ראש אגף התקשוב מפרט: סייבר, ספקטרום ו-AI תחת “מפעל מידע מבצעי”, ריבוי עננים מבודלים, צוותים עצמאיים בסגנון הייטק — ואדם בלולאת ההחלטה
במפגש הרבעוני של הסיליקון קלאב – פורום מנכ"לי חברות ההייטק בישראל, זכו משתתפי המפגש להכיר באופן נדיר לציבור אזרחי את תפיסת ה“עליונות הדיגיטלית” של צה״ל בעידן המערכות הלומדות. אלוף אביעד דגן, ראש אגף התקשוב (וההגנה בסייבר), טייס קרב לשעבר ומפקד בסיס חצרים בעברו, שהספיק להיות שותף להקמת שלושה מיזמי הייטק מצליחים לפני שחזר ללבוש מדים, פרש בפני הנוכחים את מפת הקרב החדשה: קרב יומיומי בין טכנולוגים, שבו מי שמסדר את הדאטה, שולט בעננים ומנצח במאבק בין תוקף לנתקף במרחב הסייבר והעולם הדיגיטלי. כבר בפתח דבריו דגן הבהיר שהאגף שעליו הוא מפקד מחזיק שלוש משימות יסוד: הגנת הסייבר לכל המערכת הצה״לית (כולל מרכזים לאומיים ייעודיים), עליונות בספקטרום האלחוטי מן הקרקע דרך הים ועד האוויר, והקמה והפעלה של שכבת התשתיות הדיגיטליות — אופטיקה, רשתות תמסורת, עננים ושירותי ליבה — המאפשרת ליחידות הפיתוח והמבצעים לבנות אפליקציות ויכולות במהירות ובקוהרנטיות. “אנחנו לא בונים את האפליקציה שמטיסה את המטוס או מנהלת את הכלי הימי,” הסביר, “אבל אנחנו בונים את היסודות — מהרשת ועד הענן — כדי שמי שבונה את היישום יוכל לרוץ בבטחה.”
במרכז ההרצאה עמדה תמונת איום מפוכחת: איראן, אמר דגן, עברה בשנים האחרונות “מכשלונות קולניים להצלחות מקומיות במרחב הלאומי” — לא בצה״ל, אלא במרחב אזרחי־ממשלי; הצלחות שהן בעיקר תוצאה של למידה הנדסית עקבית מצד יריב שיודע להשתכלל. “הם לא נכנסו לצה״ל,” הדגיש, “וזה לא קורה מעצמו. זו תוצאה של ארכיטקטורה, משמעת והגנה רב־שכבתית.” מול היריב, צה״ל מפעיל ארבעה קווי פעולה: החזרת מיקוד ליבה לחטיבות ההגנה בסייבר כדי לעסוק 24/7 ב“הקשחת הכוח”; יציאה “מחוץ לחומות” בשיתופי פעולה עם שב״כ וגופים אזרחיים כששרשראות אספקה וסביבות מחוברות מחייבות פעולה רוחבית (“אם נכנסים ב־X מגיעים ל־Y”); שיתופי מודיעין ומתודולוגיות עם מעצמות סייבר וטכנולוגיה; ושילוב בינה מלאכותית כשכבה משרתת, לא מחליטה, כך שתמיד “אדם בלולאה” משלים ומבקר את המכונה.
דגן הקדיש חלק נכבד לשאלה כיצד בכלל מייצרים “בינה” מועילה במערכת ענקית כמו צה״ל. לדבריו, לפני מודלים — יש דאטה. צה״ל הוא “ערימה אינסופית של נתונים”, ולכן נעשה מאמץ רב־שנים בהנדסת מידע: סידור, קיטלוג, מידור והנגשה בין איים מבצעיים שהיו פעם מבודדים. מתוך זה נולד פרויקט דגל שהוא הגדיר “מפעל המידע המבצעי”: ענן נתונים אחוד, עם כלי ETL, תקינה והרשאות, שמאפשר למפקד לשאול שאילתות בשפה טבעית ולקבל תמונת מצב עדכנית ומדויקת. כדי להאיץ את היישום הזה, מוקמת בימים אלה חטיבת דאטה ובינה מלאכותית ייעודית, שתאגם את נכסי המידע ותהפוך מודלים ושירותים ליכולות מדף לכלל המערכים — “כמו בהייטק, רק בקצב צה״לי,” אמר בחצי חיוך. סביב המאמץ הזה פועלות קבוצות Data Science עילית — בוגרי 8200, תלפיות וגמא — שמפתחות מודלים תחת משטר הגנה קפדני והופכות אותם לשירותים חוזרים לשימוש רחב.
