נחיתה על שביט – חוויה אישית והנדסה במיטבה

עורך אתר CHIPORTAL שהה בשבוע שעבר שלושה ימים במרכז העצבים של סוכנות החלל האירופית בדארמשטט

במשך שלושה ימים בשבוע האחרון (11-13 בנובמבר) היתה לי הזדמנות ליטול חלק במבצע יוצא דופן ולעקוב אחר רכבת ההרים במצב רוחם של המדענים שהטיסו חללית קטנה בשם פילאה לנחיתה על הר קרח קטן המרחף בחלל – גרעין של כוכב שביט. היה זה במרכז העצבים של סוכנות החלל האירופית (לסוכנות קוראים ESA ולמרכז הבקרה ESIC) בדארמשטט, עיר אוניברסיטאית שקטה כמה עשרות קילומטרים דרומית לפרנקפורט שבגרמניה.

ביום רביעי עקבנו – המדענים ולמעלה מאלף עיתונאים אחר מסעה של החללית פילאה  (PHILAE) מבטנה של החללית רוזטה ועד לנחיתה על השביט . בדרך שנמשכה שבע שעות, היא צילמה את השביט בעל השם הרשמי 67P  צ'ורימוב-גרסימנקו. ממרחקים הולכים וקרבים, אבל אז נגמר המזל. דקות ספורות בלבד לאחר שהודיעו באופן רשמי כי החללית נחתה, החלו להופיע הסימנים הראשוניים שמשהו לא בסדר, כאשר השידור מפילאה כפי שנקלט במכשיריה של רוזטה ושודר ממנה לכדור הארץ, היה קטוע. מה שגילו רק למחרת היה שפילאה ביצעה שתי קפיצות בחלל וריחפה במשך כשעה וחמישים דקות בגובה של כקילומטר מעל גרעין השביט (גם דבר כזה לא נעשה עדיין עם או בלי תכנון), נחתה שוב במקום לא ידוע, רק כדי לנטר שוב כמה עשרות סנטימטרים. לבסוף היא נפלה על צידה במקום חשוך כמעט תמיד – בצל של גוש בגובה של כמה מטרים שמסתיר את השמש.

החושך הוא אויב של חלליות, בפרט של חלליות קטנות שאינן נושאות דלק גרעיני (כמו במקרה של רכב המאדים קיוריוסיטי), משום שהן תלויות לתפעולן באנרגית השמש, שמאפשרת להם לייצר חשמל ולאכסנו בסוללות. התכנון הראשון היה להפעיל את המכשירים המדעיים לרבות ספקטרומטרים, מצלמות, מכ"ם וכמובן את חפירה, שאמורה היתה לחפור בשכבת האבק המכסה את גוש הקרח הגדול כדי לבחון את הרכבו. לאחר סיום הסוללות (57 שעות בסופו של דבר, לעומת 70-80 החזויים), נתנו המהנדסים בחדר הבקרה לנחתת הקטנה להסתובב כדי שקולטי השמש שלה ינסו למצות ככל האפשר את מעט שעות השמש. בינתיים נכנסה החללית למצב של שנת חורף.

בינתיים סיפקו מנהלי המשימה ברצון ראיונות לעיתונאים בלי אפליית גודל וכך שוחחתי עם מנהל מרכז הבקרה של סוכנות החלל האירופית, פאולו פרי, שהבטיח שכל ידע מדעי שייאסף יהיה ראשוני וילמד אותנו על הרכב החומרים בימיה הראשונים של מערכת השמש. עם זאת, מבצע הנחיתה הוא רק אפיזודה במשימה הארוכה יותר של החללית רוזטה שתמשיך לעקוב אחר השביט במהלך המעבר שלו בנקודה הקרובה ביותר במסלולו לשמש (עמוק מעט יותר ממסלול כדור הארץ, כלומר לא ממש קרוב).

"כאשר הגענו לשביט היינו צריכים ללמוד מאפס כיצד לטוס. זה אינה משימת חלל טיפוסית. אנחנו מתקרבים לעצם קטן, שלא ידוע עליו כלום, שצורתו לא סדורה, פוטנציאל כבידתי לא רגיל, אבק וגז סביב, ובו בזמן למדל אותו כדי שנוכל לדייק יותר במסלול סביבו. המהנדסים היו צריכים לשנות את התכנון כל הזמן. השגנו מידע מצויין וכך זה ימשיך לכל אורך חיי המשימה, עד סוף 2015. האירוע של היום, הנחיתה היא רק אפיזודה משימה, אך היא מרשימה, זה דבר שלא נוסה בעבר.."

