טאיוואן השתמשה בבסיס הנתונים של ביטוח הבריאות הלאומי שלה ושילבה אותו בבסיס הנתונים של ההגירה והמכס כדי להתחיל ליצור ערכות נתונים גדולות לניתוח; היא יצרה התראות בזמן אמת בביקור קליני על סמך יומני נסיעות ותסמינים קליניים כדי לעזור בזיהוי המקרה. בסיס הנתונים הנרחב איפשר לזהות מקרים, ליצור התראות בזמן אמת, ולהביא בחשבון את ההיסטוריה הרפואית של האדם על סמך אירועים קודמים
ראש הממשלה בנימין נתניהו הדהים במסיבת העיתונאים במוצאי שבת בכך שהודיע כי שלפיה המדינה מתכוונת להשתמש "באמצעים טכנולוגיים" כדי לעקוב אחרי חולי קורונה, במטרה למנוע את התפשטות המחלה. נתניהו הזכיר את טאיוואן כמדינה שהצליחה לבלום את המגיפה ולבודד את האנשים שהיו בסיכון להידבק, לפני שהפיצו את המחלה לשאר האוכלוסיה.
ואכן אתמול (א') ניתנה הוראה לשב"כ לאכן את הטלפונים של נשאי וחולי הקורונה המאומתים, כדי לזהות את כל מי שהיה בקרבתם בשבועיים האחרונים כדי להתריע באמצעות הודעת SMS, ולבקש מהם להכנס לבידוד.
טאיוואן היא אזור שסין רואה בו חלק ממנה, אך הוא נפרד ממנה עוד בסוף שנות הארבעים, כאשר הלאומנים בראשות צ'אנג קאי שק, ששלטו בסין עד אז ניגפו בפני הקומוניסטים, ונדחקו לטאיוואן אי שמרוחק רק כמה קילומטרים מהחוף של סין היבשתית ומספר מקרי נגיף הקורונה (קוביד 19) בה היה צפוי להיות השני בגודלו בגלל הקירבה שלה לסין ומספר הטיסות בין המדינות. ויחד עם זאת, שכחנו מאיטליה. אם מישהו שלעולם לא ראה מפה של העולם היה מקבל את הנתונים מטאיוואן ומאיטליה ואז מתבקש לנחש מי מהן הכי קרובה למוקד ההתפרצות בסין, אותו אדם היה יכול להסיק שאיטליה נמצאת היכן שטאיוואן נמצאת במציאות, וההיפך. טאיוואן היא אחד המקומות הבודדים (יחד עם סינגפור והונג קונג) שנמנעו בה השלכות חמורות על האזרחים, למרות העובדה שרבים עדיין עובדים וגרים בסין. טאיוואן חבה את הצלחתה במידה רבה ליישום החירום של ניתוח מידע וטכנולוגיות חדשות.
נתחיל מההתחלה. המגפה התפרצה לראשונה בסין קצת לפני חופשת ראש השנה הסיני, שבה מיליוני אנשים יצאו לנסיעות, בתוך סין ובמדינות שכנות. התחילו לזהות מקרים אחרים ברחבי העולם, בדרך כלל רק בודדים בכל פעם, למרות שהיו כמה מיקבצים (בדרום קוריאה, לדוגמה).
טאיוואן למדה ממגיפת הסארס שהייתה בעבר וממשלת טאיוואן הגיבה במהירות באמצעים המתאימים. מרכז השליטה הלאומי על הבריאות (NHCC) הוקם כמרכז לניהול אסונות ושימש כנקודת שליטה מבצעית. הפעולות שביצעה טאיוואן היו, במיוחד, בקרת גבולות אוויר וים, זיהוי מקרים באמצעות נתונים וטכנולוגיות חדשים, מתן מידע לציבור תוך מאבק במידע לא נכון וגיבוש מדיניות לגבי בתי ספר ועסקים.
טאיוואן השתמשה בבסיס הנתונים של ביטוח הבריאות הלאומי שלה ושילבה אותו בבסיס הנתונים של ההגירה והמכס כדי להתחיל ליצור ערכות נתונים גדולות לניתוח; היא יצרה התראות בזמן אמת בביקור קליני על סמך יומני נסיעות ותסמינים קליניים כדי לעזור בזיהוי המקרה. בסיס הנתונים הנרחב איפשר לזהות מקרים, ליצור התראות בזמן אמת, ולהביא בחשבון את ההיסטוריה הרפואית של האדם על סמך אירועים קודמים. ניתוח הנתונים גם השתמש בסריקה של כרטיסי הנסיעה (קוד QR), ויצר נתון המבוסס על מוצא הטיסה והמסלול הכולל בשבועיים האחרונים. חוקרים ומהנדסים בטאיוואן פעלו במהירות ביחד כדי ליצור מערכת ניהול לתיאום נתוני בריאות ונסיעות, וזה הקל על הרופאים לבדוק מייד את היסטוריית הנסיעות של החולה. זה עזר לדייק יותר באבחון ובטיפול בחולים והבטיח שיקבלו טיפול רפואי הולם.
השילוב של כל אלה איפשר למדינה לשלוח מסרון כאישור מעבר שהוצג בגבול כהצהרה על בריאות תקינה. אנשים באזורים עם סיכון גבוה הושמו בהסגר ואותרו באמצעות הטלפונים הניידים שלהם. כל עיר ארגנה קווי טלפון משלה כדי שהתושבים יוכלו לבקש מידע, וזה מנע חסימת קווים שהייתה יכולה לקרות אם היה רק מוקד טלפוני ממשלתי אחד.
טאיוואן הצליחה להקדים את המגיפה על ידי יצירת מרכז שליטה פיזי כדי לאפשר תקשורת מהירה. מרכז השליטה קבע את המחיר של מסיכות רפואיות, והשתמש בכספים ממשלתיים ואנשי צבא כדי להגביר את ייצור המסיכות. וגם, כשהמגיפה התחילה, הייתה בטאיוואן מחשבה מראש לארגן את הייצור של כמות גדולה של מסיכות, ויכולת להקים 60 קווי ייצור שלהן.
הממשלה פעלה מהר עם מכוני מחקר טכנולוגי מקומיים ומגזרי המכונות והאוטומציה החכמה כדי להגביר את ייצור התבניות כדי לעמוד בביקוש של השוק המקומי. אסור לאגור, וגם אין צורך בכך. הממשלה יצרה מפה מקוונת שמראה בדיוק את מספר המסיכות שיש בכל בית מרקחת, כך שלא צריך לעמוד בתור או לריב עם קונים אחרים כדי להשיג מסיכה. השיטה הזאת לקניית מסיכות פנים הומצאה על ידי אודרי טאנג, שרת הטכנולוגיה הדיגיטלית ה"האקטיביסטית" האוטודידקטית של טאיוואן.
בה בעת, טאיוואן התקינה מערכות מעקב וסינון פעילות כגון סריקת דימות תרמי אינפרא אדום (ITIS) בכל נמלי התעופה והים. בסופו של דבר, אלו שאובחנו הורידו אפליקציה לטלפון, ואיפשרו בכך לממשלה לאתר אותם בכל רגע נתון ולוודא ששמרו על הוראות הבידוד.
מיד לאחר אותה מסיבת עיתונאים החל ויכוח בארץ בשאלה האם התועלת עולה על הנזק בפגיעה בפרטיות, ומנהלת איגוד האינטרנט הישראלי פרופ' קארין נהון אף ביקשה מראש התחייבות למחיקת המאגר, והציעה להעביר את השליטה בו מהשב"כ לחברות הסלולאר.
