האם הקונסולידציה בענף השבבים בלתי נמנעת?

וולדן ריינס, מנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים בחברת מנטור גרפיקס סבור שלא כך הדבר, שמי שמתמזג לתוך חברות אחרות אלו רק החברות שלא הצליחו להתאים עצמם לשינויים הטכנולוגיים התורנים
.

התעשיה כבר מקבלת את העובדה שמיזוגים וקונסולידציות בענף השבבים הם דבר הכרחי. היטאצ'י ומיצובישי חברו יחדיו ויצרו את רנסנס, לאחר מכן השתלבו רנסאנס ו-NEC, חברת AMD רכשה את ATI, ואכן כל הפרשנים טוענים שהדבר יימשך בעתיד הנראה לעין. וולדן ריינס, מנכ"ל ויו"ר מועצת המנהלים של חברת מנטור גרפיקס, בהרצאה שנשא לא מכבר במפגש עם בכירי תעשיית השבבים הישראלית, סבור שאין הדבר כך, והוא מגייס לשם כך 60 שנות תעשיה.

"הנתונים מראים בדיוק את ההפך. לפי מנהלת המחקר הראשית במנטור גרפיקס מרילין ברונקן, תעשיית השבבים מתבזרת לאיטה מאז שנות השישים. קחו לדוגמה את הספק המוביל בתעשיה – אינטל. נתח השוק של אינטל, כ-13% דומה היום לזה של המובילה לפני 35 שנה – טקסס אינסטרומנטס. בין לבין היתה NEC השם מספר 1 ואולם נתח השוק של החברה המובילה לא השתנה." קובע ריינס.

"ומה באשר לנתח השוק המשולב של חמשת ספקי השבבים הגדולים? שיעור זה ירד בהדרגה מאז שנות השישים ועומד היום על 33%, לעומת 35% בשנת 1972. חישוב לגבי 10 הגדולים מראה כי גם שיעור זה ירד במקצת מ-48% ב-1972 ל-46% ב-2008. השוואה דומה ערך ריינס גם למגזרים מתוך התעשיה, למשל מגזר ה-DRAM, שהנתונים באשר לנתחי השוק של המובילה, חמשת המובילות והעשיריה הפותחת לא השתנה ב-25 השנים האחרונות."

אם כן מדוע לא מתבצעת קונסולידציה בשוק השבבים כמוב כל שוק בוגר? התשובה היא בכך שהשוק ממציא את עצמו ומחדש כל הזמן. התחלופה של השמות בעשיריה הפותחת מאוד גבוהה, כאשר למעלה ממחצית השמות הגדולים של שנות החמישים והשישים כבר לא נמצאים איתנו. כל תחלופה טכנולוגית גרמה להעלמותם מהעשיריה הפותחת של שמות מובילים שלא הצליחו לעמוד בקצב השינויים. למשל בשנות השבעים היו ברשימה שלוש חברות מיפן – NEC, היטאצ'י וטושיבה, בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים עברה ההובלה לאינטל ומוטורולה לאחר מכן עברה ההובלה למובילי SoC כגון STMicroelectronics ו-TI. בעשרו האחרון חברות פאבלס כמו קוואלקום ויצרניות כמו TSMC ננכסו לעשיריה הפותחת.

תעשיית השבבים שונה מתעשיות אחרות בכך שהיא מחליפה טכנולוגיות כמו גרביים. אם בשנת 1955 הטכנולוגיה השלטת היתה סיליקון גרמניום, עשור לאחר מכן היו אלה הטרנזיסטורים והמעגלים המודפסים, בשנות השבעים היתה זו טכנולוגית זכרונות ה- MOS. בשנת 1987 עבר המוקד מהזכרונות למיקרומעבדים, ובשנת 1997 החל עידן ה-SoC. ואילו כיום עובר המוקד מ- SoC לחברות Fabless ולריכוז כל הייצור אצל מעט חברות.

עוד מאפיין הוא המחיר ליחידה שצנח בכל שנה ב-30%. כדוגמה הביא ריינר את נגנני המוזיקה – החל מהווקמן של סוני שעלה בשנת 1979 סכום של 400 דולר והכיל בקושי 20 שירים לקלטת, עבור לדיסקמן ששיפר רק במעט את המצב חמש שנים לאחר מכן. ואולם הצניחה מ-10 דולרים לשיר ל-40 סנט היתה עם האייפוד המקורי של אפל שסיפק 5 גיגה של שירים (כאלף שירים) תמורת 400 דולר, אך הפעם היה זה מחיר של 40 סנט לאיחסון שיר. המשך לאייפוד ננו שמאפשר אמנם פחות שירים אך גם עולה פחות וכל איחסון שיר עולה 31 סנט ועד לאייפוד טאצ' של 2007 שמסוגל תמורת 200 דולר לאחסן 16 ג'יגה של שירים ומחיר איחסון כל שיר ירד ל-13 סנט.

הירידה במחירי השבבים ליחידה כתוצאה מההתפתחות הטכנולוגית המהירה פתחה אפשרויות שונות ועשרות יישומים  שרק הידועים בהם הם טלפונים סלואריים, מצלמות ונגני מוזיקה ויש עוד רבים אחרים.

מסתבר שהחברה שתמיד היתה בעשיריה הפותחת לאורך כל ההסטוריה של התחום היתה טקסס אינסטרומנטס. כאשר מתרחשת קונסולידציה, מסכם ריינס, היא פוגעת בחברות שלא הצליחו להתאים את עצמם לרמה הבאה של הטכנולוגיה החדשנית.
בקרוב יתפרסם ראיון מצולם עם ריינר שנערך במיוחד ל-Chiportal.