יש מקום לשיפור בקשר בין התעשיה לאקדמיה

כך עולה מפאנל במסגרת המפגש השלישי של מועדון השבבים הישראלי שנערך השבוע בהשתתפות בכירים מהתעשיה ומהאקדמיה. שני הצדדים מבטיחים לעשות מאמץ לקרב עמדות.

האם האקדמיה מכשירה מהנדסים בעלי ידע הדרוש לתעשיה? האם התעשיה משקיעה סכומים דומים לאלו שבארה"ב או מקצה מרצים? כנראה שהתשובה לשתי השאלות שלילית אבל שני הצדדים מתקרבים זה לזה, כך עולה מפאנל שהתקיים במהלך המפגש השלישי של מועדון השבבים הישראלי מייסוד אתר Chiportal.
בפאנל השתתפו פרופ' אדם שוורץ דיקן הפקולטה להנדסת חשמל בטכניון, פרופ' ניר טסלר – מנהל מעבדת המיקרו והננו אלקטרוניקה בטכניון, פרופ' אורי וייזר, אף הוא חבר סגל בפקולטה להנדסת חשל בטכניון ומעורב במספר סטארטאפים כגון קומקס, נובה טרנס; אליעז לביא מנכל מרוול ישראל ויואב הוכברג מנהל הפיתוח האסטרטגי באינטל ישראל.

פרופ' וייזר: "אני מאוכזב מהקשר בין התעשיה לאקדמיה. יכולים להיות קשרי גומלין מאוד הדוקים –מצד אחד בנושאי החינוך והמחקר מצידה של האקדמיה ובנושא של קידום טכנולוגי מהצד של התעשיה."
אליעז לביא: "אחד המפתחות לשיפור הקשר הוא חיזוק הסינרגיה בין התעשיה והאקדמיה. אני מרוצה מכך שיש בתקופה האחרונה שיח הרבה יותר משמעותי בין האקדמיה לתעשיה. בשנתיים האחרונות דנים בנושא הרבה פורומים. המודעות לצורך בחיזוק הקשרים בין האקדמיה והתעשייה קיימת בכל מיני רבדים, אפילו במשרד ראש הממשלה. אם נשכיל לעבוד נכון, בגלל שיש כזאת אווירה אפשר יהיה למנף ולהשיג הישגים שאולי לא השגנו עד כה.
יואב הוכברג מנכל הפיתוח האסטרטגי באינטל ישראל אמר בין היתר: קצב השינויים בעולם גורם לכך שהמימושים הם כאלה שאף חברה או אוניברסיטה או גוף לא יכול לפתור את הבעיות בעצמו ורק שיתוף פעולה בין גופים שונים מדיסציפלינות שונות יכול לתת לנו סיכוי להגיע לפריצות דרך. אנחנו בתעשיה חושבים שהאקדמיה קפאה 20-30 שנה, יש יותר צורך לאנשים שיודעים RF  , קיים מחסור במהנדסי אותות מעורבים ואנלוג, ואתם באקדמיה לא מתיחסים."
שוורץ השיב למבקריו מהתעשיה: "אנחנו עושים את המיטב במגבלות שלנו.כשאתה משווה את הסיוע של התעשיה בחו"ל לאקדמיה, אתה מקנא. בארץכל אחד בתעשיה רוצה לראות איך הוא מרוויח מתרומה כזו או אחרת והתעשייה לא עובדת כארגון. אם כמה חברות יגיעו למסקנה שיש במדינת ישראל בעיה בתחומים שהזכרת וישקיעו סכום שהוא לא גדול בשביל כל אחת מהחברות ע"י יצירת תשתית מתאימה זה היה עוזר. לדוגמה השנה העברנו קורס ראשון בנושא של מעגלים אלקטרוניים מהירים שחסר בארץ, הבאנו מומחה מחו"ל. שלחנו בשנה שעברה אנשים להתמחות במקומות מובילים בעולם בתחומים המעניינים את התעשיה. כשאנחנו בודקים את הפריסה של חברי הסגל זה בהחלט נעשה בראייה של מה צרכי התעשייה הישראלית. בשלב ראשון ביצענו מיפוי ובדקנו את נקודות החולשה שלנו. אנחנו עושים מאמצים בטווח הקצר לפתור את הבעיה באמצעות מומחים מהתעשיה הישראלית או מחו"ל. חסר לנו המרכיב של מוטיבציה לסטודנטים. איך למשוך סטודנטים לתחומים הללו ולתחומים שבהם יש לנו מחסור. כפי שהמשקיעים רואים מקומות חמים, גם הסטודנטים רוצים ללכת לתחומים שנראים להם חמים. צריך ליידע אותם שזה תחום חם מבחינת תעסוקה, עניין וכו'."
פרופ' ניר טסלר התבקש על ידי מנחה הערב, שלמה גרדמן לספר כיצד פועל שיתוף הפעולה בין המעבדה שבניהלו למשפחת זיסאפל– אני כולי תודה למשפחת זיסאפל שהיוצא מן הכלל מצביע על הכלל. פאבים הם מאוד יקרים, נכון שמה שקיבלנו מאפשר לנו לתת שירות לחלק מחברות הסטארטאפ הקמות בארץ אבל זה לא מספיק. תרומות של 5 מיליון דולר מספיקות אולי לסתימת חורים, רק עם 30 מיליון נצליח להתקדם. יש כאלה שעושים מעשים טובים אבל התעשייה כתעשייה כשאני פונה לחברות השאלה הראשונה שהמנהלים שלהם שואלים היא מדוע חשוב לי שתהיה מעבדה כזו בישראל, המפעל שלי הוא פאבלס."

