ארץ ישראל קטנה יחסית בשטח אך מרובת איזורי אקלים שונים מאד זה מזה. הגולן והגליל בצפון משופעים באדמה פוריה ואילו חלקה הדרומי של ישראל הוא איזור מדברי דליל במים ובאדמות מתאימות לגידולים חקלאים ושמו הכולל הוא נגב. על אף המחסור במים ובאדמות פוריות התקיימה חקלאות בנגב כבר בתקופות קדומות החל מתקופת התנ"ך וגם בתקופות הרומאית והביזאנטית. אך מאז אותם ימים כמעט ולא היו בנגב ישובי קבע וכך גם לא התפתחה באיזור חקלאות משמעותית עד להקמת הישובים היהודים החדשים בשנות ה40 וה-50 של המאה העשרים. בשנים האחרונות חזרו חקלאי הנגב לייצר יין כבימי קדם וכיום יש בנגב כבר קרוב ל-40 יקבים שרובם מאוגדים במועדון יקבי הנגב שהוקם בשנת 2020 ע"י קרן מירז'.
בכתבה שפרסמנו במהדורת יולי 2021 של מגזין TapeOut סקרתי לראשונה כמה מהיקבים החדשים והמענינים באיזור הנגב. לאחרונה שבתי לנגב כדי לבקר בעוד כמה יקבים מרתקים. הפעם החלטתי לבקר בשלושה יקבים הנמצאים בשלושה תתי איזורים שונים.
לקראת הסיור התייעצתי עם נועה שוורץ, מנהלת מועדון יקבי הנגב ועם גיא הרן, היועץ המקצועי של המועדון. על סמך המלצותיהם גיבשתי את תוכנית הסיור ויחד עם האשה שאיתי יצאנו לדרך.
יקב גלאי
היקב הראשון בו ביקרנו הפעם היה יקב גלאי הנמצא במושב ניר עקיבא שבנגב הצפוני. כשהגענו ליקב קיבל את פנינו במאור פנים אסף גלאי הבעלים, הכורם והינן של יקב הבוטיק שהוקם בשנת 2002 ע"י אסף וסיגלית אשתו. מאז גדל היקב המשפחתי, נוספו לכרמיו עוד חלקות ועוד ינות וכיום הוא מייצר כ-12,000 בקבוקים בשנה. היקב מפיק יינות בעיקר מענבים אדומים, לרוב בלנדים ממגוון זנים וגם רוזה ובלאן דה נואר. לאחרונה החל לייצר גם יין לבן מזן הרוסאן.
מיד עם הגיענו הזמין אותנו אסף לבחור לנו אוסף גבינות, ירקות ולחמים, הושיב אותנו באחד השולחנות שבחצר היקב הנעים וגם סיגלית הצטרפה למפגש ולשיחה על אתגרי גידול הגפנים בנגב.
טעמנו:
- קזה בלנקה 2021
- קזה רוזה 2021
- גלאי רוסאן 19-21
- קזה נגב 2018
- קזה נגב 2019
- מרסלאן 2019
הרשימו במיוחד:
Casa Negev 2018
צבעו אדום ארגמן, באף ריח פירות יער בעיקר פטל הבר, מעט פטריות וצרור תבלינים ברקע בעיקר פלפל שחור. בפה קיבלתי טעמי ליקר דובדבנים אדומים. ליין גוף בינוני והוא קליל ונחמד. עשוי 70% מענבי מרלו ו-30% קברנה סובניון. כאן המקום להוסיף כי טעמנו את אותו היין גם מבציר 2019 שהיה קצת יותר קליל באופיו אך עדיין מבין שניהם העדפתי את גרסת 2018.
Marselan 2019
צבעו אדום בהיר יחסית, עשוי מ-100% ענבי מרסלן. זן יחודי שמקורו בדרום מערב צרפת, אומץ בשנים האחרונות לגידול מקומי וזוכה לכמה גרסאות מוצלחות ביקבי ישראל. באף הרחתי ארומות של פטל, דובדבנים ופירות יער אדמדמים. הפה התכתב היטב עם האף בטעמים עשירים של דובדבנים אדומים. היין בעל גוף בינוני, מאוזן, קטיפתי וכיפי לשתיה.
