מזה מספר שנים שתעשיית השבבים העולמית נמצאת במוקד של מלחמה. שבבים הם הזהב החדש, או הנפט החדש – איזה דימוי שתעדיפו. ארצות הברית וסין מנהלות מאבק איתנים על השליטה בשרשרת האספקה העולמית המניעה אותם. שתי המעצמות העמידו את השבבים בקדמת הבמה וכפרס האולטימטיבי להפגנת עליונותם הלאומית. האמריקנים מבינים כי תעשיית השבבים תהווה מנוע צמיחה אדיר בעשורים הקרובים והובלתם בתחום עשוייה לאפשר להם לשמר את מעמדם המוביל בכלכלה, בטכנולוגיה ובצבא. לשם כך, ארצות הברית מפעילה משטר אגרסיבי של סנקציות ופיקוח על העברת ידע וטכנולוגיה מערביים לסין מחד, והשקעה חסרת תקדים בהחזרת הייצור לאדמת ארצות הברית.
חוק השבבים האמריקני הביא להקצאת סכום דמיוני של כמעט 280 מיליארד דולר בהקמת מפעלים חדשים ותמרוץ החזרת שרשרת הערך לארצות הברית. סין, מצידה, שואפת לערער את הסדר העולמי המתקיים מאז סוף מלחמת העולם השנייה בהובלת ארצות הברית ולהציב את עצמה בקדמת הבמה העולמית. סין מזהה אף היא את השבבים ככלי מרכזי בשאיפותיה ומשקיעה תשומות עתק במאמצים להגיע לעצמאות טכנולוגית בייצורם של שבבים מתקדמים, תוך הפעלת תוכנית גלובלית אדירה של רכישת והעברת ידע מערבי אליה במגוון אמצעים חוקיים, אפורים ושחורים. במאבק בין שתי המעצמות, ישראל מוצאת עצמה בתווך. אמנם ישראל היא לא יצרנית שבבים עצמאית, אך מספר גדול של חברות רב-לאומיות ומקומיות בתחום תכנון שבבים פועלות בישראל ומושפעות מהמאבק. תוצאות מלחמת השבבים עשויות להשפיע בצורה עמוקה על כלכלת ישראל בעשורים הקרובים ולכן גם מחייבות את מובילי התעשייה לגבש המלצות אסטרטגיות לממשלת ישראל לגבי עמדת המדינה.
למעשה, לא לגמרי ברור מתי מוליכים למחצה הפכו מתחום עיסוק הנדסי שמרבית הציבור בקושי שמע עליהם למושג שכמעט בכל בית מכירים ויודעים אפילו ללהג על גיאומטריות ייצור וננומטריה. אם כבר, לאנשי מקצוע, בוודאי לקוראי מגזין TapeOut, דווקא היה מוזר שלקח לעולם כל כך הרבה שנים להבין ולהפנים את חשיבותם ומרכזיותם של השבבים לעולם הטכנולוגיה. גל אחר גל, בועה אחר בועה – הציבור הרחב, משקיעים, יזמים ומהנדסים צעירים בחרו להתמקד ביישומי קצה, מערכות תוכנה וטרנדים טכנולוגים שבאו והלכו. אבל השבבים שהם המולקולה היסודית של תעשיית הטכנולוגיה לא זכו בתהילה הראויה. האירוניה היא שבמקום שלא הצליחה התעשייה, נדרש דווקא משבר גיאו-פוליטי אדיר מימדים על מנת להביאם לקדמת הבמה. והיום, כאמור, שתי המעצמות המובילות בעולם נאבקות על הבכורה בשוק. וכמו במאבקים אחרים, הוא מייצר אתגרים והזדמנויות גם עבור ישראל.
איך הגיע העולם למצב בו מתקיימת מלחמה על טכנולוגיה? לשם כך נדרש לסקור בקצרה את היווצרותו של שוק השבבים כפי שאנו מכירים אותו היום. תעשיית המוליכים למחצה, בעבר היהלום שבכתר הייצור האמריקני, נדדה במהלך ארבעה עשורים לאסיה בחסות הגלובליזציה והרעיון המיושן שישנן מדינות שנועדו למו"פ ואחרות לייצור. בעשורים אלו, שרשרת האספקה של שבבים נמתחה עד-דק. ארבעה וקטורים עיקריים משכו ויצרו עומסים עצומים על יכולתה של התעשייה לספק את צרכי השוק בצורה אמינה ויציבה.
וקטור ראשון: הכיוון מזרח – שרשרת סבוכה ומורכבת של קניין רוחני, חומרי גלם, מתכות נדירות ומחצבים מכל פינות תבל אשר שונעו למרכזי הייצור והאריזה. ובכיוון מערב, שרשרת הפצה ארוכה וסבוכה לא פחות של רכיבים להטמעה במוצרי צריכה. בשנים האחרונות הצמיחה המתמדת בדרישה למכשירי חשמל ואלקטרוניקה מבוססי שבבים העמיסה את שרשרת הייצור והאספקה עד שעבדה מעל לגבול התפוקה של כמות המפעלים הקיימים בעולם. חוק מור הכתיב את השאיפה המתמדת למזעור ושדרוג לדור הבא כפה השקעה כספית מתמדת. העלות העצומה של בניית מפעלים חדשים היוותה חסם כניסה משמעותי לשחקנים חדשים ויצרה מעין מועדון יוקרתי חדש של מדינות אשר יש להן את המשאבים הכלכליים לעמוד באתגר בסדר גודל כזה.
