מאמר ניתוח שפורסם ב־CEPA טוען כי היתרון היחסי של בריטניה בתעשיית השבבים אינו בייצור המוני אלא בקניין רוחני, בתכנון, במוליכים־למחצה מורכבים, באריזות מתקדמות ובפיתוח כישרונות. המטרה: להפוך לשחקן קטן אך חיוני בשרשרת הערך המערבית
בריטניה לא תהיה מעצמת ייצור שבבים נוסח טייוואן, קוריאה הדרומית או ארה"ב, אבל היא בהחלט יכולה לנסות לשחזר את סיפור ההצלחה של ARM. כך טוען כריסטופר סייטרה, עמית בכיר בתוכנית מדיניות הטכנולוגיה של CEPA, במאמר שפורסם ב־9 במרץ 2026. לדבריו, התקווה הבריטית הגדולה אינה טמונה בהקמת מפעלי ענק לייצור שבבים מתקדמים, אלא ביצירת מוקדי חוזקה ייחודיים בתחומים שבהם למדינה יש יתרון ממשי: תכנון שבבים, קניין רוחני, מוליכים־למחצה מורכבים, אריזות מתקדמות וחומרים חדשים.
ARM עצמה מוצגת במאמר כדוגמה מובהקת ל"נס קמברידג'". בתחילת שנות השמונים פיתחה החברה ארכיטקטורת מעבדים חסכונית בחשמל ובפליטת חום, אך בניגוד ליצרניות שבבים מסורתיות, היא לא ייצרה מעבדים בעצמה. במקום זאת, היא ביססה מודל עסקי של רישוי ארכיטקטורה לחברות אחרות, שבונות את השבבים בפועל. התוצאה הייתה דרמטית: הטכנולוגיה של ARM משמשת כיום ביותר מ־325 מיליארד התקנים, ולפי המאמר, מניעה יותר מ־99% מהטלפונים החכמים בעולם.
לטענת סייטרה, זהו גם הכיוון האסטרטגי הנכון לבריטניה כיום. במקום להתחרות על נפחי ייצור עצומים, המדינה צריכה לטפח "צווארי בקבוק" טכנולוגיים, כלומר תחומים שבהם העולם יהיה תלוי בידע, בתכנון ובמוצרים ייחודיים שיפותחו בה. ממשלת בריטניה כבר מכירה בכך, ובאסטרטגיית השבבים הלאומית שלה היא מציגה את התכנון והקניין הרוחני כנכס האסטרטגי המרכזי של המדינה בתחום.
התחום הראשון שמסומן כהבטחה גדולה הוא מוליכים־למחצה מורכבים. בניגוד לסיליקון, שמבוסס על יסוד אחד, שבבים אלה מיוצרים משילוב של כמה יסודות, למשל גליום־ארסניד וגליום־ניטריד. לפי המאמר, לחומרים אלה יש יתרונות בולטים, ובהם ניידות אלקטרונים גבוהה יותר, צפיפות הספק גבוהה יותר ופליטת אור יעילה. מסיבה זו הם מתאימים במיוחד לטלפוניית דור חמישי, לתאורת LED, לרכב חשמלי ולאלקטרוניקה מהירה, חמה או חסכונית באנרגיה.
במרכז האסטרטגיה הבריטית בתחום הזה ניצב אשכול המוליכים־למחצה המורכבים בדרום ויילס. הכותב טוען כי אם שבבים בריטיים בתחום זה יהפכו לסטנדרט דה־פקטו במטענים מהירים לרכב חשמלי, או במערכות RF לתעופה, חלל וביטחון, בריטניה תוכל להשיג מנוף אסטרטגי משמעותי בנישה שלה, בדומה למעמד של קוריאה בשוק הזיכרונות או של אירופה בליתוגרפיה.
תחום מבטיח נוסף הוא אריזות מתקדמות ומודולי הספק. מדובר בשילוב של כמה שבבים, לעיתים מחומרים שונים, בתוך מודול אחד שנראה פיזית כשבב יחיד. סקוטלנד, לפי המאמר, כבר מציגה יכולות עולמיות בתחום הזה, כולל שימוש בסינטור כסף ובאריזות תלת־ממדיות עבור מערכות הנעה לרכב חשמלי ויישומים קשים במיוחד מבחינה סביבתית.
המאמר מצביע גם על חזית שלישית: חומרים בעלי פער פס אולטרה־רחב. חומרים כאלה עשויים לאפשר התקנים מתקדמים לאלקטרוניקת הספק, לפוטוניקה בתחום העל־סגול, לחישה קוונטית ואף למחשוב קוונטי. כדוגמה מציין הכותב את משימת ForgeStar-1 של Space Forge, שנועדה לבחון יצירת גבישים במיקרו־כבידה, בתהליך שעשוי להפחית פגמים בהשוואה לגבישים שגודלו על פני כדור הארץ.
אחד המסרים המרכזיים במאמר הוא שבריטניה אינה מנסה לבחור מראש "מנצח" אחד. במקום זאת, האסטרטגיה הלאומית מפזרת סכומי כסף ציבוריים צנועים יחסית, מיליונים ולא עשרות או מאות מיליונים כפי שמשקיעים האיחוד האירופי וארה"ב, על פני מחקר, תכנון ופיתוח כישרונות. השוק הוא שאמור להכריע אילו מן התחומים יבשילו לפריצת דרך.
כדי לתמוך באסטרטגיה הזאת, בריטניה בונה גם תשתית אנושית ויזמית. מרכז חדש להכשרת דוקטורנטים בכישורי שבבים בסוונסי אמור להזין את התעשייה בכוח אדם ברמה גבוהה. במקביל פועלות תוכניות דוגמת ChipStart ו־SiliconCatalyst.UK, שמספקות לחברות צעירות כלי תכנון, בלוקים של קניין רוחני, חניכה וגישה למפעלי ייצור גלובליים. לפי המאמר, כך ניתן להוריד חסמי כניסה ולאפשר לעשרות חברות בריטיות צעירות לצמוח, ואולי לאחת מהן להפוך ל־ARM של שנות השלושים.
בשורה התחתונה, סייטרה קורא לארה"ב ולאירופה לראות ביכולות הבריטיות נכס אסטרטגי ולשלב אותן בברית שבבים מערבית רחבה. בריטניה, הוא כותב, לא תהיה מעצמת שבבים מלאה, אך היא בהחלט יכולה להיות שוב שחקן קטן אך הכרחי, כזה שמתכנן את מה ששאר העולם הדמוקרטי בונה.
