סיליקון קלאב: "בישראל יש רק כמאה חברות רובוטיקה, כדאי ורצוי לשפר" (חלק ב')

כך אומר יוסי להד, חבר מייסד של IARA – ארגון הרובוטיקה הבינלאומי במפגש הסיליקון קלאב שהתקיים לאחרונה בת"א בארגון חברת ASG ועסק בעתיד הרובוטיקה. * בפאנל השתתפו פרופ' יעל אידן, מנהלת מיזם ABC רובוטיקס לחקר רובוטיקה חקלאית, ביולוגית וקוגניטיבית  באוניברסיטת בן גוריון, דורון בן דוד, מייסד משותף ומנכ"ל Indoor Robotics ומייסד שותף של קבוצת Israel Robotics, יוסי להד, חבר מייסד של IARA – ארגון הרובוטיקה הבינלאומי ודביר כהן, מנכ"ל חברת Memic.

לחלק הראשון של הפאנל: “הרובוט הוא מכונה חכמה אבל הוא צריך לעבוד ביחד עם האדם”.

"היום מדברים על רובוטיקה חכמה – גם באקדמיה וגם בתעשיה. בוחנים מה רמת האוטומציה, מה רמת קבלת ההחלטות . הרובוטיקה מתפתחת באופן איטי מסיבות רבות – רב תחומיות,  זמן פיתוח ארוך, הרבה כסף. בארה"ב התפתחה תעשיית רובוטיקה בקרבת האוניברסיטאות בבוסטון, פיטסברג ועמק הסיליקון , דנמרק , יפן, סין וגרמניה וכמה מדינות קטנות כמו סינגפור ושבדיה. בארץ מלבד פיתוחים למערכת הבטחון יש רק כמאה חברות (לא כולל את החברות בתחום הרכב האוטונומי שגם הוא כמובן סוג של רובוט)."

"אני מייצג את איגוד הרובוטיקה הישראלי,  כולנו עובדים בהתנדבות ואנחנו רוצים לשמר את החברות. יש מעט חברות. אנחנו רואים ריכוז של חברות בתחום הרפואה, בענף החקלאות ובמגזר התעשיה: חברות כמו פבריק שגם הגיעה לשווי של מיליארד דולר ואוסף של חברות קטנות.

שלמה גרדמן: מה הסיבה?

התחום דורש כסף שאין להשיג אותו. אנחנו, במיוחד ביוזמת יו"ר האיגוד, פרופ' צבי שילר ואני, מנסים בשנתיים האחרונות להקים מרכז רובוטיקה לאומי שימומן על ידי המדינה ויהפוך למרכז רווח. קוריאה ודנמרק הן דוגמאות טובות לכך.

אנחנו מאמינים שישראל עם התשתית האקדמית הרחבה, התשתית התעשיתית, והיזמות שיש בארץ, תוכל להפוך למובילה בתחום הרובוטיקה, שלא לדבר על שימוש, שם אנחנו נמצאים במקום מאוד לא מחמיא ב-OECD.

"תחום הרובוטיקה מחובר לAI בלי AI אין רובוטיקה חכמה אבל בינה מלאכותית לבד לא מספיקה. הרובוטים יודעים לעשות דברים כמו קטיף, לתקוע דברים בכביש ולאבטח מתקנים..  הרובוטיקה תוביל כי היא מכילה גם תוכנה וגם חומרה. יש מכון באוקספורד שבו נערך מחקר  אודות השימושים אבל  אין דמיון בין תעשיה לבתי חולים ואיך עושים טיפול פסיכולוגי באנשים על ידי רובוט, ואיך פותרים בעיית בדידות על ידי רובוט. דיברו פה הרבה על ההיבטים הפיזיים והמכאניים שהם מאוד חשובים אבל יש היבטים ורמות אחרות לגמרי שחייבים להבין אותם."

שלמה גרדמן מפנה שאלה נוספת ליוסי להד כמומחה לסין כיצד הוא רואה את תעשיית הרובוטיקה שם בהשוואה לישראל.