נפרדנו לשלום מאסף החביב ויצאנו לכיוון הישוב קדש ברנע שבנגב המערבי. בישוב הידוע גם בשם ניצני סיני נמצא היקב הגדול רמות נגב.
יקב רמות נגב
היקב הוקם בשנת 2000 ע"י נירה ואלון צדוק, ממקימי קדש ברנע שהחליטו להקים יקב למרות טענות של מומחי יין כי לא ניתן להפיק ינות איכותיים באזור המדברי. בשנת 1997 נטעו 10 דונם של ענבי יין ובשנת 2000 יצרו את היין המדברי הראשון במהדורה מוגבלת של 3,000 בקבוקים. בעקבות התגובות הנלהבות החליטו לנטוע עוד כרמים וכיום משמש היקב כיקב אזורי הקולט ענבים מכל רחבי הר הנגב. היקב מייצר מבחר גדול ומגוון של יינות בהיקף של כ- 350,000 בקבוקים בשנה. רוב הינות מבוססים על כרמים באיזור מצפה רמון.
מארחנו ביקב היה יוגב צדוק, בנם של נירה ואלון שנסע ללמד יננות בפירנצה, איטליה וכיום אחראי על הכנת הינות ביקב הגדול והמרשים. כתבתי מרשים והתכוונתי לכך שהתרשמתי לטובה גם מאיכות הינות, גם מהיקף היצור הגדול אשר למרות גודלו שומר על איכות ואולי במיוחד, ממחירי הינות הראוים לציון לטובה בעיקר בימים אלו בהם יקבי בוטיק רבים מרשים לעצמם לגבות 150, 200 ש"ח ויותר עבור ינות בינונים למדי. במקרה של יקב רמות נגב ניתן להשיג את הינות הלבנים האיכותים שלו במחיר של כ-70 ש"ח לבקבוק ואת הינות האדומים מסדרת הדגל רמון במחיר של כ-120 ש"ח.
טעמנו:
- פינו גרי 2022
- נווה מדבר 2022
- רוזה 2022
- רמון פטיט וורדו 2021
- רמון קברנה פרנק 2021
- מלבק 2021
ככלל ניתן לומר שהיקב מייצר ינות טובים ושווים לכל נפש. בינות הלבנים אהבתי במיוחד את הפינו גרי העשיר בריחות וטעמים אך האדומים מסדרת רמון היו המרשימים ביותר.
הענבים לינות סדרת רמון מגיעים מהכרמים של הלל פורת וצור שיזף, שני כורמים המגדלים ענביהם באיזור מצפה רמון. הרשימו:
רמון פטיט וורדו 2021
צבעו אדום שחור וסגול חציל, באף עושר ריחות הכולל שוקולד, קפה ווניל. הפה עשיר בטעמי דובדבנים ושזיפים שחורים עם מעט וניל שכנראה מגיע מחביות הישון בהם שוהה היין במשך 18 חודשים. היין בעל גוף מלא, כיפי ומוכן לשתיה אם כי נראה שישתפר בתוספת כמה שנות ישון.
רמון מלבק 2021
עוד הפתעה נעימה של יין העשוי מזן שמוצאו מצרפת וארגנטינה וכמעט שאינו גדל בישראל. כאן קיבלנו יין שצבעו סגול שחור, חלל האף התמלא ארומות של סיגליות בשילוב שזיפים ודובדבנים שחורים ובפה טעמתי שזיפים שחורים עם שוקולד וקפה. מדובר ביין עוצמתי, בעל גוף מלא, טעים מאד לשתיה עכשיו ומעניין איך יהיה בעוד 4-5 שנות ישון בבקבוק.
נפרדנו מיוגב הצנוע לא לפני שהספקנו לפגוש גם את אלון צדוק איש החזון וההגשמה.הודינו לשניהם על שהצליחו לא רק להפריח את השממה אלא גם לייצר ינות מרשימים בנגב.
