הזדמנות לקחת אחריות

בעידן של שינויים דרמטיים ומשבר חריף אפילו ממשלה מתפקדת תתקשה ליזום ולנהל שינויים מהפכניים. במאמר דעה זה, קורא דדי פרלמוטר, סגן נשיא אינטל לשעבר ויזם טכנולוגי וחברתי בהווה, ליזמים, למשקיעים ולעולם היי-טק כולו לקחת אחריות ולייצר פתרונות כדי לסייע לחברה הישראלית להתמודד עם המציאות המורכבת והשפעות הקורונה. לא רק עבור המדינה, אלא למען עתיד התעשייה!

תקופת הקורונה, שבימים אלה יש לקוות מתקרבת לסיומה – בזכות ההתקדמות הטכנולוגית המדהימה, שאפשרה ייצור חיסונים בתוך זמן שנחשב זה מכבר לבלתי אפשרי – חשפה לעולם באמצעות זרקור ענק את מה שכולנו מכירים: אנחנו חיים בעידן מהפכני, שמאתגר את כולנו ומשנה את חיינו.

המהפכה הדיגיטלית, על ההזדמנויות הרבות והסכנות בה, לא נעצרה בתקופת המגיפה אלא אף הואצה. ראינו וחווינו היטב את קצה הקרחון שלה, בשינוי דפוסי העבודה והלימודים – מישיבה במשרדים או בכיתות, לישיבה מול מחשבים. בהאצת מנגנוני הרפואה מרחוק בקופות החולים ובמגזרים שונים אף בחיסכון בעלויות, בעלייה בתפוקה , ובזינוק ברווחי חברות הטכנולוגיה.

מאידך, נחשפו לעיני כל – או לעיני אלה שלא עוצמים את עיניהם – גם הכשלים הרבים, הבעיות והאתגרים, לצד הפערים ההולכים וגדלים. למשל, היעדר תשתיות פיזיות וכלכליות, שפגע ביכולתם של מגזרים שלמים לעבוד או ללמוד מהבית.
עוד לפני השנה הלא פשוטה שנכפתה עלינו, די ברור שמדינת ישראל איננה סטארט-אפ ניישן כפי שהיא אוהבת לקרוא לעצמה. ההיי-טק הישראלי עדיין מהווה קבוצה מצומצמת של כ 8-9% מהאוכלוסיה, שמרימה תרומה עצומה למיסוי, לצמיחה הכלכלית, לפריון ולתמיכה בתל"ג.

עם זאת, הבועה הזו תופסת נפח כמעט קבוע שכמעט אינו הולך וגדל, והאינדיקציות השונות אף מראות על סכנה להקטנת הצמיחה עקב תחרות הולכת וגוברת מצד מדינות אחרות ומחסור כרוני באנשים.

מצד אחד, אכן מתפתחות בצל קורתנו כמה חברות מרשימות שגדלות במהירות, מפתחות מוצרים במיליארדי דולרים ומושכות משקיעים מכל העולם. מאידך, כמות ההשקעות הבינלאומיות בחברות סטרט-אפ בשלבי החיים הראשונים שלהן – הולכת וקטנה.

כלומר, המשפך איננו עובד כפי שצריך, וישנו חשש ממשי שחלק מהכסף הגדול יילך אט-אט להתחלות במקומות אחרים בעולם. התנועה שמניעה את התעשייה תואט ואף תופסק.

אם ננתח לעומק את נתוני המחקר הבינלאומי בתחום הבינה המלאכותית שהוא התחום המוביל במהפיכה הדיגיטלית שבדק 54 מדינות ברחבי העולם, נגלה כי מבחינת השקעות פרטיות, מחקר וחדשנות, נמצאת ישראל בין המקום השלישי לחמישי בעולם – כלומר מדינת הסטארט-אפ מתפקדת היטב. ביכולות דיגיטליות היא ניצבת לא רחוק מהצמרת, במקום ה-12. בזמינות כוח האדם במקום ה-13, בתשתיות במקום ה-36, במדיניות ממשלתית במקום ה-51 ובהטמעה של יכולות דיגיטליות – במקום ה-50, עמוק בתחתית. כלומר – הריבון, ויתר מדינת ישראל משתרכים מאחור.

