סובלמן הציג את השבבים כ”נפט החדש” של הכלכלה הדיגיטלית, אך הדגיש כי בניגוד לנפט, מדובר במשאב אנושי שמבוסס על כישרון, הנדסה וחדשנות. לדבריו, ישראל חייבת להחזיק אחיזה ממשית בכל שכבות תשתית ה-AI: אנרגיה, שבבים מתקדמים, חוות שרתים, כוח אדם ומחקר
אריאל סובלמן, יועץ בכיר לראש הסוכנות הלאומית לבינה מלאכותית במשרד ראש הממשלה, הציג בכנס ChipEx2026 תפיסה אסטרטגית שלפיה תעשיית השבבים אינה עוד ענף טכנולוגי אחד מתוך רבים, אלא תשתית יסוד של הריבונות הדיגיטלית ושל הביטחון הלאומי של ישראל בעידן הבינה המלאכותית. בהרצאה קשר סובלמן בין התחרות הגלובלית על שבבים, תשתיות חישוב, מרכזי נתונים ואנרגיה, לבין השאלה אם ישראל תהיה מדינה שמפתחת ומחזיקה יכולות AI מהותיות, או רק מדינה שמשתמשת בשירותים שמופעלים ומבוקרים בידי אחרים.
סובלמן תיאר את השינוי שעבר תחום השבבים בשנים האחרונות. במשך עשורים רבים היה זה תחום שנתפס כטכני, סגור ומרוחק מהשיח הציבורי. גם מקבלי החלטות לא תמיד הבינו את חשיבותו. אולם משברי הקורונה, התחרות בין המעצמות, המלחמות ושיבושי שרשראות האספקה הבהירו למדינות רבות כי שבבים אינם רק רכיב בתוך מוצר אלקטרוני. הם הפכו לתשתית שעליה נשענות כלכלות, מערכות ביטחון, תעשיות מתקדמות ומערכות בינה מלאכותית.
אחת האמירות המרכזיות בהרצאה הייתה כי “AI אינו קסם”. מאחורי כל מודל בינה מלאכותית עומדת תשתית חישוב. מאחורי תשתית החישוב עומדים מרכזי נתונים. ומאחורי מרכזי הנתונים עומדים שבבים, אנרגיה, רשתות תקשורת, מערכות קירור, תוכנה וכוח אדם. לכן, מי שמדבר על מובילות בבינה מלאכותית בלי לדבר על שבבים ותשתיות חישוב, מתעלם מן הבסיס שעליו בנויה המהפכה כולה.
סובלמן השתמש בדימוי שלפיו שבבים הם “הנפט החדש”, אך גם דייק אותו. נפט הוא משאב טבעי שמיקומו נקבע על ידי גיאוגרפיה. הוא נמצא במקום מסוים, ומי ששולט בו נהנה מעוצמה כלכלית ופוליטית. שבבים, לעומת זאת, הם משאב שנוצר בידי אדם. הם אינם תלויים רק במרבצים טבעיים, אלא בכישרון, הנדסה, ידע, השקעות ויכולת ארגונית. ההבחנה הזו חשובה במיוחד לישראל: היא אינה מעצמת משאבי טבע, אבל היא כן מדינה עם כוח אדם טכנולוגי, אקדמיה חזקה, תעשיית שבבים ותעשיית תוכנה מפותחות.
מכאן עבר סובלמן לשאלת הריבונות הדיגיטלית. לדבריו, ישראל הצטיינה במשך שנים בבניית יישומים ושירותים, כלומר ב”קומות העליונות” של הבניין הטכנולוגי. אך בעידן ה-AI והחישוב הקוונטי, לא מספיק לבנות את הפנטהאוז. צריך להחזיק גם חלקים משמעותיים מן היסודות: שבבים, תשתיות חישוב, מרכזי נתונים, אנרגיה, מומחי תפעול, מחקר והון אנושי. ריבונות דיגיטלית, כפי שהוצגה בהרצאה, אינה הסתגרות או ניתוק מהעולם. היא היכולת להחזיק “אחיזה ריבונית מינימלית” בכל שכבה קריטית של הערימה הטכנולוגית.
המשמעות המעשית היא שישראל אינה יכולה להסתפק רק בשכירת תשתיות AI מענקיות טכנולוגיה זרות. היא תמשיך כמובן לשתף פעולה עם חברות ומדינות מובילות, אך עליה להחזיק גם יכולות עצמאיות משמעותיות. סובלמן הגדיר זאת כמעין “מינימום אולימפי”: לא בהכרח שליטה מלאה בכל רכיב, אך כן נוכחות מספקת בכל שכבה שמאפשרת למדינה לא להיות תלויה לחלוטין בגורמים חיצוניים.