הדרך לתחנה הבאה שלנו היתה די ארוכה. במהלכה חצינו את הנגב כמעט לכל רוחבו, המשכנו דרומה לכיוון הערבה והגענו עד לישוב צופר.
יקב מואה
הסיפור של יקב מואה מתחיל כביכול כמו סיפורן של שתי המשפחות הקודמות אך יש בו כמה טוויסטים מענינים. אמנם גם יהודה וצביה פרידמן, הגיעו כבר בשנת 1984 לישוב צופר כדי להיות חקלאים בנגב אך באותם ימים לא חלמו על הקמת יקב.
"חיידק" היקב נולד רק בשנת 2014 לאחר שיהודה הכיר את החתן שלו אלעד כץ, לשעבר מנכ"ל יקב קסטל וכיום המנכ"ל והבעלים של יקב עגור.
ענבי היקב מגיעים מאזור מצפה רמון בגובה 760 מ’ מעל פני הים, אבל היין מיוצר בצופר הנמצאת בסמוך לעיר הנבטית מוֹאָה שפעלה כתחנת מעבר בדרך הבשמים הנבטית כבר בתקופה הרומית. מכאן מגיע שם היקב. כיום מייצר היקב כ-12,000 בקבוקים בשנה.
למרות שתיאמנו מראש עם יהודה את ביקורינו הוא לא היה ביקב כשהגענו בשעת אחר צהריים מוקדמת ומי שארחה אותנו במרכז המבקרים המטופח והמזמין של היקב היתה יסמין. טעמנו:
- מואה לבן 2021
- סירה 2019
- מלבק (שיושן בחביות עץ) 2019
- מלבק ( שיושן באמפורה) 2021
שני הינות המענינים במיוחד כאן היו המלבק. זן אותו פגשנו כבר ביקב רמות נגב וככל הנראה היין המיוצר כאן מגיע מאותם הכרמים באיזור מצפה רמון. יחד עם זאת הינות שונים לגמרי. במקרה של יקב מואה בחר יהודה להעביר את היין שיושן בעבר בחביות עץ אלון צרפתי לישון במיכל אמפורה בגודל 400 ליטר הדומה בצורתו לביצה. היה מעניין להשוות בין הינות:
Malbec Wood 2019
יין העשוי מזן המלבק עם אחוזים בודדים של קברנה סוביניון וסירה. צבעו אדום ארגמן, באף ריחות דובדבנים בשילוב ארומות עשבוניות/ירוקות המזכירות פטרוזילה ופלפל ירוק. בפה טעמתי דובדבנים אדומים. ליין גוף בינוני קל ואין כמעט תחושה שהתיישן 12 חודשים בחביות עץ אלון צרפתי.
Malbec Amphora 2021
כאמור היין הזה יושן במיכל אמפורה במשך 6 חודשים ולא שהה בחביות עץ בכלל. צבעו הסגול עמוק, שונה לחלוטין מגרסת 2019 וכך גם בשאר מאפיניו. אמנם גם כאן הרחתי את אותם ריחות עשבונים באף אבל כאן הדובדנים כבר הדיפו ריחות של פרי שחור ובשל. גם בפה הטעמים של היין היו של ליקר דובדבנים מתקתק. יתכן שתחושת המתיקות נבעה מאחוזי האלכוהול הגבוה של היין ( 15.3%) אך באופן כללי מדובר ביין טעים, עגול ומוכן לשתיה. לא הצלחתי לשוחח עם יהודה כדי להבין את השוני הגדול בין הינות אך לדעתי השוני אינו נובע מהמעבר מחביות עץ לאמפורה אלא פשוט מכיוון שככל הנראה בציר 2021 מכרם שיזף היה מוצלח יותר מבציר 2019.
נפרדנו לשלום ובתודה מיסמין. מחוץ ליקב עוד הספקנו לפגוש כמה בעלי משקים אחרים שמכרו את תוצרתם החקלאית במקום והתפעלנו מאיכות הירקות והפירות הגדלים בערבה.
המשכנו בדרכנו לשינת לילה באילת כאשר חווית הביקור בשלושת היקבים הוכיחה פעם נוספת כי ניתן לייצר יין איכותי גם בתנאים הקשים של הנגב.