בגלל משבר הקורונה נחשפה העובדה שלא רק שישראל ממוקמת לא גבוה במהירות הגלישה באינטרנט במיוחד בגלישה ברשת הסלולרית, אלא שבמקומות רבים המהירות כה נמוכה כך שהיכולת לעבוד וללמוד מרחוק הייתה לעיתים בלתי אפשרית.

בהיעדר מדיניות ממשלתית אפקטיבית, במיוחד בתחומים המשמעותיים ביותר – חינוך, קביעת מדיניות לצמצום פערים וטרנספורמציה דיגיטלית – אין לנו אלא לקחת על עצמנו את האחריות ולעזור לממשלה לעשות את עבודתה. במהלך השנים עבר עולם ההיי-טק הישראלי תהפוכות רבות, וידע להתאים את עצמו לנוע תמיד לפני הגל, בכל שינוי דרמטי בעולם הטכנולוגיה. לשמחתנו, זיהתה התעשיה בארץ מבעוד מועד את ההזדמנויות הבאות, והובילה להשקעת משאבים בהון האנושי החזק בישראל.

כך, בראשית ימיה של התעשיה, במיקוד בנושאים הביטחוניים. עבור בפעילות סביב רכיבי תקשורת, מוליכים למחצה ותקשורת אלחוטית. ובהמשך במעבר לעולם הסייבר המושתת על המודיעין הצבאי, לצד אפליקציות המנצלות את חכמת ההמונים כמו ווייז, או כאלה המבוססות על בינה מלאכותית בתחומים שונים.

ההייטק הישראלי הוא מהמובילים בפיתוח עתיר ידע של התשתית הטכנולוגית של העולם כולו. בשפת ההייטק, זה נקרא "דיפ-טק" – טכנולוגיה עמוקה.

בעידן החדש שנרקם לנגד עינינו ומואץ בשל המגיפה, ישנן הזדמנויות חדשות שההיי-טק בישראל, וישראל כולה כמדינה, צריכים לנצל. למשל, כניסת היכולות של הדיפ-טק לעולמות אחרים – בין השאר, לעולם הרפואה, בדמות מחקר רפואי מבוסס בינה מלאכותית ומחשוב רפואי. גם הפינ-טק בישראל חזק, ישנן הזדמנויות לא מוכרות אך קורצות בתחום החקלאות, שם תמיד היינו מעצמה, ואולי אף בתחום החינוך.

על מנת לנצל את ההזדמנויות הללו, יש צורך דחוף בשינוי חשיבה. בעולם שהופך יותר ויותר לרב-תחומי, מערכות החינוך כולן צריכות להתאים את עצמן למציאות. לייצר עובדים רב-תחומיים.

במערכת החינוך, במיוחד בהשכלה הגבוהה, לומדים כיום בעיקר מקצועות ספציפיים – מדעי המחשב, הנדסה, ביולוגיה. דוגמא אישית, מעולמי הקרוב: כאשר בתי סיימה ללמוד ביולוגיה ורצתה למצוא עבודה בסטרט-אפ רפואי, אמרו לה כולם: אין לך מה לחפש אצלנו בלי מדעי המחשב, כדי שתוכלי לעבוד גם עם המתכנתים שלנו. אנחנו לא מחפשים עובדים למעבדה, אלא אינטגרטורים, כאלה שיודעים להתאים את הידע הטכנולוגי לפעילות במעבדה.

כאשר ניגשה עם המידע המתסכל לאוניברסיטת תל אביב, הבהירו לה: אצלנו מלמדים רק ביולוגיה. אם תרצי ללמוד מדעי המחשב, תיאלצי לעשות זאת בעצמך. או בנפרד, לא ביחד.