להד: "אני פעיל בסין כבר 27 שנים  גרתי שם, הייתי נציג של תדיראן אני פעיל הלוך ושוב, עד שהקורונה הפכה זאת לוירטואלי. סין דוגלת בתכנון  ארוך טווח. היא משקיעה מחשבה עמוקה על כל מה שיש בעולם, הרבה מאוד כסף  ומשמעת. כמעט אף אחד מהדברים האלה לא קיים אצלנו. סין מובילה את העולם ברובוטים תעשייתיים וברובוטי שירות. לדוגמה ב-2016 חברת פוקסקון שהיא אחת היצרנים הגדולים בעולם, אמנם פוקסקון היא חברה טאיוואנית אבל פועלת בסין ומייצרת עבור חברות כמו אפל וסמסונג החליפה 60 אלף עובדים בתוך שנה ברובוטים."

"מה עושים עם 60 אלף איש –שרובוטים החליפו אותם? צריך לדאוג להם להכשרה. אבל הרובוטיקה איפשרה לשפר את המוצר והתפוקה  כולם נהנים מזה. כאשר הצעתי ב-2006  לסינים לפתח רובוטים שיבצעו חלק מהמשימות, אמרו לי – לך מכאן, אתה דופק את כל המבנה החברתי שלנו.  אחרי עשר שנים הם פיתחו את הרובוטים."

"לפני שלוש שנים ביקרתי בעיר שנקראת שנגצ'ו בפרובינציה ג'ינין בצפון מזרח סין והביאו אותי לחברת רובוטיקה שבונה מלצרים. מלצרים נייחים על השולחן ורובטים ניידים.  החברה הזו עלתה בצורה לא רגילה כי היא פתרה את הבעיות שיצרה הקורונה. רכב אוטונומי- אינטל ומובילאיי חתמו על שיתוף פעולה עם חברה סינית די עלומה אבל הם מתחרים בביידו שהיא יצרן הרכבים האוטונומיים הגדול בעולם. סין תוביל, אמנם יש לה את הבעיות שלה. הכסף בא מהנג'ו – מרכז של עליבאבא.

לסיכום אמר להד: כמו בכל תחום שאליו היא נכנסת, סין תוביל גם את תחום הרובוטיקה.

פרופ' יעל אידן, שגם היא השתתפה בפאנל אמרה:  רואים כעת תחילתה של עבודה בתחום האתי. אם אתה מכניס רובוט לבית של מבוגר, ואתה מנטר את האדם כל הזמן,  עולות הרבה שאלות, כגון התלות של האדם ברובוט, כמה הוא מנטר כל הזמן, איפה הוא מנטר וכו'. הרבה מאוד עבודות בכיוון הזה של מדעי החברה ופילוסופיה."

פרופ' אידן נבחרה לאחרונה על ידי קהילת הרובוטיקה לאחת משלושים הנשים המשפיעות בעולם בתחום. בתשובה לשאלת המנחה גרדמן היא הסבירה כי ההכרה בחשיבותה נובעת משתי סיבות עיקריות:

הסיבה הראשונה עיצוב של כיווני מחקר עתידים ועדכניים. "לפני 30 שנה כשהתחלנו לפתח רובוט חקלאי הסתכלו עלינו כמו משוגעים, ורק עכשיו אני מקווה שתוך חמש שנים נתחיל לראות מערכות רבות כאלה. "

הסיבה השניה: "הכשרת כוח אדם, בעיקר חוקרים. יוסי היה דוקטורנט אצלנו. אנו גם עובדים עם התעשיות – כגון התעשיה הצבאית. דיברו על הרמות הגבוהות של הסטרטאפים – השקעה ברובוטיקה צריכה להיות גדולה ולארוך זמן רב.  ההכשרה היא מעמיקה – שילוב של הנדסת מכונות, אלקטרוניקה, תוכנה, הבנה של הכל – הבנה רחבה שלוקחת הרבה זמן.

להד, כבוגר הפקולטה הוסיף: אוניברסיטת בן גוריון היא אחד המקומות היחידים בעולם שמשלב מקצועות לא הנדסיים כדוגמת פסיכולוגים, פיזיותרפיסטים, רופאים, אנשי תוכנה וחומרה – אין הרבה מקומות כאלה. זה הכיוון הנכון ללכת."

רחפנים ומצלמות במקום עובדי מוקד שמירה

מנחה הפנל גרדמן שואל את דורון בן דוד, מייסד משותף ומנכ"ל Indoor Robotics: "החברה שלכם עוסקת ברחפנים שמאבטחים מקומות סגורים ומאפשרים לבצע פעולות שעד עכשיו בוצעו ע"י אנשים, אתה מאמין שיש צורך גדול בפתרון הזה?