אבי בליזובסקי: כפי שכולנו יודעים, הטכנולוגיה שמשובצת בתוך החלליות היא טכנולוגיה מיושנת מלכתחילה. פה מדובר על חללית שנבנתה לפני 20 שנה במשך מספר שנים. לאחר מכן המתינה מספר שנים לשיגורה, וכמובן עשר שנות מסע, האם הטכנולוגיה עדיין רלוונטית?

פרי: "בכל הקשור לטכנולוגית מידע – עוצמת המחשב, גודל הזיכרון וקצב העברת הביטים, הטכנולוגיה שנמצאת ברוזטה ובפילאה מיושנת באופן קיצוני אבל יש תחומים אחרים שבהם פיתחנו טכנולוגיות במיוחד עבור רוזטה והן עדיין בחזית הטכנולוגיה לדוגמה קולטי שמש בעלי צפיפות נמוכה המתוכננים לפעול בטמפרטורה נמוכה הם עדיין מתוחכמים והייטקים היום. יש גם מכשירים מדעיים מתוחכמים מאוד בחללית ובנחתת, לדוגמה מיקרוסקופ כוח אטומי."

מבין שבעת המרואיינים האחרים, ניתן לציין במיוחד את קלים צ'ורימוב, ראש המעבדה לגופים קטנים במערכת השמש באוניברסיטת קייב, ומנהל הפלנטריום של קייב שהשביט נקרא על שמו ועל שמה של שותפתו לגילוי סווטלנה גראסימנקו. שניהם גילו את השביט בשנת 1967 כאשר היה באחד ממסעותיו לעבר השמש, כאשר היו סטודנטים צעירים וחובבי אסטרונומיה ששילבו את תחביבם עם הקריירה האקדמית שלהם, וצפו בטלסקופים הפרימיטיביים של אז, בחיפוש אחר גופים חדשים במערכת השמש. היום את העבודה הקשה הזו עושים טלסקופים ממוחשבים שצופים כמעט בכל כיפת השמים במהלך הלילה, ורק מעטים מהם מתגלים על ידי חובבים.

בתשובה לשאלתי כיצד הוא חש כמגלה של השביט שהידע עליו הוא הנרחב ביותר מאשר כל שביט אחר ובסדרי גודל "אני שמח שסוכנות החלל האירופית בחרה בשביט שגילינו לשגר אליו חללית ונחתת. בסופו של דבר התברר שזהו שביט מעניין ואנו יכולים ללמוד ממנו המון."

המשימה העיקרית שבה הוא מעורב כיום היא עידוד בני נוער ללמוד מדע והנדסה: "אני מקווה שפרויקט כזה כמו הנחיתה, שהיה פרויקט מתוקשר, יעורר את הסקרנות אצל בני נוער, שיבינו שמדע והנדסה הם דברים מעניינים וחשובים, כפי שעשה בזמנו מבצע אפולו."

צ'ורימוב גאה בלאומיותו האוקראינית, וסיפר שלאחר נפילת ברית המועצות ירשה אוקריאנה מפעל חשוב לייצור משגרים שעד היום משמש לשיגור לוויינים מסחריים ממקומות שונים בעולם, אך גם טרח להזכיר את עשרת מצפי הכוכבים ששימשו אותו ואת עמיתיו להמשך המחקר גם תחת אוקראינה העצמאית. לדבריו ההשקעה בחלל באוקראינה היא היום צל של מה שהיתה בתקופת ברית המועצות, וחבל, כי אוקראינה יכולה היתה להיות מעצמת חלל. את העתיד של קהילת החלל באוקראינה הוא רואה בכניסה עתידית לסוכנות החלל האירופית.

החוויה המרוכזת שעברתי חיזקה אצלי את ההכרה בכך שצריך לשכנע עוד יותר גם את מקבלי ההחלטות בישראל, להשקיע את העתיד שלנו בהנדסה ובמדע ולא בעוד עורכי דין ורואי חשבון. היה לנו את היתרון הזה ואיבדנו אותו. ראינו את התושיה ויכולת האילתור של המהנדסים שהצליחו להוציא מקסימום מידע ממשימה אבודה, והפכו את האירוע כולו לחוויה שצריכה להילמד בכל המכונים ההנדסיים.