מאת בנג'מין פנג, במיוחד ל- Chiportal
בנג'מין פנג, הוא איש עסקים סיני. בשנת 2012 הגיע לישראל לראשונה והתאהב במדינה. מאז הוא מגדיר עצמו כ"סיני ציוני". פנג הקים ביחד עם שותפיו את בית ההשקעות "יפו קפיטל" הפועל לחבר בין משקיעים סיניים לסטארטאפים ישראלים ואף השלים תואר שני במנהל עסקים במכללה הבינתחומית בהרצליה (IDC) . כיום הוא מתגורר עם משפחתו בשנחאי ומשמש כשותף הסיני של בית ההשקעות קוקרמן ושות'. במאמר מיוחד ל- Chiportal הוא מתאר בגילוי לב כיצד נראית התמודדותה של ישראל עם נגיף הקורונה מהצד הסיני.
מאד הופתעתי לשמע שמספר מקרי הנגועים ב- COVID-19 בישראל זינק אתמול לקרוב ל- 900 איש, כאשר הקפיצה הגדולה ביותר קרתה היום, פחות מחודש מאז אובחן המקרה הישראלי הראשון. המגיפה התפשטה כל כך מהר, שהיא באמת מעבר לציפייה של רוב האנשים.
בתחילת חודש מרץ שלחתי התראה לחברי בישראל, אך לצערי אנשים רבים לא התייחסו אליה ברצינות, הם היו בטוחים שממשלת ישראל נקטה באמצעים אגרסיביים כדי להתמודד עם הנגיף, אך למעשה היה בלאגן גדול.
מספר המקרים של הנגועים בישראל הוא כמעט פי שלושה!!! משנגחאי כעת, בעוד שאוכלוסיית שנחאי קרובה לפי שלוש מאוכלוסית מדינת ישראל. במהלך החודשיים האחרונים יצאנו מהבית לעיתים רחוקות, כמעט כל החנויות ברחוב היו סגורות עד שנפתחו לאחרונה. רוב האנשים נשארו בבית עד השבוע שעבר אך אנו עדיין לובשים מסכות כשאנחנו יוצאים. באירוע עסקי קטן בו השתתף לאחרונה סגן ראש העיר בשנחאי הוא הסיר את המסכה, זה היה סימן לאנשים ששנגחאי קרובה לסוף המגיפה מכיוון שכבר כמה ימים יש לנו 0 חולים חדשים.
תארו לעצמכם, בשנחאי שהיא עיר צפופה מאד עם יותר מ 25 מיליון תושבים, יש לנו עד כה פחות מ -390 מקרים נגועים, לעומת 900 מקרים בישראל. הסיבה היחידה היא בגלל שהאנשים מצייתים להוראות. אם אנשים לא ממלאים אחר ההוראות , לא משנה אילו אמצעים הממשלה נוקטת, מספר הנדבקים יגדל יותר ויותר.
אני לא יודע כמה אנשים בישראל באמת מצייתים לכללי הסגר, אבל אני שומע הרבה אנשים שמתלוננים על חוסר המשמעת במערכת הסגר הישראלית. התוצאה לצערי תהיה שאנשים רבים יחשפו לנגיף.
לאחר התפרצות הנגיף במדינות רבות, הכלכלה העולמית נפגעה קשה, אנשים רבים מודאגים מההפסדים הכספיים שלהם, אך מודאגים יותר מהבטחון האישי שלהם. עלינו להבין את מגבלת הכח האנושי. אף אחד בעולם הזה אינו חזק מספיק כדי לעצור את המגיפה באופן מיידי.
אפילו מדינות גדולות כמו סין וארה"ב אינן יכולות לעצור את הנגיף בקלות. המדינות האחרות מסוגלות אפילו פחות להתמודד עם אסון בקנה מידה עולמי. לחברות הענק כולל חברות הרפואה אין עד כה מה להציע באופן מיידי, וברוב העולם יש מחסור רב במשאבים רפואיים, לכן ברור שיש לנו המון מגבלות.
כולנו נלחמים במלחמה נגד וירוס עבור כל בני האנושות וצריכים יראת שמים. עלינו להיות צנועים יותר, ובאותה עת עלינו להתמקד במה שחשוב לנו באמת, לשם מה אנחנו נלחמים ומה עושה את ישראל כה מיוחדת.
הנגיף יעבור ואנחנו נשרוד, אך האם בעקבותיו נדע לחיות חיים אחרים וטובים יותר?