בן דוד: "לא מזמן ישבתי בדאלאס עם מנכ"ל של חברת השמירה הגדולה ביותר בארה"ב.  הוא לקח אותי לביקור במטה שלו. דמיינו שטח פתוח ענק עם עמודים, כ-5,000 מ"ר. שיושבים בו אנשים ומסתכלים על מסכים. הוא אמר שהעסק הזה מכניס לו המון כסף, 1.1 מיליארד דולר בשנה.  השאלה היא למה הוא לא מכפיל את השטח. הסיבה: מחסור בעובדים. אף אמא לא מגדלת את הבן שלה כדי שיהפוך המבורגר במקדונלדס גם אם הוא מגיע לשם בסוף . אף אחד לא רוצה להסתכל על מסך ובסוף מחפשים טכנולוגיה שתעשה את העבודה הזו.  הרחפנים שלנו מסתכלים על הצילומים של מצלמות אבטחה ועושים סיור וירטואלי ממצלמה למצלמה. יש חברות שמאפשרות ניתוח של סרטי הוידאו והתמקדות במה שחשוב, ויש כאלו ששולחים אנשים עם גו פרו למקומות חשודים. אנחנו עושים שילוב של השניים ויכולים להגיע לכל מקום. אנחנו נותנים שירות ROBOT AS A SERVICE. ולא מוכרים את המוצר. הפתרון שלנו מסייע לשוק שמתקשה לגייס עובדים.

"בכל מקרה צריך לזכור שרובוטיקה לא פותרת 100 אחוז מהבעיות. אנחנו פותרים את היחס שמונים עשרים. חוסכים את הצורך של שומר לעשות פטרולים משעממים  ובכלל דברים משעממים מונוטוניים ומסוכנים.  לבוא ולתפוס פורץ זו לא עבודה משעממת. זו עבודה מסוכנת. התחלנו בעבודות המשעממות שזה ללכת, להסתכל, לראות שהמדפים במקום, שלא חסמו יציאות חרום ושאף אחד לא שכח לפטופ על השולחן ושאף אחד לא נמצא אחרי השעות. אני מסתכל על הבניין כעל אורגניזם חי. "אני יודע מי נמצא בתוך הבניין כי אני מחובר למערכות  הגישה.  אני יודע אם משהו קרה בתוך הבניין כי אני מחובר לחיישני התנועה שלו.  אנחנו סופר אוגרניזם שמטייל בתוך הבניין ואוסף עליו מידע . השם של החברה, INDOOR ROBOTICS  מרמז על זה שיש לנו עוד בשרוול."

עוד הוסיף בן דוד: " צריך לפזר חיישנים בצורה נכונה, ולשלב רובוטיקה ובני אדם בצורה נכונה – שלושה עולמות כאלה ביחד זה כנראה הפתרון. לרעיונות של סרטי המדע הבדיוני אולי נגיע אולי לא. אני לא מאמין שיהיה רובוט הומנואידי שישטוף כלים, ינדנד עריסה וישטוף את הרצפה. מה שאני כן מאמין שיקרה – נראה הרבה יצורים קטנים ומשימתיים עושים בצורה טובה פעולה מפגרת. הם יזחלו בכל מיני מחילות וחורים והכי טוב, שהם יעשו זאת בלי שנראה אותם."

רובוט שמבצע ניתוחים גניקולוגיים

דביר כהן, מנכ"ל חברת Memic תיאר כיצד נולד המוצר של החברה: שירתתי הרבה שנים ביחידה 81 במשרד הבטחון ועסקתי ברובוטיקה עדינה ומדויקת. פגשתי שם דוקטור לרובוטיקה שהיה לו רעיון מהפכני. לפתח רובוט שיהיו לו אצבעות כך שהמנתח ייעזר בו לביצוע ניתוחים עדינים בתוך הגוף.  באותה תקופה הרובוטים המנתחים היו גדולים, מגושמים  ומורכבים. הרעיון היה שבעזרת חיקוי תנועת האצבעות יהיה למנתח יותר קל.  דיברתי עם רופאים שאמרו שהם רוצים להיות חלק מהניתוח ולהרגיש את הניתוח בעצמם.  לשם כך פיתחתי רובוט שיש לו את כל המרכיבים של היד – כתף, מרפק וכף יד.  הרופא יודע לכופף את היד ב-180 מעלות . לרובוט יש אפשרות לבצע כיפוף תוך סיבוב של 180 מעלות וכך יוכל להגיע לכל נקודה בגוף."

