פרשנים באירופה רואים במשבר נקספריה ביטוי נוסף לאסטרטגיה סינית המשלבת תלות כלכלית עם מנוף פוליטי. בייג'ינג מצדה דוחה את הטענות ל"נשק כלכלי" ומאשימה את הולנד ואת המערב בכלל ב"פוליטיזציה של עסקים" ובפגיעה בחופש הסחר. עצם העובדה שהקלות היצוא לשבבי נקספריה מוגבלות בזמן וממוקדות בשימושים אזרחיים, משאירה בידי סין מנוף לחץ לעתיד, הן על תעשיית הרכב והן על ניסיונות האיחוד האירופי לבנות מחדש בסיס תעשייתי ביטחוני
העימות סביב יצרנית השבבים נקספריה, שמרכז פעילותה בהולנד והיא בבעלות חברת וינגטק הסינית, הפך בתוך שבועות מאירוע משפטי "טכני" לכאורה למשבר שמטלטל את תעשיית הרכב האירופית ומחדד את השאלה עד כמה סין מוכנה להשתמש בשליטתה בשרשראות אספקה ככלי לחץ פוליטי.
בסוף ספטמבר החליטה ממשלת הולנד להפעיל לראשונה את "חוק זמינות הסחורות" מ־1952 ולקחת שליטה בנקספריה, בטענה לליקויי ממשל תאגידי ולחשש להעברת זכויות קניין רוחני לסין. לפי שר הכלכלה ההולנדי וינסנט קארמנס, שהגן פומבית על ההחלטה, המודיעין העביר לממשלה מידע שלפיו המנכ"ל הסיני של נקספריה "מרחיק החוצה" קניין רוחני רגיש. ההחלטה הזו נתפסה בבייג'ינג כהתערבות פוליטית בוטה בפעילות עסקית לגיטימית.
מנקודת המבט הסינית, ההולנדים הם האחראים הישירים למשבר. במאמר מערכת חריף בעיתון הממשלתי China Daily נטען כי שרשרת האספקה העולמית של שבבים הייתה יציבה ובטוחה עד לצעד החד צדדי של האג. העיתון מזכיר כי נקספריה הייתה בעבר חטיבה של NXP ההולנדית ורק לאחר שנרכשה על ידי וינגטק ב־2018 חצתה את רף הכנסות המיליארד דולר בשנה. מאז, לפי דו"חות החברה, עלו מכירותיה מכ־1.43 מיליארד דולר ב־2020 לכ־2.06 מיליארד ב־2024, והיא הפכה לספקית מרכזית של רכיבים פשוטים וזולים לכאורה אך חיוניים לתעשיית הרכב באירופה ובארצות הברית.
לטענת בייג'ינג, השימוש של הולנד בחוק חירום מיושן שלא הופעל מעולם מאז נחקק הוא "שימוש לרעה" בכלי רגולטורי מתוך שיקולים פוליטיים ולחץ חיצוני. דובר משרד המסחר הסיני הביע "אכזבה קיצונית וחוסר שביעות רצון עמוק" מהתבטאויות השר ההולנדי וטען כי הן "מבלבלות בין צודק לטועה ומסלפות את העובדות".
התגובה הסינית לא איחרה להגיע. בתחילת אוקטובר הוטל בפועל אמברגו על יצוא שבבים ממתקני הייצור של נקספריה בסין, שבהם מיוצרים לפי ההערכות כשבעים אחוז מתפוקת החברה. מדובר ברכיבים פשוטים, רחוקים מהשבבים המתקדמים לעיבוד בינה מלאכותית, אך כאלה שמשולבים כמעט בכל מערכת אלקטרונית ברכב. בתוך זמן קצר הזהירה התאחדות יצרני הרכב האירופית כי מלאי השבבים יספיק לשבועות ספורים בלבד ללא חידוש האספקה. יצרניות כמו פולקסווגן, וולוו וג'גואר לנד רובר הודיעו לספקים ולעובדים על סיכון ממשי לעצירת קווי ייצור.