וקטור שני: סיכון בטחוני – בנוסף למגבלות כושר הייצור העולמי עצמן, התברר למדינות המערב, ובראשן ארצות הברית, שרכיבים קריטיים למערכות צבאיות, ובכללן נשק חכם, מיוצרים מחוץ לארצות הברית, חלקן אפילו ישירות בסין. הממשל האמריקני הבין, אפילו עם באיחור משמעותי, שלא יתכן שמערכות אסטרטגיות, תשתיות תקשורת או רכיבים של מערכות נשק יגיעו ממדינות זרות, בייחוד לא כאלה אשר ארצות הברית עלולה להגיע לעימות מולן ביום מן הימים.
וקטור שלישי: לא עוד תלות הדדית – פלישתה של רוסיה לאוקרינה ערערה מוסכמות של עשורים שהיוו את המסד הרעיוני לגלובליזציה. בבסיס רעיון הגלובליזציה עמדה האמונה שעל ציר הזמן, סכסוכים אלימים בכלל, ומלחמות כוללות בפרט ילכו ויתמעטו. מכאן התפתח הרעיון של מסחר עולמי אשר מעבר לשגשוג כלכלי, יביא גם לתלות הדדית אשר תהוה גורם מרסן שימנע מסכסוכים להפוך לאלימים. לדוגמא, משק האנרגיה באירופה נבנה כמעט כולו סביב תפיסה זו והביא לכך שרוסיה הפכה לספק האנרגיה הגדול ביותר לאירופה, כשזו מצידה האמינה כי הדבר ירסן את השאיפה הרוסית להחזרת מעמדה כמעצמה וימנע מלחמה אפשרית ביבשת.
וקטור הרביעי: משבר האקלים – הוקטור האחרון קשור למשבר האקלים המחמיר ברחבי העולם והשפעותיהן של תופעות טבע קיצוניות כגון הצפות, רעידות אדמה והפסקות חשמל, בצורות ייבוש מקורות מים, פגיעה בקווי הובלה ימית ושינוע כתוצאה מסופות וכו' אשר עלולות לשבש את שרשרת האספקה והסחר.
לאט לאט חלחלה ההבנה ששרשרת האספקה פגיעה מדי ומאיימת ישירות על ביטחונה הלאומי של ארצות הברית. כשהמערכת מתוחה עד גבול יכולתה ולחצים חיצוניים אדירים פועלים עליה ממילא, כל אירוע עלול להביא לקריסתה – זו היתה רק שאלה של זמן עד שיקרה משהו. ואכן, מגיפת הקורונה פרצה לפתע ויצרה שיבוש קיצוני ועצירה מוחלטת של קווי אספקה וייצור. ארצות הברית, מצידה, זיהתה הזדמנות לנסות ולעצור את שאיפותיה הטכנולוגיות של סין. והעולם מצא עצמו במה שהתחיל כמלחמת סחר, אך התעצם והחמיר עד למצב בו כולם מכירים בכך שכיום מתנהלת מלחמת שבבים עולמית.
דעיכתה המסתמנת של הגלובליזציה בתצורה שהכרנו בעשורים האחרונים החזירה את שיטות המסחר הקודמות אשר התבססו יותר על בריתות וקואליציות בין מדינות. אם בימי השיא של הגלובליזציה מדינות וחברות לא העסיקו את עצמן בשאלה של מקורות הטכנולוגיה, חומרי הגלם והסחורות, אזי עתה, כששתי מעצמות ענק נאבקות ביניהן, הדבר מאלץ מדינות וחברות מסחריות להכניס גם סוגייה זו בשיקוליהן.
כאן מגיעה ליד ביטוי הנקודה הישראלית: ארה"ב מפעילה כיום מדיניות המבקרת מאיזו מדינות לקבל השקעות, וכן מבצעת פקוח הדוק יותר על העברה של ידע וקניין רוחני ישראלי לחו"ל תוך יכולת לוודא לאן עובר אותו ידע. כתוצאה מכך, מרחב התמרון האסטרטגי של ישראל יצטמצם ויקשה על המשך המדיניות הלא-מוצהרת של דחיית החלטות ונסיון להימנע מהן במטרה להלך בין הטיפות. נראה כי במלחמת השבבים ישראל תאלץ להכריע באיזה צד היא תומכת, להתנהל בהתאם ולגבש תכנית לאומית להצעדה קדימה של תעשיית השבבים הישראלית.
אריאל סובלמן, הוא סמנכ"ל אסטרטגיה בחברת השבבים ואלנס וכן משמש כחוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב
סיכום מעניין. חברה הגהה