העידן הנוכחי מלמד שבקרוב מאוד, תחדור הטכנולוגיה לכל תחום בחיינו. גם צעירים שלומדים משפטים, ביולוגיה, רפואה או אדריכלות, יהיו חייבים להבין מדעי המחשב, אחרת יתקשו לעבוד עם המתכנתים של הבינה המלאכותית. כל התארים הללו עשויים להפוך חסרי חשיבות, ללא ההבנה והידע בעולם המחשוב.

את התשתית לכך צריך להתחיל מהחינוך מהגן עד התיכון – חינוך המבוסס על רכישת אוריינות וידע, אבל בעיקר לרכוש כישורים להתמודד עם עולם משתנה, בעיקר ללמוד איך ללמוד, וללמוד לחשוב יצירתי וחדשני. המנהלים והמורים צריכים להפוך יותר למנהיגים ומנטורים, ופחות למעבירי ידע.

לצורך הזה, נחבר את האתגר המשמעותי שאיתו פתחתי: הפער בין הסטרט-אפ ניישן הקטן, לבין יתר מדינת ישראל, בתרומה לכלכלה, בפערים העצומים בפריון – בהי-טק הפריון כפול מאשר כל שאר הסקטורים התעסוקתיים במשק. גם בתחום השכר, נוצרות כאן אל מול עינינו שתי חברות נפרדות, שמהוות בעיה.

הבעיה מחמירה במיוחד שנוצר "דור אבוד" אצל תלמידים במיוחד בכיתות הגבוהות שלא נותר זמן להשלים את החסר. במקומות בהם התשתית הדיגיטלית נמוכה זה הפך להיות אף חמור יותר.

מכאן, שלמדינת ישראל ישנן שתי משימות עיקריות, ועוד אחת. הראשונה, היא שיפור היכולת הדיגיטלית של בוגרי מערכת החינוך, כלומר התאמת החינוך למאה ה-21. השנייה: להכניס לסטרט-אפ ניישן מגזרים שכיום מודרים ממנו – התעשיה כולה מרוכזת כיום בין גדרה לחדרה, עם איים נוספים במקומות שונים (חיפה/יקנעם, ירושליים, באר שבע) . כל יתר מדינת ישראל – חרדים, ערבים, פריפריה, נשים – מוחרגת מהצלחת ההייטק.

זו לא גזירת גורל, או בעיה זניחה. ישנם מגוון עצום של אנשים בעלי השכלה, לא בהכרח בהיי-טק, ובשל המעבר לעולם מולטי-דיסציפלינרי, ישנה הזדמנות להכשיר ולהכניס אותם לתעשייה. לא רק עבורם, גם כדי להפוך את התעשיה לתחרותית, אל מול ההזדמנויות הצומחות במהירות במדינות המתפתחות, כמו גם במדינות מערביות מתקדמות כאשר לונדון ובייג'ינג עקפו את תל-אביב במדרג מרכזי ההייטק.

משימה נוספת היא שדרוג הדיגיטציה בשירותי הממשל והרשויות המקומיות, כמו גם בשדרוג התעשיה המסורתית. בכל העולם עוברת התעשיה תהליך של אוטומציה דרמטית, והגיע הזמן שגם בישראל תתקדם התעשיה שאינה בליבת ההיי-טק.

עד היום, עסקנו רובנו בתלונות. מערכת החינוך אינה רלוונטית ובשל השיטה הפוליטית והמשבר המתמשך, אין שום סיכוי להעביר רפורמה בהסכמה רחבה. צמצום הפערים אינו נמצא בראש סדר העדיפויות, ועוד שלל תלונות על הממשלה, על הרשויות המקומיות, על המגזר הציבורי כולו – מחוק האנג'לים שאינו מספק, ועד שער הדולר.