לנוכח הלחץ גבר גם המאמץ הדיפלומטי. בבריסל הדגיש נציב הסחר והביטחון הכלכלי של האיחוד האירופי, מארוש שפצ'וביץ', כי מתקיים דיאלוג משולש בין סין, הולנד והאיחוד במטרה "להבטיח מסגרת יציבה וצפויה ולהחזיר במלואה את זרימת השבבים". לפי דיווחים, הולנד אותתה שהיא מוכנה לרכך את צו ההלאמה בפועל אם בייג'ינג תחזור לאפשר יצוא.
על רקע זה הודיע משרד המסחר הסיני כי יאושרו חריגים ליצוא שבבים מנקספריה לשימושים אזרחיים, וכי הרכיבים הללו לא יחייבו עוד רישיון יצוא מיוחד. ההקלה הזו העניקה נשימה קצרה לתעשיית הרכב האירופית, אך נעשתה לתקופה מוגבלת של 12 חודשים בלבד וללא התחייבות לטווח ארוך. במקביל, כחלק מניסיון רחב יותר להוריד את גובה הלהבות מול וושינגטון, השעתה סין גם חלק מההגבלות על יצוא חומרי גלם אסטרטגיים לתעשיית השבבים, בהם גליום וגרמניום, והודיעה על פטור זמני מאגרות נמל לאניות הקשורות לבעלות אמריקנית.
אם בסין מציגים את ההקלה כמחווה אחראית לשמירה על יציבות שרשרת האספקה העולמית, בכתבות ניתוח במערב רואים בפרשת נקספריה קודם כול תמרור אזהרה. מומחי תעשייה וכלכלנים מצביעים על כך שדי ברכיבים זולים ובסיסיים כדי לשתק תעשייה שלמה כאשר מונעים את זרימתם. פרופ' דייוויד ביילי מאוניברסיטת בירמינגהם הגדיר את ההתערבות ההולנדית "שיחת השכמה" לענף הרכב וטען כי התגובה הסינית הייתה "מהירה ואכזרית". לדבריו, יצרני הרכב חייבים לחשוב על אתרי עיבוד חלופיים בדרום מזרח אסיה או באירופה עצמה, ולהגדיל מלאים במקום להסתמך על אספקה "בדיוק בזמן".
מנהלים בחברות כמו BMW מספרים כי אמנם הייצור עדיין נמשך כמתוכנן, אך המצב "נדיף" ויכול להשתנות מהר. הם מציינים כי המשבר הקודם בשבבים התמקד ברכיבים המורכבים יותר, ולכן רכיבי התשתית הפשוטים כמו אלה של נקספריה זכו לפחות תשומת לב, למרות שהם מפוזרים במערכות רבות ברכב.
מנקודת מבט רחבה יותר, פרשנים באירופה רואים במשבר נקספריה ביטוי נוסף לאסטרטגיה סינית המשלבת תלות כלכלית עם מנוף פוליטי. סין שולטת בחלק הארי משרשרת הערך של חומרים נדירים ומגנטים לתעשיות רכב, רוח ושמש, והאיחוד האירופי עדיין נמצא בראשית הדרך בניסיונותיו "להפחית סיכונים" מבלי להתנתק לחלוטין מהשוק הסיני. ניתוחים מהעת האחרונה מזהירים כי אם לא יואצו השקעות במקורות חלופיים ובייצור מקומי, אירופה תישאר "מחוברת לטפטפת" שמופעלת מבייג'ינג.
בייג'ינג מצדה דוחה את הטענות ל"נשק כלכלי" ומאשימה את הולנד ואת המערב בכלל ב"פוליטיזציה של עסקים" ובפגיעה בחופש הסחר. עם זאת, עצם העובדה שהקלות היצוא לשבבי נקספריה מוגבלות בזמן וממוקדות בשימושים אזרחיים, משאירה בידי סין מנוף לחץ לעתיד, הן על תעשיית הרכב והן על ניסיונות האיחוד האירופי לבנות מחדש בסיס תעשייתי ביטחוני.
בסופו של דבר פרשת נקספריה מדגימה עד כמה שבב קטן וזול לכאורה יכול להפוך לציר של מאבק גיאו־כלכלי רחב. עבור אירופה, השאלה היא אם תישאר שבויה בין החלטות מדיניות בהאג ובבייג'ינג, או שתדע להפוך את המשבר הנוכחי להשקעה אמיתית בחיזוק חוסנה התעשייתי והטכנולוגי.