הענן, בליבת האסטרטגיה, אינו “ענן אחד” אלא תערובת של תצורות: ענן מבצעי פנימי סגור, “ענן ביטחוני” שהוא למעשה תצורת ענן ציבורי מבודלת פיזית ולוגית, וכן שימושים נקודתיים בעננים ציבוריים — כולם תחת שליטה הדוקה ב“שיברים” (שערי החיבור), מפתחות ואודיט. “אין קו פתוח,” ניסח בפשטות. “אנחנו שולטים בשערים ובמפתחות. זה אתגר קצה ויש מעט מדינות שמבצעות אותו בהיקף כזה.” ההפרדה הזו, לצד שליטה בנתיבים ובמפתחות שירותי ה-AI שספקים מכניסים לתצורה המבודלת, מאפשרת ליהנות מגמישות של ענן ועדיין לשמור על משטר ביטחוני קשיח.
במקביל לשינוי הטכנולוגי, אגף התקשוב עובר שינוי ארגוני עמוק: שלוש “חטיבות־מוצר” עצמאיות — הגנת סייבר, ספקטרום, דאטה/AI — פועלות במודל של צוותים אוטונומיים עם מחזורי מסירה קצרים. “בעולם הדיגיטל אי אפשר לנהל פרויקט עשר שנים’,” אמר דגן. “חושבים, בונים, מפעילים. מודדים. חוזרים.” זהו אימוץ מוצהר של נוהלי הייטק בתוך גוף צבאי, שנועד לצמצם את הפער בין קצב החוץ לקצב הצבא. הקיצור במחזורי הפיתוח וההפעלה, לדבריו, הוא לא רק עניין של נוחות — אלא ציווי מבצעי.
מעבר לטכנולוגיה ולמבנה, דגן חזר שוב ושוב ל“נשק העל” של התקשוב: האדם. האגף מחזיק את “כל שלשלת התפקידים” — מטכנאי שמפעיל ציוד בתווך אויב ועד מהנדס שמפתח מודלים בבור. הסגירה הזו, של שטח, פיתוח והפעלה, מייצרת תכלול שמאיץ השפעה מבצעית. הוא הדגיש במיוחד את שילוב הנשים: “בחלק מהצמתים חצי מהקצונה — נשים. זהו פוטנציאל איכותי גבוה ואנחנו משקיעים בו,” אמר, וציין שהמגוון האנושי תורם לא רק לצדק חברתי אלא להישגים הנדסיים ממשיים.
אף שמדובר בהרצאה צבאית, דגן לא נמנע מלשרטט לקחים ישירים לארגונים אזרחיים: שרשראות תמיכה (Help Desk) הן יעד קבוע לתוקפים, יש להקשות על איפוסי זהות ולחייב אימותים חזקים מסוג Passkeys מול המכשיר עצמו; אפליקציות שליטה מרחוק כמו Anydesk הן גשר נוח לתוקפים אל סביבת ה-SSO; ויחד עם פריצות הדרך של ה-AI חובה לאמץ “היגיינת פרומפטים” ומדיניות DLP מודרנית המתייחסת לא רק לנתונים אלא גם להקשרים ולשיח עם מודלים. “משמעת תהליכית וטכנולוגית היא תנאי מינימום,” סיכם, “בצה״ל ובתעשייה כאחד.”
נקודה אסטרטגית נוספת שקיבלה מקום בהרצאה היא המעבר לנגב. אגף התקשוב, יחד עם גופים נוספים בהמשך, עובר למרחב באר שבע — אקוסיסטם שבו אקדמיה, ענקיות טכנולוגיה וסטארטאפים יוצרים “אינקובטור של חדשנות”. המעבר, אמר דגן, הוא גם הזדמנות לאומית וגם צורך מבצעי: מרחב שמאפשר גיוס, שימור ופיתוח של טאלנטים, מחקר יישומי עם האוניברסיטה ושותפות הדוקה עם התעשייה.
כמי שמוביל את “מנועי העומק” של חזית דיגיטלית, דגן לא ניסה לייפות: מדובר ב“קרב יומיומי בין טכנולוגים”. אך הטון היה אופטימי ומגויס. ההצלחות המבצעיות האחרונות — עד כמה שאפשר לדבר עליהן בפומבי — נשענות כמעט כולן על דיגיטל: סנסורים, רשתות, עננים, דאטה, מודלים, והכי חשוב — אנשים שיודעים לחבר הכול בזמן. “ידנו על העליונה,” אמר בפשטות, “כל עוד נמשיך לשמור על משמעת דאטה, על ארכיטקטורה ועל עליונות עננית — ותמיד נשאיר אדם בלולאה.”