שלמה: האקדמיה מפנה את האצבע לתעשיה מה אתם אומרים?
אליעז לביא: "האקדמיה יושבת על אג'נדה שונה והתעשייה יושבת על אג'נדה שונה. זה טבעי. אי אפשר לצפות מאנשי תעשיה שעובדים מרבעון לרבעון להתחיל לפזר את הכספים שלהם ולמלא תפקידים שאולי במקומות אחרים ממלאת הממשלה או גופים אחרים ואי אפשר גם לצפות מאנשי אקדמיה שיוותרו על חופש היצירתיות והחופש האקדמי שבשמו הם עושים הרבה דברים ויהיו מכוונים לתעשיה. צריך למצוא שביל ביניים, חסר פורום כזה שיקח נציגים מהתעשיה ומהאקדמיה – לא רק נציגי הטכניון אלא גם נציגים מכל האוניברסיטאות בארץ שיושבים ביחד ומנסים לפתור את הבעיה הקיימת. כל מנכל מנסה להביא ערך מוסף, צריכים לשבת ביחד ולמצוא את הדברים המשותפים ושאפשר לחדד גם באקדמיה.
שלמה: מה אתה (אליעז) ומרוול יכולים לעשות כדי לספק את הכלים?
אליעז: "צריך להיות פורום שנפגש על בסיס קבוע, שמייצג את התעשיה והאקדמיה שיושבים ביחד ומדברים על הנושאים, בין היתר גם מימון. הרעיון שהטכניון מרים מרכז שיתוף בין התעשיה והאקדמיה הוא רעיון מצויין. אני מוטרד מכך שלא יקום דבר כזה במקום אחר. אנחנו כמו ישראלים קופצים על הרבה פרויקטים בלי לארגן מלמעלה אחר כך המשאבים יכולים ללכת למקום אחר."
"כיום קיימת חשיבה כאילו תארים מתקדמים כמו PHD הם תארים למחקר. אבל אצלינו  המנכל שלי מבקש לגייס רק PHD ומהנדסים מצטיינים ובסין אפשר להשיג את זה. בארץ, אנשים לא רוצים ללמוד PHD אם הם לא חושבים לעסוק במחקר."
פרופ' ויזר: "בארה"ב יש בוגרים שתורמים הרבה כסף לאוניברסיטאות שלכם, כאלה שהרוויחו לאחר שקיבלו את החינוך בפרינסטון חזרו ונתנו מעשר לאוני' כדי שהיא תוכל להמשיך להתקיים לפתח סטודנטים טובים עם בסיס רחב ולפתח מחקר בתוך פרינסטון, כך זה בייל, קאלטק. ואצלנו אנחנו רואים בתעשיה – ישנם אנשים או חברות שהצליחו בצורה מדהימה בתעשיית השבבים ולא ראינו חוץ מהזיסאפלים אף אחד שנתן מעשר לאוניברסיטה שתוכל לרוץ קדימה בנושא המחקרי.
"בארץ, החברות הגדולות משלמות מס מועט – מחקרים שמקבלים סדר גודל של 30 אלף דולר שלא מספיק לקדם שום דבר בצורה משמעותית. בארה"ב אותן חברות נותנות סכומים הרבה יותר גדולים של מאות אלפי דולרים בחודש. אלו סכומי כסף שחייבים להגיע כדי שהאוניברסיטאות יוכלו למשוך כוח עבודה יותר טוב, יאפשרו מחקר יותר עמוק ויצליחו למשוך סטודנטים לתארים יותר גבוהים. התעשיה שזקוקה למסטרנטים וביחוד לדוקטורנטים זה אלמנט מאוד חשוב גם לטכניון וגם לתעשייה. התעשייה לא הפנימה. אינטל הוקמה רק על ידי PHDs ואצלנו זה פחות קיים. הגיע הזמן להבין שנושא של PHD יכול להביא חברות לא רק לנושאי מחקר אלא גם לנושאי יישום וביצוע בצורה יותר טובה. לא נצליח להתחרות בסין אלא רק בחדשנות ובידע, וזה באמצעות תואר שני ותואר שלישי. אנו צריכים את עזרתכם כדי להצליח להסביר זאת לסטודנטים."
שלמה: האם אינטל ישראל משקיעה כספים בטכניון?
הוכברג: "אינטל משקיע המון, אבל תמיד אפשר יותר. גם בנושא של עובדים מוכשרים אנחנו משקיעים בזה יותר מאשר בשיתופי פעולה מחקרים, יותר מושקע בצד של הגיוס אם זה בחדשנות, אנשים שלנו שמלמדים בטכניון, פרויקטים מהטכניון שנעשים באינטל. אני לא אומר שזה מספיק. בצד של שיתוף הפעולה האמיתי שבסופו של דבר ייצא ממנו תועלת משותפת ל2- הגופים זה דבר שאין כרגע מספיק וצריכים לעשות זאת באופן אקטיבי."
שלמה: כל אחד אומר צריך, עם איזה הצעות בונות נוכל לצאת מכאן?
הוכברג: "ארחנו את אנשי הפקולטה, הסברנו להם מהם הכיוונים שאנחנו מסתכלים עליהם, אפשר לעשות סדרה של מפגשים נוספים כדי לזהות את המקומות שבהם ניתן לשתף פעולה. יש לנו תוכניות גם מול אוניברסיטת בן גוריון, האוניברסיטה העברית ירושלים, אנחנו משקיעים לא רק בחינוך של הילדים אנחנו משקיעים גם בחינוך של המורים . הכשרנו למעלה מ-320 אלף סטודנטים תכנות מקבילי. מלמדים מורים מחשבים וגם סטודנטים באוני'. זה בצד של הגיוס. בצד הזה אנחנו באמת עושים הרבה, אני חושב שהיתרון הגדול יכול להגיע מצד שיתוף הפעולה מעל ומעבר לצד התמיכה הממשיכה של גידול הסטודנטים."

