ראש מינהל הרובוטיקה והאוטונומיה בתעשייה האווירית חשף במפגש הסיליקון קלאב את התקדמות הכלים הרובוטיים בשדה הקרב: דחפורים המבצעים משימות הנדסיות ללא נהג, נגמ"שים בלתי מאוישים וצוותי רובוטים הפועלים יחד. השלב הבא הוא מערכות AI המתכננות ומנהלות משימות עבור מספר רב של כלים, תוך צמצום מספר המפעילים האנושיים
הרובוטיקה הצבאית כבר אינה מסתכמת בהפעלת כלי רכב מרחוק. מערכות חדשות מסוגלות לבחור נתיבי תנועה, להתגבר על מכשולים, לבצע עבודות הנדסיות ולשתף פעולה עם כלים רובוטיים אחרים. כך תיאר רני אבני, ראש מינהל רובוטיקה ואוטונומיה באלתא, חטיבה של התעשייה האווירית, את השינוי שעובר שדה הקרב.
אבני הציג את הדברים במפגש הסיליקון קלאב, פורום מנכ״לי ההייטק בישראל, שנערך ב־12 באוקטובר 2026 באודיטוריום זאבי במוזיאון ANU בתל אביב. המפגש, בהנחיית שלמה גרדמן, יו״ר הפורום, הוקדש לסיכונים ולהזדמנויות של מערכות AI אוטונומיות ורובוטים.
בשונה מההרצאה שקדמה לו, שבה הזהיר ד״ר רועי צזנה מפני מערכות AI העלולות לצאת משליטה, אבני התמקד בפוטנציאל של האוטונומיה להצלת חיי חיילים ולהפחתת החשיפה לסכנות בלחימה.
לדבריו, במהלך שנות הלחימה האחרונות ניצלו חייהם של חיילים רבים בזכות הפעלת כלים בלתי מאוישים. פגיעה קשה ברכב רובוטי, שאילו היה מאויש הייתה עלולה לגרום לאבדות בנפש, ממחישה את חשיבותם של הכלים הללו.
משליטה מרחוק לאוטונומיה מלאה
אבני הסביר כי התעשייה האווירית עוסקת ברובוטיקה ובאוטונומיה זה כשני עשורים, וכי הפיתוחים מתפרסים על פני סביבות פעולה רבות: תת־ימית, ימית, קרקעית, תת־קרקעית, אווירית ואף חללית.
בהרצאתו התמקד במערכות הקרקעיות, והצביע על שלושה שלבים מרכזיים בהתפתחותן: מעבר מהפעלה מרחוק לאוטונומיה של הכלי הבודד, מעבר מכלי עצמאי לצוות קרב רובוטי, ובהמשך למערכת רב־כלית המשלבת תכנון וביצוע משימות באמצעות מנוע AI מרכזי.
לפי ההגדרה שהציג, כלי אוטונומי אמיתי אינו רק רכב שנוסע ללא נהג. המפעיל מגדיר לו יעד, והמערכת בוחרת בעצמה כיצד להגיע אליו, מזהה מכשולים ומתמודדת עם תנאי השטח.
אבני מנה שלוש סיבות מרכזיות למעבר לאוטונומיה: עייפות המפעילים, שיבושים בתקשורת והצורך להפעיל יותר כלים באמצעות פחות אנשים.
לדבריו, אחרי שעות ממושכות של הפעלה מרחוק יורדת היכולת הקוגניטיבית של המפעיל. נוסף על כך, שדה הקרב מלא בהפרעות תקשורת. מערכת אוטונומית יכולה להמשיך במשימה או לחזור לאזור שבו הייתה תקשורת, במקום להישאר משותקת כאשר הקשר נקטע.
דחפור שיודע גם לעבוד לבד
אחת הדוגמאות הבולטות בהרצאה הייתה מערכת הדחפור האוטונומי, המבוססת על יכולות שפיתחה אלתא ומשולבות בין היתר בדחפורי D9 בלתי מאוישים.
אבני הדגיש כי לא מדובר רק בדחפור שיודע להגיע מנקודה אחת לאחרת. המערכת מסוגלת להפעיל גם את כף הדחפור, לבצע עבודות עפר, לבנות סוללות ומגננים ולפתוח צירים.
לפי דבריו, המערכת מסוגלת לבצע חפירה לעומק מוגדר, למשל 40 סנטימטרים, ולהתאים את עבודת הכף לתנאי הקרקע ללא מפעיל היושב בתוך הכלי.
אבני אמר כי אלתא מספקת לצה״ל עשרות רבות של כלים מסוג זה. המספר הוצג בהרצאה ולא צורף אליו פירוט עצמאי של היקף האספקות.