האמת היא, שכל התלונות מוצדקות, אבל הגיעה השעה לעבור למעשים. בראש ובראשונה, עלינו – בעלי ההון, המשקיעים ובכירי ההיי-טק הישראלי, לשנות כיוון. כיצד? להגדיל את שיעור ההחזר מהרווחים, לטובת פרויקטים משותפים עם החברה האזרחית.

משבר הקורונה מסייע לנו, משום שהוא עוזר בביזור התעשייה והיכולת לצאת מגבולות גדרה-חדרה, אבל השינוי יוכל להתרחש רק אם התשתיות הדיגיטליות ישופרו. רק כאשר בכל מקום יוכלו עובדים ותלמידים לקבל תקשורת רחבת פס ומחשבים, ובתי הספר יקבלו תמיכה בתשתית דיגיטלית – יתאפשר שינוי משמעותי.
אין בכוונתי להוריד את האחריות מהממשלה. זו צריכה להתוות כיוונים, ליצור מסגרות, לייצר רגולציה מתמרצת ולספק תשתיות לאומיות. אבל אנחנו, אנשי תעשיית ההיי-טק, צריכים להתחיל לעסוק בהכוונת מערכת החינוך, בהכשרת עובדים, בהכנסת מגזרים נוספים ליהנות מהמהפכה הדיגיטלית.

אין ספק, גם בעתיד הקרוב והרחוק נזדקק לאנשי דיפ-טק מעולים, מעולם ההנדסה והמדעים – הם חוד החנית אבל כדי לשמור על התעשיה תחרותית עבור משקיעים מבחוץ, עלינו להכניס אליה יותר אנשים, ששפת האם שלהם אינה אלגוריתמית או מתמטית. גם המשימות הן רחבות הרבה יותר מרק פיתוח טכנולוגי – נדרשים בעלי יכולות בניהול, פיתוח מודלים עסקיים חדשניים, תמיכה בלקוחות ועוד.

ב-8200, יחידת העילית המודיעינית של צה"ל, לוקחים בכל שנה בוגרי תיכון בוסריים, ומביאים אותם ליכולות מדהימות. ואם היחידה הזו, שבוגריה מעטרים את תעשיית ההיי-טק, מצליחה – אין סיבה שלא נקים אנחנו גוף אזרחי גדול, עם יכולות דומות שיביא יכולות דיגיטליות לכלל.

כך, נוכל להכשיר בעצמנו ולעצב בדמותנו את הדור הבא של המהנדסים והמפתחים, וכך נוכל גם להכניס לעולם ההיי-טק עוד סקטורים רבים ומשמעותיים, ובאמצעות כך נסייע לתהליכי אוטומציה בתעשיות נוספות, ולטרנספורמציה דיגיטלית בשירות הציבורי.

ברגע שזה יקרה, אין לי ספק שהממשלה – כל ממשלה, תצטרף ותסייע בתקציבים, בהשקעות ותשתף פעולה עם גורמים אזרחיים, וכך יתרחשו גם שינויים דרמטיים. למשל, התאמתה של מערכת החינוך למאה העשרים ואחת – לא רק בהטמעת טכנולוגיה, אלא בראש ובראשונה בשינוי מחשבתי. מי כמונו, אנשי ההייטק, המנוסים בעולם משתנה וחדשני מדי יום יכולים להוביל ולעזור בנושא.

השינוי הזה נכון והכרחי עבור מדינת ישראל, אבל אם לא למענה – למעננו. תעשיית ההיי-טק כולה זקוקה לרענון, וזקוקה מאוד לגיוון. כעת יש לנו הזדמנות עצומה לקחת אחריות לפתור את הנושאים הלאומיים. כך, במקום ליצור ניכור, יווצר שילוב חברתי. כך, תינתן הזדמנות שווה, וכתוצאה משני אלה – נקדם את הענף שהוא הבסיס הכלכלי החזק ביותר בישראל.

מאמר זה התפרסם לראשונה בספר ההייטק הישראלי של דה מרקר.