שלמה: אליעז, האם גם אתם תומכים באוניברסיטאות?
אליעז: "אנו תומכים כספית וגם מוראלית. יש חברות רב לאומיות בסדר גודל של אינטל ומרוול. אי אפשר לבנות על החברות הללו שיפתרו את כל הבעיות. נכון שמרכז מרוול הוא עדיין הגדול ביותר מחוץ לגבולות ארה"ב אבל המרכז הזה כולו נוצר מרכישה של חברות – גלילאו, רדלן ועוד. בסין לעומת זאת יש מרכז שהוא קצת יותר קטן משלנו שהוא תוצאה של גדילה אורגנית. כשקנו את גלילאו – גלילאו ומרוול היו באותו גודל, ועכשיו בסין סוגרים את הפער. כאשר מגייסים רק PHD. זה שאנחנו חברה גדולה זה לא אומר שנמשיך להיות חברה גדולה. זה מאבק יום יומי לשרוד את הכלכלה, את התחרות בחוץ, את התחרות הפנימית. זה לוקח זמן, לבנות מודעות, גם בהנהלה. אינטל נמצאת בארץ הרבה שנים יש להם כבר  SENIOR VP  ישראליים. כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות צריך ליזום פורומים, להזמין את מכובדי המדינה ולהביא את המנכלים של החברות הרב לאומיות."
פרופ' טסלר, אפשר לקחת כנקודת ייחוס את מה שאינטל תורמת בישראל. אינטל בעולם עושה המון. אנחנו מקנאים בקולגות שלנו בחו"ל. החברות הגדולות צריכות לתת דוגמה. אתם רוצים PHD תקרינו שאתם רוצים PHD.
שלמה גרדמן:  יש בעיה עם אנשי הסגל בטכניון – יש טענה שהרבה מאוד פרופ' טובים במקום ללמד בטכניון מקבלים מענקי מחקר ועוברים לחו"ל וחסרים אנשי סגל טובים שיכולים להכשיר את ה-PHD.
פרופ' אדם שוורץ טוען כי הבעיה היא מחסור באנשי סגל: " 50% מהזמן שלי כדיקן פקולטה הולך על גיוס אנשי סגל. יש לנו בעיה לגייס אנשי סגל כי האוניברסיטאות המובילות בעולם מתחרות על כל הפול של כל האנשים בעולם ומקצות שכר במיוחד בתחום של מעגלים מהירים ואנלוג. בארץ הדבר אסור. בפקולטה להנדסת חשמל מלמדים 1,700 סטודנטים עם 47 אנשי סגל ובפרינסטון מלמדים 300 סטודנטים עם 50 אנשי סגל. זה פתרון מסובך, לא חושב שהוא בידיים של התעשייה. הגשנו תוכנית להנהלת הטכניון לשפר את המצב הזה. בטווח הקצר נוכל להביא מרצים מבחוץ. אי אפשר לייצר חברי סגל.