הרעיון הזה משתלב עם התוכנית הלאומית לבינה מלאכותית, שמוצגת על ידי ישראל כמאמץ בין־משרדי רחב לקידום מובילות ישראלית בתחום. לפי אתר התוכנית, מטרתה היא לבנות אסטרטגיה ארוכת טווח, להשקיע בתשתיות AI, לחזק מחקר ופיתוח, לפתח הון אנושי, ולבסס סביבה רגולטורית ותפעולית שתאפשר לישראל להישאר מעצמת בינה מלאכותית.
בהרצאה הציג סובלמן כמה עמודי תווך למדיניות הלאומית. הראשון הוא גישה מובטחת לשבבים מתקדמים, ובפרט לטכנולוגיות ייצור מתקדמות של חמישה ננומטר ומטה. זה אינו אומר בהכרח שכל הייצור חייב להתבצע בישראל, אלא שישראל צריכה להבטיח לעצמה גישה אסטרטגית לשבבים מתקדמים באמצעות שותפויות, השקעות ופעילות בתעשייה העולמית. השני הוא הקמת גב חישובי לאומי: מרכזי נתונים מאובטחים ועמידים, שיוכלו לשרת את המשק, את המחקר ואת הצרכים האסטרטגיים של המדינה.
העמוד השלישי הוא כוח אדם. סובלמן הדגיש כי בלי השקעה אגרסיבית בחינוך, הכשרה ואוריינות AI, לא ניתן יהיה לשמור על יתרון לאומי. מדובר ברצף שמתחיל בגיל צעיר, ממשיך בהשכלה גבוהה, עובר דרך מעבדות מחקר ותעשייה, ומסתיים ביכולת להכשיר אנשי מקצוע שמבינים לא רק אלגוריתמים אלא גם תשתיות, שבבים, נתונים ואבטחה. התוכנית הלאומית הרשמית מדגישה גם היא את פיתוח ההון האנושי כאחד ממרכיבי הליבה של האסטרטגיה.
עמוד נוסף הוא דיפלומטיית AI. ישראל מבקשת להשתמש ביכולותיה בתחומים כמו חינוך, בריאות, תחבורה וביטחון כדי לבנות שותפויות בין־לאומיות. בתחילת 2026 חתמו ישראל וארצות הברית על הצהרה משותפת בתחום הבינה המלאכותית, לאחר הצטרפות ישראל ליוזמת Pax Silica. לפי הודעת משרד החוץ, שיתוף הפעולה נוגע בין היתר לבינה מלאכותית, תשתיות חישוב מתקדמות, אנרגיה, חלל ושבבים.
העמוד החמישי, ולעיתים הפחות מדובר, הוא אנרגיה. מרכזי נתונים ל-AI צורכים כמויות עצומות של חשמל. לכן, אסטרטגיית AI לאומית אינה יכולה להסתיים במעבדים ובשרתים. היא חייבת לכלול גם תכנון ארוך טווח של רשת החשמל, מתקני אנרגיה, קירור, תשתיות קרקע ורגולציה. במובן הזה, AI הופך מתחום תוכנה לתחום תשתיתי מלא, שמשלב טכנולוגיה, תעשייה, אנרגיה ומדיניות ציבורית.
המסר המרכזי של סובלמן לתעשיית השבבים היה ברור: מי שעוסק בשבבים אינו נמצא בשוליים של מהפכת ה-AI, אלא בליבה שלה. ישראל מבקשת להיות חלק מן המועדון המצומצם של מדינות שמחזיקות ומייצרות יכולות AI, ולא רק צורכות אותן. כדי שזה יקרה, עליה לטפח את תעשיית השבבים, להבטיח גישה לשבבים מתקדמים, לבנות תשתיות חישוב לאומיות ולהשקיע בכוח אדם.
במבט רחב יותר, ההרצאה הציבה את תעשיית השבבים הישראלית בתוך מסגרת לאומית חדשה. במשך שנים דיברו על שבבים בעיקר במונחים של חדשנות, ייצוא, משרות איכותיות ותרומה להיי־טק. כעת הם מוצגים גם כתשתית אסטרטגית. בעידן שבו בינה מלאכותית הופכת למרכיב מרכזי בכלכלה, בביטחון ובשירותים ציבוריים, השאלה אינה רק מי יפתח את המודל הבא. השאלה היא גם מי יחזיק את התשתית שעליה המודל הזה ירוץ.
