ניתוח חדש של TV BRICS מציג את השבבים כמשאב האסטרטגי המרכזי של הכלכלה הדיגיטלית, ומשרטט כיצד סין, הודו, מלזיה, רוסיה וברזיל מנסות לצמצם תלות חיצונית ולבנות שרשרת אספקה עצמאית יותר.
בעולם שבו כמעט כל מערכת טכנולוגית נשענת על שבבים, ממכשירים ניידים וכלי רכב ועד ציוד רפואי, בינה מלאכותית, 5G ותעשייה חכמה, מדינות BRICS מבינות יותר ויותר שהמאבק על שבבים הוא גם מאבק על ריבונות. לפי הניתוח שפרסמה רשת TV BRICS, השבבים הפכו ל"נפט של המאה ה־21" משום שהם תשתית הכוח של הכלכלה הדיגיטלית ושל התחרות הגיאו־טכנולוגית.
לפי המאמר, סין היא כיום הכוח המוביל בקבוצה. היא הגדירה עצמאות בתחום השבבים כיעד לאומי, מפנה השקעות גדולות במיוחד לבינה מלאכותית ולרכב, ומפעילה קרן תמיכה תעשייתית שהשלב השלישי שלה, שהחל ב־2024, מוערך בכ־40 מיליארד דולר. הניתוח גם מצטט הערכה שלפיה סין עשויה להגדיל בתוך שנה עד שנתיים את ייצור השבבים המתקדמים יחסית, כולל 7 ננומטר ואולי גם 5 ננומטר, מ־20 אלף ל־100 אלף פרוסות, ואף להתקרב ל־70 אחוז עצמאות שבבית בתחום השבבים עד 2030.
הודו מוצגת בניתוח כחוליה משלימה מרכזית: היא מספקת כ־20 אחוז ממאגר הכישרון העולמי בתכנון שבבים, ומשקיעה 10 מיליארד דולר ב־India Semiconductor Mission, שמטרתה לבנות אקו־סיסטם מקומי לייצור שבבים, למסכים וליכולות תכנון. מלזיה, שותפת BRICS, כבר מחזיקה בתפקיד משמעותי מאוד בהרכבה, בדיקות ואריזה של שבבים, עם כ־13 אחוז מן הפעילות הגלובלית בתחום זה, ומקדמת אסטרטגיה לאומית הנתמכת ב־5.3 מיליארד דולר ובהכשרת 60 אלף מהנדסים.
גם רוסיה וברזיל ממלאות, לפי המאמר, תפקידים משלימים במאמץ הזה. רוסיה מחזיקה בניסיון בייצור בטכנולוגיית 28 ננומטר, שלמרות שאינה בחזית המרוץ ל־3 ו־2 ננומטר, עדיין נחשבת חיונית לתעשיות רבות, ובהן רכב, תקשורת, בקרה תעשייתית ומכשירי חשמל. ברזיל, מצדה, מפתחת מחדש את תעשיית השבבים המקומית שלה ופועלת לקדם כרייה של מתכות נדירות הנחוצות לייצור שבבים; לפי הניתוח, היא מחזיקה בעתודות השניות בגודלן בעולם אחרי סין.
אחד המהלכים הבולטים שמתאר המאמר הוא שיתוף הפעולה בין ברזיל למלזיה. בסוף 2025 הודיעו שתי המדינות על הקמת מיזם משותף לייצור שבבים, שיתמקד במיקרו־שבבים לרכב חשמלי ולציוד הקשור למעבר לאנרגיה נקייה. ב־TV BRICS רואים במהלך הזה דוגמה מובהקת לדרך שבה BRICS מנסה לחבר בין יתרונות יחסיים שונים: ניסיון תעשייתי בצד אחד, ומשאבי טבע ותמיכה ממשלתית בצד האחר.
במקביל, המאמר מציין כי הבנק החדש לפיתוח של BRICS השיק קרן לריבונות דיגיטלית בהיקף של 5 מיליארד דולר, שנועדה לתמוך במרכזי נתונים, תשתיות קצה וגם בייצור שבבים במדינות החברות. לפי הניתוח, הקרן הזו מבטאת ניסיון ממשי לבנות רשת אספקה עמידה יותר בתוך הקבוצה, ולהפחית תלות בשווקים ובספקים המסורתיים.
עם זאת, האתגר הגדול ביותר נותר בעינו: גישה לציוד ליתוגרפיה מתקדם. TV BRICS מדגישה כי מכונות הליתוגרפיה, החיוניות לייצור שבבים מתקדמים, נשלטות כיום בידי מספר מצומצם של מדינות, ובהן הולנד ויפן. לצד זאת, גם הקושי בגישה לתוכנה, העלויות האדירות וההתלות הטכנולוגית מוסיפים להאט את הקצב שבו BRICS יכולה לבנות עצמאות מלאה בתחום.
לכן, המסר המרכזי של הניתוח אינו שהקבוצה כבר השיגה ריבונות שבבים, אלא שהיא מנסה לעבור מדפוס של תלות לדפוס של הסתמכות עצמית קולקטיבית. הרעיון הוא שכל מדינה תמלא תפקיד אחר בשרשרת: סין בייצור המתקדם, הודו בתכנון, רוסיה ביישומים אסטרטגיים, ברזיל בחומרי גלם, ומלזיה ביכולות הייצור התעשייתי המשלימות. אם המודל הזה יצליח, BRICS עשויה להפוך משחקנית המבקשת גישה לטכנולוגיה לשחקנית שמעצבת אקו־סיסטם מקביל משלה.
