כניסתם של אנשים שביקרו בסין במהלך 14 הימים האחרונים, אז מה אחרים עשו? ישראל, אוכלוסייה המונה 9 מיליון תושבים, היתה בין המדינות הראשונות שהפסיקו כניסת של אנשים שביקרו בסין כבר ב -31 בינואר, אך יש לה כעת יותר מ 13,000 מקרים של נדבקים. ממשלת ישראל נראתה בתחילת הדרך זהירה למדי, אז מדוע יש לישראל כמות כה גדולה של מקרים?
ארה”ב הייתה גם אחת המדינות הראשונות שסגרו את הדלת לסין, אך ממשלת ארה”ב לא נקטה מספיק צעדים עד מאוחר יותר במרץ. התגובה הייתה איטית מדי, וזו הסיבה למספר הגדול ביותר של מקרי מוות בארה”ב.
סין חוזרת לשגרה כעת, אך עדיין משתמשת באמצעי מניעה רבים. הרגעת התפשטות הנגיף בסין נובעת מפעולות הנגד המהירות והמאסיביות שנקטה הממשלה. כמה פוליטיקאים, אקטיביסטים בינלאומיים או מומחים החלו להאשים את סין, מכיוון שהם מקנאים בסינים ומצאו את הנשק החדש הזה לתקוף. יש עורכי דין שמנסים לתבוע את סין ולדרוש פיצויים עצומים, הייתי אומר שזה חסר הגיון, ורבים מהם פשוט ניסו לפרסם עצמם. הם ניצלו את המשבר הציבורי הבינלאומי הזה כדי להועיל לעצמם.
כאשר נגיף הקורונה מתפשט בכל רחבי העולם, יש גם המון ידיעות מסולפות וטענות שווא המועברות ברחבי העולם, וכמה פוליטיקאים מחפשים שעיר לעזאזל על ידי האשמת אחרים באי יכולתם להילחם בנגיף.
אינני תומך תמידי בממשלה שלי, אפילו מתחתי ביקורת רבה עליהם. אבל אני גם לא אוהב את אותם פוליטיקאים צבועים, עורכי דין ומומחים כביכול. אינני מנסה לעורר את כל אלה שמנצלים את ההזדמנות הזו בכדי לקדם את סדר היום שלהם, אבל חבריי, אתם חייבים להיות ערנים, אל תלכו שולל על ידם כי זה עלול לפגוע בכם ובמשפחותיכם.
שתי השאלות האחרונות שאני שואל: מה היו עושים האנשים הללו במצב דומה ומה היה ההבדל אילו סין הייתה מכריזה על המקרה ההדבקה הראשון מוקדם יותר בדצמבר?
הכותב הוא המייסד של ארגון “התוכנית הישראלית”, ארגון ללא כוונת רווח התומך בקידום מדינת ישראל בסין. בעבר חי שנתיים בישראל ובוגר תואר MBA מהמרכז הבינתחומי הרצליה (IDC).
אכן מאמר מעניין ורציני, שתי נקודות להדגשה:
– משיחות עם הלקוחות הסינים (מזאנזאו ודליאן), למרות שבתי הקפה עובדים והתחבורה הציבורית פועלת, התושבים מסתגרים מחשש לבריאותם,
-ההתפרצות בארץ מקורה מארה”ב (50%) ואירופה (30%), אגב קבוצת הצלינים מקוריאה לא הדביקה בכלל בארץ
NI HA
מסכים עם כל הנאמר בכתבה למעט הביקורת על עצירת הטיסות מסין ואל סין מישראל.
המציאות מוכיחה שצעד זה היה הדבר הנכון לעשותו וההוכחה לכך היא שעצירת טיסות נעשתה בהמשך על ידי מדינות רבות.
יש להדגיש, העצירה נעשתה כדי למנוע מבעוד מועד את התפשטות הניף וחלילה לא כדי לפגוע בצורה כלשהיא בסין.
ישראל היא מדינה קטנה ולכן סכנת התפשטות הנגיף גדולה לעין שיעור מסכנת ההתפשטות במדינה כה גדולה כמו סין ויש לקוות שהסינים יבינו זאת ולא יראו בצעד הפסקת הטיסות הפניית עורף לקשרים בין ישראל לסין.
עוד הערה – מספר החולים בישראל לכל מיליון תושבים בעת הזאת, נמוך מאד יחסית למדינות אחרות ולכן האמירה “מדוע יש לישראל כמות כה גדולה של מקרים?” בטעות יסודה.
זאי ג’אן