הוא תיאר גם מקרים שבהם דחפורים רובוטיים נכנסו לשטחים מסוכנים, ובהם נתיבים חסומים באש ובמכשולים, כדי לאפשר לכלים מאוישים להתקדם אחריהם.
רובוטים שמאבטחים רובוטים
השלב הבא, לפי אבני, הוא הפעלת צוותי קרב רובוטיים שבהם כמה כלים בלתי מאוישים מבצעים משימה משותפת.
בדוגמאות שהציג שולבו נגמ״שי M113 שהוסבו לפעולה בלתי מאוישת, כלי הנדסה, אמצעי תצפית ועמדות נשק. נגמ״שים רובוטיים יכולים לאבטח דחפורים הפותחים ציר, במקום לשלוח חיילים למשימת אבטחה מסוכנת.
התוצאה היא כוח רובוטי המסוגל לבצע כמה תפקידים במקביל, ולא רק כלי בודד שמפעיל אדם מרחוק.
אבני גם תיאר את תפיסת ה־Wingman, שבה לכלי מאויש מצטרף כלי בלתי מאויש המשמש כמעין שותף למשימה. מערכות כאלה יכולות לקבל גזרות פעולה, לתאם תנועה ולסייע למפקד לנהל את המשימה.
עם זאת, הוא הודה כי אחת הבעיות המשמעותיות היא בניית אמון של הלוחמים במערכת. כאשר חייל רגיל לשלוט בכלי באמצעות ג׳ויסטיק, הוא לא בהכרח ימהר לוותר על השליטה הישירה ולהפקיד את המשימה בידי מערכת אוטונומית.
ממפעיל אחד לכלי אחד – למפעיל אחד המנהל כוח שלם
לדברי אבני, היעד המרכזי הוא לשבור את היחס המסורתי של אדם אחד לכלי אחד.
בעבר נדרש מפעיל לנהוג בכלי, אחר לשלוט במערכת התצפית ואחר להפעיל את הנשק. במערכות החדשות, המשימות הללו משולבות תחת מערכת ניהול מרכזית, המציעה למפעיל החלטות ומנהלת את פעולת הכלים.
אבני הציג מערכת מבוססת AI המסוגלת לתכנן את תנועת הכלים, להקצות משימות, לשלב מידע מחיישנים שונים ולזהות אמצעים מתאימים להתמודדות עם מטרות שהתגלו.
הגישה מכונה Machine-Machine Teaming — שיתוף פעולה בין מכונות. האדם אינו נדרש בהכרח לשלוט בכל תנועה, אלא לפקח על המשימה ולפעול בצמתים שבהם נדרשת החלטתו.
אבני הדגיש כי מדובר ביכולות המתפתחות ונכנסות לתהליכי אספקה כבר כיום, ולא בחזון לעוד עשרים שנה.
עם זאת, עצם הקצאת משימות תקיפה בידי מערכת AI מעלה שאלות בדבר סמכות ההחלטה על הפעלת אש, מנגנוני האישור האנושיים והאחריות במקרה של זיהוי שגוי. בהרצאה הודגם המעבר לאוטונומיה מתקדמת, אך לא נמסר פירוט מלא של מנגנוני ההרשאה והפיקוח על החלטות קטלניות.
צה״ל נערך לשינוי ארגוני
לדברי אבני, הניסיון המבצעי של השנים האחרונות דוחף את צה״ל לשנות את תפיסת בניין הכוח שלו וליצור מסגרת ייעודית לרובוטיקה ולאוטונומיה.
הדברים משתלבים בהכרזת הרמטכ״ל אייל זמיר בספטמבר 2026 על הקמת זרוע רובוטיקה שתפתח יכולות מתקדמות בים, באוויר וביבשה.
אבני העריך כי הצבאות המודרניים נמצאים בעיצומו של שינוי משמעותי, בין היתר בעקבות הניסיון הישראלי והלקחים מהמלחמה באוקראינה.
את הרצאתו סיכם באמירה שהמערכות האוטונומיות נעשות דומיננטיות יותר ויותר בשדה הקרב. היעד, לדבריו, הוא לשלב אותן עם הכוחות הלוחמים כדי להפחית את הסיכון לחיילים ולהגדיל את היעילות המבצעית.
השינוי המרכזי שתיאר אינו עצם הכנסתם של רובוטים לשדה הקרב, אלא המעבר למצב שבו מכונה אינה רק מבצעת פקודה בודדת, אלא משתלבת במערכת רחבה המתכננת ומבצעת משימות משותפות.