"החלטתי להתחיל עם סט של פרוצדורות שרק אנחנו יכולים לעשות, לא לקחת משהו קיים ולהתחרות בו.  דיברנו עם גניקולוגים, אורולוגים, כירורגים כלליים ועוד. ואז מצאתי ציטוט בכתב העת של איגוד הגניקולוגים האמריקני – האיגוד הכי גדול בעולם, "רצוי מאוד לבצע ניתוח ללא צלקות מתי שרק אפשר." שאלתי גניקולוג בכיר מתי אתה משתמש בשיטות לא פולשניות, הוא ענה שכמובן שזו הגישה הטובה ביותר אבל אני יכולה לעשות את זה רק ב-10-15 אחוז מהניתוחים. אז הבנתי שעלינו על משהו.  הסברתי לו שזה בדיוק מה שהרובוטיקה יודעת לעשות – לאפשר לעשות דברים אחרת."

"הוא נדהם מהיכולת. אחרי שהבין  אמר שרוב הרופאים אפילו לא יודעים איך לנתח ניתוח לא פולשני, וגם את אותם מעט ניתוחים הם לא עושים. הראיתי לו שהרובוט יודע לנתח דרך הנרתיק. אף אחד לא האמין שרובוט יכול לעשות דבר כזה משום שחשבו שהאנטומיה לא תאפשר. ואז מתחיל המסע של גיוסים  מאז פיתחנו את המוצר, אנשים מבינים. הבעיה מאוד פשוטה – להראות שבמקרים שבהם צריך לפתוח את הבטן  אנחנו מאפשרים לעשות את הניתוח הזה ללא צלקות."

"קיבלנו אישור FDA והתחלנו לשווק את זה לפני חמישה חודשים. התהליך כולו לקח שש שנים, וזה נחשב מהר. כדי להצליח בתחום הרובוטיקה במיכשור רפואי, תחום שיש עליו רגולוציה, רוב החברות המתחרות הן חברות ציבוריות גדולות שצריכות להשקיע 750 מיליון דולר לפחות כדי להביא מוצר לשוק.  אנחנו היינו צריכים לפתח את זה הכל בפנים. הצלחנו להביא את המוצר עד אישור ה-FDA בפחות מ-20 מיליון דולר."

"ברגע שיש פתרון וזה עובד, עשינו עוד סבבי גיוס ולאחרונה חתמנו עם חברת שלד בורסאי על מיזוג לפי שווי חברה של מעל מיליארד דולר –הפכנו לחברת יוניקורן עם גיוס לחברה של 325 מליון דולר."

ומה בדבר שימושים אחרים, הרי לחמישים אחוז מהאוכלוסיה אין נרתיק?

כהן:  "אנחנו לא חברה של טריק אחד, אנחנו מתכננים רובוטים גם לניתוחים אחרים. נגענו בממשק של רופא – רובוט – מטופל.  בודקים איך המטופלת מרגישה כשמנתח אותה רובוט. כיום יש מוצרים שעושים הרבה דברים והם ורסטילית. אם מוצרים עושים הרבה דברים בלי לתת ערך מוסף בכל תחום ותחום הוא הופך להיות סתם אוסף מורכב של חיישנים, הערך הקליני והמסחרי שלו נמוכים. נראה יותר ויותר רובוטים המותאמים לאינדיקציות מסוימות שהתועלת שלהם ברורה, אפשר להצדיק זאת כלכלית, לבנות CASE STUDIES מאוד פשוטים. בעבר היו הרבה רובוטים בתחום, היום יש רק רובוט אחד. אנחנו הרובוט הראשון בעולם שקיבל אישור על גישה אחרת, ובגלל זה ה-FDA הגדיר אותנו כ-דה נובו – אנחנו לא יכולים להשוות אותו לשום דבר אחר. הטכנולוגיה שונה ממה שיש היום וגם הגישה – רובוט שנכנס לגוף דרך נקבים טבעיים. לכן היינו צריכים לעבור מסלול רגולטורי ארוך מאוד. אבל ה-FDA גם הכיר בזה שבעתיד הוא צופה שמסלול דה נובו יהיה הרבה יותר גדול – למשל רובוטים לניתוחי עיניים."

האם יש אנשים שמפחדים  שרובוט ינתח אותם?

כהן: "התשובה היא לא. זה מאוד מפתיע ההכוונה מדויקת יותר, אין צלקות ויש את כל היתרון הקליני מאחורי זה."